בפני תובענה רכושית, אשר הוגשה ע"י התובעת כנגד בעלה לשעבר (להלן: "הנתבע") וכנגד אביו של הנתבע (להלן: "הנתבע 2").
רקע עובדתי ודיוני:
- התובעת והנתבע (להלן יקראו יחדיו: "הצדדים") נישאו זל"ז ביום 2001 והתגרשו זמ"ז בג"פ, תוך כדי ההליכים המשפטיים, ביום 2015.
מנישואיהם אלו נולדו לצדדים שתי בנות:
XXX ילידת XXX וXXX ילידת XXX (להלן: "הקטינות").
יצוין כי הקטינות שתיהן נולדו, כשהן פגות, ולאחר טיפולי פוריות ממושכים והריונות כושלים.
- אין מחלוקת עובדתית כי טרם הנישואין היו בבעלות הנתבע שני נכסי מקרקעין: האחד - ברח' XXX בשכונת Y ב-B (להלן: "הבית ב-Y") והשני - בית ברח' XXX ב- L (להלן: "הבית ב-L").
- לאחר נישואיהם התגוררו הצדדים בבית בשכונת "Y" ב-B.
בשנת 2002 הנתבע מכר את הבית ב-Y, והצדדים עברו להתגורר בשכירות עד אשר עברו להתגורר, בשנת 2004 במושב XXX, במשק הידוע כגוש XXX מגרש מס' XXX (להלן: "המשק" ו/או "הנחלה").
- תוך כדי ההליכים המשפטיים, ובשנת 2015 עזבה התובעת את הבית במשק.
- התובעת הינה XXX XXX בהשכלתה ובעלת עסק עצמאי, מאז שנת 2005, בתחום XXXXXXX.
- הנתבע עובד בעסק משפחתי "XXX", חברה לXXX XXXX XXX.
- בכתב התביעה פירטה התובעת הנכסים אותם, לטענתה, צבר הנתבע במהלך הנישואין, בנוסף למשק: מגרש באזור התעשייה "XXX" ב-B, בית מגורים ברח' XXX ב-B, בית מגורים ברח' XXX ב-B, בית מגורים ברח' XXX ב-B, בית מגורים ברח' XXX בבאר שבע.
בנוסף פירטה התובעת בכתב התביעה זכויות סוציאליות וכספים, אשר, לטענתה, נצברו ע"ש הנתבע במהלך חיי הנישואין.
- התובעת אף עתרה בכתב התביעה לזכויות בנכסי קריירה ובמוניטין של הנתבע ולחלוקה בלתי שוויונית בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג.
- באשר לנתבע 2, טענה התובעת בכתב התביעה כי הינו בעל דין נדרש נוכח העובדה כי, לטענתה, כספים ונכסים השייכים לצדדים נרשמו על שמו מטעמים מיסויים.
על כן, ביחס לנתבע 2 עתרה התובעת למתן פסק דין הצהרתי כי כספים אלו, המוחזקים אצל נתבע 2, שייכים לצדדים.
- ביום 17.2.2015 נחתמו ע"י בית המשפט צווים פורמליים הדדיים לצורך קבלת מידע מהרשויות ו/או הגופים השונים ביחס לזכויות ו/או לכספים הרשומים ע"ש מי מהצדדים.
בהחלטתי מיום 20.5.2015, ולבקשת התובעת, הורחב צו קבלת המידע, כך שהמידע יכלול זהות צדדי ג', אשר אליהם הועברו כספים מחשבונות הנתבע ו/או מנכסיו.
- הצדדים הגישו תצהירי רכוש (הנתבע הגיש ביום 9.9.2015 ואילו התובעת הגישה ביום 21.9.2015), בצירוף אסמכתאות ביחס לזכויות ולרכוש שצברו ממועד הנישואין ועד למועד עריכת התצהיר, וזאת בהתאם להחלטתי מיום 21.5.2015.
- בהחלטתי מיום 20.9.2015 מיניתי את מר נוח דרור כשמאי מטעם בית המשפט, על מנת שיגיש חוות דעתו ביחס לנכס שבמושב XXX משק 17.
למען ייעול ההליך ומבלי להכריע בטענות הצדדים בשאלת דמי השכירות, ככל שישנן, נתבקש המומחה לחוות דעתו גם ביחס למבנים המצויים במשק (משרד ומחסן) ושווי דמי השכירות בגינם ובכפוף לזכותו של כל צד להוכיח את טענתו במסגרת ראיות שישמעו בתיק.
בהחלטתי מיום 9.2.16 מיניתי את מר שלומי יפה כשמאי תחת מר נוח דרור בשל הצורך במינוי שמאי חקלאי ולא שמאי מקרקעין, אך בעקבות הודעה מטעם מר יפה כי הוא מנוע ליתן חוות דעת בתיק, מונה, בהחלטתי מיום 22.2.2016, מר חיים מסילתי (להלן: "השמאי") כשמאי תחתיו.
חוות הדעת הוגשה ביום 14.6.2016. בחוות הדעת הוערכה הנחלה בסך של 3,090,000 ₪. דמי השכירות הראויים על בית המגורים הוערכו בסך של 2,940 ₪ בחודש ואילו דמי השכירות הראויים על המחסנים/משרד הוערכו בסך של 4,700 ₪ בחודש.
השמאי נחקר על חוות דעתו בדיון אשר התקיים ביום 18.6.2017 (לאחר שהשיב על שאלות ההבהרה שהועברו לו ע"י הצדדים).
בדיון האמור הסכימו הצדדים כי תוגש חוות דעת משלימה ע"י השמאי ביחס לשאלת המיסוי ולשאלת דמי ההסכמה.
ביום 16.7.2017 (ובהתאם להחלטת בית המשפט מיום 9.1.2017) הגיש השמאי חוות דעת משלימה לעניין סוגיית המיסוי על מכירת הנחלה וכן על סוגיית ההפחתה בגין מימוש מהיר.
בהתאם לחוות הדעת המשלימה, שווי הנחלה הנקי לאחר הפחתה בגין מימוש כפוי, מיסוי והוצאות מכירה הינו בסך של 1,700,000 ₪.
- בדיון אשר התקיים ביום 19.9.2016 ציין ב"כ התובעת דאז כי לשיטתו מועד הקרע לצורך איזון המשאבים הנו מועד הגירושין שהנו 17.09.15, אך הסכים שמינוי האקטואר יהא ביחס למועד הגשת התביעה הרכושית - 30.6.14, הוא מועד הקרע לגישת ב"כ הנתבע.
בהחלטתי מיום 19.9.2016 מניתי את מר אבי יחזקאל (להלן: "האקטואר") כמומחה מטעם בית המשפט על מנת שיחווה דעתו באשר לזכויות שצבר כל אחד מהצדדים על שמו החל מיום נישואי הצדדים ביום 2001 ועד ליום 30.06.14.
המומחה, במסגרת חוות דעתו, נתבקש לערוך חישוב של הזכויות ואיזון המשאבים על בסיס שתי חלופות:
האחת, על בסיס קביעת ערכן הנוכחי של הזכויות שנצברו לבני הזוג (כולל זכויות שמועד פדיונן הוא בעתיד).
השניה, על בסיס מימוש הזכויות במועד התגבשותן וקבלתן הלכה למעשה.
בהסכמת הנתבע נקבע כי, בשלב זה, יישא הנתבע במלוא שכ"ט האקטואר, כאשר במסגרת פסק הדין תחויב התובעת להשיב לו את מחצית השכר.
חוות דעת האקטואר הוגשה ביום 16.1.2017, אך בעקבות שאלות שהועברו לאקטואר ע"י ב"כ הנתבע, הוגשה לתיק חוות דעת מתוקנת, אשר צורפה כנספח כב' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע (להלן: "חוות הדעת").
בחוות דעתו ציין האקטואר כי עפ"י שיטת היוון הזכויות, על הנתבע להעביר לתובעת סך של 1,082,166 ₪ ואילו עפ"י שיטת מועדי מימוש הזכויות, על הנתבע להעביר לידי התובעת באופן מידי סך של 786,808 ₪ והיתרה במועד המימוש.
כן צוין בחוות הדעת כי יתרת החובה בחשבון הבנק המשותף של הצדדים עמד ע"ס של 211,691 ₪. יודגש כי במסגרת חוות דעתו, איזן האקטואר אף את יתרות הכספים שהיו בחשבונות הבנק של הנתבע נכון למועד הקרע.
יוער כי האקטואר לא נחקר על חוות דעתו.
- התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ביום 30.3.2017, ואילו הנתבעים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ביום 15.5.2017.
בימים 8.6.17, 18.6.17, 23.7.17 ו- 25.10.17 התקיימו דיוני ההוכחות.
- בדיון מיום 25.10.2017 הסכימו הצדדים על סגירת החשבון המשותף, באופן בו יועבר סך של 330,000 ₪ מהכספים המעוקלים בחשבון העו"ש של הנתבע לחשבון המשותף של הצדדים לצורך סגירת יתרת החובה וההלוואות שבחשבון זה, חלוקת יתרת הכספים בתכנית החיסכון המסונפת לחשבון המשותף בין הצדדים בחלקים שווים, והעברת היתרה בחשבון המשותף לנתבעת (והכל עד להתחשבנות הסופית שתעשה במסגרת פסק הדין). ראה גם פסיקתא בעניין זה מיום 6/11/17.
- יצוין כי התובעת צירפה לסיכומיה תעודת עובד ציבור (נספח ג' לסיכומיה) אשר נערכה בהתאם לצו שניתן ביום 18.6.2017 ולפיה בין השנים 2006 עד 2014 היו הזכויות במשק רשומות ע"ש התובעת והנתבע יחדיו.
כן יצוין, כי בכתב התביעה לא טענה התובעת, ולו ברמז, כי המשק היה רשום במועד כלשהו גם על שמה.
