פסק הדין עוסק בעניין מחלוקות הצדדים ביחס לצוואתו של המנוח

פסק דין זה מכריע במחלוקות הצדדים ביחס לצוואתו של המנוח, יהורם ב' ז"ל ("המנוח").

יובהר כי שמות הצדדים בעותק שהותר לפרסום בדויים.

• רקע ומידע רלבנטי

1. המנוח, אביהן של התובעות, לאה ג.ר. ("לאה") ורחלה ב' ("רחלה") ושל הנתבעות, דורית ---- ("דורית"), אפרת ----("אפרת") וענבל---- ("ענבל") ובעלה של הנתבעת פזית ב' ("פזית") הלך לעולמו ביום 17.11.2019.
2. המנוח הותיר אחריו צוואה שנחתמה בפני שני עדים ביום 18.6.2017 ("הצוואה"). ביום 9.1.2020 הגישה לאה בקשה לקיום הצוואה וכן נספח לצוואה אשר נושא תאריך 25.3.2018 ("הנספח"). הוגשה התנגדות לקיום הצוואה והנספח.
3. ביום 20.1.2020 הגיש עו"ד נדב בקשה למנות אותו כמנהל עיזבון לקיום צוואתו של המנוח בהסתמך על הוראות הצוואה.
4. בדיון שהתקיים ביום 3.1.2022 הבהירו התובעות, כי הן אינן עומדות על קיום הנספח אלא רק על קיום הצוואה (עמ' 18, ש' 2).

• עיקרי הצוואה והנספח

5. המנוח קבע בצוואתו, בין היתר, כי הוא אינו סולח על התנהגותם של חתניו - שגיא ------, אליאב ג.ר. ונכדו מרדכי ג.ר. אשר גרמו לקרע במשפחה וכי הם ואחיותיו של המנוח לא ישתתפו בהלווייתו, באזכרות ובשבעה.

המנוח ציווה את כל רכושו ללאה (85%) ורחלה (15%) מאחר ורק הן סעדו אותו וטיפלו בו במסירות וקבע, כי עו"ד נדב יפעל למימוש הצוואה והעברת הזכויות לזוכות וזאת תמורת שכר טרחה בגובה 2% מסך השמאות או המכירה.

עוד ציווה המנוח, כי אם אחת הזוכות תערער על הצוואה, תישלל זכותה והיא תעבור לזוכה השניה ואם שתיהן תערערנה על הצוואה יפעל עו"ד נדב לקיום הצוואה על פי צו מצפונו ללא מגבלה.

6. הנספח, אשר נכתב בכתב יד, הוגדר כ"נספח לצוואה" נושא תאריך 25.3.2018. בנספח ציווה המנוח את רכושו בחלקים שווים ללאה ורחלה והורה על מינויו של עו"ד אלמשעלי כמנהל עזבונו. המנוח הורה כי "עו"ד יואב נדב לא יטפל ולא ייצג אותי בשום נושא וגם לא יטפל בנושא הצוואה הנ"ל".

ג.        טעמי ההתנגדות לצוואה ואופן הדיון בטענות

7. פזית, דורית, אפרת וענבל (יחד, "המתנגדות לקיום הצוואה" או "המתנגדות") טענו מספר טענות המצדיקות, לטענתן, את אי קיום הצוואה.

לטענתן, המנוח לא היה כשיר מבחינה נפשית ומבחינה בריאותית; המנוח ערך את הצוואה בהיותו נתון להשפעה בלתי הוגנת, הוא בודד מהסביבה וחווה עושק וכפיה והזוכה, לאה, היתה מעורבת בעריכת הצוואה.

8. בכדי להימנע מפירוט כל הטענות מספר פעמים ובכדי להתכנס לבחינת כל טענה וטענה, אתייחס לשתי הטענות המרכזיות שבפי המתנגדות ביחס לצוואה - הטענה להעדר כשירות והטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת (עמ' 18, ש' 6) ואתייחס למענה שהוצג לטענה על ידי לאה ורחלה, מבקשות קיום הצוואה (יחד, לצורך הנוחות - "המשיבות") לאחר סקירת טענות הצדדים ביחס לכל טענה אכריע בה ואסכם את הדיון בכל טענה בנפרד. לבסוף אדרש לטענות נוספות שנטענו בשלבים שונים של ההליך.

כך, בפרק ד' להלן אבחן את טענת המתנגדות כי המנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה ובפרק ה' להלן אבחן את הטענה כי הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת. תחת הדיון בסוגיית ההשפעה על המנוח אבחן את כל הטענות שהציגו המתנגדות ואשר מלמדות, לטענתן, על אינדיקציות לאותה השפעה וכן בדבר המעורבות של הזוכות בעריכת הצוואה. בפרק ו' תובא התייחסות לטענות נוספות שנוגעות לקיום הצוואה.

ד.        טענת המתנגדות, כי אין לקיים את הצוואה מאחר והמנוח לא היה כשיר מבחינה נפשית ומבחינה בריאותית

ד.1.    פירוט טענות המתנגדות:

9. לאחר מות בנו, חן ב' ז"ל, החל המנוח לסבול מהפרעות נפשיות קשות ודכאון קשה.

בשנת 2006 עבר המנוח אירוע מוחי מורכב וקשה, הוא עבר תקופת שיקום ארוכה ומתישה, סרב לאכול ובשל המורכבות החריגה "הן בהיבט הרפואי והן בהיבט הנפשי" הוא הועבר למרכז ייעודי לחולים גריאטריים תשושי נפש שדורשים סיעוד תומך מורכב. 

המנוח היה חלש ושברירי והוא אושפז בבית חולים במהלך חודש דצמבר 2012, בחודש אוגוסט 2016 אושפז המנוח שוב בבית החולים.

10. משך שנות החיים המשותפות נדרשה רעייתו, פזית, לטפל בו במסירות ולנקות אחריו.
11. המנוח עבר כריתה של המעי הדק ועל כן נדרש לאשפוז במוסד גריאטרי שיקומי.
12. לאחר שהועבר המנוח למסגרת ב---- מצבו הנפשי לא היה תקין והתנהגותו היתה חריגה.

ד.2.    טענות המשיבות:

13. בשלהי חייו שהה המנוח בבית אבות ואושפז במחלקה סיעודית רגילה ולא במחלקה של תשושי נפש. עקב מחלתו של המנוח הוא אושפז במוסדות רפואיים שונים אך לא בהעדר כשירות.
14. מותו הטראגי של בנו של המנוח, חן ז"ל, הותיר בו משקעים נפשיים שאין בהם כדי לפגוע בכשירותו.
15. המנוח סבר שבעת האשפוז ב---- נגנבו ממנו כספים והדבר התברר כנכון, התנהלותו היתה כלכלית ואחראית. הוא עקב אחר הוצאותיו וביקש קבלות על כל הוצאה שבוצעה עבורו.
16. הטענה לגבי העדר כשירות נטענה ללא בסיס עובדתי. לא צוין מי הגדיר את המנוח כתשוש נפש (כפי שנטען על ידי המתנגדות); מתי והאם זה היה בתקופת עריכת הצוואה. עוד נטען, כי הטענה אינה מסתדרת עם חוות דעתו של רופא המוסד הרפואי בו שהה ב------- וחוות דעתו של הפסיכיאטר שבדק את המנוח טרם עריכת הצוואה.
17. המנוח אכן עבר אירוע מוחי בסמוך לקריסת מקום העבודה שלו, לאחר שנודע לו שלא הופרשו כספים לעובדים אך אין בכך כדי להעיד על מצבו הנפשי ושאלת צלילותו.
18. המנוח לא התנגד להתקלח, אלא התנגד לכך שאחות תקלח אותו מנימוקי צניעות ונמנע מאוכל מבושל משיקולי כשרות.

ד.3. דיון והכרעה:

19. סעיף 26 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 קובע, כך:

"צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה - בטלה".

20. בע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, פ"ד לט(3), 101 נדרש בית המשפט העליון למשמעות המילים "להבין בטיבה של הצוואה" וקבע, כי מדובר בהנחיה כללית "אשר מטרתה לבחון, אם המצווה היה מודע למהות מעשיו ותוצאותיהם".

בית המשפט באותו הענין קבע, כי יש לבחון שלושה רכיבים עיקריים: האחד, מודעות המצווה לעובדה שערך צוואה; השני, ידיעתו של המצווה בדבר היקף רכושו והשלישי - מודעתו באשר לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו (ראו גם ע"א 15/85 מזרחי נ' רז ואח', פ"ד מ"א (4), 454).

המשקל שיינתן לשיקול כזה או אחר הוא דבר המשתנה מענין לענין על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ויש לוודא, כי המצווה הבין את פעולת הציווי לא רק מבחינה פורמאלית אלא גם מבחינה מהותית (ת"ע (ת"א) 39558-03-19 פלונית נ' אלמוני (18.12.2020)).

עוד נקבע, כי המצווה צריך להיות בדעה צלולה ולפרש נכון את המציאות הסובבת אותו (ע"א 1212/91 קרן ליב"י נ' בינשטוק, פ"ד מ"ח(3), 723; דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב(2), 813 ("ענין מרום"); ע"א 190/68 סטוצקי נ' קלינבורט, פ"ד כב' (2), 138)).

21. נקודת הזמן הרלבנטית לבדיקת מצבו הנפשי, המנטלי והגופני של המצווה בכדי להכריע האם "ידע להבחין בטיבה של הצוואה" היא מועד חתימתה של הצוואה וחומר הראיות צריך שיתייחס למועד זה (ע"א 3411/92 רובנשטיין נ' ברזבסקי (13.6.1995); עמ"ש (חי') 27565-09-16 ל.נ. (האחות) נ' ע.ד (האח) (02.04.2017)).
22. כלומר, בכדי להכריע בטענה להעדר כשירות יש לבחון את הראיות שהוצגו בהתייחס לתקופה הסמוכה למועד עריכת הצוואה ולחלץ מתוכן את המסקנה בדבר מודעות המצווה לעריכת הצוואה, לתוכנה ולתוצאותיה.
23. התיעוד הרפואי מהשנים 2016-2017 מעיד על צלילות, התמצאות, היכרות עם בני משפחתו והבנה של המנוח (ראו מסמכים מיום 16.9.2016, 18.9.2016, 11.2016, מיום 24.7.2017).
24. נוסף על כך, ביום 5.6.2017, סמוך למועד עריכת הצוואה נבדק המנוח על ידי ד"ר ד"ר גרגורי קרמקלוב אשר התרשם כי המנוח במצב סיעודי הנדרש לעזרה רבה; אינו מסוגל ללכת; כי המנוח משתף פעולה וכי המנוח צלול (צוין, כי נערכה בדיקת Mini Mental State Examination וכי המנוח מצוי בטווח התקין (26/30); נספח יח לתגובה להתנגדות (הוגשה ביום 1.12.2020)).
25. עוד יש לציין, כי טרם עריכת הצוואה, ביום 13.6.2017, נבדק המנוח על ידי ד"ר ויימן, מומחה בפסיכיאטריה, אשר התרשם שהמנוח "בהכרה מלאה, מודע וצלול", שהמנוח הבין את טיב הבדיקה, את המשמעות של עריכת צוואה ואת התוצאות. בנוסף צוין, כי המנוח ידע לפרט את רכושו.

ד"ר ויימן התרשם שהמנוח אינו מגלה סימני פסיכוזה או דמנציה; כי המנוח יודע מה סיבת בדיקתו; כי המנוח "מודע לגודל רכושו ויודע מהי צוואה ומה הוא מצווה"; כי המנוח יודע "מי הם היורשים והסיבה לירושה" וכן "מודע לתוצאות בעת חתימתו על הצוואה" (נספח יט לכתב לתשובה להתנגדות (הוגשה ביום 1.12.2020)).

(המתנגדות לא ביקשו להעיד את ד"ר ויימן וזאת על אף שורת החלטות בענין).

