- עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט ניר זיתוני) בתלה"מ 8549-06-18 מיום 30.5.19, במסגרתה חויבה המבקשת לשלם למשיב סך של 1,500 ₪ בגין 5 הפרות זמני השהות של הקטינה עם אביה (להלן: "ההחלטה קמא").
רקע בזעיר אנפין
- המבקשת (להלן גם: "האם") והמשיב (להלן גם: "האב") יהודים אשר נישאו זה לזו כדמו"י ביום 22.9.2005 ונפרדו בחודש אוגוסט שנת 2009. ביום 22.2.2011 ניתן פסק דין בענייני המזונות, משמורת הקטינה ורכוש הצדדים. הצדדים התגרשו כדין בבית הדין הרבני.
- מנישואי הצדדים נולדה הקטינה, כבת 12 שנים. היא מצויה במשמורת האם ומתקיימים זמני שהות בינה לבין האב כפי שיפורט להלן.
- האב טוען כי האם מונעת תדיר את מפגשי האב עם הקטינה, וכן מנצלת את היותה ההורה המשמורן להתעמר באב ולהקשות עליו ביחסיו עם הקטינה.
התיק קמא נפתח על ידי האב ביום 5/6/18, ובמסגרתו התבקש בימ"ש קמא להורות על העברת משמורת הקטינה מידי האם לידי האב, להסמיך את המתאמת ההורית מזל דהן לפקח על זמני השהות ולקבוע אותם, להטיל קנס בגין כל הפרה של זמני שהות, למנות את ד"ר ענבל בר-און כמומחית מטעם ביהמ"ש לבחינת מצב הקטינה, ולהפנות את הקטינה לטיפול רגשי שעלותו תופחת מהמזונות.
- בכתב ההגנה שהגישה טענה האם כי האב לא מקיים את הסדרי השהייה שנקבעו בהסכמה בתיק י"ס.
- בדיון קמא מיום 4.7.18 הושגה הסכמה לפנות למומחה רפי בילר. הובהר כי הקטינה לא מוכנה לקיים את זמני השהות כפי שנקבעו בפסה"ד ויש נסיגה ביחסים בין הקטינה לבין האב. האפוטרופוס לדין התרשמה כי הקטינה מצויה בקונפליקט נאמנויות ופועלת בהתאם להנחיות האם והסבתא. הוצע לכבד את רצונה של הקטינה לגבי זמני שהות מצומצמים בימי ב' ומשם להתקדם. עוד הוצע שלא לכפות על הקטינה לנסוע עם האב לחו"ל. ב"כ האב ציינה כי האב מבין שצריך סבלנות טיפול. ביהמ"ש קבע זמני שהות לפי המלצת האפוטרופוס לדין, הורה על טיפול רגשי לקטינה, ואסר להקליט את הקטינה ולערבה בהליכים המשפטיים.
- ביום 30.12.18 הגיש המומחה בילר דוח מפורט הכולל התייחסות חיובית בעיקרה להתנהלות האב וביקורת נוקבת על התנהלות האם. המומחה המליץ להרחיב את המפגשים סביב אימוני השחייה של הקטינה, כך שיתקיימו פעמיים בשבוע, מ-15:15 עד 20:30, להרחיב את המפגשים בסופ"ש כך שיכללו לינה ולהוסיף מפגשים במחצית החופשות והחגים.
- האם התנגדה לאמור בדו"ח המומחה בילר באמרה כי אין לשנות את מתכונת זמני השהות שפועלת היטב. הקטינה מטופלת בריטלין ומשולבת היטב בכיתה. הקטינה שחיינית מוכשרת ולכן אין פגם באימונים הרבים שמשקפים את רצונה. לאור העמדה השלילית, אין לאם אמון במר בילר כמטפל.
