התביעה
בפניי תובענה לתשלום עבור עבודות שביצעה התובעת לנתבעת, בגינן הוצאו חשבוניות כדין, אשר שולמו רק בחלקן. יתרת החוב, במועד הגשת התביעה, עמדה על סך של 34,047 ש"ח.
טענת ההגנה המרכזית של הנתבעת, כך על פי ההתנגדות אשר הוגשה מטעמה בתיק, היא כי המחירים שנדרשו על ידי התובעת עבור המוצרים שרכשה ממנה הנתבעת היו גבוהים מן המקובל בשוק וכי פנתה והתריעה על כך בפני התובעת. לדבריה, הובטח לה על ידי מנהל התובעת כי לא תשלם יותר מהמחירים אצל המתחרים ובהמשך, במו"מ בין הצדדים, הוסכם כי הנתבעת תזוכה בסכום של 17,000 ש"ח. על יסוד התחייבות זו, אשר הופרה בהמשך על ידי התובעת, ביצעה הנתבעת הזמנת ציוד נוספת בסך של 18,087 ש"ח, אולם אז התברר כי התובעת מעוניינת לזכותה ב- 15% עד לסכום של 17,000 ש"ח מרכישות עתידיות ואין בכוונתה לזכות את הנתבעת בסכום של 17,000 ש"ח כנגד הרכישה הנוספת בסך של ה- 18,000 ש"ח. הנתבעת טוענת כי התובעת הפרה את התחייבותה לזכות את חשבון הנתבעת בסכום של 17,000 ש"ח.
טענה חלופית של הנתבעת היא כי גם אם תתקבל טענת התובעת כי הוסכם על זיכוי מקניות עתידיות, אזי מגיע לה זיכוי בשיעור של 15% מחשבונית הקניה האחרונה בסך של ה- 18,087 ש"ח.
ביום 21.9.10 התקבלה התנגדות הנתבעת לתביעה, אך זאת עד לסכום של 17,000 ש"ח בלבד, זאת בהעדר כל טענת הגנה אמיתית ביחס ליתרת החוב.
המערכת החוזית בין הצדדים
הצדדים עבדו יחדיו לאורך פרק זמן ממושך, כאשר הנתבעת רוכשת מן התובעת את מוצריה ומשלמת בעבורם.
אין מחלוקת כי בתחילת חודש פברואר התקיימה פגישה בין הצדדים. אין גם מחלוקת כי באותה פגישה, באה הנתבעת בטענות אל התובעת בכל הנוגע למחירי מוצריה.
ביום 9.2.09, הנפיקה התובעת הצעת מחיר בה נרשם כדלקמן:
"קווים מציעה הנחה עד גובה 17,000 ש"ח שתנוכה מכל רכישה עתידית ובגובה של 15% מסך החשבונית לא כולל מע"מ. הסכמת קווים אין בה התחייבות לזיכוי או להשלמת זיכויים שניתנו עד לגובה המוצע במקרה של הפסקת פעילות חלקית או מלאה על פי החלטת קוים ו/או טופולסקי ולא תידרש השלמתו".
התובעת טוענת כי בעקבות הצעת מחיר זו, אף סיפקה לנתבעת ביום 15.2.09 סחורה בשווי של 18,087 ש"ח ואילו הנתבעת טוענת בסיכומיה כי כבר במעמד הפגישה, מחק מנהל התובעת את הקטע הנוגע לזיכוי מרכישות עתידיות ונתן את הסכמתו לזיכוי, בלתי מסוייג, בסך של 17,000 ש"ח.
ביום 12.2.09 העבירה הנתבעת הערות ותיקונים להצעת המחיר האמורה ואף ביצעה בהמשך, הזמנה על יסוד הצעת מחיר זו, כאשר הסחורה שהוזמנה יוצרה עבורה וסופקה לה כאמור, ביום 15.2.09, בהתאם להצעת המחיר אשר הופקה ביום 9.2.09. עיון במסמך ההערות והתיקונים, החתום על ידי מר יובל בש, מנהל הרכש של הנתבעת, מעלה כי לא ניתנה כל התייחסות שהיא לנושא הזיכוי.
עוד הוצג בפניי דף פקס, נושא תאריך 17.2.09, אשר שוגר מן הנתבעת אל התובעת, כך על פי הרישום בתחתית הדף, ובו נמחקו המילים
"שתנוכה מכל רכישה עתידית ובגובה של 15% מסך החשבונית... הסכמת קווים אין בה התחייבות לזיכוי או להשלמת זיכויים שניתנו עד לגובה המוצע במקרה של הפסקת".
טקסט זה מוקף בעיגול ולידו נרשמה המילה "שתנוכה".
בראשו של דף זה מופיע טקסט, בכתב יד, במקור, המופנה, על פי דברי מנהל התובעת, אל עורך דינו.
כמו כן, ניתן לומר כי קיים דמיון בין כתב היד בהערה האמורה לבין כתב היד במילה "תנוכה" המופיעה בסמוך לקו המעוגל המקיף את הטקסט המתייחס לתנאי הזיכוי.
באותו מועד ממש, 17.2.09, הוציא מנהל התובעת הצעת מחיר נוספת, בה הוסיף כי הזיכוי מן הרכישות העתידיות יינתן רק החל מיום 17.2.09. לדבריו, רצה לוודא שלא יהיו אי-הבנות לגבי כך שההנחה תינתן רק לעתיד (עמ' 12 ש' 7).
שמעתי את מנהל התובעת ומנגד, את מר טופולסקי ואת מנהל הרכש, מר יובל בש.
אחר ששקלתי את העדויות והראיות השונות אשר הונחו בפניי, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, כפי שיובהר להלן.