טענות האיש באשר למצבו הנפשי, לא גובו באסמכתאות. הוסף כי מצבו הנפשי של אדם וקביעת כושר השיפוט שלו בזמן נתון היא עניין שבמומחיות רפואית, לפיכך ישנו הכרח להניח ראייה מעין זו בבית המשפט.
תמצית טענות הצדדים ביחס לתביעת האישה
7.האישה עתרה להוציא לפועל וליישם את ההסכם שקיבל תוקף של פסק הדין.
לטענתה, האיש מסרב להשלים עם הפרידה, אינו משתף פעולה בכל הקשור להוראות ההסכם, לא משלם מזונות ומסכל את קידום מכר הדירה המשותפת בחדרה (להלן: הדירה) ואיזון המשאבים.
8.מנגד, טען האיש כי הצדדים חתמו על הסכם שלום בית ולא על הסכם גירושין, אשר הופר על ידי האישה "ברגל גסה" כלשונו, כ-14 ימים לאחר שאושר בבית המשפט.
לטענתו, תכלית ההסכם הייתה "לאחות את השברים" באמצעות טיפול זוגי על מנת לבחון את האפשרות של השניים להמשיך לחיות יחד. מדובר בתרמית מצד האישה, שגרמה לו להאמין כי היא נכונה לכונן שלום בית, אגב ניצול מצבו הנפשי הרעוע באותה העת. הוסף כי הוא הסכים להתגרש "בקלות" לאחר הפרת הסכם שלום הבית וכי הם הגיעו להסכמות חדשות בנוגע לדמי המזונות והדירה עובר לגירושין. ממועד הגירושין, נהג האיש בכבוד עם האישה, שוחח עמה בנוגע לקטינות וצרכיהן והעביר מידי חודש 3,500 ₪ במזומן בגין המזונות והמדור. אולם משסרב לדרישותיה המופרכות, היא מנעה ממנו לראות את הקטינות, פתחה כנגדו תיק הוצאה לפועל בגין אי תשלום מזונות ודרשה את פירוק השיתוף בדירה ומכירתה.
דיון
9.מחלוקת הצדדים נעוצה בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין. האיש עותר להורות על ביטול ההסכם ואילו האישה מבקשת לאוכפו. בחינת הטענות וההסכם מצדיקה לדחות את תביעת האיש ולקבל את תביעת האישה.
10.ההליכים נקבעו להוכחות לאחר קבלת תצהירי הצדדים. האישה התייצבה לדיון עם באת כוחה, אולם האיש לא התייצב לדיון.
בפתח דיון ההוכחות טען בא כוח האיש, כי האיש נמצא מחוץ לאולם בית המשפט, אך אינו חפץ להשתתף בו, בין היתר מפאת מצבו הנפשי ומכיוון ש"הוא לא מוכן לראות את האימא של הילדים שלו מושפלת ולא שהוא יושפל בפני בימ"ש" (פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 28.5.2024, עמוד 10 ש' 14). בסיכומיו ציין טעם שונה במקצת וטען כי "לא התייצב לדיון ההוכחות בגלל שנפשו לא יכלה לשאת את הרוע הטהור "שניתז כלפיו מהתובעת"..." זאת לצד החזרה על הטיעון שלפיו בחר שלא להתייצב לדיון מפאת שמירה על כבוד הצדדים (סעיף 30 לסיכומיו).
הרצון הנטען של האיש לשמור על כבוד הצדדים, ככל הנראה התפוגג ונשכח ממנו, עת הגיש האיש את סיכומיו, שבהם אינו פוסח על תיאורים שאינם מחמיאים לשון המעטה ביחס לאם ילדיו (ר' למשל סעיפים 7, 18, 25, 29, 30, 31 לסיכומיו).
טענת האיש בדבר מצבו הנפשי הירוד הנטען, כטעם שמונע ממנו להתייצב לדיון ההוכחות, לא גובתה במסמכים רפואיים או אחרים, לא עובר לדיון ההוכחות, לא במהלכו ולא לאחריו, חרף אמירות בא כוחו כי יוכל לצרף בנקל מסמכים בנדון (ר' דברי ב"כ האיש, עמוד 11 ש' 1).
יתר על כן, בהחלטה שניתנה ביום 29.5.2024, למחרת דיון ההוכחות, צוינה פעמיים העובדה, כי טענות האיש בדבר המצב הנפשי לא נתמכו במסמכים כלשהם. בהחלטה זו נפסקו לחובת האיש הוצאות מפאת העובדה שנקבע דיון הוכחות שאליו התייצבה האישה והוסף בשלהי ההחלטה, כי ככל שהאיש ישכיל להציג אסמכתאות מתאימות ניתן יהיה לשקול את הפחתת פסיקת ההוצאות.
חרף זאת, אף לאחר מתן החלטה זו, לא הוצגו מסמכים המצדיקים את אי התייצבות האיש לדיון ההוכחות, לא צורפו מסמכים המצדדים בטענתו ל"מצב נפשי ירוד" ותחת זאת הוגשו סיכומיו ובהם התעלמות כמעט מופגנת ממחדל האיש להתייצב לדיון לא כל שכן ביסוס לטענותיו.
קרי, הטענה למצב נפשי ירוד נטענה על דרך הסתם. מדובר בטענה החוזרת כחוט השני ומהווה אף עילה לביטול ההסכם, ברם כאמור זו לא זכתה לעיגון והאיש לא יצא ידי חובתו להוכיחה.
11.דבר אי התייצבות האיש לדיון ההוכחות הוא בעל נפקות. מעת שהאיש לא התייצב לדיון ההוכחות ולא נחקר על תצהירו, התצהיר לא ישמש כראיה במשפט (כבוד הנשיא שמגר, ע"א 52/87 הראל נ' הראל, פ"ד מג(4) 201 (1989), פסקה 7).
באופן דומה תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 (להלן: התקנות) קובעות כך:
"דין מצהיר בתצהיר חלף עדות ראשית כדין עד במשפט, ואולם התצהיר ייחשב כראיה רק אם המצהיר התייצב לחקירה נגדית" (תקנה 178(ב), ההדגשה הוספה).
