פס"ד בנוגע לאי השתכללות הודעת הסתלקות מצוואה

ההליך דנן עניינו התנגדות למתן צו ירושה; לרשם לענייני ירושה הוגשה על ידי הנתבע 1 בקשה למתן צו ירושה אחר האב המנוח, אליה צורף תצהיר הסתלקות של המתנגד (להלן: "התובע"). מחלוקת הצדדים נסובה סביב השאלה האם השתכללה הודעת ההסתלקות של המתנגד בהינתן שלא הוגשה על ידו ועל דעתו.

אדגיש, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי תצהיר ההסתלקות הוגש לרשם לענייני ירושה שלא על ידי המתנגד (ראה סעיף 2 לתגובת הנתבע 1 והנתבעת 2, האם לא התייחסה לטענה, והדבר מדבר בעד עצמו).

בדיון שהתקיים ביום ---- הסכימו הצדדים שהסוגיה תוכרע על סמך כתבי הטענות וסיכומי הצדדים, ומשכך, בהחלטה זו לא תוכרענה המחלוקות העובדתיות הרבות בין הצדדים, וההחלטה תדון בטענת הסף המשפטית והמקדמית לעניין השתכללותה – או אי השתכללותה - של הודעת ההסתלקות.

1. ענייננו עוסק בעיזבון *** אשר הלך לבית עולמים ביום ----. בעת פטירתו היה נשוי המנוח לנתבעת 4 (להלן, בהתאמה, האב, האם או ההורים) ולהם ארבעה ילדים – התובע/מתנגד, נתבע 1 (מגיש הבקשה למתן צו ירושה) , נתבעת 2 ונתבעת 3.

    

2. האב לא הותיר אחריו צוואה.

    

3. הסכסוך בין הצדדים משתרע מעבר להליך דנן, ובעיקרו מחלוקת לעניין העברה ללא תמורה של נכס שביצעו ההורים לידי התובע, סוגיה הנדונה כעת בהליכים מקבילים בין הצדדים כאשר לצדדים טענות רבות האחד כנגד התנהלותו של משנהו. כן נשמעו טענות נגדיות בדבר התנהלות כלכלית של הנתבע 1 ברכוש הוריו.

    

4. בהליך דנן, וכמפורט לעיל, נדונה בקשה שהוגשה על ידי הנתבע 1 לרשם לענייני ירושה למתן צו ירושה. תחילה הוגשה בקשה ובה עתירה לחלק את עזבון המנוח בהתאם להוראות החוק: מחצית לאשת המנוח והמחצית הנותרת בין הילדים בחלקים שווים ביניהם. בהמשך, הגיש הנתבע 1 בקשה מתוקנת למתן צו ירושה, אליה צורף תצהיר הסתלקות של התובע (להלן – התצהיר), בו הוא מסתלק לטובת אמו, ומשכך עתר הנתבע 1 מהרשם לקבוע כי האם זכאית ל 5/8 ושלושת הילדים הנותרים, למעט התובע, ינחלו 1/8 כל אחד.

   בפועל, אין מחלוקת בין הצדדים כי התצהיר לא הוגש על ידי התובע וכי התצהיר היה בידי האם אשר נתנה אותו לנתבע 1 והנתבע 1 הוא מי שהגיש את הבקשה המתוקנת לרשם לעניני ירושה, ביחד עם תצהיר ההסתלקות, כחצי שנה לאחר חתימת התצהיר בפועל.

    

   אף אין מחלוקת כי התצהיר עונה על הדרישות הפרוצדורליות המפורטות בתקנות הירושה וערוך כדין, ולא הועלתה כל טענה לפיה לתובע לא היו ברורות התוצאות המשפטיות של החתימה על תצהיר ההסתלקות.

    

5. לטענת התובע הנתבע 1 הגיש את "תצהיר הסתלקות" שלא על דעתו, שלא בהסכמתו ושלא בידיעתו, ומשעה שלא הוגש על ידו, ההסתלקות לא השתכללה.

