פסק-דין תקדימי בנושא דיני בנקאות והלבנת הון

א. רקע עובדתי ועיקר טענות הצדדים

1.      לפני תובענה שהוגשה על-ידי המבקשת, חברת קפלן שיווק בשר בע"מ (להלן: המבקשת) למתן סעד הצהרתי וצווי עשה כנגד המשיב, בנק אגוד לישראל בע"מ (להלן: המשיב) ביחס לחשבון בנק שנוהל על שמה של המבקשת בסניף של המשיב בראש העין (להלן: חשבון הבנק). המבקשת עותרת למתן צו הצהרתי לפיו הינה מנהלת את חשבון הבנק אצל המשיב כדין, וכי אין בפעולותיה בחשבון כדי להוות פעולות האסורות עפ"י הדין. כן מבקשת המבקשת סעד המורה למשיב להימנע מלסגור את חשבונה הנ"ל, ולחילופין - ככל שהחשבון נסגר כבר על-ידי המשיב - ליתן צו עשה המורה למשיב להחיות את החשבון ולאפשר למבקשת להמשיך לנהל בו פעילות מלאה.

במקביל לתובענה זו הגישה המבקשת בקשה לסעדים זמניים ובמסגרתה עתרה למתן הסעדים המנויים לעיל עד למתן החלטה בתובענה העיקרית. ביום 21.12.08 התקיים דיון בבקשה לסעדים זמניים במעמד הצדדים לפני הנשיאה, כב' השופטת הילה גרסטל. במסגרת דיון זה הצהיר ב"כ המבקשת לפרוטוקול כי " ההפקדות שנעשו בחשבון הבנק ושממנו אח"כ הוצאו לחשבונות אחרים הם היו פרי ניכיון שקים במסגרת מימון חוץ בנקאי" (עמ' 1, שורות 9-10 לפרוטוקול). בעקבות הדיון המציא ב"כ המבקשת לידי ב"כ המשיב מסמכים המהווים לשיטתו אסמכתאות כי מדובר בפעילות ניכיון ואשראי חוץ בנקאיים לגיטימיים. מסמכים אלו הוגשו אף לתיק בית המשפט במסגרת הודעה מטעם המבקשת אשר נתמכה בתצהירו של מר יגאל מרום, חשב המבקשת, לענין האותנטיות של המסמכים האלה.  

2.      מהמרצת הפתיחה שהוגשה על-ידי המבקשת עולה כי מדובר בחברה המעסיקה כ- 120 עובדים, בעלת מחזור שנתי של כ- 120 מיליון ש"ח, אשר לצורך פעילותה השוטפת משתמשת בשירותיהם של מספר תאגידים בנקאיים. ביום 22.1.98 פתחה המבקשת חשבון חוזר דביטורי (חח"ד) אצל המשיב, ובמקביל לכך היא אף ניהלה שני חשבונות בנק נוספים בבנק דיסקונט לישראל בע"מ ובבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ. על-פי טענת המבקשת, היא מנהלת ספרים כדין ופעילותה נתונה לביקורת שוטפת של רשויות המס, ככל חברה דומה אחרת.

3.      אין מחלוקת בין הצדדים כי עד למחצית שנת 2001 ניהלה המבקשת פעילות עסקית ענפה במסגרת חשבונה אצל המשיב, אולם על-פי גירסתו של המשיב, במסגרת תשובתו להמרצת הפתיחה, החל מהמחצית השניה של שנת 2001 החלה המבקשת לצמצם בהדרגה את הפעילות בחשבונה הנ"ל שבסניף ראש העין של המשיב. כמו כן טוען המשיב כי בין השנים 2002 ל- 2005 אופיינה הפעילות בחשבון הבנק ביתרות חובה קטנות יחסית או ביתרות זכות בסכומים קטנים, ולא התבצעו בו משיכות והפקדות בהיקפים המאפיינים, לשיטתו, חברה בסדר גודל של המבקשת. על-פי טענה זו, החיובים העיקריים בחשבון הבנק של המבקשת במהלך השנים 2002 עד 2005 היו בגין פירעון הלוואה שהועמדה למבקשת בחשבונה ובגין הוראת קבע שניתנה על-ידי המבקשת לאיגוד ליסינג בע"מ. תשלומים אלה נפסקו בראשית שנת 2005 והחלו שוב בחודש יוני 2006. בסמוך לאחר מכן הסתיימו גם התשלומים בגין פירעון ההלוואה ועד חודש ספטמבר 2005 סילקה המבקשת גם את הפיגורים בגין תשלומי ההלוואה.

