פסק-דין בתיק תא"מ 31870-09-10

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1.         בפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן בפיצוי מוסכם שנקבע בחוזה לרכישת נכס מקרקעין ע"י הנתבעים, ואשר נחתם בין הצדדים ביום 28.8.90 (להלן: "החוזה"). על פי החוזה מכרו התובעים לנתבעים הנכס כשלד דירה הנמצאת בשיכון ד' 862/3+4 בטבריה והידועה גם כחלקות 79/3+4 בגוש 15288 (להל: "הנכס" או "הדירה"). כל צד טוען כי השני הפר את ההסכם באופן המזכה אותו בפיצוי מוסכם שקבוע בהסכם בסך השווה בשקלים ל- 10,000$. בתביעה שכנגד טוענים התובעים שכנגד כי הם זכאים לפיצוי נוסף בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בסך 10,000 ש"ח.

2.         בכתב התביעה העיקרית טוענים התובעים כי בשנת 2008 החלו לקבל הם דרישות ממינהל מקרקעי ישראל לתשלום חוב דמי חכירה הרובץ על הנכס, למרות שהנכס הועבר לחזקת ושימוש הנתבעים לפני שנים רבות. באותו מועד נודע לתובעים כי הנתבעים טרם העבירו את הנכס על שמם, ואינם משלמים חוב דמי חכירה, לכן הוצאו דרישות על שם התובעים לתשלום דמי חכירה למינהל. התובעים הודיעו לנתבעים על הליכי ההוצל"פ שנפתחו נגדם, והנתבעים שילמו את החוב. לאחרונה שוב קבלו התובעים דרישת תשלום דמי חכירה לשנים 2010 - 2011, ושוב פנו לנתבעים לתשלום החוב. הנתבעים טוענים כי בהתנהגותם של הנתבעים, ובהימנעותם במשך שנים מלהעביר את הנכס על שמם או לשלם את החוב, הפרו הם את החוזה באופן המזכה את התובעים בפיצויים המוסכמים שנקבעו בחוזה.

3.         הנתבעים טוענים כי מעולם לא קבלו דרישות לתשלום דמי חכירה, כי הדרישות נשלחו כל הזמן לתובעים שעדיין רשומים כבעלים של הנכס, והתובעים לא דאגו להעבירם לנתבעים לצורך תשלומם. הנתבעים טענו כי הנכס טרם הועבר לשמם מאחר והתובעים טרם שילמו "דמי ההסכמה" למינהל, שהיה בערכי הקרן שלו בסך 712 ש"ח בלבד, והמינהל לא יאשר את העברת הבעלות כל עוד לא שולמו דמי הסכמה כאמור. לפיכך העסקה לא הושלמה והנכס לא הועבר לשם הנתבעים באשמת התובעים.

3.         בכתב התביעה שכנגד טענו התובעים שכנגד כי הנתבעים שכנגד הפרו את החוזה הפרה יסודית המזכה אותם בפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה בסך 10,000$, ועדו 10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.

הנתבעים שכנגד טענו כי לא היה ידוע להם על חוב "דמי ההסכמה", ואילו ידעו היו משלמים אותו מזמן, וכי נודע להם עליו רק לאחרונה, לאחר עריכת בירור במינהל במסגרת תובענה זו.

4.         מטעם הצדדים הוגשו תצהירי עדות ראשית, העדים נחקרו, וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

התביעה העיקרית:

5.         בסעיף 5(ג) לחוזה נקבע כי:

"מוסכם בזה בין הצדדים כי דמי החכירה למנהל מקרקעי ישראל (להלן- המנהל) החלים על הדירה עד לתאריך מסירת החזקה בה לקונים ישולמו ע"י המוכרים ועל חשבונם ומתאריך מסירת החזקה בדירה לקונים ישולמו דמי החכירה למנהל על ידי הקונים ועל חשבונם".

            בסעיף 11 לחוזה נקבע כי:

"והיה אם יופר הסכם זה על - ידי צד מן הצדדים לו, הרי במקרה זה ישלם הצד המפר לצד הנפגע, בתור פיצויים קבועים ומוסכמים מראש, סכום השווה בשקלים ל- 10,000 דולר. אין באמור בסעיף זה כדי לפגוע בכל סעד או תרופה אחרים שיעמדו לזכות הנפגע כנגד הצד המפר במקרה של הפרת הסכם זה".

6.         הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה של מועד מסירת החזקה בדירה לנתבעים. התובעים טוענים כי המסירה בוצעה מספר חודשים לאחר חתימת החוזה בשנת 1990, בעוד שהנתבעים טוענים כי המסירה בוצעה בשנת 1995.

אינני רואה צורך להכריע בשאלה זו, לאור העובדה כי חוב דמי החכירה שבגינו נשלחו דרישות תשלום לתובעים מתייחס לתקופה מאוחרת יותר, שהיא לאחר שנת 1995.

7.         אין מחלוקת כי עד לשנת 2008 לא שילמו הנתבעים דמי חכירה שנתיים למינהל מקרקעי ישראל בגין הנכס, למרות שהוא בחזקתם ובשימושם לפחות משנת 1995. מאחר והעסקה לא הושלמה עד היום הרי הדרישות של המינהל מן הסתם נרשמו לחובת התובעים שרשומים עד היום כבעלי הזכויות בנכס במינהל. הדבר גרם לפתיחת הליכי גבייה כנגד התובעים בהוצל"פ עד אשר סילקו הנתבעים את חובם.

8.         בעניין זה טוענים הנתבעים כי השלמת רישום העסקה והעברת הזכויות בנכס על שמם לא הושלמה בגלל חוב התובעים למינהל של "דמי ההסכמה" או "דמי ההיוון". לתמיכה בטענתם זו צירפו הנתבעים לתצהיריהם את מכתה המינהל מיום 27.1.11, שם צוין כי:

"-ביום 01/11/90 נפתחה במשרדנו העברת זכויות בנכס ממשפחת עמר למשפחת ויזמן והשלמת ההעברה היה כרוך בהשלמת מסמכים ותשלום דמי הסכמה על סך 719.81 ש"ח או לחליפין דמי היוון על סך 955.8 ש"ח. לא שולמו דמי הסכמה והבקשה להעברת זכויות בוטלה.

-ביום 10/10/99 נפתחה עוד פעם העברת זכויות בנכס ודמי ההסכמה עמדו על סך 2421.81 ש"ח ומצד שני דמי היוון על סך 1632.48. התיק חוייב בדמי היוון אשר לא שולמו עד היום".

9.         הנתבעים טוענים כי הסיבה שבגינה לא שילמו דמי חכירה במשך שנים הייתה אי קבלת דרישות תשלום, אשר הוצאו על שם התובעים מן הסתם ונשלחו לתובעים, כי העסקה לא הושלמה באשמת התובעים שלא שילמו דמי הסכמה. הנתבעים טוענים כי לא ידעו על דרישות התשלום עד אשר פתיחת הליכי הוצל"פ כנגד התובעים בשנת 2008, אז מיהרו התובעים ושילמו את החוב, כמו כן שילמו מייד את החוב החדש שנצבר על שנים 2010-2011.