   לטענתו, האם דרשה מכל הילדים לחתום על תצהיר הסתלקות לטובתה. משכך, עם סיום השבעה, וביום ----, ועוד טרם שב לביתו מהשבעה, חתם על תצהיר ההסתלקות. בהמשך, הגיע התובע לבית אימו, עם התצהיר, ושם עדכנה אותו האם כי הנתבע 1 ואחיותיו סירבו לחתום על תצהירי הסתלקות, ועל כן הודיע כי גם הסתלקותו בטלה ומבוטלת. לטענתו, בהיסח הדעת ונוכח סערת הרגשות שהיתה בבית האם, שכח התובע את התצהיר אצל האם. לפניתו אליה, אמרה לו האם שזרקה את התצהיר לפח, ברם, מתברר כי לאחר שבעה חודשים ממועד חתימת התצהיר, לאחר פרוץ הסכסוך המשפחתי, מסרה האם את התצהיר לנתבע 1, והוא הגיש אותו לרשם, כאמור, שלא על דעתו של התובע, אשר הופתע כאשר גילה שהאם הסתירה את התצהיר, לא השמידה אותו כפי שאמרה לו, ועשתה בו שימוש. משכך, ההסתלקות נעדרת גמירות דעת, ובטלה מעיקרה. התובע צרף תצהירה של אחותו הנתבעת 3 התומכת בטענותיו העובדתיות והמשפטיות.

6. לטענת התובע, הגשת תצהיר ההסתלקות הינה פעולה אישית של המסתלק, המלמדת על גמירות דעת, ולא על ידי צד ג' שאינו המסתלק או מי שלטובתו הסתלק. לעניין ההסתלקות יש להצמד בצורה דווקנית לדרישות החוק.

    

   עוד הוסיף כי נפלו פגמים בהסכמתו, לפי עילות חוק החוזים, לרבות עושק, הפרת חובת תום הלב, הטעיה, טעות ולכן הוא יכול לחזור בו מההסתלקות, תוך שהפנה לפסיקה וספרות משפטית.

   בנוסף, לנתבע 1 ונתבעת 2 אין כל זכות עמידה בהליך דנן, שכן, ההסתלקות בתצהיר היתה לטובת האם, ועל כן היא הצד הנדרש להליך.

    

   התובע הוסיף כי במהלך הזמן שחלף מאז חתימת התצהיר, ניסו בני המשפחה לקדם הסכמות לצורך חתימה על תצהיר מצומצם יותר על מנת לשחרר לאם כספים מהבנק . העובדה שהתובע היה צריך לחתום על תצהיר הסתלקות נוסף, מצומצם יותר, מוכיח אף הוא כי התצהיר הקודם עליו חתם היה בטל ומבוטל לעמדתו.

    

   לסיכום טענותיו של התובע, תצהיר ההסתלקות חסר תוקף, בטל ומבוטל, ויש ליתן צו ירושה בהתעלם ממנו ובהתאם להוראות החוק.

    

7. ב"כ היועמ"ש הפנה לחוק ולספרות המקצועית לפיהן מרגע שאדם הסתלק, אין הוא יכול לחזור בו מהסתלקותו. כן ציין כי ההסתלקות משתכללת מרגע שהוגשה לבית המשפט או לרשם לעניני ירושה. משכך, לעמדתו, השאלה העומדת להכרעה מתייחסת לעצם ביצוע מעשה ההסתלקות ונסיבותיו, כאשר הנסיבות לא נהירות דיין ומעלות שאלות ותמיהות שונות אותן העלתה ב"כ היועמ"ש בתגובתה. משכך, ונוכח השאלות המשפטיות והעובדתיות ובהינתן כי כל היורשים על פי דין הם בגירים וכשירים, מעורבים בהליך וחלקם מיוצגים, אינה מתערבת בהליך.

    

8. תגובת האם היתה קצרה, התעלמה מסוגיית התצהיר ולא נתנה כל גרסה עובדתית. האם אך ציינה כי היא תומכת בבקשה למתן צו ירושה ומסרבת להסתלק בחזרה מהחלק אותו קיבלה.

