פס"ד בבקשה למתן סעד הצהרתי על הסכם גירושין

לפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הסכם גירושין עליו חתמו הצדדים, הוא בטל, בשל התנהגות הצדדים.

השאלה שעליי להכריע בה הינה האם ניתן לבטל הסכם גירושין בהתנהגות ?

וביתר פירוט מה דינו של הסכם גירושין שנחתם בשנת 2015 ואושר בבית המשפט, כאשר הצדדים נפרדו בפועל, אך לא התגרשו ובהמשך שבו לחיות יחדיו, עד לפרוץ הסכסוך הבא ?

רקע

1. התובע והנתבעת נישאו בשנת YYYY והם הורים לשתי בנות.

    

2. בשנת 2015, נקלעו הצדדים לידי משבר זוגי שהוביל להחלטתם להתגרש.

    

3. הצדדים חתמו על הסכם גירושין וזה קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט (ראו תיק

   תה"ס 34957-12-15).

    

4. סמוך לאחר חתימת ההסכם, פנו הצדדים לבית הדין הרבני לשם הסדרת הגירושין, אולם בפועל ההליך לא הושלם.

    

5. בהתאם לפסק הדין, הדירה המשותפת עברה לבעלות הנתבעת, עוד בחודש === 2016, לאחר שהצדדים חתמו על המסמכים הנדרשים לשם כך.

    

6. בשנת 2018 שבו הצדדים להתגורר יחד.

    

    

7. בחודש --- 2021, דרשה הנתבעת מהתובע לפנות את הבית ומשסירב הגישה תביעת פינוי (תלה"מ 22941-02-21). בתגובה הגיש התובע תביעה זו ועתר למתן צו הצהרתי לפיו ההסכם מבוטל.

    

   תמצית טענות התובע

8. לטענת התובע יש להורות על ביטול הסכם הגירושין בשל פגמים בכריתתו:

   1. הנתבעת הפעילה עליו לחץ.

   2. הוא חתם מבלי שהבין את משמעות ההסכם והתוצאות.

   3. הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, עת חזרה בה מהסכמתה להתגרש כשהגיעו לבית הדין והן משום שהצדדים חזרו בהם מההסכמות, איחו את השבר שהיה ביניהם וחזרו לחיות יחדיו בסוף שנת 2017 למשך כשלוש שנים, תוך שהם זונחים את ההסכם. לדידו של התובע, רק לאחר שפרץ בין הצדדים משבר נוסף, דרשה הנתבעת, בחוסר תום לב, שהוא יפנה את הבית והוא מצידו הגיש תביעה זו.

       

      תמצית טענות הנתבעת

9. הנתבעת מכחישה טענות התובע באשר לפגמים בכריתת ההסכם.

   1. לטענתה ההסכם נחתם לאחר שהתובע נועץ בעו"ד מטעמו.

   2. ההסכם משקף את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים. לא מדובר בהסכם מקפח.

   3. לא ניתן לומר כי היא הפעילה לחץ על התובע שכן היא שהייתה הצד הפגוע בהסכם (היות ומשבר הגירושין היה תולדה של מערכת יחסים אינטימית שניהל התובע עם אחרת).

       

10. הנתבעת מדגישה כי לאחר שחתמו על ההסכם, שניהם פעלו על פי ההוראות שנקבעו בו, למעט עניין הגירושין שנדחה, בשל קושי נפשי מצידה.

     

11. הנתבעת מאשרת כי הצדדים חזרו לחיות באותו בית, אלא שלטענתה עשו כן רק לאחר כשלוש שנים מהפרידה ולאחר שהתובע נפרד מזוגתו החדשה.

     

12. הנתבעת טוענת כי תקופת החיים באותו בית נמשכה כשנה וחצי עד שהיא דרשה מהתובע לעזוב ולאחר שהיא הגישה תביעת פינוי נגדו, רק אז הוא הגיש תביעה זו.

     

13. הנתבעת מציינת כי גם בתקופה בה שבו הצדדים לחיות יחד, הם חיו בהפרדה רכושית מוחלטת.

