פס"ד בנוגע לעזבון מנוחה

א. רקע עובדתי:

1. ההליכים דנן נוגעים לעזבון המנוחה ב' ש' ז"ל, אשר הלכה לעולמה ביום 10/06/2018 (להלן: "המנוחה").

המבקש, בנה יחידה של המנוחה (להלן: "המבקש"), עתר לקיים את צוואת המנוחה מיום 19/12/2017 (להלן: "הצוואה המאוחרת").

המתנגד לצוואה המאוחרת (להלן: "המתנגד"), הוא בן זוגה של המנוחה, עותר לקיום צוואתה המוקדמת של המנוחה מיום 18/08/2017 (להלן: "הצוואה המוקדמת")

להשלמת התמונה יצוין, כי המנוחה חתמה על צוואה קודמת ביום 03/04/2008, בה ציוותה את כל רכושה למבקש.

2.בצוואה המוקדמת, שנערכה בפני העדים, עורכי הדין צבי ודפנה הרשקוביץ, ציוותה המנוחה את עיקר רכושה למבקש, מלבד זכויותיה בדירה ברחוב --- ב--- (להלן: "דירת ה'"), שצוו למבקש ולמתנגד בחלקים שווים.

3.הצוואה המאוחרת נערכה בפני העדים עו"ד אביבה לנקרי ומר עמרם מימון אטיאס, ובה ציוותה המנוחה את כל רכושה לרבות דירת ה' וביתה שברחוב ---ב----, למבקש.

יום לפני החתימה על הצוואה המאוחרת, ערכה ד"ר איזבלה גרינברג מומחית לפסיכיאטריה אשר טיפלה במנוחה (להלן: "ד"ר גרינברג") אישור רפואי לפיו המנוחה כשירה לחתום על הצוואה המאוחרת.

4.ביום 19.11.2019 מינה בית המשפט מומחית מטעמו, ד"ר ורד טל (להלן: "המומחית"). המומחית התבקשה לחוות דעתה אודות כשרות המנוחה לחתום על שתי הצוואות נשוא ההליכים, המוקדמת והמאוחרת.

5. בפני בית המשפט העידו: המתנגד, המבקש, עורכי הדין צבי ודפנה הרשקוביץ', שהיו אמונים על עריכת הצוואה המוקדמת ועדים לה, עורכת הדין אביבה לנקרי, שהיתה אמונה על עריכת הצוואה המאוחרת ועדה לחתימת המנוחה עליה (להלן: "עו"ד לנקרי"), מר עמרם מימון אטיאס, העד הנוסף לצוואה המאוחרת, ד"ר גרינברג, גב' כ' פ', שהיתה עוזרת הבית של המנוחה במשך 18 שנים, גב' א' ל', אשר טיפלה במנוחה בתקופה הרלוונטית מחודש 10/2017 (להלן: "א'"), גב' מ' ק', שטיפלה במנוחה בזמן אשפוזה בבית החולים --- (להלן: "מ'") והמומחית בתחום הפסיכיאטריה, אשר מונתה על ידי בית המשפט.

ב. טענות המתנגד:

6. לטענת המתנגד, הוא הכיר את המנוחה בחודש יוני 2010, כאשר שלושה חודשים לאחר מכן עברו בני הזוג להתגורר יחד בבית המנוחה. לטענתו הם חיו יחד כבני זוג לכל דבר ועניין וניהלו משק בית משותף, עד לפטירת המנוחה.

המתנגד טוען, כי בסוף חודש יולי 2017 התבשרה המנוחה כי חלתה בסרטן. לטענתו, סמוך לאמצע חודש אוגוסט יזמה המנוחה את עריכת הצוואה המוקדמת באמצעות משרד עו"ד צבי הרשקוביץ', ששימש בא כוחה במשך שנים רבות. עורכי הדין הרשקוביץ הגיעו לבית המנוחה בערב יום 18/08/17 מצויידים בצוואה שהכינו מבעוד מועד ועלו לחדרה של המנוחה הנמצא בקומה השניה. בקומה הראשונה נכחו באותה עת המתנגד והמבקש, זוגתו ובנותיו.

לגרסת המתנגד, סמוך לאחר החתמת המנוחה על הצוואה המוקדמת, ירדו עורכי הדין הרשקוביץ לקומה הראשונה והודיעו לנוכחים כי המנוחה ערכה וחתמה צוואה בעדים, לפיה ציוותה את עיקר רכושה למבקש, למעט זכויותיה בדירת ה', שצוו למבקש ולמתנגד בחלקים שווים. עורכי הדין הרשקוביץ אף מסרו למבקש ולמתנגד עותקים מהצוואה המוקדמת.

7. בהתייחס לצוואה המאוחרת טען המתנגד, כי ביום ה-18/12/17 בשעה 20:00, הגיע המבקש לבית המנוחה והודיע לא' כי הוא לוקח את המנוחה לפסיכיאטרית (ד"ר גרינברג) לבדו. המבקש החזיר את המנוחה לביתה סמוך לחצות. לטענת המתנגד, ביום המחרת, 19/12/17 המנוחה כלל לא יצאה מביתה ושהתה לאורך כל היום עמו ועם א'. כן ציין כי איש לא הגיע לבקרה באותו יום, ועל כן יש לקבוע כי המנוחה כלל לא חתמה על הצוואה המאוחרת. לגרסתו, נוכח והאמור לעיל והשוני בצורת חתימת המנוחה על הצוואה המאוחרת מתעורר חשד לזיוף הצוואה המאוחרת. בנוסף טען המתנגד לפגמים צורניים בצוואה המאוחרת – נתק בין שני העמודים הראשונים לעמוד השלישי.

לטענת המתנגד, המבקש הוא זה שייזם את עריכת הצוואה המאוחרת ובחר את עורכת הדין שתערוך אותה (שלא היתה מוכרת למנוחה). לגרסתו, נכון למועד החתימה על הצוואה המאוחרת, המנוחה היתה במצב פיזי ירוד, תלויה לחלוטין בסביבתה ואף לא צלולה בדעתה, נוכח המחלה הקשה ממנה סבלה, הטיפולים הרפואיים שעברה והתרופות שניתנו לה באותה תקופה. המנוחה לא יכלה "להבחין באופן מעמיק בטבעה של הצוואה ומשמעויות עשייתה". עוד טוען המתנגד, כי בעת חתימת הצוואה המאוחרת, המנוחה היתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצד המבקש, באופן שיש בו כדי להורות על בטלותה.

8. נוכח המפורט לעיל, המתנגד טוען כי הצוואה המאוחרת פסולה ויש לקיים את הצוואה המוקדמת.

ג. טענות המבקש:

9. לטענת המבקש, המנוחה והמתנגד אכן היו במערכת יחסים זוגית, אולם מעולם לא התגוררו תחת קורת גג אחת. בין בני הזוג נחתם בשנת 2015 הסכם הממון שקבע ככלל הפרדה רכושית מוחלטת, ובפרט במקרה של פקיעת הקשר עקב מותו חו"ח של אחד הצדדים, שאז "יעבור הרכוש שבבעלותו בשלמותו ליורשיו בלבד, בין עפ"י דין ובין עפ"י צוואה".

המבקש טוען, כי סמוך לגילוי מחלת המנוחה בחודש אוגוסט 2017, היא החלה בקבלת טיפול תרופתי בקנאביס רפואי, כמו גם בתרופות נוגדות כאבים חזקות. במועד עריכת הצוואה המוקדמת היתה המנוחה במצב פיזי ומנטלי קשה, מרותקת למיטתה ותלויה באופן מוחלט במתנגד (שכן עדיין לא היתה לה מטפלת). יומיים לאחר חתימת הצוואה המוקדמת אושפזה המנוחה לתקופה ממושכת ומצבה הירוד לא איפשר טיפול כימותרפי. המתנגד בחר לנצל את מצבה המנטלי והפיזי הירוד של המנוחה של המנוחה, והחל להשתמש בכרטיס האשראי שלה באופן בזבזני לצרכיו האישיים, ואף גרם לה לחתום על הצוואה המוקדמת. על פי הנטען בתצהיר המבקש, המנוחה הוחתמה על הצוואה המוקדמת "כשהיא מרותקת למיטתה חסרת מנוחה, מתפתלת מרוב כאבים וידה הימנית משותקת".

10.לטענת המבקש, בפרק הזמן שבין חתימת הצוואות- המוקדמת והמאוחרת, ובעקבות הטיפולים הרפואיים אותם עברה והטיפול הצמוד של א', השתפר מצבה הנפשי והרפואי של המנוחה. בפרק זמן זה אף חלה הרעה ביחסים שבין המנוחה למתנגד, אשר לא שהה בבית המנוחה לעיתים תכופות.

לטענת המבקש, היוזמה לביטול הצוואה המוקדמת ולעריכת הצוואה המאוחרת היתה של המנוחה, שהחליטה שהיא רוצה להשיב על כנה את צוואתה משנת 2008 בה ציוותה את כל רכושה לבנה. בתצהירו טען המבקש, כי הוא כלל לא הכיר את עו"ד לנקרי, ואיתר את פרטיה ונשא בשכר טרחתה לבקשת המנוחה, לאחר שהודיעה לו כי היא לא מעוניינת להשתמש שוב בשירותיהם של בני הזוג הרשקוביץ. המבקש עותר להסתמך על התעודה הרפואית שערכה ד"ר גרינברג יום לפני החתימה על הצוואה המאוחרת.

11. לטענת המבקש, יש לדחות את טענות המתנגד בדבר פגמים צורניים שנפלו בצוואה המאוחרת, אשר אין בהם דבר, כמו גם את הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת של המבקש על המנוחה.

ד. דיון:

12.ההתנגדות לצוואה המאוחרת מבוססת על ארבע עילות:

א. העדר כשרות.

ב. השפעה בלתי הוגנת.

ג. מעורבות בעריכת הצוואה.

ד. פגם צורני בצוואה/זיוף.

שלוש העילות הראשונות הן גם העילות להן טוען המבקש בהתנגדותו לצוואה המוקדמת, ככל ההתנגדות לצוואה המאוחרת.

עילות ההתנגדות יבחנו לאורן של הוראות חוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") והפסיקה, כאשר הנטל להוכחת עילות ההתנגדות לצוואה המאוחרת מוטל כולו על כתפי המתנגד.