בהסכמת הצדדים ניתנה, בהחלטה מיום 14.2.2018, הוראה לרשות מקרקעי ישראל להגיש השלמת תעודת עובד ציבור לצורך פירוט נסיבות הפקת אישור מצב הזכויות מיום 23.8.2006 ע"ש התובעת והנתבע ביחס לנחלה, וכן לצורך מתן הסבר לשוני בין אישור מצב זכויות זה ובין אישור מצב הזכויות מיום 12.2.2017, בו צוין כי הזכויות בנחלה רשומות ע"ש הנתבע בלבד.
תעודת עובד ציבור המשלימה בעניין זה הוגשה לתיק בית המשפט ביום 14.3.2018 (להלן: "תעודת עובד ציבור משלימה").
- להשלמת התמונה, יצוין כי בין הצדדים התנהלו הליכים נוספים, ובהם תובענה למזונות הקטינות (תמ"ש 59622-06-14) תובענה למשמורת קטינות (תמ"ש 7827-02-15) וצווי הגנה (ה"ט 30008-11-14, ה"ט 55066-01-15 וה"ט 4926-02-15).
ביום 15.10.2015 ניתן פסק דין בתובענה בעניין הקטינות (תמ"ש 7827-02-15), לפיו, אומצו, בהסכמת הצדדים המלצות תסקיר עו"ס לסדרי דין בעניין חלוקת זמני שהות בין הצדדים לבין הקטינות. נוכח חלוקת זמני השהות (שהינם כמעט שווים), לא מצאתי כי יש מקום להכריע בסוגיית המשמורת.
בתמ"ש 59622-06-14 חויב הנתבע, בהסכמת הצדדים, לשאת במזונות הקטינות בסך כולל של 5,000 ₪ בחודש, 2,500 ₪ עבור כ"א מהקטינות.
- סיכומי התובעת הוגשו ביום 14/1/18, סיכומי הנתבע הוגשו ביום 9/4/18, וסיכומי התשובה מטעם התובעת הוגשו ביום 7/5/18.
טענות הצדדים:
טענות התובעת:
- בסיכומיה טענה התובעת כי הרכוש העומד לחלוקה ואיזון בין הצדדים הינו: המשק ובית המגורים במושב XXX, המגרש בהרחבה במושב XXX (להלן: "המגרש" או "המגרש בהרחבה"), דמי השימוש בגין השימוש הבלעדי שעושה הנתבע במשק מאז יום 1.6.2015, הזכויות והכספים שנצברו במהלך הנישואין, ואיזון בגין פער רב בפוטנציאל ההשתכרות של הצדדים.
יוער כי בסיכומיה (סעיף 136) ובמסגרת חקירתה הנגדית מיום 8.6.2017 (ר': עמ' 29-30 לפרו') הבהירה התובעת, כי חרף האמור בכתב התביעה, אין לה כל דרישות ביחס ליתר הנכסים שפורטו בכתב התביעה.
- לטענת התובעת, ההחלטה לרכישת המשק היתה משותפת לצדדים, כאשר המשק והבית נרכשו כשהם מוזנחים ובלתי ראויים למגורים.
התובעת, לטענתה, עמלה רבות בתכנון ובפיקוח אחר עבודות השיפוץ במשק ובבית, לרבות שיפוצים שנערכו במהלך חיי הנישואין בעת שהצדדים כבר התגוררו במשק.
- הוסיפה וטענה התובעת כי הנטל להוכיח כי המשק אינו גם שלה מוטל על הנתבע , וזאת מאחר והוא נרכש במהלך חיי הנישואין , הושבח 3 פעמים במהלך חיי הנישואין, ובשים לב כי הצדדים התגוררו בו משך כעשור ואף גידלו שם את בנותיהן.
- לעניין רישום הזכויות במשק ע"ש הנתבע בלבד, טענה התובעת בסיכומיה כי הנתבע מסר לה במהלך חיי הנישואין כי אין חשיבות לרישום בפועל.
- עוד טענה התובעת, כי הנתבע הינו מנהל פרויקטים בחברה, ולא "רק עובד" כטענתו.
- באשר למגרש בהרחבה, התובעת טענה כי כבעלי המשק עמדה להם הזכות לרכוש מגרש בהרחבה במושב, ואכן הצדדים רכשו המגרש וזאת באמצעות כספים מהחשבון המשותף.
התובעת טענה כי לצדדים זכויות בחלקים שווים במגרש.
לטענתה, שווי המגרש, למיטב ידיעתה, מוערך בכ-700,000 עד 800,000 ₪.
- באשר לכספים ולזכויות הסוציאליות של הצדדים, טענה התובעת כי הנתבע הבריח לחשבונו של אביו- הנתבע 2 סך כולל של כ-3,500,000 ₪, ועל כן, לטענתה, יש לכלול אף כספים אלו במסגרת איזון המשאבים, וזאת בנוסף לאימוץ חוות דעת האקטואר.
- באשר לאיזון רכבי הצדדים, טענה התובעת כי את רכב הXXX אשר נרכש במהלך הנישואין ושהיה ברשותה, מכרה בעסקת טרייד אין תמורת הסך של 67,000 ₪ . אלא שמנגד, לטענתה, הנתבע עשה שימוש בלעדי ברכב הXXX, הרשום ע"ש החברה, ואשר נרכש תמורת הסך של XXX.
- כן הוסיפה הנתבעת וטענה כי הוכחו פערי השתכרות עצומים בין הצדדים ואשר בגינם יש להורות על חלוקה בלתי שוויונית במסגרת איזון המשאבים וכי יש לפסוק לזכותה פיצוי בסך של 350,000 ₪.
טענות הנתבע:
- לטענת הנתבע, רכישת הנחלה במושב XXX נעשתה ממקורותיו הכספיים שלו בלבד וכתחלוף לבית בשכונת Y אשר היה בבעלותו בלבד עוד טרם נישואיו לתובעת.
אף שיפוץ הבית הממוקם על הנחלה נעשה, לטענת הנתבע, מכספיו בלבד טרם נישואיו, והתובעת לא היתה מעורבת לא ברכישת הנחלה ולא בשיפוץ.
הנתבע אף הורשע לבדו בעבירות חריגות בניה שנעשו בנחלה.
לדברי הנתבע מעולם לא יצר מצג, מפורש או משתמע, כי הנחלה שייכת גם לתובעת.
- הוסיף הנתבע וטען כי התובעת פעלה מאחורי גבו בכל הנוגע למגרש בהרחבה, כאשר ההמלצה היתה להקצותו עבור אחותו, בכך ששינתה את המסמך המקורי עליו חתם הנתבע והוסיפה עליו את חתימתה, וזאת על מנת לבסס באמצעותו ראיה לזכויותיה בנכס.
- לטענת הנתבע, התובעת ידעה והסכימה בעת רכישת הנחלה ולאחריה כי הנחלה בXXX הינה רכושו הנפרד של הנתבע, וכי לאורך הנישואין ניסתה להשפיע עליו לרשום את הזכויות במחצית הנחלה על שמה למרות התנגדותו, ואף ניסתה לבצע פעולות מאחורי גבו כדי לנסות ולבסס בעלות בנחלה ו/ במגרש בהרחבה, וכי מצדו לא היה מעולם מצג מפורש או משתמע כי חלק מהנחלה ו/או המגרש בהרחבה שייך לתובעת.
כן טען הנתבע כי לא היתה כל השקעה כספית מצד התובעת בבית או בנחלה וכי לא יצר כל מצג, לא מפורש ולא משתמע, כי בדעתו להקנות לה חלק בנחלה או כי, על אף הרישום, חלק מהנחלה שייך לה.
- לחילופין, טען הנתבע כי התובעת אינה זכאית לדמי שימוש ראויים, שכן, לדבריו, עזבה את המשק מרצונה החופשי.
כן טען הנתבע כי אינו מקבל דמי שכירות על המחסנים שבנחלה.
- באשר לבית שב-L, טען הנתבע כי הבית נרכש על ידו טרם הנישואין, וכספי התמורה ממכירתו הופקדו בחשבון הבנק שלו, ולא עורבבו בו כספים משותפים של הצדדים.
- אף ביחס לחשבונות הבנק שלו, טען הנתבע כי חשבונות אלו היו והינם בבעלותו הפרטית טרם הנישואין (האחד, בבנק לאומי, סניף XXX ח-ן XXX, והשני, בבנק דיסקונט, סניף XXX, ח-ן XXX, מספר קודם XXX), ולא עורבבו בהם כספים משותפים, על כן, הם אינם ברי איזון.
- באשר לחוב בחשבון הבנק המשותף, טען הנתבע כי החוב כוסה מכספיו בלבד ועל כן, לטענתו, על התובעת להשיב לו סך של 206,000 ₪.
- הנתבע טען אף כי הוא זכאי לשווי מחצית רכב הXXXשנמכר ע"י התובעת, וזאת עפ"י השווי נכון למועד הקרע ( 107,000 ₪ - נספח כה לתצהיר הנתבע )
- הוסיף הנתבע וטען כי אין לו פוטנציאל השתכרות/ מוניטין/ נכסי קריירה בבחינת נכסים ברי איזון , וכי אין בנסיבות של הצדדים כדי לבצע איזון לא שוויוני , ואף אין לקבוע פיצוי כלשהו לתובעת.
דיון והכרעה:
- הצדדים נישאו בשנת 2001, כך שיחסיהם הכלכליים מוסדרים בחוק יחסי ממון בין בני זוג
התשל"ג-1973.
- הצדדים הסכימו כאמור כי מועד הקרע לצורך חוות דעת האקטואר הינו מועד הגשת התביעה הרכושית- 30.6.2014 (ר': עמ' 14 לפרו' הדיון מיום 19.9.2016)
יובהר כי התובעת לא הוכיחה כי יש לקבוע מועד קרע אחר (מוקדם או מאוחר יותר למועד שלפיו ניתנה חוות דעת האקטואר). כן בסיכומיה, לא טענה למועד קרע אחר.
- להלן אדרש לכלל העניינים הרכושיים של הצדדים, או של מי מהם, כפי שהובאו בפני, אחד לאחד:
התביעה ביחס לנחלה/במשק:
- כאמור, על הצדדים חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973.
