עמדת התובע
1. הבנק התובע, בנק מרכנתיל דיסקונט, הגיש תובענה על סך 20,000 ש"ח כנגד הנתבע, שלמה הררי בעילה שטרית. הבנק טען כי מדובר בתביעה שטרית ביחס לארבעה שיקים בסך כולל של 20,000 ש"ח שנמשכו על ידי הנתבע לפקודת הררי דוד ולאחר מכן הוסבו לבנק. נטען שעל גבי השיקים מתנוססת חתימת היסב בחותמת הבנק עם תאריכי הפקדה. השיקים חוללו עקב "חשבון מוגבל" והבנק הגיש את השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
2. נטען שהחייב, דוד הררי, ואשתו, הררי מרים, ניהלו בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה חשבון אצל התובע בסניף הבנק בחדרה, מס' 8684, בו נהגו החייבים להפקיד מעת לעת שיקים לניכיון או שיקים דחויים. ביום 3.9.08, הופקדו השיקים בחשבון על ידי החייבים. במסגרת ההפקדה הופקדו שני שיקים נוספים באותה סידרה אשר נפרעו. ביום ההפקדה זוכה חשבונו של החייב בתמורה עבור השיק בקיזוז עמלת הפקדת שיק כמפורט באישור ההפקדה. היתרה בחשבון במועד הפקדת השיקים עמדה ביתרת חובה. גם במועד פרעון השיקים עמד החשבון ביתרת חובה.
3. החייבים הם בנו של הנתבע ואשתו של הבן. נטען שהחייבים והנתבע ניהלו חשבון משותף בבנק הנמשך. בעדות החייבת, הררי מרים, נטען כי היא הודתה שחתמה על השיקים. מעדות נציג הבנק נטען כי שלושת החייבים, הנתבע והחייבים, הם הבעלים בחשבון ושלושתם חייבים בשיקים ללא קשר לשאלה מי חתום עליהם.
4. באשר למחלוקת המשפטית בין הצדדים נטען שהבנק לא ידע אודות נסיבות משיכת השיקים בין החייבים לנתבע טרם קיבל את השיקים והפקידם בחשבון. לבנק לא היה קשר או חלק בעסקת היסוד ולא היתה לו ידיעה בדבר נסיבות החתימה. נטען שהבנק קיבל את השיקים בתום לב ונתן בעדם ערך וכי אין מחלוקת שהוא הינו אוחז כשורה. נטען שבמצב זה אין לעסוק בעסקת היסוד אלא בתביעה השטרית בלבד וכי יש לשאול האם השיק הנמשך מהחשבון המשותף מחייב את יתר בעלי החשבון שלא חתמו עליו. נטען שעיון בנספח ד', העתק מטופס פתיחת החשבון בבנק, מעלה שבחלקו הימני העליון בעמוד השני בהרכב החתימה מופיע "כל אחד לחוד בעלים". נטען שמדובר בחשבון משותף שבו כל אחד מן הבעלים יכול לחתום על שיקים ובכך לחייב את כל בעלי החשבון.
5. נטען שהנתבע מודה בתצהירו בסעיף 10 כי חשבון הבנק הנמשך התנהל במשותף עם החייבים. החשבון נפתח ביום 5.3.08 וחודש לאחר מכן ביום 1.4.08 פתחו החייבים את החשבון שניהלו אצל התובע. נטען שמדובר במערכת יחסים בין אב (הנתבע) לבנו וכלתו (החייבים), כאשר הנתבע ידע על החתימה על השיקים ואף נתן הסכמתו, למרות שלא נדרש לעשות כן מאחר והחייבים יכולים לחתום על השיקים מתוקף אופי החשבון המשותף.
6. נטען שיש לשים לב לכך ששני שיקים נוספים שהופקדו נפרעו והשיקים שבהליך דנן חזרו מהסיבה "חשבון מוגבל" ולא מסיבת זיוף, העדר תוקף לחתימה, ביטול וכיוצ"ב. נטען שעובדה זו מלמדת על כוונת הנתבע כי השיקים יפרעו כסדרם. נטען שהנתבע מעולם לא העלה טענה נגד שני השיקים הנוספים. נטען עוד שמעדותו של נציג הבנק בפרוטוקול מיום 31.3.11 עולה כי שיק החתום על ידי אחד משלושת הבעלים בחשבון הינו תקין. אשר על כן, ביקש התובע לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע בסכום השיקים, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט.