   בסיכומיה הוסיפה כי התובע הוסיף טענות חדשות שלא הופיעו בהתנגדות. לטענתה, התובע יזם את תצהיר הסתלקות, חתם עליו בפני עורך דין, ומסר את התצהיר לאם, תוך שחזר ושנה בפניה שהוא מסתלק מחלקו בעיזבון המנוח לטובתה. ההסתלקות הינה פעולה חד צדדית שאינה טעונה הסכמה או אישור של מי שהסתלקו לטובתו. משעה שנחתם התצהיר והוגש לרשם, השתכללה ההסתלקות ולא ניתן לחזור ממנה.

   לטעמה, התובע מנוע מלטעון נגד רצונו החופשי וגמירות דעתו, אינו יכול לחזור בו מהסתלקותו, ומרגע שהסתלק רואים אותו כמי שלא ירש מלכתחילה. התובע אף לא יכול, לטענתה, לטעון כי ההסתלקות היתה על תנאי בהינתן שהסתלקות הינה גמורה וללא תנאי.

    

   טענה נוספת שהועלתה על ידה הינה כי לצורך דיון בביטול הסתלקות היה על התובע להגיש תביעה נפרדת ועצמאית, המבוססת על דיני החוזים.

    

9. האחים נתבע 1 ונתבעת 2 כאמור לא כפרו בכך שתצהיר ההסתלקות לא הוגש על ידי התובע, והומצא לידיו של נתבע 1 על ידי האם, וטענו כי האם ביקשה מהם להגיש אותו וכאשר המבקש חתם על תצהיר ההסתלקות ומסר אותו לידי אימו, הרי שבכך ייפה את כוחה להגיש את תצהיר ההסתלקות, בין בעצמה ובין באמצעות מי מטעמה.

   לטענתם, לא קיימת כל הוראה שבדין לפיה על ההסתלקות להיות מוגשת על ידי המסתלק דווקא או שיש צורך בהסכמתו להגשת התצהיר (והפנו לפסיקה משפטית), ומשעה שלא נפל פגם בנוסח ההסתלקות, היא השתכללה כדין ולא ניתן לחזור ממנה. לא נפלו פגמים המצדיקים ביטול הפעולה המשפטית, ולא הורם נטל ההוכחה הכבד המוטל על כתפי מי שטוען כן, ובפרט משעה שיש לו מניעים זרים.

    

   לטענתם, הסתלקות אינה יכולה להיות בתנאי ואי אפשר לחזור מהסתלקות. התובע הינו עורך דין וחזקה שיודע את הוראות חוק הירושה בעניין.

   לטענתם, התובע לא הוכיח שהוסכם על האחים לחתום על תצהירי הסתלקות, ומעולם לא התקיים שיח בין התובע לנתבע 1 ונתבעת 2 שהם יסתלקו מהעיזבון והם לא נתנו כל הסכמה לכך שחתימתו מותנת בחתימת שאר יורשי המנוח. מכל מקום, אין הסתלקות בתנאי, ואין חזרה מהסתלקות.

    

   אף הם טענו כי יש צורך בפתיחת הליך נפרד לצורך הצהרה על בטלות תצהיר ההסתלקות.

    

   עוד טענו כי גרסתו של התובע לעניין נסיבות החתימה על התצהיר התפתחה עם ההליך, ומדובר בגרסה כבושה ומתפתחת, הרחבת חזית, עדות כבושה, ומכל מקום אין רלוונטיות לגרסתו משעה שאין כל עילה לבטל את תצהיר ההסתלקות ולא ניתן להסתלק על תנאי.

    

10. האחות הנתבעת 3 הגישה גם היא תגובתה וציינה כי הנתבע 1 מעוניין להשתלט על נכסי המשפחה ומשפיע לרעה ביחד עם האחות הנתבעת 2 על האם. נתבעת 3 מתנגדת לבקשה למתן צו ירושה שהגיש נתבע 1. גרסתה העובדתית של נתבעת 3 תמכה בזו של התובע ומכיוון שלא אדרש לטענות עובדתיות שבמחלוקת, לא אפרט אותה אלא אפנה לטענותיו של התובע.

