פס"ד בטענות לפגיעה בפרטיות והוצאת דיבה ולשון הרע של אשה כנגד בעלה לשעבר ובני משפחתו

1. התביעה שלפניי הינה תביעה שהגישה התובעת כנגד שלושה נתבעים: הגרוש שלה, ("הנתבע" בהיותו הנתבע העיקרי) , אמו של הנתבע (להלן גם "הנתבעת") ואחיו של הנתבע (להלן: "נתבע "3). למען הבהירות ייקראו התובעת והנתבע יחדיו "בני הזוג".

רקע כללי

2. בני הזוג הם "חוזרים בתשובה" אשר הכירו במסגרת שידוך, נפגשו מספר פעמים בבתי קפה במהלך שתי תקופות שונות בהפרש של חודשים, ונישאו ביום 22.3.15 והתגרשו זמ"ז ביום 11.6.15.
3. בפועל, בני הזוג לא חיו כלל כבעל ואישה, והסכסוך ביניהם החל כבר בערב הכלולות, ולמחרת יום החתונה התובעת עזבה את חדר המלון שנשכר עבור הזוג, ומאז ועד הגירושין לא חיו תחת קורת גג אחת.
4. לצדדים תיאורים שונים לנסיבות לעזיבתה של התובעת למחרת יום החופה אך אין ספק כי לאחר אירוע זה החל כדור השלג אשר הביא לגירושי הצדדים, ולאחר הגירושין לאירועים נשוא פסק דין זה.
5. בכתב התביעה מפרטת התובעת טענות לפגיעה בפרטיות, והוצאת דיבה ולשון הרע – כנגד הגרוש שלה וכנגד בני משפחתו והעילות השונות ידונו להלן כל אחת בנפרד.

טענות התובעת כנגד הנתבע לפגיעה בפרטיות

המסגרת הנורמטיבית

6. סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א-1981 קובע כך:

"2.פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:

(1) – (4)

 (5)העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" – לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001;"

7. בדנ"פ 1062/21 יונתן אוריך נ' מדינת ישראל (נבו 11.01.2022)‏‏ קובע בית המשפט העליון באופן חד משמעי וזאת כאשר מדובר בחיפוש שנעשה על פי צו של בית המשפט:

"חדירה למחשב או לטלפון החכם יכולה לחשוף נפח עצום של פרטים מתוך סיפור חייו של אדם; עובדה זו, בצירוף היכולות הטכנולוגיות שבאמצעותן ניתן להרכיב פרופיל שלם לגבי אדם תוך שימוש במידע המצוי במכשירים אלה, מוליכות אל המסקנה שפוטנציאל הפגיעה בפרטיות עקב חיפוש במחשב הוא, במקרים רבים, גבוה לאין שיעור בהשוואה לחיפוש "המסורתי" בחצרו או בכליו של אדם"

8. וראה גם את הפסיקה הנרחבת שהובאה בפסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) יהורם שקד בתמ"ש (משפחה תל אביב-יפו) 31272-07-19 פלוני נ' אלמונית (נבו 04.09.2022) למשמעותן של פעולות במחשבי הזולת או בטלפון הסלולרי, כמו גם לראיות הניטלות כתוצאה מכך. (פיסקה 15 לפסק הדין).

מן הכלל אל הפרט

9. לטענת התובעת יש הודאת בעל דין בדבר פגיעה בפרטיותה במכתב ששלח לה הנתבע ביום 19.5.15.
10. לטענת התובעת במכתב זה מודה הנתבע בפגיעה בפרטיותה, מאיים עליה וכל זאת תוך דרישה לתשלום פיצוי של 20,000 ₪ בגין האירועים שאירעו לאחר חתונת הצדדים. וכך מופיע במכתבו של הנתבע לאחר שטוען כי מגיע לו הפיצוי הנ"ל (נספח א' לכתב התביעה):

"יש לי תמונות, הקלטות ועדויות בכתב על שפע מעלליך, כולל כל המידע שהיה לך בנייד שהוצאתי מהטלפון שלך באיזה לילה שנרדמת, ורק לפני יומיים פיצחתי אותו... אני מקושר יותר ממה שאת יודעת ויש לי חברים מכל הסוגים בכל המקצועות, בעיקר בתחומי הטכנולוגיה מתקדמים.

... לא תשלמי לי, אני אדאג שלא יהיה מקום בארץ שתוכלי להוציא את הראש שלך מהבית, חוץ מאולי בכפרים ערביים. כנל לגבי אומן.

ובהמשך המכתב:

את המרשעת הכי גדולה שפגשתי בחיי שזה פשוט מפחיד. מפרקת משפחות בלי למצמץ..."

11. בכתב הגנתו טען הנתבע לגבי מסמך זה שצורף על ידי התובעת כי "בקשתו לפיצוי כספי הינו המעט שיכלה התובעת לפצות על נזק רב לאין שיעור".

דיון

12. כפי שעלה גם ב תמ"ש (משפחה תל אביב-יפו) 31272-07-19 פלוני נ' אלמונית ואף במקרה שבפניי הנתבע מודה בפה מלא בשליחת המכתב ולפיכך גם בתוכנו:

"האשה מודה בפה מלא כי פגעה בפרטיותו של האיש, ובמילותיה: "... אין ספק כי הפגיעה בפרטיות נעשתה לשם הגנה על עניין אישי של הנתבעת". הודאתה זו של האשה, היא הודאה פורמלית-משפטית שמצאה מקומה בכתבי טענותיה, ולכן היא: "... מובילה לצמצום המחלוקת ופוטרת את בעל הדין שכנגד מהבאת ראיות להוכחת עמדתו בנושא ההודאה" (ר' ע"א 279/89 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שלום דמתי, פ"ד מז(3) 156 (1993), פסקה 7; ר' ע"א 728/81 חיר נמר חלבי נ' עיזבון המנוח מועין חלבי (פורסם בנבו, 9.5.83), פיסקה 10)).

13. הנתבע עתר שלא להעיד כלל בפני בית המשפט לאור מצבו הנפשי לאחר שנפגע בראשו ממכה שקיבל בשנת 2017 מתלמיד ישיבה אחר (ראה תעודה רפואית מאת ד"ר ק.. פסיכיאטרית מיום 26.7.21 ) ובקשתו התקבלה על ידי בית המשפט לאחר שבני משפחתו העידו כי כל הפרטים ידועים להם.
14. לפיכך הודאתו בכתב הגנתו עומדת בעינה ללא כל סייגים.
15. אמנם הנתבעת בחקירתה ניסתה לטעון כי לא ייתכן כי הנתבע פרץ לטלפון של התובעת מאחר והתובעת הייתה צמודה לטלפון שלה אולם מדובר בעדות שמועה הנדחית מפני הודאה בכתב במכתב שכתב הנתבע והודאה שלו בכתב הגנתו כאשר לכתב ההגנה צורף תצהיר מטעם שלושת הנתבעים.
16. מכאן לקביעה פוזיטיבית כי הנתבע פגע בפרטיותה של התובעת בכך שפרץ על פי הודאתו לטלפון שלה והעתיק תכנים שונים מתוכו.

שאר האירועים בעניין הוצאת לשון הרע על ידי הנתבע ועל ידי הנתבעים 2-3

המסגרת הנורמטיבית

17. בתלה"מ (פתח תקווה) 41708-02-18 פלוני נ' פלוני  (פורסם ביום 14.4.22) פירטה כב' השופטת מלר-שלו בהרחבה וביסודיות המסגרת הנורמטיבית בעניין הוצאת לשון הרע:

מסגרת נורמטיבית

"12.      הדיבור "לשון הרע" מוגדר בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

13. סעיף 1 קובע כי "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1)         להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעז מצדם;

(2)         לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)         לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)         לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"

14. אין צורך להוכיח פגיעה בפועל בשמו הטוב של האדם ודי בכך שהפרסום ״עלול״ להביא למצבים הנמנים בחלופות הקבועות בסעיף 1 לחוק. לצד זאת נדרש, כי במוקד הדברים העשויים להוות לשון הרע יעמוד אדם; קרי: יחיד או תאגיד (ר' ע״א 8345/08 נתן נ׳ בכרי, פ״ד סה(1) 567 (2011),סעיף 30 לפסק דינו של כב׳ השופט דנציגר).

15. סעיף 2 לחוק יוצק תוכן רחב לדיבור "פרסום"; יש ופרסום יהא בע"פ, יש ויהא בכתב או בדפוס לרבות ציור, דמות תנועה צליל או כל אמצעי אחר; זאת בין אם יועד לנפגע עצמו או לאדם אחר והגיעה לאדם אחר זולת הנפגע.

16. המבחן הפסיקתי לאורו נבחנת הסוגיה האמנם דברים שפורסמו עלולים להוות לשון הרע - הוא מבחן אובייקטיבי; ביהמ"ש אינו בוחן את הדברים בהתאם למשמעות הסובייקטיבית שמייחס להם הנפגע, אלא בודקם מנקודת מבטו של אדם סביר (ר' ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן פ"ד לט(4) 734, 740 (1986); ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג(2) 333, 337 (1989);

17. המתווה הדיוני שעל בסיסו מוכרע הליך מסוג זה הוא בן ארבעה שלבים, כפי שיפורט בתמצית:

תחילה, בחינה ראשונית האם המדובר ב"פרסום" בהתאם לקביעת החוק;

בשלב הבא, יש להמשיך ולבחון האם הפרסום מהווה "לשון הרע" עפ"י קביעות החוק, קרי: האם עסקינן בביטוי בגינו מטיל החוק חבות בהתאם לסעיפים 1-2 וכן בהתאם לתכלית החוק לעניין איזונים חוקתיים;

ככל והמענה לשלב השני חיובי – יש לבחון דבר קיומן של הגנות מכוח החוק העומדות  לנתבע מכוח סעיפים 13-15;

בהעדר הגנה ומשנקבעה החבות – יש להידרש לסוגיית הפיצויים שיושתו על הנתבע (ר' ע"א 7380/06 חטר-ישי נ' גילת ואח' (פורסם במאגרים האלקטרוניים, 2.3.11, סעיף 37 לפסה"ד של כב' הנשיאה (כתוארה אז) מ' נאור; ע"א 6903/12 Global Communications Crop נ. אלי עזור (פורסם במאגרים האלקטרוניים, סעיף 19 לפסה"ד של כב' השופט ע' פוגלמן, 22.7.15)).

18. מקומם של הליכים מכוח חוק איסור לשון הרע, כחלק בלתי נפרד מהליכים נזיקיים אחרים, אינו נפקד מסכסוכים הנדונים בערכאות המשפחה בין צדדים בעלי קרבה או זיקה משפחתית, בהתאם להגדרת החוק בנדון.

19. ככלל, בפסיקה מעין זו ניכרת מגמה, לפיה לפיה אין מקום להרחבה יתרה של 'נוכחות נזיקית' בסכסוכי המשפחה; זאת תחת ההנחה בדבר היות האחרונים אכסניה שאינה טבעית למערכות יחסים בתוך המשפחה, בפרט לזוגיות מביניהן.

20. על הטעמים לכך נמנים, בין השאר, החשש מפני שימוש לרעה בהליכים והגשת תביעות סרק ע"י מי מבני המשפחה, וביתר שאת ע"י הצד שממון בידו; החשש מפני פגיעה בזכויות קטינים העלולים למצוא עצמם ככלי שבו עושים שימוש לרעה הוריהם או מי מהם, על מנת ליצור יתרונות דיוניים; החשש מפני הפגיעה במרקם החיים המשפחתי בעצם יצירת תווית של מעוול על מי מבני המשפחה; החשש מפני הצפת בתי המשפט בהליכים ועוד (ר', למשל, סקירתו המעמיקה של כב' השופט ויצמן בסעיפים 25-33 בעמ"ש (מרכז) 56871-01-16 מ.ז.כ נ' ע.ז.כ (פורסם במאגרים האלקטרוניים, 28.2.17); סעיף 2 לפסה"ד של כב' השופטת וילנר בעמ"ש (חי') 33044-04-13 נ.ר נ' א.א (פורסם במאגרים האלקטרוניים, 16.2.14); עמ"ש (חי') 27629-10-19 א' ג' נ' ב' ג' (פורסם במאגרים האלקטרוניים, 20.8.20((.

