פס"ד בנוגע לתביעה הדדית בנושא משמורות ומזונות

הודעת ערעור מיום 28/10/18 על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת שלי איזנברג), מיום 29/7/2018 בתיק תמ"ש 5986-08-10 ותמ"ש 7193-01-13 וכן, על החלטות ביניים מיום 7.2.18 ומיום 29.7.18 וערעור שכנגד מיום 3.12.18.

השופט ס' ג'יוסי [אב"ד]:

1. במסגרת פסק דינו מיום 29/7/18 הכריע בית משפט קמא בתביעת המשיב (להלן: "האב") למשמורת משותפת על בתם הקטינה של הצדדים, מ' ילידת 2009.**.** (להלן: "מ'") וכן בתביעת המערערת (להלן: "האם") למזונות מ'.

2. באשר לתביעת האב נקבע כי המשמורת של מ' תהא משותפת לשני הוריה ובית משפט קמא אימץ את חלוקת זמני השהות הנוהגת בפועל כך שמ' תשהה עם אביה בימים א' ו-ד' מתום המסגרת החינוכית ועד למחרת בבוקר ובכל סוף שבוע שני מיום שישי מתום המסגרת החינוכית ועד יום א' בבוקר ישירות למסגרת. במקביל, הורה בית משפט קמא להורים להמשיך בהדרכה הורית וטיפול שיסייעו להם בבניית האמון וחיזוק התקשורת.

3. באשר למזונות הקטינה, צרכיה הועמדו על 2,450 ₪ לחודש, כאשר בית משפט קמא ביקש ליישם את הלכת בע"מ 919/15, התחשב בחלוקת זמני השהות של ההורים עם הקטינה לפי יחס של 40:60, עמד על היכולות הכלכליות של שניהם, ובהתאם חייב את האב לשלם לידי האם סך של 750 ₪ למזונות. עוד קבע, כי האם היא שתהיה אחראית לצרכי מ' כדלקמן: ביגוד, הנעלה, צרכי לימוד, תספורת וטיפוח, אחזקת טלפון סלולרי בעתיד ומתנות לחברים. באשר להוצאות החריגות שפורטו בהמשך פסק הדין קמא, נקבע כי בהם יישאו ההורים בחלקים שווים.

4. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי להתעכב על סוגיית המזונות אף שלמערערת ולמשיב – המערער שכנגד, טענות והשגות רבות על קביעות בית משפט קמא בעניין זה. זאת משום שלאחר בחינה של מלוא החומר שהניחו הצדדים לפנינו, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתב ובעל פה, ועיינתי בדוחות חסויים של היחידה לשלום הילד, שלא הונחו לפני בית משפט קמא, באתי לכלל מסקנה כי יש להחזיר את הדיון לבית משפט קמא, בעיקר בשאלת מסוכנותו של המשיב כלפי מ' ודרכי הטיפול המתחייבים, בהתאם למסקנות שייקבעו, וכפועל יוצא מכך, הסדר המשמורת המתאים וחלוקת זמני השהיה לרבות אופן קיומם. לקביעות אלה תהא השלכה, מטבע הדברים, על פסיקת המזונות. על כן, ככל שבעקבות כך תידרש התאמת המזונות להסדרים שייקבעו, כי אז יכריע בית משפט קמא מחדש גם בסוגיה זו, עליה ניתן יהא להשיג במסגרת ערעור, ותהיינה שמורות לצדדים מלוא הטענות שהעלו בגדרי הערעור כאן, באשר למזונות מ'.

בתקופת הביניים סבור אני כי מן הראוי שהמזונות שנפסקו ימשיכו לחול עד להכרעה שתתקבל על ידי בית משפט קמא.

5. ובחזרה לסוגיית המשמורת; למערערת טענות והשגות רבות על פסק דינו של בית משפט קמא בסוגיה זו ובין היתר, על החלטות ביניים. ראיתי להתמקד בטענתה המרכזית שנסבה סביב אירוע מרכזי אחד, משנת 2015, וכונה על ידי בית משפט קמא "המקלחת המשותפת" וכאירוע ש"הרעיד את אמות הסיפין".

על אף מרכזיותו של אירוע זה, המאפיל על נושא המשמורת, חלוקת זמני השהות, ואופן קיומם, ומציב במוקד ההתדיינות שאלת מסוגלותו של האב לשמש כמשמורן, ושאלות קשורות נוספות - האם נשקפת ממנו מסוכנות כלפי מ', לאור התנהגות בלתי הולמת וחמורה כלפיה, הרי שלמקרא פסק דינו של בית משפט קמא עולה, כי לא נעשה בירור מקיף ומעמיק ביחס לאותו אירוע והשלכותיו, לא על ידי בית משפט קמא ולא על ידי הגורמים המטפלים, משל היה אירוע שולי שמשמעותו והשלכותיו רגעיות וחולפות מאליהן.

6. לא לי לקבוע גדריו המדויקים של אותו אירוע, ודי  בסקירה קצרה של השתלשלות הדברים, גרסאות הצדדים, לרבות ההודעות שנמסרו במשטרה, על מנת לעמוד על חומרתו, אף על פי גרסת האב עצמו.