- בדיון בבימ"ש קמא ביום 21.1.19 הוחלט על הרחבה הדרגתית של המפגשים ע"י הוספת מפגש ביום ה' בסופ"ש בו הקטינה שוהה עם האם, מהשעה 18:30 עד שעה 20:30 ועל הוספת לינה בימי ו' בסופ"ש בו הקטינה שוהה עם האב (זאת בנוסף למפגשים בימי ב' משעה 18:30 עד 20:00). בהמשך לדיווחי המומחה בילר כי האם מערימה קשיים ומחבלת בקביעת סדרי המפגשים הטיפוליים, נקבע כי ככל שהאם לא תפעל בהתאם להנחיות המומחה בילר ללא הצדקה עניינית, יהיה עליה לשלם לאב 300 ₪ בגין כל הפרה.
- ביום 11.4.19 ולאחר הגשת תגובות הצדדים, ניתנה החלטת ביהמ"ש קמא בבקשת האב מיום 17.3.19, בדבר קיומן של הפרות בזמני השהות ובקשה להפעלת סנקציות על האם – או להעביר משמורת הקטינה באופן זמני לאב. בהחלטתו אימץ ביהמ"ש קמא חלק מהמלצות המומחה והותיר את ההכרעה בנוגע להמלצות נוספות עד לאחר הדיון שהיה קבוע ליום 06.05.19.
בכל הנוגע להטלת סנקציות על האם, נקבע בסעיף 9 להחלטה מיום 11.4.19 כדלקמן: "החלטה המטילה סנקציות על האם בגין אי קיום זמני שהות כבר ניתנה בהחלטתי מיום 21.1.19. יישום ההחלטה על האירועים הנזכרים בבקשה יתבצע במידת הצורך לאחר הדיון הבא, שכן מדובר למעשה בסנקציה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש".
- ביום 06.05.19 התקיים דיון בבימ"ש קמא. האפוטרופוס לדין ציינה כי היא מודאגת מהקשרים החברתיים של הקטינה והמליצה לצדדים לפעול בהתאם להנחיות המומחה. האם ביקשה לא ללחוץ על הקטינה, אשר מסרבת לישון אצל האב, וביקשה כי הקטינה תישמע על ידי בית המשפט קמא והסכימה כי האב יביא את הקטינה לשמיעה. האב ציין 5 מקרים ספציפיים של הפרות של זמני השהות. ב"כ האם ציין כי היו 3 לינות של הקטינה בבית האב בעקבות החלטת בית המשפט ולאחר מכן הקטינה הפסיקה את הלינה בבית האב. בגמר הדיון החליט השופט קמא על שמיעת הקטינה, וכן עיכב ההחלטות בעניין סנקציות על הפרות עבר ושקילת הרחבת המפגשים, עד לאחר השמיעה.
- ביום 19.05.2019, הגיש המומחה בילר לבימ"ש קמא עדכון חסוי וביקש כי יוותר חסוי ויוצג רק לשופט קמא. בימ"ש קמא נעתר לבקשתו חרף התנגדות האם.
- ביום 29.05.2019, נשמעה הקטינה בלשכת המותב קמא, בנוכחות עו"ס יח"ס. תוכן המפגש נותר חסוי למעט בקשת הקטינה כי אביה ימנע מלהקליטהּ (איסור זה נקבע כבר בהחלטת בימ"ש קמא מיום 4.7.18).
- ביום 30.5.19 ניתנה ההחלטה קמא, בגינה הוגשה בקשת רשות הערעור דנן. להלן עיקרי ההחלטה:
"לא מצאתי הצדקה בשלב זה, להרחיב עוד את זמני השהות. אני סבור כי ראשית יש לפעול באמצעות הסנקציות, המפגשים הדיאדיים והטיפול אצל גב' בן שושן כדי לעגן ולבצר את זמני השהות הקיימים, בטרם תישקל הרחבה נוספת של זמני השהות.
...