סעיף 4 לחוק קובע כי "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני".
מאחר ולא נערך הסכם ממון בין הצדדים, חל עליהם ההסדר הקבוע בסעיף 5 לחוק ואשר מבחין בין נכסי המאמץ המשותף לבין נכסים חיצוניים:
"(א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –
(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;
(2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;
(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם.
(ב) בפקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג יבואו, לענין הזכות, לאיזון המשאבים, יורשיו במקומו.
(ג) בסעיף זה, "כלל נכסי בני הזוג" – לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות."
- אם כן, נקודת המוצא בחוק יחסי ממון היא כי נכס המצוי בבעלות של אחד מבני הזוג ערב הנישואין, נותר בבעלותו ואינו נכלל במסת הנכסים ברי האיזון.
- עם זאת בשורה ארוכה של פסקי דין נקבעה ההלכה כי אין בהוראות חוק יחסי ממון כדי למנוע מבעל דין לא רשום להוכיח זכויותיו בנכס חיצוני מכוח דוקטרינת "כוונת השיתוף הספציפי" וזאת מכוח הדין הכללי – דיני חוזים, דיני קניין, דיני נאמנות וכיו"ב.
(ראה לעניין זה :ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי , פ"ד מט (3) 529 , רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו (6) 175 , ע"א ששון נ' ששון , פ"ד נט ( 5) 596, 614 ).
- ככלל, נטל ההוכחה לקיומה של כוונה שיתוף ביחס לנכס חיצוני מלפני הנישואין מוטל על הטוען לקיומה, כאשר בן זוג הטוען כי נכס שהיה בידי בן זוגו טרם הנישואין והרשום על שמו הוא נכס משותף, עליו להביא ראיות חד משמעיות ולהוכיח כוונת שיתוף ספציפית בראיות פוזיטיביות של ממש.
הנטל המוטל על הטוען לקיומה של כוונת השיתוף הספציפית מקורו, בין היתר, בכלל בדבר " המוציא מחברו עליו הראיה " וכן בסעיף 3 (א) לחוק יחסי ממון, לפיו לא עשו בני זוג הסכם – יחול עליהם ההסדר בחוק יחסי הממון. אוסיף כי נטל ההוכחה הנ"ל, חשוב גם לצורך שמירת הודאות הכלכלית בין בני זוג.
- ביחס לדירת מגורים, הפסיקה נתנה מעמד מיוחד בכל הקשור לדוקטרינת "כוונת השיתוף הספציפי", תוך שהיא שמה דגש על אופייה הייחודי של דירת המגורים כנכס משפחתי מובהק וכנכס המשמעותי ביותר, ולעיתים אף היחיד, של בני הזוג. על כן, מכונה דירת המגורים בפסיקה כ "גולת הכותרת" של התא המשפחתי.
נוכח המעמד המיוחד שנתנה הפסיקה לדירת המגורים , נקבע כי יש להקל עם בן הזוג הטוען לשיתוף בה מכוח דוקטרינת השיתוף הספציפי. יחד עם זאת, הדגישה הפסיקה, כי גם ביחס לדירת מגורים שנרכשה בטרם הנישואין, אין די בקיומם של חיי הנישואין, אף אם הם ממושכים, כדי לקבוע שהיתה לגביה כוונה לשיתוף.
הודגש בפסיקה כי לשם הכרה בשיתוף בדירת מגורים שרשומה על בן זוג טרם הנישואין, יש להראות נסיבות עובדתיות נוספות מעבר לעצם קיום חיי נישואין משותפים ממושכים וכי יש להראות "דבר מה נוסף".
כדברי כבוד השופטת ט' שטרסברג –כהן ב רע"א 8672/00 (פס"ד אבו רומי ):
" לא די בעצם קיומם של חיי נישואין משותפים , אף שהיו ממושכים, כדי לקבוע שיתוף בדירת מגורים מכוח הדין הכללי. שאם תאמר כן, נמצאת מכניס בדלת אחורית את חזקת השיתוף, שלשיטתי איננה חלה במקביל לחוק יחסי ממון....
על מנת שתוקנינה זכויות בדירת מגורים הרשומה של שם בן זוג אחד לבן זוג האחר, על האחרון להראות נסיבות עובדתיות, נוסף על עצמם קיום הנישואין, שמהן ניתן להסיק- מכוח הדין הכללי- הקניית זכויות בדירת המגורים" .
- כבוד השופט י. עמית בבע"מ 1398/11 מיום 26/12/12 מציין מספר נסיבות עובדתיות אשר יכולות ללמד על קיומה או אי קיומה של כוונת שיתוף ספציפי מכוח הדין הכללי בדירה מגורים:
א. האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין או נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין.
ב. האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה.
ג. האם לבן הזוג השני דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואיו ואשר נותר על שמו.
ד. אורך התקופה בה הדירה הייתה רשומה על שם אחד מבני הזוג ומספר השנים בהן התגוררו בני הזוג בדירה.
ה. האם ניטלה הלוואה בגינה נרשם משכון/משכנתא על הדירה, ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף.
ו. שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג.
ז. נסיבות ספציפיות נוספות כגון יצירת מצג בפני בן הזוג השני.
עוד מבהיר כבוד השופט עמית כי הרשימה הנ"ל אינה בבחינה רשימה סגורה, וכי כל מקרה ידון לגופו.
כבוד השופט דנציגר בפסק הדין הנ"ל מתייחס לפרמטרים שמציע כבוד השופט עמית ומבקש " ... להותיר את הפרמטרים השונים שמציע חברי בצריך עיון , ולהשאיר את ההכרעה בהם למקרים שעתידים לבוא, בבחינת פיתוח הדין ממקרה למקרה", תוך שהוא מכיר במצג שהציג הבעל כלפי האישה ככזה המקים כוונה לשיתוף ספציפי בדירת מגורים.
- יודגש כי בעוד שדוקטרינת כוונת השיתוף הספציפית מבקשת להקנות לטוען לה זכויות קנייניות ו/או מעין קנייניות בנכס עצמו, הרי שחוק יחסי ממון אינו מקנה זכות בנכס עצמו אלא זכות לאיזון שווי הנכס במסגרת איזון שווי כלל הנכסים.
השוני בין כוונת השיתוף הספציפית לבין חוק יחסי ממון, יכול ויהא גם בנטל ההוכחה.
כאשר נכס נרכש במהלך חיי הנישואין ונרשם ע"ש אחד מבני הזוג בלבד, ונוכח הוראות סעיף 5(א) לחוק לפיהן נכסים שנצברו במהלך חיי הנישואין, שווין יאוזן בין בני הזוג בחלקים שווים ללא קשר לרישום, על בן הזוג הטוען כי יש להוציא הנכס ממסת הרכוש בר האיזון מוטל נטל ההוכחה.
- בסעיף 302 לסיכומיה, עתרה התובעת לפסק דין הצהרתי כי תירשם כבעלת מחצית הזכויות במשק, ובסעיף 303 לסיכומיה עתרה לפירוק השיתוף במשק.
מהסעדים להם עתרה התובעת בסיכומיה ביחס למשק, ניתן להסיק, כי תביעתה ביחס למשק נשענה מבחינה נורמטיבית על כוונת השיתוף הספציפית בלבד (ולא על חוק יחסי ממון שכן התובעת לא עתרה בסיכומיה לסעד חלופי לאיזון שווי המשק ככל שהסעד ההצהרתי לא יתקבל).
יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם כי הן בכתב התביעה והן בסיכומיה, טענה התובעת "לזכויותיה" במשק גם מכוח חוק יחסי ממון.
אומנם, התובעת לא הבחינה בצורה ברורה בין תביעתה לזכויותיה במשק מכוח כוונת השיתוף, לבין תביעתה לאיזון שווי המשק במסגרת האיזון הכולל ומכוח חוק יחסי הממון, אך ברי כי שתי החלופות הנורמטיביות נדונו במסגרת התביעה שבפני, ועל כן פסק הדין יתייחס לשתיהן.
- לאחר שעיינתי באשר הוגש בתיק, שמעתי את הצדדים שבפני וקראתי את סיכומיהם, סבורני כי דין תביעתה של התובעת לפסק דין הצהרתי לפיו היא בעלת מחצית הזכויות במשק מכוח כוונת השיתוף הספציפית להידחות.
כמו כן, אין התובעת זכאית לאיזון מחצית שווי המשק במסגרת איזון הנכסים ברי האיזון מכוח חוק יחסי ממון.
- התובעת לא הוכיחה כוונת שיתוף ספציפית ביחס לנחלה, וגם היפוך הנטל והטלתו על הנתבע (בשים לב לכך שהנחלה נרכשה במהלך חיי הנישואין, והצדדים, בין היתר, גרו שם במשך שנים רבות וגדלו שם את בנותיהן), אין בו כדי להביא לתוצאה שונה, שכן הנתבע הוכיח כי לא היתה כל כוונת שיתוף ביחס למשק. לעניין נטלי ההוכחה ראה גם עמ"ש ( נצרת ) 15976-05-15 מיום 1.6.2016.
הנתבע אף הוכיח, כי הנחלה למרות שנרכשה במהלך הנישואין, אינה ברת איזון מוכח חוק יחסי ממון.
להלן נימוקי.
- מתעודת עובד הציבור המשלימה מיום 12.3.2018, אשר הוגשה לתיק בית המשפט ביום 14.3.2018, ואשר נערכה ע"י רשות מקרקעי ישראל , עולה כי חוזה המכר ביחס למכר נחתם ע"י הנתבע בלבד וכי אישור הזכויות מיום 23.8.2006, בו צוינו בני הזוג כבעלי זכויות הסתמך על אישור הסוכנות מיום 23.1.2005 ואשר לא שיקף נכונה את מצב רישום הזכויות ברשות מקרקעי ישראל.
על כן, עפ"י תעודת עובד הציבור המשלימה, הופק אישור זכויות נוסף ביום 12.2.2014, ולפיו בעל הזכויות הרשום כבר רשות במשק הוא הנתבע בלבד.