26. עוד אציין, כי המנוח נבדק בתחילת חודש ספטמבר 2017 על ידי ד"ר אבו סאלח נשאת וצוין, כי "מצבו הקוגנטיבי בהכרה מלאה, משתף פעולה, זיכרון שמור, מתמצא בזמן ובמקום שיפוט פורמאלי ותקין" (מוצג יג) וכן נבדק בחודש אוקטובר 2017 על ידי ד"ר ניהאד בריק אשר ביצע למנוח הערכה קוגניטיבית והתרשם כי המנוח "מתקשר בצורה טובה מלאה, מוסר פרטים נכונים, מתמצא בזמן מקום וסובבים ללא רושם לירידה קוגנטיבית" (נספח סד לתצהירי המתנגדות).

בנוסף, מעדות גורמי הטיפול במנוח נלמדת הבנה, קפדנות וכשירות (כך למשל עמ' 56, ש' 19-4).

27. אם כן, חומר הראיות אינו תומך בטענת העדר הכשירות ולא קיים תיעוד ראייתי למצב קוגניטיבי המלמד על חוסר הבנה או חוסר התמצאות.

משכך, אני דוחה את טענת המתנגדות כי המנוח לא היה כשיר לעריכת הצוואה מבחינת הבנת הדברים, מודעות והתמצאות.

ה.       הטענה, כי אין לקיים את הצוואה מאחר והיא נערכה בהשפעה בלתי הוגנת תוך ניצול מצבו הבריאותי והנפשי של המנוח

ה.1.    טענות המתנגדות:

28. לאה גרמה לסכסוכים בין בני המשפחה תוך ניצול התלות של המנוח והמצוקה שלו. לאה שתלה במוחו של המנוח סיפורים מומצאים שהעלו את חמתו כמו למשל שאפרת אירחה את הגרוש שלה בחג וזאת שעה שהוא היה במעצר בית עקב פעולות שביצעה לאה; סיפרה למנוח ששגיא, בעלה של דורית, מתכנן לגנוב את ביתו והיא השמיעה לו שיחה פיקטיבית בענין זה; לאה סיפרה למנוח כי רעייתו, פזית, מחלקת את כספו.
29. לאה לקחה את המנוח לבנק בניסיון לרוקן את חשבון הבנק אך מנהל הסניף לא אישר זאת ועדכן את פזית בענין. לאה נכנסה לביתם של המנוח ופזית יחד עם המנוח, רחלה ועו"ד נדב ונטלה סכום של 100,000 ש"ח מבית המגורים. כספים אלה הופקדו בחשבון שנפתח על ידי לאה.
30. לאה הגישה בשם המנוח תביעות משפטיות נגד המתנגדות ובעליהן אשר היו מבוססות על סיפורים מומצאים ופעלה להפריד את כספי המנוח ורעייתו. התביעה שהגיש המנוח נגד שגיא (בהשפעת לאה) נמחקה ללא צו להוצאות. בתביעה שהגיש המנוח נגד רעייתו ביקש המנוח כי לאה תופיע במקומו בדיון בשל סיבות שונות הקשורות במצבו הפיזי. בדיון טען בא כוחו של המנוח, כי הוא לא כשיר מזה כשנתיים וכשבוע לאחר הדיון טען ב"כ של המנוח שמרשו אינו כשיר על פי בדיקת רופא מומחה. בהסתמך על הטענה, כי התביעה הוגשה בפעולה של לאה, לא חויב המנוח בהוצאות.
31. הצוואה נערכה עבור המנוח על ידי לאה תוך הסתרת הענין מיתר בני המשפחה. לא יתכן שהמנוח, במצבו, פנה לעורך דין, כתב צוואה והעביר אותה אליו.
32. התנהגותו של המנוח מלמדת על שטיפת המוח שעבר. אין היגיון בפעולות שביצע המנוח ואין הגיון בהגשת תביעה לפירוק שיתוף במצבו ובשלב זה של חייו.
33. לאה גרמה לבידודו של המנוח והורתה לשליחת חב"ד שתעדכן את אחיותיה שאם הן תגענה לבקר את המנוח בבית האבות, היא תזמין משטרה. המתנגדות ניסו לבקר את המנוח והתחננו על נפשן בכדי שיתאפשר להן לשהות עמו ולחזקו. לאה הגישה לבית האבות מסמך חתום על ידי המנוח, לכאורה, ובו נאמר, כי המנוח מסרב לקבל את ביקוריהן של יתר בנותיו ורעייתו.
34. לאה התעקשה, עוד טרם חשיפת הצוואה, כי המתנגדות לא תגענה להלוויה וכי שמה של רעייתו לא יופיע על המצבה וזאת על אף שהדבר לא עולה מהצוואה.
35. לשון הצוואה מלמדת על מעורבותה של לאה וההתייחסות לפגיעה בלאה על ידי חתניו של המנוח מלמדת על כך. הצוואה נערכה למנוח על ידי לאה מבלי שיתר המשפחה יודעת זאת.
36. הצוואה נערכה עקב כפיה, איום ועושק.

ה.2.    טענות המשיבות:

37. הרקע לעריכת הצוואה הוא כעסו של המנוח על רעייתו בשל גזילת כספו ושימוש בנכסיו.

המנוח הותיר אחריו מכתבים המלמדים על הלך רוחו, על כוונתו ועל הכעס שלו על בני המשפחה שהודרו.

במכתב שהותיר המנוח ציין, כי פזית ביקרה את המנוח פעמיים בלבד ורק לאה ורחלה מבקרות ודואגות לו.

בערוב ימיו המנוח סרב לקבל את ביקורים הבודדים של המתנגדות.

38. המנוח שמר את כל כספו בביתו ובמשך כל שנות מחלתו הפקיד את קצבת הנכות שלו ואת הגמלה בחשבון המשותף שלו עם פזית אשר מעלה באמונו ונטלה את הכספים והעבירה אותם או עשתה בהם שימוש בניגוד לדעתו תוך פגיעה בזכויותיו ולא נודע מה נעשה עם כספיו. ועוד - פזית לקחה אליה את כספי השכירות של נכסי מקרקעין משותפים שהושכרו, עשתה בכספים שימוש והעבירה סכומים גבוהים לחתניה ללא אישורו.
39. המנוח שלח מי ממקורביו להביא לו בגדים וציוד אך פזית סירבה להעביר לו את מבוקשו והשליח השיב את פניו ריקם.
40. על אף תקופת האשפוז רבת השנים המתנגדות כמעט ולא באו לבקרו ונמנעו מלסעוד אותו בשעת משבר. הטענה של בידוד המנוח סותרת את הטענה לענין הטיפול בו על ידי רעייתו. הקרע בין המנוח ורעייתו היה ארוך ומשך שנים ופזית ניתקה את הקשר עם המשיבות לאור תמיכתן באביהן המנוח.
41. המנוח הגיע לבדו לבדוק את בית האבות ב---- כשבוע לפני המעבר והמעבר היה על דעתו בשל העדר הביקורים של יתר הבנות. ככל שהמנוח מנע מהמתנגדות הגעה לבקר אותו, הדבר מוכיח את הטענה בענין הכעס שלו כלפיהן וככל שלאה מנעה (כפי שנטען), לא ברור מדוע לא פעלו המתנגדות להגיע. המתנגדות לא רצו להגיע לבקר את האב מחשש שינזפו על התנהגותן.
42. הצוואה נערכה על דעתו של המנוח. בני הזוג ב' ערכו צוואות בחייהם כאשר פזית ביקשה לנשל את לאה ורחלה מצוואתה מאחר והן מתנהגות שלא לרוחה בשל גירושיהן. המנוח לא סבר כמו פזית ועם החמרת מחלתו, אשר במהלכה נזקק לטיפול סיעודי התברר שתבונתו של המנוח נצחה שכן לאה ורחלה לא משו ממיטת אביהן עד יום מותו.
43. דורית ובעלה עשו ברכוש המנוח ורעייתו כאילו מדובר ברכושם, עודדו את פזית להחליף את המנעול בדלת הבית ולהחליף את המספר של הטלפון הסלולארי ובכך נמנע מהמנוח להצטייד בבגדים מתאימים טרם אשפוזו במוסד ב------. המנוח ביקש מלאה לקחת אותו להגיש נגד המתנגדות תלונה על העלמת כספו ורכושו. שגיא, בעלה של דורית פעל מחמדנות לכספו של המנוח ואליאב, בעלה לשעבר של לאה, פעל מתוך נקמנות.
44. בין המתנגדות והמשיבות התקיימה מערכת יחסים רעה והתנהל נתק ואילו המנוח תמך בלאה, לרבות באמצעות עריכת תצהיר תמיכה בה אשר אמור היה להיות מוגש לבית הדין.
45. הצוואה נערכה לאחר שהוצג אישור רפואי מהמוסד בו מאושפז המנוח, הוא עבר אבחון פסיכיאטרי,  צולם ונסע בעצמו להפקיד את הצוואה אצל הרשם.

ה.3.    דיון והכרעה:

46. סעיף 30(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 קובע, כי "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה".

מטרתו של סעיף זה היא לכבד את רצונו של המת ועל כן יש להידרש "לגילוי רצונו האמיתי והחופשי של המצווה בשעת חתימת צוואתו, רצון שהוא פרי החלטתו העצמאית, להבדיל מרצון שהוכתם ונרמס בשל השפעה שאינה הוגנת" (עמ"ש (מחוזי מרכז) 39988-09-17 ש. נ' ש. (27.12.2018 ("ענין ש. נ' ש.")).

47. "עילת השפעה בלתי הוגנת" מתייחסת לקבוצת מצבים בהם הרצון של המצווה כפי שהובע בצוואה אינו משקף את רצונו אמיתי אלא הוא תוצר של השפעה בלתי הוגנת (ע. ליפשיץ, "ניכור לעת זקנה כהשפעה בלתי הוגנת בעקבות הלכת החוטים השזורים", הארת דין יד (תש"ף) (פורסם במאגרים משפטיים); "ע. לפשיץ").
48. בענין מרום נדרש בית המשפט לשאלה כיצד ועל יסוד מה עשוי בית המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה וכי התלות היא בעוצמה להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה שאינה הוגנת.

באותו ענין קבע בית המשפט העליון ארבעה מבחנים עיקריים:

(1) תלות ועצמאות - בכדי להכריע את קיומה ועוצמתה של תלות יש לבחון את מידת עצמאותו של המצווה, כאשר ככל שהמצווה עצמאי יותר תתחזק הנטיה לשלול קיום של תלות של המצווה בנהנה.

 (2) תלות וסיוע - בהקשר זה יש לבחון אם הקשר בין הנהנה והמצווה התבסס על מתן סיוע שהמצווה נזקק לו. בענין זה נתן בית המשפט חשיבות מיוחדת לשאלה האם הנהנה הוא היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו.

(3) קשרי המצווה עם אחרים - שאלת התלות עשויה להיות מושפעת גם מהיקף הקשרים שקיים המצווה עם אחרים וכאשר מתברר כי המצווה היה מנותק מאנשים אחרים או שקשריו עם אנשים אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה היה תלוי בנהנה.

(4) מבחן נסיבות עריכת הצוואה - בית המשפט קבע, כי אפשר שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה אך תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה או שיקול רלבנטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו.

בית המשפט קבע מבחני עזר נוספים, כאשר נקבע שאין מדובר ברשימה סגורה - מבחן הנישול, מבחן השימוש לרעה בתלות, מבחן ההשפעה המותרת ומבחן הגיונה של הצוואה.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי אין די בקיומה של תלות או השפעה כשלעצמה, ויש להראות את יסוד אי-ההוגנות שבהשפעה זו כאשר המבחן הוא, למעשה, האם תלות המצווה בנהנה היא מקיפה ויסודית עד כדי כך שהיא שוללת את רצונו החופשי של המצווה לעשות ברכושו ככל שיחפוץ. 

49. בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (6.5.2014; "ענין פלונית") נדרש בית המשפט העליון לבקשת רשות ערעור על פסק דין אשר לא בחן את כל אחת מאבני הבוחן שנקבעו בענין מרום אלא בחן את נסיבות המקרה כמכלול.

בית המשפט המחוזי באותו ענין הסתמך על כך שהמנוחה לא היתה במיטבה מבחינה פיזית, באופן שהיווה כר נח להשפעה ונתן משקל גם לפעולות שננקטו לאחר שנערכה הצוואה.