לאחר שמיעת הקטינה הגעתי לכלל מסקנה כי יש הצדקה ליישם החלטה קודמת מיום 21.01.2019, ולהטיל סנקציות על האם בגין 5 הפרות עבר שצוינו בדיון מיום 06.05.2019. שמיעת הקטינה הובילה אותי למסקנה כי אין הצדקה שלא לאמץ את ההתרשמות של המומחה והאפוטרופוס לדין, בכל הנוגע למידת ההשפעה של האם על הקטינה. הקשר המיוחד בין האם לבין הקטינה, מסייע לקטינה לנהל אורח חיים ספורטיבי ולהגיע להישגים מעולים, הן במסגרת הלימודים והן במסגרת השחייה, חרף הקשיים עמם מתמודדת הקטינה בצל הסכסוך שלא נגמר בין הוריה. כמו המומחה, שוכנעתי כי לאם יש השפעה רבה על הקטינה, מעבר להשפעה שאמורה להיות לכל הורה משמורן על ילדיו. נוכח מסקנה זו, ישנה הצדקה מלאה לדרוש מהאם לעשות שימוש בהשפעתה זו כדי לשכנע את הקטינה לקיים את זמני השהות הפסוקים במלואם, גם כאשר הקטינה מתנגדת ללינה באופן נחרץ. שמעתי את ההסברים של הקטינה להתנגדותה זו ולא מצאתי כי יש בהם כדי להצדיק באופן אובייקטיבי את סירובה של הקטינה לישון בבית האב. זמני השהות הקיימים נקבעו בהתחשב בלוח הזמנים הצפוף של הקטינה כולל לימודים, אימוני שחייה 6 ימים בשבוע, רכיבה על אופניים וריצה.
...
אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 1,500 ₪, בגין 5 ההפרות של זמני השהות אשר נזכרו בדיון מיום 06.05.2019. ככל שהתשלום לא יבוצע עד מועד החיוב הבא במזונות, יוכל התובע לקזז סכום זה ממזונות הקטינה".
נימוקי בקשת רשות הערעור
- להלן טענות המבקשת בקצרה, כפי שעולות מבקשת רשות הערעור:
א. שגה בימ"ש קמא כאשר קבע כי המבקשת הפרה את הסדרי השהיה בין המשיב לקטינה, ללא שבחן את טענות המבקשת בעניין ההפרות הנטענות, לא ערך דיון לבירור טענות הצדדים ולא העניק אפשרות לכל צד לחקור את משנהו על טענותיו.
ב. השתת הסנקציות על המבקשת בזיקה להחלטה מיום 21.1.19 מקורה בטעות. ההחלטה מיום 21.1.19 עסקה בשיתוף הפעולה עם המומחה בילר בתיק קמא ובסנקציות בגין התנהלות לקויה מולו, ולא בהפרות זמני השהות של הקטינה עם אביה.
ג. בימ"ש קמא התעלם לחלוטין בהחלטה קמא מאחריות המשיב כאביה של הקטינה ומהתנהגותו הבלתי סבירה – למשל היותו מקליט את הקטינה למרות איסור מפורש שהוטל עליו (ואף לא הוטלה עליו סנקציה כספית חרף התראה כי ייעשה כן); התנהלות האב עת מגיע לאסוף הקטינה, נשאר לשבת ברכבו ולא נוקף אצבע כדי שהקטינה תגיע לרכבו.
ד. אין בענייננו סרבנות קשר אלא התנגדות הקטינה, נערה כבת 12, ללינה אצל אביה, בעוד שלמפגשים ללא לינה היא מגיעה בחפץ לב. יש לכבד את רצון הקטינה, להתראות עם אביה אך לא ללון אצלו. המבקשת מפעילה השפעתה על הקטינה כן ללון אצל המשיב, אך סירובה נחרץ ואין למבקשת כלים כדי לכפות על הקטינה לעשות כן.
ה. הפעלת לחץ על הקטינה עלולה להביא להתקררות יחסיה עם האב. הדרך הנכונה היא לאפשר לקטינה לבסס את הקשר עם האב ללא לינה ובהמשך לבחון שילוב לינה אצל האב.
