א) הצדדים נישאו ביום כ"א באלול תשע"א (20.9.2011).
לצדדים 2 ילדים מקטני קטינים, [נ'] יליד 31/8/12 ו[ן'] ילידת 15/3/14.
ביום י' באדר ב' תשע"ד (12.3.2014) הגיש הבעל תביעה לגירושין שבו כרך ענייני חלוקת הרכוש ומזונות האשה והילד.
שלושה ימים לאחר הגשת כתב התביעה נולדה בתם השנייה של הצדדים והבעל הגיש בקשה לתיקון פורמאלי בכתב התביעה.
בכתב התביעה נכרכו ענייני המשמורת והמזונות של הילדה.
להלן חלקים מכתב התביעה של הבעל:
"3. הצדדים מצויים במשבר עמוק אשר לא הותיר ברירה בידי התובע זולת הגשת תביעה זו גם אם המועד בו היא מוגשת קשה לתובע, טרם לידת בתו ואולם, לאור התנהגותה הקשה של הנתבעת כלפיו לא נותרה לו כל ברירה והוא מרגיש שכלו כל הקצין ואין לו ברירה זולת הגשת תביעה זו.
4. ייאמר מיד, התובע מקווה בכל מאודו כי הצדדים ישכילו לסיים את חיי הנישואין בדרך מכובדת ולפיכך הוא מעדיף בשלב זה שלא לפרט יתר על המידה את העילות בגינן הוא מבקש להתגרש.
...
6. מזה כשמונה חודשים הצדדים אינם לנים בחדר משותף!
7. מאז שנכנסה הנתבעת להיריון אין יחסי אישות בין הצדדים וגם טרם ההיריון היחסים היו ספוראדיים.
8. הנתבעת ממררת את חייו של התובע.
9. לנתבעת מערכת יחסים עכורה ביותר עם משפחתו של התובע וזאת למרות שבני משפחתו עוזרים לצדדים ככל יכולתם. הנתבעת אף הטיחה באביו של התובע: "הייתי מוותרת עליכם ולא על הכלב שלי"... להשלמת התמונה, בני משפחתה של הנתבעת כמעט ואינם עוזרים לצדדים.
10. הנתבעת הביעה את רצונה החד משמעי להתגרש מהתובע – לתובע ראיות על כך!
11. הצדדים היו בייעוץ נישואין לפני כשנה, ייעוץ אשר לא הניב תוצאות חיוביות.
12. הנתבעת אף מערבת את הילד בסכסוך שבין הצדדים ואף אמרה לילד באחד המקרים: "לך תגיד לאבא שילך מפה!"
13. במקרה נוסף נעלה הנתבעת את התובע מחוץ לבית ורק לאחר זמן ממושך ניאותה לפתוח את דלת הדירה.
14. אחד מנושאי המחלוקת שבין הצדדים היא העובדה שהנתבעת חדלה לעבוד לפרנסתה מספר חודשים טרם הנישואין ומאז לא שבה לעבוד והכול למורת רוחו של התובע.
...
17. רק לאחר נישואי הצדדים נודע לתובע כי הנתבעת סבלה מבעיות נפשיות ואף עברה ניסיון התאבדות בארה"ב.
18. הצדדים היו בהליך גישור לגירושין, הליך שלא עלה יפה.
19. כיום אין כל סיכוי לשיקום חיי הנישואין של הצדדים ואין כל ספק כי פני הצדדים לגירושין.
20. כאמור, יחסי הצדדים מצויים במשבר עמוק וקשה אשר הוביל את הצדדים למצב בו הם מצויים כיום.
21. לאור האמור לעיל זכאי התובע לגרש את הנתבעת, וכב' בית הדין מתבקש לחייבה לקבל גיטה תוך שהיא מפסידה כתובתה ותוספת לכתובה, ואם תסרב לעשות כן – ליתן לתובע היתר נישואין."
ב) ביום כ"ט בניסן תשע"ד (29.4.2014) הגיש הבעל בקשות לסעדים בהן נכתב בין השאר:
"1. המבקש עתר בפני בי"ד נכבד זה בתביעת גירושין אליה כרך את כל ענייני הרכוש, המזונות והמשמורת.
2. בין הצדדים גבה טורא, והמבקש עבר להתגורר בבית הוריו. יובהר היטב כי המבקש מציין זאת כעובדה "יבשה" כעת וזאת רק מתוך רצון להימנע מליבויו של העניין, ואולם ככל שיהא בכך צורך בעתיד המבקש שומר לעצמו את הזכות להוסיף לטעון ולהציג ראיות.
3. לצדדים 2 ילדים, הבן הגדול בן שנה וחצי, והבת הקטנה היא תינוקת בת מספר שבועות. פרטיה של התינוקת (הקטינה 2) אינם ידועים למבקש ולא נמסרו לו ע"י האם, וכך גם את שמה של הקטינה 2 למד המבקש בדרך עקיפה. מכל מקום ולמען הסר כל ספק – קטינה זו נכללת גם היא בהליכים שבפנינו בכלל ובהליך זה בפרט.
4. הגם שהמבקש עושה ככל יכולתו, המשיבה אינה משתפת אתו פעולה בעניין זה, וכל הניסיונות להגיע להסכמות בדבר המשמורת והסדרי הראייה של כל אחד מן הצדדים עם הקטינים העלו חרס.
5. ביום שישי שלפני חג הפסח הגיע המבקש לאסוף את הקטין 1 מן הבית כדי להתראות אתו, אולם המבקשת לא פתחה לו את הדלת. במהלך חוה"מ פסח הגיע המבקש, בתיאום מלא ומראש, לאסוף את הקטין 1 מבית האם (דירת הצדדים), אולם המשיבה תקפה את המשיב ואת אמו המבוגרת שהגיעה ללוותו, נקטה כלפיה באלימות פיזית ואף הסבה לה נזק פיזי (שבר בשן) כתוצאה מן העימות הפיזי.
יובא לידיעת בית הדין הנכבד כי לאחר שאמו של המבקש הגישה תלונה במשטרה בגין הנ"ל, בחרה המשיבה להגיש תלונת שווא כנגד אמו של המבקש, וזה האחרון מצא עצמו נשאל במשטרה אודות "שימוש בסמים מסוכנים" ע"פ טענות הסרק שהעלתה שם המבקשת. צא ולמד עד היכן מגיעים חרחורי המלחמה מבית מדרשה של המשיבה.
6. בצורה עניינית: המבקשת מתגוררת עם הילדים בדירת הצדדים, ואינה משתפת פעולה בצורה מסודרת כדי שהמשיב יקיים קשר ראוי ונורמטיבי עם ילדיו הקטינים. כל ניסיונות המבקש (וכן ב"כ הח"מ) להגיע להסכמות ו/או הבנות עלו בתוהו, המשיבה אינה משתפת פעולה.
נראה כי המשיבה מבכרת את דרך המריבה והמדון על פני הסכמות והבנות ראויות. המשיבה בחרה לתקוף את אמו של המבקש ולעורר (יש מאין) פרובוקציה רבתי במקום לסייע למבקש לקיים עם ילדיו קשר ראוי.
בכל הכבוד, המבקש סבור כי בית הדין הנכבד צריך להוקיע התנהלות שכזו."
ביום כ"ח בניסן תשע"ד (28.4.2014) הגישה האשה בקשה לביהמ"ש להוציא צו הגנה כנגד אם הבעל, להלן חלקים מבקשה זו:
"4. ביום 12.3.2014 יומיים לפני לידת המבקשת מספר 2, הגיש הבעל תביעת גירושין נגד האישה, אשר הומצאה לה יומיים מספר לאחר הלידה. עם הגשת התביעה התנער הבעל מכל חובותיו כלפיה וכלפי הילדים, ובפועל נכון להיום אינו משלם לשקל למזונותיהם וניתק לחלוטין כל קשר עם המבקשים.
5. מיום הגשת תביעת הגירושין עושה הבעל כל אשר לאל ידו, כולל פרובוקציות, על מנת להפוך את חייה של האשה והילדים בבית לגיהואם עלי אדמות."
6. א. ביום שבת ה־12.4.2014, בעיצומו של חג הפסח, האישה והבעל סיכמו שהאחרון יגיע בשעה 07:00 בבוקר לקחת את הבן ויחזירו בשעה 16:00 אחה"צ. דקות מספר לפני השעה 07:00 כאשר הבן מוכן ליד הדלת לפגוש את האב, שלח האב הודעת סמס כי יגיע רק בסביבות השעה 09:00. האם התקשרה אליו מיד אך האב לא ענה. ואז שלחה לו סמס ובקשה שיגיע עד השעה 08:00.
ב. בסביבות השעה 09:20 האב דפק בדלת, עת סיים הבן את ארוחת הבוקר, והתינוקת הייתה באמצע הנקה. האם הורידה את הבן מכיסא האוכל, הפסיקה את ההנקה, והלכה עם התינוקת על זרועותיה כאשר הבן אוחז ברגליה, לפתוח את הדלת.
ג. כשפתחה האם את הדלת ראתה את האב ומאחור את המשיבה, שמעולם לא ביקרה בביתם, ולאם לא היה כל קשר עמה מעל לשנה. יתרה מכך, לא המשיבה, ולא מי מבני המשפחה האחרים של האב, התעניינו בבת לאחר לידתה. האם אמרה לאב "לא,...אתה יכול להיכנס". בתגובה, המשיבה תקעה ידה אחת על הדלת, ודחפה אותה, תוך שהיא מעיפה את הבן שאחז בדלת, ואת ידה השנייה נעצה באלימות לסירוגין בפניה ובידה של האם, שאחזה באותה עת את התינוקת, תוך שהיא שורטת אותן באכזריות. האם בתגובה, תוך שהיא מנסה להגן על התינוקת שהייתה בזרועותיה, מהתקיפה חסרת הרסן של המשיבה, צרחה לעבר האב שאמו תוקפת אותה כאשר היא עם התינוקת על הידיים. האב בתגובה (כנראה לצורך ההקלטה) צרח לעבר האם "את תוקפת אותה... את תוקפת אותה". האם ניסתה להדוף את המשיבה כדי להגן על התינוקת, ואז המשיבה דחפה את התינוקת שהייתה כאמור על ידיה של האם, וכתוצאה מכך האם והתינוקת שבזרועותיה, עפו כמה צעדים אחורה, ורק בנס לא נגרם אסון.
רצו"ב תמונות המנציחות את השריטות בפניה של האם, מסומנות כנספח "א'" ומהוות חלק בלתי נפרד מבקשה זו.
7. בטרם הספיקה האם להתאושש מתקיפת המשיבה והאב אותה, הורתה המשיבה לאב לקחת את הבן. כך האב והמשיבה חטפו את הבן תוך שהוא בוכה וצורח, יחף, ובלי ציוד מינימלי וברחו.
8. האם בצר לה, התקשרה מיד למשטרה, השוטרים הגיעו, והאם הגישה תלונה כנגד האב והמשיבה. השוטר שהיה עד למצבה של האם התקשר מיד לשירותי הרווחה על מנת לתת מענה נפשי לאם ולתינוקת. ממידע שנמסר לאם מהמשטרה, הוצא צו הרחקה נגד המשיבה למשך 5 ימים.
העתק התלונה מצ"ב ומסומן כנספח "ב'" ומהווה חלק בלתי נפרד מכתב התביעה.
9. כמו כן, המשטרה הורתה לאם לקחת את הבן שנחטף, מביתה של המשיבה, אך הם סירבו לפתוח את הדלת. האם נאלצה להתקשר שנית למשטרה שהורתה לה להמתין למטה, ואכן אחרי מספר דקות הבן הושב לזרועות אמו, כשהוא ערום למחצה."
בעקבות בקשה זו הוצא צו הרחקה כנגד אם הבעל.
ג) ביום ח' באייר תשע"ד (8.5.2014) הגישה האשה כתב הגנתה בתביעת הגירושין, להלן חלקים ממנה:
"2. יומיים לפני לידת התינוקת, הגיש הבעל לבית הדין הרבני תביעת גירושין אשר הומצאה לאשה ימים ספורים לאחר הלידה.