בית המשפט העליון הצדיק את ניתוח הדברים על ידי בית המשפט המחוזי וקבע (סעיף 7 לפסק הדין), כך:

"חוטים שונים של עילות שונות - הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית - יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים"

50. בעמ"ש (מחוזי תל אביב יפו) 48729-03-19 ב' י' פ' נ' א' פ' (17.11.2019) סקר כבוד השופט ש. שוחט את עיקרי "הלכת החוטים השזורים" והוסיף, כך:

"לעיתים בחינת המקרה בעיניים של אבני הדרך שנקבעו בפרשת מרום אין בה די כדי לזקק את אותו יסוד של "אי הגינות" שיש בו כדי לצבוע את הצוואה ואת הליך עשייתה בהשפעה בלתי הוגנת ובמקרים המתאימים כאמור יש להסתכל על המכלול בכללותו".

51. ע. לפשיץ סבורה, כי "הלכת החוטים השזורים" שנקבעה בענין פלונית פתחה את הפתח לחריגה מ"דבקות נוקשה במבחני מרום" ולאחר חידוש הלכה זו, כאשר נבחנת השפעה בלתי הוגנת, על בית המשפט לאתר מהות שחורגת ממבחני התלות שנקבעו בעבר (עמ' 51).
52. גם בפסיקה המאוחרת לפסק הדין בענין מרום ולפסק הדין בענין פלונית הדגישו בתי המשפט את החשיבות שבאיתור אי ההגינות שבהשפעה ואת הזהירות שיש לנהוג בעת קביעה שההשפעה על המנוח היא באופן או בעוצמה שהובילה לפגיעה ברצון החופשי באופן המהווה ניצול בלתי הוגן.
53. כך למשל, בענין ש. נ' ש. האמור הסביר בית המשפט כך:

"אין פסול בעצם ההשפעה על אדם לצוות באופן זה או אחר או הניסיון להשפיע עליו לעשות כן, שהרי ברור כל כל אדם נתון במידה זו או אחרת להשפעת הסובבים אותו וכי לעמדות שהם משמיעים בפניו תיתכן השפעה על גיבוש דעתו ועל החלטתו. הפסול נעוץ באי ההוגנות שבהשפעה. על אף שקשה לסווג ולקבוע במדויק כלל ברור המורה ומבהיר באילו מקרים ההשפעה תהא מותרת ומתי הינה עוברת את גבול המותר ונכנסת לגדר "בלתי הוגנת". על מנת להביא לפסילת הוראה בצוואה יש להראות, כי ההשפעה היוותה ניצול בלתי הוגן של מצבו של המצווה באופן שלא ניתן לומר כי הוראת הצוואה משקפת את רצונו החופשי".

עוד קבע בית המשפט באותו ענין:

"האבחנה בין השפעה מותרת להשפעה שאינה הוגנת אינה כלל ועיקר שכן אך כפסע הוא בין המעשה התמים ולמעשה הנגוע. כיוון שכך, נדרש בית המשפט לבחון בזהירות רבה את פרטי העובדות המוכחים לפניו ואת נסיבותיהם והקשרם קודם שיגיע להכרעה".

54. כלומר, מן המקובץ עולה, כי בכדי לקבל התנגדות לצוואה בעילה של השפעה בלתי הוגנת על בית המשפט להתחקות אחר פעולות או נסיבות המלמדות על התקיימות מבחני העזר (שאינם מהווים רשימה סגורה), לאגוד אותם יחד בכדי לאמוד את משקלם המצטבר ולקבוע, כי הופעלה השפעה באופן שהוביל לכך שהרצון של המנוח התגבש בהסתמך על אותה השפעה שאינה ראויה.
55. אקדים ואומר, כי לאחר עיון בכל החומר שהוצג ולאחר התעמקות בעדויות אני סבורה, כי מכלול הנסיבות ומשקלן המצטבר של העובדות שהוכחו - הן לגבי פעולות שבוצעו עבור, על ידי וביחס למנוח; הן לגבי מצבו הרפואי ושגרת חייו; והן לגבי פעולות שבוצעו בסמוך למועד עריכת הצוואה ולאחריה מלמד, במידה הנדרשת להוכחה, כי הצוואה שנחתמה על ידי המנוח היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת.

לאור היקף החומר שהוגש, הריבוי בהפניות לראיות וההתייחסות לטענות שני הצדדים ביחס לכל ענין, בכדי לפשט ולהקל אסביר, כבר עתה, את הנימוקים העיקריים והפירוט המלא וההפניות לראיות יוצגו בפרקים הבאים:

במועד עריכת הצוואה המנוח היה אמנם מודע למעשיו ולתוצאות, אך מצבו הגופני היה קשה; הוא היה סיעודי, תלוי בזולת, נזקק לסיוע במרבית פעולות היומיום, חווה חוסר נוחות ועצבנות.

במהלך האשפוז ב"-----", בנקודת זמן מסוימת, השתנתה דעתו של המנוח ביחס לחלק מבנות המשפחה. המנוח שוכנע, כי כספו נגנב וכי מבוצעות פעולות ברכושו. התיעוד מלמד כי קודם לנקודת זמן זו היחסים בין בני המשפחה היו תקינים.

אמנם לא הוצגה ראיה ברורה לכך שלאה גרמה לשינוי בעמדתו של המנוח כלפי יתר בנות המשפחה וכי היא זו שאמרה למנוח כי כספו נגנב או כי נעשות פעולות למכירת ביתו, אך בנקודת זמן זו היתה מעורבות רבה של לאה בענייניו של המנוח - היא פעלה (או למצער היתה מעורבת) בבידוד המנוח מיתר בנות המשפחה; היא פתחה עבור המנוח חשבון נפרד, ביצעה פעולות בחשבון הבנק של המנוח (כולל העברות כספים לחשבון שלה) ונסעה, יחד עם המנוח ועם עורך הדין כדי לחפש כספים שנגנבו, לכאורה, מבית המנוח על ידי בני משפחה אחרים.

נוסף על המעורבות האמורה, לאה חיברה בין המנוח ובין עו"ד נדב, הסיעה את המנוח לערוך צוואה, הסיעה את המנוח להפקיד את הצוואה, מימנה את אגרת הרשם ושילמה לפסיכיאטר שנתן חוות דעת טרם עריכת הצוואה.

בסמוך לאחר מכן העבירה לאה את המנוח לבית אבות מרוחק, ב-----, מבלי לעדכן את אחיותיה ואמה ומנעה ביקורים של יתר בנות המשפחה בבית האבות "-----" ב----- (כאשר יש עדות בדבר איום בהזמנת משטרה היה והאחיות תגענה לבקר).

בד בבד הוחתם המנוח על יפוי כח כללי לטובת לאה וננקטו על ידיו הליכים נגד פזית ונגד שגיא ודורית. לאה גילתה מעורבות חריגה בהליכים משפטיים אלה וביקשה לנהל את ההליך נגד אמה בהעדר אביה. זמן קצר לאחר הדיון הוגשה תעודת רופא ממנה נלמד כי המנוח במצב של דמנציה מתקדמת. כלומר, ההליך נוהל עבור המנוח על ידי עו"ד ועל ידי לאה, כאשר המנוח אינו כשיר.

ריכוז הפעולות כאמור, הרצף בו התרחשו הדברים, ההתייחסות לכל האמור במקובץ והצגת התמונה הכוללת מציבה בסיס איתן תחת המסקנה, כי הצוואה היא תוצר של השפעה שאינה הוגנת.

כעת, משפורטו עיקרי הדברים והמסקנה הנלמדת, אפנה ואפרט כל טענה וטענה ואציג את הראיות התומכות בה.

ה.1.3. מצבו הגופני של המנוח

56. כאמור בפרק ד' לעיל, התמונה המתגבשת מתוך החומר הרב שהוצג לבית המשפט היא שבתקופת עריכת הצוואה היה המנוח מודע למעשיו וללא ירידה קוגניטיבית משמעותית.

עם זאת, מצבו הגופני של המנוח היה קשה.

כבר בחודש יוני 2007 הוכר המנוח על ידי המוסד לביטוח לאומי כזכאי לשירותים מיוחדים בשיעור של 100% בשל התלות בעזרה רבה מהזולת בביצוע כל פעולות היום יום ברב שעות היממה ונקבעה זכאות לשירותים מיוחדים בשיעור של 100% (מוצג ט"ז, מסמכי המוסד לביטוח לאומי). מהחלטה שהתקבלה לגבי אובדן כושר עבודה של המנוח נלמד, כי המנוח היה באותה העת ב"מצב כללי ירוד מאד".

מאבחון רפואי שנערך בחודש נובמבר 2007 (בעת אישפוזו של המנוח במרכז הגריאטרי -----) עולה, כי המנוח חולה "עם תהליך תופס מקום במוח ושיתוק בפלג גוף שמאלי, מוזן על ידי זונדה".

ממסמכים רפואיים המתייחסים לתקופה שלאחר השחרור מ"------" עולה, כי המנוח נדרש היה לעזרה בכל פעולה - ניידות, הלבשה, הנעלה, רחצה, ניקיון אישי ולמעט אכילה.

לאחר מכן אושפז המנוח בבית החולים -------ותועדה הרעה במצבו של המנוח, צוין, כי המנוח סובל מדיכאון, נדרש לסיוע בכל התפקודים ומוגבל בתנועה (נספחים א-ב לתצהירי המבקשות).

57. המנוח התקבל לשהות במסגרת "-----" ביום 15.11.2016. המנוח הושם במחלקת סיעוד מורכב (נספח כו' לתצהירי המתנגדות). דו"ח הערכה תפקודית שנערך למנוח בחודש נובמבר 2016 מלמד על כך שהמנוח מוגבל בתנועה, מוזן במאכלים רכים בלבד, אינו שולט בהפרשותיו ונדרש לעזרה מלאה בכל תפקוד למעט האכלה (נספח כו' לתצהירי מתנגדות ונספח ג' לתצהירי המבקשות).
58. כל המסמכים המתעדים את מצבו של המנוח בעת השהות במוסד "-----" מלמדים על מצב סיעודי מורכב, על תלות מלאה בזולת בביצוע כל הפעולות (הלבשה, רחצה, תנועה); על בעיות שיניים מורכבות; על בעיות שמיעה ועל עצבנות יתר (נספחים ג-ט לתצהירי המבקשות ונספח כו' לתצהירי המתנגדות).

מסיכום המידע הרפואי שנערך ביום 7.6.2017 (סמוך למועד עריכת הצוואה) עולה, כי  המנוח מרותק לכסא גלגלים ומוגדר כסיעודי הנדרש ל"טיפול רב".

59. ביום 24.7.2017 (סמוך לאחר עריכת הצוואה) הופנה המנוח למיון בבית החולים "----".

הסיכום הרפואי לגבי מצבו הפיזי של המנוח תואם את התיעוד מ"------" וכן צוין אי שקט פסיכומוטורי ועצבנות.

60. מטופס ההעברה של המנוח מ"------" ל"--------" מיום 31.8.2017 (נספח יא' לתצהירי מבקשות) נלמד שאין שינוי במצב הרפואי, שהמנוח סיעודי ונשלח להמשך בירור פסיכיאטרי בשל עצבנות.
61. המסמכים הרפואיים המתעדים את מצבו של המנוח בעת הקליטה ב"-----" מעידים על ירידה תפקודית משמעותית, על צורך בסיוע בכל פעולה למעט האכלה ועל מוגבלות בתנועה ושיתוף בפלג גוף שמאל (נספח יג' לתצהירי מבקשות), על ריקבון של השיניים, על צעקות ותלונות רבות (נספח יד' לתצהיר מבקשות).
62. ההתרשמות של הצוות המטפל ב-----היתה שהמנוח אדם חשדן מאד, קפדן, זקוק למעקב והשגחה (ההתרשמות בדבר קפדנותו וחשדנותו של המנוח עלתה גם בדיווח של האחות, גב' מסקליוב וגם בדיווח של העו"ס, גב' לירון; נספח טו לתצהירי המבקשות).
63. ביום 20.11.2017, כחודשיים לאחר המעבר ל"------" אושפז המנוח במרכז הרפואי ----- בשל כאבים חוזרים בבית החזה משמאל (נספח טז לתצהירי המבקשות) ובשובו תועדה התנהגות רגזנית עד תוקפנית (נספח יח לתצהירי המבקשות).
64. התיעוד בכתב מקבל חיזוק מהעדויות שהוצגו במהלך ההליך:

גב' מוסקיוב, האחות האחראית על המחלקה הסיעודית העידה, כי המנוח היה דרשן וקפדן (עמ' 55, ש' 6-1); מרותק לכיסא גלגלים, זקוק לטיפול סיעודי (עמ' 55, ש' 10); אגרן, שמר אוכל, סרב להדליק אור, זרק חפצים והסיר לעצמו את הטיטול (עמ' 56, ש' 17-6); לא הסתדר עם אדם נוסף בחדר והיה בררן באוכל (עמ' 58, ש' 5-1).