ו. שגה בימ"ש קמא עת התיר למומחה בילר להגיש דו"ח חסוי בעניין המבקשת והתבסס על האמור בדו"ח זה יתר על המידה, בנסיבות בהן ברור כי המומחה בילר מזדהה לחלוטין עם המשיב באופן לא אובייקטיבי.
תגובת המשיב לבקשת רשות הערעור
- ביקשתי וקיבלתי את תגובת המשיב לבקשת רשות הערעור. להלן תמצית טענותיו:
א. יחסיה של הבת עם האב יודעים עליות ומורדות כאשר האם שולטת בהתנהגות הבת. למשל, עד ליום מתן ההחלטה מ- 21.1.19, הקטינה לא לנה בבית האב במשך כשנה, ולאחר ההחלטה מיום 21.1.19 לנה הקטינה שלוש פעמים בסופי שבוע לפני שזמני השהות הופסקו באופן חד צדדי על ידי האם.
ב. האם לא ערערה על ההחלטה מיום 21.1.19 (בעניין הרחבת זמני השהות) אולם משהטיל בימ"ש קמא סנקציות כספיות בהחלטתו מיום 30.5.19 בגין הפרות האם ואף התיר לאב לקזזן ממזונות הקטינה – מיהרה האם לערער. ללמדנו, כי הנושא שמפר את שלוות האם הוא הכסף.
ג. טענות האם כאילו הקטינה מסרבת ללון בבית האב בשל היעדר תנאים מינימליים בביתו והתנהגות פוגענית של האב מקורן בשקרים והמצאות, אשר הופרכו בחוות דעת המומחה בילר, שביקר בבית האב והתרשם בעצמו מתנאי המחיה הנאותים.
ד. טענותיה של האם בדבר מסוכנותו של האב אף הן שקריות ומופרכות ואך מחזקות את דברי המומחה בילר, שהתרשם כי האם מפגינה דפוס התנהגות לפיו בכל פעם שהאב מנסה לחזק את הקשר עם בתו, טענותיה של האם בדבר מסוכנות האב מתגברות.
ה. אין דופי בהתנהלות האב. בימ"ש קמא לא קבע כי האב הפר החלטה (עת נטען כי הקליט את הקטינה) אלא אך ציין שהקטינה ביקשה שלא להקליטה. הקטינה לא הוקלטה מעולם אולם את המפגשים בהם נכחה האם נאלץ המשיב לעיתים לתעד, לנוכח ניסיון העבר לפיו האם מעלילה על האב עלילות שווא. אף טענות האם לעניין האחריות למעבר הקטינה מרכבה לרכבו של האב הן מופרכות, מאחר שלבקשות האב אין כל השפעה כלפי הקטינה עת היא ישובה ברכבה של האם והאם מסרבת להשתמש בהשפעתה על הקטינה לחזק את הקשר עם האב.
ו. הסעד של סנקציה כספית בגין הפרת זמני השהות התבקש עוד במסגרת תביעת המשמורת שהוגשה על ידי האב בחודש יוני 2018, כבקשה בתוך תיק המשמורת. הפרות זמני השהות מצד האם היו ועודם מתרחשים, האם מודה בעצמה כי זמני השהות בסופי השבוע לא מתקיימים. האחריות על ההפרות מוטלת על כתפי האם, כפי שניתן לראות מבחינה מהותית של הנסיבות בתיק קמא וכן לפי קביעת כלל הגורמים בתיק קמא.
דיון והכרעה
- לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיבים ובתיק קמא, החלטתי ליתן רשות ערעור מכוח סמכותי על פי סעיף 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור באופן זה שאני מורה כי חיוב המבקשת בסך 1,500 ₪ בגין הפרת זמני השהות יבוטל.
להלן אנמק את החלטתי.
- ראשית אני מוצא לנכון להבהיר כי אין בכוונתי לעסוק כלל בפסק דין זה בהתנצחות המתמשכת בין הצדדים באשר לנסיבות התיק קמא. כל צד מטיח האשמות במשנהו בעניין אי קיום זמני השהות, טענות להסתת הקטינה ואחריות למצב בו הצדדים נתונים כיום, אולם אין להאשמות אלה דבר וחצי דבר עם השאלה בה עוסק תיק זה – האם היה מקום להטיל על המבקשת סנקציה כספית בגין הפרות חוזרות של זמני השהות של הקטינה עם אביה.