3. תביעת הגירושין הוגשה מיד כאשר התחוור לבעל כי האישה גילתה, את אשר הסתיר במהלך שנות נישואיהם, כי הבעל הוא מהמר כפייתי, ומדי חודש משקיע עשרות אלפי שקלים בהימורים. ובכך הבינה האשה את פשר התנהגותו המתנכרת, במהלך שנות הנישואין, כלפיה וכלפי הבען, הכל כפי שיפורט להלן.
...
7. א. הבעל עובד ברשת המסעדות [ב' ס'] בע"מ, כשותף וכמנהל מסעדה. הבעל עובד במשמרות כולל שישי שבת.
ב. האשה מטפלת בשני תינוקות, כאשר הקטנה שבהם היא בת חודש וחצי, ועדיין יונקת.
...
9. אולם למגינת הלב, בסמוך לאחר הנישואין גילתה האשה לתדהמתה כי נישאה לאדם שכולו שקוע בעצמו, מתנכר לסביבתו, ילדותי ומפונק, קר ואטום. רק לאחרונה הסתבר לאשה, כי בעלה הוא מהמר כפייתי, שמדי חודש משקיע עשרות אלפי שקלים בהימורים, עובדה אותה הצליח להסתיר ממנה. כיום מבינה האשה כי הדחף הבלתי נשלט של הבעל להמר באופן כפייתי, השפיע על מערכת היחסים ביניהם, וגרם להרס המשפחה. הבעל הקדיש את כל כולו להימורים תוך שהוא משקר לאשה ומסתיר זאת ממנה.
...
11. מוכחש האמור בסעיפים 13–2 לתביעה.
12. ככל שחלף הזמן התחוור לאישה כי הבעל הוא אדם שקוע ומרוכז בעצמו ואינו נכון לנקוף אצבע כדי לסייע לאשה ולהתמסר בשיתוף פעולה לגידול הילדים וטיפוח המשפחה. כך למשל, זמן קצר לאחר ששוחררה האישה מביה"ח ע"פ הנחיה מפורשת להיות במנוחה מוחלטת, אושפז בנם בבית החולים. הבעל לא רק שלא שהה עם בנו בביה"ח, אלא פשוט נעלם, לא ענה לשיחות טלפון ולהודעות סמס, ורק בערב נזכר להגיע לבית החולים לבקר את הבן, שהה זמן קצר והלך הביתה. כך השאיר הבעל את האישה והבן בבית החולים, מבלי שגילה כל התעניינות או רצון לסייע ולטפל בהם.
13. כאשר כלו כל הקצים, והאשה לא יכלה עוד לשאת את התנהגותו ויחסו המתנכר של הבעל כלפיה וכלפי הבן, הודיעה האשה לבעל, בחודש חמישי להריונה, כי איננה יכולה עוד להמשיך ולספוג את התנהגותו כלפיו וכלפי הבן, וכי אם לא ישנה את דרכיו, יאלצו להיפרד, וזאת מתוך תקווה שיהיה בכך כדי לגרום לבעל זעזוע ולשנות את התנהגותו כלפיה וכלפי הבן. לתדהמתה, בעקבות הודעה זו, הודיע הבעל לאישה כי החליט להתפטר ממקום עבודתו, מתפקידו הבכיר כמנהל מוצר, ולוותר על משכורת גבוהה ותנאים מיוחדים רבים ונדיבים. וכמו כן עזב את חדר השינה ועבר להתגורר בחדר המגורים.
14. במשך ארבעה חודשים ישב באפס מעשה על הספה בחדר המגורים מול הטלוויזיה כשהוא צופה בסרטים או מנמנם לסירוגין, ולחילופין מול מסך המחשב, שבדיעבד מסתבר שהיה שקוע בהימורים, וסרב בתוקף לסייע לאשה שהייתה אמורה להיות בשמירת היריון, בעבודות הבית ובטיפול בבן.
...
16. יומיים לפני הלידה של הבת, תודות לפקידת הבנק בו מצוי חשבון הבנק המשותף של הצדדים, גילתה האישה כי הבעל הוא מהמר כפייתי, כי מדי יום משקיע אלפי שקלים בהימורים.
...
19. האישה כואבת את העובדה שהורי הבעל בחרו לנתק קשר עם האישה מאז עברו הצדדים להתגורר בדירת המגורים החדשה, ואף עושים כל אשר לאל ידם כדי להסית את הבעל נגדה. כך משפחתו של הבעל אף לא ברכה את האישה להולדת הבת. ואם לא די בכך, אם הבעל תקפה באלימות את האישה והתינוקת, בשל התנהגותה הורחקה ע"י המשטרה וע"י כב' בית המשפט. נכון להיום, בהסכמה הוצא צו הרחקה קבוע כנגד אם הבעל.
...
21. מוכחש האמור בסעיף 14 לתביעת הגירושין. האישה טיפלה ומטפלת בילדים לבדה מאז לידתם וגם כיום. למגינת ליבה, חרף בקשותיה החוזרות ונשנות של האישה הבעל סירב לשתף פעולה ולסייע לה בגידול הילדים. כל טענה כי הבעל טיפל בילדים היא שקר וכזב. יתרה מכך, מרגע עזיבת הבעל את הבית מתועדת, ומעידה על תחינותיה החוזרות ונשנות של האישה לבעל, למצפונו, ללבו, על מנת לגרום לו ליצור קשר עם הילדים הקטינים. האב נעלם מחייו של הבן באחת ובכך גורם לו נזק בלתי הפיך, ומתעלם לחלוטין מהתינוקת – כאילו אינה קיימת. רק תודות ליוזמת כב' בית המשפט לענייני משפחה בדיון לצו הגנה, נוצר קשר בין האב לתינוקת.
22. מוכחש האמור בסעיפים 18–16 לתביעת הגירושין. האישה לא סבלה מבעיות נפשיות ולא עברה ניסיון התאבדות בארה"ב, כל טענה בעניין זה היא שקר וכזב! ונועדה להכפיש ולפגוע באישה!
...
24. האישה רוצה בכל מאודה שלום־בית, היום יודעת היא שכל המשבר בחיי הנישואין נובע מהיות הבעל מהמר כפייתי. האישה סבורה כי ניתן לשקם את חיי הנישואין של בני הזוג ולהשכין שלום ביניהם.
האשה הבליגה בעבר ומבליגה כיום והיא סבורה, כי לא פסה התקווה, וכי על הבעל לעבור תהליך גמלה ולקבל טיפול על מנת לגמול אותו מהתמכרות להימורים.
מדובר באשה אם לשני תינוקות מקטני קטנים, אשר השקיעה את מרצה בביתה, מבצרה ובן זוגה, וללא עוול בכפה מטיל הבעל עליה רפש חסר שחר."
ד) בדיון הראשון שנערך בתביעה בי"ב סיוון תשע"ד 10/6/14 אמר הבעל:
"התהומות בינינו לא ניתנים לגישור. מערכת היחסים הייתה עכורה מתחילת הנישואין.
...
לפני הנישואין היו בעיות אבל האמנתי שהמצב ישתפר. אחרי הנישואין שוב מריבות אבל אז זה כבר הגיע לרמה של השפלות והתעללות, חלוקת הנטל בבית והילדים. לבוא ולומר לילד תגיד לאבא שלך שילך מפה, לך תגיד לו, זה ממש קרע אותי, שימוש כזה בילד? ואז אמרתי אם המצב ככה אז זה לא טוב. היה לנו ניסיון להגיע לעו"ד בהסכמה כדי לא להגיע לכל זה,
...
הלכנו לעו"ד לניסוח הסכם גירושין.
...
בהסכמה. היינו ביחד אצל עו"ד סמארלי והוא שלח לנו אח"כ טיוטה והייתה התעלמות שלה מהטיוטא אז הבנתי שצריך תביעה.
...
היא קבעה שאני מהמר, יש איזה גורם מקצועי שאמר שאני מהמר? אני לא מכחיש אולי הימרתי בטוטו ואני מודע שאולי הגזמתי, אבל הסכומים לא גבוהים וגם היו זכיות בדרך, אבל כל זה לא קשור לנישואים, הבעיות היו בינינו תמיד. היא עכשיו מנסה להסיט אתכם מהבעיה האמתית. איך אני יכול להיות חם ולא קר לאדם שאומר לי שאני אפס מאופס? או אני רוצה שתעוף מפה? אני לא רואה שום סיכוי לשלום־בית.
...
אני רציתי שהיא תעבוד ושתהיה לה מסגרת ואז היא נכנסה להיריון והפסיקה לעבוד עוד חודשיים לפני החתונה והיו בעיות גם ברמה האישית, אני לא מסתדר איתה במערכת יחסים."
לעומתו אמרה האשה:
"אני קיבלתי את התביעה שלושה שבועות אחרי הלידה,
...
האשה: היה היריון קשה, חודשים הוא היה מרוחק ממני וישן בספה.
...
עזיבת החדר הייתה הדרגתית. בהתחלה הוא נרדם מול הטלוויזיה במשחקי ספורט וככל שהזמן עבר זה גדל וניסיתי לקרב אותו וכתוצאה מהשידול הזה להביא אותו לחדר השינה הילדה נולדה.
...
כן אמרתי להיפרד, כשהיה זלזול כלפיי וכלפי הבן ורציתי שישנה את דרכו ועוד לא הסכמנו על כלום ניסיתי לדבר אתו והוא לא הסכים.
...
הלכנו לעו"ד סמארלי כשהייתי בחודש שמיני כי הוא רצה שנלך, כל השיחה שם הייתה להבין מה המשבר.
...
אני פגועה וכאובה, הוא נטש אותנו.
...
בעלי מהמר, הוא חולה.
...
שיקבל עזרה, אני מאמינה שאחרי שהוא יטופל, נוכל לחזור לשלום־בית.
...
היינו בגישור דרך העבודה שלו, ב־10 מפגשים.
...
זה לא עבד, בגלל ההימורים שלו. הוא לא ביצע שום מטלה.
בית הדין: חודשיים אחרי החתונה כבר הלכתם לייעוץ?
האשה: הוא התרחק ממני וגם המשפחה שלו התנכרה לי.
...
ממש מהתחלה.
...
שיקבל טיפול.
...
אז אני לא יודעת מה לעשות.
למה הלכתם לעו"ד סמארלי? לגישור לגירושין?
כן, הייתה תכנית גם מצדי אבל הלכתי אתו בכל צעד,
...
אמת ובתקווה גדולה שמשהו ישתנה בו אם ישמע על הסדרי ראייה משהו יחלחל בליבו. אבל מעבר לזה חייתי עם אדם מנוכר."
לשאלת בית הדין בדיון זה מה העילות לחייב האשה בגירושין, ענה ב"כ הבעל:
"1. היא הוציאה צו הגנה בביהמ"ש וגם שמה היא אומרת שאני ובעלי הסכמנו להיפרד בשלום דרך מגשר.
2. היא טענה מקודם שהיה לה היריון קשה ואני אראה לכם תמונות איך היא רוקדת בהיריון עם גברים אחרים במועדון, היא יצאה בלילה ללא ידיעת הבעל וחזרה בשעות מאוחרות, אז זה היריון קשה? לצאת לרקוד בחודש שביעי?
...
הייתה הסכמה הדדית לגירושין, והם היו פרודים הרבה זמן לאור מערכת היחסים ביניהם.
...
גם בסעיף בתביעה למזונות בביהמ"ש היא לא הזכירה שלום־בית.
...
לאור המשבר האמתי והפרדת החדרים, איך נדע אם היא כנה בטענה לשלום־בית? לאור המסמכים ולאור מה שהיא בעצמה אמרה, אפשר להבין וברור שהטענה היא מן השפה לחוץ. אני מראה לבית הדין אינדיקציות בכתובים ובמעשים.
...
הם מורדים זה על זו, המאבק הוא כספי בלבד ולכן ברור למה היא הגישה בקשה למדור ספציפי. הבעל עזב את הבית בעקבות אירוע אלים מצידה כלפיו, כשהוא בא לקחת את הילד פעם אחת היא טענה שאימא שלו הרביצה לה. יש גם סמס מה־3/6 שבו היא אומרת שאם המצב ימשך ככה היא לא תיתן לו לראות את הילד. אין ביניהם היום שום תקשורת. זאת אישה שרוצה שלום־בית? הנישואין האלה כגופה מתה שלא ניתן להחיות. אין סיכוי והוא לא רוצה שלום־בית איתה.