    דיון

14. הסכם גירושין משלב בחובו התחייבויות ששני הצדדים לוקחים על עצמם, בנושאים שונים. עם אישור ההסכם בבית המשפט, ניתן תוקף משפטי מחייב לאותן התחייבויות, כך שמדובר למעשה בפסק דין של בית המשפט.

     

15. ככלל, יש לכבד הסכמים ולא בנקל יקבל בית המשפט טענה של צד כי הוא חתם בלי שהיה מיוצג או מבלי שהבין על מה חתם.

    הקושי מתגבר עת מדובר בהסכם גירושין כשהצדדים שניהם עמדו לפני בית המשפט, בית המשפט הקריא את ההסכם, וידא כי הצדדים מבינים את תוכנו, את מהותו ואת התוצאות הנובעות ממנו והצדדים אישרו זאת והצהירו במפורש שחתמו מרצון חופשי והבינו את משמעות ההסכם והתוצאות הנובעות ממנו.

     

16. הקושי הראשון שעולה מהתביעה שלפניי הינו עצם העלאת טענות באשר לפגמים בכריתת ההסכם.

     

17. הקושי בעניין זה הוא מוגבר – טענה של צד להסכם כי חתם מתוך לחץ או מבלי שהבין על מה חתם, היא טענה שיש קושי רב בהוכחתה, לאחר שהצהיר בבית המשפט שהוא מבין על מה חתם וכי חתם ללא כל לחץ או כפיה.

     

18. הקושי הנוסף שעולה מטענות התובע הינו עצם העלאת טענות סותרות –

    מחד, הוא טוען כי חתם על ההסכם מתוך לחץ ומבלי שהבין ומאידך, הוא טוען שהצדדים ביטלו את ההסכם בדרך של התנהגות.

    אם לטענת התובע ההסכם בטל מעיקרו, שכן נחתם תחת לחץ ומבלי שהבין, לא ניתן לקבל טענתו כי הצדדים פעלו במודע לבטלו בדרך של התנהגות, לא כל שכן כשנתיים או שלוש שנים לאחר החתימה.

    אדון להלן בטענות התובע בהסתמך על ראיות שהוצגו לפניי.

     

    חתימה מתוך לחץ

19. מעבר לטענה שהתובעת הפעילה על הנתבע לחץ לחתום על ההסכם, לא הוצגה כל ראיה בעניין זה.

     

20. לא הוצגה כל מסכת ראיות שיש בה כדי ללמד על לחץ שהנתבעת יכולה הייתה להפעיל על התובע.

     

21. אמנם, הנתבעת היא עו"ד אולם האמנתי לטענתה שלא הוכחשה, כי היא לא עוסקת בתחום דיני משפחה ואף לא עורכת הסכמים.

    התובע לא הוכיח שהוא היה בעמדה מוחלשת מול התובעת.

     

22. הוכח ולא הוכחש שמשבר הגירושין נוצר בשל העובדה שהתובע ניהל מערכת יחסים זוגית עם אישה אחרת, דבר שהביא דווקא את הנתבעת למצב מוחלש ופגיע.

    לא הוצגה כל ראיה שיש בה כדי ללמד על מצוקה שהייתה לתובע, כזו שבעטיה אולץ לחתום על ההסכם.

     

23. מעיון במסמכים שהוצגו לפניי, עולה כי התובע חתם על ההסכם ביום 10.15.dd והנתבעת חתמה עליו רק ביום 12.15.dd, כך שלא ברור באיזה לחץ היה התובע עת חתם על ההסכם, חודש וחצי לפני הנתבעת.

     

24. ביום 14.2.16 חתם התובע על שטרי מכר לפיהם העביר את זכויותיו בדירה לנתבעת (נ/8) וגם זאת, שלושה ימים לפני שהנתבעת חתמה מצידה על השטרות.

     

25. התובע הצהיר בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 24.12.15 לשם אישור הסכם הגירושין, כי התייעץ עם קרוב משפחה שהוא עו"ד, כי הבין את משמעות ההסכם וכי יעמוד בהתחייבויותיו על פיו (נ/1 – פרוטוקול אישור ההסכם עמ' 1 שורות 9, 21).

     

26. בית המשפט התרשם ושוכנע כי הצדדים שניהם עשו את ההסכם מרצונם הטוב והחופשי וללא שום כפיה, לחץ או השפעה רעה וכי הבינו את משמעותו ואת תוצאותיו.

