1. חייה של המנוחה אילהאם עמורי ז"ל (להלן - המנוחה), ילידת 20.8.1957, קופחו בתאונת דרכים שארעה ביום 26.6.02 בשפרעם (להלן - התאונה). עזבונה ותלוייה זכאים לפיצויים בגין מותה והמחלוקת בין הצדדים נסבה על שיעורם של הפיצויים, וכן על נסיבות התאונה, סיווגה, האחריות לה, והחובה לפצות בגינה.
2. נסיבות התאונה הן אלה:
בתאונה מעורבים 3 כלי רכב: משאית המשמשת להובלת כלי רכב מתוצרת וולוו (להלן - המשאית), בה נהג בעת ארוע התאונה הנתבע מס 1 (להלן - הנתבע) , והמבוטחת על ידי מנורה, וכן 2 מכוניות שהועמסו על המשאית בעזרת כננת על מנת להוביל אותן מתמרה לשפרעם: האחת מתוצרת פולקסוואגן חיפושית והשניה, החשובה לענייננו, מתוצרת סיטרואן BX, שנת ייצור 1987, מס' רישוי 30-670-87, שלאחרונה עברה מבחן רישוי (טסט) ביום 29.4.01.
המשאית מיועדת להובלת מכוניות. אין בה ארגז למטען אלא במקומו מותקן במשאית משטח לנשיאת כלי הרכב המובלים באמצעותה. בעזרת מערכת הידראולית מורדות שתי מגלשות מקצה המשטח האחורי כלפי מטה, ואז בעזרת הכננת, מועלים הרכבים המובלים בה אל המשטח. המגלשות משמשות גם להורדת המכוניות המובלות במשאית, אל הכביש.
בתמרה, הועמסה תחילה מכונית הסיטרואן על המשאית. אח"כ מכונית הפולקסוואגן והנתבע הוביל אותן לשפרעם, במטרה לפרוק אותן סמוך למוסך הנמצא שם, על מנת שבעל המוסך יפרק אותן, בשלב כלשהו, לאחר מכן, לחלקים. מדובר במכוניות ישנות שערכן נמוך: המצבר כבר לא עבד אך לוחיות הרישוי עדיין לא הוסרו.
בהגיע הנתבע אל מקום הפריקה בשפרעם, הוא שיחרר את המכוניות מן הכבל שהחזיק בהן על המשטח. תחילה הורדה הפולקסוואגן אל הכביש בסמוך למשאית, ואז החל הנתבע להסיע את המשאית מעט קדימה על מנת לאפשר את הורדת הסיטרואן. הסיטרואן לא היתה קשורה למקומה על גבי המשטח, וכתוצאה מתנועת המשאית קדימה היא התדרדרה אחורנית, גלשה אל הכביש ופגעה במנוחה אשר שניות לפני כן יצאה מן המשרד של מעסיקתה חברת אמנקו לשיווק דלתות פלדה, הנמצא בסמוך, כד לקנות לעצמה חפיסת סיגריות במכולת הסמוכה. מן הפגיעה נפגעה המנוחה קשות, הובהלה לבית החולים ושם נקבע מותה.
3. נסיבות המקרה מתוארות בכתב האישום שהוגש נגד הנתבע בת"פ 2514/06 של בית משפט השלום בחיפה. המשאית מוגדרת בכתב האישום כ"משאית גרר ... המשמשת למתן שירותי גרירה וחילוץ (להלן:'הגרר') מבלי שלנאשם היה היתר מיוחד לפי ס' 179(3) לתקנות התעבורה ומבלי שהיה לו הידע המספיק" לעסוק בגרירת מכוניות וחילוצן. לאחר מכן נרשם כי לאחר פריקת הפולקסוואגן "הסיע הנאשם את הגרר קדימה כדי 6-5 מטרים לערך על מנת לפנות מקום לפריקת הסיטרואן" ואז "הסיטרואן בהיותה בלתי קשורה ובלתי נשלטת, החלה להתדרדר מהגרר, ירדה אל (ה)כביש ופגעה" במנוחה.
