1. התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע (להלן:
"הבנק") על סך של 109,200 ש"ח. התובעת מסתמכת על חוות דעת של מר סלימאן עלי סלמאן (להלן:
"מומחה התובעת") אשר בדק את יתרת ההתחשבנות של התובעת עם הבנק ואשר על בסיס חוות דעתו תבעה התובעת את הבנק. הבנק הגיש בקשת רשות להתגונן, ובדיון בו השתתפו הצדדים נקבע, כי תינתן רשות להתגונן והצדדים יגישו ראיות.
תצהיר התובעת
2. התובעת בתצהירה ציינה כי היא שכירה/עצמאית העוסקת בפרסום. היא הייתה נשואה ואם לבן ובת, כאשר עקב משבר קשה שעבר עליה ועל משפחתה, מצבה הכלכלי והנפשי התדרדר, וכדי להתגבר על המשבר נטלה מהבנק הלוואות כנגד משכנתה על דירתה. התובעת מפרטת בסעיף 3 לתצהירה 8 הלוואות אותם נטלה מהבנק במהלך השנים: הראשונה מיום 8.6.98, אשר מוזגה עם יתר ההלוואות; השנייה מיום 8.6.98; השלישית מיום 6.1.00; הרביעית מיום 23.1.03; החמישית גם כן מיום 23.1.03; השישית, השביעית והשמינית מיום 24.2.03. במשך שש שנים שילמה התובעת את תשלומי ההלוואה כסדרם כאשר לאחר שש שנים שוב נקלעה למצב כלכלי קשה ולא הצליחה להמשיך בתשלומי החזר ההלוואות.
3. בעקבות הפיגורים בתשלומי ההלוואות הוגשו על ידי הבנק באמצעות בא כוחו, עו"ד אבי לוטן חמש תביעות בסדר דין מקוצר, כאשר הבנק ביקש מראש ההוצל"פ בתל אביב למנות את עו"ד אבי לוטן ככונס נכסים למכירת הדירה ולמימוש המשכנתאות. עו"ד אבי לוטן מונה להיות כונס נכסים.
4. התובעת מציינת בתצהירה, כי פנתה אל הבנק ונפגשה עם מר גיא שמאי מהבנק, כאשר בפגישה זו הוצע לה למחזר את כל ההלוואות למשך 30 שנה בהחזרים חודשיים של 3,400 ש"ח. לאחר שהסבירה כי אין ביכולתה לעמוד בתשלומים בסדר גודל כזה הוסכם לעשות עימה הסדר למשך שנה בתשלומים בסדר גודל של 1,500 ש"ח לחודש. לאחר ששוב לא הצליחה לעמוד בהסדר הגיעה להסדר נוסף למשך חצי שנה לתשלומים חודשיים של עד כ-1,800 ש"ח, כאשר בשלב זה ביקשה ממר שמאי למחזר את כל ההלוואות ולהוריד את שיעור גובה הריביות לשיעור ריבית שהיה נהוג באותה תקופה של כ-3.9% לעומת שיעור הריביות על הלוואות התובעת שהגיעו לסדר גודל של כ-6.5% ויותר. שמאי, לטענת התובעת, לא הסכים וכך גם ממלאי תפקידים אחרים בבנק, ובסופו של דבר חתמה ביום 26.7.2007 על הסדר תשלומים עם הבנק.
5. בשלב מסוים החליטה התובעת למכור את הדירה בעצמה בשוק החופשי ולא באמצעות הליכי ההוצל"פ והבנק הסכים לכך. ביום 17.5.2009 הוציא הבנק מכתב כוונות בו פירט את היתרה הבלתי מסולקת של סך ההלוואות שבגינם משועבדת לו הדירה ולפיו נכון לפרעון ההלוואות שיבוצע עד לתאריך 10.6.2009, בסכומים של 299,808 ש"ח ו-93,014 דולר יסכים הבנק למחוק את המשכנתאות.