...
הוא עזב אותה כי היא הרביצה לו.
...
ואם יצא שהוא דבר שקר, הוא יחזור הביתה?
לא, אך בית הדין בקלות יתרשם אם הוא ביים תקיפה או לא ביים תקיפה."
לעומתו אמרה ב"כ האשה:
"היא הלכה למסיבת יום הולדת של חבר, שפל, אי אפשר לזרוק ככה שתי תינוקות כמו שקיות.
...
אדם צריך לקחת אחריות על חייו. מערכת היחסים הייתה בעייתית, הוא התנכר והתעלם ממנה.
...
אין לו עילה לגירושין. כל התביעה הזו היא שקר. היא עבדה עד ינואר 2014, היא הרוויחה 6 אלף ₪. אתמול התקשרה אליה חברה ואמרה לה שיש לו בת זוג בשם [מ'].
...
הוא ביים אירוע אלימות, תתבייש לך.
...
אחרי כזה אני מאשים חריף, איך עושים שלום־בית?
צריך אחריות. יש פה הסתה של אמא שלו."
ה) בית הדין קבע מועד נוסף להוכחות הבעל לחייב האשה בגירושין לט' באלול תשע"ד 4/9/14.
בדיון זה נחקר הבעל. להלן חלקים מהחקירה:
"ב"כ האשה: האם הוגשה תלונה ע"י [פלונית] נגדך?
הבעל: לא.
ב"כ האשה: האם הוצא צו הרחקה נגדך?
הבעל: לא.
ב"כ האשה: האם עזבת את הבית כי אמרו שאתה אלים?
הבעל: לא.
ב"כ האשה: נכון שהגשת ל[פלונית] תביעה לגירושין יומיים לפני הלידה?
הבעל: מבחינתי זה היה לפני אבל בפועל העו"ד הכין את זה ואז הגיע יומיים לפני.
...
היא התקשרה אלי ואמרה שמקבלת זירוז אז ליוויתי אותה, כי היא כבר נכנסה לחדר לידה.
...
מאותה סיבה שלא היה אף אחד איתה, זאת הבת שלי.
...
כש[פלונית] השתחררה מבי"ח אתה הבאת אותה הביתה, עלית לבית?
הבעל: כן, זה היה אחרי צהריים, גם [נ'] היה בבית, טפלתי בו קילחתי אותו והרדמתי אותו ובערב ללא התנגדותה עזבתי.
...
הבעל: הייתי בבית עד 26/3. ההחלטה לעזוב הייתה ביום שקיבלתי חבטה לפנים הלכתי למשטרה, עם תיק קטן, שם המליצו לי שאם יש לי מקום לישון לא אחזור לבית. תלונה הוגשה אבל לא ביקשתי צו הרחקה. אני מבין מה זה צו הרחקה ומה המשמעות שלו.
...
הבעל: באותו יום היא קיבלה את כתב התביעה.
ב"כ האשה: אז מי נתן לה את כתב התביעה?
הבעל: שליח. בית הדין לא הצליח לתפוס אותה,
ב"כ האשה: אז באותו יום היא חבטה בך?
הבעל: כן.
...
ב"כ האשה: אתה היית מודע לכך שהיא אחרי לידה מדממת כאובה עייפה ועוד עם תינוק קטן ומניקה?
הבעל: בהחלט חשבתי על זה אבל ההתנהגות שלה לא הייתה שונה מחודשים עוד לפני הלידה, כל זה לא מצדיק אלימות פיזית ואלימות כזו.
...
יש לך דרך להוכיח לנו שחבטה בך?
הבעל: יש הקלטה בפלאפון, שומעים חבטה ואז היא אומרת תתבייש לך ואז שומעים את [נ'] ברקע בוכה.
...
ב"כ האשה: זאת פעם ראשונה שחבטה בך?
הבעל: כן.
...
הסכם הגירושין ביניכם נחתם?
הבעל: לא.
...
הלכתי לעו"ד הזה לצורך גישור לגירושין, לערוך הסכם גירושין.
...
היא אמרה לך שכדאי שתלכו לייעוץ?
הבעל: זה אחד הדברים שהיא אמרה.
ב"כ האשה: ושיש לכם ילד קטן ושהיא בהיריון?
הבעל: גם.
ב"כ האשה: ואמרה שכרגע מאוד קשה,
הבעל: לא זכור לי, אולי.
ב"כ האשה: שמבחינה כלכלית קשה?
הבעל: היא אמרה שאם נתגרש יכול להיות שהמצב יהיה יותר קשה כלכלית, אבל אמרתי לה שזו לא סיבה לא להתגרש.
ב"כ האשה: זה נכון שהיא אמרה שכבר הרבה חודשים אתה לא ישן במיטה?
הבעל: זו עובדה.
ב"כ האשה: שאין אינטימיות?
הבעל: יכול להיות. זאת לא שיחה שלא נאמרה.
ב"כ האשה: היא ניסתה להניא אותך מההחלטה הזו?
הבעל: יכול להיות שהדברים נאמרו בסוף השיחה, אבל היא הסכימה ללכת לכיוון גירושין.
ב"כ האשה: נכון ש[פלונית] אמרה שזו הייתה החלטה שלנו להקים משפחה וצריך לקחת אחריות?
הבעל: זה משהו שהיא אמרה.
...
ב"כ האשה: זה נכון שכשהגעתם לפגישה אצל העו"ד שפכתם אחד על השני?
הבעל: כן.
ב"כ האשה: בכיתם?
הבעל: כן, יש רגשות. יש ילדים.
...
הבעל: חזרנו עם הסכמה של העו"ד שהוא יכין הסכם גירושין אחרי כמה ימים קיבלנו טיוטה של הסכם גירושין במייל, לשנינו, כעבור שבועיים.
ב"כ האשה: זה נכון ש[פלונית] יצאה לפניך מהפגישה הזו?
הבעל: כן, נשארתי עוד מספר דקות.
ב"כ האשה: מאיפה העו"ד קיבל את המייל של [פלונית]?
הבעל: ממני. כדי שישלח אותו באותו זמן, כדי שזה יהיה הוגן.
...
לא. שנינו יצאנו משם עם החלטה שהעו"ד מכין הסכם גירושין.
...
ב"כ האשה: היא התפלאה כשקיבלה למייל את ההסכם?
הבעל: אני הודעתי לה שעו"ד סמארלי שלח למייל של שנינו את ההסכם.
...
ב"כ האשה: ואחרי שההסכם נשלח לא חתמתם עליו?
הבעל: נכון.
...
הבעל: עברו משהו כמו כמה שבועות ואז בעקבות כמה משפטים מצידה החלטתי ללכת למהלך חד צדדי,
ב"כ האשה: למרות המציאות שאתה רואה אתה מוצא זמן ללכת ליעוץ משפטי לאחר שהיא עוברת אשפוז קשה, מדממת, שני תינוקות אתה מוצא זמן להגיש תביעת גירושין.
הבעל: היא השאירה לי היא אמרה לי בצורה מפורשת שהיא לא מבינה בעניינים משפטיים, אבל היא גם אמרה לי שהבינה מחברות שהכוח הוא אצל האישה והבנתי שאמירה מסוג כזה מביאה אותי למצב שאלך למהלך כפי שנעשה.
...
בית הדין: אתה מוכן לקבל כל המלצה שימליץ?
הבעל: רק מתוך כבוד לבית הדין, לזוגיות הזו אני לא חוזר.
...
ב"כ הבעל: מדובר בזוג שנמצאים בסוף דרכם, הוא לא כוהן ויש רכוש ויש זכויות, ואף שלאישה יש יותר זכויות אנו מוכנים שכל אחד יישאר עם זכויותיו."
בדיון זה אמרה האשה:
"ב"כ הבעל: את מוכנה להתגרש?
האשה: לא.
...
האשה: [פלוני] הוא אבא של הילדים שלי, יש לי ילד בן שנתיים ותינוקת, אנחנו לא נשואים אפילו 5 שנים ולא ניסינו להציל את הנישואין.
ב"כ הבעל: מה את מבקשת מבית הדין?
האשה: שלא ירשה לו לגרש אותי.
...
האשה: אני חזרתי אחרי לידה קשה, מדממת, מניקה עם כאבים, [פלוני] לא היה שם כשאני מטפלת בשני תינוקות.
...
האשה: בעודי במצב הנתון הזה, ישר אחרי לידה ואין לי מושג מה זה בתי משפט אני ניסיתי להגן על עצמי, הוא הגיש כתב תביעה עמוס בשקרים, הוא איש חולה שהלך והגיש תביעה בשבוע 42 להיריון שלי.
...
האשה: אז לא ידעתי מה זה שלום־בית וידעתי שאני במצב שאין לי איך לפרנס אותי ואת שני התינוקות שלי, אני עם פצעים פתוחים ואבא שלהם נעלם.
...
ב"כ הבעל: כלומר היו לך 3 חודשים להגיש תביעה לשלום־בית ולא הגשת תביעה כזו, אבל עשית כל מה שיכולת מלבד תביעה לשלום־בית?
האשה: הדבר הכי חשוב זה הילדים, קודם לדאוג להם, עם כל הטראומה שהם עברו.
...*
ב"כ הבעל: קראתי את התביעה איפה את אומרת ולו ברמז לשלום־בית מלבד הכפשות?
ב"כ האשה: אני מתנגדת לשאלה, אין קשר בין תביעה למזונות ותביעה לשלום־בית.
ב"כ הבעל: הזוג הזה מורדים זע"ז, גם היא לא רוצה אותו, רק בסוף המהלכים שלה ואחרי שלא קיבלה מדור ספציפי היא הגישה תביעה לשלום־בית, וכל זה יומיים לפני הדיון.
האשה: ל[פלוני], בעלי היקר, יש בעיה, הוא חולה, יש לו מחלה ואני לא ידעתי על המחלה שלו ולא ידעתי לפרש את הריחוק וההתנהגות שלו, הוא היה בדיכאון ולא התקלח ונרדם בספה, 4 חודשים הוא לא עבד, ראה ספורט והימר,
...
ב"כ הבעל: כלומר מוכנה לחזור אליו ללא כל טיפול?
האשה: זה יהיה מאוד כואב אבל כן.
...
ב"כ הבעל: כמה זמן לא הסתדרתם?
האשה: הרבה מאוד זמן.
ב"כ הבעל: מתי פניתם ליעוץ?
האשה: כשהייתי בהיריון של [נ'], אחרי חצי שנה בנישואין.
ב"כ הבעל: בקשת ממנו פעם להיפרד?
האשה: כן.
...
האשה: ביום שגדשה הסאה, הבן שלי בן שנה בכה כי [פלוני] נבח עלי והטיח בי, כאשר אני בחודש חמישי להיריון.
ב"כ הבעל: כמה זמן לפני ש[פלוני] הגיש תביעה לא ישנתם ביחד?
האשה: התהליך היה הדרגתי, אולי 7־8 חודשים,
בית הדין: הוא עזב את חדר השינה?
האשה: בודאי, ובפעם שהתרצה נולדה [ן'].
...
ב"כ הבעל: נכון שמספר שבועות אחרי שעזב ארזת לו 3 מזוודות?
האשה: כן כי הוא לא הסכים לקחת את הדברים, אז ארזתי לו לבנים וחולצות ונעליים.
ב"כ הבעל: למה ארזת לו?
האשה: דאגתי לו, הוא יצא מהבית רק עם תיק קטן, רציתי שיהיה לו מה ללבוש.
ב"כ הבעל: הוא ביקש ממך לארוז לו?
האשה: לא.
...
ב"כ הבעל: כלומר, את רוצה שלום־בית מיוזמתך את אורזת לו בגדים?
האשה: כן, אחרי 3 שבועות שנעלם.
ב"כ הבעל: ב־11/6 כתבת לו בוא נסגור את עניין השיתוף של החשבון המשותף?
האשה: נכון.
...
ב"כ הבעל: מקריא סמס מ־29/3 בשעה 11:20, את מבקשת ממנו שלא יחזור, הכעס היחיד שלך שהוא עשה את זה בדרך של תביעה ולא גישור, נכון?
האשה: נכון. אבל גם לא ביקשתי שיעזוב שבוע אחרי לידה.
...
ב"כ הבעל: נשאל אחרת מתי הוא תקף אותך?
