פס"ד בעניין בחוק השמות אודות שינוי/הוספת שם משפחה של קטין כבן 17

1. בפנינו מקרה מצער בו חלוקים הורים של קטין אודות שם המשפחה אשר ייקרא בנם.

2. הצדדים אינם נשואים אולם חיו מספר שנים כידועים בציבור וכאשר נולדו להם שתי בנות (להלן: הבנות) וכן בן (להלן: הבן) יליד 26.12.2000.

3. הבנות, בגירות, מתגוררות מזה מספר שנים יחד עם האב, הוא המערער (להלן: האב) ונושאות את שם המשפחה של האב בלבד.

בשנת 2014 עבר גם הבן להתגורר יחד עם האב ולמעשה מזה מספר שנים, אין לו כל קשר עם האם, היא המשיבה (להלן: האם).

4. הבן נרשם במרשם האוכלוסין כשהוא נושא אם שם משפחתה של האם בלבד, דהיינו ד'. האב עתר לבית משפט קמא להחליף את שם המשפחה, לשם משפחתו הוא ובאופן שהבן יישא את שם המשפחה ש' בלבד.

בית המשפט קמא (כב' השופטת דהן, כתוארה אז) ביקשה לקבל תסקיר של רשויות הרווחה ואכן בתסקיר שהוכן על ידי עו"ס לסדרי דין מעיריית ..., הומלץ כי שם המשפחה של הבן ישונה ל-"ש' – ד'", דהיינו כי הבן יישא שני שמות משפחה (להלן: התסקיר).

בתסקיר מובאת עמדת האב אשר הביא לידי ביטוי את רצונו של הבן לשאת אך ורק את שם משפחתו של האב, וכשהבן מתגורר יחד עמו וכי כל מכריו של הבן מכירים אותו בשם ש'. בהתייחס לאפשרות של קריאת שני שמות משפחה התנגד האב לרעיון זה. זאת לאור אשר נהוג בעדה הק' שגבר לא נושא שני שמות משפחה. כך גם טען כי השם צריך להיות בהתאם להורה המגדל וכך גם טען אודות אפשרות לשינוי השם בעתיד.

מנגד עמדת האם הייתה כי היא מתנגדת לשינוי השם לש', בטענה כי אם הבן נשא את השם ד' 16 שנים, אין מניעה שימשיך בכך עד גיל 18 ואזי יוכל להחליט בעצמו. כך גם טענה כי אין דחיפות ובמיוחד שהאב התכחש בעבר לאבהותו ולמעשה כל הבקשה לשינוי השם הינה בגדר נסיון נוסף למחוק אותה כליל כבעלת זיקה לבנה וכפי שנעשו הדברים ביחס לבנות. עוד נטען כי למעשה מדובר על הסתה וכי אם יחוייב שינוי, אזי מעדיפה היא שינוי לשני שמות משפחה.

עמדת הבן, בהתאם לתסקיר, כי הוא מעוניין לשנות את שם משפחתו לש' בלבד כמו אביו ואחיותיו, בציינו כי חבריו מכירים אותו גם בשם ש' ואינו רוצה שני שמות. אכן בעת שהיה צעיר הדבר פחות הפריע לו, וכשהוא מתנגד לרעיון של שני שמות משפחה, ובמיוחד בהתחשב במספר שמותיו. בתסקיר צויין כי נבחנה השאלה אם אין בשינוי משום רצון למחוק את אימו, אולם הבן היה ממוקד בשינוי ולא התייחס למשמעות הרחבה של השינוי.

בסופו של דבר בפרק הסיכום, מובא הרקע המשפחתי וכך גם רצונו של הבן. עם זאת צויין כי לא ניתן להתעלם מהמחיקה המתמשכת של האם והנתק ממנה וכי על כן המסקנה הינה כי לא יהיה נכון לאפשר את מחיקת נוכחותה של האם מעולמו של הבן, ועל כן ההמלצה הינה לשנוי לשני השמות כמפורט.

5. בית משפט קמא, בפסק דינו מיום 19.12.16, תיאר את המפורט לעיל תוך הדגשה אודות טענת ההסתה שטענה האם וכך גם אשר הומלץ במסגרת התסקיר.

בית משפט הפנה לסעיף 3 לחוק השמות, תשט"ז-1956 (להלן: חוק השמות) ולאור זאת שההורים אינם נשואים, הרי האם היא המעניקה את שם המשפחה וכך גם הפנתה לסעיף 13 לחוק השמות וסעיף 21 לו, בקובעו כי על בית המשפט להידרש לשאלת טובת הבן כעקרון על וכשיש לבחון את המקרה הקונקרטי.

בית המשפט ציין כי חוק השמות שותק באשר לשיקולים אשר אמורים להנחות את בית המשפט בעת שעסקינן בשינוי שמו של קטין, אולם גם בהתאם לפסיקה, יש לבחון את טובתו כחלק ממכלול המשפחתי בו הוא גדל והתפיסות החברתיות.

בהתייחס לנסיבות דנן ואשר עולה מהתסקיר, קיים נתק קשה בין האם לבן, אשר הביא לחשד שהבן משליך אבנים על דלת אימו וכי "אין ספק בליבי כי לנתק זה ולהתנהלות זו בין אם לילדיה וביניהם הקטין, מחיר כבד אשר נשגב מהבנת הקטין אשר הינו כבן 16 שנים וחוסה תחת כנפיו של אביו" (עמ' 4 לפסה"ד), וכי על כן  המסקנה הינה כי שינוי שם המשפחה יהווה נדבך נוסף במחיקתה של האם מחיי הבן ולכך לא יתן בית משפט יד.

