1. בהתאם להסכמה דיונית בין הצדדים, ניתן פסק דין זה על סמך חומר הראיות שהונח בפניי ולאחר הגשת טיעונים בכתב, ללא שמיעת עדים.
2. עסקינן בתביעת שיבוב של התובעת, שהינה חברת ביטוח, נגד הנתבע (התביעה נגד חברת הביטוח שביטחה את הרכב הפוגע נדחתה בהסכמה) על סך 9,000 ש"ח בגין תאונה מיום 17.9.09 בה נפגע רכב המבוטח אצל התובעת (להלן: "הרכב המבוטח") ע"י משאית שהיתה נהוגה בידי הנתבע (להלן ולעיל: "הרכב הפוגע") וזאת תוך ניסיון של הנתבע להשתלב בנתיב נסיעתו של הרכב המבוטח.
למעשה, אין בפניי מחלוקת באשר לאחריותו המלאה של הנתבע לאירוע התאונה.
3. התובעת טוענת, כי בגין הנזקים שנגרמו לרכב המבוטח, שילמה התובעת למבוטח שלה סך של 8,455 ש"ח וזאת בהתאם לחוות דעתו של השמאי אשר צורפה כחלק מראיותיה. סך כל נזקיה של התובעת, כולל ריבית והצמדה ליום הגשת התביעה, עומדים על סך 9,000 ש"ח. לפי התובעת, עם התשלום למבוטח קמה לה זכות שיבוב כנגד הנתבע.
4. הנתבע, כאמור, אינו חולק על אחריותו לתאונה, אך בפיו טענה אחת ולפיה מנועה התובעת מלתבוע אותו מכח זכות השיבוב, וזאת בשים לב לכתב קבלה ושחרור שנחתם בין
המבוטח לבין
הבעלים של הרכב הפוגע, לפיו שילם הבעלים למבוטח סך של 3,000 ש"ח. הנתבע טוען, כי עם חתימת כתב הקבלה ויתר המבוטח על כל זכות תביעה שיש לו וכן למי מטעמו כנגד הנתבע.
בהודעה לצד שלישי שהגיש הנתבע נגד המבוטח, טען הנ"ל, כי אם יחוייב בתשלום כלשהו לתובעת, הרי שעל הצד השלישי לפצותו ולשפותו בגין כל חיוב וזאת בשים לב להתחייבות שנטל על עצמו בכתב הקבלה לפצות או לשפות את הבעלים של הרכב הפוגע ו/או "כל הבאים מכוחם" בגין כל דרישה או תביעה שתוגש נגדם.
5. הצד השלישי (להלן: "צד ג'") ביקש לדחות את ההודעה נגדו ואף טען שאין כל יריבות בינו לבין הנתבע, שעה שכתב הקבלה נחתם בינו לבין הבעלים של הרכב הפוגע בלבד, "א. חילוץ ושינוע אוחיון ענת" (בתוך כתב הקבלה נכלל גם שמו אילן אוחיון), דבר המעיד על כך שכוונת הצדדים היתה לשחרר אך ורק את הבעלים של הרכב הפוגע בלבד, ולא את הנתבע שנהג ברכב.
צד ג' טוען עוד, כי מאחר והוצהר במפורש בכתב הקבלה והשחרור כי הפשרה הינה אך ורק לטובתו, הרי שלא יעלה על הדעת שהיא תפעל לטובת הנתבע ותשחרר אותו מאחריות כלפי התובעת.
דיון והכרעה
6. לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי את חומר הראיות שהונח בפניי, ראיתי לקבל את התביעה נגד הנתבע במלואה ובמקביל לדחות את ההודעה לצד שלישי.
7. לא צריכה להיות מחלוקת בדבר זכות התחלוף המוקנית לתובעת מכח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק").
דא עקא, שלפי הנתבע זכות זו קמה אך ורק עם תשלום תגמולי הביטוח למבוטח, ומאחר שתגמולים אלה שולמו בענייננו
לאחר חתימת כתב הקבלה והשחרור בין צד ג' לבין הבעלים של הרכב הפוגע, הרי ש"זכות השיפוי" לא עברה לתובעת שכן, "כל זמן שקודם לכם (כך נרשם) לצד ג' הזכות לוותר/להתפשר או כל פעולה אחרת במקרה נשוא התביעה בעת תשלום תגמולי הביטוח לא היתה קיימת כל זכות".
8. טענה זו של הנתבע דינה להידחות בשלושה מישורים שלובים, האחד במישור המהותי לעניין המועד בו קמה זכות התחלוף ויכולתו של מבוטח לוותר בשם המבטחת על זכות התביעה שעומדת לרשותה, השני במישור הפרשני של כתב הקבלה והשלישי במישור היחסים בין צד ג' לבין הנתבע, שאינו צד בכלל לכתב הקבלה.
9. סעיף 62(א) לחוק מעגן את זכותו של המבטח לחזור בתביעת שיבוב כלפי אדם שלישי שגרם לאירוע מקרה הביטוח, זכות אשר עוברת למבטח "מששילם למוטב תגמולי ביטוח ובשיעור התגמולים ששילם".
סעיף 62(ב) לחוק קובע, כי המבטח אינו יכול להשתמש בזכות זו "באופן שיפגע בזכותו של המבוטח לגבות מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי מעל לתגמולים שקיבל מהמבטח".
המשמעות המיידית של שני הסעיפים היא, שלמבוטח זכות לתבוע מהמזיק כל נזק שנגרם לו מעבר לתגמולי הביטוח, ובענייננו, את ההפרש בין עלות התיקון ששולמה על ידו ביחד עם שכ"ט השמאי (סך כולל של 12,059 ש"ח) לבין הסכום שקיבל מהתובעת (סך של 8,455 ש"ח), קרי - סך של 3,604 ש"ח.
10. במועד חתימת כתב הקבלה והשחרור, היו ידועים למבוטח עלות התיקון (היא אף שולמה על ידו כפי שעולה מהחשבונית), שכ"ט השמאי (שגם הוא שולם על ידו), פרטי ירידת הערך וההשתתפות העצמית וכן סכום תגמולי הביטוח שהתובעת עומדת לשלם לו (בסיכומי צד ג' נטען כי קיבל מהתובעת אישור על כיסוי ביטוחי לנזק שנגרם לו), משכך ומאחר וזכותו של המבוטח הינה לתבוע את ההפרש ממי שגרם לנזק, הרי שהפשרה אליה הגיע עם הבעלים של הרכב הפוגע מתייחסת אך ורק לאותו הפרש לגביו עמדה לו זכות תביעה, מעבר לתגמולי הביטוח.
העובדה כי במועד החתימה (1.12.09) טרם שולמו תגמולי הביטוח בפועל, אין בה כדי לשנות מהקביעה דלעיל, שכן בפני המבוטח היו כל הנתונים לעניין התשלומים השונים ולכן ברור שהפשרה אליה הגיע מתייחסת אך ורק לסכומים
שמעבר לתגמולי הביטוח.
11. פועל יצוא מכך, שבמועד חתימת כתב הקבלה, לא יכול היה המבוטח למחול על זכות התובעת לשיבוב, זכות עצמאית שנולדה מכח החוק, ולא יכול היה להגיע להסכם בנוגע לתשלומים שאמורה היתה התובעת לשלם.