בהמשך טוען המשיב כי החל מחודש מרץ 2008 החלה בחשבונה של המבקשת "פעילות בלתי אופיינית" בהתחשב בהיקף ובאופי הפעילות בחשבון הבנק שנוהל על-ידי המבקשת אצל המשיב בתקופה שקדמה למועד זה. בהקשר זה צויין כי בחשבון הבנק הופקדו סכומים גדולים ממקור אחד עיקרי,  אשר הועברו מיד בסמוך להפקדתם אצל המשיב לחשבונות של המבקשת המנוהלים על-ידה בבנקים אחרים.

השינוי המשמעותי בהיקף הכספי של הפעילות בחשבון ואופייה החריג, לגישת המשיב, של הפעילות החדשה הזו - העלו חשד אצל המשיב כי חשבונה של המבקשת מהווה "צינור" להעברת כספים שמקורם מחוץ לבנק (המשיב) אל חשבונות של המבקשת המנוהלים בבנקים אחרים. לגירסת המשיב, פעילות זו גרמה לכך שהמשיב יפנה אל המבקשת, ואל באי כוחה, במספר הזדמנויות שונות במהלך תשעת החודשים שקדמו לסגירת החשבון, במטרה לקבל הסבר לפשר הפעילות בחשבון הבנק אשר הוגדרה על-ידי אנשי המשיב כפעילות בנקאית חריגה. לטענת המשיב, לא היה בתשובות שניתנו לו על-ידי נציגיה של המבקשת משום הסבר הגיוני, עקבי ומניח את הדעת.

4.      בהמרצת הפתיחה טוענת המבקשת כי במהלך חודש יוני 2008 נערכה פגישה בין מר ניר קפלן, מנכ"ל החברה ואחד מבעליה (להלן: מר קפלן) בנוכחות חשב החברה, מר יגאל מרום (להלן: החשב), לבין מנהלת הסניף של המשיב בראש העין. המבקשת גורסת כי במהלך הפגישה הודיע מר קפלן כי בכוונתו להרחיב את פעילותה של המבקשת אצל המשיב, ובהתאם לבקשתו, הועברה למבקשת סדרת מסמכים לחתימתם. לטענת המבקשת, לאחר שהמסמכים הושבו לידי המשיב כשהם חתומים, התקבלה הודעה אצל המבקשת כי המשיב ביקש לעצור את הדפסת השיקים שהוזמנו על-ידי המבקשת. מר קפלן וחשב החברה ניסו לברר את פשר הענין ובחלוף מספר ימים התקבלה הודעה טלפונית מאחד מפקידי הבנק כי מנהלת הסניף, גב' רותי כהן, הורתה על עצירת תהליך הדפסת השיקים. הודעה זו אף נשלחה למבקשת בכתב ביום 30.6.08.

5.      חשבון הבנק של המבקשת נסגר סופית ביום 12.12.08.

כפי שמפורט בהמרצת הפתיחה, המבקשת סבורה כי הסיבה האמיתית העומדת מאחורי סגירת חשבונה היא יתרת הזכות ופעילותה העסקית המצומצמת באופן יחסי אשר מונעות מהמשיב את האפשרות לחייב את המבקשת בריבית ועמלות כפי שנהוג לגבות מלקוחות עסקיים המנהלים עסקים בהיקפים דומים לעסקי המבקשת.

6.      על-פי טענתה של המבקשת, השאלה היחידה העומדת על הפרק בסוגיה זו היא האם סעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות) מקנה למשיב סמכות להפסיק באופן חד צדדי ליתן שירות ללקוח אשר מעולם לא היה ביתרה שלילית בחשבונו, ואשר אף מעולם לא הפר את ההסכם לניהול החשבון אצל המשיב, כאשר הנימוק היחיד להפסקת השירות הוא שהבנק אינו מוכן לשמש צינור להעברת כספים מסיבות השמורות עימו. לענין זה מפנה המבקשת לעדותה של גב' רונית סעד (עמ' 19, שורות 16-32, עמ' 20, שורות 1-16 לפרוטוקול), לעדותם של עובדי המחלקה המשפטית (עדותה של עו"ד אייזנברג, עמ' 15, שורות 27-28 לפרוטוקול, עדותו של עו"ד קופינסקי, עמ' 21, שורות 16-32, עמ' 22, שורות 1-5) וכן למכתבו של הבנק מיום 16.7.08, פסקה 2, סעיף 2 (נספח ה' של המרצת הפתיחה).

