מבוא וטענות הצדדים
1. ראשיתו של הליך זה בבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב אשר הוגשה ע"י התובעת (להלן: "
הבנק") בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה על סך של 30,865 ש"ח וזאת כנגד שלושה נתבעים כאשר הנתבע הראשון הינו החייב העיקרי ואילו הנתבעים 2 ו-3 הינם ערבים לחובו של הנתבע 1.
2. ביום 31/7/2012 הוגשה מטעם הנתבעים 2 ו-3 התנגדות לביצוע התובענה והדיון בהתנגדות הועבר בהתאם להחלטת רשמת ההוצאה לפועל לבית משפט זה.
3. ביום 10/1/2013 הוגשו שתי בקשות דחופות מטעם הצדדים לדחיית הדיון אשר מועדו נקבע לאותו היום, היינו, ליום 10/1/2013, כאשר במסגרת הבקשה הבהירו הצדדים, כי יש בכוונתם לנהל מו"מ על מנת לבחון את סיום המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט ולצורך כך זקוקים הם ל-14 ימים נוספים. הבקשה הראשונה נדחתה על ידי וגורל הבקשה השניה אשר הוגשה במהלך היום, הוכרע בדיון אשר התנהל בפניי במעמד ב"כ המבקשים בלבד. בהתאם להחלטה שניתנה על ידי בדיון נעתרתי לבקשת הצדדים ואפשרתי להם לנהל מו"מ וציינתי כי ככל שהמו"מ לא ישא פרי, תתקבל ההתנגדות ותינתן למבקשים הרשות להתגונן בפני התובענה.
4. ביום 17/1/2013 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי לא הצליחו לגשר על הפערים והמו"מ לא הניב פרי. לאור האמור בהודעת הצדדים, קבעתי כי ההתנגדות מתקבלת וישיבת ההוכחות תתקיים בפניי ביום 20/2/2013.
5. ביום 20/2/2013 התקיימה בפניי ישיבת ההוכחות, במסגרתה העידה מטעם הבנק הגב' פרבר לימור והנתבעים העידו מטעמם. בתום שמיעת הראיות הוריתי לצדדים להגיש את סיכומיהם בכתב.
6. בהתאם לטענת הבנק, הנתבעים הינם ערבים לחובו של החייב העיקרי וזאת מכוח חתימתם על כתב ערבות אשר נחתם בבנק כנגד מתן מסגרת אשראי לנתבע העיקרי בסך של 30,000 ש"ח.
7. הבנק טוען, כי נכון ליום 26/3/2012 עמדה יתרת החוב של החייב העיקרי בחשבון העו"ש אשר התנהל על שמו על סך של 30,041 ש"ח ולצורך כך מפנה לנספח ג' לכתב התביעה.
8. ביום 6/11/2012, ניתן כנגד נכסי החייב העיקרי צו כינוס במסגרת תיק פש"ר 11003-09-12 המתנהל נגדו בבית המשפט המחוזי בנצרת. בנסיבות אלו, טוען הבנק כי לא ניתן להיפרע מהחייב העיקרי ועל כן עומדת לו הזכות להיפרע מהערבים, הנתבעים בתובענה שבפניי.
9. הנתבעים טוענים להגנתם, כי אין לחייבם בחובותיו של החייב העיקרי, שכן ערבותם ניתנה לצורך הבטחת השבת הלוואה אשר נטל החייב העיקרי מהבנק בסכום של 70,000 ש"ח וזאת לפני למעלה משבע שנים. הנתבעים מציינים בתצהירים אשר הוגשו מטעמם, כי לא ניתנה הסכמה כלשהי מצדם לערוב להלוואה או להתחייבות אחרת של החייב העיקרי פרט להלוואה על סך של 70,000 ש"ח.