יוער כי התובעת עצמה בכתב התביעה ציינה כי המשק נרכש ע"ש הנתבע בלבד (סעיף 54 לכתב התביעה), ולא טענה כי המשק היה רשום גם על שמה.
- אמנם הנחלה נרכשה במהלך חיי הנישואין, אך, כפי שיפורט לעיל, הרכישה וגם ההשבחה, מומנו ממקורות כספיים של הנתבע בלבד, אותם צבר טרם הנישואין.
עוד עולה מחומר הראיות, כי הנתבע דאג שחשבונותיו וכספיו אשר צבר טרם נישואיו, לא ייטמעו בכספי בני הזוג במהלך חיי הנישואין.
- הפסיקה הכירה בהלכת התחלוף, לפיה: "כאשר הנכס נרכש במהלך הנישואין ממקורות שנצברו על ידי בן הזוג טרם הנישואין, יהא הדין החל על הנכס כדין החל על נכס שנרכש לפני הנישואין". יחד עם זאת, "אם רק חלקו של הנכס מומן ממקורות שנצברו עובר לנישואין, הרי שנכס זה עשוי אף הוא להיכלל בנכסים המשותפים, שכן ערבוב מקורות המימון השונים יצביע על כוונת בני הזוג ליצור שיתוף גם הנכס זה " (ר': בגץ 8214/07 פלונית נ' פלוני מיום 22.7.2010- פסק 22 לפסה"ד, כן ר' בעניין זה: ע"א 686/85 מערבי נ' מערבי פ"ד מ(2)631, 634).
נוכח הלכת התחלוף לעיל, ומשהנתבע הוכיח כי רכישת הנחלה נעשתה בכספיו בלבד ואשר צבר טרם נישואיו, הרי שיש להחיל על הנחלה את הדין החל על נכס שנרכש טרם הנישואין, ומשכך נכס זה אינו בר איזון במסגרת איזון כלל נכסי הצדדים ומכוח חוק יחסי ממון.
- מתוך העדויות שהובאו בפני, ולמרות שהצדדים התגוררו יחדיו במשק בין השנים 2004-2015, לא שוכנעתי כי בני הזוג ראו במשק נכס משותף השייך לשניהם, ולמעשה ההיפך הוא הנכון.
- כאמור, טרם הנישואין היו בבעלות הנתבע שני נכסי מקרקעין: הבית ב-Y והבית ב-L.
הבית ב-Y נמכר ביום 12.9.2002 תמורת הסך של 195,000 דולר, כאשר התובעת חתמה על הסכמתה למכירה (הסכם המכר צורף כנספח ה' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע).
כספי התמורה ממכירת הבית ב-Y הופקדו במלואם בחשבון הבנק אשר ע"ש הנתבע בלבד, בבנק לאומי (סניף XXX ח-ן XXX ( להלן: "החשבון בבנק לאומי") (ר': תדפיסי חשבון שצורפו לתצהיר עדותו של הנתבע כנספח ו').
לתובעת לא היה הסבר לכך שכספי התמורה ממכירת הבית ב-Y לא הופקדו בחשבון המשותף (ר' : חקירתה הנגדית של התובעת בעמ' 37 לפרו' שורות 28-32).
הנתבע חתם לבדו על זיכרון דברים (ביום 22.11.2002), זיכרון דברים נוסף (27.11.2002) ועל הסכם רכישה (ביום 29.12.2002) לצורך רכישת הנחלה, וזאת תמורת הסך של 180,000 דולר (ר': נספחים ז-ט לתצהיר עדות הראשית של הנתבע).
הנתבע אף הראה כי מלוא התמורה לצורך רכישת הנחלה, כמו גם הוצאות הרכישה (שכר טרחת עו"ד, תשלומים לרשות מקרקעי ישראל ומס רכישה) ותשלומים לצורך שיפוץ הבית הבנוי במשק, שולמו מהכספים אשר הופקדו בחשבון הבנק שלו - בבנק לאומי (ר' : נספחים י'-יד' לתצהיר עדות הראשית של הנתבע), ואשר אותם צבר טרם נישואיו לתובעת.
הצדדים, או מי מהם, לא נטלו כל הלוואה ו/או משכנתא למימון רכישת המשק ו/או השיפוץ.
התובעת אף אישרה, במסגרת חקירתה הנגדית, כי הבינה כי המשק נרכש באמצעות ההון העצמי של הנתבע (ר': בעמ' 42 לפרו' שורות 1-4).
- על אף טענתה של התובעת כי חיפוש ואיתור הנחלה נעשה על ידה באמצעות חברים, נמנעה מלהעיד את אותם "חברים" (ר': חקירתה הנגדית של התובעת בעמ' 39 לפרו' שורות 8-19).
- התובעת, בחקירתה הנגדית, הודתה כי לא התלוותה אל הנתבע לצורך חתימה על זיכרון הדברים ו/או על הסכם המכר ואף לא היתה שותפה פיזית לתהליכי הרכישה, תוך שנימקה זאת בכך ששהתה בבית החולים באותה עת (ר' בעמ' 39-40 לפרו').
יוער כי נימוק זה של התובעת לא הועלה בתצהיר עדותה הראשית, ואף לא צירפה מסמכים רפואיים מתאימים נכון למועד רכישת המשק לצורך ביסוס הסבר זה.
- התובעת אף לא הציגה אסמכתאות לטענותיה כי תכנון ועיצוב הבית בנחלה נעשה על ידה או כי השיפוץ מומן מכספים משותפים של הצדדים, ואף הודתה בחקירתה הנגדית כי מימון השיפוץ לא נעשה מהחשבון המשותף של הצדדים (ר': בעמ' 46 לפרו' שורות 13-17).
בנוסף, התובעת נמנעה מלזמן לעדות את הנגר, אשר, לטענתה, ביצע את עבודות הנגרות בבית ואשר תוכננו על ידה, מהטעם כי "עזב את הדרום" וכן לא הציגה את תכניות הנגרות שערכה לטענתה (ר': בעמ' 49 לפרו' שורות 13-16).
- כמו כן, לא הוכח בפני כי הנתבע יצר מצג בפני התובעת בדבר השותפות במשק, ולמעשה הוכח ההיפך.
התובעת אף לא הציגה סימוכין לטענתה כי הנתבע אמר לה או לאחרים שהנחלה שייכת גם לה.
כאשר נשאלה התובעת בחקירתה הנגדית מדוע לא דרשה במהלך הנישואין כי מחצית הזכויות בנחלה יירשמו על שמה, נוכח טענתה בדבר כוונת השיתוף, השיבה:
"ש. אז אם כך אם הוא רכש את הנכס בשבילך ועבורך מה היתה הבעיה להגיד לו תרשום אותו על שמי, את מחציתו על שמי?
ת. אני אמרתי לו. שאלתי אותו מה הפשר של כאילו רשום אחד ורק אתה רשום ושאני לא רשומה והוא טען שזה לא משנה אבל הגרסאות השתנו. בתחילת הדרך הגרסה היתה שזה קשור לחברת XXX ושיש איזה שהיא בעיה עם כל הרישום ובגלל שאחותו היתה חברה מאוד טובה שלי בזמנו והיא לא כל כך דיברה עם XXX היא אמרה לי שזה שקר והכוונה שהתשובה של XXX היא שקר ושזה לא יכול להיות קשור לחברה שלהם כי החברה שלהם בע"מ והיא לא מתעסקת עם נכסים. שאני אמרתי לXXX את מה שXXX אחותו אמרה לי אז הבנתי מאותו יום הפסקנו להיות חברות הבנתי שנעשתה שיחה משפחתית מאוד חמורה וXXX אמרה לי שהיא היתה צריכה לבחור אותי או את המשפחה שלה ומאותו יום לא היינו חברות. לשאלת בית המשפט מתי שאלתי את XXX למה המגרש רשום רק על שמו, משיבה, שאני חושבת שקצת אחרי הרכישה שאז הבנתי שהמגרש רשום רק על שמו, אולי הגיע איזה מכתב. זו תקופה מאוד בעייתית בשבילי לזכור. לשאלת בית המשפט השיחה עם האחות XXX נעשתה כשנה לאחר הרכישה של הנחלה. לשאלת בית המשפט משיבה כי XXX מסר לי לאחר מכן גרסה שניה לגבי אי הרישום הנחלה על שמי. אז בגרסה השניה XXX אמר לי שזה לא חשוב ומה זה חשוב והכל של שנינו, אנחנו גרים פה ומנסים להביא ילדים, זה הבית שלנו ולשאלת בית המשפט הגרסה השניה של XXX היתה כחודש לאחר השיחה עם XXX. לשאלת בית המשפט XXX מסר לי גרסה שמתברר לי שהיא שקרית ואז XXX מוסר לי גרסה שניה שמראה שהגרסה הראשונה לא היתה נכונה, אז למה חרף החשדנות שהיתה לי וחרף זה שמצאתי שXXX מוסר לי גרסה שקרית ישבתי בחוסר מעש ביחס לנחלה, משיבה, שמה יכולתי לעשות? לא מצאתי פתרון אחר. הייתי צריכה להתגרש זו היתה האופציה כי אם בן הזוג שלך משקר לך אבל אח"כ בגרסה השניה שהוא מסר מה זה חשוב זה של שנינו זה נשמע לי יותר שהכל בסדר. לשאלת בית המשפט האם באותו שלב עלה בי רעיון לבקש מXXX לחתום על פיסת נייר שמגיע לי זכויות בנחלה, משיבה, שלא עלה דבר כזה. הדבר היחיד שהיה זו היתה האמירה שלו.
ש. אני אומר לך שכמה וכמה פעמים במהלך הנישואין ולא רק בראשיתה אתם התווכחתם על עניין רישום הנחלה ועמדתו החד משמעית של XXX מהיום הראשון היתה גבירתי זה רק שלי ולא שלך.
ת. זה שקר גדול. כל זמן שאנחנו היינו נשואים לא נאמר משפט כזה. שהוחלט לפרק את החבילה פתאום זה נולד.