אציין, כי העדה, גב' ח', העידה על התרשמות שונה מהמנוח והסבירה, כי אגר אוכל מטעמי כשרות, הכחישה את הטענות לגבי הצרכים וטענה שהתנהגותו היתה תקינה ונעימה (עמ' 61, ש' 12-1); אולם ספק אם ניתן לתת משקל רב לעדותה לאור הקשר של גב' ח' עם המבקשות (עמ' 65, ש' 26).

65. אסכם, כי התמונה המתגבשת מהחומר הרב שהגישו שני הצדדים - מסמכי ביטוח לאומי, תיעוד רפואי ממסגרות שונות, מסמכי אשפוז, דו"חות סוציאליים, דו"חות צוות מתחומי טיפול שונים (ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה) היא של מצב סיעודי מורכב משך שנים; של תלות מלאה בזולת בכל פעולות היומיום (למעט האכלה); של רגזנות, קפדנות וחשדנות (עד כדי תוקפנות) ושל אי נוחות כללית תמידית.
66. בת"ע (תל אביב) 40917-10-18 ש'א'נ' ד' ג' ש' (21.9.2020; "ענין ש' נ' א'") נדרש בית המשפט למקרה בו התיעוד הרפואי הצביעה על הבנה של המציאות, התמצאות וכושר שיפוט תקין בצד חולשה גופנית קיצונית.

בית המשפט באותו ענין הסתמך על החולשה הפיזית כמבחן עזר וקבע, כך:

"בחינת קיומה של השפעה בלתי הוגנת כעילה לפסילת תוקפה של צוואה, נועדה בדיוק עבור אותם מקרים ייחודיים ומורכבים, בהם חרף היעדרה של אותה עדות מפורשת לחוסר כשירות לצוות, ניתן להבין לנוכח הנסיבות והעובדות שנפרשו, כי היה במצבה הרפואי של המצווה כדי להשפיע עליה, על יכולת תפקודה העצמאית, הלך רוחה כוח הרצייה שלה ומידת יכולתה לפתח תלות באחר"

ראו גם עמ"ש (תל אביב) 45610-09-12 צ' ג' א' נ' נ' ג' א' (19.5.2014) לענין הסתמכות על מצב פיזי ירוד לקביעת קיומה של השפעה בלתי הוגנת.

67. המצב הרפואי הקשה, התלות הפיזית וחוסר הנוחות התמידי מעוררים קושי רב בנוגע ליכולת ההתנגדות של המנוח ומהווים כר נח להגדלת השפעה עליו. לכך יש להוסיף את הרגזנות, הקפדנות והעצבנות שתועדו משך כל השנים בצורה מודגשת על ידי גורמים שונים - אשר מקלים על הטיית ליבו של המנוח, על השפעה עליו ועל שכנוע של המנוח להפנות עורף לבני משפחה.

ה.2.3. הרחקתו ובידודו של המנוח מבני המשפחה

ה.1.2.3 בידוד והרחקה כאינדיקציה לתלות וכמבחן עזר לקביעת השפעה על המצווה

68. בענין מרום התייחס בית המשפט להיקף הקשרים של המצווה עם אנשים אחרים מלמד הזוכה כענין מהותי המלמד על תלות של המצווה בזוכה.

בית המשפט קבע באותו ענין, כי מדובר במבחן המסייע לקבוע את מידת התלות, כאשר "עצם הבידוד של המצווה מן העולם יש בו כדי להגביר את התלות", וזאת כאשר  "לענין הכרעה בשאלת התלות אין זה מעלה או מוריד מה גרם לבידוד של המצווה".

(ראו גם עניין ש' א'; וכן ת"ע (תל אביב) 47214-07-12 א' ל' נ' ש' א' (17.1.2016).

ה.2.2.3 הקשר של המנוח עם המשפחה בעת השהות ב"------"

69. ממסמכי הקליטה ב"-----" עולה, כי משפחתו של המנוח הביאה לו ציוד, סיפקה את כל צרכיו (נספח ה' לתצהירי המבקשות) וכי המנוח מסר שמתגורר עם אשתו (נספח ו' לתצהירי המבקשות).

בכל המסמכים מתקופת השהות ב"-----" וביקור בבית החולים באותה העת, רשומה פזית כאשת קשר של המנוח בצד לאה או בצד רחלה (נספח יב' לתצהירי המתנגדות). המידע הרפואי נמסר לפזית וצוין כי "אשתו ובתו" של המנוח התעניינו במצבו וקיבלו את כל האינפורמציה (ישיבה מיום 30.11.2016, נספח יב' לתצהירי מתנגדות).

70. מעדויות כל בני המשפחה עולה, כי נערכו ביקורים בעת שהותו של המנוח ב"------" (עמ' 43, ש' 25-22; עמ' 66, ש' 15 - עמ' 67, ש' 16; עמ' 69, ש' 8-2; עמ' 72, ש' 1 וש' 32; עמ' 75, ש' 1 וש' 10; עמ' 72, ש' 25-20; עמ' 81, ש' 18-10).
71. גב' ש', עו"ס "------" העידה, כי המנוח "היה מוקף בבנות שלו, היו שתיים שהיו יותר סביבו ואשתו" (עמ' 76, ש' 31), וכי בחודשים הראשונים לשהותו פזית ביקרה את המנוח (עמ' 77, ש' 20-19).
72. מ"תדפיס מצב הערכה תפקודי" מיום 6.11.2016 (נספח כו' לתצהירי המתנגדות) עולה תיעוד של ביקורים סדירים של בני המשפחה.

מ"ישיבת צוות רב תחומית מיום 16.4.2017" עולה כי בני משפחתו של המנוח מבקרים אותו באופן סדיר (נספח יב' לתצהירי המתנגדות). באותו המסמך מצוינת התרשמות העו"ס, כי בני המשפחה מעורבים; התרשמות המרפאה בעיסוק, כי מדובר במשפחה מסורה שמבקרת לעיתים קרובות וכן התרשמות הפיזיותרפיסט כי רעייתו ובתו של המנוח מגיעות לעיתים לבקר ומתעניינות בהתקדמות בפיזיותרפיה.

73. מעיון ב"תדפיס סוציאלי שוטף" שנערך ב"------" עולה מעורבות של פזית, מתועד קשר שוטף של הגורמים המקצועיים עמה וכן מתועדים ביקורים של פזית, של לאה ושל בת נוספת ונכד (נספח יב' לתצהירי המבקשות (עמ' 429-425)).

מעיון בדו"ח זה עולה, כי במהלך חודש מאי 2017 ההתרשמות היתה שהמנוח נסער מהרגיל (עמ' 425) וכי הוא פנה לרופא בכדי לקבל סיכום רפואי בכדי להעביר את המידע לעורך דינו.

בדיווח מיום 11.7.2017 העו"ס ציינה, כי המנוח כועס על כל בני המשפחה ו"לא מאמין להם רק ללאה".

העו"ס הסבירה את הדברים לאפרת וציינה, כי היא מוזמנת להמשיך ולנסות וליצור עמו קשר.

74. גב' ש' העידה, כי לקראת סוף תקופת השהות ב------ הודיע המנוח שהוא לא רוצה שרעייתו תבוא לבקר עוד מאחר שהיא ויתר הבנות והחתנים לא תומכים בלאה אשר התמודדה עם אלימות בבית (עמ' 76, ש' 34-32). בסמוך לכך לקחה לאה את המנוח לפתוח חשבון בנק נפרד.

(עדויות בני המשפחה על הפסקת הביקורים - עמ' 68, ש' 34-23 וכן עמ' 69, ש' 13-1); עמ' 75, ש' 8-1 ועמ' 82, ש' 14).

75. במהלך חודש אוגוסט 2017, מתועדות פניות של פזית בניסיון להשפיע על המנוח בכדי לחדש את הקשר (נספח יב' לתצהירי המתנגדות (עמ' 424)).

ה.3.2.3 העברת המנוח לבית אבות "------" ב------

76. מדו"ח תיעוד סוציאלי מ"------" מיום 10.8.2017 (צורף לנספח יב' לתצהירי המתנגדות (עמ' 424)) עולה, כי "לאה ציינה כי היא בודקת אופציה להעביר את אביה למוסד ב------ שקרוב למקום מגוריה". העו"ס, גב' ש', ציינה כי היא ממליצה לה לקחת את המנוח לראות את המקום טרם המעבר.

כלומר, המעבר לא היה ביוזמת המנוח אלא ביוזמתה של לאה, כמו גם הביקור המקדים ב------, טרם המעבר (כך גם עולה מהתיעוד המתייחס ליום 14.8.2017 ובתיעוד המתייחס ליום 27.8.2017 בדבר רצונו של המנוח להישאר ב------).

77. ביום 22.8.2017, זמן קצר לאחר עריכת הצוואה, הגישה לאה בקשה להעברת המנוח לבית אבות ------ ב------ כאשר הנימוק היה שלאה ורחלה הן היחידות שמבקרות את המנוח ואילוצי עבודה לא יאפשרו המשך הביקורים ב------ (נספח כו' לתצהירי המתנגדות).
78. ביום 27.8.2017 ציין המנוח, כי הוא לא מעונין לעבור למוסד אחר והעו"ס עדכנה את לאה בענין (נספח יב' לתצהירי המתנגדות (עמ' 424)).
79. על אף התנגדותו של המנוח למעבר, במהלך חודש ספטמבר 2017 מועבר המנוח לבית אבות "------" ב------.

מעדותה של גב' ש', העו"ס ב"------" עולה, כי המנוח "רצה לעבור למוסד אחר בעקבות מה שלאה דרבנה אותו" (עמ' 77, ש' 9-7).

80. בני המשפחה העידו שכלל לא ידעו על המעבר של המנוח ל"------" ב------ (עמ' 42, ש' 14-9 וכן תצהיר פזית, סעיף 123) והתיעוד מלמד, כי אשת הקשר באותה תקופה היתה לאה בלבד (נספח יז לתצהיר המבקשות).
81. כלומר בפרק זמן של חודשים ספורים ניתנת הוראה על הפסקת ביקורי המשפחה אצל המנוח ב"------" ב------, המנוח חותם על צוואה המדירה את שלוש בנותיו ורעייתו ולאה מעבירה את המנוח לבית אבות מרוחק, בסמיכות לביתה - ב------.
82. בהקשר זה אציין, כי לאה העידה שהמעבר ל------ היה לבקשת האב בשל העדר הביקורים של יתר הבנות (תמליל סרוק ביום 8.2.2023, עמ' 85, ש' 39) אולם מעיון במסמך עולה, כי הוא נכתב על ידי לאה תוך התייחסות אל עצמה וכי המידע שמסר המנוח לעו"ס, גב' ש', היה שונה.

ה.4.2.3 מניעת קשר עם בני המשפחה בעת השהות ב"------"

83. עם המעבר לבית אבות "------ ב------", ביום 4.9.2017, הוגשה בקשה למניעת כניסת מבקרים למנוח (נספח יג' לתצהירי המתנגדות).