     

27. עו"ד X, שאישר את חתימות התובע הן על ההסכם והן על שטרי המכר, זומן להעיד וטען שהוא לא יעץ לתובע דבר בעניין ההסכם וכי אינו מבין בתחום דיני המשפחה (סעיף 5 לתצהירו). התקשיתי לקבל עדות זו.

    ראשית, היא אינה מתיישבת עם הדברים שאמר התובע בדיון לאישור ההסכם ושנית, היא איננה מתיישבת עם ההיגיון, מקום שהתרשמתי ונאמר מפורשות שהקשר בין השניים הוא קשר קרוב (גם אישי, גם משפחתי וגם עסקי). לפיכך, יותר מסביר להניח שעו"ד X הסביר לתובע במה מדובר, לפני שאישר את חתימתו על ההסכם, גם אם סבר שההסכם אינו מתיישב עם טובתו של התובע (או שהתובע נהג בטיפשות כשחתם, כך בלשונו של העד).

     

     

     

28. בחקירתו הסביר כך:

    "ש.ב-2015 הגיע אליך בן דודך הקרוב מאוד אליך נתן לך לאמת הסכם גירושין, האם נכון?

    ת.שאלתי אותו מה זה והוא אמר עשיתי משהו עם א' וזה מה שאני רוצה, .... האיש בא נותן לי מסמך וגמרנו. אני קרוב מאוד לק', הייתי קרוב גם לא', היו להם בעיות במשפחה ובזוגיות. אני מבחינתי באמת כבן דוד, אין קשר לעריכת דין, אין קשר לחוזים ועסקים, רציתי שהם יסתדרו ביחד... הם התווכחו, רבו, היה להם מי ילך, מי ייקח, היא תיקח, כל הזמן הדברים היו באוויר... הוא בא יום אחד עם מסמך ואמר זה מה שאני רצה, אנחנו נתגרש, תאמת את החתימה. שאלתי על מה חותמים והוא אמר אם לא תחתום לי אני הולך לעו"ד בהמשך הרחוב..... וייקח לי 500 ₪ ויאמת לי את החתימה. אתה רק תאמת לי את החתימה עם תעודת הזהות שלי שזה אני, חתמתי.

    ש.אתם הרי נורא קרובים וידעת במה מדובר, נכון?

    ת.לא ידעתי על מה מדובר, ידעתי שהם מבקשים להגיע למשהו, אחרי שנה של מלחמות.

    ש.אז אתה אומר שסמכת על שיקול הדעת של ק' כי אתה עובד איתו ויודע שהוא סופר מוכשר?

    ת.לא. זה שק' קרוב אליי ואני סומך עליו בהרבה דברים, בנושא זה לטעמי נהג בטיפשות גדולה, כי הוא נאיבי ולא כזה מוכשר כנראה ואני מצטער שאני אומר את זה. האיש עובד מגיל 14, עבד כל החיים פרנס את א'... אני מרגיש שפשוט אין כאן הוגנות, אין כאן פייר..." (פרוטוקול עמ' 26 שורות 13-35).

     

29. בהמשך, עו"ד X התייחס גם לאישור החתימה על שטר המכר והבהיר: "... אז הבנתי את גודל הטעות של הטיפש ואני מתקן, בחכמתה הרעה של הנתבעת, פשוט עבדה עליו, מאכזב מאוד" (פרוטוקול עמ' 27 שורה 17) ואף ציין כי לאחר שאישר את חתימתו של התובע על שטר המכר בפברואר 2016 התקשר לנתבעת ושאל למה היא עושה את זה.

     

30. לא האמנתי לעו"ד X כי כל מעורבותו בעניין מתמצה בחתימתו על ההסכם ועל שטרי המכר, כמי שאישר את חתימתו של התובע.

    ראשית, כאמור התובע עצמו אישר בדיון שנועץ בעו"ד שהוא בן משפחה.

    שנית, ניתן, למצער, לקבוע כי עו"ד X סבר שהתובע עושה טעות וייעץ לו שלא לחתום על ההסכם, אך זה החליט לעשות כן בכל זאת.