וכן, "נמנע המצהיר מלהתייצב לחקירה על תצהיר שצורף לכתב טענות, לא ישמש תצהירו ראיה, אלא ברשות בית המשפט שתינתן מטעמים מיוחדים" (תקנה 178(ג)).
ב"כ האיש לא ביקש, בכתובים או בעל פה, כי תצהיר האיש ישמש כראיה וממילא לא נקב בטעמים מיוחדים המצדיקים לעשות כן. למען הזהירות ולמעלה מן הנדרש, יצוין שאף אם ניתן היה לקבל את תצהיר הנתבע כראייה חרף אי התייצבותו לחקירה בנדון, אזי לא מתקיימים אותם טעמים מיוחדים הנדרשים. שכן ביום שנקבע לדיון ההוכחות האיש בחר להיוותר מחוץ לכותלי בית המשפט ולא יידע מבעוד מועד את בא כוחו ואת האישה. כאמור אף לא הוצגו אסמכתאות המאששות את הטענה שלפיה העדר התייצבות האיש נעוצה במצב נפשי ירוד.
אי התייצבות האיש לדיון פוגמת בגרסתו ופוגעת בזכות האישה לחקור אותו ולהוכיח את תביעתה. כך גם עולה מדברי בא כוחו של האיש:
"... ידעתי הבוקר על סירובו הנחרץ של הנתבע להשתתף בדיון ההוכחות... ואני מצר על כך בשם מרשי על אי רצונו להשתתף בדיון זה. לשאלת בימ"ש האם הובהר למרשך משמעות אי השתתפות בדיון ההוכחות? אני אומר שהבהרתי והסברתי לו שיכולים להשית עליו הוצאות והוא יאבד את זכותו לביטול ההסכם ועוד טיעונים שעלו..." (עמוד 10 ש' 31-27, ההדגשה הוספה).
החלטת האיש שלא להתייצב לדיון ההוכחות מנעה מהאישה לחקור אותו ובנסיבות פגעה בזכותה המשפטית, הן כתובעת והן כנתבעת. תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת בהקשר זה כך:
"לא התייצב בעל דין ולא ניתן טעם סביר לאי-ההתייצבות, יחולו הוראות אלה:
(1)לא התייצב התובע, ימחק בית המשפט את כתב התביעה או ידחה את התביעה אם מצא טעמים מיוחדים לדחייה;
(2)לא התייצב הנתבע והתובע התייצב, רשאי התובע להוכיח את תביעתו, ויהיה זכאי לסעד שביקש לפי הראיות שהתקבלו".
משנה תוקף יש לאמור בשים לב לכך שב"כ האיש אף מיאן לחקור את האישה על תצהירה, בציינו כי מרשו אינו מסכים לכך (עמוד 12 ש' 2). בעוד ב"כ האישה ציינה ברורות כך: "התובעת כאן ומבקשת להיחקר" (עמוד 13 ש' 22).
מפאת סירוב ב"כ האיש לחקור את האישה על תצהירה, המבסס את גרסתה הן כתובעת והן כנתבעת, הוזהרה האישה על ידי בית המשפט ואישרה את האמור בו:
התובעת, מוזהרת כדין ומשיבה לשאלות בימ"ש:
ש. כל הכתוב בתצהיר שלך הוא אמת?
ת. כל הכתוב בתצהיר שלי הוא אמת.
ש. הקריאו לך את התצהיר?
ת. כן.
ש. איפה חתמת עליו?
ת. במשרד של עו"ד שלי (עמוד 13 ש' 31-25).
סירוב לחקור את האישה על תצהירה לאחר שנאותה להיחקר עליו ואישורה תחת אזהרה בבית המשפט את נכונות התצהיר מצביעה על כך שגרסת האישה שרירה, קיימת ויש לקבלה.
גרסת האישה בתמצית היא כי ההסכם נחתם לאחר דין ודברים ארוך, שההסכם כולל בחובו סעיפים שלובים זה בזה, כך סכום דמי המזונות נגזר ושקול לוויתור האישה על זכויות רכושיות. האישה אף הטעימה כי כוונתה הכנה הייתה לשקם את היחסים בינה לבין האיש. אולם מפאת אלימותו הקשה כלפיה הניסיון לא צלח. האישה ציינה כי הראייה לכך שהייתה לה נכונות כנה לעשות כן נעוצה במעבר בני המשפחה לדירה שכורה, חתימתה על הסכם שכירות ארוך טווח (שלוש שנים עם אופציה לשנתיים נוספות), הסתייעות באביה אשר נתן המחאות למשכיר הדירה ומגורים משותפים עם הקטינות בדירה השכורה.
האישה תולה את עזיבתה את הדירה, שבה נותר האיש להתגורר בגפו, בהתנהלות האלימה של האיש שאף הובילה להגשת כתב אישום כנגדו.
12.זה המקום לציין, כי האיש בסיכומיו הוסיף לשלל נימוקיו מכתבי הטענות, נימוק נוסף המצדיק את ביטול ההסכם והוא כי מדובר למעשה בהסכם פיקטיבי שנחתם למראית עין (סעיפים 1, 38-33 לסיכומיו).
אף בהתעלם מהעובדה שמדובר בהרחבת חזית אסורה, אזי כפי שציין ב"כ האיש נכונה, תחת פרק "הטיעון המשפטי" בסיכומיו, הכלל הנקוט בפסיקה הוא שהנטל להוכיח כי מדובר בהסכם למראית עין הוא על האיש ומדובר בנטל מוגבר (סעיף 33 לסיכומיו). נטל זה נגזר מעדויות הצדדים וכלל הראיות המוצגות בערכאה הדיונית (סעיף 34 לסיכומיו וההפניות שם). עוד צוין ברורות בסיכומיו, כי "שאלת כשרותו של ההסכם יש ותתבסס אך ורק ע"פ ראיות המראות שהתובעת הטעתה את הנתבע טרם חתם על הסכם שלו"ב" (סעיף 5 לסיכומי האיש).