6. בהתאם להרשאה שקיבלה מאת הבנק למכור את הדירה בכוחות עצמה נחתם ביום 15.6.2009 הסכם מכר עם ה"ה חביב אשר וחביב יפה (להלן: "
הרוכשים"), לפיו נמכרה הדירה בתמורה לסך של 1,580,000 ש"ח. ביום 16.6.2009 העבירה התובעת העתק מחוזה המכר לעו"ד מאיר לפלר, שמונה להיות כונס הנכסים מטעם הבנק במקום עו"ד אבי לוטן. הרוכשים קיבלו הלוואה כנגד משכנתה ממשכן בנק הפועלים בע"מ, אשר שילם תשלומים ישירות לנאמן של הבנק ע"ח סילוק ההלוואות.
7. בשלב זה פנתה למומחה מטעמה, מר סלימאן עלי סלמאן, כדי שיחשב את יתרת ההתחשבנות מהבנק בעטין של ההלוואות בכפוף לישום צו הריבית, קביעת שיעור ריבית מקסימלי, תש"ל - 1970 (להלן:
"צו הריבית"), הוראות ניהול בנקאי תקין, חוק הלוואות לדיור, והנהלים למתן הלוואות לדיור. תוצאות חוות הדעת היו:
"נכון להיום, 5.6.2009 יתרת חובה של המבקשת בהלוואה / בפיגורים, בשכר טרחת עו"ד, והוצאות סכום של 583,015.65 מזה סכום של 403,932.61 ש"ח בגין יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת. התחשבות בטענת המבקשת שבסעיף ח' לעיל חוסכת, מהיתרות הנקובות בסיפא נספח ו', סכום של 20,375.78 ש"ח."
8. ביום 25.6.2009 נמסרה חוות הדעת ביחד עם מכתב בא כוחה של התובעת לידי מנכ"ל הבנק, כאשר במכתב התבקש הבנק לעדכן את יתרות החובה של התובעת בהתאם לחוות הדעת כדי לאפשר לה לבצע את הסכם המכר תוך הודעה שהתובעת תשלם את יתרת החובה הנכונה כלפי הבנק בתיאום עמו. על פי התצהיר הבנק סירב לבחון ולבדוק את פרטי החיובים ולכן שילמה התובעת לטענתה בלית ברירה, תחת לחץ, ובאילוץ את הסכומים לפרעון ההלוואות, אשר הסתכמו בסך של 671,840 ש"ח.
9. לטענת התובעת היא שילמה את הסכומים כמפורט רק על מנת שניתן יהיה לבצע את הסכם המכר ולמנוע מן הבנק את מימוש הליכי המכירה בגדר הליך הוצל"פ, אולם היא עומדת על טענתה כי הסכומים ששולמו הם סכומים ששולמו ביתר וללא זכות של הבנק לקבלם במלואם.
10. מומחה התובעת הגיש חוות דעת נוספת ביום 28.6.2010 בעקבות טענות שטען הבנק בבקשת הרשות להתגונן.
חוות הדעת מטעם התובעת
11. המומחה מטעם התובעת איננו בעל השכלה אקדמאית כלשהיא ולטענתו קיבל את ניסיונו והתמחותו בנושאים הקשורים בבנקאות, לרבות חישובי ריבית, ימי ערך, עמלות, חישובי הלוואות ועוד נושאים דומים רכש במשך שנים רבות של לימוד עצמי ועבודה עם בעלי מקצוע וניסיון בעניין. על פי חוות דעתו בחודש ינואר 1998 שילב את הידע המקצועי והניסיון שרכש עם הידע בנושא מחשבים שצברה חברת מ.נ.ר. בע"מ, חברה שעיסוקה במחשבים, חישובים וסטטיסטיקה ויחד איתה בנה תוכנת מחשב לבדיקה ולשחזור חשבונות הבנקים השונים.