21. לצד זאת, ברי כי, אין באמור לעיל כל כוונה להקים מחסום בלתי עביר בפני בירורם של הליכים נזיקיים בערכאת המשפחה, אלא כדי להציב את הגבולות הנורמטיביים הראויים לכך; גבולות הנגזרים מסוג העוולה הנבחנת תחת נסיבותיו של כל סכסוך; היטיב לתאר זאת כב' השופט ויצמן:

"לדידנו הדרך הראויה של הכנסת דיני הנזיקין למרחב המשפחתי תהא אך ורק בקבלת תביעות שעניינן בעוולות הגורמות לנזק ישיר וברור לבן הזוג האחר – אלימות פיזית, אלימות מינית, אלימות נפשית מכוונת, סרבנות גט, גירושין שלא כחוק, לשון הרע וכיוצ"ב, זאת להבדיל מהתנהלות הנובעת מאופייו של בן הזוג המביאה את בן הזוג האחר לאכזבה מחיי הנישואין ולנזק נפשי העוקב לאכזבה זו. "  (עמ"ש (מרכז) 56871-01-16 מ.ז.כ נ' ע.ז.כ, (פורסם במאגרים האלקטרוניים, 28.2.17); עוד ר' את עמדת השופט רובינשטיין בהתייחס להכרה בשימוש בדיני הנזיקין כמכשיר ראוי בסכסוכי המשפחה וביתר שאת בנוגע לאלימות במשפחה, לרבות קריאה לבתי המשפט לענייני משפחה לעשות שימוש במכשיר הפיצוי המוגבר בנסיבות המתאימות, ר' בע"מ 7073/13 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים, 31.12.13)).

22. תחת אותם גבולות נורמטיביים הוכרו מקרים שבהם ראוי ליתן סעד בגין לשון הרע במישור היחסים הזוגי, למשל, במקרים שבהם בולטים לעין מאפיינים נסיבתיים, כגון, שיטתיות, ריבוי מעשים ופגיעה במקורות עבודה ופרנסה:

"...גם כענין שבמדיניות, אין לעודד צדדים לסכסוך משפחתי להגיש תביעות לשון הרע בגין כל ביטוי פוגע שנאמר על ידי הצד שכנגד, שאם לא כן, בתי המשפט לעניני משפחה יוצפו בתביעות לשון הרע לרוב. יחד עם זאת, לכלל הזה ישנם יוצאים מהכלל, ודומה כי המקרה הנוכחי הינו דוגמא מובהקת ליוצא מן הכלל. אין המדובר בפרסום אקראי ובלתי מכוון של לשון הרע מתוך סערת רגשות, שראוי לנהוג בסלחנות ביחס אליו, אלא במסכת שיטתית, עקבית ומרושעת של פרסומים, שכל תכליתם היתה [...] לפגוע במשיבה ובשמה הטוב בקרב בני משפחתה, חבריה וכן מעבידה. ריבוי המעשים ואופיים השיטתי מעיד כי היה מדובר במסע נקם ובתוכנית מוקדמת ומתוכננת מראש ובקפידה, שנועדה לפגוע במשיבה בכל המעגלים הקרובים אליה [...]  והחמור מכל, א(2) ניסה לפגוע במקום עבודתם של המשיבה ושל אביה כדי לפגוע במטה לחמה ולהותירה ללא הכנסה" (עמ"ש (ת"א) 47311-10-13 פלונית נ' פלמונית (פורסם במאגרים האלקטרוניים, 19.5.14), סעיף 65 לפסה"ד של השופט ברנר).

מן הכלל אל הפרט

18. אקבע כבר עתה כי הנתבע פתח במסע נקמה של הוצאת דיבתה של התובעת לאחר הגירושין בין הצדדים, ולאחר הפגיעה בפרטיותה של התובעת כמפורט לעיל במכתבו מיום 19.5.15, המשיך במסע הנקמה בדרך של הפניית מכתבים לחברותיה של התובעת, בפרסום פוסט פוגעני המבזה את התובעת, פתיחת פרופיל באתר סקס על שמה, וכאשר הנתבעים 2-3 הצטרפו למסע זה כל אחד לפי חלקו כמפורט להלן.
19. לחומרת הדברים יש להוסיף את היותם של שני הצדדים חלק מהחברה החרדית בה בחרו לחיות כחוזרים בתשובה כאשר העלאת טענות שכאלו הן חמורות אף יותר.
20. לבסוף, אין מנוס מלציין את דרך קיום ההליכים בין הצדדים בהם התירו לעצמם הנתבעים באמצעות ב"כ – התנהלות פוגענית כנגד התובעת ונושא זה יידון בפרק הוצאות המשפט.

המקרים בהם הייתה הוצאת לשון הרע

21. הוכח בפניי כי בכל מקרים שהוזכרו בכתב התביעה אמנם היה פרסום של לשון הרע כנגד התובעת ואפרט:

• הוצאת לשון הרע בשני מכתבים שנשלחו לחברותיה של התובעת

המסגרת הנורמטיבית

22. סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה -1965 קובע כך:

"7.         פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית, ובכפוף להוראות חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים 2(2) עד 15, 55ב, 58 עד 61 ו-63 עד 68א לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944."

23. ובתמ"ש (משפחה תל אביב-יפו) 314827/96 פלוני נ' פלונית, תשסא(2001) 534 (2002) מציין כב' השופט שוחט כך:

"משנאמרו הדברים על-ידי הנתבעת בהקשר בו נאמרו אפילו לגירסתה, בנוכחות ו/או לאוזני אדם שלישי (ולשם כך אין צורך ביותר מאדם שלישי אחד, אפילו המזכירה בענייננו, מה גם שנחה דעתי כי היו בקליניקה לקוחות לעת האירוע), הרי לך הוצאת לשון הרע גם בעיניו של מיודענו "האדם הסביר".

24. מכאן שדי בכך שמכתב נשלח לכל אחת מחברותיה של התובעת כדי להקים שתי עילות נפרדות של הוצאת לשון הרע.

• המכתב לחברתה ד'

25. ביום 14.6.15 ( חמישה ימים לאחר גירושי הצדדים) כתב בין היתר כך הנתבע:

"יש מספר שידוכים לפני של בחורים שהיא עקצה בכסף כאשר היא הייתה בצפת, אחד מהם אפילו היה בתוספת סחיטה באיומים.

3 משפחות חרדיות (מרובות ילדים) לפחות שאיתרתי, שהתובעת פיתתה את האישה, והביאה לגירושין של הזוגות – בכוונה תחילה...

חברות שלה לשעבר מספרות שהיא שכבה עם חצי מדרשה, והייתה מפתה כל בחורה חדשה שהגיעה, והסיתה והדיחה את רוב המדרשה לרדת מהדרך. בכוונה תחילה ולא מתוך מצוקה.

היא אישה מסוכנת, ויש לה את כל התסמינים של "נרקסיסם גרנדויזי"...לדעתי היא חסרת תקנה ואין מה לרחם עליה."

26. גם בשליחת מכתב זה הודה הנתבע, וציין בכתב הגנתו כי "מכתבו של הנתבע 1 ל-ד' נכתב מרצון כן ואמיתי להראות את פרצופה האמיתי של התובעת ולמנוע עוגמת נפש של הקרבן הבא.
27. לפיכך, האמור לעיל לגבי הודאת בעל דין (סעיפים 11-14 לעיל) חל גם במקרה זה.

• המכתב לחברתה מ'

28. ביום 17.6.15 (שישה ימים לאחר גירושי הצדדים) פנה הנתבע לחברתה של התובעת מ' (ת/6) וכתב כך:

אם את חושבת שהיא ילדה טובה ומסכנה, אפנה אותך למישהי שמשפחתה נהרסה בגללה, ואם זה לא יספיק אפנה אותך לעוד אחת, ואם זה לא יספיק אפנה אותך לשידוך שהיה לה שהיא דאגה לסחוט כספית באיומים ואם זה לא יספיק יש לי עוד ועוד ועוד...

היא שיפלות המין האנושי, וממש העציב אותי לראות שיש אנשים רעים ללא נקודות טובות ככל בנינו.

רבינו אומר שזה מצווה לפרסם הרשעים, בלי גוזמא הייתי מעמיד אותה באותה דרגה עם שונאי ישראל"

29. גם בשליחת מכתב זה הודה הנתבע בכתב הגנתו מאותה הנמקה שציין לגבי המכתב של ד'. ראה סעיף 50 לכתב ההגנה סיפא.

• הפרסום הפוסט בפייסבוק של "__________"

30. הנתבע פרסם ביום X/X/15(שמונה ימים לאחר הגירושין) דברים אלה:

גב' התובעת, בת ___, (עיר)________ – נוכלת סדרתית וגנבת! מפתה גברים ונשים בתרגילי עוקץ והונאה יחד עם תמונה מהטלפון הנייד שלה.

31. ובמסגרת פוסט כתב על קיר ה_______ בין היתר את הדברים הבאים:

"היא משתמשת _______כחממה למציאת טרף קל, לתרגילי עוקץ והונאה, לכל מי שנותן בה אמון.

מלבד שלל סיפורי העקיצות הכספיות שביצעה בקרב קהילת חוזרים בתשובה בתל-אביב ובצפת, יש לה תחביב לפתות נשים נשואות, ואף "הצליחה" לפרק כמה משפחות בעבר.

האשה הזאת עבריינית מסוכנת, שמסיתה ומדיחה אנשים מהדרך."

32. הנתבע גם הוסיף כי אם מנהל העמוד מעוניין למחוק את הפוסט, לפחות ידאג ליצור עמו קשר והנתבע יספר עוד פרטים על התובעת ועל "התעללות שעברתי על ידה בחודשים האחרונים."
33. הנתבע הודה גם בפרסום זה כפי שהודה בשאר הפרסומים שצוינו לעיל.

דיון והכרעה

34. לאור הודאתו של הנתבע בפגיעה בפרטיות של התובעת בכך שפרץ לטלפון הנייד שלה, ובכך ששלח שני מכתבים לחברותיה ופרסם פוסט בפייסבוק של ________ אני קובעת כבר בשלב זה כי אמנם הנתבע בשלושה מקרים שונים הוציא לשון הרע כנגד התובעת, ובהמשך פסק הדין תידון טענתו של עומדות לזכותו ההגנות הקבועות בחוק של "אמת דיברתי".
35. חשוב לציין כי מצינו במכתב ל-ד' את ההצדקה כביכול אשר מצא לעצמו הנתבע לבצע את כל הפעולות הנ"ל בדברים שכתב:

"רבינו אומר שזה מצווה לפרסם הרשעים..."

36. לסוגיה זו יתייחס פסק הדין בהמשך במסגרת בדיקת נושא ההגנות שנקבעו בחוק.

• פתיחת פרופיל על שמה של התובעת באתר סקס בשם "_____" (להלן: "האתר")

37. לטענת התובעת, הנתבע הרחיק לכת עד כדי פתיחת כרטיס עבורה תוך פרסום תמונותיה, העדפותיה המיניות לכאורה, מספר טלפון נייד ואימייל במהלך חודש 8/15 באתר סקס בשם "_____".
38. כתוצאה מפרסום זה סבלה התובעת מהטרדות קשות של גברים רבים ששלחו לה הודעות בוטות ותמונות של אברי מינם לטלפון הנייד שלה ולאימייל שלה.
39. התובעת הגישה תלונה במשטרת ישראל כנגד הנתבע בגין כך אולם כפי שיפורט להלן, התיק נסגר מחוסר ראיות.