ש. אני חוזר לשאלה הקודמת שלי ולתשובתך, את טוענת שהמריבות ביחס לרישום הנחלה לא היו ולא נבראו במהלך הנישואין?
ת. הגרסה הראשונה שהוא מסר לי שהתברר לי עם אחותו שהיא לא נכונה היא מאוד העיבה. גם שהוא מסר לי את הגרסה השניה ואמר שזה של שנינו וזה לא משנה איך זה רשום ושזה רק פורמאלי זה עדיין העיב כי היה שם שקר אבל המשכנו בחיים.
ש. מפנה אותך לסעיף 79 שם את אומרת שנתת בו אמון ולא שאלת הרבה שאלות?
ת. כן. לשאלת בית המשפט למה לא הסברתי בסעיף 79 את אותה שיחה שפניתי לXXX והוא מסר לי את הגרסה שיש בעיה עם החברה ושהיתה שיחה עם אחותו וגם לא פירטתי בתצהיר שלי, משיבה, שאולי בבית ספר למשפטים צריך להחמיר קצת את לימודי המשפטים לעורכי הדין."
(ר': בעמ' 43-44 לפרו' מיום 8.6.2017).
מחקירתה הנגדית של התובעת, עולה אם כן, כי עוד בתחילת חיי הנישואין עניין הרישום הזכויות בנחלה העיב על מערכת היחסים בין הצדדים "כי היה שם שקר", דהיינו, הנתבע בהתנהלותו הביע כוונתו, עוד מתחילת הנישואין, בדבר העדר שותפות ביחס למשק.
כן יודגש, כי התובעת לא ביקשה לזמן את אחות הנתבע לעדות על מנת להוכיח הדברים שנאמרו לאחות ע"י הנתבע בעניין רישום זכויות במשק ע"ש הנתבע בלבד.
הנתבע בחקירתו הנגדית העיד על הוויכוחים שהתנהלו במהלך חיי הנישואין אודות נוכח דרישת התובעת בדבר רישום הזכויות בנחלה על שמה:
"ש. אתה ממציא פה דברים ולכן אמשיך לשאלה הבאה. שאתה אומר שהתכוונת שלא יהיה שיתוף לא חשבת שאתה צריך לעדכן אותי בזה על השנים?
ת. זה לא שהתכוונתי, לא היה שיתוף. לא היה שיתוף בחשבונות הפרטיים, לא היה שיתוף ברישום של הנחלה, לא היתה כוונה לשיתוף. היה שיתוף במה שאני השתכרתי והכנסתי אותו לחשבון המשותף שלנו. כל מה שהשתכרתי בתקופת הנישואין נכנס לחשבון המשותף שאת ניהלת אותו. לשאלת בית המשפט האם לא אמרתי לך במשך כל השנים שהיא לא שותפה במשק, משיב, שהיא רצתה שאני ארשום אותה וזאת אומרת שהיא רצתה שיתוף ואני אמרתי שלא ושאני לא רושם במנהל וזה ברור. לשאלת בית המשפט האם שאלת הרישום עלתה במועד של סמוך לרכישה, משיב, שלא. לשאלת בית המשפט האם הגב' באה בדרישה בשנים הראשונות לנישואין או בשנים הראשונות של הרכישה לכך שהיא תירשם או שזה גרם לנו לסכסוך, משיב, שהיו מתחים בעניין הזה שהיא העלתה את הנושא הזה ואני אמרתי שלא אז כמובן יש כעסים.
ש. האם זה נכון שהכעסים שלנו נפתרו בזה שאמרת לי שזה של שנינו ושזה לא משנה על מי זה רשום ושזה רק עניין רישומי?
ת. לא אמרתי את הדברים האלה. "
(ר': בעמ' 136 לפרו' שורות 3-17 ).
בחקירתו החוזרת שב הנתבע הדגיש הנתבע כי העימותים בין בני הזוג באשר לרישום הזכויות במשק נמשכו במהלך שנות הנישואין:
"ש. אני רוצה לחדד שאלה ששאל אותך בית המשפט. האם זה נכון שהריב הזה על השיתוף בנחלה זה לא היה רק בשנה לפני הקרע כמו שטענה התובעת אלא זה היה מספר אירועים לאורך החיים המשותפים שלכם?
ת. נכון.
ש. אתה יכול לפרט מה קרה ומה היא ביקשה ומה אתה השבת ועל מה היו המחלוקות?
ת. זה עלה במהלך השנים גם נושא הרישום של הנחלה, גם כל מיני כמיהות שהיא רצתה שאני אוציא מהכספים הפרטיים והיא אמרה תחליף זה ותחליף זה. היא ידעה שיש לי חשבונות פרטיים ושלא תהיה היתממות ושיש שם כספים בחשבונות הפרטיים וזה היה ברור שאין פה שום שיתוף וזה לא מעורבב."
(ר': בעמ' 138 לפרו' שורות 12-20).
- מהנסיבות האמורות לעיל, לא ניתן, אם כן, לייחס לצדדים כוונת שיתוף ספציפית מכוח החיים המשותפים, במובן זה שעם השנים המשק הפרטי הפך רכוש משותף. ולמעשה , הוכח ההיפך, שכן הוכח כי רישום הזכויות בנחלה ע"ש הנתבע בלבד גרמה לחוסר הסכמה ולמתח בין הצדדים.
יוער כי תקופת המגורים המשותפת במשק הייתה כ-11 שנה, ובשים לב לכך שפרמטרים אחרים לא התקיימו (כגון: מעורבות ברכישה, השקעות הדדיות בשיפוץ, לקיחת משכנתא משותפת לצורך המימון), לטעמי המדובר בתקופה קצרה מכדי ליצור הסכמה משתמעת במהלך החיים המשותפים ליצירת שיתוף במשק או כדי לייחס לצדדים כוונת שיתוף ספציפית במשק.
- לא מצאתי גם כי הייתה הסתמכות של התובעת על זכויותיה הנטענות במשק. התובעת לא הראתה כי כיוונה את צעדיה הכלכליים מתוך הבנה שהמשק שייך גם לה.
- זאת ועוד, מאשר הובא בפני אף עולה כי התובעת לא היתה מעורבת בהליכים הפליליים שננקטו ביחס לחריגות הבניה בנחלה (ר': הכרעת הדין וגזר הדין בXXX- נספח ג' לתצהיר התובעת), או בעיבוד מטעי הזיתים או בשיפוצים שנערכו בנחלה.
- נוכח קביעתי לעיל, כי לא מוקנות לתובעת זכויות בנחלה, מתייתר הצורך להידרש לטענותיה של תובעת באשר לחיוב הנתבע בדמי שימוש ראויים בגין הבית ובגין המחסנים במשק.
מעבר לצורך, יוער כי אף מעיון בכתב התביעה עולה כי התובעת כלל לא עתרה לסעד בדבר חיוב הנתבע בדמי שימוש ראויים. (ר' בעניין זה: גם החלטתי מיום 12.7.2016 בעניין בקשתה של התובעת לחיוב הנתבע בדמי שימוש ראויים).
המגרש שבהרחבה :
- כאמור, לטענת התובעת, כבעלי משק במושב XXX עמדה לצדדים הזכות לרכוש מגרש בשטח ההרחבה של המושב (להלן: "המגרש") (ר': סעיפים 206-217 לסיכומי התובעת).
לטענתה, המגרש נרכש ע"י הצדדים באמצעות החשבון המשותף.
התובעת צירפה לתצהיר עדותה הראשית אסמכתאות בדבר העברת כספים מהחשבון המשותף לצורך רכישת המגרש (ר': נספח ג' לתצהיר).
- התובעת מעריכה בסיכומיה את שווי המגרש בסך של 700,000 עד 800,000 ₪ , וזאת עפ"י מידע שנטלה, לטענתה, מאתר "מידע נדל"ן" של רשות המיסים. (ר': נספח ח' לסיכומי התובעת).
- הנתבע טען, מנגד, כי המסמך שצורף לתצהיר התובעת- ג/1 מטרתו בקשה להמלצה להקצאת המגרש בהרחבה עבור אחותו, וכי התובעת חתמה על ההמלצה שלא לצורך.
עוד טען הנתבע כי אחותו עברה וועדת קבלה במושב והמושב אישר לה לרכוש את המגרש .
הנתבע אף טען כי התובעת "שינתה" את המסמך וכי החתימה של התובעת על המסמך נוספה לאחר חתימתו, והועברה למזכירות המושב מאחורי גבו מתוך כוונה לבסס זכויותיה במשק (ר': חקירתו הנגדית של הנתבע בעמ' 48-49 לפרו').
- באשר לזכויות במגרש, טען הנתבע כי אלו ניתנות רק לבעלי הזכויות בנחלה, דהיינו, לנתבע בלבד. וכי התובעת ניסתה לבסס זכויות במגרש בהרחבה באמצעות חתימה על מסמכים והעברות מהחשבון המשותף. אך, לטענתו, אין במסמכים שצורפו ע"י התובעת בעניין זה כדי להעיד על בעלות ו/או כוונת שיתוף בנחלה ו/או במגרש.
- באשר למגרש ברחבה, בניגוד למשק, מצאתי כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה כי המדובר בנכס שאינו בר איזון, על אף שנצבר במהלך חיי הנישואין.
- מבלי להידרש לסוגיית "שינוי" המסמכים הנוגעים למגרש, אין חולק כי הועברו תשלומים הנוגעים למגרש מהחשבון המשותף (אגרת ביוב ותשלומים לחברת ערים).
התובעת אף צירפה לתצהירה אישורים בדבר הפקדות מהחשבון המשותף לטובת חברת "ערים" בגין הזכויות במגרש (סך של 167,299 ₪ ביום 5.1.2014 וסך של 9,276 ₪ ביום 14.1.2014) (ר': נספח ג' לתצהיר התובעת).
בניגוד לנטען ע"י הנתבע בסיכומיו, התשלומים בוצעו קודם למועד הקרע (30.6.2014), והנתבע אף לא העלה, עד כה, טרוניה על כך.