    ויותר כך, ניתן להתרשם מדבריו של עו"ד X, כי הצדדים ניהלו ביניהם מו"מ במשך כשנה, בכל הנוגע להסכם.

     

31. בסופו של יום, משהחליטו לחתום על מה שבחרו, לא ניתן להעלות היום טענות באשר לחוסר הבנה, או לחתימה "תחת לחץ".

    בנסיבות אלו, ניתן לומר כי התובע לא הוכיח שההסכם נחתם תחת לחץ.

     

32. יותר מכך, חוק החוזים מאפשר ביטול הסכם, בשל פגמים בכריתתו וחתימה "תוך כדי לחץ" לא מהווה טעם המצדיק ביטול ההסכם.

    התובע לא פירט אם לטעמו יש להורות על ביטול בשל חתימה מתוך "כפיה" או מחמת "עושק" ובכל מקרה, לא הוכיח כי התקיימו הגורמים המצדיקים ביטול לא מחמת כפיה ולא מחמת עושק.

     

33. כפיה – בהתאם לסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ז – 1977, ביטול הסכם מעילה זו יכול להתקיים, רק אם הצד העותר לביטול ההסכם יוכיח שחתם מתוך כפייה, שלא היה בידו לקבל סעד אחר (לא מבית המשפט ולא מגורם אחר); כי לו היה נמנע מחתימה היה נגרם לו נזק בלתי הפיך וכי היה במצב של מצוקה.

    33.1התובע לא הוכיח אף לא אחד מהגורמים האמורים.

    33.2עת התייחס בית המשפט העליון לביטול הסכם מחמת כפיה, הובהר כי רק לחץ כבד,

    כזה שפוגע בצורה חריפה בחופש הרצון החוזי של המתקשר, יכול להיחשב כפגם ברצון, שיש בו להצדיק ביטול ההסכם (רע"א 7539/98 לוטם נ' בנק דיסקונט פ"ד נא (1) 721).

    אין זה המצב בענייננו.

     

34. עושק – (מוגדר בסעיף 18 לחוק החוזים) והכלל הוא כי לשם ביטול הסכם מחמת עושק יש להוכיח כי אחד הצדדים היה במצוקה, כי הצד השני ניצל את מצוקתו וכי תנאי ההסכם היו בלתי סבירים.

    גם יסודות אלו לא הוכחו על ידי התובע – לא עניין המצוקה בה היה כביכול, לא לעניין הניצול של הנתבעת את אותה מצוקה ולא לכך שתנאי ההסכם היו בלתי סבירים.

    1. אבהיר כי אף שהתובע וויתר על זכויותיו בדירה, הנתבעת מצדה וויתרה על חלקה בזכויותיו הסוציאליות.

       34.2התובע לא הציג כל ראיה באשר לשווי הוויתורים, כך שלא ניתן לקבוע שתנאי ההסכם היו בלתי סבירים.

       34.3כך גם מקובל במחוזותינו, כי עת נחתם הסכם גירושין, עושים שני הצדדים ויתורים, שלעיתים אינם מתיישבים עם היגיון כלכלי, משום שהם רואים לנגד עיניהם את טובת ילדיהם ובתבונתם הרבה, מעדיפים טובה זו, על פני רווח כלכלי.

       34.4ובענייננו, מקום שהתובע לא הציג נתונים לעניין זה, לא ניתן לקבוע שההסכם לא היה סביר מבחינתו, או שתנאי ההסכם היו בלתי סבירים.

        

35. הטענה כי ההסכם נחתם מבלי שהתובע הבין במה מדובר, נטענה ללא כל בסיס, איננה מתיישבת עם הדברים שאמר התובע בדיון של אישור ההסכם ולא עם עדותו של עו"ד X, באשר למו"מ הארוך שקיימו הצדדים עד לחתימת ההסכם.

     

36. לא האמנתי לטענות התובע כי לא הבין על מה הוא חותם, או כי חתם מתוך לחץ (לא בנסיבות שעולות כדי כפיה ולא בנסיבות שעולות כדי עושק).