ד1. הצוואה המאוחרת:

כשירות המנוחה - הכלל המשפטי:

13.הוראות סעיף 26 לחוק הירושה, קובעות כדלקמן: "צוואה שנערכה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה".

פרשנות התיבה "להבחין בטיבה של צוואה" נבחנה רבות בפסיקה ונקבע כי תיעשה על פי שלושה רכיבים עיקריים: האחד, מודעות המצווה לעובדה שהוא ערך צוואה. השני, ידיעתו בדבר היקף רכושו ויורשיו, והשלישי- מודעותו באשר לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו (ראו בעניין זה: ע"א 851/79, 160/80 בנדל נ' בנדל, פ"ד ל"ט(3) 101; ע"א 15/85 מזרחי נ' רז ואח', פ"ד מ"א(4) 454).

עוד נקבע בפסיקה, כי על המצווה להיות בדעה צלולה ולפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו (ראו: ע"א 1212/91 קרן ליב"י נ' בינשטוק, פ"ד מ"ח(3) 723; דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נ"ב(2) 813; ע"א 5185/99 היועמ"ש נ' רינה מרום, פ"ד מ"ט(1) 318).

נקודת הזמן הרלוונטית הינה מועד חתימת הצוואה, וחומר הראיות צריך להבחן ביחס למועד זה (ראו: ע"א 3411/92 רובינשטיין נ' ברזבסקי, דינים עליון מ 648; ע"א 1099/90 שרוני נ' שרוני, מ (4) 785).

נטל השכנוע להיעדר כשירותו של המנוח לערוך צוואה, מוטל על שכמו של הטוען לכך.

"הכרזה על בטלותה של צוואה הינה מעשה חמור וכבד משקל – לכאורה נוגדת היא את דבריו האחרונים של המנוח – ועד שנהיה רשאים להסיק כי פלוני לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, נדרוש ראיות ספציפיות יותר וחד משמעיות יותר – וליום עריכת הצוואה דווקא". (לעניין זה ראו: בע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום, פ"ד מט (1) 318, בעמ' 327-328; ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה (3) 101, בעמ' 105; ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרן וישראל, פ"ד נד (2), 215, בעמ' 222-223; ע"א 190/68 סוטיצקי נ' קלינבורט, פ"ד כב (2), 138).

חוות דעת המומחית

14.כאמור, בית המשפט מינה את המומחית לבחינת שאלת מצבה הרפואי/קוגניטיבי של המנוחה בעת חתימת שתי הצוואות. המומחית ערכה חוות דעת ביום 15.6.2020 והשלמה לחוות הדעת ביום 5.5.2021 ונחקרה אודותיהן בבית המשפט.

מפאת חשיבות הקביעות והמסקנות בחרתי להביא את הדברים כלשונם מתוך חוות הדעת (ההדגשות שלי ש.א.):

"על צוואה ראשונה היא חותמת ב 18.08.17.

מכלול המידע מעלה בשלב זה תמונה של ירידה קוגניטיבית מינימלית, אשר נעשית ברורה ומודגשת רק בתנאי סטרס- כגון זיהום חריף או עודף תרופתי. היכולת הקוגניטיבית לצוות קיימת באופן פלוקטואטיבי, וכתלות בנסיבות בכל רגע ורגע. בהחלט ייתכנו תקופות קצרות של צלילות. במקרה של המנוחה אנו עוסקים במצב של סטרס אשר מופעל על תשתית קוגניטיבית פגועה וכוחות מצומצמים עוד יותר בשל כאב ותרופות פוגעות בעירנות. לפיכך, אין לי דרך לקבוע חד משמעית מה היה מצבה ברגע המדויק בו חתמה על הצוואה. ניתן להיעזר בדיווחים קולטרליים כגון עדים למעמד או סובבים אותה בשעות שסביבו, כתב ידה, חתימתה ועוד.

במקביל לקיומה של כשירות- אם התקיימה ברגע נתון, אין להתעלם מהגורמים שצוינו. קיומם של כאב, נוגדי כאבים מגוונים אליהם כבר קיימת הסתגלות וצורך במינונים עולים, ערעור תפיסת בטחון בסיסי וירידה קוגניטיבית תחילית, יכולים להוות מצע פורה להשפעה בלתי הוגנת.

יומיים לאחר מכן היא מתקבלת לאשפוז באונקולוגית במרכז הרפואי --- במצב בלבולי שהחל לפי דברי בני המשפחה באופן חד בשעות שקדמו לקבלה. בשלב זה היא מתועדת כבעלת שיפוט לקוי, חוסר התמצאות בסביבה, מבולבלת וסובלת מהזיות. בשחרור ב 06.09.17... מצויינים בלבול, חוסר התמצאות שליטה חלקית בסוגרים.

בדצמבר 2017... מסכם רופא במרפאה הפליאטיבית ב--- כי יש הטבה בכאב, מפחית את נוגדי הדיכאון וממליץ על נוגד דיכאון חדש אשר בפועל מחמיר את הבלבול שלה ומופסק אחרי מספר ימים.

ב 14.01.18 מתקבלת לאשפוז באונקולוגיה ---... בקבלה מצוין כי תקופה ארוכה שקיים בלבול לסירוגין אך בשבועיים האחרונים הפך קבוע, ולא רק כתלות בנטילת משככי כאבים. באשפוז זה מתואר במקומות רבים מתועד שיפוט לקוי, הפרעות התמצאות. נזקקת למינונים גבוהים מאוד של נוגדי פסיכוזה בשל הפרעות התנהגות... מנקודה זו ואילך קיימים רק תיאורים של מצב קוגניטבי ירוד משולב במצבים בלבוליים חריפים יותר או פחות... מתוארת עם "ירידה קוגניטיבית ניכרת כבר במהלך השנה האחרונה מתוארת כדמנטית".

מקריאה בתיעוד הרפואי ניתן לראות כי בסוף 2017 ירידה קוגניטיבית הולכת ומתקדמת, ורזרבה קוגניטיבית מאותגרת על ידי גורמי סטרס רבים, כך שמצבים בלבוליים מתפתחים לעיתים קרובות. לאור זאת מפתיעים ממצאי בדיקתה של ד"ר גרינברג, פסיכיאטרית מומחית אשר רושמת על סמך בדיקה ב 19.12.17 (צ"ל 18.12.17 – ש.א): דיבורה ספונטני, קוהורנטי, בשטף וקצב תקינים. תשובותיה – לעניין... זכרון שמור לכל הטווחים. שיפוט תקין... בבדיקת MMSE צברה 30/30... יש לה יכולת קוגניטיבית תקינה כדי להבין את קונצפט לחתום על מסמכים משפטיים לרבות צוואה".

...ראשית – מפתיע כי ציון המבחן שלה היה 30 מלא ללא אף טעות (כולל בפעולות חישוב, שינון ושליפת מילים, חזרה על משפטים מורכבים ולא בהכרח לוגיים), מפתיע כי דיברה בשטף וקצב תקינים.

אני צופה כי במצב הנתון באמצע דצמבר (כשבוע לאחר מצב בלבולי חריף נוסף, יומיים לאחר חום וכאבי גרון, טיפולי כימותרפיה מתמשכים, נוגדי כאבים נרקוטים שנרשמו שוב שבועיים קודם לכן) לציון נמוך במעט אפילו אצל בן אדם תקין. מעט קושי בחישוב, דיבור איטי, דעת מוסחת. הסבירות לבדיקה תקינה ב100% היא נמוכה מאוד בנתונים אלו.

שנית – פגיעה קוגניטיבית אינה שוללת כשירות ולכן ראוי בעת הערכת כשירות לצוואה לשוחח עם הנבדק על רכושו, על יורשיו, על הצוואה כפי שבחר לעשותה כולל מניית הנימוקים למהלך כזה או אחר או לשינוי באם נעשה מצוואות קודמות. רק כך ניתן לקבוע באמת האם האדם כשיר לביצוע אותה פעולה.

משני מניעים אלו אני נוטה לתת משקל נמוך יותר לבדיקה מ 18.12.17.

באם אכן איני מתייחסת לבדיקה המדוברת, אני קובעת כי במועד 19.12.17 כבר הכריעו גורמי העקה את יכולתה הקוגניטיבית המופחתת של גב' ש' ז"ל, כך שעברה את הסף לתחום היעדר כשירות.

לסיכום:

באשר למועד חתימת הצוואה הראשון – 18.8.17

כאמור למעלה גב' ב' ש' ז"ל הינה במצב של תשתית קוגניטיבית מופחתת עם גורמי סטרס רבים, ועדות למצבי בלבול לסירוגין. קיימת תנודתיות לאורך שעות היום וייתכנו מצבים בהם היא צלולה וכשירה. אין לי דרך לקבוע חד משמעית מה היה מצבה ברגע המדויק בו חתמה על הצוואה. ניתן להיעזר בדיווחים קולאטרליים כגון עדים למעמד או סובבים אותה בשעות שסביבו, כתב ידה, חתימתה ועוד.

מתוך מצבה קיים סיכון גבוה להשפעה בלתי הולמת.

באשר למועד השני – 19.12.17

אני מוצאת כי במועד זה קיימת סבירות גבוהה מאוד כי המנוחה לא היתה כשירה לצוות."

15.בהשלמה לחוות הדעת מיום 02/05/2021, קבעה המומחית (לאחר שבחנה תיעוד רפואי נוסף שהוגש לה על ידי הצדדים):

"בתאריך 11.10.17 מוגשת מטעם המנוחה בקשה להפעלת ביטוח סיעודי ובו מצוין בטופס למילוי... כי היא עונה להגדרות של תשושת נפש.

4 ימים לאחר מכן, בשחרור מהמחלקה הסיעודית שב"---" נרשמת המלצה לעזרה ולהשגחה 24 שעות. המלצה להשגחה ניתנת כאשר המטופל לקוי ביכולותיו הקוגניטיביות, והיא שונה מהמלצה לסיעוד בשל חסר גופני.

כחודש מאוחר יותר מגיע לביתה רופא מטעם חברה הנותנת שירותים רפואיים לחברת הביטוח... מבצע הערכה קוגניטיבית ממנה עולה ציון מינימנטל 26 (בפועל בטופס מנוקד 25 בלבד) עם קשיים בהתמצאות, ריכוז ובעיקר ביכולת ללמוד מידע חדש.

