פסק-דין בתיק תע"א 4169-08

רקע כללי

1.    בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, יתרת דמי הבראה והפרשי שכר.

2.    הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שרותי הסעות לכל מטרה, לרבות - הסעות עובדים, תלמידים, טיולי משפחות וקבוצות, וכן ביצוע משימות הובלה למפעלים בטחוניים.

3.    התובע החל עבודתו בנתבעת כנהג הסעות ביום 1.5.02 והוא סיים את עבודתו ביום 12.5.06 בנסיבות השנויות המחלוקת:

בעוד התובע טוען כי הוא פוטר באופן בוטה ע"י מנכ"ל הנתבעת מר אריה בצלאל (להלן: "אריה") הרי שהנתבעת טוענת כי התובע התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת ואף הסב לה נזקים.

להלן נדון ברכיבי התביעה אחד לאחד;

הכרעה

זכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי הלנה בגינם , וכן לחלף הודעה מוקדמת

תחילה יאמר - כי לטעמנו יש להעדיף את גרסתו העובדתית של התובע על פני גרסתה של הנתבעת ביחס לנסיבות סיום יחסי העבודה. זאת, בין היתר, בשים לב לחוסר ההגיון שבגרסת הנתבעת, לסתירות שבעדות עדי הנתבעת ובשים לב לעקביות שבגרסת התובע כפי שיפורט  להלן:

4.    התובע שטח במסגרת תצהיר העדות הראשית את טענותיו ביחס לנסיבות אשר הובילו לפיטוריו:

לדבריו, שלושה ימים לפני פיטוריו, ביום ד' ה- 9.5.06 הוא נדרש להסיע ילדים בני 14 אשר למדו בחינוך המיוחד, מהרצליה לבת-ים.

לגרסתו, במהלך הנסיעה פרץ ריב בין הילדים, המלווה שהיה איתם לא הצליח להשתלט עליהם, ואילו הילדים פתחו בעת הנסיעה בנתיבי איילון את דלת הרכב. עוד העיד התובע, כי לאחר המקרה הוא פנה לאריה והודיע לו כי אין הוא מעונין לנהוג בקו זה מחשש לאסון אולם אריה התעקש והורה לו להמשיך ולנהוג בקו הנ"ל.

הוסיף התובע והעיד כי בעקבות דין ודברים זה הוא ביקש לצאת לחופשה וכי גם בקשה זו סורבה. לגרסתו, ביום 11.5.06 שהיה יום חמישי בשבוע, בשעות הערב התקשר אליו אחיו של אריה - מר יורם בצלאל (להלן: "יורם") המועסק אף הוא בנתבעת וביקש ממנו להגיע למשרדי הנתבעת למחרת היום, ביום שישי ה- 12.5.06 בשעה 9:00 בבוקר. זאת על אף שהתובע לא היה משובץ לעבודה באותו היום.

התובע ציין כי בהגיעו למשרדי הנתבעת ביום שישי בבוקר ציפתה לו הפתעה עת שאריה חטף ממנו את מפתח הרכב, את קלסר העבודה ואת מכשיר המירס והחל לקלל אותו לצעוק עליו בקולי קולות ובעקבות זאת הוא (התובע) יצא ממשרדו של אריה והלך למשרד אחר ממשרדי ההנהלה. אולם אריה רדף אחריו, תפס בחולצתו "וזרק אותו" גם מחוץ למשרד זה.

לדבריו של התובע, במעמד זה נכחו גם קצין הבטיחות של הנתבעת מר ניסים לוי ופקידה בשם זיוה. בהמשך הדברים - כך העיד התובע - החל אריה לקלל ולגדף אותו ובלשונו של התובע בתצהירו: "תעוף לי מהעיניים לפני שאני שובר לך את העצמות" . הוסיף התובע והעיד כי הוא השיב לאריה כי הוא ממתין ליורם שקבע עימו פגישה, אולם אריה ביטל את דבריו והורה לו "לעוף מהמקום" בליווי קללות והשפלות: "אתה טיפש אתה מסריח וירק עלי... אמר לי מי הביא אתכם לפה אתם נזק למדינה" .

לגרסת התובע, לאחר הדברים הללו הוא יצא בוכה ממשרדי הנתבעת, הלך לתחנת האוטובוס שם נתקל באקראי באדם שהתעניין בשלומו והפנה אותו למודעת דרושים של חברת אגד. לדבריו, הוא נסע למשרדי אגד ביום ראשון בשבוע, סמוך לאחר פיטוריו, והתקבל לעבודה שם עוד באותו היום. כן העיד כי לאחר ובעקבות היחס המשפיל שספג מאריה התקשר אליו יורם (אחיו של אריה), התנצל וביקש ממנו לחזור לעבודה. אולם הוא [התובע] הודיע כי אין לו כל כוונה לחזור על אף ההתנצלות בשמו של אריה.

5.    גרסת הנתבעת כפי שמצאה ביטוייה בתצהיריהם של אריה ויורם הייתה כאמור שונה בתכלית;

אשר לגרסתו של אריה בתצהירו -  הרי שזה העיד כי התובע התפטר מעבודתו ביום 11.5.06 עת שהודיע כי זהו יומו האחרון בנתבעת. זאת, לאחר שהתבקש ליתן הודעה מוקדמת אך סירב.

אריה פרט את הרקע להתפטרות בציינו כי הטעם האמיתי לה היה נעוץ בעובדה שהנתבעת נאלצה לפעול בהתאם לצו עיקול מיום 1.8.05 לטובת הביטוח הלאומי שהוטל על שכרו של התובע בגין חוב מזונות בסך של 20,000 ש"ח שלא שולם. לשיטתו, בהתאם לצו עיקול זה העבירה הנתבעת לביטוח הלאומי את הכספים המעוקלים בסך של 2,000 ש"ח לחודש מתוך שכרו של התובע (ראה - נספחים א-ג לתצהיר אריה וכן סע' 11-18 הימנו).