האשה: מילולית, במהלך ההיריון וזהו.
...
ב"כ הבעל: אז זה לא על דעתה, זה דבר חדש.
ב"כ הבעל: עד מתי בהנחה ש[פלוני] לא יחזור תשאירי את המצב הזה?
האשה: אני לא רוצה להמשיך ככה, אני רוצה שיחזור הביתה.
ב"כ הבעל: הוא מבחינתנו לא יחזור, עד מתי את רוצה להנציח את המצב?
האשה: לא רוצה להנציח."
בדיון זה אמרו ב"כ הצדדים טיעוניהם לגבי העתיד להיות בין הצדדים:
"ב"כ הבעל: אנו טוענים שמדובר לא בזוג שבגד אלא מורדים זע"ז, היא לא רוצה אותו ולכן אנחנו מראים את התביעות וההתכתבויות ביניהם. הבעל עזב את הבית אחרי שקיבל ממנה סטירה, הוא מוכן לפוליגרף. הוא עזב בהמלצת המשטרה.
...
ב"כ הבעל: בעל שאשתו אמרה לו לעזוב ומכה אותו.
...
ב"כ האשה: זה מבוי סתום ובית הדין יודע את המשמעות.
ב"כ הבעל: אני מסכים שתגור לפרק זמן בבית ושיתגרשו,
בית הדין: הוא מוכן לשלם כתובה?
ב"כ הבעל: לא. הם מורדים זע"ז.
...
ב"כ הבעל: אנו מבקשים שייפרדו.
בית הדין: שישלם כתובה."
בית הדין רצה לתת את פסק דינו בתביעה זו, אחרי דיון זה, אך ב"כ הבעל ביקש להעביר סיכומיו, עקב זאת התאחר מתן פסק הדין עד שהגיעו סיכומי הצדדים, וכיוון דאידחי אידחי, המשך תקופה זו מחריף הקרע והסכסוך בין הצדדים, והצדדים מגישים בקשות רבות לבית הדין כדי לבצר את מצבם ועמדותיהם.
העתקנו באריכות דברי הצדדים, ומעתה נבוא לבאר העולה להלכה.
ו) בעת הגשת התביעה, הצדדים היו נשואים פחות משלוש שנים. מערכת היחסים שבין הצדדים הייתה עכורה מתחילת הנישואין, והצדדים לא השכילו לבנות מערכת יחסים נורמלית בין בני זוג. אף שהמריבות והחיכוכים היו על דברים טריוויאליים.
הבעל התלונן בכתב תביעתו ובדיון בבית הדין על יחס לא נאות של האשה כלפיו, ועל סכסוך ויחס האשה למשפחתו, לדבריו האשה לא עבדה דבר שגרם גם הוא למשבר ביניהם, לעומתו אמרה האשה שהבעל הוא זה שהפגין יחס לא נאות כלפיה, לא עוזר לה בטיפול הילדים, מתרחק ממנה ומשפחתו מתנכרת לה, ומלבד זאת הבעל מהמר כפייתי, יש לציין שטענה זו על הימורים לא הוכחשה על ידי הבעל, אך אין הוא רואה בכך את הבעיה בנישואיהם. הצדדים הלכו לייעוץ נישואין כבר בתחילת הנישואין ואין ספק לבית הדין שמערכת היחסים שלא טופחה בתחילת הנישואין, גורמת להעלות טענות ותואנות אחד כנגד השני, שהביאו את הצדדים להיכן שהגיעו.
עקב מערכת היחסים הרעועה שבין הצדדים גמלה ההחלטה בלבו של הבעל להתגרש. זמן לא רב אחרי לידת בנם של הצדדים עזב הבעל מיוזמתו את חדר השינה. בין הצדדים לא היו יחסי אישות, אלא במקרים בודדים. האשה נכנסה להיריון שני, אך מערכת היחסים שביניהם לא טופלה. הבעל ניסה לשכנע את האשה להתגרש, אך האשה סירבה. לדבריה עקב מערכת יחסים זו, וחוסר היכולת לתקשר אמרה לבעל שמוכנה להיפרד, לדבריה דברים אלו נאמרו כדי לעורר ולנער את הבעל. בית הדין אינו יכול לקבוע אם זו הייתה כוונתה, אך ברור שאמירה כזו, כשבני זוג נמצאים בסכסוך תמידי וארוך, האשה בהיריון ומטופלת בילד קטן, אינה מוכיחה בהכרח על רצון להתגרש, וכדברי הגמ' ביבמות קטז, א שכל הנשים אומרות לבעליהן תגרש אותי.
הצדדים פנו לעו"ד, לדברי הבעל לצורך גיבוש הסכם גירושין, ולדברי האשה לצורך ייעוץ זוגי. בפגישה זו הצדדים העלו טענות קשות איש כנגד רעהו. בעקבות כך הפגישה לא הגיעה לידי סיום ומיצוי, והאשה עזבה הפגישה לפני סיומה. הבעל הורה לעו"ד להכין הסכם גירושין, ולשולחו לצדדים. הבעל מסר לעו"ד זה את הדוא"ל של האשה. לכשהגיע ההסכם לידיה סירבה האשה לחתום על ההסכם ואמרה שמסרבת לגירושין. לפיכך משראה הבעל שהאשה אינה מסכימה לתביעתו לגירושין, הגיש הבעל תביעתו לגירושין בבית הדין.
הבעל לא נמנע מלהגיש התביעה לבית הדין, למרות שהאשה הייתה בחודש התשיעי להריונה. מספר ימים אח"כ ילדה האשה, כשאינה מודעת לתביעה שהוגשה כנגדה, ולאחר מספר ימים נוספים אחרי שהאשה חזרה לבית הצדדים עם בתם השנייה, הגיעה תביעת הגירושין לידי האשה. האשה הופתעה מהתביעה שהגיעה אליה. לטענת הבעל האשה הכתה אותו באותו יום, האשה הכחישה שהכתה אותו, אין ספק שגם אם האשה הייתה מכה את הבעל עקב קבלת תביעת הגירושין אין להאשימה על כך (ואף שאין ראוי לנקוט באלימות בכל מקרה), עם זאת תגובה זו הייתה תגובה טבעית של אשה מותשת ימים ספורים אחרי הלידה כשהיא מטופלת בתינוקת קטנה וילד קטן. איזו תגובה חושב הבעל שאשתו הייתה צריכה להגיב בתמורה ל"מתנת הלידה" שנתן לה. עקב תגובה זו עזב הבעל את הבית.
הבעל הצהיר וחוזר ומצהיר שבשום פנים לא יחזור לשלום־בית. האשה טענה שרוצה שהבעל יעבור טיפול גמילה מהימורים ויחזור לשלום־בית.
אין חולק שמערכת היחסים בין הצדדים רצופה משברים ומריבות כבר מתחילתה, ורצון הבעל להתגרש, היה על רקע מערכת יחסים זו, ולפיכך אין לומר שהאשה הופתעה מדרישת הבעל להתגרש, כמו כן לא נראה שמנהגו של הבעל לעסוק בהימורים גרם למשבר בין הצדדים, עם זאת אין ספק שהבעל הוא זה שנקט צעדים חד צדדיים, כדי לממש רצונו להתגרש, צעדים שנעשו למורת רוחה של האשה.
בפני בית הדין לא הובאו עילות כלשהן המחייבות את האשה להתגרש. גם טענת הבעל שהאשה מציקה לו והיא אשה רעה לא הוכחה. אך גם אם נקבל את טענותיו שהאשה היא אשה רעה, הרי מבואר ביבמות סג, ב שאשה רעה יכול לגרשה, אך חייב לשלם כתובתה וכן פסק השו"ע בסימן קי"ט.
טענת הבעל שהאשה מעוניינת בגירושין לא הוכחה, טענת הבעל שהצדדים מורדים זה על זה אין לה שחר, הבעל הוא זה שעשה מעשים, הוא זה שמרד באשה בתחילה עזב את חדר השינה, הגיש את תביעת הגירושין ואח"כ עזב את הבית. לבית הדין לא הוכח שהאשה עשתה מעשה כלשהוא של מרידה, ומנעה דבר מהבעל.
אף שהאשה טוענת שהיא רוצה בשלום־בית, שלום־הבית לא יכול להיכון במקרה שלפנינו שהבעל נחוש להתגרש. עם זאת אין בעובדה שהבעל חפץ להתגרש, כדי לחייב את האשה לעשות כן.
ז) והנה טענות הבעל הן:
א – האשה לא רוצה שלום־בית מכיוון שלא הגישה תביעה לשלום־בית ולא הזכירה טענה זו בתביעתה לביהמ"ש.
ב – הצדדים מורדים זה על זה.
באשר לטענה שחזרה ונשנתה שהאשה לא הגישה תביעה לשלום־בית רק בשלב מאוחר והדבר מוכיח שאינה רוצה בשלום־בית, בית הדין קובע שהגשה או אי־הגשה של תביעה לשלום־בית אינה מוכיחה בהכרח על רצונו של המגיש, מכיוון שאת השלום עושים בבית, ואין בה כדי להוכיח על הרצון האמתי ולכן אי־הגשתה אינה מורה שהצד שלא הגיש אינו רוצה בשלום־בית. ואף אם הצד הטוען שרוצה שלום־בית לא עשה דבר ולא פנה לגורם כלשהו, אין זה מורה על חוסר הכנות ברצונו לשלום־בית. שהרי אנשים רבים אינם בעלי יזמה לעזור לעצמם וכדאמרינן אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. יש שהם פגועים ויש חסרי אונים בסיטואציה שאליה נקלעו. ולכן אין הם עושים דבר, או מפני שיודעים שבנסיבות העניין אין בכוחם ולא בכוח רב או יועץ כלשהו להביא מזור למשבר ולהחזיר הצדדים לשלום־בית. ומשכך התנהלות זו אין בה כדי להוכיח על כנות רצונם לשלום־בית ואין אפשרות לבוא אליהם בתביעה מדוע לא פעלו לשתף גורמים חיצוניים או לשכנע את הצד השני לחזור לשלום־בית.
ולפיכך אף אם המשבר בין בני הזוג הוא עמוק, אחד הצדדים עזב את הבית, או שהבעל קשר קֶשר עם אשה אחרת, אין בעובדה שהצד השני לא מגיש תביעה לשלום־בית כדי להוכיח שאין הוא מעוניין בשלום־בית, שהרי יכול להיות שהוא מעוניין ורוצה בשלום־בית, אלא בהכירו המציאות החליט שלא תהיה תועלת בהגשת תביעה לבית הדין ואין הוא רוצה או צריך לעשות דבר ללא תועלת ותוחלת.
וכבר ביארנו בעבר במספר פסקי דין מהי מהותה של התביעה לשלום־בית שהיא אחת מהתביעות המוגשות לבית הדין, תביעה שלבית הדין סמכות וחובה לדון בה, ומה התועלת שתבוא לאדם מהגשת תביעה זו. שהרי עניינה של תביעה בבית דין היא פנייה לדיינים כדי שיפעילו סמכות שיפוטית, ולפיכך צריך לברר מהו הדבר המוטל על בית הדין, בדונו בתביעה זו.
ח) ונראה לומר דעצם התביעה לשלום־בית היא בעיקרה תביעה הצהרתית, הגוררת בעקבותיה השלכות ממוניות לגבי קביעת מעמדם של הצדדים כמורד או כמורדת ועוד עניינים. ברור שאת שלום־הבית צריכים לעשות הצדדים בעצמם. בית הדין לא ייתן החלטה המחייבת את אחד הצדדים לחזור לבית לשלום־בית, שהרי הדברים תלויים בדברים שבלב ואין אפשרות ותועלת בכפיית האדם לעשות מה שבאמת אין הוא רוצה בו (ודווקא לעניין קיום מצווה מעשית כפינן וכטעמו הידוע של הרמב"ם סופ"ב מהלכות גירושין). אין ספק ששום שלום־בית לא יצלח בעקבות החלטה שיפוטית גרידא, אמנם מצווה לשמוע דברי חכמים, אך אין בדבר זה כדי לשנות ההרגשות שבלב, שעליהם יקום וייפול שלום־הבית, (וכבר האריכו המפרשים בביאור השאלה איך ציוותה התורה לא תחמוד והלוא הדברים תלויים בלב, ואכמ"ל). והנה מצות הבאת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו היא מצווה המוטלת על כל אחד ולא על בית הדין, ומאן לימא לן שיש מקום להוציא צו שיפוטי. ויש לתלות זאת במחלוקת הקצות והנתיבות בחו"מ ריש סימן ג', אם בעינן בי"ד לכוף על המצוות או שכל יחיד יכול לכפות, ואכ"מ.