העבירות שבכתב האישום הן גרימת מוות ברשלנות, וכן היתר לנהיגה ברכב חילוץ, עבירה לפי תקנה 190(3)(ד) לתקנות התעבורה. ביום 11.4.07 הורשע הנתבע בעבירות האמורות לפי הודייתו, ונדון למאסר, קנס, ופסילת רשיון הנהיגה למשך 4 שנים, הכל כמפורט בגזר הדין מן התאריך הנ"ל.
4. בקשר לאופן אירוע התאונה, עלו כמה מחלוקות:
המחלוקת הראשונה נגעה לרשיון הנהיגה שהיה ברשותו של הנתבע, נהג המשאית, שהיתה מבוטחת באותה עת על ידי המבטחת "מנורה" הטוענת כי הביטוח מטעמה אינו מכסה את נהיגת הנתבע במשאית משום שאין לו רשיון לנהוג ברכב חילוץ או גרר. תקנה 181 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן - התקנות), דורשת, לשם נהיגה ברכב חילוץ רישיון מסוג C1, ותקנה 190(3) מתנה זאת בכך שהנהג "סיים בהצלחה קורס למפעילי רכב חילוץ וגרירה ובידו אישור על כך". הנתבע לא עבר קורס כזה, אין לו אישור על כך, הוא לא קיבל היתר לנהיגה ברכב חילוץ, ואין ברשותו רשיון נהיגה מן הסוג הנ"ל. התקנות אינן יוצרות סוג של רכב גרר, אך ס' 1 שבהן מגדיר: "'גורר' - רכב מנועי מסחרי המותקן ומיועד לגרירת גרור, ושצויין ברשיון הרכב כגורר."
דרגת רשיון הנהיגה של הנתבע היא 03 (ר' תקנה 179 לתקנות) המאפשר נהיגה ברכב שמשקלו עד 15 טון. ברשיון הנהיגה של הנתבע רשום כי הוא "רשאי לנהוג ברכב משא שמשקלו 15 טון ומעלה". לפי אישור משרד הרישוי לגבי המשאית מיום 2.7.02 המצוי בתיק המשטרה נ/7 "סוג הרכב (הוא) משא להובלת רכב לרכב משא דרוש רשיון נהיגה מ - 03 ומעלה." בתקנה 1 לתקנות התעבורה מוגדר רכב חילוץ ככזה "שצויין ברשיונו כרכב חילוץ", וכזאת לא צוין ברשיון המשאית. לא הוכח כי משקל המשאית עולה על 15 טון. גם לא נרשם ברשיון המשאית כי היא "גורר". מכאן, שאין לקבל טענה זו של הנתבעת. מדובר במשאית "מובילית-רכב", אין זה רכב חילוץ וגרר, ורשיונו של הנתבע התאים לנהיגה בה. לכן, הטענה נדחית בזה.
המחלוקת השניה, נוגעת לסיווגה של מכונית הסיטרואן: האם עדיין היתה היא, במצבה בעת ארוע התאונה, רכב במובן ההגדרה שבחוק הפיצויים ופקודת הביטוח, או שמא, כבר לא ניתן לראות את הסיטרואן כרכב מנועי מחמת שכבר לא היה בה בעת התאונה כושר התנועה שכן המצבר כבר התרוקן; לא היתה לבעליה כל כוונה להשמישה מחדש, רשיון הרכב פקע, והיא הובלה בעת התאונה אל מגרש המכוניות הסמוך למוסך, וככל הנראה בעל המוסך לא היה משמישה מחדש אלא מוכר ממנה חלקים.