- עיון מעמיק בהחלטות בית המשפט קמא מלמד כי הצדק עם המבקשת ולא היה מקום לפסוק נגדה בשלב זה, חיוב כספי בגין הפרות נטענות של זמני השהות עם המשיב.
להלן אסביר את נימוקיי.
- המומחה בילר מונה בהחלטת ביהמ"ש קמא מיום 4.7.18 בהסכמת הצדדים כמטפל משפחתי, על מנת "שיפעל לבחון הטעמים לפגיעה בקשר בין האב והקטינה, דרכי שיקום הקשר, התנהלות ההורים כלפי הקטינה וכלפי ההורה השני" (ציטוט מהחלטת ביהמ"ש קמא מיום 4.7.18).
ביום 21.1.19 נערך דיון בבימ"ש קמא, אשר עסק בדיווח ובהמלצות שהעביר המומחה בילר לביהמ"ש. בית המשפט קיבל חלקית את ההמלצות, כפי שפורט בהרחבה בסעיף 9 לעיל.
- עוד בהחלטתו מאותה ישיבה, קבע בית המשפט קמא מפורשות כי:
"באשר לסנקציות, ראוי לציין כי המומחה הגיש עדכון נוסף לקראת הדיון ביום 20.1.19, בו פירט כיצד האם מערימה קשיים ומחבלת בקביעת סדרי מפגשים כאשר באחריותה לייצב מפגשים קבועים. המומחה ביקש כי אם האם לא תפעל בהתאם להנחיותיו, מדובר בחוסר שיתוף פעולה המצדיק נקיטת צעדים של בית המשפט למניעת מצב זה.
מדובר באמירה ברורה שלא מצאתי הצדקה שלא לאמצה בדמות הטלת סנקציות במקרה של אי שיתוף פעולה עתידי. יודגש כי ככל שתהיה אמירה דומה מפיו של המומחה בילר כלפי האב יביא הדבר להטלת סנקציות עתידיות גם על האב.
...
נוכח האמור לעיל אני קובע כי ככל שהאם לא תפעל בהתאם להנחיותיו של מר בילר ויתברר לאחר שמיעת עמדתה כי לא היתה לכך הצדקה עניינית, דוגמת מחלה ממשית ומתועדת שלא מאפשרת להגיע למפגש, תחויב האם בתשלום לאב בסך של 300 ₪ בגין הפרה" (סעיפים 11, 15 בהתאמה להחלטת בימ"ש קמא מישיבת יום 21.1.19) (ההדגשות שלי, ח"ש).
- הנה עינינו קוראות ורואות, כי הסנקציות שהוטלו על המבקשת בסופו של דבר, נקבעו לראשונה בדיון מיום 21.1.19 וכוונו אך ורק כלפי התנהלות האם כלפי המומחה בילר, לאור חוסר שיתוף הפעולה והחמצת מפגשים עימו. כן נכתב מפורשות כי הסנקציות יוטלו לאחר שמיעת עמדת האם ונימוקיה לגבי כל הפרה, שכן ייתכנו מקרים של הפרות מוצדקות.
- ביום 19.3.19 הגיש האב בקשה בבימ"ש קמא, במסגרתה תיאר הפרות חוזרות של זמני השהות עקב התנהלות האם וביקש "... ליתן סעד מתאים, אם קנס כפי שנקבע במסגרת ההחלטה מיום 21.1.19 ו/או... כל סעד אחר". בית משפט קמא נגרר ככל הנראה אחרי טעותו של האב בהבנת ההחלטה מיום 21.1.19, ובהחלטתו בבקשה שניתנה ביום 11.4.19 החרה-החזיק אחר האב בקבעו כי "החלטה המטילה סנקציות על האם בגין אי קיום זמני שהות כבר ניתנה בהחלטתי מיום 21.1.19. יישום ההחלטה על האירועים הנזכרים בבקשה יתבצע במידת הצורך לאחר הדיון הבא, שכן מדובר למעשה בסנקציה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש".