דיון בטענת התובעת לעניין אתר הסקס

40. לטענת התובעת, למרות שהחקירה כנגד הנתבע נסגרה במשטרת ישראל, במסגרת ההליך שבפני בית המשפט יש לקבוע כי הוכח כי הנתבע הוא זה שפתח את הכרטיס באתר זה, פעולה אשר גרמה לעגמת נפש קשה לתובעת ולמצב נפשי קשה ביותר.

טענות התובעת

41. התובעת מפנה לעובדה כי התמונה שעלתה באתר היא התמונה שבה עשה שימוש הנתבע בפוסט שפורסם באתר ה______. התובעת צרפה העתק אישור על הגשת תלונה לכתב תביעתה (נספח ח').
42. וכך העידה התובעת לגבי סוגיה זו:

העדה, התובעת: שנייה, שאלת שאלה, תן לי לענות. הוא כותב כאן ככה, רגע, הוא אומר לי ככה "יש לי חברים מכל הסוגים, אם חשבת שאני חכם" מבחינה טכנולוגית הוא איש מחשבים הרי, זה מה שהוא סיפר על עצמו ויענו אני אדאג שאת לא תוכלי להוציא את הראש שלך מהבית, אפילו אולי בכפרים ערביים. שהוא יבייש ויוציא לי שם רע. ואחר כך הוא כותב "עשיתי לך שינוי שם בבית כנסת ומעכשיו אני קורא לך לא התובעת , (עשה שינוי שם)" ואז אחרי זה נפתח עלי באתר (האתר) , הפרופיל של ______(בדומה לשינוי שם), עם תמונות שהוא הוציא מהפלאפון שלי, שהוא אמר שהוא פרץ לי בלילה ולקח לי את הטלפון. את אותם תמונות שהיו בטלפון הוא העלה לאתר. אז אני מניחה שאף אחד בעולם שלא פגעתי בו ולא עשיתי לאף אחד שום דבר ולא התלוננו עלי ולא במשטרה ולא פרסמו עלי שום דבר מעולם ואין לי לא פייסבוק ולא אינסטגרם ולא את הדברים האלה, שפתאום צץ הזה אחרי שהגירושים שהבן אדם מאיים עלי. שהוא קיים את זה, אני מניחה. אין לי הוכחה. עמ' 72 שורה 15

43. גם העדה הגב' ל' העידה בסוגיה זו כך:

ש. ממה את גוזרת שמצבה הנפשי היה קשה?

ת. מצבה הנפשי היה קשה כי הוא העליל עליה כל כך הרבה עלילות. היא היתה במצב נפשי קשה, שלחו לה תמונות של אברי מין של גברים.

ש. את מתכוונת לאתר "____"?

ת. שני אתרים.

ש. מי סיפר לך שהוא פרסם באתר "______"? איך את מגיעה למסקנה שזה פורסם באתר "_________"?

ת. הוא כתב לנו הודעות לי ולעוד כמה חברות וראית שזה אותו דבר לכולם והתמונות שהוא שלח לנו זה התמונות שהופיעו באתר "____".

ש. את יכולה להראות לי שהוא שלח לך מאתר ?

ת. לא.

ש. העו"ד שלו נתת תצהיר יכול להראות לי תמונות שהוא שלח לך?

ת. לא. אין לי שום דבר.

ש. הנתבע נחקר על הנושא של אתר _____, כמובן שהתובעת העלילה עליו לא רק בזה, אלא גם התלוננה בצו הרחקה, הנתבע נחקר במשטרה ובמשטרה חד משמעית אמרו שהוא לא עשה שום דבר, לא פרסם שום דבר. איך את גוזרת את זה? התובעת סיפרה לך?

              ובהמשך חקירתה:

                             ש. איך את מסבירה את זה שהנתבע לא נעצר ולמעשה שוחרר אחרי החקירה.

ת. לדעתי הוא היה צריך להעצר. אני מאמינה שהוא ימצה את הדין על הדברים שהוא עשה פה. אני מקווה מאד שהוא יעצר על המעשים האלה. ההתנהגות הזאת מראה על מצב נפשי לא תקין בכלל.

עמ' 19 לפרוטוקול שורה 24 ואילך.

44. בהמשך חקירתה העידה כי לדעתה התובעת פעלה להסרת הפרסום עם היוודע לה עליו.

טענות הנתבעים

45. בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים התייחסו לפרסום זה בסעיף 54 לכתב ההגנה. שם נטען כי לא הובאה כל הוכחה לטענת התובעת כי הנתבע אחראי לפרסום, טענו כי כנראה יש אנשים המעוניינים להזיק לתובעת, וכי הדבר "נוגד את מידותיו ואת אמונתו של הנתבע."
46. על טענות אלה חזר הנתבע בתצהירו (החתום על ידי שלושת הנתבעים) בסעיף 53 לתצהיר.
47. כפי שצוין לעיל, הנתבע בחר שלא להעיד בפני בית המשפט בשל מצבו הרפואי. הנתבעים האחרים ועדיהם לא נחקרו ולא העידו בסוגיה זו.
48. בסיכומיהם טענו תחילה הנתבעים כי פעולה שכזו אינה מתאימה לאברך, כי הנתבע הציג במשטרה את מחשבו, ונמצא כי אין לו קשר לפרסום, והתיק נסגר ללא הליך פלילי כנגד הנתבע.

דיון והכרעה

49. שוכנעתי כי התובעת הוכיחה במאזן ההסתברות החל בהליכים שבפניי את טענתה כי מקורו של הכרטיס על שם התובעת באתר "______" הוא בנתבע עצמו.
50. כל התנהלות הנתבע כפי שעלתה בפניי במהלך הסכסוך בין הצדדים אינו מצדיק כלל את הטענה כי פעולות אלה "נוגדות את מידותיו כאברך".
51. הנתבע איים, הטריד ופעל כנגד התובעת, והתנהלות זו כלל אינו תואמת את טענותיהם של הנתבעים לגבי מידותיו של הנתבע.
52. ראשית, לא ניתן להתעלם מכך כי הנתבע איים מפורשות על התובעת כי ייעשה כן. כך כתב במכתב הראשון ששלח לתובעת נפסח א' לכתב התביעה):

"יש לי תמונות...אני מקושר יותר ממה שאת יודעת ויש לי חברים מכל הסוגים וכל המקצועות. בעיקר בתחומי טכנולוגיה מתקדמים"

53. גם התובעת וגם העדה ל' העידו כי התמונות שהופיעו באתר "____" הן התמונות ששלח הנתבע לחברותיה של התובעת ועדותן הייתה אמינה בעיניי.
54. לכך יש להוסיף קטע נוסף ממכתבו של הנתבע:

"עשיתי לך שינוי שם בבית כנסת. הוספתי ש. ומעכשיו אני קורא לך ____(שינוי שם) שכמוך"

55. כפי שהעידה התובעת הפרופיל שנפתח – נפתח על שם _____(בדומה לשינוי השם)'".
56. לבסוף, כפי שהעידה התובעת, פורטו באתר גם האימייל שלה וגם מספר הטלפון שלה והנתבע העיד על עצמו כי הוציא את כל המידע שהיה בטלפון הנייד של התובעת לרבות כתובת האימייל שלה.
57. כל הנתונים היו בידי הנתבע, ואיני רואה בעובדה כי הנתבע הציג בפני משטרת ישראל את מחשבו וכי הפעולה לא נעשתה ממחשב זה כסותרת את טענותיה של התובעת כי הנתבע הוא העומד מאחורי הפעולה לאור כל המפורט לעיל: התמונות, השם (זהה לשינוי השם) והעובדה כי העיד על עצמו כי הינה אדם חכם וכי יש לו חברים בתחומי הטכנולוגיה.
58. טענת הנתבעים כי יתכן והיה אנשים אחרים חורשי רעתה של התובעת אשר פעלו כנגדה אינה סבירה, מאחר ואין כל בסיס עובדתי לא למקור התמונות, למקור השם ולמקור הפרטים שפורטו בפרופיל, ואילו בידי הנתבע היו כל אלה על פי הודאתו.

סיכום

59. לפיכך אני קובעת כי גם טענת התובעת כי הנתבע הוא האחראי לפרסום הפוגעני והבזוי באתר "_____", המהווה מקרה קיצוני של הוצאת לשון הרע הוכחה בפניי.

• הפוסט שהועלה על ידי הנתבעת 2 בדף הפייסבוק של משטרת ישראל

60. אין מחלוקת כי התובעת נסעה יחד עם אחותה לדירה ששכרו הצדדים בראש העין על מנת לקחת את חפציה האישיים.
61. הנתבעת העלתה ביום 18.6.15 פוסט בפייסבוק של משטרת ישראל, ובו תמונות של התובעת ואחותה.
62. בפוסט פירטה הנתבעת כי "הנשים" פרצו לדירה, העמיסו תכולה בשווי של עשרות אלפי שקלים, כי "הגנבת" נוהגת בשלילת רישיון, נוהגת ברכב גנוב ומוכרת למשטרה.
63. לפוסט זה הגיבה בת דודתה של התובעת, הגב' ח' אשר זיהתה כי הכוונה לתובעת וציינה כי המציאות שונה ומדובר בהוצאת דיבה והכפשה, הרכב אינו גנוב ולא נגנב שום דבר.
64. הנתבעת הגיבה לבת דודתה של התובעת כך:

"זה רק עניין של זמן עד שכל מעלליה יחשפו. היא לא תדע שקט!"

65. לטענת הנתבעת, מאחר ולא הוזכר שמה של התובעת וכל כוונת הנתבעת הייתה להפעיל לחץ על המשטרה, אין מדובר בהוצאת לשון הרע.

המסגרת הנורמטיבית

66. וכך נקבע בפסיקה לגבי השאלה האם אי ציון שמה של התובעת בפרסום מהווה הגנה על הטענה להוצאת לשון הרע: בת"א (שלום ת"א) 8519-12-19 מאיה גניש נ' אורלי גודמן ענן (נבו 04.09.2023)‏‏ חזר לאחרונה בית המשפט על המסגרת הנורמטיבית בסוגיה כך:

"בהתאם לסעיף 3 לחוק איסור לשון הרע ייחוס לשון הרע לנפגע "אינה חייבת להילמד במישרין מן הפרסום, אלא היא יכולה להשתמע ממנו או מנסיבות חיצוניות או משילובם של הדברים" (ע"א 8345/08 בן נתן נ' בכרי בפסקה 31 לחוות דעתו של כב' השופט י' דנציגר [פורסם בנבו] (27.7.2011)). נפסק באותו מקרה כי "יש לבחון האם הערכת הסביבה כלפי הפרט עלולה הייתה להשתנות כתוצאה מן הפרסום. ככל שהדברים נוגעים לדרישת הזיהוי, מתבטא הדבר בבחינה, על פי מדד אובייקטיבי, האם האדם הסביר היה קושר בין הדברים לבין הפרט ומזהה אותם כמי שהתייחסו אליו. בהעדר זיהוי של הפרט וייחוס הדברים אליו - לא עלולה להיגרם פגיעה בשמו הטוב אף אם הוא עצמו חש שרגשותיו נפגעו" (פסקה 35). עוד צוין כי "במקרים בהם לא נזכר שמו של אדם בדברים שפורסמו אך נזכרים או מוצגים פרטים המביאים לזיהויו בידי הסביבה הקרובה לו או אף בידי סביבה רחבה יותר – יכול שיימצא המפרסם (או יתר האחראים לפרסום) חייב בגין הוצאת לשון הרע, ובלבד שהמדובר בנתונים שהם בידיעתם הרגילה של אלו ששמעו את הדברים או קראו אותם" (פסקה 34).

הכרעה

67. די בעובדה כי הגב' ח' זיהתה הן את התמונה של התובעת והן כי מדובר בה – כנראה מאחר והפוסט שויך לנתבעת, והסביבה של התובעת ידעה כי נישאה לנתבע, כדי לקבוע כי יש כאן הוצאת לשון הרע בדברים שצוינו על ידי הנתבעת בקיר של משטרת ישראל.