     

37. כך גם לא האמנתי לתובע שטען כי שמאז עזב את הבית באוגוסט 2015 ועד פברואר 2016 עת נחתם ההסכם, לא היה שום שיח עם הנתבעת בעניין ההסכם (פרוטוקול עמ' 8 שורה 26) והדבר אף עומד בסתירה לעדותו של עו"ד X לפיה הוא עצמו ניסה במשך כשנה לתת עצות לשני הצדדים, עד למועד בו (לטענתו) התובע הציג לו את ההסכם כמסמך מוגמר וביקש ממנו לאשר את חתימתו (פרוטוקול עמ' 27 שורות 2 ו-5).

     

38. לאמור יש להוסיף כי אם ההסכם היה נחתם מתוך כפיה או עושק, או אם התובע היה לחוץ בעת חתימתו, סביר היה שעם תחושת ההקלה בגורמי הלחץ, הוא היה עותר לביטול ההסכם ולא מחכה שנים עד להגשת תביעתו.

     

39. הנה כי כן, אני דוחה את טענות התובע כי ההסכם נחתם תחת לחץ או בהיעדר הבנה מצידו.

     

    טענות לחוסר תום לב והפרת ההסכם

40. אינני מקבלת טענות התובע כי סירובה של הנתבעת להתגרש מהווה חוסר תום לב או הפרה של ההסכם, המצדיקה ביטולו.

     

41. ראשית, הנתבעת הסבירה את הקושי הרגשי בו הייתה בעת הדיון בבית הדין הרבני, קושי שגרם לה לומר שאינה מעוניינת בגירושין.

    התובע מצידו לא ביקש ממנה לשוב לבית הדין ולתת הסכמה לגירושין כפי שהתחייבה, לא פנה אליה ולא לבית הדין, בשום שלב בבקשה שתעמוד בהתחייבותה.

    בנסיבות אלו, לא ניתן לומר כי פעלה בחוסר תום לב.

     

     

42. יותר מכך, ההסבר שסיפקה הנתבעת לסירובה להתגרש באותה עת היה בהיר ואמין ומחזק מסקנתי כי היא לא פעלה בחוסר תום לב.

    הנתבעת אישרה כי בזמן שהופיעה בבית הדין הרבני, היא אכן השיבה בשלילה לשאלתו של הדיין – "באותה דקה לא הסכמתי, מה לעשות כשגילתי בווצאפ שבעלי בוגד אז לוקח זמן מבחינה נפשית ורגשית להבין ולעכל את הסיטואציה כשאת עומדת בבית הדין הרבני. כשהבנתי מה ההליך הזה ומה הסיטואציה שאני אמורה לעמוד בה, לא רציתי לחוות אותה" (פרוטוקול עמ' 31 שורות 18-21).

     

43. שנית, אין בסירוב האמור, גם אם מדובר היה בהפרה, כדי להצדיק ביטול ההסכם, שכן לא נשלחה מצידו של התובע, בשום שלב, דרישה לנתבעת או התראה שאם לא תחזור בה מסירובה להתגרש, הוא ידרוש את ביטול ההסכם והוא אף לא הגיש תביעת גירושין לבית הדין.

     

    התנהלות הצדדים לאחר ההסכם

44. אין חולק כי לאחר חתימת ההסכם החלו הצדדים לפעול על פיו, למעט בעניין הגירושין – התובע שילם מזונות.

    התובע עזב את הבית ועבר להתגורר עם זוגתו החדש.

    התובע חתם על שטרי מכר.

    הנתבעת העבירה את הזכויות בדירה על שמה.

    התובע נגרע מהמשכנתא.

    התובע גרע את הנתבעת מהחשבון המשותף.

    אין גם חולק כי הצדדים פנו לבית הדין הרבני כדי להתגרש, אולם במועד הדיון בבית הדין הרבני שהתקיים ביוני 2016, טענה הנתבעת שאינה מעוניינת להתגרש (סעיף 44 לתצהיר התובע).

     

45. בעת חקירתו, התובע ניסה להתחמק כשנשאל על כל הנוגע לקיום ההסכם על ידי הצדדים – התובע טען שהוא לא זוכר אם הנתבעת שילמה לכיסוי ההלוואה 15,000 ₪, בהתאם להסכם "אבל אם כן, אז כן".

    לא זוכר אם היא שילמה את ההלוואה שנטלה על עצמה על פי ההסכם.