הניסוח של מסמך זה מלמד, כי הוא לא נערך על ידי המנוח אלא על ידי לאה או רחלה:

"אבי היקר -- ---- שיח'... מבקש בכל לשון של בקשה למנוע את כניסת בנותיו... עקב סכסוך משפחתי והליך משפטי (הם גזלו ממנו כספים רבים בזמן שהיה מחוסר הכרה ומאושפז) כמו כן למנוע כניסת ----- אשתו מהסיבה הנ"ל".

84. בתדפיס סוציאלי שוטף שנערך ימים ספורים לאחר מכן, ביום 7.9.2017 צוין, כי "---- ובנותיו מבקשים למנוע מבני משפחתו להיכנס לבקרו" (נספח יד' וכן נספח יב' לתצהירי מבקשות).
85. במהלך השהות ב"------" אושפז המנוח בבית החולים ------ ב------ אך הודעה לא נמסרה למשפחתו, אלא ללאה בלבד (נספח יד לתצהיר המבקשות וכן עדותה של פזית).

שניר, בנה של לאה העיד, כי לאה אמרה לו לא לעדכן את בני המשפחה שהמנוח מאושפז, כדי שהן לא תגענה לבית החולים (סעיף 9 לתצהיר).

דורית העידה, כי לאה לא עדכנה את בני המשפחה שמדובר בימיו האחרונים של המנוח (תצהיר, סעיפים 159-158).

86. גב' ל.ט., שליחת חב"ד המקורבת למשפחה התקשתה להעיד בהליך זה והיא נדרשה להתייצב באמצעות צו הבאה. ניכר היה שהמעמד קשה לה ומתן עדות ביחס ליחסים המשפחתיים ולאירועים הנדונים מורכב עבורה.

גב' ט' העידה, כי היא מיודדת עם לאה (תמלול סרוק ביום 8.2.2023, עמ' 6, ש' 6-1) וכי לאה ביקשה ממנה למסור לאחיותיה שהן לא תגענה לבקר את האב.

לדבריה של גב' ט', לאה "אמרה שלא יבואו, כי ממש לא הסכימה שהם יבואו. היתה אומרת לי תעבירי להם מידע, אני הייתי מעבירה, אבל בשקט הייתי אומרת להם 'אבל תלכו תלכו'. אני יודעת מה זה אבא אני יודעת מה זה משפחה" (עמ' 6, ש' 20-12).

עוד העידה גב' ט', כי לאה אמרה לה שתמסור לאחיות שאם הן תגענה לבקר את האב המנוח, היא תזמין משטרה (תמלול סרוק מיום 8.2.2023 עמ' 6, ש' 30-22 וכן עמ' 8,ש' 28-33).

כאשר נשאלה גב' ט' האם יתכן שלאה הציגה את רצון אביה ציינה ספק בענין שכן לדבריה, המנוח בקושי דיבר, היה מאד חלש ומהמידע שנמסר לה, לרבות על ידי לאה, הוא לא היה במיטבו (תמלול סרוק ביום 8.2.2023 עמ' 9, ש' 1 - עמ' 10, ש' 35).

גב' ט' העידה, כי לאה חשה שמשפחתה לא קיבלה את גירושיה (עמ' 13, ש' 37-29).

87. עדותה של גב' ט' אודות האיום של לאה בהזמנת משטרה אם יתבצע ביקור של האב המנוח תואמת את עדותה של דורית בענין זה (עמ' 43, ש' 7-3).
88. חיזוק למסקנה כי מניעת הביקורים היתה במעורבות לאה והספק לגבי דעתו של המנוח בענין עולה מעדותה של גב' ד', אשר העידה שהיתה מבקרת ב"------" כמעט מידי יום (תמלול סרוק מיום 8.2.2023 עמ' 60, ש' 27).

גב' ד', חברתה של לאה, העידה, כי המנוח רצה בביקורי הבנות וכי רעייתו והבנותיו לא הגיעו (עמ' 59, ש' 39 - עמ' 60). גב' ד' העידה, כי המנוח "לקח ללב שאף אחד לא בא לבקר אותו. אני לא יודעת מה הסיבה בדיוק" וכי המנוח ציפה לבני המשפחה ורצה לראות אותם (עמ' 61, ש' 26-25).

גב' ד' העידה שלאה אמרה לה שאביה רוצה בביקורי המשפחה, כי היא רוצה שהם יגיעו וכי היא מנסה לעשות כן (עמ' 61, ש' 37-27).

89. אם כן, מעדות חברתה של לאה עולה, כי הוצג לה שהמנוח מעונין בביקורים וכי לאה מנסה לפנות לאחיותיה, אך האחות ב"------", גב' ס', העידה שהמנוח לא רצה לראות את בני המשפחה וכי היא זוכרת את כל הבנות יוצרות קשר (עמ' 55, ש' 26-18); היא העידה שהבנות ביקשו לבוא ונכנסו למחלקה אך המנוח הסכים לראות רק את לאה ורחלה (עמ' 56, ש '34-18).
90. אציין, כי יש קושי לקבל את הטענה שהביקורים נמנעו מרצונו המלא של המנוח, שכן הסיבה למעבר ל"------" היתה, לכאורה, העדר הביקורים של יתר בני המשפחה; אם כן, מדוע ביקש המנוח למנוע את הביקורים לאחר המעבר ל"------"? אם לא מתקיימים ביקורים, ואם יש טרוניא בענין, מדוע מבוקש למנוע אותם?

ועוד - הספק בענין רצונו של המנוח במניעת הקשר עם יתר בני המשפחה עולה מאופן ניסוח הצוואה. המנוח הביע מורת רוח מכך שבני המשפחה לא מבקרים אותו. ככל שהביקורים נמנעו לבקשת המנוח, מדוע מלין על כך המנוח בצוואה?

ועוד - התיעוד, כאמור, מלמד על קשר שוטף של בני המשפחה עד לחודש מאי 2016 או בקירוב לכך כאשר הסירוב לקשר אינו מצידן של הבנות ופזית (כאמור, יש תיעוד חוזר של ניסיונות ביקורים ופניות לצוות המטפל בענין זה).

91. אם כן, מהמקובץ עולה, כי זמן קצר לפני עריכת הצוואה, במהלך חודש מאי 2017, משתנה יחסו של המנוח לבני המשפחה, נמנעים ביקורי המשפחה, הוא חותם על הצוואה, מועבר לבית אבות מרוחק, סמוך לביתן של לאה ורחלה ללא ידיעת יתר בני המשפחה וגם שם נמנעים הביקורים תוך איום שאם יתקיימו ביקורים - תוזמן משטרה.

מכאן נלמדת פעולה מכוונת לבידודו של המנוח זמן קצר לפני עריכת הצוואה ולאחריה וזאת שלא מרצונו המלא של המנוח.

ה.3.3. מעורבות לאה בעריכת הצוואה

92. סעיף 35לחוק הירושה קובע, כך:

"הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה - בטלה".

93. תכליתו של סעיף 35 האמור, היא לשמור על האוטונומיה של המנוח ולכבד את רצון המת. על כן במקרה בו הוראות הצוואה מזכות את מי שלקח חלק בעריכתה - דין הצוואה להתבטל.

בבע"מ 384/19 פלוני נ' פלונית (5.6.2019) נקבע, כי מצוות המחוקק בסעיף 35 אינה דורשת הוכחת קשר סיבתי בין פעולות האדם שלקח חלק בעריכת הצוואה ובין ההוראה המטיבה עמו; כי על הנהנה להתרחק מפעולות עשיית או עריכת הצוואה; וכי תוצאה זו מגנה על המצווה ומהווה הרתעה ראויה כנגד מעורבות במלאכת עריכת צוואה על ידי גורם שעשוי להרוויח מכך.

94. בע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, פ"ד נד(1) קבע בית המשפט, כי ההתייחסות לעילת הפסילה השלישית המפורטות בסעיף 35 האמור, הנוגעת לכל מי שלקח חלק בעריכת הצוואה "באופן אחר" מאפשרת לבית המשפט מרחב פרשנות רב יותר משתי העילות הראשונות המתייחסות למי שערך את הצוואה או היה עד לעשייתה ומאפשר גמישות ומילוי תוכן על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה.

כאשר בכדי לבדוק את תחולת הסעיף האמור על בית המשפט לבחון מהי מידת האינטנסיביות של המעורבות הנטענת של הנהנה מהצוואה (ת"ע (תל אביב) 41494-06-16 ט.ח.א נ' ז.א. (11.2.2018)).

לעיתים יש לבחון את ההצטברות של אירועים וזיקות לצוואה, שכן אולי כל אחד מהם כשלעצמו אינו מספק כדי להציב תווית של "נטילת חלק בעריכת הצוואה" אולם קציבתם יחד, במבט על, יוצרים השתתפות בעריכה שמובילה לפסילת הצוואה (ע"א 586/03 חרמון נ' גולוב, פ"ד נט(3)1;  וכן ענין ש' נ' ש').

95. אתייחס למעורבות הנלמדת מהחומר הראייתי:

הסדרת ייצוגו של המנוח:

עו"ד נדב העיד שהמנוח פנה אליו בעקבות הפניה של לאה (עמ' 33, ש' 23); עו"ד נדב לא הציג תיעוד לתשלום עבור עריכת הצוואה ולטענתו המנוח שילם לו במזומן (עמ' 35, ש' 33-16); אולם מעיון בתדפיס תנועות בחשבון הבנק של המנוח (נספח ל' לתצהיר המתנגדות, עמ' 1876-1877) עולה, כי שולם לעו"ד נדב סך של 2,108 ש"ח ביום 30.5.2017 וסך של 5,000 ש"ח ביום 30.6.2017. העברת הכספים לעו"ד נדב בוצעה בסמיכות לשורת פעולות אחרות שבוצעו בחשבון הבנק של המנוח שלא על ידיו (על שתי פעולות מצוין במפורש, כי מדובר בהעברות כספים לחשבונה של לאה).

(ההיכרות המוקדמת בין עו"ד נדב ללאה עולה גם מעדותה של לאה (תמליל סרוק מיום 8.2.2023, עמ' 83, ש' 24-18)).

לאה לקחה את המנוח למקום עריכת הצוואה, הפקידה את הצוואה ושילמה את האגרה:

הצלם העיד שהצוואה נערכה באיזור -----, במלונית (זאת בניגוד לעדותו של עו"ד נדב אשר העיד שזה היה בבית האבות "------" ב------) וכי לאה הביאה אותו למקום עריכת הצוואה (עמ' 88, ש' 20-6 וכן עמ' 89, ש' 5-1).

לאה אישרה בעדותה שלקחה את המנוח לפגישה עם עו"ד נדב לשם עריכת הצוואה, אך ציינה כי זה היה לבקשתו, וכן אישרה, כי היא לקחה את המנוח להפקיד את הצוואה מבלי שהיא יודעת מה נעשה ושילמה עבור המנוח את אגרת הרשם (תמליל סרוק מיום 8.2.2023 עמ' 83, ש' 11 - עמ' 84, ש' 5).

לאה שילמה לפסיכיאטר שערך את חוות הדעת טרם עריכת הצוואה (תמליל סרוק מיום 8.2.2023 עמ' 93, ש' 9).

96. איני סבורה שיש בפעולות שביצעה לאה בכל הנוגע לעריכת הצוואה כדי ליצור מעורבות בעוצמה הנדרשת בכדי לקבוע שמתקיימת אחת החלופות הקבועות בסעיף 35 לחוק הירושה באופן המוביל לביטול הצוואה בשל המעורבות עצמה.

אולם, יש בפעולות שביצעה לאה (התיווך לעורך הדין, לקיחת המנוח אל עורך הדין, לקיחתו להפקיד את הצוואה, תשלום האגרה ותשלום שכר טרחת הפסיכיאטר) ובהתייחסות אליהן יחד עם מצבו הרפואי של המנוח, מצבו הרגשי ובידודו - כדי להטות את הכף לעבר המסקנה שסבירה יותר האפשרות שהצוואה היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת על המנוח מאשר האפשרות שהמנוח בחר, בנקודת זמן מפתיעה, כאשר הוא סיעודי, סובל ומוקף בבנותיו ורעייתו, לנשל את בנותיו ורעייתו מרצונו החופשי.