• הפוסט של נתבע 3

68. אחיו של הנתבע – נתבע 3 - שיתף את הפוסט והוסיף מטעמו כך:

"הבחורה המתחזה בתמונות לבחורה חרדית היא נוכלת רצינית עם תעודות ובעיות אלכוהול קשות, נוהגת תחת השפעת אלכוהול,... חייבת להישלח להסתכלות פסיכיאטרית, ...גנבה לאחי הגדול את כל תכולת הדירה שלו – מחר היא מסוגלת להתאבד ולהגיד שהוא רצח אותה...

בחורה מאד מאד מסוכנת שמסוגלת לעשות דברים מאד מאד קיצוניים..."

69. לגבי הפוסט של נתבע 3 אין ספק כי יש בו זיהוי ברור של התובעת. נתבע 3 מופיע בשמו מציין כי הבחורה "גנבה לאחיו הגדול" את התכולה, ומכאן שהזיהוי ברור עוד יותר אם בכלל היה צורך בכך.
70. מכאן שגם לגבי פוסט זה אין ספק כי מדובר בהוצאת לשון הרע כנגד התובעת שביצע - נתבע 3.

סיכום החלק הראשון של פסק דין זה

71. בעמ"ש (מחוזי מרכז) 53338-03-22 א. ס נ' ל. ס (נבו 04.03.2023) קובע בית המשפט (כב' השופט י' עמית) את תרשים הזרימה של תביעת לשון הרע בזו הלשון:

‏‏            "בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה שבסעיף 1 לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי הוא בגדר פרסום מותר בהיותו נהנה מאחת החסינויות המוחלטות הקבועות בסעיף 13 לחוק. אם נכנס הפרסום לד' אמות של אחת החסינויות - דין התביעה להידחות. אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפרסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק, רוצה לומר - אמת בפרסום ועניין ציבורי. אם הפרסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16 לחוק. היה והתברר כי הפרסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או-אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים (לתיאור שונה במקצת של השלבים ראו בע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי [פורסם בנבו] (2008) בפסקה 7)."

72. מניתוח העדויות והמסמכים עולה כי טענות התובעת כי הנתבעים הוציאו דיבתה רעה והוציאו לשון הרע כנגדה הוכחה לגבי כל אחד ואחד מהאירועים שצוינו בכתב התביעה, ארבעה מקרים שונים על ידי הנתבע (מעבר לפגיעה בפרטיותה), פעם אחת על ידי הנתבעת, ופעם אחת על ידי נתבע 3 ועל כן על בית המשפט לעבור לבחון באם מתקיימות אחת מההגנות הקיימות בחוק.

חלק ב' – הנרטיב של כל אחד מהצדדים לגבי האירועים אשר הביאו לפרסומים

73. העובדות המוסכמות בין הצדדים הן העובדות הבאות:

• התובעת והנתבע הם שניהם חוזרים בתשובה, התובעת משתייכת לזרם החרדי והנתבע לזרם חרדי קיצוני יותר של חסידי ברסלב.
• הצדדים הכירו בשידוך, נפגשו מספר פעמים בבתי קפה, וסברו כי השידוך לא צלח אולם לאחר מספר חודשים נפגשו שוב והחליטו לחדש את הקשר.
• בחודש 2/15 נפגשו בני הזוג כמה פעמים, והסכימו הצדדים להינשא כאשר הנתבע ביקש להינשא במהירות ולפני חג הפסח ביום 22.3.15.
• בליל הכלולות שהו שני בני הזוג בחדר במלון, אולם התובעת עזבה את חדר המלון בבוקר של ליל הכלולות, החל הקרע בין הצדדים כבר ביום זה, ולבסוף התגרשו הצדדים לאחר כשלושה חודשים ביום 11.6.15.
• התובעת הגישה תלונה כנגד הנתבע וגם בקשה לצו הגנה ואולם חזרה בה מהבקשה ולא התייצבה לדיון במעמד הצדדים.

סוגיית התמלילים שצורפו לכתב ההגנה

74. ב"כ הנתבעים צירף לכתב ההגנה המשותף של הנתבעים שני תמלילים של שיחות בין התובעת לנתבע, שיחה בין ב"כ הנתבעים עם מר א', שתי שיחות בין אבי הנתבע לבין אמה של התובעת, ושיחה עם שכנה של הנתבע, הנתבע ואביו.

המסגרת הנורמטיבית

75. כך פורט בתלה"מ 1904-08-20 (משפחה תל אביב-יפו) פלוני נ' אלמונית (נבו 04.2022) לגבי הכללים החלים על קבילות הקלטה:

4.1. בעל הדין המבקש להגיש את ההקלטה כראיה נושא בנטל הוכחת קבילותה הלכאורית של ההקלטה, בהתאם לתנאים שיפורטו להלן, שהצד היריב רשאי להביא  ראיות משלו להוכחת אי קבילותה הטכנית של הראיה. ע"פ 4481/14 פלוני נ' מדינת 14 ישראל (פורסם בנבו) 16.11.16 להלן: "ע"פ 4481/14"; ע"פ 405/80 מדינת ישראל נ' 15 שדמי, פ"ד לה)2( 757 .1981 16)

 4.2 התנאים המצטברים לקבילותה של הקלטה כראיה נקבעו בע"פ 28/59 פלוני נ' היועץ 18 המשפטי לממשלה, פ"ד יג ,1205 1029 )1959(, ושאובים מהמשפט האמריקאי:

"כדי שיהיה בידו של בית-המשפט להחליט על קבלת סרט ההקלטה, או התקליט, יש להוכיח או להראות תחילה קיומם של כמה תנאים מוקדמים, היינו:

• כי המכשיר, או האמצעי האחר ששימש להקלטה, פועל כהלכה ועשוי לקלוט או להקליט דברים שנאמרו;
• שהאדם אשר טיפל בהקלטה ידע את מלאכתו;
• שההסרטה או ההקלטה מהימנים ונכונים;
• שלא נעשו בסרט שינויים בצורת הוספות או השמטות;
• זיהוים של המדברים שקולותיהם נקלטו;
• שהדברים נאמרו והעדות הוגדה מרצונו הטוב של המדבר ללא כפיה וללא פיתוי" (שם, בעמ' 1209).
  • כן נדרש תנאי נוסף והוא שההקלטה עומדת בתנאי הקבילות של חוק האזנת סתר, תשל"ט- 1979.
  • בספרו "על הראיות" חילק כבוד השופט יעקב קדמי את תנאי הקבילות לשלושה 2 מבחנים, ראה עמ' :1320-1323

• המבחן ה"טכני": מהימנות ואמינות סרט ההקלטה בתור שכזה. מבחן זה כולל 5 את חמשת התנאים הראשונים שנקבעו בפסיקה ומפורטים לעיל, ומטרתו להבטיח כי ההקלטה אמינה ומשקפת נאמנה את אשר התרחש במציאות.
• המבחן ה"מהותי": הבודק אם התמלאו תנאי קבילת ה"תוכן" המוקלט על גבי הסרט.
• המבחן ה"פורמלי": הבוחן אם ההקלטה עומדת בתנאי הקבילות של חוק  האזנת סתר."

76. בהמשך פסק הדין מפנה בית המשפט למגמה של מעבר ממבחני הקבילות למבחני המשקל ומגמה של גמישות בבחינת תנאי הקבילות הטכנית, בעיקר בנוגע לאי ביצוע הוספות והשמטות וכי כל עוד אין ראייה בדבר טיפול זדוני בהקלטה כדי לעוות את התמונה כהווייתה, אין בהקלטת חלק מהשיחה כדי לפסול את ההקלטה אלא להשליך על משקלה.

מן הכלל אל הפרט

77. אקבע כבר עתה כי דרך הגשת התמלילים חורגת בצורה כה קיצונית מהמבחן הטכני שאין כל אפשרות לייחס משקל משמעותי כלשהו לתמלילים שצורפו. ואפרט:

• אין כל התייחסות למכשיר ההקלטה, למיומנות המתמלל, להיות התמליל מלא וללא השמטות, וזיהויים של הדוברים.
• בכל התמלילים יש קפיצות ולדוגמא בלבד בתמליל בין הנתבע לבין התובעת יש ציון שלהלן: (5.34) (7.21) (8.49) (11.18) (13.01) (15.12) שנראה על פניו כי משמעותן כי יש דקות רבות שתומללו ודקות רבות שלא תומללו.
• דוגמא מובהקת לכך הינה טענות הנתבעים בסיכומיהם כי התובעת מודה שפגעה בנתבע כי הסתירה ממנו כי היו לה קשרים עם נשים אחרות אך העידה כי האמור בתמליל הינו בגין התעלמותה מהנתבע לאחר שעזבה את חדר המלון והתובעת העידה כך:

ש. אז בואי תגידי לי, קודם כל תוכן השיחה הזאת לפי מה שקראתי ואני מבין, זה שאת מנסה ליישר הדורים מול הנתבע ולהתנצל ולמעשה לחזור להיות אתו בקשר ואת אומרת "פגעתי בך". למה את מתכוונת "פגעתי בך"?

העדה, התובעת: כשהלכתי אחרי כל ה, כשהלכתי מהמלון ואז הוא אמר לי, אל תדברי עם ההורים שלך עד שאנחנו לא נסדר בינינו את העניינים. אז לא דיברתי עם ההורים שלי כלום והוא התחיל לשלוח לי מלא מלא הודעות. ומההודעות שלו אני הבנתי והתחלתי, והתעלמתי ממנו אז הוא נפגע מזה שלא עניתי לו. לא לשיחות ולא להודעות אז על זה הוא מדבר.

עמ' 40 לפרוטוקול שורה 7 ואילך.

• מאחר והנתבע לא הופיע כלל להיחקר לא ניתן היה לחקור אותו על אמירותיו במסגרת שיחה שהוא ידע שהוא מקליט אותה (בניגוד לתובעת) שם אמר לתובעת כך:

התובעת: גם אחרי שבועיים לקפוץ מהמרפסת לא נראה לי דבר סטנדרטי.

הנתבע: בסדר, סתם הייתי בהתמוטטות עצבים וגם להלחיץ אותך כדי לראות אם זה יעזור וראיתי שזה לא משנה כלל.

...

התובעת: אף בן אדם לא יכול לגרום לי לפרכס על הרצפה בגלל מישהו

הנתבע: אני לא יודע למה זה, אני לא מבין את הנפש שלי, זה לא קרה לי.

...

הנתבע: אז אני ניסיתי בכוח, וניסיתי בכוח וניסיתי בכוח וניסיתי בכוח.

עמ' 12 לתמליל, שורה 12 ואילך.

אין ספק שדברים אלה מעלים שאלות לגבי התנהלותו של הנתבע כפי שהוא בעצמו מציין בתמליל, ולא ניתן להסיק מסקנות ממשפטים שנבחרו ונלקחו והוצגו לבניית תמונה של האירועים בין הצדדים.

• לבסוף, צורפו תמלילים עם עדים שלא הופיעו להיחקר כלל, ולמרות זאת מצא ב"כ הנתבעים להתייחס לנאמר בהקלטה כאילו מדובר בראיה שנמצאת בפני בית המשפט.

78. מכאן ברור כי משקלם של התמלילים שצורפו כפי שצורפו הוא אפסי למעט כאשר נחקרו העדים על אמירותיהם וגם כאן יש מקום לתת משקל מועט ביותר לתמלילים.