הנתבע אף לא טען, במסגרת ההליכים בתיק, כי עליו להשיב לידי התובעת מחצית מהכספים שהועברו מהחשבון המשותף לצורך התשלומים. אלא, היפוכו של דבר, הנתבע עמד על זכותו להשבת מחצית החוב שהצטבר בחשבון המשותף, בהתאם להסכמות הצדדים מיום 25.10.2017.
- סבורני , כי בנסיבות שבפני, ניתן לראות בזכות למגרש, משום נכס עצמאי אשר נצבר במהלך חיי הנישואין , ומשכך הוא בר איזון.
אכן , הזכות למגרש בהרחבה היא , בן היתר, פועל יוצא של זכות הנתבע במשק, אולם הכספים שהועברו מהחשבון המשותף של הצדדים לצורך המגרש, יש בהם כדי להפוך את שווי המגרש לנכס בר איזון.
זאת ועוד, בשים לב כי הזכות למגרש בהרחבה נצברה במהלך חיי הנישואין תוך תשלום כספים מהחשבון המשותף של הצדדים , לא ניתן להחיל עליה את "הלכת התחלוף" ( וזאת בניגוד לנחלה עצמה, שמימונה נעשה מכספי הנתבע בלבד ואשר צבר טרם נישואיו לתובעת ).
בנסיבות אלו, מצאתי כי הנתבע לא עמד בנטל הנדרש על מנת להוכיח כי המגרש בהרחבה אינו בר איזון, על אף שמדובר בנכס שהצטבר במהלך החיים המשותפים.
- על כן, יש לקבוע שהתובעת זכאית למחצית שווי הזכויות במגרש בהרחבה.
זכויות סוציאליות, כספים:
- האקטואר מר אבי יחזקאל קבע בחוות דעתו כי עפ"י שיטת היוון הזכויות על הנתבע להעביר לתובעת סך של 1,082,166 ₪ ₪ ואילו עפ"י שיטת מועדי מימוש הזכויות, על הנתבע להעביר לידי התובעת באופן מידי סך של 786,808 ₪ והיתרה במועד המימוש.
כן צוין בחוות הדעת כי לצדדים חוב משותף בסך של 211,691 ₪ נכון למועד הקרע. כאמור, חוות הדעת כללה איזון יתרות חשבונות הבנק של הנתבע.
הצדדים לא חלקו על חוות דעת האקטואר ולא ביקשו לזמנו לחקירה נגדית, וזאת לאחר שהועברו לאקטואר שאלות הבהרה והועברו לידיהם תשובות האקטואר לשאלות אלו.
- כפי שנקבע בהחלטתי מיום 7/7/15 , אשר ניתנה במסגרת תיק תמ"ש 3288-03-14, בחירת המסלול הנכון והראוי לאיזון משאבים יעשה בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו של אותו מקרה ספציפי.
בהחלטה האמורה אף פירטתי חלק מהנסיבות אשר יש בהן כדי ליתן עדיפות לביצוע האיזון עפ"י מסלול ההיוון על פני מסלול התשלום עפ"י מועדי גמילת הזכויות.
כן קבעתי, בהחלטה האמורה, כדלקמן:
"נוכח הרציונאל העומד מאחורי מסלול האיזון הראשון והצורך בקידום הניתוק הכלכלי בין הצדדים, לשיטתי אופן האיזון הכולל יכול ויעשה תוך שילוב בין מסלול האיזון הראשון ובין מסלול האיזון השני.
מקום בו חלק ממרכיבי הזכויות הנם בבחינת "ברי איזון" ע"פ המסלול הראשון , וחלקם האחר אינם בבחינת "ברי איזון " במסלול הראשון, ניתן שהאיזון הכולל יעשה בשילוב של שני המסלולים. " הדרך" בה צריך לבחור בית המשפט מכוח סעיף 6 (ג) לחוק יחסי ממון, לצורך איזון המשאבים יכול ותהא דרך משולבת. ".
- לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה דנן, מצאתי כי המסלול הנכון הינו שילוב בין המסלולים, וזאת נוכח הפערים הכלכליים שבין הצדדים , וכדי לאפשר לתובעת לבנות את חייה הכלכליים לאחר הגירושין.
אשר על כן, בהתאם לחוות דעת האקטואר יבוצע האיזון בזכויות הסוציאליות של הצדדים כדלקמן:
קרנות השתלמות:
- עפ"י חוות הדעת ע"ש הנתבע נצברו זכויות בקרן ההשתלמות "P". כל הצבירה היא בתקופת השיתוף. נכון למועד הקרע נצבר בקרן ההשתלמות סך של 347,255 ₪.
בשים לב כי הכספים נזילים, אני קובע כי הנתבע ישלם לידי התובעת מחצית מהסכום שנצבר על שמו בתקופת השיתוף בקרן ההשתלמות "P", דהיינו, סך של 173,627 ₪.
ביטוח מנהלים:
- עפ"י חוות הדעת, ע"ש הנתבע נצברו במהלך תקופת הנישואין כספים בפוליסת ביטוח של חברת "C", נכון למועד הקרע, בסך של 252,760 ₪.
הכספים יהיו נזילים בהגיע הנתבע לגיל פרישה.
התובעת זכאית למחצית הכספים שנצטברו בתקופת השיתוף.
יחד עם זאת, בהתאם להחלטתי בתמ"ש 3288-03-14, ועל מנת לאפשר לתובעת לבנות את חייה הכלכליים ובשים לב לפערים הכלכליים בין הצדדים, מצאתי להורות כי הנתבע יעביר לתובעת את חלקה בכספים אלו, בסך של 126,380 ₪, כבר עתה.
קרנות הפנסיה:
- עפ"י חוות הדעת ע"ש התובעת נצברו זכויות בקרן הפנסיה "A". הצבירה של קרן הפנסיה הינה בתקופת השיתוף.
ערך הפדיון של הזכויות הצבורות בקרן נכון למועד הקרע מסתכם בסך של 56,546 ₪ ₪ נטו.
מועד הזכאות הינו מהגיע התובעת לגיל 64 שנה ועד תום תוחלת חייה.
על אף שזכויות התובעת בקרן הפנסיה נצברו במהלך חיי הנישואין והינם ברי איזון, מצאתי, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך פסק הדין, מכח סעיף 8 לחוק יחסי ממון ונוכח הפערים הכלכליים בין הצדדים, להורות כי הזכויות בקרן הפנסיה יוותרו אצל התובעת ולא יכללו במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים.
- עפ"י חוות הדעת ע"ש הנתבע נצברו זכויות בקרן הפנסיה "H". הצבירה של קרן הפנסיה החלה טרם תקופת השיתוף (בחודש יוני 1997).
ערך הפדיון של הזכויות הצבורות בקרן נכון למועד הקרע משוערך בסך של 558,895 ₪ ₪ נטו, כאשר חלקה של התובעת בקרן הפנסיה בתקופת השיתוף מוערך, עפ"י חוות הדעת, בסך של 193,370 ₪.
מועד הזכאות הינו מהגיע הנתבע לגיל פנסיה ועד תום תוחלת חייו.
על כן, אני קובע כי התובעת זכאית למחצית הכספים שנצברו בקרן הפנסיה "H" בגין התקופה שממועד הנישואין (2001) ועד למועד הקרע (30.6.2014).
יחד עם זאת, בהתאם להחלטתי בתמ"ש 3288-03-14, ועל מנת לאפשר לתובעת לבנות את חייה מבחינה כלכלית ובשים לב לפערים הכלכליים בין הצדדים, מצאתי להורות כי הנתבע יעביר לתובעת את חלקה בכספים אלו, בסך של 193,370 ₪ , כבר עתה.
מענקי פרישה:
- בהתאם לאמור בחוות הדעת, וככל שהנתבע יהא זכאי למענקי פרישה בגין תקופת השיתוף (2001-30.6.14 ), התובעת תהא זכאית למחצית מהתוצאה שתתקבל עפ"י הנוסחה הבאה:
מענק פרישה X תקופת הוותק אצל המעסיק
__________________________________
תקופת השיתוף (12.9)
חשבונות הבנק:
חשבון הבנק אשר ע"ש הנתבע:
- עפ"י חוות הדעת, לנתבע חשבונות בנק על שמו בלבד כדלקמן:
א. חשבון בבנק לאומי- XXX XXX ח-ן XXX- יתרה עו"ש נכון למועד הקרע (30.6.2014)- סך של 2,106 ₪
ב. חשבון בבנק לאומי- XXXXXX ח-ן XXX יתרת מט"ח נכון למועד הקרע (30.6.2014)- סך של 14,495 ₪.
ג. חשבון בבנק לאומי- XXX XXX ח-ן XXX שווי תיק השקעות נכון למועד הקרע (30.6.2014)- סך של 601,125 ₪
ד. חשבון בבנק דיסקונט XXX יתרה נכון ליום 31.3.2016 - סך של 608,634 ₪.
לטענת הנתבע, חשבונות הבנק אשר על שמו אינם ברי איזון, שכן מקורות הכספים המופקדים בחשבונות אלו הם מנכסים שהיו בבעלותו טרם הנישואין, ומדובר באחד מהחריגים המנויים בסעיף 5 לחוק יחסי ממון.
לטענת הנתבע, המדובר בחשבונות בנק על שמו בלבד, אשר שימשו אותו טרם הנישואין וכי הכספים הקיימים בחשבונות אלו כיום הינם כספי תיקי השקעות שנתרבו במהלך השנים, בנוסף לכספים שנתקבלו ממכירת נכסי מקרקעין שלו שנרכשו טרם הנישואין.
כן טען הנתבע כי אין ערבוב בין הכספים בחשבונות אלו לבין הכספים המשותפים לצדדים שהתנהלו בחשבון המשותף.