המידע העולה מטפסים אלו איננו בסתירה עם מסקנותי כפי שנרשמו בחוות דעתי. לפיכך אני מותירה את מסקנותי ללא שינוי".

16.חוות דעתה של המומחית נסמכה על תיעוד רפואי רב, החל מאבחנות, טיפול תרופתי וטיפולים רפואיים ראשונים שניתנו למנוחה בשנת 1988, ועד לאבחנות והטיפולים האחרונים בשנת 2018. סקירת מצבה הרפואי והקוגניטיבי של המנוחה המפורט בחוות הדעת הרפואית וחוות הדעת המשלימה תורם להבהרת התמונה הרפואית המלאה והכרעה בשאלה האם היתה כשירה לערוך צוואותיה במועדים האמורים.

17.מסקנת חוות הדעת המומחית, לפיה ב"סבירות גבוהה מאד" המנוחה לא היתה כשירה לערוך את הצוואה המאוחרת לאור מצבה הרפואי/קוגניטיבי, עומדת בסתירה לתעודה הרפואית שערכה ד"ר גרינברג יום טרם חתימת המנוחה על הצוואה, לפיה המנוחה היתה כשירה לערוך ולחתום על הצוואה המאוחרת.

בתעודה הרפואית של ד"ר גרינברג צויין:

"ערה, מתמצאת בכל המובנים. תשובותיה לעניין. אין הפרעות בפרצפציה. לא מגלה מחשבות שווא. אפקט תואם לתוכן ולסיטואציה ומגיבה לגירויים החיצוניים. זכרון שמור לכל הטווחים, שיפוט תקין, קיימת תובנה למצבה הנפשי. בבדיקת MMSE צברה 30/30 נקודות. 

לאור האמור לעיל, הערכה לשיפוט המציאות נמצאה תקינה אצל הנבדקת, יש לה יכולת קוגניטיבית תקינה כדי להבין את קונצפט לחתום על מסמכים משפטים לרבות צוואה".

דיון: 

18.לאחר סקירת האבחנות הרפואיות יש לבחון את עדויות המומחות שהעידו בפני בית המשפט.

19.על אופן בדיקת החומר הרפואי והסקת המסקנות ממנו, ראו הסבריה של המומחית בעמוד 1 לפרוטוקול ישיבת 05/05/2021:

" ת:.. אני מתבסס(ת) על כל החומר הרפואי הקיים. כשזה החל מרישומים של רופאים שהם ספציפיים לנושא הנבדק, אבל גם דרך רישומים של אחיות בעת אשפוז במחלקות פנימיות או רופא משפחה או רופאים אחרים שלא בהכרח ישירות נוגעים לעניין עצמו. ואני מתייחסת לכל רשומה גם בעין ביקורתית של כמה משקל אני נותנת לה".

לעניין אבחון המנוחה כמכורה לתרופות הרגעה ומשככי כאבים, ראו בעמוד 3 לפרוטוקול:

"ת: בואי נאמר בקצרה, אני כן אבחנתי את האישה הזאת מבחינת פוסט מורטם כאישה שמכורה לתרופות הרגעה ולמשככי כאבים.

עו"ד רונן: ... איך את מגיעה למסקנה של התמכרות?

העדה, גב' טל: מדפוס שעולה ברישומים של רופא המשפחה. של דרישה, של עוד ועוד משככי כאבים, כדורי הרגעה, דיווחים על שימוש במשהו למרות שלא נרשם לה הדבר הזה".

על הכשירות לצוות וההבדלים בין מצבה של המנוחה בעת החתימה על שתי הצוואות, ראו עדות המומחית בעמוד 4 לפרוטוקול:

"ת: כשירות לפי היכולת להבין את רכושו, להבין מי הם היורשים הפוטנציאליים, היכולת לנמק למה הוא מוריש בדרך אחת ולא אחרת, היכולת להבין את ההשלכות של הבחירות שהוא עושה גם אחר כך, היכולת לגלות איזו שהיא עקביות מסוימת בבחירות שלו, ולא שכל מילה שמישהו אומר ההחלטה משתנה.

ש: איך את מגיעה במקרה הספציפי הזה למסקנה שהיא לא הייתה כשירה? אמנם ב-2 המועדים, אבל בואי תגידי לי למה.

ת: לא קבעתי לגבי 2 המועדים. לגבי הראשון, הרגשתי שאני לא יכולה לומר...

...באוגוסט 17' אני אומרת שהמצב של הדילריום הזה הוא בא והולך, כתלות בזיהום חריף, ב-Over dose אם יש לה באותו רגע. אבל גם יכולות להיות שעות של צלילות...

כשהיא לא בהשפעת יתר, כשההמוגלובין שלה תקין ולא נמוך מדי, כשאין לה חום.

ש: ואז את אומרת למעשה, את כמומחית לא יכולה לקבוע באיזה, אם היא הייתה בזמן טוב או לא טוב באותו רגע.

ת: נכון.

ש: ובדצמבר 2017?

ת: הרגשתי שיש כבר יותר גורמים וגם הדיווחים בתיק הם כבר יותר עקביים על כך שהיא במצב הלא טוב, הבלבולי יותר".

20.בהתייחס לבדיקת ד"ר גרינברג מיום 15/11/2017, במסגרת הערכה תפקודית ובדיקת תשישות נפש מטעם מבטחת המנוחה בפוליסת ביטוח סיעודי (מוצג נ/1), ראו עדותה של המומחית מעמוד 5 לפרוטוקול, ובמיוחד:

"עו"ד רונן: תראי, אם אנחנו מסתכלות בעמוד השלישי, רק שנייה אחת. לא. סליחה. העמוד הרביעי. כתוב עליו 4 למעלה, בצד שמאל יש מין טבלה כזאת עם 2 זה למעלה. ואז, קודם כל דוקטור גולן שהוא מנהל מחלקה עושה לה פה בחינת שיפוט. הוא לא עושה רק בחינה של (לא ברור). הוא ממש עושה בחינה מעמיקה, והוא כותב כך. הנבדקת מתמצאת בכל המובנים, בעלת תובנה (לא ברור) שמורים. קיים ליקוי קל בזיכרון לטווח קצר, אולם לא במידה שמחייבת השגחה צמודה מסביב לשעון. לפיכך, אינה עונה להגדרה תשישות נפש. בא דוקטור גולן, נותן לה ציון של 26 מתוך 30, שגם הוא ציון גבוה, שבועיים וחצי לפני הצוואה המאוחרת וקובע הנבדקת מתמצאת בכל המובנים, בעלת תובנה ושיפוט שמורים. איך זה מתיישב עם המסקנה שהמצב הלך והידרדר?

העדה, גב' טל: אז קודם כל אני אומר שאני באמת בוחנת חומרים רפואיים בעין לפעמים ביקורתית. וכשזאת בדיקה מטעם חברת ביטוח, למרבה הצער במציאות של היום, אני כן מפעילה את הביקורתיות שלי. מעבר לזה בגלל זה ביקשתי ממך גם את המסמכים של המשפחה, שבו הם ביקשו את הבדיקה, המשפחה. ומהם עולה שהם קודם כל רואים מצב אחר, שגם זה חלק מהמציאות, שיש פערים בין מה שהמשפחה רואה לבין מה שחברת הביטוח רואה. אז היו פערים. לגבי מטרת הבדיקה, אז המטרה של הבדיקה של דוקטור גולן להעריך אם קיים פה מצב של תשישות נפש. מצב של תשישות נפש הוא מצב שבו הבן אדם צריך השגחה 24 שעות בגלל שהוא עושה מעשים שהם מסוכנים, או בגלל שאת הדברים הבסיסיים שהוא צריך לעשות למען עצמו הוא לא יודע לעשות, והוא אכן את זה לא מצא. לצורך זה אבל גם בדיקת השיפוט שלו היא לא עסקה בעניינים של רכוש או דברים כאלה, אלא היא עסקה ביכולת שלה לסכן את, הפוטנציאלית לסכן את עצמה. ושם הוא כנראה לא מצא פגיעה בשיפוט".

21.לתיאור תהליך ההחמרה במצבה של המנוחה בתקופה שבין שתי הצוואות, ראו עדותה של המומחית בעמודים 9-7 ו-20 לפרוטוקול, ובמיוחד:

"עו"ד רונן: סליחה. אבל זה משפט שהיא בוחרת את זה. אם אני מסתכלת על זה, הוא עושה בדיקה הרבה יותר מקיפה מרק מסוכנות. היא מספרת לו באריכות על משפחה ועל חייה, היא התמצאה בבית, התמצאה בתאריך, בוחרת איזה משפט כזה יפה שמתאים לה לאישה. אני עדיין לא מבינה איך לאור הממצאים שלו ושל דוקטור גרינברג אפשר לקבוע שבתקופה הזאת עוד יותר גרוע מאוגוסט ולשלול אפשרות של כשירות?

העדה, גב' טל: זה, דווקא בגלל דקויות. למשל המשפט שאת אומרת הוא משפט, סיסמא קצת, נעוץ בעבר שלה כמו שאצל מטופלים בירידה קוגניטיבית אנחנו רואים הרבה פעמים שהדברים השמורים יותר הם הדברים של העבר שלהם. דווקא בגלל ניואנסים כאלה. וכן, אני מבינה שהיו דברים שפורמלית היא ידעה, ובכל זאת ההתרשמות שלי הייתה שתהליכי החשיבה שלה היו תחת השפעות קשות שהגבילו אותן...

דווקא הדברים שדורשים אינטגרציה, חשיבה. למשל, במיני מנטל את האזור בארץ היא לא ידעה. דבר שהוא לא אוטומטי, שהוא לא סיסמא, שהוא לא שליפה מזיכרון ותיק, היא לא מצליחה לעשות. את המשפטים לא מכתיבים. זה משפט ספונטני.

ש: ואת חושבת שאת האזור בארץ היא ידעה להגיד באוגוסט 17'? יש לך איזה שהם מסמכים שמלמדים שהיא ידעה אז לענות טוב יותר במועד הראשון? הרי אנחנו על ציר 2 המועדים.

ת: לא. אין לי. אבל שם היא בהרבה פחות פעמים תוארה כדמנטית, לא צלולה...

עם הזמן כמות התיאורים הלכה, השימוש במילים האלה הלכה ועלתה...