שאלת נטיותיה המיניות של התובעת

79. כל כתבי טענותיהם של הנתבעים, עדויותיהם ועדיהם עוסקים בעיקר בטענתם כי התובעת הינה לסבית, כי בחתונה שבין הצדדים הייתה רמיה ופגיעה בנתבע אשר הביאו לכל הטרגדיה של הגירושין של הצדדים.
80. כך גם בסיכומיו טען ב"כ הנתבעים כי לנתבע עומדת ההגנה של "אמת דיברתי" בשל העובדה כי התובעת לא גילתה לנתבע את נטיותיה המיניות. (ראה פיסקה ראשונה לסיכומים).
81. למרות טענות מן השפה ולחוץ של ב"כ הנתבעים כי "זכותה להיות משויכת לאיזו קהילה שהיא רוצה" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 11.4.16) בפועל כל כתב ההגנה, ההקלטות שצורפו למרות המפורט לעיל לגבי משקלם, ועדויות העדים מטעם הנתבעים דנים בעיקר בסוגיה זו בהתעלם כליל מחוק איסור לשון הרע כפי שצוטט לעיל.
82. מעבר לכך, נדמה כי הנתבעים ובא כוחם לא הפנימו את הלכת בית המשפט העליון ב בע"מ 5827/19 פלוני נ' פלונית (נבו 16.08.2021):

"53.      הנטייה המינית של האדם, היותו הומוסקסואל, הטרוסקסואל או              ביסקסואל – אם הוא נמשך מינית לגברים או לנשים, אם הוא מעורב              רגשית עם גברים או עם נשים, אם הוא מעוניין לחלוק את חייו הזוגיים              עם גברים או נשים, כל אלה ועוד, הן שאלות הנוגעות, בעיקרו של דבר,      לתחושותיו ולרגשותיו האישיים והפרטיים ביותר של האדם, לעצמיותו ולזהותו הפנימית. הכרה בחובתו המשפטית (וכאמור,             להבדיל מהמוסרית) של אדם לשתף את בן זוגו האחר בכל אלה, דקדוק   משפטי וחקירה ליטיגטורית בהם, עלולים לפגוע קשות בפרטיות של              האדם ביחס להיבטים האישיים והאינטימיים ביותר הקשורים למרחבו הפרטי ולעולמו שלו."

83. על גישה זו חזר לאחרונה בית המשפט העליון בבע"מ 4181/22 פלוני נ' פלונית, פסק דין מיום 19.5.24 (טרם פורסם) שם קובע בית המשפט מפי כב' השופטת וילנר כך:

.                                          "ברוח זו, נקבע בבע"מ 5827/19 כי אין להכיר בחובת גילוי משפטית בין בני זוג ביחס לנטייה מינית או מידת מחויבות הדתית. במקרה זה טענה בת הזוג לפגיעה קשה בה על רקע מצג שווא שהוצג לה על-ידי בן זוגה בעניינים אלו, ושבגינו נגרמו לה נזקים נפשיים וממוניים. חרף האמור, ובשל שיקולי מדיניות משפטית ראויה, הנובעים, בעיקרו של דבר, מטבעו של ההליך המשפטי הנדרש לשם בירור התביעה, נקבע כי אין להכיר בחובות גילוי כאמור."

                                           סעיף 21 לפסק הדין.

מן הכלל אל הפרט

84. כך בכתב הגנתם פרשו הנתבעים על פני 16 סעיפים את הכירות הצדדים, וכבר בסעיף 12 נרשם כי רצון הנתבע בחלק מהשבתות לשהות בישיבה לבדו התאים לתובעת

"על מנת להיות חופשייה בחייה המושחתים ורצונה בקיום יחסים לסביים עם נשים..."

85. בהמשך כתב ההגנה טוענים הנתבעים כי הייתה לתובעת קשר זוגי עם בת זוג אליה נסעה למחרת החתונה, המשיכו ותיארו לגרסתם את בעיית האלכוהול של התובעת ועוד ועוד.
86. אך כפי שציין גם ב"כ התובעת מתעוררות שאלות קשות לגבי תפקידו של ב"כ הנתבעים אשר ערך שיחה עם אותו מר א' (אשר כאמור בחר שלא להגיע להעיד כלל) ובתמליל זה מצינו את השאלה של ב"כ הנתבעים כך:

"והיה מקרה שהילדים שלך היו עדים לקיום יחסי מין שלהן?

א': לא, לא, זה לא..."

87. התנהלות זו של ב"כ הנתבעים היא הרבה מעבר ל" הקלטה טכנית של שיחה ביני לבין א'" כפי שציין ב"כ הנתבעים בפני בית המשפט ויש בכך ירידה לזירה לא מכבדת כלל למי שתפקידו בין היתר לשמש כ: officer of the court"".

דיון

88. אציין כבר עתה כי סוגיה זו של נטיותיה המיניות של התובעת עלתה רק לאחר הקרע בין התובעת לנתבע, כפי שאף מופיע במכתבו של הנתבע מיום 19.5.15 , כאשר טען כי בירר לגביה פרטים שונים ופרץ לטלפון הנייד שלה.
89. גם בסיכומי ב"כ הנתבעים נטען כי הנתבע רצה לסיים את הקשר לאחר שנודע לו כי מדובר באישה שאינה מתאימה לקשרים עם גבר.(סעיף 1 סיפא לסיכומים).
90. בחקירתה במשטרת ישראל מיום 21.5.15 ציינה התובעת כי סיפרה לנתבע אחרי החתונה כי היו לה בעבר קשרים עם נשים.
91. בסוגיה זו נחקרה התובעת בפני בית המשפט ועמדה על זכותה שלא להשיב, ציינה מפורשות כי מאחר ושני הצדדים הם חוזרים בתשובה הם אינם נוברים בעבר.
92. לבסוף, נחקרה גם חברתה של התובעת ל' אשר נחקרה אף היא על כך ועמדה על זכותה שלא לענות לשאלות.
93. כאן המקום לקבוע כי כל דרך התייחסותם של הנתבעים כולם הייתה תוך פגיעה בכבודה של התובעת, כאילו כהמשך להתנהלותם אשר הביאה להגשת התביעה, וכך גם בחקירתו ב"כ הנתבעים לא שמר על כבודה של התובעת למרות התערבויות רבות של בית המשפט בחקירה.
94. התנהלות זו של הנתבעים בהחלט מחזקת את טענותיה של התובעת בכתבי טענותיה.

עזיבת התובעת את חדר המלון למחרת החתונה

95. המחלוקת העובדתית הראשונה בין הצדדים הינה בנוגע לסיבה בגינה עזבה התובעת את החדר במלון למחרת ליל הכלולות.
96. התובעת טענה והעידה כי בסיומה של החתונה ובהיותם בדרך לבית המלון, התברר לה כי במהלך החתונה הנתבע וחבריו רוקנו את תכולת הכספת בה הופקדו כספי המתנות ונטלו את תכולתה, והנתבע אף סירב לבקשת התובעת לערוך רשימה מסודרת של המתנות אותם קיבלו בני הזוג – כפי שדרשה לבקשת אביה.
97. התובעת ציינה כי הנתבע מסר לה כי הוא סבור כי רק הוא צריך לדעת כמה כסף קיבלו בני הזוג וממי, ולעמדת התובעת מכאן החל הסכסוך החריף בין הצדדים.
98. לטענת הנתבע, לאחר טקס הכלולות הייתה התובעת "שיכורה כלוט", כדי למנוע מהנתבע לממש את הנישואין. הוסיף הנתבע בתצהירו כי בבוקר שלמחרת נטלה התובעת מעטפות עם כסף (בסכום של 20,000 ₪) ולא שבה לבית המלון או לדירה ששכר הנתבע לפני החתונה.

דיון

99. העובדות שעלו בהליך שבפניי היו כי אמנם הנתבע פתח את הכספת של המתנות במהלך החתונה, לקח כספים ומסר אותם לחבריו מהישיבה, וסבר כי אינו חייב למסור לתובעת או למי מבני משפחתה דין וחשבון ואת רשימת כספי המתנות שהתקבלו בחתונה.
100. התובעת העידה על כך בחקירתה בפני משטרת ישראל ביום 21.5.15 כך (צורף כנספח א' לתצהיר הנתבעים):

"בסוף החתונה כשהאורחים הלכו ואנחנו נכנסו לחדר חתן-כלה שבגן האירועים ראיתי שהוא והחברים שלו התחילו לבדוק בחדר אם בטעות לא נפלה מעטפה מהכספת. כל ההתנהגות של הנתבע וחבריו הייתה נראית לי מוזרה."

101. התובעת המשיכה ופירטה כי הנתבע וחבריו ספרו את המתנות בלעדיה, כי הנתבע סירב לתת פרטים ולא נעשו רשימות, וכי בשל כך היה ויכוח בין בני הזוג והם הלכו לישון. בבוקר יצאה לכמה שעות ואז החל הנתבע לשלוח לה הודעות כי צריך לשלם סכומים שונים, ועליה לדבר עם אביה ואף הודיע כי יחזור מאוחר ועל כן בחרה ללכת לישון אצל חברתה.
102. לאחר מכן מתארת התובעת נתק בין הצדדים והודעות שהפחידו את התובעת והנתק הביא לפירוד הסופי שבין בני הזוג.

כספי החתונה

103. במהלך ההוכחות עלה כי אמנם כל כספי החתונה הגיעו לנתבע ולבני משפחתו. וכך עלה מחקירתו של אבי הנתבע:

"ש. היא קיבלה ממנו מזונות?

ת. לא, יש את כל ההקלטות שכל הזמן היא מבקשת ממנו כסף ולקחה ממנו כספים והכל מתועד, וגם בערב החתונה הוציאה 20,000 ₪ מהכספת וברחה עם זה וברחה לירח דבש עם בת זוגה ל'.

ש. מאיפה אתה יודע?

ת. מכך שכשהחתונה הסתיימה והם הגיעו לחדר, היא ישנה עם הכספת, הבן שלי ישן על הספה במלון בחדר המבואה, ובבוקר היא עזבה את המלון והבן שלי רצה לשלם את החתונה שלו עם הכספים שהגיעו מהחתונה והוא אמר לי שחסרים 20,000 ₪, כפי הנראה החדרנית לקחה אותם, הזעקתי את היועצת המשפטית של המלון.

לשאלת ביהמ"ש

ש. איך הבן ידע כמה כסף היה?

ת. הוא ספר את הכסף, וגם היא, ונתנו מעשר. זה הדברים שבני סיפר לי. הוא ידע כמה כסף יש בסך הכל, חוץ מהצ'קים כמובן שהופקדו דרך אמא שלה בחשבון בנק והוא גילה שחסרים 20,000 ₪.

עמ' 29 לפרוטוקול שורה 1 ואילך.

104. בהמשך התברר כי אבי הנתבע הגיש תביעה קטנה כנגד הורי התובעת – תביעה שנדחתה והתקבלה גרסת התובעת והוריה. הוכחה גרסתה של התובעת כי לא קיבלה כל כסף מהמתנות וכן הוכח כי הוריה העבירו להורי הנתבע סך של 22,500 ₪ לאור טענתם כי חייבים הם בגין הוצאות החתונה. גרסת אבי הנתבע נדחתה כליל.
105. אני קובעת כי גרסתה של התובעת לגבי האירועים הסמוכים לחתונה היא המהימנה, גם לאור עדותה וגם לאור שאר הראיות שהובאו לחיזוק גרסתה: חקירתה במשטרה, מכתבו של הנתבע, חקירת אבי הנתבע, התביעה הקטנה של אבי הנתבע שנדחתה והראיות לגבי הפקדות כספים בחשבונות הנתבע ואביו.

הבקשה לצו הגנה והתלונה במשטרה

106. אין מחלוקת כי ביום 20.5.15 הגישה התובעת בקשה לצו הגנה כנגד הנתבע, כי בית המשפט מצא לתת צו הגנה במעמד צד אחד אולם התובעת לא התייצבה לדיון במעמד הצדדים וההליך נסגר.
107. בדיון במעמד צד אחד במסגרת צו ההגנה העידה על כך התובעת:

"בימים האחרונים האיומים גברו, פעם היה מסרונים ועכשיו זה מיילים, מכתבים והיום הוא הגיע לבית כשהייתי אצל חברה בשעה 5 בבוקר והזמנתי משטרה בבוקר הוא דפק בטירוף בדלת. אני רוצה להתגרש ממנו, טעיתי. הוא לא בריא בנפשו והוא לא שפוי, לא הייתי איתו ולא כלום."

