לפני תביעה כספית בסכום של 20,972 ש"ח.
1. לטענת התובע, לוטש יהלומים במקצועו, בשנת 2011 פנה אליו הנתבע 1, יהלומן, על מנת שילמד את בנו, הנתבע 2, ליטוש היהלומים. הוסכם בין התובע לבין הנתבעים כי התובע ילמד את הנתבע 2 במשך שלושה חודשים ליטוש יהלומים וזאת בתמורה לשכר לימוד בסך 6,000$. בנוסף הוסכם על תשלום סכום של 185$ לחודש עבור עמדת הליטוש בה יעשה שימוש הנתבע 2 בעת לימודיו.
לטענת התובע, הוא עמד בחלקו בהסכם והנתבע 2 רכש ידע ומיומנות בענף ליטוש היהלומים, בעוד ששולמו לו רק 1,500$, בניגוד למוסכם. התובעים נותרו חייבים לו את יתרת התמורה בסך 4,500$, וכן 185$ בגין עלות עמדת הליטוש לחודש אחד. בנוסף, תובע הוא סכום של 1,160 ש"ח בגין הוצאותיו לצורך הטיפול המשפטי בגביית החוב.
2. הנתבעים לא התייצבו לדיון הראשון שנקבע בעניינם, ועל כן ניתן בתאריך 18.7.12 פסק דין לחובתם.
בהמשך, הגיש הנתבע 1 (בלבד) בקשה לביטול פסק הדין, וזה בוטל ביחס אליו תוך חיובו בהוצאות. נתבע זה גם הגיש כתב הגנה ונקבע דיון לתאריך 2.1.13.
שאז, התייצבו התובע
ושני הנתבעים. פסק הדין בוטל במעמד זה גם ביחס לנתבע 2 תוך חיובו בהוצאות התובע (ראו החלטתי מיום 2.1.13).
3. הגנתם של הנתבעים מבוססת בעיקרה על כך כי התובע התחייב ללמד את הנתבע 2 ליטוש "פנטזי" ואילו ליטוש אבנים עגולות רק "לפי הצורך", בעוד בפועל לימדו ליטוש "עגולות" בלבד, ליטוש שהנתבע 2 כבר ידע לעשות ואף עבד בו בפועל. לטענתם, בהעדר חומר גלם ראוי, נתן התובע לנתבע 2 אבנים "קשות" אותן היה קשה ללטש, לא כל שכן ללמוד עליהן ליטוש. זאת ועוד, עבור ליטוש "עגולות" על ידי הנתבע 2, קיבל התובע תמורה מבעל האבן שמסר אותה לליטוש, אך לא שילם לנתבע 2 שכרו. עוד נטען כי ההסכם בין הצדדים היה מבוסס על תשלום סכום של 3,000$ לתובע נוסף על 50% מרווחי הנתבע 2 מעבודתו בליטוש "עגולות".
לאחר ששמעתי את הצדדים ואת עד התובע, מר ישעיהו, וכן לאחר שעיינתי בראיות שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
4. אין מחלוקת כי הנתבעים שכרו את שירותיו של התובע על מנת שילמד את הנתבע 2 ליטוש יהלומים. תכני הלימוד והתמורה הם השנויים במחלוקת. התובע טוען כי הוסכם שילמד את הנתבע 2
רק ליטוש "עגולות", להבדיל מיתר סוגי הליטוש הנכללים ב"פנטזי". ובאשר לתמורה, זו עמדה על 6,000$ בצרוף תשלום חודשי עבור עמדת הלימוד.
5. הנטל להוכיח את עילת התביעה קרי, את כל אותן עובדות שעל פי הדין המהותי יש בהתקיימותן כדי לזכות את התובע בסעד המבוקש על ידו, מונח לפתחו של התובע, בבחינת "
המוציא מחברו עליו הראיה" (ע"א 1184/04
קרויזר נ' שוורץ ([פורסם בנבו] 15.4.07), בפסקה 23). במשפט האזרחי נקבע כי נטל זה הינו על פי "הטיית מאזן ההסתברויות" - "
דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות..." (ע"א 475/81
זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598 (1986)).
6. עד התובע מר גרשון ישעיהו, בעל המלטשה ממנו שכר התובע את עמדת הליטוש עבור הנתבע 2, העיד כי קיים ליטוש "עגולות" ואילו ליטוש "פנטזי" הוא כל יתר סגנונות הליטוש (עמ' 5 שו' 25-31) (וכן השוו לדבריו של הנתבע 1 בעמ' 6 שו' 30, בעמ' 7 שו' 3-4). אציין כי הנתבעים הגישו מסמכים שונים (נ/14) שכותרתם GIA-Gemological Institute Of America. על פני הדברים, מסמכים אלו מתעדים רמות ליטוש שונות של יהלומים. לבדם, ללא כל חוות דעת מקצועית שיהא בה כדי לבאר תוכנם למי שאינו עוסק בתחום, אין בידי להעריכם או ליתן להם משקל.