בנסיבות שבהן האיש לא התייצב לדיון ולא נחקר על גרסתו העובדתית באשר להתנהלות שהובילה לחתימת ההסכם וטיבו של ההסכם לשיטתו, בעוד האישה התייצבה, הציגה גרסה בתצהירה וב"כ האיש סירב לחקור אותה בנדון, לא ניתן לבסס ולו בדוחק עמידה בנטל זה.
אין יסוד לסברת האיש שלפיה "ברי לכל, כי משהתובעת לא השכילה לזמן עדים ו/או לצרף ראיות לטענותיה כנגד הנתבע – בהעדר ראיה כאמור לעיל, הרי שזו לא הקימה את הנטל להוכיח כי ההסכם נחתם בתו"ל ובכוונה אמתית לשקם את היחסים" (סעיף 6 לסיכומי האיש וכן סעיף 43 לסיכומיו). ניסיון האיש "להיפוך הנטל" לא צלח ואינו יכול לעמוד, בהינתן שמדובר בהסכם שנוסח על ידי בעלי הדין ובאי כוחם, כמוצהר על ידם בפתח דיון אישור ההסכם (פרוטוקול הדיון מיום 14.2.2023, עמוד 1 ש' 20), הסכם שאושר על ידי האיש הן בחתימתו והן במעמד הדיון שהתקיים בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין לאחר דיון ארוך בהיות שני הצדדים מיוצגים ומלווים על ידי באי כוחם.
ניסוח ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין על ידי עורכי דין מטעם הצדדים, חתימת האיש על ההסכם ואישור בדיון כי הוא מבין ומסכים לתוכנו בטרם ההסכם קיבל תוקף של פסק דין, מצביעים על כך שהטענה כי מדובר בהסכם למראית עין היא טענה מוקשית. הפיקטיביות הנטענת, כנימוק לביטול ההסכם מצריכה בחינה ראייתית, אך הנתבע לא הציג גרסה שעליה נחקר ואילו גרסת האישה שעליה הצהירה אמת שוללת מכל וכל את טענותיו בנדון.
13.זאת ועוד, הטענה בדבר היות ההסכם פיקטיבי או למראית עין מפקיעה לכאורה טענה אחרת של האיש שלפיה, האישה הוליכה אותו שולל ולחצה עליו לחתום. לכאורה שתי הטענות, הסכם שחתמו השניים למראית עין מזה והטענה כי "על אף חששותיו של הנתבע כי התובעת מוליכה אותו שולל... הסכים לכל דרישותיה..." מזה (סעיף 18 לסיכומיו, והשוו לסעיף 6 לכתב ההגנה של האיש) מוציאות זו את זו.
ישנה גם סתירה רעיונית בין הנימוקים והעילות לביטול ההסכם מחמת פגמים בכריתתו ובין הטענה שלפיה האישה הפרה את ההסכם "ברגל גסה" כלשון האיש (סעיף 10 לכתב ההגנה שלו וכן סעיף 97 שבו). שהרי נקודת המוצא של עילת ביטול ההסכם מניחה שאין להסכם כל תוקף, בעוד טענה הכרוכה בהפרת ההסכם מניחה ביסודה את קיומו של הסכם תקף שהופר (כבוד השופטת כ"ץ, תמ"ש (באר שבע) 58126-10-20 פלוני נ' פלונית (26.7.2023), פסקה 86 וההפניות שם).
עולה קושי ניכר ליישב בין שלל הטענות ובכל מקרה ישנה חובה להוכיחן בהיותן נעוצות בבחינה עובדתית. סתירות אלה מצביעות על ניסיון-האיש להתנער מההסכם, שעליו חתם מדעת ומרצון חופשי והן משרטטות גרסה בלתי עקבית, שממילא האיש לא נחקר עליה.
מעת שביכר בא כוחו של האיש שלא לחקור את האישה, גרסתה השוללת את הנטען על ידי האיש עומדת על תילה. מנגד גרסת האיש שלפיה הוטעה, היה נתון ללחצים קשים לחתום על ההסכם וכי מצבו הנפשי היה רעוע אינה נתמכת בדבר, האיש כאמור לא נחקר על תצהירו ומשכך גרסתו הסתורה נשמטת. ניתן היה להסתפק בכך לשם דחיית תביעת האיש וקבלת תביעת האישה.
עם זאת ועל מנת שמלאכתו של בית המשפט תהיה שלמה יצוין, כי גם בהתעלם מכך שהאיש לא נחקר על גרסתו שבה טענות סותרות, בחינת טענותיו לגופן מצדיקה את דחייתן וכפועל יוצא את דחיית התובענה לביטול ההסכם. שכן אף אחת מעילות ביטול ההסכם שאותן מנה האיש בתביעתו: עושק, הטעייה וחוסר תום לב במשא ומתן לכריתת חוזה, אינה מתקיימת ואף לא בדוחק.
אדון להלן בטענותיו אלה.
בחינת עילות ביטול ההסכם
14.מעמדו של הסכם שקיבל תוקף של פסק דין הוא מיוחד ואינו ככל הסכם אחר, שכן ניתן לו משנה תוקף עם אישורו כפסק דין. בהקשר זה נקבע על ידי בית המשפט העליון כך: "בפסיקתו של בית-משפט זה הובהר לא פעם כי פסק-דין שניתן בהסכמת הצדדים ממזג בתוכו מאפיינים של הסכם ושל פסק-דין" (ע"א 5914/03 שוחט נ' כלל חברה לביטוח (1.5.2005) פסקה 6).
במקרה זה ישנו נדבך נוסף שכן ההסכם מאושר בגדרי דיון, שנקבע שלא בכדי, אלא כדי לאפשר לבית המשפט הזדמנות להתרשם מהצדדים באופן בלתי אמצעי, בטרם אישורו כפסק דין.