     

    דיון והכרעה

11. סעיף 6 לחוק הירושה תשכ"ה 1965 (להלן – החוק) קובע כדלקמן:

    "(א)לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון רשאי יורש, בהודעה בכתב לרשם לעניני ירושה, או לבית המשפט כאשר הענין הועבר אליו לפי סעיף 67א, להסתלק מחלקו בעזבון, כולו או מקצתו, או ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה, כולה או מקצתה.

    (ב)מי שהסתלק מחלקו בעזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה; אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש.

    (ג)....

    (ד)הסתלקות על תנאי – בטלה".

     

12. תקנה 16 לתקנות הירושה, התשנ"ח–1998 (להלן- התקנות) קובעת, כי על הודעת ההסתלקות להיעשות באמצעות תצהיר ותוכנו:

    " (א) המסתלק מחלקו בעזבון יגיש הודעת הסתלקות לרשם לעניני ירושה או לבית המשפט כשהענין הועבר אליו לפי סעיף 67א לחוק.

    (ב) בהודעת הסתלקות יפורטו פרטי זהותו של המסתלק, שיעור ההסתלקות, ואם הסתלק לטובת בן-זוגו של המוריש, ילדו או אחיו, יציין במפורש לטובת מי הסתלק; הודעת ההסתלקות תהיה בתצהיר.

     

13. תנאי מהותי להשתכללותה של הודעת הסתלקות, הוא הגשתה לרשם לענייני ירושה, או לבית המשפט ( ת"ע 64095-01-20 ל.א נ' האפוטרופוס הכללי (3.11.2020)).

     

    "ההסתלקות נכנסת לתוקף מרגע שהגיש היורש את הודעת ההסתלקות כדין לרשם הירושה או לבית המשפט ומרגע זה, אין הוא יורש יותר. לעניין זה, אין נפקא מינה אם ניתן צו ירושה אם לאו או שההסתלקות לא אושרה על ידי הרשם לענייני ירושה או בית המשפט או שהעיזבון טרם עומד לחלוקה".פרופ' שילה בספרו "פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965", כרך 1, עמוד 79.

     

14. אין מחלוקת כי על ההסתלקות חלות הוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973 (להלן: "חוק החוזים") בגינן ניתן לבטל הסתלקות בשל פגם מרצון או מעילות של תום לב (ע"א 2041/05 מחקשווילי נ' מיכקשווילי (19.11.2007); ע"א 4372/91 סיטין נ' סיטין, פ"ד מט(2) 120, 130 (1995)) זאת מכוח סעיף 61(ב) לחוק החוזים הקובע כי "הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לעניין, בשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה" (ת"ע 35012-11-18 י.פ נ' א.נ (14.12.2020)).

     

15. באשר לאפשרות יורש לחזור בו מהסתלקותו, כתב פרופ' שילה בספרו "פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965", כרך 1, עמוד 87:

    "האם אפשר לו לאדם להסתלק מהסתלקותו? לדעתנו, אין אדם יכול לחזור בו מהסתלקותו. עם הסתלקותו הוא חדל להיות בעל מעמד לעניין אותו עזבון, ואין לטעון שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. זה לדעתנו, המצב המשפטי לנוכח חוק הירושה, שאיננו מזכיר את אפשרות החזרה מן החזרה..."

     

    עם זאת, לאורך השנים נשמעו בפסיקה דעות שונות, המתירות חזרה מהסתלקות בירושה; ת"ע 24149-01-18 א' נ' א' (14.5.2020); ת"א 586/01 ליבנאוי נ' ליבנאוי (2.1.2003) ; המ' 21192/95 סקלצקי נ' איצקס (20.7.1995) ;ת"ע 1026-03-15 ע.ע.י. נ' י.ע.מ.י. (7.2.2018).