- לאור האמור לעיל אני קובע כי החלטת ביהמ"ש קמא מיום 11.4.19 וכן ההחלטות שבאו אחריה (לרבות ההחלטה נשוא בבקשת רשות הערעור הנדונה, מיום 30.5.19), מקורן בטעות נגררת שכן ביהמ"ש קמא מעולם לא התרה באם ולא קבע בהחלטה כי יוטלו עליה סנקציות ככל שלא תקפיד על עמידת הקטינה בזמני השהות עם האב.
כל שבימ"ש קמא קבע בהחלטתו, זה כי הסנקציות יוטלו על האם ככל שלא תשתף פעולה עם המומחה בילר.
- אמנם האב בתשובתו לבקשת רשות הערעור דנן טען כי סעד של סנקציה בגין הפרות זמני השהות עם הקטינה התבקש עוד במסגרת תביעת המשמורת שהגיש בחודש יוני 2018, אך טענה זו נטענה בשפה רפה, שגם לא גובתה בהחלטה מתאימה מקדימה של השופט קמא לאחר שמיעת האם/המבקשת.
בכל מקרה הראינו לעיל כי החלטת השופט קמא ניתנה בהקשר לשיתוף הפעולה עם המומחה בילר, הא ותו לא.
- למען שלמות התמונה אציין כי אף לו היינו מקבלים את טענת האב, כי סעד הסנקציה בגין הפרות זמני השהות עם הקטינה התבקש בתביעתו, הרי שלא נערך כל דיון בטענותיו ועמדת האם לא נשמעה בפני ביהמ"ש קמא, אשר הוא עצמו קבע בהחלטתו מיום 21.1.19 כי החלטה בעניין תתקבל אך לאחר שתישמע עמדת האם בנושא ותינתן לה ההזדמנות לטעון נגד ההפרות הנטענות.
- כן טוענת המבקשת ברמ"ש זה נגד הגשת דו"ח חסוי על ידי המומחה בילר לבית משפט קמא (ראה סעיפים 12 ו-15(ו) לעיל).
לא ראיתי התייחסות לטענה זאת בתשובת המשיב.
קשה להתייחס לאמור מבלי שאראה הדו"ח החסוי, שהרי לא הוגש לבקשה וגם השופט קמא לא הרחיב בנדון בהחלטותיו. יחד עם זאת סבורני, כי ברגיל אין מקום להגשת דוחות חסויים במסגרת יחסי מומחה (מטעם בית המשפט) ובית המשפט, ורצוי להימנע מכך. הדבר גורם לחשדנות מיותרת לצדדים או למי מהם, ולפגיעה באמון של אותו צד במומחה, כפי שהתרחש במקרה דנן.
לגבי המקרה דנן, יבחן בית המשפט, ולו שיקול הדעת הבלעדי בנדון, האם יש מקום לחשוף את הדו"ח החסוי שהוגש לו על ידי המומחה בילר. ככל שיסבור שאין מקום לחשוף את הדו"ח החסוי האמור, ינמק זאת בכתב בהחלטה נפרדת.
סוף דבר
- לאור כל האמור לעיל אני מורה על ביטול חיוב המבקשת בסך 1,500 ₪ בגין הפרת זמני השהות הנטענות.
באשר לדו"ח החסוי של המומחה בילר, יפעל בית משפט קמא בהתאם לאמור בסעיף 27 לעיל, וככל הניתן בהקדם.
- המשיב יישא בהוצאות המבקשת בגין בקשת רשות הערעור דנן בסך של 3000 ש"ח, שישולמו תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום.
- עירבון שהפקידה המבקשת יוחזר לה באמצעות בא כוחה.
המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.
החלטה זו מותרת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, ט"ו אב תשע"ט, 16 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.