הנקודה המדוייקת מתי חדל כלי רכב להיות רכב קשה לעיתים לקביעה, ועדיף להחליט בכל מקרה בפני עצמו אם היתה המכונית בעת התאונה, עדיין, כלי רכב. בכך ניתן להחליט על פי מירב הסממנים הנוגעים לרכב (בחינה אובייקטיבית), וכן על פי כוונות בעל הרכב בקשר אליו (בחינה סובייקטיבית). הייתי אומר, מכל מקום, כי כל עוד נראה כי יש במכונית סיכונים תחבורתיים של ממש, ניתן לראותה ככלי רכב אף אם אין בה באותה עת כושר תנועה.
סולימאן זקוט, הבעלים של הסיטרואן והפולקסוואגן, העיד כי רצה להוביל את המכוניות לשפרעם "כי הייתי צריך לגרור שני כלי רכב מטמרה אלי לשפרעם לתיקון כי אני מכונאי כלי רכב." אני מסופק אם הוא התכוון "לתקן" וסבור כי הכוונה היתה לפרק לחלקים. כך או אחרת, לאחר שבחנתי את הראיות לגבי הסיטרואן, דעתי נוטה למסקנה כי בעת ארוע התאונה עדיין היתה היא בגדר כלי רכב במובן החוק והפקודה. המכונית כבר היתה קרובה מאוד לסיום חייה ככלי רכב, אך עדיין נותרו בה סממנים ופוטנציאל של סיכונים המצדיקים לראותה ככלי רכב בעת התאונה: היא טרם הועברה למגרש הגרוטאות; לוחיות הרישוי טרם הוסרו; ביטול רישומה במשרד הרישוי ככלי רכב נעשה רק ביום 27.6.02, לאחר שפורקה לחלקים לאחר התאונה (ראה נ/6), נראה כי במאמץ לא רב ניתן היה עדיין להשמישה ולחדש את פעולת המנוע, על ידי התקנת מצבר; היא לא הושמה קודם לתאונה במיתחם סגור אלא נשארה לעמוד בשולי הכביש בתמרה, ועדיין טמון היה בה הסיכון של התדרדרות שכן הגלגלים לא פורקו והצמיגים היו מלאים באויר. מכל אלה אני מסיק כי יש לראותה, לצורך התאונה, ככלי רכב.
בעת התאונה לא היה ביטוח בר תוקף לסיטרואן. מכך נובע שלכאורה צריכה קרנית לשאת בנטל הפיצויים, כך הוא למקרה שאין בנמצא מבטח אחר החייב בנשיאתם.
5. אין לנו ענין, במקרה דנן, בהגדרות הנוספות והמיוחדות של "תאונת דרכים", ככתוב בסע' 1 של חוק הפיצויים. אנו דנים בתאונה הצריכה ליפול בגדר ההגדרה הבסיסית: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה."
נבחן את תחולת ההגדרה הזאת על ענייננו, על פי שתי אפשרויות: האחת כי הרכב המנועי שבו מדובר הוא המשאית מובילית הרכב. השניה על פי האפשרות שהרכב שבו מדובר, הוא הסיטרואן.
הנתבע השתמש במשאית לצרכי תחבורה, היינו להובלת שתי המכוניות ליעדן. הוא השתמש אז במשאית והשימוש הזה כלול בהגדרת "שימוש ברכב מנועי", היינו: "
נסיעה
,
...לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או
התנתקות או נפילה של חלק מהרכב
או מטענו תוך כדי נסיעה וכן התנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד." (ההדגשות לא במקור).
הצדדים חלוקים באשר לנסיבות המדוייקות של אירוע התאונה. לטענת הנתבעת בזמן התאונה היה הנתבע נמצא סמוך למשאית והיא עמדה במקומה. לטענת התובעים, נכנס הנתבע אל תא הנהג, הניע את המשאית מעט קדימה כדי לאפשר את פריקת הסיטרואן. התנועה קדימה היא שהביאה וגרמה לסיטרואן הבלתי קשורה להתדרדר אחורנית ולגלוש אל הכביש, וכתוצאה מהתדרדרות זו, נפגעה המנוחה.