10. הנתבעים הגישו תצהירים זהים אשר תואמים באופן מלא את טענותיהם וטיעוניהם, במסגרתם אף מעלים טענה כי ידוע להם שההלוואה נפרעה ועל כן אין לחייבם חיוב כלשהו בגין הלוואות או התחייבויות אחרות אשר נטל החייב העיקרי.
דיון והכרעה
11. מטעם הבנק העידה הגב' פרבר לימור, מי שניהלה בפועל את חשבון העו"ש, של החייב העיקרי וזאת החל משנת 2007, שנה בה החלה את עבודתה בסניף. תצהיר עדות ראשית אשר הוגש מטעם עדה זו, מפנה ומסתמך על הנתונים אשר נמצאים ברשות הבנק בהם נספח ב'1, ממנו עולה כי ביום 22/7/2007 חתמו הנתבעים, כערבים יחידים, על כתב ערבות לפיו כל אחד מהם ערב בשיעור של 50% להלוואה למסגרת האשראי אשר ניתנה לחייב העיקרי בסכום של 30,000 ש"ח.
12. עיון בנספח ב'1 מגלה כי חתימותיהם של הנתבעים מתנוססות על גבי כל אחד מהעמודים וכן על גבי כתב הערבות. הנתבעים הודו בחקירתם הנגדית כי החתימות המופיעות בנספח ב'1 הינן חתימותיהם, הנתבעים אף הודו כל אחד בחקירתו הנגדית, כי החתימות על גבי נספחים ב'2 ו-3 - "גילוי מידע לערב יחיד ומוגן", הן חתימותיהם.
13. העדה מטעם הבנק נשאלה והשיבה, כי היא מסרה לנתבעים את הפרטים העיקריים והתנאים העיקריים ביחס לערבותם כגון סכומים, תקופה, ריביות, השלכות ביחס לאי עמידת החייב העיקרי בפירעון ההלוואה, כך שמבחינתה היא ביצעה את המוטל עליה כדין. העדה העידה, ברוב הגינותה, כי היא לא הקריאה והסבירה לנתבעים את כל "הסעיפים הקטנים", כך באו הדברים לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון:
"ש. על פי טענת הנתבעים הם לא שלטו טוב בשפה העברית. האם עברתם על החוברת הזו והסברת להם את החוברת הזו בשפה העברית?
ת. עד היום בתור בנקאית אני עוברת עם כל אדם על מה אני מחתימה אותו. אני עוברת איתו על כל הסעיפים הרלוונטיים, סכומים, תקופה. לומר לך שעברתי איתו על כל הסעיפים הקטנים, לא. אני עוברת איתו על הריביות ועל מה קורה עם החשבון בחריגה."
14. בסיכומים אשר הוגשו מטעם הבנק נטען כי טענתם של הנתבעים כי חתמו על הלוואה אשר נטל החייב העיקרי לפני למעלה מ-7 שנים, הינה טענת בדים שכן הנתבעים הודו בחקירתם הנגדית כי חתמו בבנק על ערבותם בשנת 2007, כך שלמעשה טענתם של הנתבעים הינה חסרת בסיס שכן אין הקבלה במועדים בין מועד החתימה כערבים על הערבות למסגרת האשראי בשנת 2007, לבין מועד נטילת ההלוואה הנטענת (בשנת 2005 לכאורה). סבורני כי אכן יש ממש בטענה זו, שכן הנתבעים אינם מתכחשים לעובדה שהם חתמו פעם אחת בשנת 2007 כפי שהדבר הוצג בפניהם בנספחים ב'1 עד ב'3.
15. על כן, טענת הנתבעים ביחס לחתימת הערבות בגין הלוואה בסך של 70,000 ש"ח אין בה ממש. מחד זכרו הנתבעים באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי ערבו להלוואה בסכום זה כעולה מהאמור בתצהיריהם, אך מנגד העיד הנתבע 1 כי בכלל אינו זוכר את סכום ההלוואה, (ראו לעניין זה עמ' 10 שורות 12-16 לפרוטוקול).