12. המומחה ציין כי התובעת קיבלה מהבנק הלוואה בסכום כולל של 285,000 ש"ח בריבית משתנה וסך של 63,683 דולר בריבית ליבור + 5% הכפופה להוראות צו הריבית. ההלוואה מורכבת משש משנים (להלן:
"ההלוואה"). המומחה מציין כי ההלוואה הובטחה במשכנתה והיא נחשבת ל"
הלוואה לדיור" בהתבסס על ההגדרות שבנהלים למתן הלוואות לדיור מטעם המפקח על הבנקים והנחיות בנק ישראל ככל שהן מתייחסות לחישוב סכומי ביטוחי החיים והנכס.
13. מומחה התובעת ביצע לוחות סילוקין ומצא כי היא שילמה סכום כולל של 1,070,900 ש"ח (נספח ד' לחוות הדעת) וכן כי חויבה בסך של 11,324 ש"ח במסגרת תיק ההוצל"פ.
14. לטענת מומחה התובעת בסעיף 11 של ניהול בנקאי תקין - נהלים למתן הלוואות לדיור של המפקח על הבנקים נאמר: "
א. תאגיד בנקאי רשאי לדרוש מהלווה לבטח את הנכס המשמש כערובה להלוואה, וכן לבצע ביטוח חיים בגבולות סכום ההלוואה שקיבל...ה. תאגיד בנקאי לא יחייב לווה בביטוח הנכס המשועבד בערך העולה על יתרת ההלוואה המשוערכת הבלתי מסולקת".
15. לעניין הביטוח טוען מומחה התובעת כי הסכם ההלוואה מתייחס לעניין ביטוח חיים והוסכם בו כי ביטוח החיים נועד לסילוק יתרת ההלוואה במקרה של פטירת הלווה וכן נקבע כי עד לסילוקה המלא של ההלוואה יהיה הנכס מבוטח על ידי הלוואה בערכו המלא כאשר עניין זה סותר את הוראת המפקח הקובעת כי סכום ההלוואה יהיה מכוסה בביטוח ולא ערך הנכס המבוטח. לטענתו הוראת המפקח על הבנקים הנ"ל נכנסה לתוקף בשנת 1995 ולדעתו גזירת סכום פרמיית הביטוח מסכום העולה על שווי יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת גורם נזק ללווה כי יש להפחיתו ולהעמידו על שווי היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה.
16. אשר לריבית טוען מומחה התובעת, כי בכדי למנוע ריבית מופרזת קבע המחוקק בסעיף 5 לחוק הריבית, תשי"ז-1957 (להלן:
"סעיף 5") כי: לא ידרוש אדם ולא יקבל ריבית דה ריבית שנצטברה בתקופה פחותה לשלושה חודשים אלא במידה שצבירת הריבית הותרה בצו סעיף 3. המילים
"שלושה חודשים" שונו ל-
"חודש" בצד סעיף 3 החל מ-1.1.1984. כאשר החל מ-1.4.1986 הבנקים והמדינה חזרו לצבור את הריבית אחת לרבעון למרות שצו הריבית לא שונה. לפיכך קובע מומחה התובעת כי צבר את הריבית לקרן אחת לחודש כפי שצו הריבית קובע.
17. עוד טוען מומחה התובעת כי ההלוואה נשוא התיק צמודה למדד המחירים לצרכן ולכן חלות עליה הוראות צו הריבית. בהסכם ההלוואה נאמר כי
"הלווה ישלם לבנק על כל סכום הפיגור ריבית פיגורים ללא הצמדה בשיעור שהבנק יקבע...". לטענת מומחה התובעת קביעה שכזו בהסכם אינה חוקית ומטרתה לעקוף את צו הריבית. טכניקה זו שנועדה לעקוף את הריבית המקסימלית שנקבעה בצו הריבית היא אסורה גם אם היא קבועה בהסכם ולעניין זה מפנה המומחה לע"א 6396/95.