1. א. במועד הרלוונטי לתביעה זו, היה הנתבע בעלים של כלבה והתובעת הייתה בעלים של כלב מסוג מלטז. הנתבע ביקש מהתובעת להפגיש ביום 14.1.12 בין הכלב והכלבה לצורך זווג. לטענת התובעת, קיימים כללים של "המועדון הישראלי של הכלבים הזעירים" הקובעים, שבעל הכלב הזכר מקבל גור אחד או סכום כסף שווה ממכירת הגורים ולכן גם לא נערך חוזה בכתב. התובעת הודיעה לנתבע ולרעייתו, שהיא רוצה גור והנתבע הסכים.
ב. ואכן, בסופו של יום, התקיים הזיווג, התובעת התעניינה בתוצאות הזיווג, התובעת אף רצתה לשלוח וטרינר מטעמה שיבדוק את הכלבה, אך הנתבע השיב שאין צורך בבדיקות רפואיות ושהכל יהיה בסדר. בתאריך 18.3.12 הודיע הנתבע לתובעת, שהכלבה המליטה 4 גורים בהמלטה מאוד קשה, כאשר שניים מתו ושניים נותרו בחיים. למרות זאת, סירב הנתבע לקיים ההסכם ולא רצה למסור גור לתובעת ובשל כך, הגישה התובעת תביעה זו לחייב את הנתבע לשלם לה סך של 5,000 ש"ח היות וגזע מלטזי יכול להגיע לעלות של 4,000 ש"ח עד 5,000 ש"ח.
2. א. הנתבע אינו מכחיש את עצם הפגישה, את עצם הזיווג, אך לטענתו הוסכם בעל פה בינו ובין התובעת, שבמידה ויוולדו 3 גורים ומעלה, תהא התובעת זכאית לקבל גור אחד, שכן לאור ההוצאות הכרוכות בהריון הכלבה, אין זה סביר לחלק הגורים שווה בשווה בין בעל הכלב ובעל הכלבה.
עוד ציין הנתבע, שהוא מגדל כלבה ודואג לזיווגה לא למטרות הכנסה מעסק אלא כתחביב, כאשר התמורה עבור מכירת הגורים מהווה החזר על הוצאות שהיו לו.
ב. לטענת הנתבע, הייתה לכלבתו לידה קשה ולאחר מספר שעות של צירים וסבל המליטה הכלבה 4 גורים, אך רק שניים מהם - זכר ונקבה - נותרו בחיים. התובעת אמנם פנתה אל הנתבע לקבל גור, אך הנתבע הזכיר לה, שסוכם שרק מגור שלישי ומעלה היא תקבל גור אחד והיות ורק שניים נותרו בחיים, לא מגיע לתובעת גור.
3. העולה מכתבי הטענות הוא, שבעוד שהכבלים עצמם נפגשו ונפרדו כידידים ופגישה זו הביאה לתוצאת המלטה של 4 גורים (אם כי שניים מתו, כדברי הנתבע), לא כך נפרדו בעלי הכלבים, שכן הפגישה ביניהם הייתה אמנם פגישת ידידים, שהכירו עוד קודם לכן, אך נפרדו, שלא כידידים - דבר "שהולידה" תביעה זו נגד הנתבע.
בחנתי היטב את טענות הצדדים ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים יחד עם חומר הראיות שצורף לכתב התביעה וכתב ההגנה, הגעתי למסקנה, שדין התביעה להתקבל בחלקה - זאת מהנימוקים הבאים:
א. המסקנה שעל הצדדים להסיק ממקרה זה היא, שטוב יעשו אם בזיווגים עתידיים יערכו הסכם בכתב, הסכם אשר יבהיר את כל התנאים ואם היו עושים גם במקרה זה כך - לא הייתה עולה השאלה השנויה במחלוקת האם די בכך שנולדו 4 גורים על מנת ליתן לתובעת גור או שמא כוונת הצדדים הייתה, שהתובעת תקבל גור רק אם כל הגורים יישארו בחיים.
הנתבע טוען, שאין זה הגיוני שהבעלים של הנקבה ישא בנטל ההוצאות והטיפול בכלבה הכרוכים בהריון ובהמלטה ובגידול הגורים עד לעצמאות ולמרות הוצאות אלו תיעשה חלוקת הגורים או חלוקת התמורה המתקבלת בעד מכירתם שווה בשווה.
בעניין זה יש לומר לנתבע, שהגיון בעסקה הזיווג בא לידי ביטוי בהסכמת הצדדים ואם הצדדים מסכימים לחלק שווה בשווה או כל חלוקה אחרת - זהו עניין שבהסכמה ולא עניין שבהגיון.
ב. א) אין חולק בין הצדדים בדבר ההתקשרות ביניהם למטרת זיווג בין הכלבים והנתבע אינו חולק על טענת התובעת, שאכן הובטח לה גור, אך לטענת הנתבע, הובטח מסירת גור לתובעת, רק אם הכלבה תמליט 4 גורים.
אמנם נולדו 4 גורים, אך מאחר ורק שניים נותרו בחיים - אין לתובעת הזכות לקבל גור.
ב) הנתבע מתאר בכתב ההגנה את הקשיים שהיו לכלבה בהמלטה, את שלבי ההמלטה וכיצד נולדו שני הגורים המתים ואלה שנותרו בחיים.
ג. מכתב ההגנה עולה, שאין זו הפעם הראשונה שהצדדים דואגים לזווג בין הכלבים שלהם וקיימת היכרות ביניהם במשך 3 שנים והיות ובזיווג הקודם המליטה הכלבה 3 גורים, גם אז סוכם, שרק אם יוולדו שלושה גורים ומעלה תקבל התובעת גור אחד ואכן כך היה.
ד. א) כפי שנאמר לעיל, לא טרחו הצדדים לערוך הסכם בכתב, אלא הסכם בעל פה, והסכם זה עורר שאלה שבמחלוקת והיא: האם התובעת תקבל גור רק אם שלושה גורים ומעלה יישארו בחיים, או האם אין נפקא מינה כמה יישארו בחיים ובכל זאת תקבל התובעת גור.
ב) באין הסכם בכתב בין הצדדים והיות ופירוש ההסכם בעל פה שנוי במחלוקת, החלטתי להיעזר בחומר הראיות שהוגש על ידי כ"א מהצדדים במהלך הדיון ואשר צורף לכתבי הטענות.
ההתכתבות בין הצדדים מצביעה על כך, שזיווג זה בין הכלבים לא התקיים תוך שהתובעת התנדבה לבצע הזיווג והנתבע יישאר עם גורים והיא עצמה תצא ללא כלום.
גם לא שמעתי מהנתבע, שבשלב כלשהו התנדבה התובעת לגרום לזיווג האחרון שהיה בין הכלבים.
ג) הנתבע הצהיר בכתב ההגנה, שאמנם הזיווג אינו למטרת הכנסה מעסק אלא כתחביב בלבד, אך בכל זאת עולה מדברי הנתבע, שהוא מוכר את הגורים על מנת להחזיר לעצמו את ההוצאות.