פס"ד בטענת "יורש אחר יורש" לפי צוואת האב המנוח ומכוח עיקרון העקיבה

השופטת י. שבח:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב בתמ"ש 26189-07-14 (כב' השופט י' שקד) מיום 22.3.2015, אשר דחה את תביעת המערער נגד יורשי המנוחה י.ר. ז"ל, בה עתר למתן פסק דין המצהיר כי יש לו חלק ונחלה בדירה שרכשה ע"י המנוחה בשיכון ---- ב------- מכוח היותו "יורש אחר יורש" לפי צוואת אביו המנוח, ומכוח עיקרון העקיבה.

רקע עובדתי

1. המנוחה י' ר' ז"ל (להלן- המנוחה) -דודתם של המשיבים, שנפטרה בשנת 2013, הייתה נשואה למ' ר' - אביו המנוח של המערער (להלן- המנוח) שנפטר בשנת 1996. השניים התגוררו בדירה ב-------- (להלן- דירת -------) שנרכשה על ידם והייתה בבעלותם המשותפת.

שנתיים לפני פטירתו ערך המנוח צוואה בה הוריש את חלקו בדירת --------- (מחצית) לרעייתו, והוסיף וקבע כי לאחר פטירתה יירש את חלקו בדירה בנו המערער. אלא שביום 18.6.2001 רכשה המנוחה דירת מגורים בשכונת ---- ב-----(להלן- דירת -------) תמורת 265,000$, וביום 21.10.2001 מכרה את דירת ------ תמורת 230,000$. בצוואתה הורישה המנוחה, שלא היו לה ילדים משלה, את עיזבונה, ובכללו דירת -------, לאחייניה המשיבים, וזו אכן נרשמה על שמם. המערער נותר מחוץ לתמונה.

התביעה

2. בהיותו סבור כי דירת ------- היא חליפתה של דירת -------, ומשכך אף לו חלק בה, הגיש המערער לבית משפט קמא תביעה נגד המשיבים למתן סעד הצהרתי הקובע כי הינו הבעלים של מחצית הדירה, הגם שבשלב מאוחר יותר צמצם את עתירתו ל-43.4% (לאור ההפרש בין מחירי שתי הדירות) מהזכויות בדירת -------- חליפתה של דירת -------, שאת מחציתה הוריש לו אביו כ"יורש אחר יורש".

המשיבים טענו כי המערער היה יורש אחר יורש בדירה ------- בלבד, ומשזו נמכרה ע"י המנוחה 12 שנים טרם פטירתה, לא יכול המערער לזכות בזכויות בדירה אחרת.

יצוין כי התביעה הוגשה במקור כנגד 12 אחייניה של המנוחה, אולם לאור הסדר פנימי ביניהם לפיו ששה מהם זכו בדירת ------- וששת הנותרים זכו בכספי העיזבון- צמצם המערער את תביעתו נגד ששת המשיבים שזכו בדירה.

פסק דינו של בית משפט קמא

3. בית משפט קמא ייחס חשיבות מכרעת לממצאו, שאינו שנוי במחלוקת, לפיו סכומים המצטברים לכדי סך של 235,000 $ - שווי ערך ל- 89% ממחיר דירת -------, והעולים על התמורה הכוללת שהתקבלה בסופו של יום ממכירת הדירה ב-------- שולמו ע"י המנוחה ממקורותיה שלה ובטרם מכרה את דירת -------, וראה בכך ביטוי לניתוק הקשר בין דירת ------- ותמורת מכירתה לבין רכישת דירת -------. בית משפט  קמא הוסיף וקבע כי גם אם שילמה המנוחה את התשלום האחרון עבור דירת ------- (30,000$) מתוך תמורת המכר של  דירת -------, הרי מחציתה ( 115,000$) הייתה שייכת לה ממילא מכוח היותה הבעלים של מחצית הדירה, כך שגם לא הוכח שלפחות התשלום האחרון בוצע מחלקו של המנוח. בית משפט קמא קבע כי לא "חלה עליה [המנוחה] חובה לשמור את כספי תמורת הדירה ב------- לטובת יורשיו של המנוח", לגביהם "סביר להניח כי אלו שמשו אותה למחיתה משך כ 12 שנים". המסקנות לעיל הובילו לדחיית התביעה.

הערעור

4. המערער לא השלים עם דחיית תביעתו והגיש את הערעור שלפנינו. בעיקרי הטיעון מטעמו ובדיון לפנינו העלה המערער שורת נימוקים בגינם יש להתבונן, לגישתו, מכוח עקרון העקיבה, על דירת ------- כעל חליפתה של דירת -------, ואלו הם: עובדת רכישת דירת ------- קודם למכירת דירת ------- הינה שולית משמקובל לרכוש את הדירה החדשה בטרם נמכרת הדירה הישנה; יש ללמוד גזירה שווה מתחום מיסוי דירת יחיד עת בפרק זמן מסויים בין הרכישה לבין מכירת הדירה הישנה נחשב המוכר לבעלים של דירה אחת; המנוחה עברה להתגורר בדירת ------- רק לאחר שמכרה את דירת -------; שתי הדירות דומות בגודלן ומצויות באותה סביבת מגורים; המנוחה העניקה לעצמה מעין "הלוואת גישור עצמית" ולאחר מכן פרעה אותה מכספי דירת -------, בדומה למצב בו הייתה נוטלת הלוואה קצרת מועד מהבנק ופורעת אותה בכספי המכר; המנוחה החליפה נכס בנכס ומשלא כילתה את עיזבונה רשאי המערער לקבל את חלקו בנכס החליפי המשוייר; "פירות" הנכס הראשון- -------, אשר שימשו לרכישת הנכס השני- -------, מתגלגלים אל דירת ------- ו"מתלבשים" עליה באופן יחסי להיקפם ברכישה.

5. המשיבים תומכים בפסק דינו של בית משפט קמא מטעמיו. לעמדתם, דירת -------, שרק בה קנה המערער מעמד של יורש אחר יורש, איננה עוד; היא נמכרה בטרם נרכשה דירת -------; דירת ------- נרכשה באמצעות מקורותיה העצמיים של המנוחה וזו אינה חליפתה של דירת -------.