ה.4.3. מעורבות של לאה בענייניו של המנוח (לפני ובסמוך לאחר עריכת הצוואה) המלמדת על מידת השפעתה עליו

97. ביצוע פעולות כספיות בחשבונו של המנוח:

מעיון בתדפיס תנועות חודשי בחשבון הבנק של המנוח עולה, כי ביום 30.5.2017 וביום 30.6.2017 (זמן קצר לפני עריכת הצוואה, סמוך למועד בו השתנתה מערכת היחסים המשפחתית והחל הסירוב לקשר עם יתר בני המשפחה; וסמוך למועד עריכת הצוואה) מבוצעות פעולות בחשבון המנוח על ידי לאה ורחלה בסכומים משמעותיים ונמשכים כספים רבים במזומן (וזאת ללא תיעוד ליציאת המנוח מבית האבות "------" באופן שהיה מאפשר לו למשוך את הכספים בעצמו (התיעוד היחיד הוא ביום 14.5.2017 או קודם לכן, נספח יב' לתצהיר המתנגדות, עמ' 426)).

כאשר עומתה לאה עם תיעוד של העברת סכום של 10,000 ש"ח מחשבון המנוח לחשבונה, אישרה שבוצעה העברה כספית וטענה שזה היה תשלום לפסיכיאטר אולם קודם לכן טענה שהתשלום לפסיכיאטר היה סך של 4,000 ש"ח (עמ' 93, ש' 37-16 וכן עמ' 94, ש' 3).

 כאשר נשאלה על הפער בסכומים ועל ההיגיון של העברת סכום שונה - לא הוצג מענה ברור בענין (עמ' 94, ש' 18-1).

כאשר נשאלה לאה על העברות כספיות נוספות בסכומים משמעותיים מחשבון המנוח לחשבונה (העברת סך של 7,000 ש"ח ומשיכת מזומן בסך שעולה על 12,000 ש"ח) לא הוצג הסבר להעברות אלא השיבה לאה שיש לתהות על העברות שביצעה פזית ליתר הבנות (עמ' 94, ש' 20 - עמ' 96, ש' 15).

אציין, כי יש קושי לקבל את הטענה שמדובר בהעברות כספים על דעתו של המנוח לאור אופיו וקווי אישיותו, כפי שהוצגו בדו"ח הסוציאלי שנערך בבית האבות ב------ בכל הנוגע להתנגדותו לביצוע פעולות בחשבון הבנק שלו והתיאור החוזר של דקדקנותו בכספים ובקשת קבלות על כל תשלום ותשלום, גם בסכום קטן (דו"ח סוציאלי מיום 16.1.2019).

98. החתמת המנוח על יפוי כח כללי לטובת לאה:

בתצהיר תמיכה בבקשה למנות את עו"ד נדב כמנהל עזבונו של המנוח (בקשה מיום 28.4.2020, תצהיר מיום 19.3.2020) הצהירה לאה, כי "בשלהי שנת 2017 מצבו הפיסי והנפשי של אבי המנוח מר ------ ז"ל היה קשה מאד וחלה הידרדרות משמעותית במצבו הרפואי ולענ"ד החמרה זו הקרינה למצבו הקוגנטיבי אשר בוודאי לא היה שפיר בחודש מרץ 2018" (סעיף 5).

(הצהרה דומה נכללה גם בתצהירה של רחלה (נספח ג' לבקשה למינוי מנהל עיזבון)).

99. ביום 25.9.2017, כאשר המנוח שוהה בבית אבות ב------, מבודד מיתר בני המשפחה, במצב סיעודי, כאשר לאה סבורה, כאמור בתצהיר האמור, כי המנוח "במצב פיזי ונפשי קשה וכאשר מצבו הקוגנטיבי מדורדר" - הוחתם המנוח על ייפוי כח כללי לטובתה של לאה (יפוי הכח לא הוגש בהליכים כאן אך הוא צורף לבקשה מיום 21.1.2019 שהוגשה בתלה"מ 3230-10-17 ולאה אישרה את קיומו לטובתה (תמלול סרוק ביום 8.2.2023, עמ' 86, ש' 36-33)).
100. הספק בענין רצונו החופשי של המנוח בענין מתן יפוי כח כללי עולה גם מתוך התיעוד לגבי השליטה וקפדנות לגבי כספו של המנוח אבל גם, ובעיקר, מהתיעוד שהוצג בתדפיס הסוציאלי מ"------" בו ציין המנוח במפורש את התנגדותו לחתום על יפוי כח (תיעוד מיום 9.7.2018 ותיעוד מיום 12.7.2018 (נספח יג לתצהירי המתנגדות, עמ' 503)).
101. הגשת תביעות על ידי המנוח בשעה שספק אם הוא כשיר ובמעורבות חריגה של לאה עבור המנוח:

במהלך חודש אוקטובר 2017 הגיש המנוח, באמצעות עו"ד נדב, תביעה כספית נגד דורית ושגיא (תא"מ 2923-10-2017). התביעה נתמכה בתצהיר עליו חתום המנוח (וזאת שעה שהוצהר, כאמור, על ידי לאה ורחלה, כי בשלהי שנת 2017 מצבו הקוגנטיבי הדרדר משמעותית).

המנוח ביקש, באמצעות עו"ד אלמשעלי, למחוק את התביעה בשל מצבו הרפואי אשר אינו מאפשר לו ניהול ההליך.

במקביל, בחודש אוקטובר 2017 הגיש המנוח תביעה נגד פזית לפירוק שיתוף (תלה"מ 3230-10-17).

יום לפני הדיון בתביעה זו הגיש המנוח "בקשה דחופה כי ביתו של התובע תופיע במקומו לדיון" בהסתמך על יפוי כח כללי שניתן לה.

נטען, מפיו של המנוח, כי יפוי הכח שניתן ללאה מאפשר לה "לעשות במקומו פעולות שונות לרבות הופעה במקומו בבית המשפט" בתביעה מול אמה.

מבלי שניתנה החלטה בענין - לדיון שהתקיים ביום 22.1.2019 התייצבה לאה יחד עם עו"ד אלמשעלי ואילו התובע, המנוח, לא התייצב.

ב"כ של התובע, עו"ד אלמשעלי טען לכשירותו של המנוח וליכולתו לנהל את ההליך (פרוטוקול מיום 22.1.2019, עמ' 1, ש' 28-27; עמ' 2, ש' 3-2; עמ' 2, ש' 36-עמ' 3, ש' 1).

ואולם, ימים ספורים לאחר מכן הוגשה תעודת רופא מיום 5.2.2019 ממנה נלמד כי המנוח "סובל מדמנציה בשלב מתקדם, תקשורת ירודה מאד, זקוק לעזרה בכל התפקידים, אינו מבין את מצבו הרפואי והכלל, אינו מודע לצרכיו, יכולת השיפוט שלו ירודה ביותר".

כלומר, עו"ד אלמשעלי בליווי לאה ביקשו לנהל הליך משפטי מטעמו של המנוח נגד פזית כאשר המנוח מצוי בשלב מתקדם של דמנציה, כאשר הוא אינו מודע לצרכיו ויכולת השיפוט שלו ירודה ביותר, כאשר בית המשפט התבקש לאפשר ללאה לנהל את התביעה עבורו.

כאשר העיד עו"ד אלמשעלי בהליכים כאן ונשאל בכל הנוגע לניהול תביעות מטעמו של המנוח בשעה שיש ספק לגבי כשירותו העיד, כי הגיע לתביעות שהגיש המנוח נגד בני המשפחה עם לאה (עמ' 102, ש' 11-7) וכי הגיש את הבקשה עבור המנוח לבקשת לאה (עמ' 102, ש' 28) וזאת שעה שהמנוח אינו יכול להתייצב והוא אינו כשיר (עמ' 104, ש' 15-1).

(בהקשר זה ראו גם את עדותה של לאה בעמ' 103, ש' 17-11 וכן ש' 104-30).

102. בעדותה עומתה לאה עם הטענה כי היא החתימה את המנוח על תצהיר לטובתה בחודש מאי 2018, וזאת בשעה שהיא סבורה שהוא אינו כשיר אך לא הוצגה תשובה ברורה (עמ' 89, ש' 16 - עמ' 90, ש' 32).
103. על מעורבותה של לאה בענייניו של המנוח ניתן ללמוד גם מעדותו של עו"ד אלמשעלי, אשר היה מעורב בעריכת הנספח לצוואה אשר בהוראותיו נקבע מינויו, לכאורה, כמנהל עיזבון המנוח:

עו"ד אלמשעלי העיד, שהמנוח הגיע אליו דרך לאה (עמ' 97, ש' 30-27) וכי בפגישה הראשונה שלהם נכחה לאה (עמ' 98, ש' 4)

עוד העיד עו"ד אלמשעלי, כי המנוח לא שילם לו על שירותיו וכי יגבה מלאה את הכספים ברגע שיהיה לה כסף (עמ' 101, ש' 1- עמ' 102, ש' 2).

ספק נוסף בענין מעורבותה של לאה בענייניו המשפטיים של אביה עולה מכך שעו"ד אלמשעלי העיד, כי בוצע תשלום עבור המנוח, אך המנוח לא שילם ובמועד התשלום הוא לא היה כשיר (עמ' 104, ש' 25-17) וכי לאה או העיזבון חייבים לו כסף על הפקדת צוואתו של המנוח (עמ' 104, ש' 22-21).

104. אציין, כי המתנגדות טענו כי ניתן ללמוד על המעורבות העמוקה של לאה בענייניו של המנוח מהתייצבותה של לאה לישיבה ביחידת הסיוע יחד עם אביה והסירוב לצאת מהפגישה; אולם מהתמלול שצורף (נספח כד'18 לתצהיר המתנגדות) ומצפיה בסרט שתעד זאת (הוגש בתיק מוצגים) יש קושי לקבוע מה בדיוק קרה בפגישה ביחידת הסיוע. לאה לא נחקרה בענין זה ובהתבסס על התיעוד שהוגש יש קושי לקבוע אם אכן התעקשה לאה לשהות בפגישת הגישור וסירבה לצאת ולאפשר את קיום הגישור בין המנוח ופזית בלבד.

ה.5.3 אינדיקציות נוספות למידת השפעתה של לאה על המנוח ונסיבות המעוררות ספק בדבר מעורבותן של לאה ורחלה בשינוי עמדתו של המנוח ביחס לבני המשפחה:

105. כאמור, במהלך חודש מאי 2017 חל שינוי ביחס המנוח לבני משפחתו. מתיעוד תקופת זמן זו בדו"חות הסוציאליים ממקום שהותו של המנוח עולה, כי המנוח סבר שפזית גנבה את כספו וחילקה אותו לבני המשפחה והיו לו טענות לגבי השימוש שהיא עושה ברכושם המשותף.
106. לאה ורחלה טענו, כי כעסו של המנוח התעורר כאשר ביקש להוציא כסף וגילה שחשבון הבנק שלו נחסם; אולם לא ברור כיצד ידע המנוח לומר, שעה שהוא מאושפז ב------, שכסף שאוחסן בביתו נגנב וגם לא ברור הקשר בין חסימת החשבון להבנה של המנוח, כי כסף שאוחסן במחבוא בבית נגנב, לכאורה.
107. רחלה לא ידעה להסביר כיצד ידע המנוח שכספו נגנב (שעה שהוא סיעודי ומאושפז ב------), טענה שהוא יודע "כי הוא חכם", כי הגיע הביתה וגילה זאת וטענה, כי הנסיעה ל----לחפש את הכסף היתה ספונטנית, לאחר שלא הצליח למשוך כסף בכספומט (תמלול סרוק מיום 8.2.2023 בעמ' 39, ש' 10 - 40, ש' 39).

כאשר שבה ונשאלה רחלה כיצד ידע המנוח שכספו נגנב השיבה שהיא סיפרה לו שאמה נישלה אותה בצוואתה וכך הבין המנוח שכספו נגנב (עמ' 48, ש' 32-20).

108. לאה העידה שהאֵם אמרה לה שבכוונתה לחלק את הכסף שהוחבא בבית לילדים והיא אמרה לפזית, שזה כסף של המנוח (תמלול סרוק מיום 8.2.2023, בעמ' 75, ש' 28-21).