אמנם תביעת שלום־הבית יכולה להועיל אם תתקבל התביעה, שלא לאפשר לאחד הצדדים לחבל בחזרה לשלום־בית. גם בנידון דידן אף שתביעת האשה ובקשתה היא לכוף את הבעל לחזור לשלום, דבר זה אינו אפשרי, אלא שהתביעה והבקשה ב[ן'] על ההנחה והתקווה שהבעל יתעשת ויחזור לחיות עם אשת נעוריו, ולפי"ז ודאי יש זכות לתובע תביעת שלום־בית אם תתקבל תביעתו, לבקש סעדים מעשיים כדי למנוע מהנתבע לחבל יותר בשלום־הבית ולעשות מעשים שימנעו ויקשו על החזרה לשלום־בית. ולפיכך ודאי חובה על בית הדין לתת סעדים אלו שהם ציוויי עשה ואל תעשה כדי לממש תביעת התובע אם תוכר כצודקת.
ומעתה מכיוון שביארנו שהתביעה לשלום־בית מטרתה למנוע מהצד השני לפעול באופן חד־צדדי ולפרק את הבית, אין בעצם הגשת התביעה לכשעצמה – דבר שלכאורה מלבה את המשבר בין הצדדים – משום חוסר תום לב, שהרי תביעה זו מוגשת בדרך כלל כשהצד השני נקט גם הוא בפעולות חד־צדדיות, תביעה לגירושין או פירוק שיתוף או שניהם. ולפיכך התביעה לשלום־בית המונעת התקדמות חד־צדדית לפירוק הבית, יש בה כדי לעורר את הצד השני לחזור ולבחון ניסיון לשלום־בית. אין ספק שגם תביעה זו חייבת להיות בתום לב. ולפיכך כשהתובע שלום־בית נוהג סחבת בבירור תביעתו, דבר זה לכשעצמו, מורה על חוסר כנות.
אמור מעתה: אין בעובדה שהצד התובע נמנע מהגשת תביעתו עד שהצד השני הגיש תביעה לגירושין או לפירוק שיתוף, משום ראיה על חוסר תום לב. שהרי כפי שכתבנו לעיל, עשיית שלום־הבית בפועל אינה חלק ממהותה של התביעה ואינה חלק מתפקידי בית הדין, וכל עיקרה של התביעה היא קבלת סעדים משפטיים כשהצד השני נוקט צעדים חד־צדדיים. ולכן כל היכא שהתובע שלום־בית השתהה בהגשת תביעתו לשלום־בית, אף שהקרע בין הצדדים נמשך זמן רב, אין בשיהוי כדי להורות על חוסר כנות או תום לב, אם טרם נעשו מעשים פוזיטיביים מהצד השני, דזמנה של תביעה זו היא עם שינוי הסטטוס קוו ונקיטת צעדים לפירוק הבית מצד אחד מבני הזוג.
ט) כמו כן אין בעובדה שהתובע שלום־בית מפצל תביעותיו ומגיש תביעותיו האחרות בערכאה אחרת משום הוכחה שתביעתו לשלום־בית אינה כנה, שהרי גם אם רצונו בשלום־בית, אין זה מחייב אותו לוותר על זכויותיו, או מה שנראה לו כזכויותיו, אם על פי דעתו, או על פי הרוח הנושבת ברחוב, או בעצת ב"כ, בחר להגיש תביעותיו האחרות בבית המשפט מפני שחושב ששם יגיע להישגים רכושיים טובים יותר משיוכל להגיע בבית הדין הרבני (ואף שבמקרים רבים אין זו האמת). אין בדבר בהכרח כדי להורות על חוסר כנותו בתביעה לשלום־בית שהיא תביעה העומדת בפני עצמה, ואם בית הדין מתרשם שצד מן הצדדים כן ברצונו לשלום־בית, אין זה מגרע מכנות תביעתו ואף שפיצול התביעה בערכאות שונות מקשה ומסרבל פתרון הבעיות שבין בני הזוג, אך אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להורות על חוסר כנות.
ולפי מה שכתבנו, אין לקבל גם תביעת האשה שבית הדין ישלח הבעל לטיפול בנטייתו להימורים, שהרי לא זה הגורם לסכסוך בין הצדדים ומלבד זאת אין מטרתה של תביעה לשלום־בית להשיג שלום־בית בפועל, שהרי אין זה תפקידו של בית הדין בכובעו השיפוטי, אף שבית הדין כאמור לא יימנע מלהשתדל בעשיית שלום־בית כשאר אדם, אבל חיוב אחד הצדדים להליכה ליועץ זוגי אין הוא ממהותה של תביעה זו. ואף שוודאי שהסכמה או אי־הסכמה להליכה ליעוץ זוגי יכולה להורות על הרצון האמתי של כל אחד מהצדדים, כמו כן, הדברים הנאמרים אצל היועץ עשויים גם הם לשפוך אור על המצב האמתי ביחסים בין הצדדים.
י) ומה שטען ב"כ הבעל ששני הצדדים מורדים זה על זו ולכן יש לחייב את האשה להתגרש ויש לפוטרו מתשלום כתובתה, הנה כבר כתבנו לעיל שברור שהבעל עשה מעשים שבהם הוא מורד על האשה אך לא נטען שהאשה מורדת, ולכן אין זה כדין מורדין זה על זה, אך אף אם עתה האשה תמרוד על הבעל ותאמר שחפצה בגירושין, במקרה שלפנינו הדברים לא יפטרו הבעל מתשלום כתובה. ונבאר דברינו.
הנה בפד"ר כרך ח' עמוד 321 מובא פס"ד של חברי בית הדין הגדול הגרי"ש אלישיב, הגר"ב ז'ולטי והגר"מ אליהו כולם זצ"ל, לגבי מקרה ששני הצדדים אינם מעוניינים זה בזו, וז"ל:
"ובכן, הבעל שעזב את אשתו... הרי דינו כדין מורד. אלא שבניד"ד גם לאשה דין מורדת. אחרי שהצהירה בבית הדין שאינה מסכימה להשלים אתו... ורצונה בגט ודורשת כתובתה.
והנה באשה שמרדה בבעלה קיי"ל דאינה מפסדת כתובתה אא"כ התרו בה והכריזו עליה בבכ"נ ובבמ"ד ד' שבתות, לפי דינא דגמרא (או לפי המשנה בהפחתת ד' דינרים כל שבוע), ובטרם עשו לה את הסדר הזה גובה כתובתה, כולל גם תוספת כתובה, ולכאורה מדין קל וחומר איכא למילף, דבמקרה וגם הבעל מורד באשתו, שלא תפסיד כתובה ותוספת.
וז"ל רבינו ירוחם (מישרים נתיב כ"ב ה"ח): "וכ' מורי הראב"א כי נראה לו שאשה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה, והוא אומר אנא נמי לא בעינא לה אבל איני רוצה ליתן גט, מסתברא דאין דנין אותה כמורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא, ומיהו משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו ולאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה תוספת וכל מאי דיהיב לה מדיליה דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה."
ולפי האמור, לכאורה הדברים תמוהים, כשאשה היא המורדת בבעלה אינה מפסדת תוספת כתובה כל עוד ולא הכריזו עליה, ואם גם הוא מורד בה, אז מפסידה לאלתר את תוספת הכתובה, ומשום דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה, וכלפי לייא?
וע"כ נראה לומר דההבדל הוא בזה, במקום שהאשה היא המורדת בבעלה והבעל רוצה באשתו, הרי כל ההכרזות והתראות שנאמרו במורדת, וכל התקנות הללו לא באו אלא ללחוץ עליה שתמלך בדעתה ותשוב לחיי שלום עם בעלה, ולכן אם הבעל מגרשה בטרם נגמרו כל הפעולות הללו חייב לשלם לה כתובה ותוס' כתובה, משא"כ במקרה וגם הבעל לא רוצה בה הרי אין מקום לתקנה זו וממילא קם דינא שמכיוון שהיא לא רוצה אותו, הרי אדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה תוספת כתובה.
והואיל והמקרה אשר בפנינו הוא שלכל אחד יש דין מורד כלפי השני, ולכן אין הבעל חייב בתוספת כתובה כי אדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה."
מדברי רבנו ירוחם המובאים בפסק הדין עולה, שאשה שאין רצונה בבעלה ובמקום שאין להתרות ולהכריז עליה כגון במקרה שגם הבעל אין רצונו באשה, מפסידה האשה את תוספת הכתובה וכן עליה להחזיר את המתנות שקיבלה מבעלה, וכפי שכתב "והפסידה תוספת וכל מאי דיהיב לה מדיליה" (ויעויין בפסקי דין רבניים, כרך י"ד, עמוד 28–23, בעניין אשה שמרדה בבעלה ואח"כ זינתה שהפסידה מתנותיה אף ללא התראה והכרזה, היות ואין אפשרות להתראה והכרזה).
ואף שלעניין חיוב גט לפי דינא דרבנו ירוחם, אין הבדל מי הראשון שהתחיל לטעון שרצונו להתגרש, וכמו"כ אין הבדל בסיבת מי המצב, כיוון שהגיעו למצב בו אין צד רוצה את משנהו, והעיקר תלוי אם כיום יש עיגון או לא, דהיינו אם המצב שבפנינו הוא שהבעל לא מעוניין כלל באשה אף אם האשה תרצה לחזור אליו, או לחלופין, כיום המצב הוא שאין האשה מעוניינת בבעל אף אם הבעל ירצה לחזור אליה. ומכיוון שהגיעו למצב כזה ששני הצדדים מעוגנים לכן יש לחייב בגט כל צד המעכב את הגירושין, ללא קשר מי גרם למצב הקיים, היות ואין זכות לכל צד לעגן את משנהו.
אבל לעניין הפטור מחיוב תוספת כתובה שהוא מטעם "דאדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה", דבר זה נאמר דוקא במקום שלא הבעל גרם למצב שהאשה לא מעוניינת בו ולכן יכול לטעון "דאדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה", ופטור מתוספת כתובה (וחוזרים המתנות). אבל במקרה שהבעל הוא זה שעזב את הבית והוא זה שהרחיק את האשה ולא רצה בה, ובתחילה האשה רצתה את בעלה אלא מתוך הזמן שעבר והחרפת הסכסוך לאחר שהבעל עזב את הבית ומרד בה ולא היה חפץ בה, הגיעה האשה למצב שאין היא חפצה בו, והוא זה שגרם שכיום האשה לא מעוניינת בו, בודאי שלא יכול לבוא ולטעון "אדעתא למישקל ומיפק לא יהיב לה", שהרי הוא זה שהביא את האשה לכך, וא"כ אדרבא אדעתא דהכי כתב לה תוספת כתובה. שהרי אם הוא זה שגרם לנתק ולגירושין בודאי על דעת כן כתב לה כתובה ותוספת כתובה. והדברים פשוטים דאל"כ כל בעל יוכל להיפטר מתשלום תוספת כתובה, ע"י שיעזוב את האשה זמן רב עד שלא תחפוץ בו יותר, היעלה על הדעת שיפטר מתוספת כתובה בטענה "דאדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה."
ולפיכך בנידון דידן שוודאי שהבעל הוא זה שעשה מעשים ומרד באשה אף אם האשה מסכימה לגירושין, ואף אם היא רוצה בהם בעקבות מעשיו, הבעל חייב בתשלום כתובתה.
