תא"ק
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
170554-09
09/07/2013
|
בפני השופט:
יעל אחימן
|
| - נגד - |
התובע:
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
עו"ד תמי מייזליק
|
הנתבע:
1. מ. ר. מוצרים והפקות בע"מ
2. מוריס מזרחי
עו"ד גדי שפסלס
|
| פסק-דין |
תביעה ע"ס 376,335 ש"ח שהוגשה על-ידי בנק מרכנתיל דיסקונט (להלן: "
הבנק") כנגד חברה בשם "מ.ר מוצרים והפקות" בע"מ (להלן: "
החברה") (לחובתה ניתן פסק-דין ביום 08.03.10) וכנגד מוריס מזרחי (להלן: "
הנתבע").
החברה הייתה בעלת חשבון בבנק, והנתבע ערב לחובותיה.
דיון ההוכחות הצטמצם אפוא לשאלת חבותו של הנתבע, שהוא בעל המניות ומנהלה היחיד של החברה.
לנתבע שתי טענות עיקריות כנגד תשלום החוב. הראשונה, נוגעת לקיומו של ערב נוסף והשניה, נוגעת לביטולו של שעבוד על תיק ניירות ערך, ללא ידיעתו.
הטענה לפיה ערב לאותו חוב ערב נוסף בשמו נוקב הנתבע, גדעון יוספיאן (להלן: "
יוספיאן") היא טענה שאיננה נתמכת בכל חומר ראייתי שהוא לבד מטענתו המעורפלת של הנתבע.
מוצגים א'-ב' עליהם נסמך הנתבע אינם תומכים בטענתו ולפיכך הינם חסרי ערך ראייתי בנקודה זו. מטעם זה לבדו, יש לדחות את הגנתו של הנתבע, ככל שזו נסמכת על קיומו של ערב נוסף. למעלה מן הצורך אציין, כי גם לו היה בנמצא ערב נוסף לא היה בכך כדי לשנות מהיקף ערבותו של הנתבע, שעה שאין המדובר ב"ערב מוגן". לכאורה, גם אין המדובר ב"ערב יחיד" ואולם, כאמור, גם הגדרתו כ"ערב יחיד" לכשעצמה, לא היה בה כדי לפוטרו מהחוב.
טענתו הנוספת והעיקרית של הנתבע, הינה כי הבנק ביטל שעבוד של תיק ניירות ערך, של אדם בשם פירוס יוסיפיאן (להלן: "
פירוס"). לולא כן, כך טוען הנתבע, הייתה ערבותו מתאיינת לאחר מימוש השעבוד.
קיומו של שעבוד על תיק ניירות ערך בהיקף של כ250,000 ש"ח אינו שנוי במחלוקת שכן, עד התובע עצמו אישר בעדותו את קיומו כמו גם את הסרתו (ראה עמודים 8-9 לפרטיכל יום 17.1.13).
ואולם, הבנק טוען כי הסרת השעבוד נעשתה כיוון שהעסקה לשמה שועבד תיק ניירות הערך הושלמה. בעדותו, טען העד מטעם הבנק כי איננו זוכר אם הודיע על הסרת השעבוד לנתבע, ואף לא בדק את כל ההודעות שנשלחו על-ידי הבנק בעניין זה. העד גם הודה כי הסרת השעבוד הגדילה את הסיכון שרבץ על הנתבע ולא היה בפיו הסבר להיעדרם של הסכם השעבוד ופקודת הביטול.
עם זאת, טען הבנק כי ממילא היה הנתבע מי שנטל על עצמו את הסיכון לכל חובותיה של החברה, כך שתוספת השעבוד של תיק ניירות הערך באה רק להוסיף על הביטחונות שבידי הבנק ולא לגרוע מהם. בנוסף, טוען הוא כי עדותו של הנתבע תומכת בגרסה לפיה מדובר היה בשעבוד שנעשה לצורך עסקה ספציפית בלבד.
כאן, לדעתי, משבש הבנק את המידע העובדתי שהוצג בפני, בהציגו את הציטוט בסעיף 6.3 לסיכומיו בהקשר שגוי. בפסקה המצוטטת מדבר הנתבע על עסקה ספציפית ולא על שעבוד ספציפי. חלקה הראשון של הטענה העוסק בהיקף הסיכון של הנתבע, מעורפל משהו. ראשית, לא ברור הנימוק לעניין חבותו הבלעדית של הנתבע, שהרי מעצם קיומו של שעבוד נראה שלצידה של חבות זו עמד נכס חיצוני וזמין למימוש. הטענה לעניין תוספת שעבוד היא טענה בעלת גוון עובדתי מובהק, שהייתה צריכה להיות מוצגת באמצעות פירוט מערכת הביטחונות שעמדה לזכות הבנק, הן במועד עשיית השעבוד והן במועד הסרתו. נראה, כי בהקשר הכולל של הדברים אכן עמדה לזכות הבנק מערכת בטחונות מגוונת שאמורה הייתה להשפיע על היקף חיובו של הנתבע.
לפיכך, חוששני כי הבנק לא עמד בהקשר זה בנטל המשני להדיפת גרסתו של הנתבע בנקודה זו.
אם אכן נקט הבנק, לכאורה, על פי מה שנחשף בפני בצעד חד-צדדי המרע את מצבו של הנתבע מבלי ליידעו מראש, כי אז חל סעיף 6(ב) לחוק הערבות, התשכ"ז - 1967, הקובע כי:
"
גרם הנושה לפקיעת ערובה שניתנה להבטחת החיוב הנערב ונגרם על ידי כך לערב נזק, מופטר הערב כדי סכום הנזק".
אשר על כן, צודק הנתבע בטענתו לפיה, בהתחשב בסכום החוב ובשווי השעבוד, מופטר הוא מערבותו. התביעה נדחית.
התובע יישא בהוצאות הדחייה בסך של 5,000 ש"ח.
עותק פסק הדין יישלח לב"כ הצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, ב' אב תשע"ג, 09 יולי 2013, בהעדר הצדדים.