הנתבע צירף לתצהיר עדותו הראשית אישורי יתרות מחשבונות הבנק האמורים נכון ליום
31.12.2001 (דהיינו, כ-4 חודשים לאחר הנישואין) מהם עולה כי נכון למועד זה, עמדה יתרת ני"ע בחשבון בבנק לאומי בסך כולל של 305,114 ₪ (40,664 ₪ + 264,450 שח ) ואילו בחשבון בבנק דיסקונט עמדה יתרת ני"ע ע"ס של 381,147 ₪ (ר': נספחים כג-כד לתצהיר הנתבע).
כמו כן, הראה הנתבע כי כספי התמורה ממכירת הבית ב-L, אשר היה בבעלותו טרם הנישואין, בסך כולל של 1,960,000 ₪ הופקדו בחשבון הבנק אשר על שמו בבנק לאומי. (נספחים יז-יט לתצהירו של הנתבע).
כן טען הנתבע כי העביר כספים מחשבון הבנק שלו מבנק לאומי Xסניף XXX ח-ן XXX לחשבון הבנק של אביו-הנתבע 2 וכי המדובר בכספים שאינם ברי איזון . העברת הכספים, לטענת הנתבע, נעשתה בעצת בא כוחו כדי להגן על הנתבע מפני עיקולים שלא כדין.
טענתה של התובעת כי היא זכאית לחלק מכספי מכירת הבית ב-L, מאחר ולדבריה, עסקה בתכנון ועיצוב הבית לא הוכחה ואף לא הוצגו כל ראיות לכך (ר' בעניין זה: חקירתה הנגדית של התובעת בעמ' 30 לפרו' שורות 24-32 ובעמ' 31 לפרו' שורות 5-18) . התובעת בעצמה הודתה במסגרת חקירתה הנגדית כי כספי התמורה ממכירת הבית ב-L הופקדו במלואם בחשבונו של הנתבע בבנק לאומי ולא בחשבון המשותף (ר': בעמ' 30 לפרו' שורות 19-24). כאמור הבית ב-L, כמו הבית ב-Y, נרכש על ידי הנתבע טרם נישואי הצדדים.
התובעת הודתה כי הנתבע העביר כספים מהחשבון הפרטי לחשבון המשותף, לצורך כיסוי יתרת חובה והוראות קבע, ולא הפוך (ר': בעמ' 59 לפרו' שורות 24-32) ואף אישרה כי מלוא שכרו של הנתבע, עפ"י תלוש השכר, הופקד במהלך החיים המשותפים בחשבון המשותף (ר': בעמ' 55 לפרו' שורות 23-27).
דהיינו, הנתבע הקפיד שלא להעביר לחשבונותיו הפרטיים, ואשר נפתחו טרם הנישואין , כספים שצבר במהלך חיי הנישואין.
כמו כן, ובמשך שנות הנישואין, דאג הנתבע להפריד בין חשבונותיו אשר צבר טרם הנישואין לבין החשבון המשותף של הצדדים.
יתרה מזו, התובעת עצמה ידעה, במהלך חיי הנישואין, על ניהול חשבונות פרטיים ע"י הנתבע, שכן ציינה זאת בהצהרת הון שהגישה ליום 21.12.2015 למס הכנסה (ר': נספח ב/3 לתצהיר התובעת).
לא מצאתי לקבל הסברה של התובעת בחקירתה הנגדית בעניין זה כי חתמה על הצהרת ההון "בלי להסתכל" (ר': בעמ' 33 לפרו' שורות 14-20).
נראה כי הנתבע לא הסתיר מהתובעת את עובדת ניהול החשבונות הפרטיים, והתובעת מצידה קיבלה זאת ולא דרשה שיתוף במהלך חיי הנישואין בכספים אלו.
לאור האמור, מצאתי כי הנתבע עמד בנטל ההוכחה כי הכספים בחשבונות הבנק שלו מקורם ב"נכסים חיצוניים" שמוחרגים מאיזון המשאבים, ועל כן, התובעת אינה זכאית לחלק מכספים אלו ולא לאיזונם.
חשבון הבנק המשותף:
- עפ"י חוות הדעת, לצדדים חשבון בנק משותף ( מס' XXX בבנק לאומי ), אשר יתרת החובה במועד הכנת חוות הדעת עמדה ע"ס של 211,691 ₪.
כאמור, בדיון מיום 25.10.2017 ובפסיקתא המוסכמת שנחתמה ביום 7.11.2017, הסכימו הצדדים על סגירת החשבון הבנק המשותף, באופן בו יועבר סך של 330,000 ₪ מהכספים המעוקלים אשר ע"ש הנתבע לחשבון המשותף לצורך כיסוי יתרת החובה, כאשר יתרת הכספים תועבר לידי התובעת ואילו הכספים שנצברו בתכנית החיסכון שבחשבון המשותף יתחלקו בין הצדדים בחלקים שווים.
עפ"י תדפיסי החשבון שצורפו לפסיקתא האמורה, עמדו יתרת החובה ויתרת ההלוואות והאשראי בחשבון המשותף של הצדדים נכון ליום 26.10.2017 ע"ס כולל של 288,442 ₪ ואילו יתרת תכנית החיסכון, נכון למועד האמור, עמדה ע"ס של 19,800 ₪.
עפ"י ההסכמות בין הצדדים בדיון מיום 25.10.2017 יש לערוך התחשבנות בעניין זה במסגרת פסק הדין.
מהאמור עולה כי במסגרת האיזון הכולל, התובעת אמורה להשיב לידי הנתבע מחצית מיתרת החובה, ההלוואות והאשראי בחשבון המשותף בסך של 144,221 ₪ וכן את היתרה בסך של 41,558 ₪, וזאת בשים לב כי הסך של 330,000 ₪ שהועברו לחשבון המשותף ולידיה של התובעת מקורם, בהמשך להכרעתי לעיל, מכספים של הנתבע בלבד שאינם ברי איזון.
יחד עם זאת, מנימוקים שיפורטו בהמשך פסק הדין מצאתי לקבוע כי , במסגרת האיזון הכולל, התובעת לא תשיב לידי הנתבע הכספים הנ"ל.
רכבים:
- לטענת הנתבע יש לאזן את שווי רכב הXXX, אשר נמכר ע"י התובעת בחודש 8/2015, ולחייב התובעת להשיב לידי הנתבע מחצית משווי הרכב נכון ליום 1.6.2014 עפ"י מחירון לוי יצחק.
יוער כי התובעת בחקירתה הנגדית הודתה כי מכרה את הרכב ללא ידיעתו של הנתבע וכי הנתבע זכאי לחלקו בגין מכירת הרכב (ר': בעמ' 58 לפרו' שורות 21-30, ובעמ' 59 לפרו' שורות 1-2).
התובעת הציגה אסמכתא בדבר מכירת הרכב תמורת הסך של 67,000 ₪. (ר': נספח לתגובת התובעת מיום 18.7.2017 בבקשה מס' 34). כאמור , הנתבע העריך את שווי הרכב נכון למועד הקרע בסך של 107,000 ₪ .
אשר על כן, על התובעת להשיב לנתבע, במסגרת האיזון הכולל, מחצית מהסכום האמור, דהיינו, סך של 53,500 ₪ ולמצער סך של 33,500 ₪.
יחד עם זאת, ונוכח הפער הכלכלי שבין הצדדים וכדי לאפשר לתובעת לבנות את חייה הכלכליים לאחר הגירושין, מצאתי כי שווי הרכב שמכרה התובעת לא יאוזן.
- התובעת, מאידך, טוענת כי יש לאזן אף את שווי הרכב מסוג XXX, הרשום ע"ש החברה.
התובעת לא הוכיחה כי הרכב שייך לנתבע, חרף הרישום ע"ש החברה, ואף בחקירתה הנגדית ציינה כי ברשותה אסמכתא בעניין זה (ר': בעמ' 59 לפרו' שורות 4-7).
עוד יודגש כי החברה לא צורפה כצד להליך, לכן לא ברורה המסגרת המשפטית למתן הסעד המבוקש בעניין הרכב.
על כן, אין מקום להורות על איזון ביחס לרכב זה.
פוטנציאל השתכרות/ מוניטין/נכסי קריירה/איזון לא שוויוני:
- בכתב התביעה עתרה התובעת לחלוקה של 30-70 וכי זכויותיה לא יאוזנו. בסיכומיה עתרה התובעת לפיצוי בסך של 350,000 ₪, וזאת, בין היתר, בשל פערי ההשתכרות בין הצדדים ובגין נכסי הקריירה של הנתבע.
- לא מצאתי ממש בדרישת התובעת לחלוקת "נכסי הקריירה" של הנתבע.
אין חולק כי בהלכה הפסוקה הוכרה האפשרות לחלק בין בני הזוג את "נכסי הקריירה" שצבר אחד מהם, וזאת בעבור חלקו של הקשר הזוגי בפיתוחם של "נכסי הקריירה" ובשיפור כושר ההשתכרות. כושר השתכרות מושפע ממשתנים רבים, לרבות, השכלה, מוניטין, השקעה כלכלית, כישרון אישי ועוד.
הצורך בחלוקת "נכסי קריירה מתעורר כאשר שני בני הזוג משקיעים, במהלך החיים המשותפים, זמן וכסף לצורך הגברת כושר ההשתכרות של אחד מהם.
כאשר נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם, אשר נובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית לצורך טיפול במשק הבית המשותף, ובכך אפשר לבן-הזוג האחר להגביר את כושר השתכרותו, יש לשקול חלוקת "נכסי קריירה" בעבור התמיכה שהעניק בין הזוג האחר (ר' בעניין זה: בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית (מיום 26.8.2007). ובע"מ 3664/07 פלוני נ' פלונית (מיום 10.12.2007).
- לא ראיתי הצדקה לחלק "נכס" זה בין הצדדים, ככל שאכן קיים נכס כזה במקרה שבפני. בנסיבות המקרה שלפניי, שפורטו לעיל, לא מצאתי כי התובעת תרמה לנתבע משאבים של זמן או כסף להשבחת כושר ההשתכרות שלו. אין בידי לקבוע כי "נכסי הקריירה" של הנתבע (ככל שישנם) והפער בהשתכרות בין הצדדים הם פרי תמיכת קשר הנישואין.
