האם רשאי מועדון ליתן עדיפות לישיבה על הבר לבליין שהזמין מקום מראש והתחייב לצרוך מזון ומשקאות בעלות מינימאלית? שאלה זו עומדת במוקד התביעה שלפניי; כמו כן עוסקת התביעה בשאלת אחריותו של המועדון לעישון בתחומו.
הצדדים ועיקרי טענותיהם
:
1. ביום 31.3.2012, בשעה 24:45, כשהוא בגפו, הגיע התובע אל מועדון "הסינרמה" בתל-אביב (להלן -
"המועדון") המופעל ומנוהל על ידי הנתבעת. התובע התיישב על הבר. בהתאם לנטען בכתב התביעה, בחורה שהגיעה טענה שמדובר במקום שמור. הברמן הזעיק את מנהל המועדון, מר אלי מוספיה (להלן -
"מנהל המועדון"), אשר טען שהמקום שמור וממילא יושבי הבר נדרשים להתחייב להזמנת מזון ומשקאות בעלות מינימאלית של 120 ש"ח. נטען שמנהל המועדון איים להזמין את השומרים, ועל מנת להימנע מלגרום מהומה במועדון עזב התובע את המועדון. כן נטען, כי במועדון בילו מעשנים רבים, אין במקום שלט האוסר על העישון ומנהל המועדון טען שהוא יצר קשר טלפוני עם המוקד העירוני אולם פקח לא הגיע. התובע מציין שבאותה העת הוא ניסה להיגמל מעישון. התובע מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויי ע"ס של 30,000 ש"ח בגין הפלייה במקום בילוי, איומים, עישון במקום ציבורי, זלזול ועוגמת נפש.
2. הנתבעת טוענת שדין התביעה להידחות. לדידה, התובע ביקש לשבת במקום שמור שהוזמן מבעוד מועד. הוא לא התבקש לעזוב את הבר אלא לפנות את המקום השמור שהוזמן מראש. הנתבעת הסבירה כי כל אדם רשאי לשבת על הבר, אם המקום לא הוזמן מראש, כשהוא אינו נדרש להתחייב לשאת בתשלום מינימום כלשהו. עם זאת, מבלה המעוניין לשריין לעצמו מבעוד מועד מקום על הבר מתחייב לשאת בתשלום מינימום.
הנתבעת מדגישה כי מנהל המועדון לא איים על התובע ופנייתו אל השומרים נועדה למנוע אי סדר במועדון ואינה מהווה איום. הנתבעת מאשרת כי מספר מבלים נצפו כשהם מעשנים, המנהל פנה אליהם ודרש מהם להפסיק לעשן בתחום המועדון ואף יצר קשר עם המוקד העירוני. הנתבעת מוסיפה שבמועדון מצויים שלטים האוסרים על העישון בתחום המועדון וכי מנהל המועדון התייחס לתובע באדיבות ובסבלנות.
3. בדיון שהתקיים בפני העידו התובע, מנהל המועדון ונציג הבעלים, מר רפי עומרד.
דיון והכרעה
:
א -
הפליה:
4. הלכה היא כי
"עקרון השוויון ואיסור ההפליה הוא עקרון יסוד המושרש בשיטתנו המשפטית" (בש"פ 1362/95
ג'לאל בן אמין ח'וויס נ' מדינת ישראל
(8.3.95)), כאשר
"הפליה פסולה פרושה יחס שונה אל שווים. פרושה יחס בלתי שווה ובלתי הוגן למי שראויים לאותו יחס" (בג"צ 678/88
כפר ורדים נ' שר האוצר
, פ"ד מ"ג(2) 501, 507 (18.7.89)).
עיקרון השוויון והעיקרון האוסר על הפליה הם שעומדים בבסיסו של חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 (להלן -
"חוק איסור הפליה"), כאמור בסעיף 1 לחוק האמור.
הוראת סעיף 3(א) לחוק איסור הפליה קובעת כדלקמן:
"מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות".
בתי המשפט ראו בחומרה הפליה של ציבור מבלים ופסקו לזכותם ולחובת בתי עסק שהפרו את הוראות חוק איסור הפליה פיצויים בשיעורים לא מבוטלים (תא"מ (ת"א) 43168/05
צדוק ערן נ' חברת שבח שלוש בע"מ
(26.9.2009); ת"א 23258-09-09
ניר לוי נ' לופט אירועים בע"מ
(3.1.11); ת"א (ת"א) 155380/09
תמיר כהן נ' ליאור מלכה
(10.11.10)).