    טען שאין לו נתונים אבל "אם יש פרטים של הבנק שהיא שילמה ואני יצאתי מהחשבון, אז כנראה שהיא שילמה" (פרוטוקול עמ' 9 שורות 14-23).

     

     

     

46. יוצא אם כן כי הצדדים פעלו על פי ההסכם, למעט בעניין הגירושין.

    כידוע וכפי שנרשם במפורש בפרוטוקול הדיון, נושא הגירושין ממילא לא מצוי בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה.

     

    חזרת התובע למגורים עם הנתבעת

47. אין חולק כי כשנתיים לאחר אישור ההסכם, חזר התובע להתגורר עם הנתבעת, בבית שהיה ביתם המשותף.

     

48. הנתבעת הסבירה כי הסכימה לקבל אותו לביתה, לאחר שהסתבר לה שנפרד מבת זוגו החדשה והוא סיפר לה שאין לו איפה לגור.

    בהגינותה גם סיפרה שבשלב ראשון איפשרה לו לשוב לבית, כאורח בלבד ובהמשך הצדדים אכן שבו לחיים משותפים.

     

49. כך העידה:

    "הוא אבא של הבנות שלי ואין לו איפה לגור, אז לא אזרוק אותו לרחוב. אז הבטחתי לו לישון אצלי לילה אחד. גם זה היה עם תנאי באותו לילה, שהוא ייקח את הבנות ללונה פארק.

    ש.ומה קרה בלילה השני?

    ת.הוא ישן על הספה והבטיח שייקח אותן למסעדה.

    כל לילה שהוא נשאר היה בתמורה לכך שיעשה משהו עם הבנות... נשאר על הספה וכך התגלגל.

    בהתחלה הוא היה קם כל בוקר מוקדם, שהבנות לא יראו אותו, בשלב מסוים בגלל שהבנות היו קטנות וישנו באותו חדר, היה חדר פנוי הוא ישן בו ובאופן טבעי זה התגלגל ונשאר והבנות התרגלו לראות אותו בכל ערב.

    ש. כמה זמן נמשך הסידור הזה?

    ת.חודש וחצי חודשיים, שהוא ישן בחדר נוסף.

    ש.ומה קרה אז?

    ת.הוא כבר ישן בבית, התחילו ארוחות שישי והיינו יוצאים עם הילדות... בילינו יחד כמשפחה, היינו יחד כזוג".

    (פרוטוקול עמ' 32 שורות 25 ואילך).

     

50. הנה כי כן, אין חולק כי בחודש דצמבר 2017 הצדדים חזרו לחיות יחד כבני זוג.

     

     

51. עם זאת, לא די בעובדה זו כדי לקבוע שההסכם עליו חתמו בשנת 2015 בטל ואין די בכך כדי להצדיק ביטול התחייבויות שכבר התקיימו בפועל – אם זה המשכנתא שהועברה לשמה של הנתבעת ואם זו הדירה שהועברה על שמה, כמו גם יתר ההתחייבויות שקוימו, הן בנושאים הרכושיים והן בעניין הבנות.

     

    החיים המשותפים

52. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לאופן בו חיו בתקופה בה חזרו להיות בני זוג מבחינה רכושית. מהעדויות שהוצגו לפניי, העדפתי גרסת הנתבעת לפיה הצדדים חיו בהפרדה רכושית באותה תקופה.

    גרסה זו מתיישבת עם הראיות שהוצגו לפניי, גם לעניין הבעלות בדירה שכבר עברה לשמה של הנתבעת והתובע לא עשה דבר כדי שהזכויות תרשמנה בחזרה, גם על שמו.

     

53. לא די בעובדה שהצדדים התגוררו בדירה, כדי לקבוע שהסכימו שהדירה תחזור להיות דירתם המשותפת.

     

54. זאת ועוד, הוצגו לפניי ראיות מהן ניתן להסיק כי הייתה בין הצדדים הפרדה רכושית באותה תקופה:

    1. התובע פעל לרכישת מניות (אף שניסה להתחמק וטען שאין לו מניות בברינקס, אלא בחברה אחרת והן מניבות רק 850 ₪ לחודש).