כלומר, הסכם הצדדים אוצר בחובו את החלק ההסכמי, בדמות ההסכם שעל גביו חתמו האיש והאישה ואת החלק השיפוטי בדמות מתן תוקף משפטי להסכם כפסק דין.
ישנם שני ערוצים לבחינת טענות לביטול הסכם שקיבל תוקף של פסק דין. האחד קשור בהסכם עצמו, תחת ערוץ זה נכללות טענות כגון, טעות הטעיה או אי חוקיות. השני נעוץ בפגם בהליך המשפטי של האישור (כבוד השופטת וילנר, בע"מ 5389/23 פלוני נ' פלוני (3.8.2023) פסקה 6 והפניותיה).
עיקר טענות האיש נעוצות בנימוקים העומדים בזיקה לערוץ הראשון, משטען כי האישה הטעתה אותו לחשוב כי כוונתה הכנה היא לכונן ולשקם את התא המשפחתי, ניצלה זאת אגב הטעייתו, הציגה לו מצגי שווא, התנהלה במרמה כלפיו והחתימה אותו על הסכם מקפח וחד צדדי.
אולם האיש לא פסח גם על טענות המתכתבות עם הערוץ השני בציינו כי הוא נאלץ לחתום על ההסכם בהעדר רצון חופשי, תחת ניצול מצבו הנפשי הירוד ובהיותו נתון ללחצים מעם האישה.
בהתחשב בטיבו של הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, רק במקרים יוצאי דופן, כשישנם טעמים כבדי משקל יתקבלו טענות בדבר בטלות הסכם.
הנטל הרובץ על האיש להוכיח את העילות החוזיות לביטול הסכם וכי נפל פגם מהותי במועד כריתתו באופן המצדיק ביטול הוא גבוה במיוחד, לנוכח אופיו הסופי וההסכמי של הסכם שנכרת בין הצדדים ושקיבל תוקף של פסק דין, מפאת ההכרח להגן על הציפיות הסבירות של בני הזוג והקושי להשיב את המצב לקדמותו (אב"ד, כבוד השופטת שנלר, עמ"ש 11337-06-10 (תל אביב-יפו) פלוני נ' פלונית (29.4.2012) פסקה 8 וההפניות שם).
האיש לא השכיל להציג טעם המצדיק לבטל את ההסכם. טענותיו כי ההסכם "נעשה בחוסר תו"ל ע"י התובעת ותוך לחץ וכפיה" שהופעל עליו או מפאת טעות או הטעיה שלה (סעיף 32 לסיכומיו וכן סעיפים 18,8 שם), בהיותן טענות עובדתיות לא הוכחו.
כך גם הטענות כי מדובר בהסכם חד צדדי, בלתי סביר ומקפח, שהאיש לא "חתם על ההסכם בהבנה מלאה" (סעיף 43 לסיכומיו) וכי בעת דיון אישור ההסכם בית המשפט כנטען הבהיר את עמדתו לעניין תשלום מזונות לא פרופורציונאלי (סעיף 8), אין להן על מה לסמוך.
לשון ההסכם ופרוטוקול הדיון המשקף את הליך אישורו, אינו תומך כלל וכלל בטענות הללו. ההפך הוא הנכון, כמפורט להלן.
15.ההסכם נוסח על ידי באי כוח הצדדים עו"ד פזית שני, המייצגת את האישה ועו"ד ערן דרוקר המייצג את האיש. שני עורכי הדין התייצבו עם הצדדים לדיון. הצדדים אישרו בפתח הפרוטוקול את העובדה כי ההסכם נערך ונוסח על ידי באי כוחם.
בית המשפט הקריא לצדדים את ההסכם כולו, מראשיתו ועד סופו על כלל סעיפיו, הדיון ארך למעלה משעה. פרוטוקול הדיון המלווה את אישור ההסכם מחזיק שמונה עמודים ובו התייחסות הצדדים לסעיפיו השונים.
העמוד הראשון להסכם מציין כי בני הזוג חפצים להסדיר בהסכם ניסיון אמיתי לשלום בית ולחלופין הסכם פרידה או גירושין ככל שהניסיון לשלום בית ייכשל. עוד הוטעם בו, כי כל אחד מהם רשאי להחליט האם ברצונו להיפרד או להתגרש ממשנהו, או אז יחולו הוראות ההסכם בעת פרידה או גירושין, המתייחסות לכל העניינים הרכושיים לרבות חלוקת רכוש, אחריות הורית ומזונות הקטינות (תחת "והואיל" השביעי עד התשיעי).
בהתאם סעיפים 3-1 מתייחסים לניסיון לשוב לחיי משפחה תקינים כפי שכינו זאת הצדדים "שלום בית" (סעיף 2 להסכם), אגב השתתפות האיש בטיפול בכעסים ובאלימות (סעיף 3.א להסכם) ובני הזוג בטיפול זוגי ובהדרכה הורית (סעיפים 3.ב, 3.ה להסכם).
סעיף 4 להסכם מגלם את הסכמת הצדדים בדבר זכות מי מהצדדים בפרידה או בגירושין ומתווה את אופן שליחת הודעת הפירוד ש"אינה צריכה להיות מנומקת ויכולה להישלח ע"י צד למשנהו בכל מועד לאחר חתימה על הסכם זה" (סעיף 6 להסכם).
סעיף 12 על תת סעיפיו מסדיר את חלוקת האחריות ההורית וזמני השהות, סעיפים 23-14 מסדירים את מזונות הקטינות ובגדרם בוצעו תוספות ושינויים על גבי ההסכם לצד חתימות נוספות של הצדדים (כך בסעיפים 15,14) סעיף 24 עד סעיף 45 מסדירים את איזון המשאבים ובין היתר מתייחסים למכר הדירה המשותפת, חלוקת המיטלטלין, התחייבות האיש לרכוש רכב לאישה, חשבונות הבנק וזכויות סוציאליות פנסיוניות.
