1. תובענה נזיקית בגין רשלנות מקצועית נטענת של הנתבע, אשר מונה ככונס נכסים מטעם בית המשפט לענייני משפחה לצורך מכירת נכס המקרקעין שהיה בבעלות משותפת של התובעת ובעלה לשעבר, מר יעקב שרף. לטענת התובעת הנתבע התרשל במילוי תפקידו ככונס נכסים וגרם לה לנזקים רבים וקשים, שבגינם היא תובעת מהנתבע פיצויים בסך כולל של 1,245,638 ש"ח.
א. רקע כללי:
2. בבעלות התובעת ומר שרף היתה חלקת קרקע בשטח של 1,245 מ"ר, שעליה נבנה בית מגורים, ברח' הבנים 125 בפרדס-חנה כרכור (חלקה 295 בגוש 10074; להלן - המקרקעין והבית, בהתאמה; וביחד - הנכס).
3. נישואי בני הזוג לא עלו יפה והם פתחו בהליכי גירושין. ביום 5.9.91 אושר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב הסכם הגירושין שנערך בין בני הזוג (להלן - הסכם הגירושין). בהסכם הגירושין הוסכם, בין השאר, כי לתובעת ולילדי בני הזוג תישמר הזכות לגור בבית לתקופה של 10 שנים, שלאחריה יימכר הנכס לכל המרבה במחיר ותמורתו תתחלק בין התובעת לבין מר שרף. עוד נקבע בהסכם הגירושין, כי הצדדים יהיו רשאים להסכים על מכירת הנכס במועד מוקדם יותר.
4. ביום 13.10.94 אישר בית המשפט המחוזי בתל-אביב תוספת להסכם הגירושין, שבמהותה הינה הלוואה שנתנה התובעת למר שרף, כפי שיובהר להלן. בתוספת להסכם הגירושין נקבע, כי תכניות החיסכון הרשומות על שם הצדדים תועברנה על שמו של מר שרף, לרבות חלקה של התובעת בהן בסך של 72,321 $. על פי התוספת, סכום זה אמור היה להיות מוחזר לתובעת מתוך תמורת הנכס ביום המכירה (להלן יכונה סכום זה - סכום ההלוואה). עוד נקבע בתוספת להסכם הגירושין, כי התובעת מודעת לכך שעל חלקו של מר שרף בנכס מוטלת משכנתא בסך של 300,000 ש"ח (להלן - המשכנתא).
5. ביום 21.12.98 הגישה התובעת - באמצעות עו"ד דניאל ורשבסקי, בא-כוחה דאז - בקשה להורות על מכירת הנכס. בבקשה, שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (להלן - בית המשפט לענייני משפחה), נטען כי התובעת מעוניינת למכור את הנכס לפני המועד שנקבע בהסכם הגירושין מפאת ההוצאות הכרוכות בהחזקת הבית ורצונה לרכוש קורת גג עבורה. עוד נטען, כי מר שרף נתן את הסכמתו לבקשה, אך למרות זאת דחה את ביצוע המכירה מסיבות שונות תוך גרימת נזק כספי לתובעת.
6. בסופו של דבר הסכימו התובעת ומר שרף על מכירת הנכס, וביום 16.12.99 מינה בית המשפט לענייני משפחה את הנתבע - אשר ייצג בעבר את מר שרף בעניינים שונים - ככונס נכסים מוסכם לצורך ביצוע המכירה. במסגרת הבקשה למינוי הנתבע ככונס נכסים הסכימו הצדדים על רישום עיקול על זכויותיו של מר שרף בנכס, לטובת התובעת, בגובה סכום ההלוואה; ובית המשפט לענייני משפחה אישר גם הסכמה זו. בנוסף לעיקול זה רבצו באותה עת שני עיקולים נוספים על זכויותיו של מר שרף בנכס, וזאת בנוסף למשכנתא.
7. מר שרף הפסיק לשלם את התשלומים להחזר המשכנתא. הנתבע, ששימש כבא כוחו של מר שרף, הציע לבנק מינוי "כונס ידידותי" מוסכם, חלף מכירת הנכס בהליך כפוי, והבנק הסכים לכך. לאחר דין ודברים בין התובעת לבין מר שרף מונה הנתבע בהסכמתם, כאמור, לתפקיד כונס הנכסים.