יא) והנה אף שידועים דברי הגר"ח פאלאג'י שכתב שכך נוהג להלכה למעשה לכפות הצדדים לגירושין כשאין סיכויים לשלום־בית והפירוד בין הצדדים גורם לחטאים רבים, לאו כולי עלמא מודו ליה ועיין שו"ת "דברי מלכיאל" (ח"ג ס' קמ"ד) שנשאל במי שנשא אשה ודר עמה כמה שנים, ואח"כ נמאסה בעיניו וברח ממנה למדינה אחרת וחשב שתדרוש ממנו גט והאשה לא דרשה, ומכיוון שהיה צעיר יצא לתרבות רעה, ואינו יכול ליתן כתובה לאשה ורצה הרב השואל להתירו לשאת אשה שנייה או לגרשה מבלי לתת כתובתה כדי שלא יצא לתרבות רעה, וכתב הדברי מלכיאל שאף שמצינו שהתירו איסורים כדי שלא יצא לתרבות רעה ואף כאן לכאורה נימא הכי, בכל אופן בנידון זה אין לומר כן וז"ל:
"אבל באמת אם נבוא לדון בסברות כאלה, נבוא לעשות ח"ו כל איסורי תורה כהפקר, וכל הרוצה לעשות דבר עבירה יאמר שעושה זאת כדי להנצל מחמורה ממנה שמרגיש שיצרו מתגבר עליו לעשותה וכעין זה ימצא לו היתר וכו' אבל להתיר לחוטא למלא תאות נפשו כדי שלא יעבור על איסור חמור מזה אין להתיר לו וכו' ועיין חת"ס ס' שכ"ב שהעיקר שאין לחוש שיצא לתרבות רעה וכו'. ועוד נראה שאף במקום שהותר להקל באיזה איסור בשביל להציל חבירו שלא יצא לתרבות רעה, לא הותר רק בדבר שבין אדם למקום, אבל דבר שבין אדם לחבירו לא הותר דהא אף בפקו"נ אסור להציל את עצמו בממון חבירו וכו', ובנידון דידן כיוון שתיקן רגמ"ה לטובת האשה איך אפשר לנו לוותר על זכותה בשביל שיצא הוא לתרבות רעה, ואין שייך בזה זכות דודאי לא תתרצה לזה, ובאמת עסק קידושין וגירושין שבין איש לאשתו לא גרע משארי קנינים, ורק כל המקדש והמתקדשת דעתו שיהא כדיני התורה וכו', אבל אם התנתה אשה בפירוש בשעת קידושין שלא יוכל לגרשה בלי רשותה, ודאי שאינו יכול לגרשה בע"כ אף במקום שלא פשטה תקנת רגמ"ה, דאדעתא דהכי נשתעבד לה בכל קניני אישות שלא יוכל לפטור את עצמו ממנה בלי רשותה וכו', ובפרט שעיקר תקנת רגמ"ה נעשית בשביל זה שלא יהיו בנות ישראל הפקר כמש"ל, ומכ"ש בעתים הללו אשר כל מי שרוצה לעבור על חדר"ג נוסע לאמריקה כדי לעגן את אשתו ולכופה על ידי זה לקבל גט, וחלילה לנו לסייע עוברי עבירה ולהתיר לו, ועלינו להעמיד הדת על תילה."
וע"ש עוד בסימן קמ"ה שנשאל:
"ע"ד אחד שמאס באשתו אחרי היות עמה כחמשה חדשים באומרו שהיא אשת מדנים ומקללת אותו ואת יולדיו ומבזה אותו, וכבר עברו י"ד שנה ואי אפשר לעשות קירוב ביניהם והאיש חפץ לתת לה כתובה ותוספת ולבד זה עוד אלף רו"כ, והיא אינה חפצה להתגרש בשום אופן וכו'."
וע"ש מה שהאריך לסתור טענות הבעל וסיים:
"וחלילה להתיר חרגמ"ה בענינים כאלה דאם כן יהיו בנות ישראל הפקר ובשביל זה עצמו תיקן רג"מה, וכו', ובשביל חשש הרהורין אין להתיר כלל וכבר נתבאר זה בסימן הקודם והרי הוא כמזיד כי הלא יכול לדור עם אשתו ככל אדם וינצל מהרהורים, וביותר צריך להזהר בעתים הללו אשר בעוה"ר קלי הדעת נתרבו המואסים בנשותיהם על לא דבר וכו', וגם כתבנו בסימן הקודם שזה הוי כדיני ממונות דהוי כאילו התנה עמה שלא ישא אחרת וכן קיי"ל באהע"ז סימן א' ס"ט, דבמקום שיש מנהג שלא לישא אשה על אשתו הוי אילו התנה, ואף שיש מקום לחלק בין מנהג לחרגמ"ה אבל ז"א וכו'."
ולכאורה הנידון שלפנינו דומה למקרה שהביא הדברי מלכיאל בסימן קמ"ה שזמן קצר אחרי הנישואין העלה הבעל הטענות שהאשה היא אשת מדנים ומסוכסכת עם משפחתו, אך מבואר מדברי הדברי מלכיאל שאף במקום שאין סיכויים לשלום־בית אין מחייבים את האשה לקבל גיטה ואין מתירים לבעל לשאת אשה שנייה, וכתב עוד שאפילו במקום שיש חשש שהבעל יצא לתרבות רעה אין זה מהוה סיבה לחייב את האשה לקבל גיטה. וקצת משמע שלא חש לסברת הגר"ח פאלאג'י, שהיכא שמניעת הגירושין גורמת לחטאים יש לכפות הצד המסרב לגירושין.
ועוד משמע מדבריו דלא מיבעיא היכא שנוהג חרמו של רבינו גרשום, שאין להתיר מחמת הנימוק שיצא לתרבות רעה ואין סיכויים לשלום־בית, שהרי על מקרים כגון אלו תיקן רבינו גרשום את חרמו, אלא אף במקום שאין חרמו נוהג אלא שהמנהג שלא לשאת אשה על אשתו ושלא לגרש בעל־כורחה, ולא מיבעיא היכא שמתחייב בשעת הנישואין בשבועה וכמנהג עדות המזרח להוסיף בכתובה שנשבע שלא לשאת אשה עליה, אלא אף במקום שזהו רק מנהג המדינה, יש לומר דאדעתא דהכי נשאת לו. וכיוון שהמנהג במדינת ישראל שאין מגרשים אשה בעל־כורחה, אם כן אשה נשאת על דעת המנהג ואי אפשר לגרשה בעל־כורחה.
אך עדיין יש לישב דברי הגר"ח פאלאג'י שאין הכרח שיסתרו לגמרי לדברי ה"דברי מלכיאל", דנהי דמשמעות דבריו היא שהוא דיבר בכל מקרה שיש עיכוב מצד האיש או האשה בין שהאשם הוא בגלל מעשיו של האיש בין שהאשם הוא בגלל מעשיה של האשה, כיוון שבפועל הגיעו למצב שאין סיכויים לשלום־בית הדין נותן שיכפו ב' הצדדים לסדר ג"פ.
אמנם דבריו של ה"דברי מלכיאל" הם במקרים שבהם הבעל נהג שלא כדין ועזב את אשתו ורוצה שיתירו לו מחמת הזמן הרב שעבר ואין סיכויים לשלום, ועל זה פסק שכיוון שהשריש בחטא ומחזיק במעשיו הרעים, אין הטעם של אין סיכויים לשלום־בית כיוון שאינו רוצה לחזור לאשתו מהוה סיבה להתיר לו, אמנם במקרה שידוע לנו שלא הייתה פשיעה מצד אחד מהצדדים, או אף שלא ידוע לנו שלא פשע אחד מהם, אלא שאין לנו ידיעה שאחד מהם נהג שלא כדין וגרם למצב זה, אלא שהצדדים הגיעו למצב שבו שוב אינם יכולים לחיות יחדיו ואין סיכויים לשלום־בית, יש לומר שבכהאי גוונא יודה גם ה"דברי מלכיאל" שיש לחייב ב' הצדדים להתגרש ולא יחלוק על סברת הגר"ח פאלאג'י.
ולפי זה במקרים בהם הבעל עזב את אשתו בין אם הלך לחיות עם אשה אחרת ובין אם גר בגפו, אין בעובדה שהבעל משריש בחטאו ואינו מעוניין לחזור לאשתו, כדי לקבוע שעל הצדדים להתגרש זה מזו וק"ו שאין לחייב האשה להתגרש, ובמקרה דידן יש לנו לילך בתר סברת ה"דברי מלכיאל" שלענ"ד גם הגר"ח פאלאג'י יודה לו, שאין בעובדה שהבעל ממשיך להחזיק בדעתו כדי לקבוע שיש לחייב את האשה להתגרש ואף לקבוע שעליהם להתגרש זה מזו, ולפיכך יש לדחות תביעת הבעל לגירושין.
יב) ולמה שביארנו לעיל שתביעה לשלום־בית, היא חלק מענייני הנישואין הנתונים לסמכותו הבלעדית של בית הדין, תביעה זו אינה תביעה הצהרתית ווירטואלית גרידא. לכך זכותו ואף חובתו של בית הדין לאכוף את החלטותיו באמצעות צווים מתאימים, אם ללא הטלת צווים אלו יוכל הנתבע לרוקן החלטת בית הדין מתוכנה. ומשכך אם הגיע בית הדין למסקנה, שפירוק השיתוף ישמיט האפשרות לשלום־בית. חובת בית הדין להטיל צווים האוסרים על הבעל לעשות מעשיו לקדם פירוק השיתוף והריסת האפשרות לשלום־בית וכן יש בסמכות בית הדין להטיל עיקול על כספים שיתקבלו מפירוק השיתוף אם עיקול זה יכול להביא למימוש החלטת בית הדין.
אך כמובן במה דברים אמורים, כשברור לנו שהתביעה לשלום־בית היא תביעה כנה ולא הוגשה ממניעים זרים כדי להשיג הישגים רכושיים. ולפיכך אין מקום להוצאת צו למדור ספציפי מיד עם הגשת התביעה לשלום־בית, עד שבית הדין יבחן שהתביעה אכן כנה. נדגיש ונאמר: הוצאת צו למדור ספציפי היא סעד נדרש בתביעה כזו כפי שביארנו, אך אינה סעד דחוף, שהרי ברור שההליכים בתביעה לפירוק שיתוף אינם מהירים ולכן על בית הדין לשקול היטב אם התביעה כנה ואז להוציא הצו המבוקש.
אם יש לבית הדין ספק שמא התביעה אינה כנה, יש לנקוט בשב ואל תעשה, שהרי אחרי נתינת הסעד ואפילו באופן זמני, ביטולו של הצו מהוה למעשה פעולה של בית הדין המאפשרת עתה לצד המעוניין לגרום לפירוק הבית, וגם כאן כשאין הדברים ברורים כל צורכם לבית הדין, עליו לנקוט בשב ואל תעשה. ולפיכך אין להוציא הצו מספק ועל תנאי מפני שלצורך ביטולו, צריך שתהא ודאות שמגיש התביעה לשלום־בית אינו כנה בתביעתו. ודברים אלו הם דברים שלא תמיד ניתן לעמוד עליהם, ויש להאריך בזה עוד ואכ"מ.
יג) ויש לברר איך תהיה התייחסות בית הדין במקום בו קיבל בית הדין תביעת האשה לשלום־בית, או שדוחה תביעת הבעל לגירושין, אך הבעל לא שעה לקביעת בית הדין, ממשיך במרדו ואומר שלעולם לא יחזור לאשתו, ולאחר זמן חוזר ומגיש תביעה נוספת לגירושין. במקרים אלו מאחר שלא התחדשו לבית הדין עובדות חדשות והבעל לא העלה עילות ולא הוכיח כל עילות לחיוב האשה בגט, בית הדין אמור לדחות משפטית תביעה זו. אולם בית הדין בתוך עמו יושב, ובאופן מעשי לאור הפירוד בין אם הוא פירוד ממושך של כמה שנים, ובין אם הוא פירוד שברור לבית הדין שהצדדים לא יחזרו לחיות כבני זוג, ובפרט לאור חוסר האמון שבין הצדדים, אין אפשרות סבירה ליישום שלום־בית בפועל, אין מקום להמשיך את המצב הקיים המעגן הלכתית את שני הצדדים. ולפיכך ראוי שבית הדין ימליץ לשני הצדדים להגיע להסכם גירושין הוגן תוך מתן פיצוי הולם לאשה.