108. כמו כן עתרה התובעת כי הנתבע לא יפנה אליה.
109. על האירועים נשוא הבקשה העידה התובעת וגם העידה העדה ל' שלביתה הגיע הנתבע:
110. וכך העידה התובעת:

ת. שזה לא בדיוק אהה, זאת אומרת קרו כמה דברים לאחר מכן שההתנהגויות שלו ו, והודעות שהוא כתב לי, שראיתי שכאילו הוא, נבהלתי ממנו.

עמ' 37 לפרוטוקול שורה 14 ואילך.

111. והעדה ל':

"ת. התובע הגיע אלינו הביתה בבוקר מוקדם והתנהג בצורה לא בריאה, הוא דפק על הדלת, כמעט שבר את הדלת, יש לי שתי כניסות, הלך מפה ומפה, מזל שהילדים שלי היו ישנים, הוא העיר את השכנה שלידי וסיפר סיפורים."

 עמ' 20 לפרוטוקול, שורה 23 ואילך.

112. אם נצרף להתנהגותו של הנתבע כשהגיע לפתח ביתה של חברתה של התובעת ב שעה 5.00 בבוקר, דפק בדלת כשעה, וגם שלח את המכתב בו איים בנקיטת פעולות רבות כנגד התובעת, ניתן בהחלט לקבל את דבריה של התובעת כי התעורר חשש מפניו ומצאה על כן לפנות לבית המשפט בבקשה לצו הגנה.
113. גם בחירתה של התובעת שלא להמשיך בהליך הינה בחירה שבשיקול דעתה וחשוב לציין כי מאחר ולא התנהל הליך – כל טענותיהם של הנתבעים על ביוש בגין הגשת תלונה במשטרה והבקשה לצו הגנה כנגד התובעת אין להם כל בסיס.

עדויות התובעת במשטרת ישראל

114. בחקירתה הראשונה פירטה התובעת כי מאז שהחליטה לעזוב לבית הוריה הנתבע מטריד אותה, ומאיים וזאת במיילים ובמכתבים.
115. התובעת גם ציינה כך:

"מדוע הוא מאיים בכלל, ולמה הוא רודף אותך?

ת. נפגע לו הכבוד, שהתחתנו ונעלמתי לו מיד, בעקבות ההתנהגות ההזויה שלו"

116. גם במסגרת חקירתה השנייה במשטרת ישראל, הייתה עדותה של התובעת לגבי האירועים שהביאו לנתק בינה לבין הנתבע עקבית וסדורה.
117. העובדה כי חוקר המשטרה מצא לנכון לחקור את התובעת בקשר לנטיותיה המיניות ללא שברור סמכותו לעשות כן, שוב אינה מצדיקה כלל את התנהלות הנתבעים במהלך כל התקופה.
118. מיותר לחזור ולציין כי נקבע על ידי בית המשפט העליון בפסק הדין הנ"ל כי אין חובה על אדם לגלות את נטיותיו המיניות לבן הזוג, וכי מדובר בעניין שהוא בפרטיותו של כל אדם ולא ברור כלל כיצד הדבר מעניינה של משטרת ישראל.
119. מעבר לכך, תשובתה כי שני הצדדים חוזרים בתשובה ו"לא נוברים בעבר", נאמרה כבר בשלב זה והתובעת חזרה על עמדתה גם במהלך כל ההליכים.
120. אני קובעת כי התנהלותה של התובעת הייתה סבירה בנסיבות העניין, ואין בה כל הצדקה להתנהלותו של הנתבע כפי שפורטה.

הטענה כי התובעת הינה "מפרקת משפחות"

121. למרות כי נראה מיותר להתייחס לפן העובדתי של טענה פוגענית זו, מאחר והנתבעים עמדו אחרי טענה זו בראיותיהם, אבחן את הטענה.
122. כפי שפורט לעיל, טענה זו חזרה על עצמה בפרסומים של הנתבע, והוברר כי אין כל בסיס עובדתי לטענה זו.

משפחת ד'

123. למרות שב"כ הנתבעים צירף בעצמו הקלטה של מר א', אשר ענה לשאלות המנחות מאד שנשאל לגבי הליכי הגירושין בינו לבין גרושתו, העיד אותו א' כי הליכים הגירושין בינו לבין גרושתו החלו הרבה לפני שגרושתו הכירה את התובעת, אך הדבר הדבר לא מנע מב"כ הנתבעים לציין בכתב ההגנה סעיף 18 כך:

"א' ניהל חי נישואין 13 שנים עד של', גרושתו כיום, הכירה את התובעת."

124. ובתמלול השיחה משיב כך א':

"עוה"ד ב':... לפי מה שאתה אומר מאז שהתובעת בקשר איתה שזה ב- 2012 שעזבת את הבית, זה הרגע שהיא סובבה ל' את הראש, התובעת סובבה ל-ל' את הראש, ולמעשה גמרה לך את הנישואין.

א' : זה היה עוד, עוד עוד איזה משהו שבא אחרי זה לא משהו שקרה...אתה מבין? לצאת מהבית עשיתי לפני, המהלך של לעזוב את הבית היה לפני, ההחלטה שלי לא חיות עם ל' היה לפני, אתה מבין..."

עמ' 1 לתמלול – נספח ו'.

              משפחת ש'

125. מקרה נוסף לו טענו הנתבעים כי התובעת פירקה משפחה הוא המקרה של משפחת ש' כאשר הביאו לעדות את מי שקורה לעצמו הרב ש'.
126. אציין כבר עתה כי עדותו של העד לא הביאה כבוד לא לעד ולא למי שמצא לזמנו לעדות.
127. הרב ש' הצהיר על עצמו כי הוא ניהל מדרשה בצפת, כי הוא בעל משפחה של 12 ילדים, ונתן תצהיר ובו הצהיר כי התובעת הגיעה למדרשה על מנת להתחזק ולהקים משפחה "אעפ"י נטיותיה הליסביות" כפי שמסרה לו.
128. העד מפרט בתצהירו כי התובעת עבדה כמזכירה, כי הקשר בינה לבין אשתו דאז התהדק, הוא קרה לתובעת "(שם התובעת) המכשפת", ומצהיר :

"עד כדי כך שאישתי מצאה לנכון להתגרש..."

129. בחקירתו עלתה תמונה שונה לחלוטין ויש לציין כי בחקירתו עלה כי העד התגרש בשנת 2020, כי התובעת שהתה במדרשה שנים רבות לפני כן, כנראה בשנת 2012, לבטח לפני שנת 2015 מועד בו נישאה כשכבר התגוררה באזור המרכז.
130. העד העיד כי במשך כשבע שנים התמכר לטיפה המרה והיה גם בהליכי גמילה.
131. כמו כן אומת העד עם הקלטה של שיחה עם אביה של התובעת בשנת 2016 בה העיד כי הבית שלו לא התפרק וכי אינו מכיר את הנתבע.
132. העד העיד כי התובעת לא סחטה אותו, לא איימה עליו, ולא יודע כי גנבה ממנו דבר.
133. הדבר לא מנע מהעד לטעון כי כניסתה של התובעת למדרשה הייתה כהכנסת "סיטרא אחרא" ואף ציין כי "גם אני נפגעתי מבתי המשפט באופן אישי". (עמ' 23 לפרוטוקול שורה 23).
134. יש בפני בית המשפט עד העומד בראש מדרשה שאליו פונות נשים המעוניינות להתחזק בדתן, ועל כן משתפות אותו כראש המדרשה בחייהן ובקשייהם.
135. אולם, העד אינו בוחל בלשתף בדברים אישיים ביותר ששמע בתפקידו כמנהל המדרשה, להאשים בהאשמות קשות את התובעת כאשר ברור כי אין לה כל קשר לגירושיו כפי שאף הצהיר בפני אביה של התובעת עוד בשנת 2016, כל זאת מאחר ושמע את דברי הנתבע לגבי אירועי גירושיו, ועל כן בוחר לתת תצהיר שהקשר בינו לבין האמת אין כל קשר.

הטענה כי התובעת הינה "גנבת" ואירועי לקיחת חפציה מהדירה

136. גם להאשמה חמורה זו לא נמצאו כל ראיות.

כספי החתונה

137. כפי שקבעתי לעיל, הוכח כי הנתבע לבדו טיפל בכספי המתנות של החתונה והתובעת לא קיבלה לידיה כל חלק מהכספים.
138. העובדה כי התובעת תיארה, קרוב מאד לאירוע, כי הנתבע חיפש מעטפה שנעלמה עוד באולם החתונה מחזקת את הסברה כי הכספים שנעלמו – נעלמו במהלך הטיפול של הנתבע וחבריו בכספת עוד לפני שבני הזוג נסעו לבית המלון.

לקיחת מיטלטלין מהדירה השכורה

139. התברר כי על פי מכתב ששלח הנתבע לתובעת (מוצג ת/8) הוא התיר לה לקחת "מה שהיא רוצה" מהתכולה חוץ מהספרים שלו, לרבות הגיטרה שלו, אך בפועל התובעת לקחה רק את חפציה האישיים, מתנות של החינה וכי בחרה להשאיר בדירה שבה המשיך להתגורר הנתבע את כל מוצרי החשמל שנרכשו על ידי הוריה.
140. בסוגיה זו העידה כך התובעת:

"לקחתי את הדברים האישיים שלי, את המתנות מהחינה ואני יכולה להגיד לך שהיה שם מוצרי חשמל שההורים שלי קנו לי ב-11,000 שקל והכול נשאר שם בדירה אז מה שלקחתי זה דברים שהם סנטימנטליים עבורי. זה היה הגיטרה שלי שדודה שלי זיכרונה לברכה קנתה לי והיה לי חשוב לקחת אותה ואת ה,...

מתנות של החינה שקיבלתי."

עמ' 53 שורה 4 ואילך

141. וכך העידה הנתבעת בסוגיה זו:

עו"ד ת. ז':          נמשיך. תאשרי לי בבקשה שהתובעת לא לקחה את מוצרי החשמל מהדירה.

העדה, הנתבעת: לא, היא לא לקחה את מוצרי החשמל מהדירה.

ש:         תאשרי לי שמי שקנה אותם זה ההורים שלה.

ת:          את מוצרי החשמל?

ש:         כן.

ת:          חלקם אני יודעת שכן, אני לא יודעת לגבי הכול.

עמ' 96 שורה 1 ואילך.

142. העדה גם העידה כי ידעה על המכתב שכתב הנתבע לתובעת כי היא רשאית לקחת מהתכולה את מה שתבחר אך טענה כי המכתב נשלח חודש לפני יום הגירושין – מועד בו הגיעה התובעת לדירה בראש העין ולכן הלך הנתבע להתלונן לאחר שהתובעת הגיעה ונכנסה לדירה. (ראה עדותה עמ' 91 שורה 1).
143. אציין כבר עתה כי לאחר שהנתבעת הודתה כי ידעה על המכתב שנשלח לתובעת לפיו היא יכולה לקחת מהתכולה מה שהיא חפצה יש לראות בחומרה רבה עוד יותר את הפוסט שפרסמה באתר של משטרת ישראל בה היא כותבת על התובעת כי היא גנבת, וכאשר ידעה כי התובעת לא לקחה את מכשירי החשמל ורק ציוד אישי מצאה לנכון לכתוב כי מדובר בציוד בשווי עשרות אלפי שקלים.
144. אין בצירוף אישור על הגשת תלונה שהגיש הנתבע ( מסמך שצורף ללא אישור בית המשפט לסיכומי ב"כ הנתבעים באמתלה לצירוף נספח ברשות לסיכומי התובעת) כדי לשנות דבר מקביעותיי.