האופן של הכשירות הוא לא רק שימוש בתרופות או רק דבר, הוא הרבה פעמים הצטברות של עוד ועוד גורמים. ככל שהרזרבה הקוגניטיבית, התשתית המוחית של אדם היא תקינה יותר, הוא יכול לשאת יותר ויותר גירויים בלי לאבד את הצלילות ואת הכשירות. ככל שהיא הולכת ויורדת צריך גם יותר קטנים, עד שאפילו פיפס כמו איזה כדור חדש ללחץ דם...

הופך אותה ללא צלול...

וזה תהליך. תהליך שהוא מתבטא בזה שנגיד יש עוד ועוד אירועים דלירנטיים. זה יוצר החמרה. מעבר לאירועים הדלירנטריים עצמם, יוצר גם החמרה של מדרגות שהולכות ועולות.

עו"ד רונן: ...אחרי ספטמבר, אחרי שראינו את השחרור ועד בערך 01.01.18 שאנחנו כבר אחרי הצוואה המאוחרת, אין שום עדות או תלונה לא שלה, לא של הרופאים שמטפלים בה, לא של המוסדות שמטפלים בה. אף אחד לא מציין מצב בלבולי.

העדה, גב' טל: יש. יש בדצמבר,

העדה, גב' טל: 2017. ב-4 לדצמבר רופא במרפאה (לא ברור) ממליץ לה על נוגד דיכאון אחר. וכשהיא מתחילה אותו, זה עושה לה בלבול ומפסיקים אותו. כלומר, בתחילת דצמבר".

העדה, גב' טל: שהשטף היה תקין, הקצב היה תקין, זה היה מפתיע".

עדותה של המומחית היתה עקבית, קוהרנטית ותאמה לקביעותיה בחוות הדעת. שילוב העדות עם קביעותיה בחוות הדעת והתיעוד הרפואי, מוביל מסקנה לפיה המנוחה לא היתה כשירה מבחינה רפואית/קוגניטיבית לחתום על הצוואה המאוחרת.

22.מאידך עומדת קביעת ד"ר גרינברג בתעודה הרפואית שהנפיקה למנוחה ביום 18/12/17, לפיה היתה למנוחה "יכולת קוגניטיבית תקינה כדי להבין את קונצפט לחתום על מסמכים משפטים לרבות צוואה".

לאחר שמיעת עדותה של ד"ר גרינברג, בשים לב להתנהלותה, מערכת היחסים שלה עם המנוחה, קביעות המומחית והראיות שבפניי, שוכנעתי כי אין ליתן משקל משמעותי לתעודה הרפואית שערכה ד"ר גרינברג ואנמק:

ראשית, במהלך עדותה של ד"ר גרינברג התברר כי היא הייתה במשך שנים רבות ביחסי חברות קרובים עם המנוחה ומשפחתה. (ראו לעניין זה עדותה בעמודים 29-28 לפרוטוקול).

שנית, התנהלותה בהליך - המבקש ניסה ביום 26.11.20 להגיש בניגוד לדין וללא נטילת רשות חוות דעת רפואית שערכה ד"ר גרינברג לצורך ההליך המשפטי. חוות דעת זו הוצאה מתיק בית המשפט על פי החלטתי מיום 29/11/20. ביום 06/12/20 הגישה ד"ר גרינברג בעצמה את אותה חוות דעת שהוצאה מהתיק, יום לפני המועד שהיה קבוע לשמיעת עדותה. ד"ר גרינברג פעלה כאמור על אף ניסיונה כמומחית, לרבות במתן חוות דעת לבתי המשפט לענייני משפחה. ההסבר שניתן לכך על ידה בעדותה לא היה מספק - ראו עמוד 52 לפרוטוקול:

"ש: רק שנייה. אני זימנתי אותך ב-22.11, נכון?

ת: נכון.

ש: וב-25.11 את כבר הכנת חוות דעת של 21 עמודים ועוד הרבה מסמכים רפואיים.

ת: נו.

ש: עכשיו, ב-3 ימים האלה את רוצה להגיד לי שאת התקשרת ל-י' אחרי.

ת: ישר...

ת: תראה, אני רופאה מנוסה. אני כותבת חוות דעת ויש לי מזכירה מנוסה. אני כותבת חוות דעת... 

עו"ד עסאם: ומצאת לנכון להגיש את זה לבית המשפט את?

העדה, גב' גרינברג: רציתי, הלב שלי, כשאני קראתי את חוות הדעת של דוקטור טל אני ראיתי אישה אחרת. שהיא כתבה לפי מה שהיא כתבה, ראיתי זו אישה אומללה..."

שלישית, התעודה הרפואית מטעם ד"ר גרינברג, הוגשה ללא תימוכין- לא צורף אליה פרוטוקול בדיקת המיני מנטל שבוצעה למנוחה ולא אוזכרו בה מסמכים רפואיים עליהם לטענתה הסתמכה ד"ר גרינברג ואותם ציינה בעדותה. ראו עדותה בעניין זה בעמוד 58 לפרוטוקול לפיה לא נתבקשה לצרפם.

רביעית, ד"ר גרינברג לא ציינה בתעודה הרפואית כי ערכה בדיקות רפואיות נוספות והכרחיות בשאלת הכשירות לצוות, למרות הנטען בעדותה בעניין זה. וראו קביעת המומחית בעניין זה בחוות דעתה, כי ראוי בעת הערכת כשירות לצוואה לשוחח עם הנבדק על רכושו, על יורשיו, על הצוואה כפי שבחר לעשותה כולל מניית הנימוקים למהלך כזה או אחר או לשינוי באם נעשה מצוואות קודמות. אי ציון של עריכת הבדיקות הנזכרות בתעודה הרפואית פוגע במהימנות התעודה הרפואית ובמשקל הראייתי שיש לייחס לה.

חמישית, על פי הרישומים הרפואיים בתיק, ד"ר גרינברג טיפלה במנוחה רק עד שנת 2004. (אין בתיק תעודות רפואיות נוספות או רישומים מטעמה לאחר שנה זאת). עובדה זו, מחזקת את קביעותיי לעיל, בעניין הצורך בהסתמכות על תיעוד רפואי עדכני ובעריכת בדיקות נוספות בטרם מתן התעודה הרפואית, שכן המסקנה המתבקשת היא שהתמונה הרפואית שהייתה בפני ד"ר גרינברג טרם מתן התעודה הרפואית לא הייתה מלאה.

מכל האמור שוכנעתי, כי יחסי הקירבה בין ד"ר גרינברג למנוחה ומשפחתה, התמונה הרפואית החסרה ואי קיום בדיקות הכרחיות נוספות, הן אלו שעמדו כאבן נגף באבחנתה של ד"ר גרינברג את מצבה של המנוחה.

כאן המקום לציין כי אף ממצאי בדיקת המיני מנטל שערכה ד"ר גרינברג ביום הבדיקה (30/30) תמוהים, שעה שכחודש קודם לבדיקה זו נערך למנוחה מבחן מיני מנטל על ידי ד"ר גרינברג אשר תוצאתו היתה 26/30 (למרות שהמנוחה ענתה שם רק על 25 שאלות). ממסקנות המומחית כמו גם מהתיעוד הרפואי עלה, כי מדובר במצב רפואי אשר התדרדר עם הזמן. גם עובדה זו מטילה ספק בדבר אבחנתה הקלינית של ד"ר גרינברג את המנוחה.

ראו קביעות המומחית בחוות הדעת לעניין זה: "לאור זאת מפתיעים ממצאי בדיקתה של ד"ר גרינברג, פסיכיאטרית מומחית אשר רושמת על סמך בדיקה ב 19.12.17 (צ"ל 18.12.17 – ש.א): דיבורה ספונטני, קוהורנטי, בשטף וקצב תקינים. תשובותיה – לעניין... זכרון שמור לכל הטווחים. שיפוט תקין... בבדיקת MMSE צברה 30/30... יש לה יכולת קוגניטיבית תקינה כדי להבין את קונצפט לחתום על מסמכים משפטיים לרבות צוואה".

מניסוח זה אני מבינה כי לא נערכה שיחה ובדיקה על ענייני צוואה – אלא הערכה כללית של יכולותיה ושל שיפוט.

ראשית – מפתיע כי ציון המבחן שלה היה 30 מלא ללא אף טעות (כולל בפעולות חישוב, שינון ושליפת מילים, חזרה על משפטים מורכבים ולא בהכרח לוגיים), מפתיע כי דיברה בשטף וקצב תקינים.

אני צופה כי במצב הנתון באמצע דצמבר (כשבוע לאחר מצב בלבולי חריף נוסף, יומיים לאחר חום וכאבי גרון, טיפולי כימותרפיה מתמשכים, נוגדי כאבים נרקוטים שנרשמו שוב שבועיים קודם לכן) לציון נמוך במעט אפילו אצל בן אדם תקין. מעט קושי בחישוב, דיבור איטי, דעת מוסחת. הסבירות לבדיקה תקינה ב100% היא נמוכה מאוד בנתונים אלו...

משני מניעים אלו אני נוטה לתת משקל נמוך יותר לבדיקה מ 18.12.17".

עוד אציין בעניין זה, כי קביעתה של ד"ר גרינברג בתעודה הרפואית מיום 18/12/2017, לפיה המנוחה קיבלה תוצאה מושלמת של 30/30 במבחן המיני מנטל שערכה לה באותו יום, חרף השיתוק ממנו סבלה בידי ימין, מנוגדת לקביעה קודמת של ד"ר גרינברג בתיק אחר שנדון בפני (ת"ע 23574-01-11; פורסם בנבו ביום 30.5.2012]. ב"כ המתנגד עימת את ד"ר גרינברג עם קביעתה בחוות דעת רפואית באותו תיק מיום 25/07/2008 כי "אי אפשר לבצע בדיקת מינימנטל מלאה עקב כך שהנ"ל אנאלפביתית ובנוסף ביד ימין קיים שיתוק ואינה מסוגלת לצייר ולכתוב". ההסברים שנתנה ד"ר גרינברג בחקירתה לא סייעו, והתמיהה אודות ציון 30/30 בנסיבות של שיתוק ביד נותרה גם לאחריה.

23.ברי כי בחוות דעת המומחית חיסרון מובנה, שכן מדובר בחוות דעת 'פוסט מורטם'. בהיותה מבוססת על תיק רפואי ולא על התרשמות ישירה מהחולה, אין לראותה ולקדשה, אלא לבחון אותה אל מול בחינה מדוקדקת של הראיות הנוספות שהונחו בפני בית המשפט, שיש בהן כדי לשפוך אור על כשירות המנוחה.