משכך, חרף ה"בטחון המלא" של הבן, סבר בית המשפט כי הבן אינו מפנים את השפעת השינוי על הזהות העצמית שלו וכך גם על המעגלים הרחבים יותר מחבריו לכתה וההשלכות ביחס לעתיד.

מסקנת בית המשפט, כי לאור האמור יש לאמץ את האופציה שהוצעה בתסקיר, בהדגישו כי בחלוף  השנתיים עם הגיע הבן לבגרות יוכל לשנות את שמו.

לבסוף הורה בית המשפט כי פסה"ד ישלח גם למשרד הפנים, ואכן משרד הפנים שינה את הרישום מיידית.

6. האב ערער על פסה"ד וטען כי לא היה מקום לקביעת שני שמות משפחה, מהנימוקים שהועלו על ידו לפני בית משפט קמא וכך גם בתסקיר, תוך שהוסיף כי מדובר בבן שיש לו דעה עצמאית ויש לכבד רצונו וכשבית המשפט התעלם מהעובדה כי כל חבריו מכירים אותו כש'. מנגד, חזרה האם על אשר נטען בבית משפט קמא תוך הפנייה גם לתסקיר ואימוץ הנמקות בית משפט קמא.

7. לאור הזמן החולף, נערך קדם ערעור במועד מוקדם יחסית, בו ניסה בית המשפט למצוא פתרון לכאן או לכאן וללא הכרעה וללא "ניצחון" של צד זה או אחר. אולם, משהדבר לא צלח, נקבע דיון מוקדם בערעור תוך הוראה כי הבן יתייצב בבית המשפט.

8. לאחר שבדיון כל צד חזר על עמדתו ונימוקיו סברנו שהן לבחינת טובת הבן והן לאור אשר נקבע בחוק השמות בסעיף 13 (ד), יש מקום לשמיעת עמדתו של הבן, זאת כמובן בדלתיים סגורות תוך עריכת פרוטוקול נפרד אשר ימצא בכספת.

9. עוד יש לזכור כי בעת הדיון בפנינו הבן היה כבר קרוב לגיל 17, על כל המשתמע מכך.

10. עמדת הבן כפי שהובעה בפנינו, הינה עמדה חד משמעית וזאת גם לאחר שבית המשפט ניסה לבחון את עמדתו לאור שאלות אלו או אחרות, ונראה כי עמדתו נחרצת וכך גם הסביר כי אינו מוכן לחכות עד הגיעו לגיל 18.

11. אכן, כפי שציינו בפתיחת הדברים מדובר במקרה קשה, של נתק מוחלט בין אם לילדיה, שתי הבנות בעבר והבן מאז הגיעו לגיל 14.

מבינים אנו את רצונה של האם  כי תשאר זיקה בינה לבין בנה ולו בנשיאת שם משפחתה גם כן. אולם, מבחן טובת הילד מחייב התבוננות רחבה יותר וכשהדגש, גם בהתאם לחוק השמות הינה "...עמדתו, רצונו ורגשותיו בעניין..." וכי יש לתת להם "...משקל ראוי בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו" וראו גם בע"א 486/72 פלוני נ' אלמונית פ"ד כז(2), 673; 679 כי "... הדבר העיקרי והקובע הוא, ששינוי זה יהיה לטובת הקטין. שיקול זה הוא למעשה השיקול היחידי שצריך כאמור, להדריך את בית המשפט...".

12. במקרה דנן מדובר, כאמור, בבן הקרוב לגיל 17 וכשנראה כי יש להתחשב באשר ציין לפנינו ובמיוחד כשלמעשה לא רחוק היום בו יוכל לשנות את שם משפחתו, ללא תלות זו או אחרת. אין אנו נדרשים לשאלה אם מניעיו של הבן הינם בגין הסתה זו או אחרת, ודי לנו כי הבן  חפץ להיקרא בשם המשפחה של אביו, אותו נושאות גם אחיותיו וכאשר גם כלפי חבריו, אין הוא רוצה להיות שונה ולהסביר מדוע נושא הוא שני שמות, וסבורים אנו שאכן נימוקיו עימו, נימוקים ראויים.

לא התעלמנו מאשר צויין בתסקיר, אולם דווקא לאור הזמן שעבר ובו נאלץ הבן להתמודד עם שני שמות, וכך גם בהתחשב בזמן שעבר מאז מועד עריכת התסקיר (27.11.16)  ועד היום, דהיינו כשנה, יש להעדיף ולכבד את רצונו של הבן, דהיינו כי ישא שם משפחה אחד.

13. למעלה מהנצרך, ולאור התייחסות בית משפט קמא לסעיף 3 לחוק השמות, לכאורה חלה הסיפא של הסעיף, אשר לפיה במקרה של ידועים בציבור, אזי חל אותו כלל של הורים נשואים, דהיינו כי הילד יקבל את שם משפחת אביו, במקרה של שמות משפחה שונים.

14. טרם סיום נציין כי אין בתוצאה האמורה משום קבלת עמדה זו או אחרת של מי מהצדדים בכל הקשור למערך היחסים שבין הצדדים ואין באמור לפגוע בצורה כלשהי באם וברצונה להיות בקשר עם בנה, ומי יתן ותמצא דרך לאחות את הקרעים בין הבן לאימו.

15. לאור האמור, אנו מבטלים את פסק דינו של בית משפט קמא ומורים כי שם משפחתו של הבן יהיה כשם משפחתו של אביו, דהיינו ש' בלבד.

אשר על כן, שם המשפחה של הבן ע' ת.ז XXXXXXXXX ישונה לש' בלבד.

16. בנסיבות הענין כל צד ישא בהוצאותיו.

17. המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים וכן למשרד הפנים.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ח, 21 נובמבר 2017.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.