[ואף במקום שהבעל לא מעוגן למעשה שהרי יש לו אשה, אמנם לא כדמו"י, שיש להסתפק האם גם במקרה כזה נקרא עיגון, כשהמעוגנת מעוניינת להמשיך במצב זה. שהיה מקום לומר שדווקא אם הבעל נוהג כהלכה ומתנזר מאשה אך מסרב לחזור לאשתו למרות שאין לו עילת גירושין, שאז נקבע שהוא מעוגן בפועל, אבל בעל שלא נוהג כהלכה ומבקש להעזר בהלכה, ספק אם יש להענות לו, אך נראה שלמעשה אין לחלק בין המקרים.]
והנה אף אם בית הדין קובע בפסק דין שלאור הפירוד הממושך וחוסר האימון שבין הצדדים, אין בית הדין רואה אפשרות סבירה לשלום־בית, קביעה זו לכשעצמה לא מהוה עילה לחייב צד מן הצדדים להתגרש, וכבר צווח ככרוכיא מרן ראש הרבנים לישראל הגריא"ה הרצוג על תופעה זו שבתי דין נוהגים להוציא פסק דין לחיוב האשה בטענה שאין סיכוי לשלום־בית, ודבר זה חוזר ונשנה בפסקי דינו (שפורסמו בפסקים וכתבים שו"ת אהע"ז). ונעתיק כאן מש"כ במקרים הדומים למקרה שלפנינו. וז"ל הגרי"א הרצוג בפסקים וכתבים (אהבע"ז סימן קל"ג):
"עיינתי בתיק ובחו"ד של מעכ"ג חבירי שליט"א והנני מעיר כדלקמן: צדק כ"ג חבירי שליט"א שאי אפשר לבית דין לחזור ולדון במשפט שהוא הוציא עליו פסק דין החלטי שקיבל כבר כל תוקפו, אלא אם כן נתהוו מסיבות חדשות, והבית דין במקרה זה לא ביארו מה נתחדש כאן. אפשר שחשבו שעצם העובדא שעברו כל כך שנים מאז ולא נעשה שלום בין הזוג מהווה יסוד לחזור ולדון. אני לא חושב כך כלל. הנימוק שאין שום סיכויים לחיי שלום הוא לבדו איננו מצדיק לחייב את האשה בקבלת גט, הרי לא ביארו הבית דין במי האשם ואם האשם הוא רק בבעל, עלובה זו מה פשעה, והרי נמצא חוטא נשכר, שמפני שהתעקש התאמץ והתעצם באכזריותו על אשתו הוא זוכה לאחר מספר שנים שבית דין כופים את האשה החפה מכל פשע לקבל גט, והוא ישמח באהובתו, ומעתה כל בעל ריק ופוחז שהוא כחומר ביד היצר של תאוות בשרים שנתן עיניו באחרת ימשיך ברשעתו בידעו שאחרי עבור מספר שנים וגם זה לא קבוע בבתי הדין, פעמים שמספיק שלש ארבע שנים להחליט שאין סיכויים לשלום וכו', ופעמים יותר, יטילו על האשה חיוב לקבל גט ואם תסרב יפסיקו לה הכל ויתירו חרמו של מאור הגולה ז"ל, או שבועת עצמו שנשבע גם על דעתה.
לא תהא כזאת בישראל לעשות את בנותינו, את אחיותינו הפקר ח"ו. חבירנו הרבנים הגאונים בד"צ שליט"א שפסקו כנ"ל במקרה זה מבלי בירור ומבלי לנמק, על יסוד בירור שהאשה אשמה, על כל פנים בחלק גדול, ודאי שהייתה כוונתם לשם שמים, להציל את הבעל מיציאה לתרבות רעה, ועכ"פ מהרהורי עבירה, יום יום, אך לא עלינו מוטל להצילו שסמייה בידיה, והוא לא הוכיח כלל שאשה זו רעה היא ואי אפשר לו לדור עמה ומזיד הוא, ואנחנו נציל אותו ונעשה עוול לחברתו ואשת בריתו אשר הוא בוגד בה."
וכעין זה כתב בפסק דין נוסף, עיין שם סימן קל"ד:
"התבוננתי בתיק ובחוות דעת של מע"כ חבירי הגאון הראש"ל שליט"א וכב' חבירי הגר"מ ראטה שליט"א, והנני רושם כאן את השקפתי על העניין הכאוב. הלזה:
לאשר את פסק הדין שצריכים להתגרש, אינני רואה עכשיו יסוד מספיק מחוץ לנימוק הידוע של "אין סיכויים לשלום", והנה מלבד מה שדעת הבי"ד לא נתגלתה לנו כל צרכה ולא נתפרש שזהו הנימוק, הרי, בדרך כלל, אין דעתי נוחה כל כך מנימוק זה המצוי בפסקי הדין הבאים לפנינו. אם סיבת הקטטה והפירוד איננה באשמת האשה, באופן שאין לדונה למורדת, או אשה שדיעותיה רעות, והיא טוענת שרוצה בשלום ולא בגט, והבעל דורש דווקא גט, הרי אנו נתקלים בחרמו של רגמ"ה ז"ל (סי' קי"ט ס"ו), וכמה טרחות טרחנו לנעול את הדלת בפני בעלים הנותנים עיניהם באחרות, כידוע, ואנו ניתן יד להם. מה תאמר, שנסתמך על דעת הרא"ם ז"ל (בתשובה ס"ל) הידועה (עיין סי' ע"ז בח"מ סק"ג ובב"ש סק"ו), שאף במקום שנוהג חרמו של רגמ"ה ז"ל אם הבעל משליש גיטה וכתובתה נפטר ממזונות, נפרוץ פרצות, ח"ו, בחיי המשפחה בישראל, וכמעט לא הנחת בת לאברהם אבינו וכו' כי לא אכשר דרא, וד"ל.
וכבר נהגו כל בתי הדין בישראל שלא לפסוק כמותו, ולא זו בלבד, אלא שטעות יש כאן ביד המסתמכים על הרא"ם שאף הוא ז"ל לא אמר להתיר לבעל לישא אחרת במקרה שמשליש כנ"ל, אלא שמותר לבעל להשתמש באמצעי זה כדי להביא אותה לידי קבלת גט, ואם בכל זאת תעמוד האשה בסירובה, לא אמר הרא"ם ז"ל להתיר לו חרמו של רגמ"ה ז"ל."
עם זאת, גם הגריא"ה זצ"ל הבין שבמקרים כגון אלו טובת האשה היא סיום קשר הנישואין, מכיוון שבמצב זה אין תכלית לקיום הנישואין, ובית הדין ימליץ לאשה על גירושין אחרי שתקבל כתובה ופיצויים, עיין מש"כ שם בסימן קל"ג:
"סוף דבר הנראה לי שלפי שורת הדין היה לנו להמשיך את פסה"ד על המזונות עד שישבר יצרו הרע ויכנע, אבל שבתי והתבוננתי שגם בשבילה אם תקבל איזה פיוס הוגן, מוטב להפרד מבן אדם זה בג"פ כדת משה וישראל, אבל לא בדרך שפסקו הב"ד, שיהא חוטא נשכר. והנה טענת הדלות שהוא טוען, איננה ברורה לי לגמרי, ויש מקום לחשוב שהוא שותף במספרה של הבע"ב שלו {שלפי מה שנשמע מהאשה לפנינו הוא לגמרי לצדו בעניין זה}, אך זה עוד טעון בירור, ואולם עכשיו שנפלה לו ירושה מאמו, ולפי האומד היא שוה אי אלו מאות ל"י, ובהיות שנתברר שהייתה לה הכתובה ע"ס יותר משלש מאות ל"י, הרי דעתי בהחלט שאנו חייבים לפסוק לה כתובה ופצויים, הרבה הרבה יותר ממה שפסקו לה הב"ד בדרגא א'. "ויהי רצון שמי שהשלום שלו ישכין שלום ואהבה בכל בתי ישראל!"
ועיי"ש בסימן קל"ד שבנסיבות אותו מקרה לא המליץ לאשה על גירושין אלא פסק שוב לנסות הניסיון לשלום־בית:
"ועתה נשובה לעניין הנימוק המצוי של "אין סיכויים לשלום". פעמים שאחרי שעברו כמה שנים בפירוד ונעשו נסיונות לשלום ונכשלו, ובאופן שאומדן דעתנו היא שאליבא דאמת עלולה האשה להתפייס במתן פיצויים הגונים, ותקבל את הגט תוך רצון פנימי, שבאמת במצב ובמסיבות הקיימים כדאי הדבר לה, למרות מה שתגיד מן השפה לחוץ, באופן שלא נהיה נתקלים בחרמו של מאור הגולה ז"ל, יתכן במסיבות ידועות להוציא פסק דין לגירושין תוך מתן פיצויים הולמים, אבל במקרה דידן אין דעתי מתיישבת עלי שכבר נעשו כל המאמצים הראויים להחזרת השלום על מכונו, ושהאשה תתרצה באמת לקבל גט, במתן הפיצויים שנקציב, כי סוף סוף, אעפ"י שמצבו הכספי לא הוברר לנו, הרי על כל פנים אינו בסוג העשירים, ואין כאן סיכויים של הקצבת "תרקבא דדינרי", שלכל היותר, אפילו לפי דברי ב"כ האשה, חלקו בחברת דן אינו אלא ארבעת אלפים לירות, ולפי דברי ב"כ הבעל אינו אלא שלשת אלפים לירות" ולא יתכן להציגו לגמרי ככלי ריק. ועל כן בשום לב לכל הנ"ל, דעתי שיש לנסות להשלים ביניהם. בדרך כלל, אינני זוכר שבא לפנינו פסק דין לגירושין על היסוד אין סיכויים לשלום לאחרי קטטה של רק מספר חדשים."
יד) והנה מכיוון שאין ספק שהיזמה לגירושין היא של הבעל, הבעל במעשיו מורד על האשה, ועושה מעשיו כדי להכריחה להתגרש, גם רצונו לחזור לבית הצדדים לא היה כדי לחזור לשלום־בית, ולדבריו חזרתו הייתה כדי לגור בבית השייך לו, אך יותר מסתבר שכוונתו הייתה להציק לאשה, כדי שתסכים לדרישתו להתגרש, אך כל עוד הבעל לא עשה כן בפועל ולא עשה מעשים המציקים בפועל לאשה, אין אפשרות למנוע ממנו מלגור בביתו.לפיכך נענה בית הדין לבקשתו וקבע שהבעל יוכל לחזור לבית הצדדים, ללא יצירת פרובוקציות.
האשה התנגדה לחזרת הבעל מכיוון שהבעל הצהיר שאינו חוזר לצורך שלום־בית, אלא למימוש זכויותיו הרכושיות, ולפיכך דרשה למנוע חזרתו, מכיוון שכל חזרתו היא לצורך הטרדה ויצירת לחץ, וכדי לגרום לה להסכים לרצונו להתגרש. האשה הגישה ערעור על החלטת בית הדין המחייבת אותה לתת מפתח הדירה לבעל. אך בסופו של דבר נמסרו המפתחות לבעל. לבית הדין הוגשו בקשות הדדיות של הצדדים, בקשות האשה ולפיהן הבעל מגיע לבית הצדדים בשעות מאוחרות, כאשר האשה והקטינים ישנים, הבעל מדליק את הטלוויזיה ועושה רעשים המטרידים את האשה והקטינים.
לעומתה הגיש הבעל בקשה להורות לאשה להסיר מהבית המצלמות שהציבה, דבר הפוגע לדבריו בפרטיותו, אין ספק שחזרת הבעל לבית היא בחוסר תום לב וכהמשך לצעדים החד צדדיים שעשה, וזאת כדי ללחוץ על האשה להסכים לדרישתו להתגרש.
ביום י"ז באדר תשע"ה (8.3.2015) הגישה האשה בקשה להוצאת צו הגנה ולהרחיק את הבעל מהבית, עקב פרובוקציות שערך לטענתה בבית הצדדים, לאחר מכן הוגשה בקשת הבעל להוצאת צו הרחקה כנגד האשה מהעסק בו הוא עובד עקב פרובוקציות שנקטה לדבריו כנגדו, בית הדין נענה לבקשת הצדדים וקבע מועד לדיון.
ביום ב' ניסן תשע"ה, 22/3/15, קיים בית הדין דיון בבקשות הצדדים להוצאת צווי הגנה. להלן טענות ומענות הצדדים כפי שנרשמו בפרוטוקול הדיון. טענות האשה על התנהגות הבעל היו כדלהלן:
האשה: כן, אני שמתי מצלמות בגלל שפרצו לנו לבית ב־22/1...