הטענה לבעיית האלכוהול של התובעת ולנהיגתה בשכרות

145. הראשון שהעלה טענה זו היה הנתבע כשטען להתנהלות של התובעת בחתונה.
146. משם עשתה לה ההאשמה כנפיים והיא הוזכרה גם בפוסטים שהעלו הנתבעים, אך לא הובאו כל ראיות לטענה זו.
147. אמנם הנתבעים הזמינו לעדות את מר י' אשר היה מנהל האתר שבו פורסם הפוסט על ידי הנתבע והצהיר כי הפוסט הוסר לאחר שלוש שעות אך הוסיף – משום מה גם כך:

5.כמו כן בעיתים שגברת התובעת בילתה במרכז "_______" נוכחתי לדעת כי היא נוהגת לשתות אלכוהול מעבר לנורמה באופן קבוע, ואישרתי זאת בשיחתי עם הנתבע כאשר הוא טען שיש לה בעיית אלכוהוליזם קשה"

148. אך בעדותו עלתה תמונה אחרת וכך ציין בעדותו:

ש. קראתי את התצהיר שלך, תסביר לי בבקשה מה הרלוונטיות בין הפוסט שהנתבע פירסם אצלכם באתר של _______, לבין הטענה שהתובעת נוהגת לשתות אלכוהול

ת. לא יודע.

ש. מדוע היה חשוב לציין את זה?

ת. עבר המון זמן, אני זוכר שחתמתי על משהו, לא זוכר שחתמתי על זה ספציפית.

ש. זו חתימה שלך?

העד משתהה בתשובתו

ת. כן, זו חתימה שלי.

ש. למה אתה פה?

ת. לא יודע.

ש. הכריחו אותך להגיע?

ת. כן.

ש. אתה עדיין מכהן בתפקיד ניהולי בעמותה?

ת. אין עמותה. יכול להיות שהיא רשומה איפה שהוא.

ש. את התוכן של התצהיר אתה כתבת?

ת. לא.

ש. מישהו אחר כתב?

ת. כן.

ש. זאת אומרת שכל מה שכתוב בסעיף 5 זה משהו שכנראה לא שמת לב?

ת. היה לי בר שם ב______, היא היתה שותה. זה הכל.

ש. היה לך בר שם, אני מבין שזה מקום שמגיעים לשם חסידי ברסלב בדרך כלל, לומדים, שיעורי ערב וכו', ואחר כך יש שם מסיבות והופעות.

ת. היה בעבר.

ש. ואנשים שותים שם, נכון?

ת. כן, יש בר במקום, היה.

              הרשעותיה של התובעת

149. להליכים צורף גזר דין כנגד התובעת בגין נהיגה בשכרות, ובו צוין כי התובעת נוהגת משנת 2004, כי בשנת 2015 הורשעה בנהיגה בשכרות, וכך גם בגזר הדין מיום 14.5.17.
150. ברשות בית המשפט צורף לסיכומי ב"כ התובעת פסק הדין בערעור על גזר דין זה.
151. בדברי ב"כ התובעת נטען כי כמות שנמצאה בגופה היה גבוה ב5% מעל הכמות המותרת, וכאשר היא נעצרה לא היה מפיה ריח של אלכוהול, וצויינו גם הנסיבות של ההליכים בין הצדדים לאחר החתונה והליכי הגירושין ביניהם.
152. שם קובע בית המשפט המחוזי כי יש להקל בעונשה של התובעת בשל נסיבות חייה אך בעיקר בשל הכמות של אלכוהול שנמצא בגופה.

הכרעה

153. אין לזלזל בעבירות שבוצעו על ידי התובעת אך בין עבירות אלה שהן היחידות בגינן נשפטה התובעת המחזיקה רישיון נהיגה משנת 2004 לבין תיאוריהם של הנתבעים: בחורה עם בעיות אלכוהול קשות, וההנחה – שאין לה כל בסיס כי בתמונות שצרפה הנתבעת התובעת נהגה תחת השפעת אלכוהול – יש פער כה גדול שהוא מצביע על כוונה ברורה לפגוע בתובעת ובשמה הטוב.
154. לאחר שבחנתי את הטענות העובדתיות של הצדדים, הגיעה העת לבחון את טענותיהם לפיהן קיימות להן ההגנות השונות שבחוק.

טענות הנתבעים להגנות שבחוק

155. ב"כ הנתבעים טען להגנת "אמת דיברתי" ו"אשם תורם" בשל הפגיעות בנתבעים, וכן נטען כי עומדת לנתבעים ההגנה של פרסום בעל חשיבות ציבורית בכך שיזהיר את הציבור מפני התובעת.

המסגרת הנורמטיבית

156. בחוק איסור לשון הרע קיימות מספר הגנות הפוטרות את מפרסם אותו דבר לשון הרע: הראשונה הגנת פרסום מותר, הגנת אמת הפרסום והגנת תום הלב.
157. ואולם, כפי שנקבע לאחרונה בעמ"ש (מחוזי מרכז) 53338-03-22 א. ס נ' ל. ס (נבו 04.03.2023)‏‏

"בצד האמור, כב' הש' עמית הבהיר כי לא פעם הדברים אינם נעשים ב'טור', שלב אחר שלב, ובחינת כל אחד מהשלבים לא נעשית באופן "סטרילי" במנותק מהשלבים האחרים, אלא יש יחסי גומלין בין השלבים השונים. כך, כדוגמה, עוצמת הביטוי הפוגע, עשויה להשליך על העניין הציבורי במסגרת הגנת "אמת דיברתי" בסעיף 14 לחוק או בבחינת תום-הלב במסגרת סעיף 15 לחוק וכי בהשאלה מתחומי משפט אחרים, ניתן לומר כי יש "מקבילית כוחות" בין השלבים השונים - ככל שהביטוי או הפרסום הפוגע הוא עוצמתי יותר, כך יידרש יותר בשלב ההגנות הקבועות בסעיפים 14-15 לחוק, ולהיפך. בדומה יש להתחשב בעוצמת האינטרס המבקש לחסות תחת חופש הביטוי, וכן להתחשב במהות הסעד הנתבע שכן לא הרי תביעה לסעד מניעתי נגד פרסום צפוי בבחינת "צנזורה מוקדמת" (בג"ץ 2888/97 נוביק נ' הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו [פורסם בנבו] (1997)) כתביעה לאחר הפרסום לתשלום פיצויים בגין נזק לשם הטוב. השיקולים והאיזונים בכל אחד מסוגי הסעדים הם שונים."

158. אין ספק כי במקרה שבפניי הפרסומים היו פוגעניים באופן קיצוני כפי שפורט לעיל.

ההגנות שבחוק

159. עתה ייבחנו ההגנות הרלוונטיות המפורטות בחוק לאחר שנקבע כי בפועל בוצעה הוצאת לשון הרע.

הגנת פרסום תוך כדי דיון

160. הגנת סעיף 13 (5) קובעת כי:

"לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –

 ... (5) פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;""

161. כפי שנקבע בעמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 47311-10-13 פלוני נ' פלמונית (נבו 19.05.2014) הגנה זו חלה אך ורק על דברים הנאמרים באולם בית המשפט : וכך ציין בית המשפט בפסק דינו:

"אין ממש בטענת המערערים כאילו הלכת רע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל, פ"ד סג (2) 511 (2009) מקנה חסינות מוחלטת לפרסום כגון דא. כל שנקבע באותה הלכה הוא שהחסינות המוחלטת תחול על כל דבר הנאמר באולמו של בית המשפט, אף אם לא היה דרוש לצורך הדיון ואף אם נאמר מתוך זדון לשמו. בשום אופן אין למצוא באותה הלכה הרחבה של החסינות גם למצבים כמו זה שאירע בעניננו."

162. מהמפורט לעיל לגבי הפרסומים אין כל ספק כי הגנה זו אינה חלה במקרה שבפניי.

ההגנה שבסעיף 15 (3)

163. גם הגנת החוק לגבי פרסום שנעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר אינו חל במקרה שבפניי לאחר שכל הפרסומים בוצעו לאחר שהצדדים התגרשו זה מזו כפי שצוין לעיל.

הגנת אמת בפרסום

164. ובסעיף 14 לחוק נקבע כך:

"14.במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין לציבור, ובלבד שהפרסום לא חרג מתחום הדרוש לאותו ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש."

165. לגבי הגנה זו קובע בית המשפט בתלה"מ (משפחה נצרת) 60974-02-18 ש.מ נ' ט.מ (נבו 06.04.2021)‏‏ כך:

"43.      סעיף 14 לחוק לשון הרע קובע שני תנאים מצטברים, וכי באמיתות הפרסום לא די:

"ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק כוללת שני יסודות. היסוד הראשון נוגע למידת האמיתיות של הפרסום המהווה לשון הרע. היסוד השני נוגע למידת העניין הציבורי שבאותו פרסום. קיים הבדל מהותי בין שני היסודות, היסוד הראשון הוא עובדתי בעיקרו והוא נוגע להשוואה בין הפרסום לבין המציאות העובדתית. היסוד השני עוסק בשאלה, האם קיימים לפרסום יתרונות חברתיים המצדיקים אותו, למרות לשון הרע שבו. שאלה זו היא שאלה ערכית בעיקרה, והיא מוכרעת על ידי בית המשפט בהתאם למדיניותו השיפוטית. חשוב לזכור כי שני חלקיה של הגנת סעיף 14 הם חלקים מצטברים ובהתקיים האחד בלעדי רעהו, לא יהיה בכד כדי להועיל לנתבע.'' (ספרו של א .שנהר בעמודים 215 ו-216).

44. נטל ההוכחה בטענת "אמת דיברתי" מוטל על הנתבעת. מידת ההוכחה    הנדרשת עומדת ביחס ישיר למידת חומרתו של תוכן הפרסום (ע"א          89/04 ד"ר נודלמן נ' נתן שרנסקי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 04.08.08);          ע"א 670/06 הוצאת עיתון הארץ נ' מזרחי, פ"ד מא (2) 169 (1987)).     בפסיקה נקבע כי כשמדובר בתביעה שיש בה טענות והאשמות     במעשים פליליים, על הטוען לכך שמדובר בפרסום דברי אמת להביא               ראיות בעלות משקל משמעותי ביותר התואמות את חומרת ההאשמות.          וכך נקבע בהלכת זיקרי (ע''א 475/81 זיקרי נ' כלל [פורסם בנבו:           26.02.1986]: "הצד שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על             יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים               רגילים".
45. הנתבעים טענו בסיכומיהם כי היה עניין ציבורי בפרסום בשני מקרים: לגבי הפרסומים שפרסם הנתבע באתר _______ נטען כך בסיכומי ב"כ הנתבעים:

"בהמשך הבין שהוא הונאה ע"י התובעת ואז החל בירור על טיבה ומעשיה של התובעת בעבר ובהווה, ובעקבות הגילויים, הזהיר את הציבור ב____ ע"פ מיטב אמונתו באמיתות דבריו..."

167. על מקרה דומה קבע בית המשפט בעמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 47311-10-13 פלוני נ' פלמונית (נבו 19.05.2014) כך:

"ענין ציבורי בפרסום משמעו אינטרס ציבורי בפרסום (א' שנהר, דיני לשון הרע,  ע' 225). מקובל ליישם בעניין זה את המבחן המכונה "מבחן התועלת":

"השאלה באיזו מידה קיים אינטרס חברתי בחשיפת המידע הנכון אודות הפרט מוכרעת על פי "מבחן התועלת" שהציע פרופ' זאב סגל ואומץ על ידי הפסיקה. המבחן קובע, כי "'עניין ציבורי' המצדיק פגיעה בפרטיות אדם על-ידי פרסום הינו עניין שיש לציבור תועלת בידיעתו, אם לשם גיבוש דעתו בענינים ציבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו".

(שם, ע' 228).

במילים אחרות, עניין ציבורי הוא "עניין שידיעתו ברבים רלוונטית להגשמת מטרה ציבורית או שיש לציבור תועלת בידיעה לגביו ...".

