1. התובע, בעל רכב שטח מסוג ניסאן טרנו, תובע מהנתבעת המבטחת נזק שארע ברכבו. למעשה, אין מחלוקת כי תוך כדי טיול שארע ביום 10.2.10, נשברה "קורה" היינו הסרן הקדמי של הרכב, ונגרם גם נזק נלווה.
2. המחלוקת בין הצדדים, שיסודה ב
מחלוקת בין שני מומחים בתחום המטלורגיה, אודות נסיבות שבירת אות מוט ברזל במהלך הנסיעה. טענת התובע היא כי השבר נגרם כתוצאה ממכה מאבן, בעת נסיעתו בדרך טרשית, לפיכך מדובר באירוע תאונתי המכוסה על ידי הפוליסה. טענת הנתבעת היא כי מדובר בחלק מתכת אשר נשחק עם הזמן ואשר שבירתו היא כתוצאה מ"עייפות החומר" ולא אירוע תאונתי. לפיכך, לשיטת הנתבעת, אין האירוע מכוסה על ידי הפוליסה.
3. במישור הפרוצדוראלי, יש לציין כי הנתבעת ביקשה להעביר את הדיון לבית משפט השלום, נוכח קיומן של עדויות מומחים. בקשה זו נדחתה, לאחר שקבעתי שאין סיבה שלא למצות את חקירת המומחים אף בבית המשפט לתביעות קטנות, ואין סיבה להעמיס על התובע את ההוצאות וההמתנה, הכרוכים בהעברת העניין לבית משפט השלום. עם זאת, על מנת לאפשר דיון מעמיק יותר, נקבע כי תיק זה יישמע בסוף היום ושולש הזמן שקוצב לדיון (החלטה מיום 14.2.11).
4. למרות החלטה מפורשת זו, ביום הדיון, התייצב התובע ללא העד המומחה מטעמו, כאשר הנתבעת דאגה להביא הן את המטלורג מטעמה והן את השמאי, על מנת לאפשר את חקירתם. מכיוון שמדובר בבית המשפט לתביעות קטנות, בו יש לשאוף באופן מיוחד שעניין לא יוכרע על יסוד שגיאות פרוצדוראליות, הוצע לתובע לדחות את הדיון על מנת להביא העדים מטעמו. התובע בחר שלא לעשות כן, וביקש לקיים את הדיון אף ללא המומחה מטעמו.
5. בהקשר זה יצוין כי, בניגוד לבית משפט השלום, בו בדרך כלל יימחק תצהיר או חוות דעת של עד שלא עמד לחקירה, הרי שבבית המשפט לתביעות קטנות המסמך בכתב עדיין קביל פורמאלית. יחד עם זאת, מטבע הדברים, תינתן בדרך כלל העדיפות לעד שהתייצב ונחקר.
6.
לגופו של עניין, התובע עצמו העיד אודות נסיבות התאונה. לדבריו, מדובר ברכב אשר אינו משמש אותו לעבודה, אם כי הוא נוסע בו לטיולי שטח בכל שבת. ביום האירוע נסע בשביל טרשי המיועד לכלי רכב בהם יש הנעה "4X4" בלבד. התובע הסביר כי הוא בעצמו איש החברה להגנתה טבע, ואינו יורד מן השבילים. בשלב מסוים של הנסיעה חש חבטה מקדימה, ולאחר מכן הרגיש "דפיקות" בהנעה 4X4. הוא שילב להילוך רגיל והמשיך בנסיעה. יש לציין כי התובע לא תיאר בתיאור הראשוני שלו אבן מסוימת בה התנגש. רק לאחר מספר שאלות של בית המשפט אמר התובע כי לאחר ששמע את המכה, "אני נסעתי אחורה, ראיתי ועקפתי" (עמ' 4 שורה 9). משתמע כי אכן הייתה שם אבן בה התנגש.
7.
התובע הסתמך על חוות דעתו של מומחה לייעוץ הנדסי אברהם פסטרנק, MSC. מומחה זה מדווח כי בדק את השבר ויזואלית, באמצעות מיקרוסקופ STEREO, מיקרוסקופ אלקטרוני, בדיקת ההרכב הכימי באמצעות מכשיר SPARK ובדיקת קשיות במכשיר REICHELING. לשיטתו, בבדיקה עלה כי מדובר בקורה אשר עליה נראו סיני מעיכה "כתוצאה מחבטות שהקורה ספגה וגרמו לשבר". לדבריו, יש סבירות כי בקורה היו כבר "מיקרו סדקים" קודמים "ובתהליך החבלה גרמו לשבר הפתאומי של הקורה". לדבריו, במיקרוסקופ האלקטרוני נראתה בבירור "מדרגת שבר" שנבעה מחבטה בתהליך הנסיעה אשר גרמה לשבר פתאומי.
8.