סעיפים 46 ואילך מתווים את הרציונל שלפיו ההסכם ממצה את כלל טענות הצדדים והוא מהווה הסדר סופי ומוחלט של כלל הזכויות והחובות שלהם זה כלפי זה.
תיקונים ותוספות, שהצדדים החליטו עליהם, בעצה אחת עם עורכי הדין ששהו עמם בדיון, שוקפו לפרוטוקול ואף תוקנו בפועל על גבי ההסכם בכתב לצד חתימותיהם.
כך למשל תחת שלושה ילדים, כפי שנכתב בשוגג בפתח ההסכם, נכתב כי לשניים שתי קטינות. באופן דומה תוקנו מספרי סעיפים שגויים בעמוד 3 להסכם, באשר לסעיפים 15-14, 32, 37 הוספו תכנים בכתב יד אשר גובו בחתימת הצדדים.
הפרוטוקול משקף מעורבות של הצדדים ובאי כוחם בדיון וכן התייחסות עניינית של האיש ושל בא כוחו לתוכנו של ההסכם ובכלל כך לסעיפים 3, 3.ב, 5, 10, 12.4, 12.6.2, 12.6.4, 12.6.8, 12.11, 16-13, 20, 25-23, 30, 31, 37, 39.
מעורבות מיוחדת גילה האיש כאשר נדרש להתייחס למזונות שעליו לשלם בהתאם להוראות ההסכם. מפאת חשיבות הדברים, יצוטט להלן החלק הרלוונטי בפרוטוקול דיון אישור ההסכם:
באשר לסעיף 14:
המבקש:
סכום המזונות הוא 7,000 ₪ כולל הכל חוץ מהוצאות רפואיות חריגות. כרגע זה תואם את היכולות הכלכליות שלי אני לא יודע מה יהיה בעתיד. כרגע אני עובד כשכיר ברחיצת רכבים. אני מרוויח כרגע 8,000 ₪. במידת הצורך אגיש בקשה להפחתת מזונות או שאוסיף על עצמי עבודה.
המבקשת:
אני קוסמטיקאית לטיפולי פנים. עוד לא התחלתי לעבוד אני לומדת את זה. אני לא עובדת כרגע ולא עבדתי בעבר.
באשר לסעיף 14:
ב"כ הצדדים:
7,000 ₪ כוללים את סכום הקייטנות וגם את סכום הצהרון. הוא אינו כולל הוצאות רפואיות כמפורט בסעיף זה, וכן כל הוצאה רפואית חריגה ולא כולל נסיעה לפולין או לימודי נהיגה.
המבקשת:
אני מבינה ומסכימה.
המבקש:
אני בלחץ המעמד הזה לא נעים לי, 7 אלף שח, כולל הכל חוץ מטיסה לפולין וטיפולים חריגים. אני שומע את הערת בימ"ש כי בימ"ש לא מאשר הסכמים כאשר מי מהצדדים חש בלחץ או אינו שלם עמו.
המבקש:
עכשיו אני מרגיש יותר טוב. כשהברתי (צ"ל: כשהבנתי) מה כולל הסכום ואני שלם עם ההסכם.
הערת בימ"ש:
לאחר בירור נוסף עם האב, ולאחר שהובהר לו שניתן לדחות את הדיון, הבהיר האב כי הכל בסדר והוא שלם עם ההסכם כפי שנוסח ותוקן במעמד הדיון ונחתם במעמד הדיון על ידי שני הצדדים. המבקש שומע את הערת בימ"ש כי לא תעלה בעתיד מטעמו (צ"ל: טענה) שלפיה ההסכם נחתם שלא מרצון חופשי ובלחץ.
המבקש:
אני מבין ואני מסכים. (פרוטוקול מיום 14.2.2023, עמוד 4 ש' 25-8, ההדגשות הוספו).
ניתן להיווכח מפרוטוקול הדיון, כי האיש היה מעורב מאוד בנעשה בדיון, הבין היטב את מהות ההסכם שעליו חתם ורצה בו. יוזכר כי ההסכם שנוסח בין היתר על ידי עורך דינו, עו"ד דרוקר, נחתם כשבועיים ומחצה קודם לדיון שהתקיים לפניי, אותו דיון המאשרר את הוראות ההסכם.
בתקופה שבין חתימת ההסכם לבין אישורו, האיש לא ביקש להסתייג או לחזור בו מההסכם.
האיש שהיה מיוצג על ידי עורך דין שליווה אותו בדיון, נשאל באופן ישיר באשר לגובה המזונות שהתחייב להם בסך 7,000 ₪ והסביר במענה לשאלה, כי ככל שימצא לנכון יעתור בבקשה להפחתתם. הוראות ההסכם מגלמות את ההסכמה כי סכום המזונות (7,000 ₪) כולל את כל ההוצאות השוטפות כולן, למעט הוצאות רפואיות חריגות. לאחר דין ודברים בין הצדדים בדיון ההסכם תוקן באופן שנמחקו ממנו מילים והוסף בכתב יד שסכום המזונות כולל גם "צהרונים, קייטנות וכיו"ב". במשמע בוצע שינוי ותיקון במעמד הדיון המשמיט את הוצאות החינוך הללו בחלוקה שבין הצדדים והחלתם תחת סכום המזונות הכולל.
בעת שהוקרא סעיף המזונות המתוקן ציין האיש כך "אני בלחץ המעמד הזה לא נעים לי" (פרוטוקול הדיון בעמוד 4 ש' 15). לפיכך בית המשפט מצא לנכון להבהיר כי אינו מאשר הסכם ככל שמי מהצדדים חש בלחץ או אינו שלם עם הוראותיו, אף הובהר לאיש כי ניתן לדחות את הדיון לשם בחינת ההסכם, אולם האיש, לאחר היוועצות עם עורך דינו, ציין כי הוא חש בטוב אחרי שהבין מה כולל סכום המזונות וציין כי הוא שלם עם ההסכם.