כמו כן טוענת המבקשת כי הבנק אינו יכול לסרב להפסיק את הפעילות בחשבונה גם אם עיקר פעילותה בחשבון מסתכמת בשירות של העברת הכספים מחשבון הלקוח אל חשבונותיו שבבנקים אחרים כל עוד מתקיימת אחת החלופות הקבועות בסעיף 2(א) לחוק הבנקאות, דהיינו: קיימת יתרת זכות בחשבון או שהלקוח עומד בתנאי ההסכם מול הבנק. לגירסתה של המבקשת, חשבונה אצל תמיד המשיב היה ביתרת זכות, והיא לא הפרה את תנאי ההסכם שבינה לבין המשיב. לדבריה, אפילו המשיב עצמו לא חלק על כך. לפיכך סבורה המבקשת כי נטל השכנוע עובר לכתפיו של המשיב להוכיח כי החלטתו לסגור את חשבון אצל המשיב היתה סבירה.

7.      בנוסף לכך טוענת המבקשת כי המשיב לא מילא את חובתו לפי סעיף 2(ד) לחוק הבנקאות ולא הודיע למפקח על הבנקים על מדיניות הבנק המתייחסת לסגירת חשבונות. כמו כן טוענת המבקשת כי סעיף 21 ל"הסכם הלקוח" קובע כי סגירת החשבון על ידי הבנק תבוצע בהתאם לנהלים שנקבעו וייקבעו מעת לעת על ידי בנק ישראל, אולם המשיב לא הוכיח מה הם הנהלים הפנימיים בענין זה ולכן אינו יכול להסתתר מאחורי טענה בדבר מתחם הסבירות כעילה להצדקת פעולתו במסגרת חשבון הבנק של המבקשת אשר נוהל אצלו.

8.      אשר לענין מתחם הסבירות טוענת המבקשת כי הבנק הינו גוף השייך לסקטור הפרטי ולא ניתן להצביע על הוראה המסמיכה אותו לקבל החלטות מנהליות. לראיה, טוענת המבקשת, כי מרבית האסמכתאות שצורפו על-ידי המשיב בסוגיה זו עניינן בהליכים שבין האזרח לרשות, ולא בין בנק ללקוח. אך גם לגופה של הטענה המבקשת סבורה כי החלטתו של המשיב אינו נופלת בד' אמותיו של מתחם הסבירות. לגישתה, חובת הזהירות והאמון המוטלות על המשיב מצמצמות את שיקול דעתו בסגירת חשבונות באופן שסגירת חשבון שאינה נובעת מהפרת הסכם, או יתרת חובה בחשבון הלקוח תהא בלתי סבירה בעליל. אליבא דמבקשת, דיני איסור הלבנת הון מטילים על המשיב חובת פיקוח לאיתור פעילות חריגה, ולכל היותר חובת דיווח על כך לרשות המוסמכת, אך לא סמכות ביצועית הכוללת סמכות לסגירת החשבון הואיל והנושא הביצועי-ממלכתי הנוגע ליישום החוק לאיסור הלבנת הון מסור אך ורק לרשות להלבנת הון או לבית המשפט. 

זאת ועוד: המבקשת טוענת כי האסמכתאות המשפטיות עליהן מסתמך המשיב עוסקות במסכת עובדתית השונה במהותה מנסיבות המקרה דנן, בעיקר לנוכח העובדה כי פסקי-הדין מתייחסים לחשבונות מוגבלים, וזאת - בנבדל מחשבון, כדוגמת חשבון המבקשת, המנוהל ביתרת זכות. כן מציינת המבקשת בהקשר זה כי הוראות המפקח על הבנקים ניהול בנקאי תקין - מניעת הלבנת הון מימון טרור וזיהוי לקוחות (להלן: הוראות המפקח על הבנקים) אינן כוללת הוראה אופרטיבית המקנה לבנק אפשרות לסגור חשבון המתנהל באחד מסניפיו ועניינן בדיווח לרשות להלבנת הון וניהול מעקב ומאגרי מידע באשר ללקוחות. יתר על כן: לטענת המבקשת - סעיף 24 להוראות המפקח על הבנקים מקנה למשיב שיקול דעת לסרב לאפשר ניהול חשבון-בנק חדש אך הסעיף אינו מתייחס לסגירת חשבון שעה שהוא מתנהל. 