לאה עמדה על כך שהסיבה המרכזית לשינוי עמדתו של המנוח ביחס ליתר בני המשפחה היתה הגילוי שחשבון הבנק שלו הוקפא, בעקבותיו נסע לבנק ב---יחד עם עורך הדין (התמליל האמור, בעמ' 76, ש' 2 - עמ'  77, ש' 9)

109. אם כן, מהעדויות לא ברור מדוע לפתע סבר המנוח שכספו נגנב על ידי רעייתו וחתניו, מדוע שינה את עמדתו ביחס לבני המשפחה, מהו האירוע שגרם לו להבין שנעשה שימוש בכספו וכיצד תואמה נסיעה "ספונטנית" מאשפוז סיעודי ב------ לבית ב----בליווי עו"ד נדב (אשר הגיע מ------) בכדי לחפש את הכסף שנגנב לכאורה.
110. מאחר והמנוח היה סיעודי ומוגבל בתנועה, מאחר וכל מידע חריג תועד בדו"חות ולאור המרחק - יש קושי ממשי לקבל את הגרסה שהמנוח גילה בעצמו, במקרה, את דבר הגניבה הנטען ואת נישולן של רחלה ולאה וניתן להסיק מעורבות של גורם אחר בגיבוש עמדתו של המנוח.
111. מעדויות לאה ורחלה עולה, כי הן משוכנעות שכספו של האב המנוח אכן נגנב וכי הן קופחו לעומת אחיותיהן; שתיהן קשרו בין שינוי הוראות הצוואה על ידי המנוח לקיפוחן על ידי אמן וחלק נכבד מהעדויות הוקדש לתיאור הסכסוך בין לאה ואחיותיה:

לאה העידה, שאמה, פזית, אמרה לה ששגיא ודורית השפיעו עליה לעשות שימוש בכספו של המנוח וכי נודע לה שאמה נישלה אותה מצוואתה (סעיפים 11-10 וכן סעיף 53) וכי לבקשת אביה היא לקחה אותו לתחנת המשטרה להגיש תלונה על גניבת כספו.

בעדותה קשרה לאה בין הסכסוך בינה ובין בעלה ושיתוף הפעולה של אחותה דורית ובעלה עם בעלה של לאה לשעבר והפעולות שבוצעו בכספו של האב (סעיף 15 וסעיף 20).

התחושה הקשה של לאה כלפי אחיותיה וקשירת הסכסוך בעלה לסכסוך עם האב נלמדת מהחזרה על ענין זה שוב ושוב בתצהיר (סעיף 33, סעיף 91).

לאה טענה שדורית הסיתה את אמה נגדה בעת פרוץ הסכסוך עם בעלה ובהשפעת דורית התנגדה לגירושיה וזאת על אף האלימות שחוותה (סעיף 55).

לאה העידה על אפלייתה ואפליית רחלה על ידי אמה; על היחס לאביה ועל יחסו של אביהם אל הילדים (סעיף 66-32) וכן על היחס הרע שקיבלה מאחיותיה משך השנים וזאת בניגוד ליחס שלה אליהן (סעיף 69-68).

לאה העידה, כי אמה משכה את כספי קצבתו של המנוח והעבירה אותם או עשתה בהם שימוש תוך פגעה בזכויות האב (סעיף 35) כמו גם תקבולי השכרת נכסי ההורים (סעיף 37).

112. מעדויות לאה ורחלה ומחוות דעתו של ד"ר ויימן עולה, כי המנוח תכנן לחלק את כספו בין כל הבנות אולם לאחר שנודע לו על גניבת כספו ועל אפליית לאה ורחלה, החליט לצוות את כל רכושו להן (עמ' 49 ועמ' 97).
113. לעומת עדויותיהן של לאה ורחלה, יתר בנות המשפחה העידו על מקומן של רחלה ולאה בסכסוך ועל האינדיקציות לכך שדעתו של המנוח שונתה בעקבות דברים שנמסרו לו על ידי לאה:

פזית העידה, כי לאה נהגה לומר למנוח כי ענבל ואפרת לא באות לבקר אותו, במטרה לסכסך ולשכנע אותו שהיא היחידה שאוהבת אותו (סעיפים 91-89). עוד העידה, כי לאה הסיתה והשפיעה על המנוח, אמרה לו שהיא גנבה ממנו כספים וכי שגיא, חתנה, רוצה "לגנוב" את הבית (סעיף 99) וזאת על אף שאין לה שום כוונה למכור את הבית וממילא לא ניתן לעשות זאת שכן הרישום לא הוסדר (סעיף 102).

פזית העידה, כי לאה אמרה למנוח, שרק אחיותיה קיבלו כספים מהאֵם והיא לא קיבלה וזאת על אף שקיבלה סכום גבוה מיתר הבנות (סעיף 104). עוד העידה, כי לאה גרמה למנוח לפחדים ולחץ בנוגע לכסף וכי גרמה לו לחשוב שהיא מבזבזת את כספו (סעיף 108). 

דורית העידה כי שמעה את לאה אומרת למנוח מדוע ענבל לא מגיעה לבקרו ומסיתה את המנוח נגד בנותיו (סעיף 17) וכי היא ולאה היו ביחסים טובים עד שהיא מצאה את עצמה תומכת בילדיה של לאה (סעיפים 37-18).

אפרת העידה שהמנוח שמע את שגיא מוקלט אומר שרוצה למכור את ביתו (עמ' 67, ש' 12-10) אפרת העידה שהמנוח שמע הקלטה אך לא נאמר לה אם זה הגיע מלאה (עמ' 70, ש' 1 וכן עמ' 71, ש' 2-1).

נ' העיד, שהמנוח אמר שהוא שמע הקלטה ששגיא רוצה למכור את ביתו (עמ' 76, ש' 20-14).

114. גב' ש', עו"ס בבית האבות ב------ העידה, כי המנוח סמך על לאה ועל רחלה (עמ' 77, ש' 5-4) וכי הלך עם לאה לפתוח חשבון בנק נפרד (עמ' 77, ש' 1).
115. על אף שהמתנגדות טענו שהושמעה למנוח הקלטה שגרמה לו להאמין ששגיא מתכנן למכור את ביתו, לא הושמעה הקלטה כזו ולא נטען, בצורה ברורה וסדורה דבר ביחס להקלטה זו (מי הדובר, מהיכן ההקלטה ובאיזה נסיבות). כך גם לא הוצגה ראיה שמאפשרת לקבוע כי לאה מסרה למנוח מידע על מכירת ביתו, לכאורה.

נוסף על כך, אין בפניי ראיה שמוכיחה שלאה אמרה למנוח שכספו נגנב או שהיא קשרה בין גניבת הכסף, לכאורה, לפעולות שבוצעו על ידי מי מבני המשפחה בצורה מפורשת וברורה.

אולם, על אף העדר ראיה המוכיחה את עצם האמירה לאוזני המנוח, האופן בו התרחשו הדברים מצביע על מעורבותה האינטנסיבית של לאה בענייני המנוח בימים אלה - בימים אלה נוצר הקשר עם עו"ד נדב בתיווכה של לאה; נערך ביקור הפתע בבית ב------בנוכחות לאה ועו"ד נדב (ביקור שלא יתכן שלא תואם קודם לכן בשים לב לכך שהמנוח סיעודי ושוהה ב------ ועו"ד נדב ב------) וזמן קצר לאחר מכן נחתמה הצוואה לטובת לאה ורחלה (כאמור, לאה הסיעה את המנוח, הפקידה את הצוואה ושילמה את האגרה).

המעורבות האינטנסיבית והפעולות שבוצעו במעורבות לאה להרחקת המנוח מיתר בני המשפחה וסמיכות הזמנים מבססים את הנטען ביחס למעורבותה של לאה בעיצוב דעתו של המנוח בדבר גזילת כספו, אם כי לא ניתן לקבוע בצורה ברורה ונחרצת, כי אכן הושמעה למנוח הקלטה בענין מכירת ביתו או כי נאמר לו באופן מפורש שכספו נגנב.

116. בנקודה זו של פסק הדין אציין, כי המתנגדות השקיעו משאבים רבים כדי להוכיח את הקרע בין האחיות, את הקרע בין לאה לחלק מילדיה וכי שני הצדדים טענו רבות ביחס למקור לכעס והסיבה שהובילה לשינוי ביחס בין בנות המשפחה.

ואולם, כפי שצוין לאורך כל ההליך - אין בעוצמת התחושות בין האחיות, בקרע שנפער בין האחיות ובין חלק מהאחיות לאֵם, בין לאה לחלק מילדיה ואין בסיבות לסכסוכים כדי להוכיח את הטענות ביחס לצוואה ואין באיבה שהוצגה, כשלעצמה, כדי להוכיח את ההשפעה הנטענת.

עצם זה שרחלה ולאה מחזיקות כעס כלפי האחיות וכלפי אימן בצירוף העובדה שהן הזוכות בצוואה לא מוכיח, כלשעצמו, דבר; אלא שלאור החֵסֵר בנוגע לסיבה בעטייה שינה המנוח את עמדתו בנקודת זמן ברורה מבלי שאירע משהו משמעותי מתועד בסמוך לכך (חודש מאי 2017), מצבו הרפואי והיותו מוגבל בתנועה והעובדה שלאה סבורה שכספו אכן נגנב - זאת בצירוף מידת המעורבות של לאה באותה תקופה ובידודו מיתר בנות המשפחה תומכת בעמדת המתנגדות, כי לאה נטעה בראשו של המנוח את המחשבה אודות גזילת כספו שכן לא הוצג שום הסבר או מעשה שיש בו כדי להסביר מדוע לפתע סבר המנוח, כי פזית/חתניו גזלו את כספו מביתו וכיצד תואם הביקור בבית בנוכחות לאה ועורך הדין בתזמון זה.

ואולם, על אף שיש הגיון בדברים ועל אף שסמיכות הפעולות והובלת הדברים לכדי עריכת הצוואה מעוררת ספק ותהייה - בהיעדר ראיה ממשית לכך שלאה שכנעה את המנוח כי כספו נגנב ובהעדר תיעוד להקלטה הנטענת, איני סבורה שיש לבסס את קביעות פסק הדין על ענין זה, איני קובעת באופן ברור שהדברים אכן הוצגו על ידי לאה ולכל היותר יש בצירוף הנסיבות ובמעורבות כדי להוות נדבך נוסף למסקנה שהתגבשה מהפעלת שורת מבחני העזר שפורטו לעיל (המצב הרפואי, התלות, הבידוד, המעורבות האינטנסיבית בענייני המנוח, שימוש בכספו, החתמתו על יפוי כח שלא על דעתו והמעורבות חריגה בענייניו המשפטיים).

ה.6.3. סיכום הדיון בסוגיית השפעה בלתי הוגנת

117. כאמור, הפסיקה הציעה שורת מבחני עזר לקביעת השפעה בלתי הוגנת ונקבע, כי על בית המשפט להתייחס למארג הדברים במקובץ ולבחון האם צירוף העובדות והנסיבות מבסס את הטענה כי הצוואה היא תוצר של השפעה שאינה הוגנת.
118. הוכח, כי מצבו הרפואי של המנוח היה קשה, הוא היה סיעודי ונזקק לסיוע במרבית התפקודים, הוא שהה מחוץ לביתו משך תקופה ממושכת, תלוי באופן מלא בזולת, קפדן, נוטה לרגזנות וסובל מחוסר נוחות תמידי (ריקבון בשיניים).

הוכח, כי המנוח סמך רק על לאה, כי לאה סברה שנעשה למנוח עוול מבחינת השימוש בכספו וכי בנקודה מסוימת המנוח השתכנע שכספו נגנב / נעשה בו שימוש שלא על דעתו.

הוכח, כי לאה היתה מעורבת באופן אינטנסיבי בענייניו של המנוח, פעלה מטעמו מול המסגרת בה שהה, ביצעה פעולות בחשבון הבנק שלו, הפנתה אותו לעו"ד שייצג אותה, לקחה אותו (בליווי עו"ד) לביתו בכדי לחפש את הכסף הגנוב (לכאורה) והיתה מעורבת במניעת ביקורים של יתר בני המשפחה באופן שהוביל לבידודו של המנוח מיתר בנותיו ורעייתו.