    2. התובע אישר שניסה לרכוש דירה בקייב, ואף השקיע חלק מהסכום בדירה, אלא שלטענתו העסקה לא יצאה לפועל. כך בתמלול שהוצג נ/7, אישר כי שילם כמעט את מלוא התמורה עבור הדירה וחסרים לו רק 67,000 ₪.

       גם אם בסופו של דבר, העסקה לא הבשילה, ברור כי אין ולא הייתה לו כוונה שנכסים אלו יהיו משותפים לו ולנתבעת (פרוטוקול עמ' 32 שורות 10-23).

    3. גם התנהלות הצדדים ביחס להוצאות הבית מחזקת מסקנתי שהם חיו בהפרדה רכושית. מעדותה של הנתבעת עולה כי הם חלקו את ההוצאות (סעיף 14 לתצהיר) והתובע לא סתר טענות אלו, אלא אך הבהיר כי היא שניהלה את ההתחשבנות והוא לא התעניין בכך "היא טיפלה בתשלומים... עשתה מה שנראה לה... זה לא היה חשוב לי... "(פרוטוקול עמ' 23 שורה 10 ואילך).

        

55. מערכת היחסים בין התובע לבין בן דודו, עו"ד X, לא הובהרה עד תום. לא ברור אם השניים רכשו נכסים באופן משותף, או שעו"ד X סייע לתובע לרכוש נכסים משלו, כמו גם אם כספים שמצויים בחשבון בנק על שם התובע שייכים לו או לבן דודו עורך הדין ולאיזו מטרה הוא מחזיק עבורו בכספים (פרוטוקול עמ' 19 שורות 3-30 וכן בעמ' 22 שורות 1-6).

    תשובותיו של התובע בעניין זה עוררו אי נוחות ואולם, לענייננו, מה שעלה בבירור הוא כי לא הייתה למי מהצדדים (או לעו"ד X) כוונה שהנכסים האמורים יהיו משותפים לתובע ולנתבעת.

     

56. התובע לא הוכיח כי הצדדים חזרו לחיות יחד בשיתוף רכושי וחשוב מכך, לא הציג כל ראיה לכך כי עת עבר להתגורר עם הנתבעת, כשנתיים לאחר חתימת הסכם הגירושין, ביקש לבטל את הפעולות שנעשו בעקבות הפרידה בכלל וביחס לדירה בפרט, או כי הייתה לנתבעת כוונה ברורה, או משתמעת, לשתפו בזכויות בנכס שעבר לבעלותה.

     

    סיכום

57. לאור האמור אני דוחה את דרישת התובע למתן סעד הצהרתי לפיו הסכם הגירושין בטל.

    אני דוחה טענותיו בעניין פגמים שנפלו בעת כריתת ההסכם וכך גם הטענות שההסכם בוטל על ידי הצדדים בהתנהגות.

     

58. לפני סיום, מצאתי להוסיף כי בשים לב להיות ההסכם הסכם שאושר על ידי בית המשפט, הדרך היחידה לבטלו היא על ידי חתימה על הסכם חדש שיאושר גם הוא בבית המשפט.

    חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973, נותן מעמד מיוחד להסכמים מסוג זה.

    ברי כי עת מגיעים בני זוג להסכמות בנושאים רכושיים, הם מחויבים להגיע לבית המשפט, להתייצב לפני שופט, שיבחן אם הצדדים הבינו את ההסכם, את מהותו ואת התוצאות שנובעות ממנו, כמו גם מכך שהסכם נחתם מרצון טוב וחופשי.

    רק לאחר שבית המשפט מתרשם שכך הדבר, הוא יאשר את ההסכם ויתן לו תוקף של פסק דין – כך נעשה במקרה זה, על ידי, ביום 29.12.2015.

     

59. סוף דבר, התביעה נדחית.

     

    הוצאות משפט

60. לאור התוצאה אליה הגעתי ובשים לב להליך שנמשך לפניי ולעיכוב שנוצר בבירור התובענה שהגישה הנתבעת לפני התובע לסילוק יד, אני מחייבת אותו בהוצאות משפט בסכום כולל של 74,000 ₪.

     

    ניתן היום, ה' אדר תשפ"ג, 26 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.

     

    חתימה