(ע"א 751/10 פלוני נ' אילנה דיין -אורבך  (פורסם בנבו, 08.02.2012) (פיסקה 101). ראה גם ע"א 439/88 רשם מאגרי מידע נ' ונטורה, פ"ד מח(3) 808, 826 (1994); רע"א 3614/97 אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פ"ד נג(1) 26, 57-56 (1998)). 

קיומו של אינטרס ציבורי בפרסום צריך להבחן באספקלריה של הציבור אליו הופנה הפרסום, ובעניננו, בני משפחתה, מכריה ומעבידיה של המשיבה. משמע, נשאלת השאלה האם היה אינטרס לאותם מקורבים של המשיבה לדעת כי המשיבה בוגדת כביכול בא(1). לטעמי, התשובה לכך היא שלילית. אין ולא היה זה מעניינם של מכרי המשיבה לדעת כי המשיבה בגדה כביכול בא(1), וודאי לא כאשר הגירושין מא(1) כבר היו בבחינת עובדה מוגמרת. (ההדגשה שלי ר.מ.). איזו תועלת היתה יכולה לצמוח למי מהם בעקבות קבלת הידיעה? באיזה אופן יכול היה מי מהם לשפר את אורחות חייו בעקבות קבלת המידע? לו למשל היו המערערים מוכיחים כי ביצעו את הפרסום על מנת לנסות ולשקם את הנישואין, באמצעות מסירת דיווח להוריה של המשיבה על בגידתה של המשיבה, על מנת שאלה ינסו להשפיע על המשיבה לחזור בה מדרכה, ניחא, אלא שבמקרה דנן ברור כי הפרסום לא נועד אלא לצרכי נקם, השפלה והבאשת ריחה של המשיבה בקרב חוג מכריה. פרסום מסוג כזה איננו מצביע על אינטרס ציבורי כלשהו שראוי להגן עליו. אכן, אני מוכן להניח כי אצל המערערים נודעת משנה חומרה לבגידה של אשת איש, גם בהיותם דתיים וגם בהיותם נמנים על משפחת כוהנים, אך האינטרס הציבורי בפרסום צריך להתקיים אצל השומע, ולא אצל המפרסם, מה גם שאפילו מבחינתם האישית של המערערים אינני רואה כיצד זעמם על מה שנתפס אצלם כבגידה של המשיבה, הקנה להם אינטרס ראוי להגנה בביצוע הפרסום, פרסום שאין לו כל תכלית זולת הבאשת שמה הטוב של המשיבה, בבחינת "זה חסר וזה לא נהנה".(ההדגשה שלי ר.מ.)

168. מכאן ברור כי יש לדחות מכל וכל את הטענה כי עומדת לנתבע ההגנה שבסעיף 15 לחוק.

עניין ציבורי בפרסום הפוסט על ידי הנתבעת

169. בנוסף, הנתבעת טענה כי הפרסום היה בעל חשיבות ציבורית לאור חוסר הפעולה של משטרת ישראל, (סעיף 7 לסיכומים).
170. גם כאן אין לקבל את הטענה כי יש עניין ציבורי בפרסום באתר משטרת ישראל בדרך שנעשה הפרסום.
171. לא היה צורך בכל הפרטים הפוגעניים שפורטו כנגד התובעת על מנת לעורר את משטרת ישראל לפעולה, והנתבעת העידה בעצמה כי כחלק מהפרטים הפוגעניים שפורטו בפוסט היו בדיה, מעבר לכך כי בעת הפרסום של הפוסט ידעה גם ידעה כי החוזה בדירה היה על שם שני בני הזוג והנתבע אישר לתובעת לקחת מהתכולה את כל שתחפוץ.
172. ניתן להוסיף – כפי שמשטרת ישראל השיבה לפוסט זה כי הדרך הינה לפנות ליחידה לתלונות הציבור כפי שאף נעשה על ידה.
173. מעבר לכך, התגובה לתשובת בת דודתה של התובעת, הגב' ח', אשר ביקשה להעמיד את הדברים על דיוקם נתקלה בתגובה:

"זה רק עניין של זמן שכל מעלליה יחשפו. היא לא תדע שקט!"

174. מתגובה זו עולה בבירור מטרת הפוסט שאינה כלל לגרום למשטרת ישראל לפעול אלא לפרסם את מה שהנתבעת ראתה כ"מעלליה" של התובעת.
175. מכאן שגם לנתבעת לא קיימת כל הגנה הקבועה בחוק בעניין אינטרס ציבורי בפרסום.

סיכום

176. ניתן לקבוע כי אל עומדות למי מהנתבעים כל הגנה על פי החוק ולפיכך על בית משפט לעבור לדון בשאלת הפיצויים המגיעים לתובעת מכל אחד מהנתבעים בגין הפרסומים שפורטו בכתב תביעתה.

שיקולים בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע

177. סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע קובע כך:

"7א.(א) הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; חיוב בפיצוי לפי סעיף קטן זה הוא כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו.

(ב)         במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.

(ג)          במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק.

(ד)         לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף זה, בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת.

(ה)         הסכומים האמורים בסעיף זה יעודכנו ב-16 בכל חודש, בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי; לענין סעיף קטן זה –

"מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;

"המדד החדש" – מדד החודש שקדם לחודש העדכון;

"המדד הבסיסי" – מדד חודש ספטמבר 1998.

178. גם בסעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א-1981 נקבע מנגנון זה לגבי פיצוי בלא הוכחת נזק.
179. כפי שנקבע ב עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 47311-10-13 פלוני נ' פלמונית (נבו 19.05.2014)‏‏

"לא מצאתי ממש בטענת המערערים בענין אופן קביעת סכום הפיצויים. אכן, כאשר עסקינן בפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי ס' 7א' לחוק, אין מקום ולא ניתן לפסוק פיצוי גלובלי מצטבר בגין מספר הפרות, אלא שומה על בית המשפט להכבד ולציין מהו סכום הפיצוי המדוייק שהוא פוסק בגין כל הפרה והפרה. ברם, בעניננו, דומה כי בית המשפט קמא לא פסק פיצוי סטטוטורי אלא פיצוי בגין נזק בעין שאיננו ממוני, קרי, עגמת הנפש שנגרמה למשיבה, על פי הראיות שהובאו בפניו, ולכן לא היתה מניעה לקבוע סכום פיצוי גלובלי. יצויין כי המשיבה עתרה במסגרת כתב התביעה לפיצוי בגין נזקי עגמת נפש, קרי, נזק בעין שאיננו ממוני, לצד פיצוי ללא הוכחת נזק. כמובן שלא ניתן לפסוק באופן מצטבר גם פיצוי ללא הוכחת נזק וגם פיצוי בגין נזק בעין, אך משבחר בית המשפט קמא לפסוק פיצוי גלובלי בגין נזק בעין, חלף האפשרות של פיצוי סטטוטורי, לא היתה כל מניעה לעשות כן."

דיון

180. התובעת העידה על מצבה הנפשי הקשה לאחר כל הפרסומים שבוצעו סמוך לאחר גירושי הצדדים וכך העידה:

"עו"ד ד.ב.:                       השאלה שלי היא כל המכתבים האלה וכל הכביכול ריב ומדון שהיה בינך לבין הנתבע, בואי תספרי לי איזה נזקים זה עשה לך?

העדה, התובעת:               איזה נזקים זה עשה לי?

ש:                        כן.

ת:                        זה פירק אותי רגשית ונפשית וזה גרם לי לאבד אמון בבני אדם, היה לי קשה מאוד אחרי זה להמשיך ולצאת לשידוכים כי גם ככה זה דבר לא פשוט למי שחוזר בתשובה. ואני יכולה להגיד לך שאחרי שלוש שנים מהסיפור הזה, בעלה של אחותי הציע לי שידוך, הוא אומר לו רגע, (_שמה של התובעת_)? אבל קראתי עליה בפייסבוק שהיא יצאה עם ערבים. זאת אומרת זה היה כל כך וויראלי, זה הגיע לאנשים לאוזניים שזה פגע לי גם אחרי זה ב, ב, מול אנשים, זה דבר אחד. הוא כתב, הוא כתב במייל.

עמ' 70 לפרוטוקול שורה 21 ואילך.

181. ובהמשך עדותה העידה כך:

המצב הנפשי שלי היה קשה למשך כמה שנים טובות, מאוד, הייתי מרוסקת. גם מה, מה, מהפניות, תבין אני, זה לא רק שפורסם עלי באתר, הוא מסר את הטלפון שלי האישי, הוא מסר את המייל שלי, אנשים היו פונים אלי בשעות לא שעות, ערבים וסוטים ומה שאתה לא רוצה.

עמ' 77 לפרוטוקול שורה 7 ואילך.

182. גם בעדותה של ל', חברתה של התובעת עלתה שאלת הנזקים שנגרמו לתובעת. וכך העידה העדה:

ש. ממה את גוזרת שמצבה הנפשי היה קשה?

ת. מצבה הנפשי היה קשה כי הוא העליל עליה כל כך הרבה עלילות. היא היתה במצב נפשי קשה, שלחו לה תמונות של אברי מין של גברים.

ש. את מתכוונת לאתר _____(אתר הסקס)?

ת. שני אתרים.

ש. מי סיפר לך שהוא פרסם באתר ______? איך את מגיעה למסקנה שזה פורסם באתר ______?

ת. הוא כתב לנו הודעות לי ולעוד כמה חברות וראית שזה אותו דבר לכולם והתמונות שהוא שלח לנו זה התמונות שהופיעו באתר ____.

ש. את יכולה להראות לי שהוא שלח לך מאתר_____ ?

ת. לא.

עמ' 19 לפרוטוקול שורה 27 ואילך.

הכרעה

183. מצאתי לחייב את הנתבע בפיצוי לתובעת ללא הוכחת נזק בסך כולל של 275,000 ₪ וזאת גם אם הוצהר כי כנראה לא תהיה אפשרות להיפרע מהנתבע במצבו כיום, אולם על בית המשפט להביע את עמדתו לגבי התנהלותו של הנתבע באירועים שתוארו בפניו.

• בגין פגיעה בפרטיותה סך של 50,000 ₪.
• בגין מכתבים לחברותיה של התובעת בסך של 25,000 ₪ בגין כל פרסום.
• בגין הפוסט ב_________ – לאור חומרתו – סך של 75,000 ₪.
• בגין הפרופיל באתר "_____" (החמור מבין כל הפרסומים) – הסך של 100,000 ₪.

184. מצאתי לחייב את הנתבעת בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 40,000 ₪ לאחר שהעידה כי ידעה כי חוזה השכירות בדירה בראש העין הינו על שם שני הצדדים, כי ידעה כי הנתבע שלח לה מכתב בו אישר/הסכים כי תיקח מתכולת הדירה כל מה שתחפוץ וגם לאחר שידעה כי בפועל התובעת לא לקחה את מכשירי החשמל שבדירה למרות שאלה נרכשו על ידי הוריה.
185. לבסוף, מצאתי לחייב את הנתבע 3 בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 25,000 ₪ בין השיתוף של הפוסט של הנתבעת, פרסום משתלח ופוגעני כפי שפורט לעיל.

הוצאות משפט

186. התנהלות הנתבעים במהלך כל ההליכים פורטה באריכות והייתה בה המשך פגיעה בכבודה של התובעת, הגשת תמלילים שלא היה מקום כלל להגישם, והעדת עדים שעדיף לו לא הובאו לעדות כלל כפי שפורט לעיל.
187. בנסיבות אלה אני רואה לנכון לחייב את הנתבעים – ביחד ולחוד – בסך של 40,000 ₪ בגין הליך זה, וכן במלוא עלות הקלטת הדיון מיום 30.11.22.
188. כל הסכומים ישולמו תוך 90 יום מיום מתן פסק דין זה.
189. פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום,  ט"ו אייר תשפ"ד, 23 מאי 2024, בהעדר הצדדים.