הוכח, כי בסמיכות לאירועים אלה, חתם המנוח על צוואה המדירה את יתר בנות המשפחה ומצווה את רכושו ללאה ורחלה בלבד, כאשר לאה הסיעה את המנוח למקום עריכת הצוואה, הסיעה אותו למשרדי הרשם, שילמה את האגרה וכן מימנה את חוות הדעת הפסיכיאטרית שניתנה טרם עריכת הצוואה.

הוכח, כי בסמיכות זמנים פעלה לאה להעביר את המנוח לבית אבות ב------, מנעה את הביקורים של בנות המשפחה ב------ (לרבות איום בהזמנת משטרה) ולא מסרה מידע רפואי משמעותי אודות המנוח לבנות המשפחה האחרות (לרבות מידע על אשפוז).

הוכח, כי לאה ורחלה ביצעו פעולות בחשבון הבנק של המנוח, כי נמשכו כספים במזומן בהיקף גבוה (שעה שהמנוח אדם קפדן וחסכן במיוחד ושעה שהוא מוטרד ממצב שיניו וסבור שאין לו יכולת כלכלית לטיפול שיניים) ובוצעו העברות כספיות של סכומים משמעותיים לחשבון הבנק של לאה (כאשר הסכומים לא תואמים את ההוצאות של המנוח, לכאורה, והן בנוסף לתשלום שבוצע לעו"ד נדב מתוך חשבון הבנק של המנוח ולא בסכום ששולם לפסיכיאטר).

הוכח, כי בשעה שהמנוח כבר לא היה מודע למצב הדברים וסבל מדמנציה בשלב מתקדם פעלה לאה מטעמו וביקשה להוביל הליך משפטי עבורו.

119. בחינת העובדות שהוכחו במאוחד וצירוף הדברים לכדי תמונה אחת מוביל לגיבוש המסקנה, כי הצוואה שנערכה על ידי המנוח היא תוצר של השפעה לא הוגנת עליו, השפעה שבוצעה כאשר מצבו הגופני שפוף, מצב רוחו ירוד, הוא נוטה לכעוס ויש לו רגישות לסוגיית השימוש בכספו.

על כן שוכנעתי, כי הוכחה, במידה הנדרשת, השפעה שאינה הוגנת באופן המוביל לדחיית הבקשה לקיום הצוואה.

120. בצד מסקנה זו, בכדי להימנע ממצב בו קיימת טענה שהועלתה בהליך ולא הוכרעה, אדון בקצרה בטענות נוספות שהועלו ביחס לכשרות הצוואה.

ג.4.     טענת המתנגדות לפגמים בצוואה  

121. בסיכומים טענו המתנגדות, כי בשל פגמים בצוואה הנטל להוכחת טענת ההשפעה בלתי הוגנת מוטל על כתפי המבקשות.

לטענתן - הצוואה נערכה בפני עד אחד (שכן הצלם לא הבין את דבריו של המנוח); קיים ספק לגבי מקום עריכת הצוואה (עו"ד נדב העיד שהצוואה נערכה ב------ ואילו הצלם העיד שבמלונית באיזור ----) וקיים השוני בין תמלול הצוואה על ידי הצדדים, התיעוד המצולם והנוסח בכתב שונים.

122. אקדים ואומר כי הטענות בענין פגמים בצוואה עצמה לא נטענו בהתנגדות לצוואה ואף לא לאורך ההליך (וזאת על אף שסוגיית נטל ההוכחה וסדר הבאת הראיות עלתה לדיון (החלטה מיום 28.4.2021).

הטענות בענין זה עולות מתוך דברים שהתבררו בעדויות ועל כן ספק אם מדובר בהרחבת חזית אסורה; אולם מאחר ולא מדובר בפגמים שנטענו במסגרת כתבי הטענות איני סבורה שיש בהן כדי להעביר את הנטל אל כתפי רחלה ולאה שכן המשמעות היא קבלת טענה בענין נטל הוכחה בסוף ההליך, שעה שאין לצד השני אפשרות להיערך אחרת.

כך או כך, לאור תוצאת ההליכים ובשים לב לקביעות בפסק דין זה, ההכרעה בשאלה האם טענות שנטענו לראשונה בסיכומים בעקבות עדויות יכולות להעביר את הנטל מכתפי צד לצד שכנגד אינה נדרשת להכרעה אם כי, כאמור, התשובה לטעמי לכך היא שלילית.

123. עם זאת אציין, כי הספק ביחס למקום עריכת הצוואה, הקושי להבין את המנוח, המלל הנוסף שאינו חלק מהצוואה ועצירת התיעוד של עריכת הצוואה באמצע הצילום (לכל הפחות פעמיים, כאשר יש ספק לגבי ציון שמות הנהנות במלל של המנוח) מגבירים את הספק ואת התהיות ביחס לנסיבות עריכת הצוואה ושיקוף רצונו האמיתי של המנוח.

בכל הנוגע לתיעוד מעמד עריכת הצוואה -

הצלם שתיעד את מעמד עריכת הצוואה העיד שהוא זוכר שההקלטה נעצרה פעם אחת וכי יתכן שהיו עצירות נוספות (עמ' 87, ש' 14-8), הצלם לא זכר מדוע נעצרה ההקלטה בעת ציון שם הנהנות ולא זכר/ידע להסביר את העצירות הנוספות שהוצגו לו (עמ' 87, ש' 34-18), אך אישר שהיתה עצירה נוספת (עמ' 87, ש' 34).

עו"ד נדב העיד שיתכן שהסרט המתעד את עריכת הצוואה נעצר בעת ההקלטה (עמ' 35, ש' 2-1).

הקושי בענין זה מועצם שכן ההקלטה נעצרה כאשר המנוח שאל מי היורשת הנוספת (עו"ד נדב טען בעדותו שאינו זוכר ענין זה (עמ' 39, ש' 4)).

לשאלה מדוע היה צורך לומר למנוח מה התאריך במועד עריכת הצוואה השיב עו"ד נדב, כי המנוח התקשה בקריאה והוא אינו זוכר מדוע היה צורך לומר למנוח מה התאריך (עמ' 39, ש' 9-7).

אולם יש קושי לקבל תשובה זו שכן לא יתכן שהיה למנוח קושי בקריאה מאחר שהוא השאיר מכתבים רבים וכי העדים העידו שהמנוח היה קורא וכותב ((עדות גב' ח'; עמ' 61, ש' 29) עדות גב' ש' (עמ' 76, ש' 30); עדות עו"ד אלמשעלי (עמ' 99, ש' 15)).

כך, אופן תיעוד מעמד עריכת הצוואה אינו מסייע בדחיקת טענות המתנגדות ואינו מפריך את הטענות בדבר ניצול מצבו של המנוח.

124. מאחר והדברים נאמרו ובכדי לא להותיר טענה מבלי לציין את המענה שניתן לה יצוין, כי בסיכומים מטעמן של לאה ורחלה הוצג מענה לתהייה ביחס למקום עריכת הצוואה (לאור הסתירה בין עדויות הצלם ועו"ד נדב) ונטען כי יש להבחין בין תהליך גיבוש ועריכת הצוואה למועד החתימה.

לא מצאתי כי ההסבר ברור דיו, שכן ההתייחסות היתה למקום חתימת הצוואה אולם, איני סבורה שענין זה דורש הכרעה גם מאחר ולא מצאתי כי יש בספק לענין מקום עריכת הצוואה כדי להעביר את הנטל או כדי להוכיח את הטענות העומדות בלב ההתנגדות.

כך גם מקובלת עליי עמדתן של לאה ורחלה, כי גם אם עד לחתימה לא הבין חלק מהמלל בעל פה, אין בכך כדי לפסול את הצוואה כל זמן שהמלל הכתוב ברור, כי הדברים ברורים למצווה וכי החתימה בוצעה בפני העד.

125. בסיכומים טענו המתנגדות כי יש שוני בין גרסאות הצוואה.

מקובל עליי המענה שהוצג על ידי לאה ורחלה, כי אין טענה ביחס לגרסאות שונות של הצוואה וכי קיימת רק צוואה אחת, צוואה בכתב אשר הוגשה והופקדה ועליה עומדים הצדדים בהליך זה.

ד.        אופן ניהול ההליך

126. מטעם המתנגדות הוצג חומר ראייתי בהיקף רחב במיוחד. הוצג תיעוד רב מתקופות שונות (מסמכים למעלה מעשר שנים טרם עריכת הצוואה) והוגש תיעוד ראייתי (הקלטות שמע וסרטים) באופן שאינו על פי הוראות הדין, כאשר לא ברור מי הדובר ומתי בוצע התיעוד ולגבי חלק מהדברים יש קושי ממשי להבין מה נועד התיעוד להוכיח.

בית משפט זה לא הסתמך על ההקלטות הן מאחר ולא נמצא כי היה בהן כדי להוכיח את הנדרש בהליך זה והן לאור הקושי להסתמך עליהן לאור מאופן הגשתן.

בנוסף, כאמור, הוצגו עדויות ביחס לטיב יחסיה של לאה עם ילדיה והובאו לעדות ילדיה (הבגירים). ספק אם היה בכך צורך והעמדתם על הדוכן העצימה את הקושי והאריכה שלא לצורך וזאת שעה שמרבית העדויות לא נגעו למסכת העובדות כאן ולא לשאלות הדורשות הכרעה כעת.

מעבר להעמסת מידע שלא נדרש והרחבת המסכת הראייתית, המסמכים מטעמן של המתנגדות הוגשו באיחור, רק לאחר שורת החלטות ורק לאחר שהוגשו בקשות למתן החלטה מצידן של התובעות וכן הוגש תמליל שיחה על ידי עד אשר לכאורה לא היה צד לשיחות מבלי שהוצג הסבר לכך וזאת על אף החלטה בענין (החלטה מיום 20.9.2021 והחלטה מיום 21.12.2021).

העמסת המידע שלא נדרש; ההתעקשות על שמיעת העדים (גם אם לא היתה להם ידיעה אישית ביחס לסוגיות הרלבנטיות); אופן הגשת המסמכים  והאיחור בהגשת התצהירים וכתבי טענות האריכו וסרבלו את ההליך.

127. מנגד - על אף שלא נעתרתי לבקשה למנוע את ייצוג התובעות על ידי עו"ד נדב (בין היתר לאור החלטת ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין (החלטה מיום 28.4.2021)), אני סבורה שיש קושי מהותי בניהול הליך שנוגע לכשירות צוואה וטענות להשפעה בלתי הוגנת על ידי עו"ד שממונה בצוואה למנהל עיזבון ואשר היה מעורב באופן אישי בפעולות שקדמו לעריכת הצוואה ואשר ככל הנראה בנקודה מסויימת התגלו חילוקי דעות בינו ובין המנוח.

אני ערה לעמידה בתנאים שנקבעו בהחלטת ועדת האתיקה וזו גם הסיבה שלא הוריתי על הפסקת הייצוג, אולם ספק אם ניתן היה לתת משקל משמעותי לעדות עורך הדין, שעה שהוא למעשה מעורב ונהנה מהצוואה.

סוף דבר:

128. בהסתמך על ניתוח הדברים כמפורט בפסק דין זה, אני קובעת כי צוואתו של המנוח נערכה כתוצאה של השפעה בלתי הוגנת עליו ועל כן איני נעתרת לבקשה לקיום הצוואה.

בהתאם, אני דוחה את הבקשה למינוי מנהל עיזבון מכוח הוראות הצוואה.

129. לאחר ששקלתי את אופן ניהול ההליכים, לאחר שנתתי דעתי להיקף ההוצאות להן נדרש כל צד כי להוכיח את טענותיו ואת האופן בו ניתן היה לייעל את הדברים ולפשט אותם אני מורה על חיובן של התובעות, לאה ורחלה, יחד ולחוד, בהוצאות המתנגדות, יחד ולחוד, בסך כולל של 15,000 ש"ח.

אני מתירה את פרסום פסק הדין בהשמטת כל פרט מזהה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים.

ניתן היום,  ח' תמוז תשפ"ד, 14 יולי 2024, בהעדר הצדדים.