אמירות בית המשפט לא נאמרו בחלל ריק, אולם מעת שהאיש ציין כי הוא מבין את ההסכם מסכים לאמור בו, הדיון נמשך, לא לפני שהובהר לו כי לא יוכל בעתיד להעלות טענה שלפיה ההסכם נחתם שלא מרצון חופשי ובלחץ והאיש אישר את הדברים לפרוטוקול.
בהמשכו של הדיון הוקראו מההסכם שעליו חתמו הצדדים עובר לדיון, הסעיפים המפורשים הבאים:
54.הצדדים מצהירים בזאת, כי הם ערכו את הבדיקות הראויות לעניין מצבם המשפטי ולעניין המצב העובדתי בקשר לנושאים שהוסדרו בהסכם זה, עובר לחתימתם עליו, והם מוותרים בזאת על כל טענה בדבר טעות הטעייה, כפייה, עושק או כל פגם אחר בכריתת ההסכם, על פי פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 ו/או על פי כל דין אחר.
55.הצדדים מצהירים בזאת, כי כל אחד מהם היה מיוצג על ידי עורך דין נפרד בעת עריכת וחתימת הסכם זה.
56.הצדדים מצהירים כי קראו הסכם זה בעיון כל כלל סעיפיו, כי חתמו על הסכם זה ברצון חופשי, ללא כל לחץ או כפיה, מכל מין וסוג שהוא, כי תוכן ההסכם הוסבר להם וכי הבינו את תוכנו ומשמעותיו (ההדגשות הוספו).
הצדדים אישרו והצהירו כי ההסכם על כלל סעיפיו הוקרא להם וכי הבינו את תוכנו ותוצאותיו, הסכימו לו, חתמו על גביו ברצון חופשי וביקשו כי בית המשפט יאשרו בבחינת פסק דין (עמוד 6 ש' 35-34, עמוד 7 ש' 2-1).
16.התרשמות ישירה מהאב בדיון לימדה כי ניכר שהאיש מבין היטב על מה חתם ומסכים לכל הוראות ההסכם שעליו חתם. בירור שנערך עם הצדדים המיוצגים העלה כי ההסכם נחתם לאחר שיח ארוך בין הצדדים והוא מגלם את הסכמותיהם. ההתרשמות מהצדדים הייתה כי שניהם מבינים את ההסכם ומשמעויותיו, חתמו עליו מרצון טוב וחופשי, ללא כפייה, מצוקה, עושק או לחץ כלשהו ולפיכך ניתן להסכם תוקף של פסק דין (עמוד 7 ש' 16-9).
הנה כי כן, תכלית הדיון להבטיח שהצדדים מבינים את נפקות ההסכם וקבלת הרושם שהוא לא נערך תחת לחץ הנעוץ ביתרון בלתי הוגן במארג היחסים המשפחתיים, הוגשמה.
ניתנה לאיש הזדמנות לדחות את הדיון אולם הוא עמד על המשך הדיון ואף ציין כי הוא מבין ושלם עם ההסכם. האיש לא חשש להביע את דעתו והשיב לשאלות בית המשפט במשך הדיון כולו, אף עורך דינו גילה דומיננטיות רבה בדיון.
יוצא אפוא שלשון ההסכם והפרוטוקול המלווה את אישורו כפסק דין מצדדים בגרסת האישה, שלטענתה אין שינוי נסיבות ממועד אישור ההסכם המצדיק את ביטולו וכי מטרתו של האיש היא אך ורק להתנער מההסכם שחתם עליו ברצון חופשי ובהבנה.
17.עילת הטעות וההטעיה לא הוכחה ויש לדחותה. עילה זו מעוגנות בסעיפים 15-14 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים). האיש טען בתמצית, כי האישה הציגה לו מצג שווא, שפניהם לאחדות המשפחה, בעוד המניע הנסתר היה להחתימו על הסכם דרקוני וכי לו ידע בזמן אמת, שמדובר במזימה של האישה לא היה חותם על ההסכם.
הנטל המוטל על האיש בהקשר זה הוא כפול, עליו להוכיח כי האישה הציגה מצג שווא ומטעה וכן להוכיח את מרכיב הקשר הסיבתי שבין עצם הטעות לבין ההתקשרות בהסכם (כבוד השופט זמיר, ע"א 1581/92 אברהם ולנטין נ' דורית ולנטין, פ"ד מט (3) 441, 453).
במקרה דנא, כשל האיש להוכיח כי התקשר עם האישה בהסכם עקב טעות או הטעייה וכי לו ידע כי אין בכוונתה לחזור לשלום בית ולשמור על התא המשפחתי, לא היה חותם על ההסכם (סעיף 41 לסיכומיו). ראשית, האיש לא העיד ולא נחקר על הרקע והנסיבות שהובילו לחתימת ההסכם. שנית, אף אם ניתן היה לקבל את הטענה כי תקוותו נכזבה בכך שהתא המשפחתי אינו מאוחד עוד, עת האישה עזבה את הדירה השכורה, הנסיבות אינן מלמדות על הטעייה של האישה. שכן לא יכולה להיות מחלוקת, שהשניים התגוררו בצוותא עם הקטינות בדירה שכורה. גרסת האישה, הגרסה היחידה התקפה ולפיה הטעם בגינו עזבה את הדירה השכורה נבע מהתנהגות אלימה של האיש וכי הראייה לכך היא העובדה שנחתם הסכם שכירות ארוך טווח שאביה מעורב בו.
כמו כן, ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין מאפשר פרידה ואינו נוקב בסד זמנים מינימלי לחיים משותפים או בתנאים כלשהם, להיפך. חלקו הראשון של ההסכם אמנם מתייחס "לניסיון" לשוב לחיי משפחה תקינים לאחר התגייסות לטיפול זוגי והדרכה הורי, כאשר סעיף 4 להסכם קובע כי לכל אחד מהצדדים יש זכות לשלוח הודעת פירוד "בכל מועד" לאחר חתימת ההסכם. חלקו הארי של ההסכם דווקא נתון להסדרים לאחר פרידה ככל שזו תתרחש.