הנתבע עבד בחברה המשפחתית עוד בטרם הנישואין, ולא הוכח בפני כי במהלך השנים הושבח כושר ההשתכרות שלו , אף לא הוכח כי ההשבחה, ככל שהיתה, נזקפת לזכותה של התובעת.
כמו כן, אין המדובר, במקרה דנן, במצב בו אחד מבני הזוג הינו בן זוג "ביתי" שכן אף התובעת הינה בעלת הכשרה כXXX ובעלת כושר השתכרות ועסק משלה.
אוסיף, כי משהקטינות גדלו , והצדדים חולקים זמני שהות כמעט שוויוניים, אין מניעה , כי התובעת תמצה את כושר השתכרותה בשים לב להכשרתה ותפתח את עסקה.
אשר על כן, אין לקבל את טענת התובעת לחלוקת "נכסי קריירה" של הנתבע.
- באשר לפערים הכלכליים בין הצדדים ולעתירת התובעת לחלוקה בלתי שוויונית, ולאחר שקלול מכלול הנתונים והנסיבות שהובאו בפני, מצאתי, בנסיבות המקרה דנן, לקבל טענת התובעת בדבר זכאותה לפסיקת "פיצוי", וכן לחריגה מהכלל בדבר איזון שווה וזאת מכוח סעיף 8 (1) לחוק יחסי ממון.
סעיף 8 לחוק מאפשר גמישות במסגרת איזון המשאבים ומאפשר לבית המשפט שיקול דעת במלאכת האיזון בעת קיומן של "נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת". יוער כי ע"פ הפסיקה, על בית המשפט להפעיל שיקול דעת זה במסורה , שכן הכלל הוא איזון מחצה למחצה.
(ר' בעניין זה: בג"ץ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים(13.12.2006), בגץ 8928/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים (מיום 8.10.2008). וכן פסק דינה של כב' השופטת גאולה לוין בתמ"ש (ב"ש) 1066/06 מיום 30.5.2011, וכן פסק דיני מיום 23/5/18 בתמ"ש 44473/07/14 )
- אין חולק כי במקרה דנן, התובעת הקדישה זמן רב ומשאבים נפשיים עצומים בניסיונות להרות, אשר במהלכן עברה שתי הפלות ולידה "שקטה" (לידת עובר מת).
ברי, כי גם הנתבע השקיע זמן ומשאבים בהבאת הקטינות לעולם, אולם אין מקום להשוואה בין התובעת לבין הנתבע בעניין זה.
זאת ועוד, הקטינות, אשר הגיעו לעולם לאחר 7 שנות ניסיונות, נולדו שתיהן פגות- טרם זמנן.
עם לידת הקטינות עסקה התובעת בגידולן.
הנתבע הודה בחקירתו הנגדית כי התובעת לא עבדה מחוץ לבית לאחר לידת הקטינות לצורך הטיפול בהן (ר': בעמ' 69 לפרו').
התובעת אמנם XXX במקצועה, אך שוכנעתי כי עשתה, במהלך מרבית שנות הנישואין, ויתורים בהתפתחותה המקצועית בשל הנישואין, הבאת הקטינות לעולם, והטיפול בהן. אין לשלול את טענת התובעת, כי התהליך הקשה של הבאת בנות הצדדים לעולם וגידולן, גבה ממנה מחיר והגביל את התפתחותה הקרייריסטית.
לא נעלם מעיני, כי גם הנתבע הינו הורה פעיל , אך לא ניתן להתעלם מכך כי בשים לב לנכסים שצבר טרם נישואיו, נוצרו פערי כוחות כלכליים ניכרים בין הצדדים לאחר הגירושין.
לטעמי, יש באמור לעיל, ונוכח שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט, בכדי לסייע לנתבעת, במסגרת סעיף 8 לחוק יחסי הממון, בבניית חייה הכלכליים לאחר הגירושין.
יובהר כי, בין השיקולים שהובאו בחשבון, לצורך הפעלת סעיף 8 לחוק, לקחתי בחשבון גם את סכום מזונות הקטינות בו חוייב הנתבע ושאינו נמוך (5,000 ₪ בחודש), ביחוד כאשר מדובר על חלוקת זמני שהות נרחבים מאוד וכמעט שוויוניים.
לאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות, ובכלל זה לפערים הכלכליים בין הצדדים עת פורק התא המשפחתי ולשנים בהן היתה התובעת טרודה בהבאת הבנות לעולם ולגידולן, באתי לכלל מסקנה כי יש להורות על חלוקת איזון משאבים לא שוויונית ופיצוי התובעת כמפורט להלן:
א. זכויות התובעת בקרן הפנסיה " A " ( סך של 56,546 ₪ ) לא יאוזנו כמפורט בסעיף 76 לעיל.
ב. התובעת לא תשיב לנתבע את הסך של 144,221 ₪ ואת הסך של 41,558 ₪ בגין סגירת החשבון המשותף מכספי הנתבע, כמפורט בסעיף 80 לעיל.
ג. שווי רכב הXXX שמכרה התובעת לא יאוזן כמפורט בסעיף 81 לעיל.
ד. הנתבע יישא במלוא שכר טרחת האקטואר, חרף החלטתי מיום 19.9.2016.
התביעה כנגד הנתבע 2:
- התובעת הודיעה בדיון, אשר התקיים ביום 18.10.2017 כי אינה מבקשת לחקור את הנתבע 2 על תצהירו.
בסיכומיה טענה התובעת כי הנתבע 2 מחזיק ברשותו סך של כ-3,500,000 ₪ שהוברחו אליו ע"י הנתבע סמוך לפתיחת ההליכים המשפטיים.
הנתבע 2 בתצהירו מיום 15.5.2017 ציין כי קיימת הפרדה מוחלטת בין הנכסים והכספים שלו ו/או הכספים והנכסים שבבעלות החברה ובין הכספים והנכסים של בנו-הנתבע 1.
כן ציין הנתבע 2 בתצהירו כי לאחר הגשת התביעות, ובעקבות ייעוץ משפטי שקיבלו, העביר הנתבע כספים, שאינם ברי איזון, לחשבון ייעודי אשר ע"ש הנתבע 2, וזאת על מנת להימנע מנזקים בעקבות צווי עיקול.
התובעת, כאמור, ויתרה על חקירתו הנגדית של הנתבע 2.
בנסיבות אלו, אני קובע כי התובעת לא הוכיחה תביעתה כנגד הנתבע 2, ועל כן, אני מורה על דחיית התביעה ככל שהיא נוגעת לנתבע 2.
יתרה מזו, וכאמור לעיל, הנתבע הוכיח כי הכספים אשר העביר לחשבון אביו- נתבע 2 , בסמוך לפתיחת ההליכים המשפטיים, מקורם בכספים אשר צבר טרם נישואיו לתובעת ואשר נשמרו על ידו בחשבונותיו אשר נפתחו טרם הנישואין, ועל כן אינם ברי איזון.
סיכום :
- לאור האמור לעיל אני קובע כדלקמן:
א. תביעתה של התובעת למחצית הזכויות במשק/נחלה נדחית.
כמו כן, שווי המשק אינו בר איזון ולא יאוזן במסגרת האיזון הכולל.
ב. הנתבע ישלם לתובעת מחצית שווי המגרש בהרחבה נכון למועד הקרע, בצירוף הצמדה וריבית מיום 30.6.14 ועד למועד התשלום בפועל.
התשלום יבוצע תוך 30 ימים.
ככל שהתובעת והנתבע לא יגיעו להסכמה באשר לשווי המגרש וזאת תוך 30 ימים, יוכל כל אחד מהם להגיש תביעה מתאימה לביצוע הוראת פסק דין זה .
ג. הנתבע ישלם לתובעת סך של 173,627 ₪ בגין איזון קרן ההשתלמות "P" , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.6.2014 ועד למועד התשלום בפועל.
התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום.
ד. הנתבע ישלם לתובעת סך של 126,380 ₪, בגין איזון הכספים בביטוח מנהלים "C" בגין התקופה שממועד הנישואין 2001) ועד למועד הקרע (30.6.2014).
התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ה. הזכויות שנצברו ע"ש התובע בקרן הפנסיה "A" יוותרו על שמה ולא יאוזנו.
ו. הנתבע ישלם לתובעת סך של 193,370 ₪, בגין איזון הכספים בקרן הפנסיה אשר ע"ש הנתבע ב"H" בגין התקופה שממועד הנישואין (22.8.2001) ועד למועד הקרע (30.6.2014).
התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ז. ככל שהנתבע יהא זכאי למענקי פרישה ממקום עבודה, תהא התובעת זכאית למחצית הסכום שהצטבר בתקופת השיתוף (בהתאם לנוסחה שפורטה בסעיף 78 לפסה"ד), וזאת החל ממועד בו הנתבע יהא זכאי להם.
ח. בהתאם לסעיף 80 לפסק הדין, ובמסגרת האיזון הכולל, התובעת לא תשיב לנתבע את הסך של 144,221 ₪ ו 41,558 ₪.
ט. חשבונות הבנק אשר ע"ש הנתבע בבנק לאומי XXX ובבנק דיסקונט XXX XX יוותרו ברשותו של הנתבע ועל שמו ולא יאוזנו.
י. בהתאם לסעיף 81 לעיל, שווי רכב הXXX אשר מכרה התובעת לא יאוזן.
יא. התביעה לנכסי קריירה ולמוניטין נדחית.
יב. התביעה נגד נתבע 2 נדחית, ובכלל זה הכספים שהעביר הנתבע לחשבון אביו- נתבע 2 לא יאוזנו.
בנסיבות העניין, ונוכח התוצאה אליה הגעתי, כל צד יישא בהוצאותיו.
פסק דין זה מסיים את הדיון בתיק זה והמזכירות תמציא העתקו לב"כ הצדדים.
הנני מתיר פרסום פסק הדין ללא שמו הצדדים וללא פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ח, 04 יוני 2018, בהעדר הצדדים.