     

16. כאמור, הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע על סמך כתבי הטענות, ללא שמיעת ראיות. היינו, בית המשפט נעדר יכולת להכריע בטענות העובדתיות המעלות שאלות מהותיות ביותר, בהן האם התובע שכח את השולחן את התצהיר , כדבריו וכדברי נתבעת 3, והאם אמרה לו שזרקה את התצהיר לפח האשפה, או שהוא נתן את התצהיר לידי האם על מנת שתקבל את חלקו, כגירסתה (שהועלתה לראשונה בסיכומיה), והאם מדובר בגירסה חסרה. האם התובע אמר לאם שהתצהיר אינו תקף והיא אישרה זאת אם לאו; האם הוסכם בין האחים להסתלק והם חזרו בהם או לא. מדובר בשאלות ותהיות קשות, כאשר חסרה גירסה עובדתית מטעם האם, ואף עולה שאלה מדוע בעת שהוגשה הבקשה למתן צו ירושה לא צורף אליה תצהיר ההסתלקות, על אף חתימתו מספר חודשים קודם לכן, כי אם בהמשך הוגשה בקשה לתקן את הבקשה וצורף התצהיר. שאלות שלא יוכרעו אך מעלות תהיות. כאמור, אכריע בהחלטה זו אך ורק בשאלה האם משעה שתצהיר ההסתלקות לא הוגש על ידי התובע ושלא על דעתו, השתכללה ההסתלקות והתובע אינו יכול לחזור בו מההסתלקות.

     

17. לאחר עיון בטענות ובפסיקה, אני מוצאת לקבוע כי ההסתלקות לא השתכללה, וכי יש ליתן צו ירושה בהתאם להוראות החוק, ולפיהן יורשת האם מחצית מרכוש האב וארבעת הילדים את המחצית הנותרת בחלקים שווים ביניהם.

     

18. כאמור, תנאי מהותי להשתכללותה של הודעת הסתלקות, הוא הגשתה לרשם לענייני ירושה, או לבית המשפט (לפי העניין) ובהתאם להוראות החוק שפורטו לעיל. סעיף 6(א) לחוק קובע כי "...רשאי יורש, בהודעה בכתב לרשם לעניני ירושה, או לבית המשפט כאשר הענין הועבר אליו לפי סעיף 67א, להסתלק מחלקו בעזבון, ..." ותקנה 16 מוסיפה כי " המסתלק מחלקו בעזבון יגיש הודעת הסתלקות לרשם לעניני ירושה או לבית המשפט ..."

     

19. וכך קובע חברי השו' בר יוסף ת"ע 64095-01-20 ל.א נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח'[3.11.2020]: "חתימת תצהיר הסתלקות היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק, להשתכללותה של הסתלקות (דיני ירושה עמ' 49, שבת - הסתלקות עמ' 26). .... הגשת הסתלקות צריכה להיעשות בהודעה בכתב (סעיף 6(א) לחוק), בדרך של הודעת הסתלקות (תקנה 16(א) לתקנות). התכלית החקיקתית של הוראות אלה, היא לוודא מעל לכל ספק, שהמסתלק גמר בדעתו לוותר על זכויותיו כיורש. ווידוא זה הינו בעל חשיבות גם משעה שהסתלקות נחשבת בלתי הדירה (שילה עמ' 87. דיני ירושה, עמ' 51. שבת – הסתלקות, עמ' 85-89). ....חתימת תצהיר הסתלקות היא השלב הראשון, והגשת הודעת הסתלקות היא השלב השני. רק שני אלה יחדיו מגשימים את התכלית החקיקתית האמורה. " בהינתן שהודעת ההסתלקות מתגבשת עם החלטתו של המסתלק על הגשתה, הרי שההגשה צריכה להתבצע על ידו או על דעתו, ולא ניתן להעלות על הדעת הגשתה והשתכללותה שלא על דעתו. משעה, שההסתלקות הינה בלתי הדירה, יש לוודא מעל לכל ספק שהמסתלק גמר בדעתו לוותר על זכויותיו כיורש, ועל כן כאמור ההגשה צריכה בהסכמתו או על דעתו. משלא הוגשה על ידו, ולא הוכחה הסכמתו הרי שההסתלקות לא השתכללה.

