יום אחד מתעורר אדם למציאות חדשה, בה, ביחס לשירות שבעבר יכול היה לקבל ללא עלות מצידו (שחרור חבילה מהמכס), הוא נדרש לשלם לנתבעת סכום של 127 ש"ח עבור שירותי עמילות מכס שהוא לא ביקש, וזאת כתנאי לשחרור חבילה שהתקבלה בדואר בשירות EMS. האם הנתבעת גבתה כדין מהתובע סך של 127 ש"ח בגין שירותי עמילות מכס שסיפקה לו?
זוהי השאלה העיקרית הדורשת הכרעה בתביעה זו, וכפי שעולה מהכרעתי להלן, גביית הסכום הנ"ל, במועד שנעשתה מהתובע נעשתה ללא הרשאה חוקית לעשות כן ועל כן אני מחייבת את הנתבעת להשיב את הסכום לתובע. יחד עם זאת יש להדגיש מטעמי זהירות כי מדובר בהכרעה הנוגעת לנקודת זמן ספציפית, וכפי שיפורט בהמשך, אין בה כדי להוות הכרעה ביחס לגביית סכומים אחרים בזמנים אחרים בגין אותו השירות.
התביעה הינה תביעה כספית בגידרה עותר התובע, עורך דין במקצועו, לחייב את הנתבעת (להלן : " הנתבעת" או "חברת הדואר" ), להשיב לו סך של 127 ש"ח אשר גבתה ממנו שלא כדין, לטענתו, עבור שירות עמילות מכס, בצירוף סך של 873 ש"ח בגין עוגמת נפש והוצאות.
תמצית העובדות וטענות הצדדים
1. התובע הזמין מכונת גילוח באתר האינטרנט Ebay. ביום 3.3.2008 או במועד סמוך לכך, נערכה לתובע פניה טלפונית מאת "דואר שליחים" בחיפה בה נמסר לו כי ברשותם חבילה אשר הגיעה עבורו מחו"ל ואשר נושאת מספר US932788601 EC(להלן :" החבילה").
2. למחרת היום, ביום 4.3.2008 עת פנה התובע לדואר שליחים לצורך שחרור החבילה, נדרש הוא לשלם כתנאי לשחרורה סך של 229 ש"ח, בהתאם לחשבונית מס' 10005631 מיום 2.3.2008 (נספח א' לת/1, להלן: "החשבונית"). פרטי החיוב בחשבונית הינם כדלהלן:
2.1. סכום מע"מ בסך 102 ש"ח
2.2. עמלת שחרור ממכס קולקטיבי 60 ש"ח
2.3. עמלת השתתפות באגרת רשימון 30 ש"ח
2.4. עמלת דמי הקצאת אשראי 20 ש"ח
כאשר לסכומי העמלות התווסף מע"מ כחוק.
3. לטענת התובע, לצורך שחרור החבילה, הוא היה מוכן לשלם את המע"מ בלבד, ברם הנתבעת עמדה על תשלום מלוא סכום החשבונית. בלית ברירה ותחת מחאה, שילם התובע את מלוא סכום החשבונית, בד בבד עם מסירת מכתב המפרט את מחאתו זו ( נספח ב' לת/1), ומכאן התובענה שלפני.
4. לטענת התובע, עד לאותו מועד, נהג הוא לשחרר בעצמו חבילות שהתקבלו עבורו ישירות מבית המכס. התובע טוען כי לא פנה לנתבעת בבקשה ליתן לו שירות כלשהוא בהקשר של עמילות מכס, לא כל שכן הסמיך את הנתבעת לבצע עבורו ו/או לשלם עבורו ו/או תחתיו תשלום כלשהוא לרשויות המיסים, והנתבעת לא הציגה כל בסיס חוקי לדרוש מהתובע תשלומי עמלות כתנאי לשחרור החבילה.
5. לטענת התובע העמלות שנגבו ממנו אינן בגדר תשלום עבור שירות כי אם תשלום חובה מסוג אגרה הטעון אישור כחוק. התובע מוסיף כי במועדים הרלוונטיים לתובענה, לא ניתן אישור כנדרש לחברת הדואר ולפיכך לא היתה היא רשאית לגבות תשלומים אלה ממנו. יודגש כי התובע מצמצם טענותיו ביחס לסכומי העמלות בלבד (כפי שפורט בתביעה) ולא ביחס לתשלום המכונה "מע"מ" בחשבונית.
6. טענת התובע הינה כי הלכה למעשה מדובר בשירות הנכפה על האזרח. לכפיית השירות במקרה זה שתי פנים: פן אחד הינו שלילת חופש הבחירה אם לקבל את השירות אם לאו, הפן השני הינו שלילת הזכות החוקית לערער על עצם גביית המס או על שיעורו בפני מנהל המכס, שכן בעת שהחבילה נמסרה לידיו כנגד התשלום הנדרש, כבר שולם המס על ידי הנתבעת ("בשמו") בהתאם לדרישת רשות המיסים, ומשכך נשללה ממנו זכות הערעור על קביעת מנהל המכס.
7. לטענת הנתבעת, בהתאם לקבוע ברישיון הכללי שהוענק לחברת הדואר ואשר נכנס לתוקפו ביום 15.1.2008 (להלן: "הרישיון"). חברת הדואר רשאית ליתן שירותי עמילות מכס ( להלן: "השירות"), ובמסגרת זו לגבות תשלום דמי מכס (מרכיב המע"מ בחשבונית) המועברים לרשות המסים וכן עמלה בגין שחרור הטובין, וזאת בהתאם לתעריפים שנקבעו על ידה.
הנתבעת מוסיפה כי במועדים הרלוונטיים לתביעה, לאחר ביצוע שינוי מהותי בהליכי שחרור חבילות המבוסס על אוטומציה של ההליך וייעולו, דרישת התובע לאפשר לו לבצע בעצמו שחרור דברי דואר הנשלחים בשירות דואר בינלאומי מהיר (להלן :" EMS"), היתה בלתי אפשרית ובלתי ישימה מאחר שלצורך מתן אפשרות זו לנמען, נדרשה חברת הדואר לאתר את דברי הדואר ולזהותם. זיהוי זה לא היה אפשרי כל עוד לא מופיע על דבר הדואר סימן זיהוי חד-חד ערכי כדוגמת ח.פ או מספר ת.ז., ואילו רוב דברי הדואר הבינלאומי המתקבלים אצל חברת הדואר באמצעות מנהלי דואר זרים, אינם כוללים זיהוי כזה אלא רק שם הנמען וכתובת המצויינים על דבר הדואר.
8. יתירה מכך, גם אם ניתן היה לבצע זיהוי חד-חד ערכי של דברי הדואר, הרי שהדרישה לאפשר לנמען לשחרר בכוחות עצמו את דברי הדואר המיועדים מלכתחילה להשתחרר במסגרת רשימון קולקטיבי, פירושה קטיעה של תהליך קליטת דבר הדואר ושחרורו עוד בשלב מוקדם מאוד של קלידת הנתונים הראשונית וקודם להעברת הרשימון הקולקטיבי למחשבי רשות המסים.