...
הוא הגיע לילה אחד ב־12 בלילה וביקש שאפתח לו את הדלת שהייתה נעולה גם במנעול העליון, סוגר בטחון.
...
בפעם הראשונה שהוא הגיע לבית, בערך ב־11 בלילה, הוא מדבר בתוקפנות,
...
הוא חיבל בבית וגנב דברים. הוא הדליק טלויזיה ואז יצא מהבית ב־3 לפנות בוקר. הוא מעולם לא ישן ולא התקלח בבית. יש אחרי מעקב מגבר זר שעוקב אחרי. הוא הוריד שאלטר של החשמל וחיבל במחשב, חתך כבל של המצלמות והשתין על רצפת שירותי האורחים.
...
המחשב האישי שלי נהרס.
...
הוא חיבל בכבלים של המצלמה, היום המחשב כבר לא בר תיקון. מהיום הראשון הוא גונב דואר,
...
כן, אבל אני משלמת על הרבה דברים, על הבר מים הוא לא משלם, עד שהוא עזב הוא טיפל בעניינים הכספיים, ולכן החשבונות מגיעים על שמו.
...
גם אחרי שהוא נכנס בשבת לבית כשלא היינו הרגשתי שמישהו עוקב אחרי
...
האישה מציגה צילומים שנקלטו במצלמה שבבית, ובהם הבעל עושה פעולה בארון החשמל ומנתק חוטים בסלון, ותמונה שלטענת האישה נראה שתן על הרצפה.
הבעל הגיב לטענות אלו כדלהלן:
הבעל: לא חותך, אלא מנתק את הכבל, לא רציתי להיות במעקב אז ניתקתי אבל בשום פנים לא חתכתי את הכבלים, גם את השאלטר הרמתי לאחר מספר דקות.
בית הדין: הטלת מימיך ברצפת שירותי האורחים?
הבעל: מעולם לא, על שום רצפה, זה בית שהילדים שלי נמצאים בו, שתראה לי תמונה אחת שאני נכנס לשירותים האלה?
בית הדין: עקבת אחריה? שלחת מישהו שיעקוב אחריה?
הבעל: לא, ואני מוכן עכשיו לפוליגרף,
...
היא כתבה שנכנסתי והרעשתי בקולי קולות בשתיים בלילה, אני גם התקשרתי למשטרה באותו לילה שהיא לא פתחה לי את הסוגר והם אמרו לי שהם יכולים לבוא ולפרוץ אבל לא רציתי בלגן ליד הילדים. ואיך הילדים מפוחדים ממני אם הם היו אתי? לא גנבתי ממנה שום דבר, מעולם. וגם התלונה שהיא עשתה על אבא שלי התיק נסגר.
...
לא, אם היה נזק אז כבר בפעם הראשונה היה צריך להיות נזק, לא צריך להיות מומחה בשביל לומר שאם מנתקים מחשב אז לא הורסים אותו, אתם יכולים לתת צו שיבדקו את המחשב, אני לא הרסתי אותו.
לגבי האירוע בו נכנסה האשה להלן לשון הפרוטוקול:
ב"כ הבעל: האם זה נכון שאחרי שהגשת את הבקשה הלכת למקום העבודה של בעלך פעמיים וצעקת עליו מול כולם במקום העבודה, את מבינה שיש מצלמות במקום והכל מוקלט.
האשה: אני הגעתי במפתיע למקום העבודה, אני באתי לבית הדין וכשירדתי מבית הדין, רציתי לקנות תפוגזר, התפלאתי לראות את בעלי שהיה מנהל מוצר של חברה גדולה בעולם עובד בתחנת אספרסו.
...
בית הדין מקשיב להקלטת האישה מזירת האירוע.
ב"כ הבעל: מעניין שביום הגשת הבקשה היא הולכת אליו ומקליטה אותו.
יש לציין שהאשה נחקרה באריכות על ידי ב"כ הבעל, חקירה שבחלקה ערערה את גרסת האשה. באם הייתה תועלת בית הדין היה מאריך ומדקדק בדברים, אך מכיוון שפני הצדדים לגירושין אין זה המקום להאריך ולבאר מה קרה בין הצדדים במקרים אלו.
טו) הנה כפי שהזכרנו בקשת הבעל לחזור ולהתגורר בבית נטענה בחוסר תום לב וכדי ללחוץ על האשה לקבל תביעתו לגירושין, ומעתה השתלשלות המאבק בין הצדדים ניתנת לסיכום במה שאמרה הגמ' בב"מ, ק"א, ב, באיש שקידש אשה ואח"כ גירשה שלא כהוגן, ואמרה הגמ' שם: "כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישוב בראשו", עיי"ש.
ואף בנידון דידן הבעל דרש שלא כהוגן (אף שמשפטית יש לו הזכות) לחזור ולהתגורר בבית. האשה נהגה שלא כשורת הדין והכבידה על הבעל ולא אפשרה לו בצורות שונות לחזור לבית, האשה אף הציבה מצלמה בבית כדי לא לאפשר לו להתנהל באופן חופשי. בתגובה לכך חיבל הבעל במצלמה שלא תצלמו. שאר הטענות שהועלו על ידי האשה הוכחשו על ידי הבעל, ואין ראיה כלשהי לנכונות הדברים. ברור שמעשים אלו החריפו העימות בין הצדדים. וברור שפני הצדדים לגירושין כיום.
גם המקרה בו נכנסה האשה לחנות בה עובד הבעל, הקליטה אותו וצילמה אותו, נעשה בחוסר תום לב, ועל מנת ליצור פרובוקציה. בית הדין מתקשה להאמין לגרסתה שלא ידעה שהבעל עובד שם, שהרי נכנסה עם הפלאפון בכוונה לצלם ולהקליט.
הפרובוקציות ההדדיות שנוקטים הצדדים, מורה שהצדדים פרקו כל רסן ושומה עליהם להתגרש.
ואכן לשאלת בית הדין מה הטעם להמשיך ולהנציח את המצב הזה, אמרה האישה: אין שום טעם.
וב"כ הוסיפה: לזוג הזה אין ברירה. הם לא יחזרו להיות ביחד, אבל אם הוא כל כך רוצה להתגרש, אז שישלם.
ב"כ הבעל אמר בתגובה:
אם יש פה הסכמה לגירושין, וכל הדרישה שלה עכשיו זה לכתובה, אז שיתגרשו ונדון בכתובה וכל הנושא הזה ידון במסגרת חלוקת הרכוש. במידה והוא יחויב, אז חלקו בדירה יקוזז.
ואח"כ הוסיף:
אנו מסכימים שהדירה לא תימכר עד לקבלת פסק הדין. אנו מסכימים לשלם לאישה כתובה והיא תקבל זאת מחלקו בבית. שהצדדים יתגרשו ואח"כ נדון בכל העניינים.
בתגובה אמרה ב"כ האישה:
אני לא מסכימה, עד שיינתן פסק דין גם בענייני הרכוש והכספים שהימר והפסיד.
אין ספק שמערכת היחסים שבין הצדדים היא בלתי נסבלת, אין ספק שהבעל ממשיך במעשיו החד צדדיים, כדי להכריח את האשה ליתן הסכמתה לגירושין. והנה אף שכתבנו שאין עילה לחייב את האשה בגירושין, עכ"פ הדבר ברור ששלום־בית לא ייכון בין הצדדים, ולפיכך אף שבית הדין היה דוחה תביעת הבעל, חובת בית הדין היא להמליץ לצדדים להתגרש, מפני שאין תוחלת לנישואין אלו, ובפרט לאור האירועים הכוחניים של הצדדים זה כנגד זה, עם זאת אין ספק שהבעל חייב בתשלום הכתובה, עקב תביעתו לגירושין ומעשיו המביאים בפועל להכרחת האשה להתגרש.
והנה אין ספק שהתנהלותו של הבעל דומה למה ששנינו בכתובות לט,ב בדעת ר' יוסי ברבי יהודה: "הא נמי מצער ליה עד דאמרה היא לא בעינא לך."
ומטעם זה תקנו חז"ל כתובה, גם באונס שמדין תורה אסור לו לגרשה, והכי נמי בנידון דידן מעשיו של הבעל נעשו כדי לצער האשה, עד שתאמר אני לא רוצה בך, ובכהאי גוונא אף אם הייתה אומרת כן חייב בתשלום כתובתה.
בכל מקרה מכיוון שהגורם לגירושין הוא הבעל, לכשיתגרשו הצדדים חובה על הבעל לשלם לאשה כתובתה, ואין ספק שלצורך מקרים כגון אלו נכתבת הכתובה, ואף שכיום ברוב המקרים האשה מוחלת על כתובתה, במקרה שלפנינו שהליך הגירושין של הצדדים הוא הליך מתגלגל, שהבעל הוא זה שעשה מעשים שלב אחר שלב להכריח את האשה להתגרש ודאי שחייב בתשלום כתובתה.
בין כך ובין כך הבעל הסכים לשלם לאשה כתובתה, וסכום הכתובה יינתן לאשה מחלקו בדירה. הנ"ל דורש להתגרש מידית, אך ב"כ האשה מתנה זאת במתן פסק דין סופי בכל העניינים שבין הצדדים.
אין ספק שבמערכת היחסים שבין הצדדים שהגיעה לאן שהגיעה, אין טעם ואין סיבה לדחות סידור הגט, כשהצדדים שאינם רוצים היום איש ברעהו נשארים נשואים הלכתית אך אין קשר כלשהו ביניהם. כמו כן שהגירושין בין הצדדים יכולים להביא להורדת המתח, לפיכך אין מקום לעכב סידור הגט.
לאור האמור לעיל בית הדין קובע:
א.לא הוכחה עילה לחייב את האשה בגירושין. עם זאת לאור מערכת היחסים שבין הצדדים, שלום־בית לא יכון בין הצדדים. ואף שהאשה צדקה בתביעתה לשלום־בית, בית הדין ממליץ לאשה להתגרש, כדי להתחיל בחיים חדשים ולשקם את חייהם.
בדיון האחרון הובעה הסכמת הצדדים לגירושין, לפיכך על הצדדים להתגרש מידית.
ב.הבעל ישלם לאשה מלוא כתובתה עם הגירושין.
ג.ילדי הצדדים יהיו במשמורת האם.
ד.הסדרי הראייה שנהגו עד עתה ימשיכו לאחר הגירושין בכפוף לתסקיר משלים של לשכת הרווחה.
ה.עם מתן הגט הבעל פטור ממזונות אשתו, ולפיכך אין מקום לקבוע מועד לדיון במזונות האשה. מזונות הילדים נידונים בערכאה אחרת.
ו.דירת הצדדים תימכר, ולאחר סילוק המשכנתא תחולק יתרת הסכום שווה בשווה בין הצדדים.
ז.מתוך חלקו של הבעל בדירת הצדדים יועבר לאשה סך 300,000 ₪ בתמורה לכתובה.
ח.כל אחד מיחידי הצדדים ימשיך להחזיק ברכב הנמצא ברשותו עוד לפני הנישואין.
ט.באשר לתביעת האשה לקבלת סכומי כסף נוספים מהבעל בתמורה לכספים שהימר והפסיד, עליה להגיש כתב תביעה המפרט טענותיה ובית הדין יקבע מועד לדיון.
י.קובעים מועד לסידור גט לא' סיון תשע"ה 19/5/15 שעה 9.00.
יא.בית הדין יקבע מועד לדיון בבקשת הבעל לקביעת גובה המזונות אותם התחייב לאשה על פי פסק דינו של בית הדין, בדיון זה ידון בית הדין בקביעת הסדרי ראייה קבועים.
יב.על ב"כ הצדדים להגיש מועדים מוסכמים לדיון בעניינים שנקבעו לעיל בסעיף י"א.
הרב שלמה שפירא – אב"ד
מצטרפים למסקנות.
הרב אברהם מייזלסהרב רפאל י' בן שמעון
נפסק כאמור לעיל.
מותר לפרסם לאחר השמטת שמות הצדדים.
ניתן ביום ט"ו באייר התשע"ה (04/05/2015).
הרב שלמה שפירא – אב"דהרב אברהם מייזלס הרב רפאל י' בן שמעון