על פי רוב יעדיף בית המשפט בדונו בשאלת כשרות מצווה לערוך צוואה, חוות דעת מומחה אשר הכיר ובדק את המנוח בחייו, על פני חוות דעת מומחה שלא הכיר את המנוח ובחן מסמכים רפואיים בדיעבד. ואולם בנסיבות המפורטות לעיל, שוכנעתי כאמור כי היתרון הלכאורי אשר היה קיים לד"ר גרינברג כרופאה אשר הכירה את המנוחה ובדקה אותה עוד בחייה התרוקן מתוכן. בנסיבות אלו הנני מבכרת את קביעות המומחית בחוות דעתה ובעדותה בפניי.

אשר על כן, שוכנעתי שלא לתת משקל לתעודה הרפואית מטעם ד"ר גרינברג, ומשכך אין בקביעותיה ומסקנותיה שם כדי לסתור את מסקנת המומחית, הנתמכת בתיעוד הרפואי, לפיה המנוחה לא היתה כשירה לצוות בעת חתימתה על הצוואה המאוחרת.

ד2. השפעה בלתי הוגנת:

24.לאור המסקנה כי המנוחה לא היתה כשירה לערוך את הצוואה המאוחרת, אדון בעילות ההתנגדות הנוספות בבחינת למעלה מן הצורך, שכן הדין לגבי ביטול צוואתה המאוחרת של המנוחה נחתם עם מסקנתי כי המנוחה לא היתה כשירה לערוך אותה.

25.סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע כי:

"הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית- בטלה".

הכלל המשפטי קובע כי נטל ההוכחה בדבר השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזו. על המתנגד לקיום הצוואה להוכיח שהצוואה היתה פועל יוצא של אותה השפעה אסורה:

"...שניים הם סוגי המקרים אותם חובקת ההלכה בדבר השפעה בלתי הוגנת: ראשית, מקרים בהם אין יחסי אמון מיוחדים בין הצדדים לחוזה, שנית, מקרים בהם קיימים יחסי אמון מיוחדים כגון היחסים בין פרקליט ולקוחו, רופא וחולה שבטיפולו, אפוטרופוס וחסוי, הורה וילדו ועוד... כאשר נתקיימו יחסים מיוחדים נוטה בית המשפט להושיט סעד אף מבלי שהוכח מעשה פסול וזאת בשל הטעמים של תקנת הציבור, המבקשת למנוע מראש שימוש לרעה בכוח ההשפעה ויחסי האמון... כאשר מתקיימת בין הצדדים מערכת יחסים מיוחדת, שביסודה עומדים יחסי אמון... נוצרת הנחה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת ועל הצד השני לסתור קיומה של ההנחה לכאורה כדי לשכנע את בית המשפט כי הצד השני פעל באופן תלוי ללא השפעה, תוך הבנה מלאה והערכה מלאה של מה שהוא עשה" (ראו: ע"א 236/84 מנהל עיזבון הלל יפה נ' שורץ, פ"ד מ"ה (5) 13).

"יש להבחין בין ההשפעה כשאלה עובדתית, אם היתה כזו אם לאו, לבין אי ההגינות שבהשפעה כשאלה ערכית נורמטיבית, כשעל בית המשפט לקבוע אותה על פי מושגים של מוסר אישי ושל מוסר חברתי, תוך שהוא מכוון לרצונו האמיתי של המצווה" (ע"א 4902/91 שדמה גודמן נ' ישיבת בית מדרש גבוה לדיינות על שם הרב של מוסאיוף, פ"ד מט(2), 441; להלן: "פס"ד גודמן").

קיומה של השפעה בלתי הוגנת צריך להיקבע על פי כל מקרה ומקרה. עם זאת, ישנם ארבעה אלמנטים מצטברים שנקבעו בפס"ד גודמן, הדרושים לקביעת קיומה של השפעה בלתי הוגנת, והם: מצווה הנתון להשפעה; נהנה שהיתה לו האפשרות להפעיל השפעה בלתי הוגנת; נהנה שהיה לו האמצעים להפעיל השפעה בלתי הוגנת; הצוואה נחזית להיות תוצאה של השפעה בלתי הוגנת.

26. לבחינת סוגיה זו נקבעו בהלכת מרום (ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום, פ"ד מט(1) 331), ארבעה מבחנים שנועדו לסייע לבית המשפט בבואו להכריע האם אכן מדובר בהשפעה בלתי הוגנת. יש לנהוג במבחנים אלו בזהירות רבה, תוך הבנה שבתלות כשלעצמה אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת.

מבחן "התלות והעצמאות"- האם יש לראות במצווה כאדם עצמאי בתקופה הרלוונטית, הן מבחינה פיסית והן מבחינה השכלית- הכרתית, כאשר תלות פיסית אינה עדות מספקת לתלות בזולת.

מבחן "התלות והסיוע"- במקום שבו המצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת, יש לבחון את טיב הסיוע, היקפו ומידת התלות במי שהעניק לו אותו.

קשרי המצווה עם אחרים- בידודו של המצווה וניתוקו מאחרים מגבירים את התלות שלו הנהנה.

נסיבות עריכת הצוואה- מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה, אף אם אינה עולה לכדי מעורבות לפי סעיף 35 לחוק הירושה.

27.אומר כבר עתה כי על פי התשתית הראייתית אשר הונחה בפניי, לא הצליח המתנגד להוכיח קיומה של השפעה בלתי הוגנת.

מבחני התלות, העצמאות והסיוע לא הוכחו כמתקיימים במקרה הנדון. אמנם מניתוח סוגיית כשרות המנוחה עולה כי לא היתה עצמאית לגמרי בתקופות הרלוונטיות מבחינה מנטלית/קוגניטיבית. לעניין עצמאותה הפיזית של המנוחה ותלותה באחרים, לא ניתן לקבוע ממצאים חד משמעים שכן אלו לא הוכחו כנדרש. כן לא הוכח מהו טיב הסיוע, היקפו ומידת התלות של המנוחה במטפלות ובמבקש, בתקופה הסמוכה לחתימתה על הצוואה המאוחרת, כאלו אשר טיפלו בה, באופן שיכול לקיים את מבחן העצמאות והתלות (המבקש והמטפלות א' ומ' טענו בעדותן כי מצבה הפיזי של המנוחה השתפר בתקופה זו), מה עוד שהמתנגד עצמו, על פי גרסתו, היה שותף פעיל ונטל חלק משמעותי בטיפול במנוחה.

דין טענתו של המתנגד באשר לבידוד המנוחה על ידי המבקש להידחות. מכלל העדויות, כולל של המתנגד עצמו, עולה בבירור כי לא היה ניסיון לבודד את המנוחה. המתנגד עצמו טען כי שהה עם המנוחה בביתה והתלווה אליה לטיפולים הרפואיים. לא נטען ואף לא הוכח כי יחסי המנוחה עם חבריה הקרובים ומשפחתה נותקו. המתנגד לא זימן אף מכר או בן משפחה להעיד על ניתוק היחסים, ועל ניסיון לבקר את המנוחה אשר נמנע בעטיו של המבקש.

28.ומכאן למבחן הרביעי, מעורבות בעריכת הצוואה - מאחר והמתנגד עותר בנוסף לביטול הצוואה בטענת מעורבות המבקש בעריכת צוואה, אבחן רכיב זה גם בראי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה לפיה: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה - בטלה".

לאחר שבחנתי הראיות, שוכנעתי כי המתנגד לא עמד בנטל הוכחת מעורבותו של המבקש, העולה לכדי ביטול הצוואה המאוחרת. אמנם המבקש ניסה למזער את חלקו בנסיבות עריכת הצוואה המאוחרת, כאשר בהחלט היה לו חלק: המבקש הוא שפנה לד"ר גרינברג לשם עריכת הבדיקה הרפואית, הוא שנשא בעלות עריכת הצוואה כפי שהעיד, ואף התלווה למנוחה לפגישות אצל עורכת דין הרשקוביץ שסרבה לערוך את הצוואה המאוחרת ולפגישה עם עו"ד לנקרי. יתר על כן, המבקש טען בעדותו כי א' התלוותה אליהם לפגישות עם עורכות הדין (טענה, אשר בכל הקשור לפגישה מיום 12/12/17, הוכחשה על ידי א'), אך לא נתן הסבר מספק לשאלה מדוע לא מצא לנכון לקחת את א' עימו ועם המנוחה, במצבה, לבדיקה אצל ד"ר גרינברג (כאשר לשם הגעה לקליניקה של ד"ר גרינברג נדרש טיפוס של למעלה מ-30 מדרגות). ואולם, מעורבותו זו של המבקש אינה עולה לכדי עילה העומדת בפני עצמה, שבכוחה להביא לביטול צוואת המנוחה.

29.בטרם אפנה לבחינת הצוואה המוקדמת, מצאתי להתייחס לגרסת המבקש לפיה, המנוחה בקשה לשנות את צוואתה נוכח ה"שבר ביחסים" בין המנוחה למתנגד בחודש נובמבר 2017. מנגד העידה א' כי המתנגד שב הביתה כשבוע לערך לאחר המריבה בין בני הזוג (כחודש טרם החתימה על הצוואה המאוחרת; ראה עדותה של א' בעניין זה בעמוד 63 לפרוטוקול). גם מ' הודתה בעדותה, כי בניגוד לנטען בתצהירה, אירוע הריב בין המנוחה למתנגד היה חד פעמי (ראו עדותה בעניין זה בעמוד 56 לפרוטוקול ישיבת 09/12/00).

גרסת המתנגד, לפיה היה מדובר בסכסוך קצר, ולכל היותר בן שבוע בלבד, נתמכת אף במסמכים הרפואיים בתקופה הרלוונטית (בהם אוזכר שמו) ובמודעת האבל בה שמו צוין (מוצג ת/2).

משכך, מצאתי לדחות את גרסת המבקש בעניין זה.

עוד יצוין, כי טענת המבקש לשימוש בזבזני של המתנגד בכרטיס האשראי של המנוחה בתקופה זו, נטענה בעלמא ולא הובאו ראיות כלשהן לתמיכה בה.

גם טענת המבקש לפיה המנוחה והמתנגד מעולם לא התגוררו יחד, נסתרה על פי עדויות א', גברת כ' פ' והמתנגד.