9.      המבקשת חולקת על טענת המשיב לפיה פתיחת ההליך נשוא התובענה לוקה באי ניקיון כפיים. לטענתה, נציגיה לא הכחישו את קיומם של חשבונות בנק נוספים של המבקשת בבנקים אחרים ואף לא הוכחשה על-ידם העובדה כי היא נעזרת במימון חוץ בנקאי לויסות קווי האשראי שלה, או כי היא מבצעת ניכיון שיקים אשר לטענתה הינו לגיטימי. לכך מוסיפה המבקשת כי לאחר הדיון המקדמי שהתנהל בתיק זה לפני הנשיאה, כב' השופטת הילה גרסטל, העביר ב"כ המבקשת לידי ב"כ המשיב מסמכים נוספים שנדרשו להסבר פעילותה. המבקשת מתייחסת בסיכומים מטעמה לסיבת השיהוי במסירת ההסברים לפעילות שבוצעה בחשבונה וטוענת כי " הסיבה המרכזית לכך היתה הרצון לשמור על סודיות מסחרית בקרב מתחריה של המבקשת, הא ותו לא. ברגע האמת, כשלא הותיר לה הבנק ברירה גילתה המבקשת לבנק כי פעילותה הינה ניכיון שיקים שנועד להגביר את תזרים המזומנים של החברה לצורך ניצול עסקאות מזדמנות במוצרי מזון בסיסיים בזמן קצר" (עמ' 3, שורות 9-10). אולם, לגירסת המבקשת, נציגיו של המשיב הצהירו בעדותם לפני בית משפט זה כי גם אם היה ידוע להם בזמן אמת כי מדובר בניכיון שיקים הנטען כי הינו לגיטימי עדיין לא היו מוכנים כי חשבון הבנק יתנהל באופן בו נוהל על-ידי המבקשת.

10.  טענה נוספת שהועלתה על-ידי המבקשת התייחסה למשבר האמון שנוצר בין הצדדים. בהקשר זה מציינת המבקשת כי משבר האמון הנטען היה דו כיווני, ובפרט כאשר חובת האמונים היא חובה המוטלת על הבנק כגוף ריכוזי, ולא על הלקוח.

11.  בתשובתו להמרצת הפתיחה התייחס המשיב לטענותיה של המבקשת וכן בסיכומים שהוגשו מטעמו. טענתו המרכזית של המשיב מבוססת על סבירותם של השיקולים אשר עמדו ביסוד החלטתו לסגור את חשבון הבנק של המבקשת בהתחשב באופי ומהות הפעילות הבנקאית שבחשבון ובהתנהלותה של המבקשת ביחסיה עימו. לגירסת המשיב, העברת כספים ממקור חיצוני עיקרי אחד שאינו קשור בפעילות העסקית השוטפת האופיינית לעסקיה של המבקשת, והעברתם מיד בסמוך להפקדתם בחשבון הבנק המנוהל אצלו לחשבונותיה של המבקשת בבנקים אחרים, היא פעולה הנראית על פניה כחסרת הגיון עסקי, בנקאי וכלכלי, המקימה מבחינתו חשד לפעילות הקשורה להלבנת הון אסורה.

במצב דברים שכזה, לאחר שננקטו על-ידו כל הפעולות האפשריות על מנת לקבל הסבר מהמבקשת המניח את הדעת לפעילות החריגה הזו שבוצעה בחשבונה, ולנוכח הגירסאות הסותרות שהתקבלו מטעם המבקשת אשר אף חיזקו את התהיות ביחס למטרה האמיתית של ניהול החשבון אצל המשיב - המשיב סבור כי ההחלטה לסגור את חשבון הבנק של המבקשת היתה סבירה בהחלט, נטולת כל שיקול זר ובמסגרת סמכותו.