כלומר הטענות בדבר חתימת ההסכם תחת אילוץ, מפאת טעות או הטעייה נסתרות לנוכח הנסיבה העובדתית שההסכם נוסח עם האיש ועל ידי עורך דין מטעמו. חלוף הזמן ממועד חתימת ההסכם ועד למועד דיון אישור ההסכם כפסק דין אף הוא מפוגג טענות אלה. כך גם התנהלות האיש ובא כוחו בדיון והרושם שהתקבל ממנו מצביעים כי האיש הבין את משמעות ההסכם שעליו חתם, עשה זאת ברצון חופשי ובהסכמה.
18.עילת העושק, לא הוכחה ויש לדחותה. עילה זו מעוגנת בסעיף 18 לחוק החוזים וכוללת שלושה תנאים מצטברים ושלובים: מצבו הירוד של הנעשק, המתבטא במצוקתו, חולשה שכלית או גופנית או חוסר נסיונו של המתקשר בעת כריתת החוזה; התנהגות העושק, המתבטאת בניצול מצב הנעשק על ידי העושק על מנת לגרום לו להתקשר בחוזה ותנאי ההסכם שנערך גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.
נקבע בפסיקה שיש להצביע על קשר סיבתי בין המצוקה והניצול לבין ההתקשרות בחוזה (כבוד השופט ג'ובראן, ע"א 6235/15 למיא ראג'י חלאק נ' מונא כריים (15.2.2017) פסקה 22).
ישנה תלות בין התנאים ובאיזון ביניהם מתקיימת מעין "מקבילית כוחות", בין הפגם ברצון לבין ההגינות בהסכם, כך ככל שמדובר בפגם ברצון מובהק וחמור יותר, ניתן להסתפק בסטייה קיצונית פחות מהתנאים הסבירים וההוגנים בהסכם לשם ביטולו. אולם בזאת אין כדי להמעיט מהדרישה שלפיה כל אחד מהתנאים יתקיים במלוא תוקפו (כבוד השופט ריבלין, ע"א 3156/98 יצחק בן ישי נ' אלכס ויינגרטן ואח', פ"ד נה (1), 939, 948, להלן: עניין בן ישי).
בעניין דנא, לא הוכחה עילת העושק ולו במקצת.
האיש טען שהאישה ניצלה את מצבו הנפשי הירוד ורצונו העז לאחד את המשפחה לשם החתמתו על הסכם חד צדדי ומקפח.
כלל נקוט בפסיקה הוא כי "המצוקה, החולשה השכלית או הגופנית של המתקשר – וכן חוסר ניסיונו חייבים להיות כבדי משקל. אין די בעובדה שהמתקשר נתון ללחץ חברתי-משפחתי וללחץ אישי-פנימי המעמידים אותו במצב רגשי ונפשי לא קל..." (עניין בן ישי, עמוד 949).
נטל ההוכחה לדבר קיומם תנאי סעיף 18 לחוק החוזים מוטל על הטוען לבטלות ההסכם, "... נטל זה כבד הוא הן מן הטעם שיש להוכיח את קיומם של כל שלושת התנאים במצטבר, הן מאחר ושיקולים של כיבוד הרצון המוצהר של הצדדים לחוזה והגנה על סופיותו מחייבים לשכנע את בית המשפט כי המצוקה היתה כבדת משקל והסיטה את שיקול דעתו של העשוק סטייה של ממש מנתיבו הנכון, והן מהטעם שרכיבי הגדרת העושק בכלל והמונח מצוקה, בפרט, הם מושגים בעלי רקמה פתוחה, המתמלאים תוכן על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה... קשיים אלה מתעצמים בבואנו לבחון הסכמי גירושין בין בני זוג...לפיכך נקטה הפסיקה גישה זהירה ודווקנית לגבי אפשרות ביטולם של הסכמי גירושין מפאת אילוץ ועושק" (כבוד השופט זפט, מ"א (מחוזי תל אביב-יפו) 4504/90 פלוני נ' אלמוני (29.3.1993); להלן: עניין פלוני).
כפי שצוין לעיל, האיש לא צירף ראיות כלשהן המצביעות על מצוקה נפשית חמורה שהוסבה לו בעת שהתקשר עם האישה בהסכם, לבטח לא כזו שגרמה לשיבוש בשיקול דעתו. נהפוך הוא.
קשה להלום את טענת המצוקה והעושק עם התנהלות האיש, אשר נטל חלק במשא ומתן עובר לכריתת ההסכם בהיותו מיוצג (סעיפים 51,6 לכתב ההגנה של האיש).
יש להזכיר, כי בחלוף למעלה משבועיים מעם חתימת ההסכם, התייצב האיש עם בא כוחו לאשר את ההסכם בבית המשפט. בעת הדיון ביקש, באמצעות בא כוחו, לדייק את הוראות ההסכם ואמנם תיקונים בוצעו בהתחשב בעמדת האיש.
גמירת הדעת של האיש נלמדת מכך שהתבטא באורח חופשי בדיון. האיש אמנם הביע תחילה לחץ סביב סכום המזונות, לאחר שנשאל באופן יזום על ידי בית המשפט בעניין הכנסותיו, אך בהמשך בוצעו תיקונים והשמטות באופן שנקבע סכום גלובלי של מזונות ללא הוצאות נוספות. כל זאת נעשה בה בעת שהאיש מתייעץ עם עורך דינו המייצגו גם כיום. האיש הסביר בדיון באופן ברור וקוהרנטי כיצד בכוונתו לשאת בדמי המזונות ועמד על האפשרות לעסוק בעבודה נוספת לשם תשלום דמי המזונות או לחלופין להגיש תביעה להפחתת סכום המזונות שעליו הסכים בגדרי ההסכם, הדבר מלמד על תובנה באשר לתוצאות הנובעות מההסכם ותוכנו.