30.עוד מצאתי להתייחס ולדחות, שוב בבחינת למעלה מן הצורך, את טענותיו הנוספות של המתנגד, בעניין פגמים צורניים והחשד לזיוף חתימת המנוחה.

טענותיו של המתנגד בעניין זה נטענו בעלמא, בקצרה, ומבלי שסיפק ראיות לתמיכה בהן. עיון בצוואה המאוחרת לא מעלה כי נפלו בה פגמים צורניים (הניתוק הנטען בין העמוד השני לשלישי), בטח לא כאלה אשר יש בהם כדי להוביל לפסלותה. גם עו"ד לנקרי, עורכת הצוואה המאוחרת, כלל לא נחקרה בעניין זה בעדותה.

גם בטענה לזיוף החתימה לא מצאתי ממש, וזאת בשים לב למידת ההוכחה המוגברת המוטלת על הטוען טענה מסוג זה, היעדר ראיות להוכחת הטענה, אי עתירה מצד המתנגד למינוי מומחה בתחום, ובהתחשב בשיתוק ביד ימין- היד הדומיננטית, ממנו סבלה המנוחה במועד החתימה על הצוואה המאוחרת.

ד3. הצוואה המוקדמת

כשירות המנוחה:

31.מכאן אבחן את הנסיבות במועד עריכת הצוואה המוקדמת, ביום 18/08/17.

המתנגד טען, כי המנוחה התבשרה שלקתה במחלת הסרטן, בסוף חודש יולי/תחילת חודש אוגוסט 2017. או אז, לטענתו, גמלה בה ההחלטה לערוך את הצוואה המוקדמת ולהעניק לו, כהכרת תודה וביטוי לאהבה ולהוקרה, מחצית מהזכויות בדירת ה'.

במסקנות חוות דעתה קבעה המומחית בהתייחס לצוואה המוקדמת:

"... אין לי דרך לקבוע חד משמעית מה היה מצבה ברגע המדויק בו חתמה על הצוואה. ניתן להיעזר בדיווחים קולאטרליים כגון עדים למעמד או סובבים אותה בשעות שסביבו, כתב ידה, חתימתה ועוד. מתוך מצבה קיים סיכון גבוה להשפעה בלתי הולמת".

עוד קבעה המומחית בחוות הדעת לעניין מצבה הרפואי/קוגניטיבי של המנוחה באותה עת:

"באשפוז באוגוסט-ספטמבר 2017 באונקולוגיה לצורך איזון כאב על ידי הקרנות מפתחת מצב בלבולי חמור. חלקו ככל הנראה משני לשימוש בכמויות ותמהילים מרובים של נוגדי כאבים... 

מכלול המידע מעלה בשלב זה תמונה של ירידה קוגניטיבית מינימלית, אשר נעשית ברורה ומודגשת רק בתנאי סטרס- כגון זיהום חריף או עודף תרופתי. היכולת הקוגניטיבית לצוות קיימת באופן פלוקטואטיבי, וכתלות בנסיבות בכל רגע ורגע. בהחלט ייתכנו תקופות קצרות של צלילות. במקרה של המנוחה אנו עוסקים במצב של סטרס אשר מופעל על תשתית קוגניטיבית פגועה וכוחות מצומצמים עוד יותר בשל כאב ותרופות פוגעות בעירנות. לפיכך, אין לי דרך לקבוע חד משמעית מה היה מצבה ברגע המדויק בו חתמה על הצוואה. ניתן להיעזר בדיווחים קולטרליים כגון עדים למעמד או סובבים אותה בשעות שסביבו, כתב ידה, חתימתה ועוד.

במקביל לקיומה של כשירות- אם התקיימה ברגע נתון, אין להתעלם מהגורמים שצוינו. קיומם של כאב, נוגדי כאבים מגוונים אליהם כבר קיימת הסתגלות וצורך במינונים עולים, ערעור תפיסת בטחון בסיסי וירידה קוגניטיבית תחילית, יכולים להוות מצע פורה להשפעה בלתי הוגנת..."

בעדותה חזרה המומחית על קביעותיה בחוות הדעת ואף הבהירה אותן. ראו עדותה בעניין זה בעמוד 4 לפרוטוקול:

"ת: לא קבעתי לגבי 2 המועדים. לגבי הראשון, הרגשתי שאני לא יכולה לומר.

ש: את כתבת שיש תנודתיות. זאת אומרת שהיא חשופה מאוד להשפעה בלתי הוגנת.

ת: לא. שיש גם תנודתיות בצלילות שלה.

ש: אוקיי. תסבירי לנו תנודתיות בצלילות, שזה יכול להיות פעם למעלה ופעם למטה? זאת הכוונה? זאת אומרת,

ת: אני אומרת שכאן יש וכאן אין.

ש: כן. ואז את אומרת שיש במקרה כזה פתח להשפעה בלתי הוגנת.

ת: לא. במצב כזה הכשירות גם נשללת בכלל. במצב של (לא ברור), ייתכנו מצבים שבן אדם לא מספיק צלול על מנת להיות כשיר אפילו.

ש: רגע. זאת אומרת שבאוגוסט 17', כשיש תנודתיות, אנחנו אומרים שהיא נעדרת (לא ברור).

ת: באוגוסט 17' אני אומרת שהמצב של הדילריום הזה הוא בא והולך, כתלות בזיהום חריף, ב-Over dose אם יש לה באותו רגע. אבל גם יכולות להיות שעות של צלילות.

ש: כן.

ת: כשהיא לא בהשפעת יתר, כשההמוגלובין שלה תקין ולא נמוך מדי, כשאין לה חום.

ש: ואז את אומרת למעשה, את כמומחית לא יכולה לקבוע באיזה, אם היא הייתה בזמן טוב או לא טוב באותו רגע.

ת: נכון".

ובהמשך, בעמוד 8 לפרוטוקול:

"ש: ואת חושבת שאת האזור בארץ היא ידעה להגיד באוגוסט 17'? יש לך איזה שהם מסמכים שמלמדים שהיא ידעה אז לענות טוב יותר במועד הראשון? הרי אנחנו על ציר 2 המועדים.

ת: לא. אין לי. אבל שם היא בהרבה פחות פעמים תוארה כדמנטית, לא צלולה...

עם הזמן כמות התיאורים הלכה, השימוש (לא ברור) הלכה ועלתה".

32.המבקש טוען, כי המנוחה חתמה על הצוואה המוקדמת כאשר לא היתה כשירה לכך מבחינה פיזית ומנטלית, ובין היתר מפנה לסיכום האשפוז מבית החולים --- מיום 06/09/17. לגרסתו, המנוחה התקבלה לאשפוז ביום 20/08/17, יומיים לאחר החתימה על הצוואה המוקדמת במצב בלבולי חריף.

עם זאת, טענה זו נסתרת על פי המפורט בטופס סיכום האשפוז, שם צוין במפורש כי האבחנה של "בלבול והזיות בהחמרה" הופיעה רק במהלך אשפוזה ולא בעת קבלתה לבית החולים (ראו עמוד 4 לסיכום האשפוז). חיזוק לקביעה זו ניתן למצוא בחוות דעת המומחית, לפיה "יומיים לאחר מכן היא מתקבלת לאשפוז באונקולוגית במרכז הרפואי --- במצב בלבולי שהחל לפי דברי בני המשפחה באופן חד בשעות שקדמו לקבלה".

33.עוד מצאתי לדחות את טענת המבקש, הנסמכת על האמור בעדותה של ד"ר גרינברג, לפיה היא בדקה את המנוחה בביתה, לבקשת המתנגד, בחודש אוגוסט 2017 (סמוך לפני החתימה על הצוואה המוקדמת), ומצאה אותה במצב פסיכוטי, בלבולי, עם הזיות, כך שלא היתה כשירה לחתום על צוואה באותה תקופה.

ראו עדותה של ד"ר גרינברג בעניין זה מעמוד 30 ואילך לפרוטוקול:

"ת: ... אני ראיתי אותה באוגוסט, כשש' הוא הזמין אותי טלפונית כשש' היה בחו"ל. וש' נשאר איתה לבד, והייתה במצב (לא ברור), פסיכוטי, עם הזיות, לא ישנה בלילות, הייתה...

באוגוסט.

העדה, גב' גרינברג: בביקור בית. ש', תגיד בבקשה.

עו"ד עסאם: לא, לא. הוא לא אומר. הוא לא אומר שום דבר. אני שואל.

ת: באוגוסט בביקור בית, בהזמנה של ש'...

שהוא היה לבד וטיפל בה 24 שעות,

ש: בסדר. ויש לך מסמך מאוגוסט שהיית,

ת: זה, עשיתי ידנית ונתתי לש'. יש מרשמים.

ש: מתי זה היה באוגוסט? את זוכרת יום?

ת: ש' היה בחו"ל מ-7 עד 14, ובאלה, מין משהו כמו 13, 12. ונתתי לה,

כב' הש' אייזנברג: אין לך רישום מתי היית אצלה?

העדה, גב' גרינברג: השארתי לו מרשמים.

כב' הש' אייזנברג: אני שואלת אם לך אין רישום מתי היית אצלה.

העדה, גב' גרינברג: רישום?

כב' הש' אייזנברג: רישום שלך.

העדה, גב' גרינברג: זה היה רישום, אני הייתי, להגיד לך אמת, זו הייתה קריאה דחופה ואני באתי באמצע.

כב' הש' אייזנברג: אין לך שום אסמכתא,

העדה, גב' גרינברג: והשארתי לו את המסמך.

כב' הש' אייזנברג: ולעצמך לא השארת שום עותק מהביקור? מהניירות שם?

העדה, גב' גרינברג: מהמקרה הזה לא היה לי...

העדה, גב' גרינברג: אני לא יודעת. אני יודעת ששבוע היה בחופש בחו"ל, וש' נשאר עם ב' לבד והתקשר אליי וביקש דחוף להגיע כי ב' הייתה במצב קריטי או במצב של הזיות ולא ישנה בלילה, ונתתי לה איזה (לא ברור) של מרשמים שקיבלה כל הדרך, ואחר כך היא אושפזה יומיים אחרי שחתמה על הצוואה. ב--- היו יוצרים איתי קשר כי אני הייתי רופאה מטפלת ואני, י' תמיד התקשר. הוא יושב פה, שדיבר על המצב. הייתי איתו בקשר. איתו ועם ש'.