    גמירות הדעת צריכה להיות לא רק בעת החתימה, אלא גם בעת ההגשה, וההגשה שלא בידיעתו של התובע, שלא על דעתו והסכמתו, מעלה שאלה אם לא היה מקום לבטלה אף מחמת התנהלות בחוסר תום לב (ראה לעניין זה 110681/08 א נ' צ' 1.7.2011 ) סוגיה שאין מקום להדרש לה בהינתן שההסתלקות לא השתכללה.

20. נטל ההוכחה להוכיח כי ההגשה היתה על דעת המסתלק מוטל על כתפי מי שטוען כך וזאת לא רק שהורם בענייננו – אף לא נטען. כל שנטען הינו כי התובע הותיר את ההסתלקות בידיה של האם "ש"ניתן לידה על מנת שתקבל את חלקו של המבקש", טענה שאף לא נתמכה בתצהיר.

     

21. זאת ועוד. בהמ' 21192/95 סקלצקי נ' איצקס (20.7.1995) וכן בת"ע 1026-03-15 ע.ע.י. נ' י.ע.מ.י. (7.2.2018)) נקבע כי ניתן להחיל את דיני המתנה על הסתלקות, כלומר המסתלק רשאי לחזור בו מהתחייבותו ליתן מתנה בהתאם להוראות חוק המתנה. ובעניינו, אף ככל שהתובע נתן את התצהיר לאימו, הרי שמדובר בהתחייבות ליתן מתנה, שלא הוגמרה, וניתן לחזור מהתחייבות זו בהתאם להוראות חוק המתנה.

    חוק המתנה מסדיר את התנאים שבהם רשאי מעניק מתנה לחזור בו מתחייבות להענקת מתנה; סעיף 5(ב) לחוק המתנה קובע: "כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו."

     

    חזרה ממתנה בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק המתנה תלויה אפוא בשני תנאים – שמקבל המתנה לא שינה בינתיים מצבו מתוך הסתמכותו על המתנה – דבר שלא נטען ולא הוכח בשום שלב של ההליך מפי האם, לפיכך בהעדר ראיה אחרת אקבע כי תנאי זה מתקיים; ותנאי נוסף - שנותן המתנה, לא ויתר בכתב על הזכות לחזור בו ממתן המתנה, ועיון בתצהיר מעלה כי אף תנאי זה מתקיים. נוכח אי השלמת רישום המתנה על שם האם, רשאי התובע לחזור בו מן המתנה, והיות שכך - "ואף אינו נדרש ליתן טעם או סיבה לחזרה מהמתנה" (ע"מ 358/06, 25.9.2006, פסקה 21).

     

22. עוד אציין, כי סבורתני, כי אין כל מקום לקביעה גורפת לפיה עם הגשת תצהיר ההסתלקות לא ניתן לחזור ממנה, ויש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבות, ובענייננו, ובהחלט יכולות לקום נסיבות בהן ניתן יהא לאשר חזרה מההסתלקות (ראה ת"א 586/01 ליבנאוי נ' ליבנאוי (2.1.2003) ).

     

23. לסיכום, אני קובעת כי הסתלקותו של התובע לא השתכללה, ואין כל מקום להידרש לה, ומשכך, יש ליתן צו ירושה לפיו האם יורשת מחצית מרכוש האב, וארבעת הילדים יורשים את המחצית הנותרת בחלקים שווים ביניהם.

    צו ירושה יחתם בנפרד.

     

    בנסיבות ההליך אני מוצאת לחייב את המשיבים בהוצאות המבקש בסך של 7,500 ₪.

     

    פסק הדין יפורסם בהשמטת פרטים מזהים.

     

    ניתן היום, ט"ז אב תשפ"ד, 20 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.