עד הנתבעת היה המטורולג מאיר קנדלר, BSC, MBA מ"המכון לחקר הכשל". חוות דעתו צורפה לחוות דעת השמאי מטעם התובע. לשיטתו, נזקי השבר הם תוצאה של התפתחות הדרגתית של סדקים. לשיטתו, המדובר בסוג מתכת אשר לא יישבר כתוצאה ממכה חזקה או פתאומית, אלא דווקא יתעוות. לדבריו, במקרה זה מדובר על סדק שנוצר על ידי התעייפות החומר סביב קדחי ההברגה. נוצר סדק בצד אחד של ההברגה, אשר העביר את המאמץ אל הצד השני של ההברגה. שם המתכת עובדת במאמץ גבוה עד כשל מלא. לפיכך, אין למקרה זה "כל קשר לאירוע הלם פתאומי מסוג כלשהו".
9. כאמור, המומחה מטעם הנתבעת התייצב להיחקר על חוות דעתו בבית המשפט, והוא אכן ניצל את עדותו להסביר את דבריו בחוות הדעת, במענה לשאלות התובע. מומחה הנתבעת גם נתן הסברים לתמונות שהציג לו התובע מתוך התמונות שצילם המומחה מטעמו, והסביר כיצד הגיע למסקנה אחרת ממומחה התביעה. הוא הצביע במהלך עדותו על סדקים שונים אשר לדבריו מאפיינים שבר הדרגתי. לעומת זאת, לשיטתו, בשבר פתאומי צפויים היו להימצא קפלים אופייניים של המתכת, אשר פשוט נעדרים במקרה זה.
10. מומחה הנתבע התייחס בפירוט ובאריכות לכל התמונות שהציג לו התובע, והשיב לו בהסבר מפורט. לעיתים הסביר כיצד מה שהוצג מאשש את טענתו, ולעיתים אמר כי טענתו העובדתית של התובע שגויה, ומדובר בטעות אופטית, כמוכח מתמונה אחרת.
11. בשלב הסיכומים חזרתי אל מומחה הנתבעת ושאלתי אם לא ייתכן כי מדובר בשבר מעורב, היינו שעיקרו בשל "עייפות" בעבר ובסוף עקב חבטה פתאומית, נשבר חלק קטן אחרון שעדיין החזיק מעמד. מומחה הנתבעת ציין כי תופעה זו אכן מוכרת, לדוגמא במשאיות, אך לא זה המקרה. ראשית, משום שסימני החבטה על המתכת אינם במקום השבר ושנית, משום שלא נמצא ולו חלק אחד מן השבר אשר ממדגים סימן של שבירה פתאומית.
12. לאחר ששמעתי את מומחה הנתבעת, ולאחר שהתובע ביקש שלא לדחות את הדיון כדי להביא את המומחה מטעמו,
אין מנוס מהעדפת מומחה הנתבעת. זאת, לא רק מפני הוא התייצב בבית המשפט, אלא גם משום שעמד בפועל לחקירה נגדית, והשיב לכל השאלות. ההתרשמות הייתה כי יש לו הסבר לכל התמונות שצילם המומחה האחר. אכן, בית המשפט עצמו אינו מומחה למתכות, אך ככל שיכולתו של בית המשפט מגעת, המומחה עשה את הרושם הנדרש, ובודאי שיש בדבריו עדיפות על פני חברו שלא התייצב. עדיפות, המספקת למשפט האזרחי.
13. יש לחזור ולהזכיר כי התובע ציין ששמע חבטה. אולם, בעדותו לא תיאר אבן מסוימת בשטח אשר לדעתו גרמה לשבר על ידי מכה ישירה. לפיכך, ייתכן בהחלט כי הצליל ששמע היה אמנם השבר של המתכת, אך זאת ללא מכה מיוחדת וחריגה של אבן מסוימת, אלא כהמשך לטלטול הדרכים השגרתי בשבילים מסוג זה, אשר גרם לעייפות הסרן ושבירתו.
14.
התוצאה היא, שיש לקבוע כי התזה של הנתבעת היא אשר הוכחה מעבר למאזן ההסתברות ולדחות את התביעה.
15. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט, בסך של 600 ש"ח, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. התובע ישלם לנתבעת גם את הוצאות המומחים מטעמה (מומחה מתכות ושמאי בלבד, אך לא הוצאות משפטיות), הנתבעת תגיש מסמכים להוכיח הוצאות אלה, ולאחר קבלת התגובה של התובע בכתב,
תשום המזכירה הראשית את סכום ההוצאות הנוספות שעל התובע לשלם לנתבעת.
המזכירות תסרוק את הראיות המקוריות שהוגשו ותשיב את הראיות שהן תמונות צבעוניות לתובע (כולל מסמכים מסוג נ' שהרי הם הוגשו מתוך תיקו של התובע).
פסק הדין יישלח לצדדים בדואר.
יש זכות לבקש רשות ערעור בבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.
ניתנה היום, כ"ד אייר תשע"א, 28 מאי 2011, בהעדר הצדדים.