עו"ד עסאם: טוב.

העדה, גב' גרינברג: ועקבתי אחרי המצב כל הדרך על פי (לא ברור).

עו"ד עסאם: אני אגיד משהו גם לפרוטוקול. אני מכיר את י' מגיל 5. אנחנו נולדנו באותו רחוב.

עו"ד עסאם: י', עכשיו אני אומר לך בשמו. זה לא היה ולא נברא גברתי.

עו"ד עסאם: לא היה ולא נברא. י' לא התקשר אלייך באוגוסט לבוא. י' התקשר אלייך בפברואר 18'. י' התקשר אלייך בפברואר 18', ב-14.

העדה, גב' גרינברג: כבוד השופטת זה, אני הייתי בבית באוגוסט. אני...

כב' הש' אייזנברג: את זוכרת את התאריך?

העדה, גב' גרינברג: אני לא זוכרת.

כב' הש' אייזנברג: איך את יכולה לזכור שזה היה באוגוסט?

העדה, גב' גרינברג: אני שאלתי מתי הוא היה בחו"ל, כדי שלא,

עו"ד עסאם: טוב.

כב' הש' אייזנברג: אז הוא אמר לך שהוא היה בחו"ל,

העדה, גב' גרינברג: כן.

כב' הש' אייזנברג: ובגלל זה אמרת שהיית,

עו"ד רונן: אנחנו יודעים, הוא גם,

כב' הש' אייזנברג: אז התשובה שלך, התשובה שלך גברתי העדה נשענת על התשובה שקיבלת ממר י' (לא ברור)?

העדה, גב' גרינברג: שאני רציתי לזכור באיזה ימים הייתי,

כב' הש' אייזנברג: הבנתי."

34.לטענה עובדתית מהותית זו, לפיה ד"ר גרינברג ביצעה ביקור בית אצל המנוחה ימים ספורים לפני החתימה על הצוואה המוקדמת, ומצאה אותה כבלתי כשירה לחתום על הצוואה, אין זכר בכתבי הטענות ובתצהירים מטעם המבקש, והיא הובאה לראשונה בחקירתה של ד"ר גרינברג בבית המשפט, בלא שניתן הסבר מספק לכך. בנוסף, המתנגד כלל לא נחקר בעניין זה בעדותו בפניי.

זאת ועוד, לא צורף תיעוד רפואי מאותו ביקור בית נטען, ד"ר גרינברג לא זכרה את התאריך המדויק בו ערכה לטענתה את ביקור הבית, ואין בנמצא כל העתק מהמרשמים אשר לטענתה רשמה למנוחה. בעדות הובהר כי התבססה על תשובה שקבלה מהמבקש. משכך, מצאתי לדחות טענה זו ולקבוע כי המבקש לא הצליח להוכיח כי ד"ר גרינברג אכן ביצעה ביקור בית אצל המנוחה במהלך חודש אוגוסט 2017. פועל יוצא של קביעה זו, הינו דחיית טענת ד"ר גרינברג בעדותה, בדבר מצבה הרפואי/קוגניטיבי של המנוחה ואי כשירותה לחתום על צוואה.

35.נוכח הקביעה לעיל, ובהיעדר ראיות נוספות מטעם המשיב לעניין מצבה הרפואי/קוגניטיבי של המנוחה בעת החתימה על הצוואה המוקדמת, ובשים לב לחוות דעת המומחית, בה ציינה כי בהעדר קביעה חד משמעית ניתן "להיעזר בדיווחים קולאטרליים כגון עדים למעמד או סובבים אותה בשעות שסביבו, כתב ידה, חתימתה ועוד", אפנה לבחינת עדויות העדים.

36.על פי עדות עו"ד דפנה הרשקוביץ, שהכירה את המנוחה שנים רבות והיתה ביחסי חברות עימה, המנוחה היא שביקשה לערוך את הצוואה המוקדמת ושילמה עליה (למיטב זכרונה), והיתה כשירה לחתום עליה. ראו עדותה בעניין זה מעמוד 20 ואילך לפרוטוקול:

"ש. מה אופי היחסים בינך לבין צביקה ולבין המנוחה?

ת. צביקה הוא בעלי, הכרתי את המנוחה באמצעות בעלי. זה קשר ארוך שנים עם המנוחה... 

...ש. אתם ייצגתם את ב' בתיקי נדלן?

ת. נכון.

ש. למשל ייצגתם אותה במכר של הדירה של אמא שלה ברח' ---?

ת. נכון.

ש. וייצגם אותה ברכישת הדירה שלה ברח' ---?

ת. נכון.

ש. הבנתי שהייתם כמו חברים?

ת. היו יחסי חברות.

ש. ואני מבין שהזמנתם אותה לחתונת בתכם ב---?

ת. נכון.

ש. והלכתם להשתתף בניחומים אחרי שהיא נפטרה?

ת. בהחלט...

ש. הייתם אצלה בבית במועד חתימת הצוואה?

ת. כן, אני זוכרת את זה. באנו אליה הביתה. לפני או אחרי ארוחת ערב...

אני זוכרת את הקטע שהיינו אצל ב' בחדר, צביקה ואני. יכול להיות שי' עשה ארוחת ערב או משהו, אני לא זוכרת בדיוק, אני זוכרת את הקטע שעלינו. אני לא זוכרת שמסרנו עותק מהצוואה. יכול להיות שכן היו הילדים והיו כולם ביחד ואנחנו הלכנו לביתנו...

בחקירה נגדית לעו"ד רונן:

ש. לגבי המועד של הצוואה שאתם ערכתם, לא ראיתי שהונחה בפניכם תעודה רפואית על כשירות?

ת. נכון לא ביקשנו.

ש. כשעליתם לחדר השינה, ב' היתה במצב של כאב מאוד קשה?

ת. אני לא זוכרת את זה.

ש. היד היתה משותקת, נכון?

ת. כן, כאבה לה היד מאוד באיזור הזה.

ש. י' אומר שבאותו יום אחרי זה מרוב הכאבים כל הסדין שלה היה מחורר מסיגריות, את זוכרת אם היא עישנה ומהכאב נפלו לה הסיגריות?

ת. אני זוכרת שהיא עישנה, אבל אני לא זוכרת את התיאור שלך. 

ש. את זוכרת מי עמד מאחורי עריכת הצוואה, ב' ביקשה לערוך?

ת. פנתה אלי ב'.

ש. מי שילם עבור הצוואה?

ת. ב'. אני חושבת שכן. אני לא זוכרת את זה. אני יכולה לבדוק.

ש. את התרשמת באותו יום שבמצב שבו היתה, בחדר השינה, זה היה שעת ערב, נכון?

ת. יכול להיות שכן, כי אני כן זוכרת את המעמד, אתמול כשניסיתי להזכר נזכרתי ב-ב'. ועכשיו אני כן זוכרת שהיו י' והילדים שלו בארוחת ערב אבל אני לא זוכרת את הפרטים.

ש. אבל את התרשמת כשהיית אצלה בחדר השינה שלה בשעת ערב, את אומרת שהיא היתה מסוגלת להבין את הוראות הצוואה?

ת. כשהיא חתמה על הצוואה, היא הבינה על מה היא חותמת. אנחנו הקראנו לה, חזרנו איתה על השאלות והיא הבינה על מה היא חותמת".

37.אף עו"ד צביקה הרשקוביץ טען בעדותו כי המנוחה היתה כשירה לצוות בעת החתימה על הצוואה המוקדמת. וראו עדותו בעניין זה מעמוד 30 ואילך לפרוטוקול:

"ת. אני יכול לספר רק על נסיבות החתימה. לא הייתי מעורב בעריכת הצוואה.

ש. ספר על נסיבות החתימה על הצוואה.

ת. דפנה ביקשה ממני להיות עד נוסף להחתמת הצוואה של ב' ש'. דפנה ואנוכי הגענו לביתה של ב', ב' שכבה בחדר למעלה במיטתה. דפנה ואני ביצענו את אקט ההחתמה אחרי שהיא קראה את הצוואה וגם הקראנו לה, דיברנו איתה על הצוואה. לאחר מכן היא חתמה על הצוואה.

ש. האם הבנת שהיא הבינה את משמעות הצוואה וההשלכות שלה על היורשים?

ת. ב' הבינה במדוייק על מה היא חותמת.

חקירה נגדית לעו"ד רונן:

ש. ביום חתימת הצוואה אתם עולים לחדר השינה, למה היא היתה מרותקת למיטה?

ת. באותו שלב ב' התקשתה מאוד אפילו בשכיבה. היא לא היתה במצב... סליחה סליחה אני נזכר, אני אחדד לב' היתה בעיה פסיכולוגית באותו שלב, היא פחדה לרדת במדרגות. אני ניסיתי לשדל אותה, בואי תקומי, בואי נצא, אני אעזור לך, נרד קצת במדרגות, תניעי את הגוף קצת. היא לא היתה מוכנה. היא היתה במצב שהגוף שלה כשל והיא שכבה במיטה.

ש. אתה זוכר אם היו לה כאבים קשים כשהייתם שם?

ת. היא סבלה גם מכאבים.

ש. מנטלית המצב שלה היה באותו זמן ירוד?

ת. אני הכרתי את ב' שנים. ב' היתה אישה מאוד חיונית, מאוד שמחה, אהבה את החיים. אני אהבתי אותה מאוד בגלל האישיות שלה. אין ספק שבאותו שלב המצב המנטלי שלה, אני לא פסיכולוג ולא פסיכיאטר, אין ספק שהמצב המנטלי שלה לא היה כתמול שלשום. אבל היא עדיין היתה מאוד חדה, עדיין נשארו לה העקיצות החדות שאפיינו את האישיות שלה והיא התמצאה בזמן ובמקום והבינה את כל מה שסובב אותה כולל מצבה".

לאמור לעיל, יש להוסיף את העובדה, שאינה שנוייה במחלוקת, כי המבקש עצמו נכח עם משפחתו בבית המנוחה בעת החתימה על הצוואה המוקדמת, ועל פי גרסתו תוכנה של הצוואה אף הובא לידיעתו. לא הוכח ואף לא נטען על ידו, כי הביע מחאה כנגד חתימת אמו על הצוואה באותה עת נוכח מצבה הרפואי, לא באוזני המתנגד, כל שכן באזני עורכי הדין של אמו שהגיעו לבקשתה לביתה, להחתים אותה על הצוואה שערכה, לא בזמן אמת ולא במועד מאוחר יותר.