לאיש ניתנה שהות בעת הדיון לחשיבה ולהתייעצות, כמו גם הוצגה לו האפשרות לדחות את הדיון למועד אחר לשם שקילה מחדש של ההסכם, אך האיש עצמו בעצת עורך דינו, בחר להמשיך בדיון וביקש כי בית המשפט יאשר את ההסכם ויקנה לו תוקף של פסק דין. כלומר אין די בטענה שנטענה על ידי ב"כ האיש בלבד, כי הוא היה נתון במצוקה נפשית שנוצלה בעת חתימת ההסכם ובהמשך בעת אישורו. האיש לא העיד, לא צירף תיעוד או חוות דעת רפואית וטענה כללית בדבר מצוקה נפשית בעת כריתת ההסכם ובהמשך בעת אישורו אינה עומדת ברף ההוכחה הנדרש להוכיח מצוקה ממשית כבדת משקל כעולה מהפסיקה.
זאת ועוד, לאחר שבית המשפט התרשם באופן ישיר כי בקשת האיש היא רציונלית, מגלמת רצון חופשי והעדר מצוקה או לחץ מצדיקו, אכן המשיך הדיון כבקשת האיש, עוד דקות ארוכות לאחר "הלחץ" שבוטא סביב סכום המזונות ובסופו אושר ההסכם.
יוער, כי האיש לא הביע הסתייגויות כלשהן ביחס לסעיפים הנוספים בהסכם, באשר לאופן חלוקת הרכוש, נשיאה בחובות, בחינת חלוקת זכויות סוציאליות באמצעות מינוי מומחה ועוד כהנה הוראות בהמשכו של ההסכם לאחר סעיף המזונות. ההסכם על כלל סעיפיו הוקרא לצדדים במעמד הדיון והצדדים השתתפו בדיון, הביעו עמדתם ביחס לאותן הוראות כפי שמלמד פרוטוקול הדיון המחזיק שמונה עמודים.
משלא התקיים התנאי היסודי הראשון הנעוץ במצבו של האיש, נשמטת עילת העושק כולה. יתר על כן גם יתר התנאים המצטברים הדרושים לביסוס עילת העושק אינם מתקיימים. שכן, לא נמצא יסוד לטענה בדבר ניצול, לא הוכח כי מדובר בהסכם גרוע באופן חריג או חד צדדי, לבטח בהינתן שהאיש היה מעורב בניסוחו עובר לדיון ובתיקונו בעת הדיון. משנה תוקף יש לאמור בהינתן שהפסיקה נקטה בגישה זהירה ודווקנית שלפיה לא בנקל יורו בתי המשפט על ביטול הסכמים כגון זה העומד על הפרק, שכן מדובר בהסכמים המגלמים פעמים רבות ויתורים הדדיים ושלובים של בני זוג (ר' עניין פלוני). כפועל יוצא ממילא אין קשר סיבתי בין העושק שלא הוכח לעצם ההיקשרות בהסכם.
19.טענת חוסר תום לב במשא ומתן לכריתת חוזה, נזכרה בכתבי הטענות באופן כללי ללא ביסוס ויש לדחותה. סעיף 12 לחוק החוזים קובע כי "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב". לא הונחה תשתית ראייתית ולו קלושה לביסוס טענה זו.
לא הוכח חוסר תום לב מצד האישה, עובר לחתימת ההסכם. כזכור, ב"כ האיש נמנע מלחקור את האישה על ההתנהלות הנטענת, האיש עצמו לא העיד ולכן אין יסוד לנטען. יתר על כן האיש העלה טענות בדבר הפרת ההסכם והתנהלות חלקית לפיו בהמשך (סעיפים 21-22 לסיכומיו), באופן השומט את טענת חוסר תום הלב במשא ומתן לקראת כריתת אותו הסכם. מה גם, שהצדדים נהגו בפועל בהתאם להוראות ההסכם לאחר חתימתו, כמפורט בהרחבה בסעיף 11 לפסק הדין.
יפים לענייננו דברי כבוד השופט לוין שנכתבו בנסיבות דומות לאלה הנטענות כאן: "סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, אינו יכול לשמש לבית המשפט קולר להיתלות בו על-מנת לבטל חוזה שלפי הדין לא ניתן לבטלו..." (ע"א 4839/92 יוסף גנז נ' מרדכי כ"ץ, פ"ד מח (4) 749, 763).
20.כלל הנימוקים בנפרד ובמצטבר מצדיקים את דחיית תביעת האיש לביטול ההסכם.
טענות האיש בכתב התביעה שנדחתה לביטול ההסכם, דומות בטיבן לטענות ההגנה של האיש בזיקה לתביעת האישה, כפועל יוצא תביעת האישה להליכי ביצוע ההסכם מתקבלת.
יצוין עם זאת כי סעיפים שנשמטו, בין בשוגג ובין במתכוון מההסכם, כגון העברה אגב גירושין, אינם בני תיקון בגדרי תביעה לאכיפת הסכם.
משהתקבלה תביעת האישה יפורק השיתוף בנכס המשותף בהתאם לקבוע בהסכם וזה יימכר בהתאם להוראותיו ובסד הזמנים הנקוב בו. כך גם יתר ההסדרים הרכושיים יבוצעו בהתאם לאמור בו.
הואיל ומכתב התביעה של האישה עלה כי חלק מהמוסכם התייתר, כגון מינוי אקטואר, אזי בניגוד לנכתב לעיל בדבר הוספה להסכם, אזי ניתן להשמיט בהסכמה הוראות מההסכם ולהגיש פסיקתה מוסכמת לחתימה בנדון.
פסיקת הוצאות
21.תביעת האיש נדחתה ותביעת האישה התקבלה.
באיזון שבין הצדדים ובהתחשב בשיקולי הפסיקה באשר לפסיקת שכר טרחה ריאלי וסבירות ההוצאות, יישא האיש בהוצאות האישה בסך של 12,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום.
פסק הדין מותר לפרסום לאחר תיקוני עריכה והשמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים.
המזכירות מתבקשת לסרוק את פסק הדין גם בתיק הקשור ולהמציאו לצדדים.
ניתן היום, י"ז אב תשפ"ד, 21 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.