פסק דין לאבהות בניגוד לעמדת משרד הפנים שדרשה בדיקת רקמות

התובענה:

1.          לפני תביעת אבהות של התובעים, העותרים כי תרשם אבהותו של התובע 1 על בנם הקטין ג.א  יליד 23/09/2005 להלן: (" הקטין").

2.          הנתבע, משרד הפנים עמד ועומד תקיף, בעמדתו, על הוכחת קשר זוגי בין התובעים לפני הוריית הקטין. ללא הוכחת קשר כזה, עומד הנתבע על עריכת בדיקת רקמות לקטין. לטענתו על פי הפסיקה בע"מ 1037/04 חובת בית המשפט לדרוש ראיות בתיקי אבהות גם בתיקים בהם לא עולה שאלה של מעמד ולא להסתפק בהצהרה או הסכמה.

הרקע:

3.          התובעים, שניהם יהודים אזרחי המדינה ותושביה. לתובעים בן נוסף, משותף, ד.א יליד 2008. לגביו נרשמה אבהותו של התובע.

4.          התביעה הוגשה ביום 11/10/2010. עמדת משרד הפנים, באמצעות ב"כ היועמ"ש, הוגשה רק במאי 2011 לאחר כ-4 ארכות שקיבל הנתבע.

5.          התובעים עותרים לפטרם מעריכת הבדיקה לאור הנסיבות בתיק והראיות שהמציאו. אין מחלוקת שבמקרה כאן לא עולה שאלה של ממזרות.

6.          התקיים דיון ביום 02/11/2011. בדיון שב ב"כ התובעים והסביר את הרקע להגשת התביעה במועד אשר הוגשה. לטענת התובע, היו לו חובות והוא חשש להירשם בזמנו בעת לידת הקטין כאביו שמא יירדו לרכושה של התובעת, אימו של הקטין, בגלל הקשר ביניהם. חצי שנה לאחר לידת הקטין, עזבו התובעים את הארץ ל-10 חודשים ולא הספיקו לרשום את האבהות על הקטין, בתחום הזמן של השנה בה מאפשר הנתבע לרשום קטין על סמך הצהרת ההורים, בלבד.

7.          התובעים הדגישו כי הקטין נקרא על שם אביו של התובע, ג'. התובע נכח בלידה ובברית. עוד ציינו התובעים כי בנם הנוסף נקרא על שם אביה של התובעת.

8.          בהחלטה שבתום הדיון מיום 2/11/11 הפנה בית המשפט את תשומת לב הנתבע לפסיקה החדשה של בית המשפט העליון מיום 28/06/11 בבג"צ 10533/04. פסיקה שיש בה שינוי הגישה הקיימת. ביהמ"ש שם הורה לשנות את הנוהל הגורף של משרד הפנים לענין רישום האבהות. בבג"צ הנ"ל עמד בית המשפט העליון על עניין ההכבדה שיש בהתנהלותו של הנתבע בדרישותיו במיוחד ביחס לזוגות יהודים ישראליים, במקרים בהם שאלת המעמד, אינה מתעוררת.

9.          באותה החלטה התבקשו התובעים להמציא שוב לתיק ולנתבע ישירות, תמונות ממסיבת הולדת הקטין והעתק הדיסק של הארוע. כך עשו.

10.        אלא שגם לאחר המצאת הראיות, ביום 19/12/2011 התקבלה עמדת ב"כ היועמ"ש אשר חרף הראיות והנאמר לעיל עדיין עמד על דרישתו להמצאת ראיות אובייקטיביות על קשר משותף של התובעים כבני זוג טרם הוריית הקטין או עריכת בדיקת רקמות. הנתבע בתגובתו איננו מתייחס לבג"צ הנ"ל.

דיון והכרעה:

11.        אין ספק כי בדיקת הרקמות לקביעת אבהות הינה הבדיקה המהימנה ביותר לקביעת אבהות.

12.        למרות זאת המחוקק הכיר גם במצבים בהם מוכרת אבהות ללא בדיקה.

סעיף 21 לחוק מרשם האוכלוסין קובע כי:

"שם אביו של ילד שנולד לאישה פנויה ירשם עפ"י הודעת האב והאם כאחד או עפ"י פס"ד של בימ"ש או בי"ד מוסמך" .

13.        בחוזר משרד הפנים מס' 91/89 מיום 30.10.89 נקבע כי לשם רישומו של קטין על שם אביו צו בהודעה בדבר הכרה באבהות אשר תימסר למשרד הפנים תוך 3 שנים מיום הלידה על ידי אישה פנויה וגבר הטוען לאבהות על הילד. הצדדים אמורים לחתום על טופס הכרה באבהות בפני עובד בכיר של הלשכה האזורית של משרד הפנים. מולאו התנאים האלה, ירשמו על סמך הצהרה זו, פרטי האב בהודעת הלידה. התקופה לקבל הצהרה בלבד קוצרה לשנה אחת, בנוהל רישום 2/2/0007.

14.        דהיינו, גם מבחינת הטענות לענין נכונות המירשם מכירה המדינה ברישום אבהות על סמך הצהרת ההורים בלבד. ההגבלה על הרישום כמפורט בסעיף 22 לחוק המירשם באה כדי לשלול מצבים של יצירת ממזרות בעקבות ההצהרה.