בשקלול כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי המבקש לא עמד בנטל השכנוע המוטל על שכמו, ולא הצליח לסתור את חזקת הכשירות של המנוחה לחתום על הצוואה המוקדמת.

בהקשר זה יודגש, כי נטל השכנוע בסוגיה דנן אינו עניין של מה בכך, וכדי לעמוד בו, לא די בהעלאת ספקות בלבד, אלא יש צורך בראיות ממשיות וברורות. שלילת הכושר לצוות מאדם שבמהלך חייו לא הוטל ספק בכושרו לעשות כן לאחר מותו, הינה עניין מהותי ונטל השכנוע המוטל על המבקש לסתור בדיעבד את חזקת הכשרות הבסיסית בראיות ממשיות וברורות הינו כבד ביותר (ראה ספרו של שאול שוחט, "פגמים בצוואות", מהדורה שלישית-2016, עמודים 163-162).

השפעה בלתי הוגנת:

38.יודגש כבר עתה, כי על פי התשתית הראייתית אשר הונחה בפניי, המבקש לא הצליח להוכיח את התנאים המצטברים לקיומה של השפעה בלתי הוגנת. יצוין כי טענות המבקש בעניין זה בסיכומיו נטענו בכלליות.

שני המבחנים הראשונים- התלות, העצמאות והסיוע, לא הוכחו כמתקיימים במקרה הנדון. על פי הראיות בתיק, המנוחה לא היתה עצמאית לגמרי בתקופות הרלוונטיות מבחינה פיזית. אולם לעניין עצמאותה הפיזית של המנוחה ותלותה באחרים, לא ניתן לקבוע ממצאים חד משמעים שכן אלו לא הוכחו כנדרש. המנוחה טופלה בתקופה הרלוונטית על ידי המתנגד, על ידי המבקש ואף על ידי עוזרת הבית גברת כ' פ'. המטפלות א' ומ' החלו לטפל במנוחה רק לאחר החתימה על הצוואה המוקדמת. בנוסף, לא הוכח מהו טיב הסיוע, היקפו ומידת התלות של המנוחה במתנגד, סמוך לפני החתימה על הצוואה המוקדמת. המבקש בעצמו, על פי גרסתו, גם היה שותף פעיל בטיפול במנוחה.

39.דין טענתו של המבקש באשר לבידוד המנוחה על ידי המבקש להידחות. מכלל העדויות, כולל של המבקש עצמו, שוב עולה בבירור כי לא היה ניסיון לבודד את המנוחה בתקופה הרלוונטית. לא נטען ואף לא הוכח כי יחסי המנוחה עם חבריה הקרובים ומשפחתה נותקו. המבקש ומשפחתו אף נכחו במעמד החתימה על הצוואה המוקדמת.

40.אשר למבחן הרביעי, מעורבות בעריכת הצוואה - מאחר ואף המבקש עותר בנוסף לביטול הצוואה המוקדמת בטענת מעורבות המתנגד בעריכת צוואה, אבחן גם רכיב זה בראי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה.

לאחר בחינת החומר הראייתי שבנדון, מסקנתי היא כי לא ניתן לקבוע כי המבקש עמד בנטל המוטל עליו, להוכחת טענתו בדבר מעורבותו של המתנגד בעריכת הצוואה המוקדמת העולה לכדי ביטולה.

על פי עדות עו"ד דפנה הרשקוביץ, המנוחה היא אשר פנתה אליה בבקשה לערוך את הצוואה המוקדמת, ואף נשאה בתשלום בגינה (למיטב זכרונה, כעולה מעדותה בעמוד 20 לפרוטוקול שצוט לעיל).

בנוסף וכאמור, המבקש עצמו נכח עם משפחתו בבית המנוחה בעת החתימה על הצוואה המוקדמת, ועל פי גרסתו תוכנה של הצוואה אף הובא לידיעתו. לא הוכח ואף לא נטען על ידי המבקש, כי הוא הביע התנגדות לחתימת המנוחה על הצוואה המוקדמת בזמן אמת, או בכל מועד לאחר מכן. וראו עדותו בעניין זה בעמוד 47 לפרוטוקול:

"לשאלת ביהמ"ש, כשהבאת את אמא שלך לשם באותו יום, ידעת שיש צוואה מאוגוסט שמצווה למתנגד חצי מהדירה? אני משיב אני ידעתי על הצוואה כבר בזמן אמת באוגוסט.

הייתי בבית של אמא שלי בערב שבת והגיעו עו"ד דפנה וצביקה הרשקוביץ ואמרו שיש להם צוואה. ידעתי שהם למעלה מחתימים אותה על צוואה. כשהם ירדו הם אמרו לי שאמא שלי חתמה על צוואה, הצוואה מה-18/8. הם ניחמו אותי שהמצב שלה לא טוב.

לשאלת ביהמ"ש, הם דיברו איתי על תוכן הצוואה כמו שהם דיברו גם עם י'. הם הראו לי את הצוואה. הם לא נתנו לנו עותקים. אני שאלתי לגבי הדירה בה', מה הכוונה חצי חצי, מה זה אומר. אז עו"ד הרשקוביץ אמר שצריך למכור את הדירה". 

עדותו של המבקש בעניין זה, תומכת בגרסת המתנגד באשר לנסיבות החתימה על הצוואה המוקדמת. מעדותו עולה, כי המבקש נכח בביתה של המנוחה במעמד החתימה על הצוואה המוקדמת, ראה אותה וידע על תוכנה, שאל שאלות וקיבל תשובות והבהרות מעו"ד צבי הרשקוביץ ואף קיבל עותק ממנה. ההגיון נותן, כי ככל שהמבקש היה סבור שהצוואה המוקדמת נערכה ונחתמה כאשר המנוחה לא כשירה לצוות, או נמצאת תחת השפעה בלתי הוגנת של המתנגד (כולל הטענות לגבי מעורבות המתנגד העולה לכדי ביטול הצוואה), הוא היה מביע את מחאתו והתנגדותו לחתימת המנוחה על הצוואה המוקדמת בזמן אמת, או למצער סמוך לאחר מכן.

בנוסף, בשים לב לאמור לעיל, בכל הקשור לידיעתו של המבקש בזמן אמת על חתימת המנוחה על הצוואה המאוחרת ועל תוכן הצוואה, הרי שאין בטענת המבקש, אשר הועלתה לראשונה בעדותו בפניי, לפיה שהה בחו"ל כשבוע בתקופה שקדמה לחתימה על הצוואה המאוחרת (לטענתו ב-7-14/08/2017), והמתנגד ניצל תקופה זו להחתמת המנוחה על הצוואה המוקדמת, כדי לתמוך בטענותיו.

ועוד, בסופו של יום, הצוואה המוקדמת העניקה למתנגד זכויות רק במחצית מאחד הנכסים של המנוחה, מתוך כלל הנכסים שהיו בבעלותה, כאשר יתר נכסי העיזבון לרבות בית המנוחה ברחוב --- צוו למבקש. הדעת נותנת כי במידה ואכן המתנגד היה מנצל את מצבה של המנוחה ומפעיל עליה השפעה בלתי הוגנת, הוא היה דואג לכך שהצוואה תעניק לו הרבה יותר מהזכויות שהוענקו לו בפועל.

אשר על כן, אני קובעת כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו, להוכיח קיומה של השפעה בלתי הוגנת של המתנגד על המנוחה, או להוכחת מעורבותו של המתנגד בעריכת הצוואה המוקדמת העולה לכדי ביטולה.

41.מכל האמור, שוכנעתי כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו, ולא הצליח להוכיח כי המנוחה לא היתה כשירה לערוך את צוואתה המוקדמת, או את קיומה של השפעה בלתי הוגנת מצד המתנגד על המנוחה, ואף את מעורבותו של המתנגד בעריכת הצוואה המוקדמת העולה לכדי ביטולה.

משכך, ההתנגדות לצוואה המוקדמת נדחית, והבקשה לקיומה מתקבלת.

ה. סוף דבר

42.כידוע, כלל מהותי הוא בדיני ירושה, כי "מצווה לקיים דברי המת" (תלמוד בבלי, גיטין, י"ד ע"ב). הנחת יסוד זו, המושתתת על חירות הקניין של הפרט המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, היא שמחייבת את בית המשפט לקיים את צוואתו של המנוח. אך כלל לא פחות גדול הוא גם לבטל הצוואה כאשר ישנו פגם מהותי בכושר השיפוט של המצווה, או כאשר מוכח שהיא לא נערכה מתוך רצון חופשי אמיתי (ראו: ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, בעמ' 329).

הצורך לכבד את רצון המת הוא חלק מהמורשת שלנו. הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי המעוגנת בכבודו של האדם. הוא נגזר מזכות הקניין הנתונה למוריש לעשות בקניינו כרצונו. מכאן הגישה העוברת כחוט השני בפסיקתו של בית המשפט העליון, כי יש לקיים את דבר המת (ראה דבריו של הנשיא (דאז) א' ברק בע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פד"י נג, 825).

יחד עם זאת, לא יכשיר בית המשפט צוואה, שעה שמצא כי המצווה לא היה כשיר לערוך אותה. מארג הנסיבות כפי שפורט לעיל הביאני למסקנה חד משמעית, כי נוכח מצבה הרפואי/קוגניטיבי של המנוחה, אין הצוואה המאוחרת של המנוחה מבטאת את רצונה האחרון, אשר מחובתנו לקיים ולכבד.

משכשל המבקש להוכיח טענותיו באשר לפסלות הצוואה המוקדמת של המנוחה, המסקנה המתבקשת היא שאת צוואה זו יש לקיים.

43.אשר על כן, ההתנגדות לצוואה המאוחרת מיום 19/12/2017 מתקבלת, והבקשה לקיומה נדחית.

ההתנגדות לצוואה המוקדמת מיום 18/08/2017 נדחית, ובקשת המתנגד לקיומה מתקבלת.

פועל יוצא- ניתן לבקשת המתנגד צו לקיום הצוואה המוקדמת.

המתנגד רשאי להגיש צו פורמלי לחתימת בית המשפט.

המבקש יישא בהוצאות המתנגד בסך כולל של 30,000 ₪.

ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.

פסק הדין מותר לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתנה היום, ח' אלול תשפ"ב, 04 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.