8. במסגרת מילוי תפקידו פנה הנתבע למר אלי כהן, שמאי מקרקעין (להלן - השמאי), לצורך הערכת שווי המקרקעין בהליך של מכירה ממוכר מרצון לקונה מרצון. השמאי התבקש ליתן את חוות דעתו תוך התייחסות לבקשת התובעת להקצות לה חלק פנוי מהמקרקעין במקום לקבל את תמורתם הכספית.
9. בחוות דעתו מיום 8.3.00 העריך השמאי כי שווי הנכס, כיחידה אחת, הינו בסך כולל של 290,000 $. עוד העריך השמאי, כי בנפרד משאר הנכס שוויה של החצר האחורית, בשטח של 550 מ"ר לערך, הינו בסך של 100,000 $ (להלן - חוות דעת השמאי). השמאי הוסיף וציין כי " לצורך מימוש מהיר ניתן להביא בחשבון הפחתה של עד 10%".
10. נמצאו לנתבע קונים - מר נתן בנימין וגב' לילך בן שושן - אשר הסכימו לרכוש את הבית בלבד, וזאת בסך של 170,000 $ (דהיינו: בשווי השומה בהפחתה של קצת למעלה מ-10%; להלן - הקונים ועסקת המכירה, בהתאמה).
11. הנתבע פנה לעו"ד עמיצור חיימובסקי ז"ל, שהתמחה בדיני מיסים, לצורך התייעצות בהיבטי המיסוי של עסקת המכירה. במכתבו מיום 23.4.00 (נספח ח'1 לכתב ההגנה) השיב עו"ד חיימובסקי ז"ל לנתבע כי לנוכח רצונות בני הזוג לייחד ביניהם חלקים מהנכס יש לערוך הסכם שיתוף, אם כי לא צוין צורך בחלוקת הנכס ברישום. יוער, כי לא ברור אם טיוטות ההסכמים - שנערכו כמפורט להלן - אמנם תוקנו לפי הערותיו של עו"ד חיימובסקי ז"ל, שכן בעדותו לפניי לא השיב הנתבע תשובה ברורה לשאלה זו (ר' בפרוטוקול, עמ' 29 שורה 7 ואילך).
12. במסגרת עסקת המכירה נערכו שני הסכמים, אשר נחתמו על ידי הצדדים ביום 22.5.00. ההסכם האחד - הסכם חלוקה ושיתוף בין התובעת לבין מר שרף (להלן - הסכם החלוקה והשיתוף).
13. בסעיף 2.6 להסכם החלוקה והשיתוף נאמר כי הערכת השמאי היא 270,000 $ למימוש מהיר של הנכס, ואילו שווי החצר הוא 100,000 $, ולפיכך חולקו המקרקעין לשלושה חלקים כדלקמן:
חלק אחד, שעליו בנוי הבית (חלקה 295/1; להלן - חלקת הבית), בשווי 170/270 מכלל הנכס. חלק זה חולק בין התובעת לבין מר שרף באופן שחלקה של התובעת בו היה 35/170 ואילו חלקו של מר שרף 135/170.
חלק שני, של מקרקעין פנוי (חלקה 295/2; להלן - החלקה הפנויה), בשווי 100/270 מכלל הנכס, יוחד לתובעת במלואו.
וחלק שלישי (חלקה 295/3), של מקרקעין אשר שיועדו להפקעה לצרכי ציבור.
14. בסעיף 4 להסכם החלוקה והשיתוף נקבע כי המקרקעין יחולקו בהליכי חלוקה שיביאו לרישומם בפנקסי המקרקעין כחלקות נפרדות (להלן - הליכי הפרצלציה). בסעיף 9.1 להסכם החלוקה והשיתוף נקבע, בין השאר, כי " כל המסים, הארנונות, ההיטלים ותשלומי החובה החלים על חלק מסוים ומחושבים ומוטלים במופרד לגבי כל חלק - יחולו על הצד שאותו חלק יוחד לשימושו והחזקתו הבלעדיים; ואלו החלים מחושבים ומוטלים על כל המקרקעין - יחולו על הצדדים לפי חלקו בשיתוף של כל אחד מהם..."
15. ההסכם השני - הסכם מכר, שנערך בין הנתבע, ככונס הנכסים של הנכס, לבין הקונים, וזאת לעניין מכירת חלקת הבית (להלן - הסכם המכר; ולהלן ביחד - ההסכמים).