עמדת הנתבע
7. נטען שהנתבע אינו חתום על השיקים והשיקים לא נמשכו על ידי הנתבע לפקודת הררי דוד, כפי שנאמר בתצהירו של הנתבע. נטען שלראשונה נודע לנתבע, שהינו פנסיונר יליד 1938, על קיומו של תיק ההוצל"פ ביום 27.1.10, כשקיבל הודעה מבנק הדואר שהוטל עיקול על חשבונו. רק אז פנה הנתבע באופן מיידי לבנק לברר את פשר העניין. נטען שהנתבע לא ידע מי חתום על השיקים עד אשר כלתו הצהירה בפרוטוקול הדיון שהיא זו שחתמה וכך נודע לו כיצד שורבב שמו על השיקים כחותם.
8. נטען שבניגוד לרושם שנוצר מסיכומי ב"כ התובע, הנתבע אינו החייב המוזכר בסיכומים והחייב הינו בנו דוד הררי.
9. במישור המשפטי נטען כי הנתבע אינו חב מאומה לתובע. נטען שאין לבנק עילת תביעה שטרית נגד הנתבע כי הוא אינו חתום על השיקים. נטען שהנתבע לא התקשר בכל עסקה עם התובע ולא נתן כל הרשאה או הסמכה למרים הררי או מי מטעמה לחתום על שיקים כלשהם לתובע או לפקודתה, וזאת אף שהחשבון ממנו נמשכו השיקים לפקודת דוד הררי מתנהל במשותף. נטען כי לא נסתרה הטענה שהפעולה נעשתה בחשבון הנתבע בבנק ללא ידיעתו, ללא הסכמתו וללא הרשאתו. נטען שאין יריבות בין התובע לנתבע. הנתבע ביקש להסתמך על סעיף 22(א) לפקודת השטרות שם נאמר כי "אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה".
דיון
10. התביעה מתייחסת לארבעה שיקים על סך 5,000 ש"ח כל אחד שמספרם 754, 755, 756 ו- 757 עם מועדי פרעון כדלקמן, בהתאמה: 20.11.08, 20.12.08, 20.1.09 ו- 20.2.09. השיקים נכתבו לפקודת "דוד הררי" ונחתמו בשם "שלמה". השיקים נמשכו על חשבון מס' 5904551581 בבנק לאומי סניף גבעת אולגה והופקדו בבנק התובע. השיקים חוללו מפאת סיבה של "חשבון מוגבל". השיקים הופקדו בחשבון של דוד ומרים הררי בחשבון מספר 8684 שהתנהל אצל התובע כאשר בכל זמן נתון החשבון היה בחובה.
11. עיון במסמכים של פתיחת חשבון הבנק ממנו נמשכו השיקים בבנק לאומי מעלה כי מדובר בחשבון משותף של שלושת המעורבים: הררי דוד, הררי מרים והררי שלמה.
12. בדיון מיום 10.11.10 הודתה מרים הררי כי "אני מודה כי אני חתמתי". על פי תנאי הפתיחה של החשבון בבנק לאומי עולה כי כל אחד משלושת הבעלים היה מסוגל לחייב את החשבון
בחתימתו, לרבות על ידי מסירת שיקים בחתימתו השייכים לחשבון (נספח ד' לסיכומי התובע). במצב דברים זה, אילו מרים הררי היתה חותמת את שמה, היה בכוחה לחייב את החשבון בבנק לאומי. היא בחרה, משום מה, לחתום את השם "שלמה". לכאורה, מדובר בחתימה ללא הרשאה היות והנתבע טען שלא נתן את הסכמתו שתחתום את שמו, טענה שלא נסתרה (ראו תצהירו של שלמה הררי על פיו כלל לא ידע אודות מסירת השיקים ובודאי שלא חתם עליהם ולא ידע שכלתו חתמה עליהם בשמו). במצב דברים רגיל ייתכן וטענה זו היתה מספיקה כדי לדחות את התביעה ואולם, היות ומרים הררי היתה מוסמכת לחייב את החשבון אין זה מעלה או מוריד אם היא חתמה את שמה או שמו של חמה. בהתאם לתנאים שהשלושה קבעו לניהול החשבון, היה בכוחה כדי לחייב את החשבון ולרשום שיקים כדין. על כן היות ולא היה צורך כלל בהרשאה ספציפית מאת הנתבע והחייבת היתה מורשית לבד ועל פי שיקולה לחייב את החשבון והיא הודתה שעשתה זאת, אין זה מעלה או מוריד אם היא חתמה את שמה או שמו.
13. אשר על כן, הנני קובע שיש לקבל את התביעה על מלוא סכום השיקים 20,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה כדין ובנוסף הנני מחייב את הנתבע בשכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח והחזר האגרה ששולמה כהוצאות.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
ניתן היום, ו' חשון תשע"ב, 03 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.