5. השאלה האם רשימת העילות המנויות בסעיף 3(א) לחוק איסור הפליה הינה רשימה פתוחה או סגורה טרם הוכרעה (ע"א 198/09
ניסים סרור נ' חברת רזידנט מיוזיק
(5.11.09), פסק דינו של סגן הנשיא יצחק כהן); ע"א (חיפה) 3724/06
קיבוץ רמות מנשה נ' יצחק מזרחי
(7.1.08), חוות דעתו של כב' השופט רון שפירא; בר"ע (י-ם) 478/08
ג.י.א.ת. ניהול והשקעות בע"מ נ' ארז מור
(25.9.08), פסק דינו של כב' השופט צבי זילברטל; תע"א (ת"א) 84354/09
גבאי משה נ' פינות קפה בע"מ
(9.1.2012)).
בין אם מדובר ברשימה סגורה ובין אם מדובר ברשימה פתוחה, בהתאם לדין - על התובע לציין בכתב התביעה על איזה רקע הוא הופלה לטענתו (בר"ע (י-ם)
ג.י.א.ת. ניהול והשקעות בע"מ נ' ארז מור
(25.9.08). בענייננו, התובע לא עשה כן.
התובע לא הבהיר באיזה אופן באה לידי ביטוי הפלייתו לרעה ביחס למבלים אחרים במועדון. ברי שאין מדובר בהפליה על רקע אחד מהקריטריונים המנויים בסעיף 3(א) לחוק איסור הפליה ורקע רלבנטי אחר כלל לא נטען על ידו. כמו כן, לא הונחה תשתית עובדתית בדבר קיומה של אחת מהחזקות הנזכרות בסעיף 6 לחוק איסור הפליה.
התובע רשאי היה להקדים ולהזמין מקום על הבר, ובכך להבטיח את האפשרות להעביר את הערב בישיבה על הבר. הטענה לפיה התחייבות לצרוך משקאות בעלות של 120 ש"ח
"זה אמור לשתות 5 בירות שזה לדעתי אומר גם שהם מעודדים צריכה מרובה של אלכוהול" (עמ' 1, ש' 19) אינה אלא טענה קנטרנית. התובע - כאדם בוגר - רשאי להחליט בעצמו כיצד לבלות וכיצד להעביר את הערב במועדון, בין אם בשתייה של משקאות אלכוהוליים ובין אם בשתיית של משקאות אחרים, נטולי אלכוהול, כמו גם באכילה של מזון אשר מסופק במקום. איש לא כפה על התובע לצרוך משקאות אלכוהוליים מעבר ליכולתו או רצונו.
מעבר לכך, יכול היה התובע לשבת בכיסא אחר על הבר, שאינו שמור עבור לקוח אחר, ובהיעדרו של מקום פנוי הוא יכול היה להזמין משקה בבר ולשתות אותו בעמידה, בישיבה במקום אחר במועדון או להמתין עד להתפנות מקום אחר על הבר, שלא הוזמן מבעוד מועד.
העובדה שהמועדון מאפשר ללקוחות להזמין מבעוד מועד מקום על הבר אינה דבר פסול. נהוג ומקובל לאפשר זאת במסעדות ובבתי קפה, כאשר העובדה שהזמנת מקום מראש כרוכה בהתחייבות לצרוך מזון ומשקאות בעלות מינימאלית אינה בלתי חוקית. חשוב לזכור שהנתבעת מנהלת ומפעילה עסק שהוצאותיו, יש להניח, אינן מבוטלות. הגבלה של בתי עסק מלאפשר הזמנת מקומות מראש ומלהתחייב לתשלום מינימום עשויה לפגוע בבתי עסק שונים, עובדה שבסופו של יום תפגע בצרכנים, שיוותרו ללא מקומות בילוי ראויים. יש לאפשר לבתי עסק לממן את פעילותם העסקית, בכל אמצעי שאינו בלתי חוקי. דרישה לשאת בתשלום הזמנה בשיעור מינימאלי אינה בלתי חוקית, כל זאת בשעה שכלל הלקוחות זכאים לבלות במקום גם ללא צורך בתשלום הזמנה בסכום מינימאלי. עובדה זו עולה בקנה אחד עם העובדה שכניסה למועדונים ולברים כרוכה בתשלום כספי, ולא ניתן לטעון שצרכן שאינו מוכן לשאת בתשלום דמי הכניסה מופלה לרעה ביחס לצרכנים אחרים שכניסתם למועדון התאפשרה, לאחר שנשאו בתשלום דמי הכניסה.