7. במקרה דנן, ההסכם בין הצדדים לא הועלה עלי כתב, ואף עדים לא היו לו. עד התביעה, מר ישעיהו, העיד במפורש כי לא היה עד להסכם, ואת פרטיו רק שמע מהתובע. הנתבע 1, אמנם הגיש את מכתבו של מר מוטי פשנוב (
נ/15) מי אשר קישר בינו לבין התובע על מנת שזה האחרון ילמד את הנתבע 2 ליטוש "פנטזי ועגולות" אך עד זה לא התייצב ליתן עדות, ובכל מקרה לא ראיתי במסמך (
נ/15) כדי לתרום לברור המחלוקת, באשר אין בו את פרטי ההסכם שלבסוף נכרת בין הצדדים.
8. הנני מקבלת את גרסתו של הנתבע 2 כי היה לו ידע קודם בליטוש אבנים עגולות, ידע אותו רכש במהלך חופשותיו כחייל כאשר הוא אף עבד בתחום זה במקביל לשירותו הצבאי (עמ' 8 שו' 4-7). אפנה גם למכתבו של מר בכור איזראלוב (
נ/17) לפיו לימד את הנתבע 2 בשנת 2009 ובמשך 6 חודשים ליטוש אבנים עגולות, ובתמורה ליטש עבורו הנתבע 2 אבנים ברמה שלמד.
רצונו של הנתבע 2 להתמקצע וללמוד סגנונות ליטוש נוספים, הינו אך המשך לאותו מסלול בו החל קודם לכן. אך גם לדידם של הנתבעים, מרכיב בתוכנית הלימודים עליו הוסכם עם התובע היה "אבנים עגולות", אם כי "
לפי הצורך" (ראו נספח א' לכתב ההגנה של הנתבע 1).
הנני סבורה כי הנתבע 2 ביקש, בין היתר, לשכלל את עבודתו המקצועית ואת מיומנות הליטוש שלו, מיומנות שיכולה להירכש רק תוך כדי עבודה בפועל (הנתבע 1, בעמ' 6 שו' 31-32). ובמהלך התקופה בה שהה לצידו של התובע, וזה הפקיד בידיו אבנים לצורך ליטוש "עגולות", שיכלל הנתבע 2 את יכולותיו, ועל כן הנני סבורה כי לפחות בפן זה של "עגולות", מילא התובע את חלקו בהסכם. אפנה גם לעדותו של מר ישעיהו כי הנתבע 2 היה יום שלם במלטשה והתובע מסר לו אבנים לליטוש, ישב לידו ולימד אותו (עמ' 5 שו' 22-24).
הנתבע 2 הציג תלושי שכר לחודשים ספטמבר 2011 - מרץ 2012 וכן לחודשים יולי 2012 - נובמבר 2012 מעבודתו בענף אחר, לוגיסטיקה (
נ/2 - נ/13). אין בעיסוקו זה של הנתבע 2 בחודשים אלו כדי להעיד על כך כי לא למד אצל התובע דבר. הנתבע 1 הגיש מכתב מרואה החשבון שלו לפיו בשל מצב חברה שבבעלותו הפסיק מחודש אפריל 2012 לעבור בה כשכיר (
נ/1), ועל כן את עיסוקו הנוכחי של הנתבע 2 ניתן דווקא להסביר במצבו של הענף.
9. הנני קובעת אפוא כי ההסכמה בין הצדדים לא התבססה רק על לימוד ליטוש "עגולות" כפי גרסת התובע, אך גם לא רק על יתר ה"פנטזי" כפי שיתכן כי מי מהנתבעים רמז. ההסכמה הינה שילוב - לימוד "עגולות" ומעבר ליתר צורות הליטוש פנטזי, כאשר אין מחלוקת כי ליטוש כל הסוגים הינו הליך ממושך ואינו מסתיים בחודשים ספורים (מר ישעיהו, עמ' 5 שו' 29-31).
10. התובע התמקד בלימוד "עגולות", אך לא המשיך בכיווני הליטוש הנוספים. אין בכך כדי לשלול לחלוטין ממנו שכרו עבור לימוד "עגולות", והשאלה היא מהי התמורה הראויה בגין לימוד האמור.
מאחר שההסכמה שבין הצדדים לא באה עליה כל אסמכתא בכתב ואין כל תימוכין לתמורה המוסכמת - אם 6,000$ כטענת התובע אם רק 3,000$ בצרוף 50% מרווחי הנתבע 2 מעבודתו כטענת הנתבעים; ומאחר שלא ניתן להפריד בין רכיבי הלימוד השונים, עגולות ויתר ה"פנטזי" - הרי שאשוב לכלל של "
המוציא מחברו עליו הראיה": היינו, התובע לא הוכיח במידת ההוכחה הנדרשת מהי התמורה המוסכמת ומה צריך להיות שכרו בגין לימוד רכיב ה"עגולות".