פס"ד בעניין ביטול דמי מזונות

לפני תביעה של האב לביטול מזונות ולחלופין להפחתתם. לטענת האב, תביעתו נשענת על שני אדנים: ניכור הורי ומרדנות של הקטינים כלפיו וכן שינוי נסיבות במצבו הכלכלי.

האם הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בהעדר עילה. לאחר עיון בחומר שלפני ושמיעת הצדדים בדיון שהתקיים 6.5.24 וכן עיון בבקשה ובתגובות, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל וכי יש לסלק תביעה זו על הסף.

ואלו נימוקי:

1. עסקינן במקרה מצער ביותר בו אב בוחר, מרצון ובאופן מודע ומתוכנן, לנטוש את ילדיו הקטינים [ביניהם תאומים בני XXX שנים] ולהתנער מכל חובותיו ומאחריותו ההורית כלפי הקטינים.

   כפי שיפורט להלן, אזי לאורך כל הדרך מאז אישור הסכם הגירושין ואילך, פועל האב בכוחניות, באופן חד צדדי לשינוי ההסכמות, תוך שהוא מציב "עובדות בשטח" לפי רצונו וצרכיו, ללא התחשבות בצרכיהם של הקטינים או באם, מאלץ את האם להגיש פעם אחר פעם תביעות בניסיון לאכוף על האב את חובותיו הן מכח הסכם הגירושין והן ע"פ הדין, ללא הצלחה.

     

   כיום - האב אינו מקיים זמני שהות עם הקטינים, מטיל את האשמה והאחריות לכך על האם וזאת באופן בלעדי, אולם, כפי שעוד יפורט- לא הגיש כל תביעה בעניין זה, לא פנה להדרכה הורית, לא עתר לתיאום הורי או לכל סעד אחר, אלא הותיר ללא היסוס את עול גידול הקטינים על כתפי האם, מבלי להביט לאחור, שעה שמדובר בקטינים, ביניהם תאומים בני XXX בלבד! אשר זקוקים לדמות אב ולידו המלטפת והמחבקת.

    

   תשלום המזונות אשר מהווה השתתפות של האב במימון צרכי הקטינים, הינו הנדבך האחרון שנותר והחובה האחרונה שנותרה וגם ממנה מבקש האב, ללא הנד עפעף, להתנער, כך שבכוונתו להותיר את מלוא עול גידולם של הקטינים על כתפי האם וזאת באופן בלעדי.

    

   לכך אין ליתן יד.

    

2. ולדברים בהרחבה: אין חולק כי ביום XXX אושר בבית הדין הרבני הסכם גירושין מיום XXX, אשר קיבל תוקף של פסק דין.

    

3. אין חולק כי על פי הסכם הגירושין, התחייב האב לשלם מזונות עבור הקטינים וכן נקבעו זמני שהות של האב עם הקטינים לימים שני [לא כולל לינה] ורביעי בשבוע שבו הם שוהים עם האם בסופ"ש [כולל לינה] וכן כל סוף שבוע שני, החל מיום חמישי.

    

   מעבר לכך, נקבעו זמני שהות בחגים ובחופשות וכן בימים בהם אין מסגרת חינוכית לרבות מחלה של הקטינים, תוך שנקבע כי אם תאלץ האם להפסיד בחודש אחד מעל ארבעה ימי עבודה, כי אז לאחר ארבעה ימים, יוסיף האיש יום נוסף בשבוע, במידה ויוכל.

    

   בהסכם אף ישנה התייחסות מפורשת לעבודתו של האב אשר עובד בXXX ופורט בו כי: "ככל שהאב לא יוכל להגיע באחד מהימים שבהם הוא אמור לשהות עם הקטינים לפי זמני השהות שלעיל יחליפו הצדדים בהסכמה ובתיאום זמן שווה ליום אחר או לחלופין ידאג האב לסידור אחר לקטינים ביום בו הם אמורים לשהות עימו" [פסקה ראשונה לאחר הטבלה בעמוד 4 להסכם].

     

4. שתי מסקנות עולות מתוך ההסכם הנ"ל:

    

   האחת, כי מדובר בזמני שהות משמעותיים, אשר רואים לנגד עינייהם אב שהינו מעורב באופן מהותי בחייהם של הקטינים ואשר לוקח חלק פעיל בעול גידולם.

    

   השניה, כי הוסכם כי אם האב לא יוכל להגיע לזמן שהות זה או אחר– יתואם יום חליפי וככל שלא – על האב לדאוג לסידור חליפי ומדובר באחריות של האב!

    

5. בפיסקה נוספת בהסכם פורט כי ידוע לאם שהאב נתון לתורנויות / הקפצות חריגות ומפתיעות וכן לעבודה ברצף של מספר ימים והאם התחייבה לפעול בגמישות לעניין זה. אולם וכאן מגיע העיקר – הצדדים מסכימים כי לא יהא בכך כדי לשנות ו/או להוסיף על סכומי המזונות וזאת ככל שהדבר לא ישנה מעבר לשלוש פעמים בשנה קלנדרית.

    

   כלומר הצדדים צפו כי הדבר יקרה במקרים חריגים וכן אם מדובר יהא ביותר משלוש פעמים בשנה – הרי שלאם זכות לשנות ולהוסיף לסכום המזונות.

    

   לשני הצדדים היה ברור, כי אם, עקב אילוצי עבודתו של האב, יהיו מקרים בהם לא יוכל הוא לקיים את זמני השהות יותר משלוש פעמים בשנה, הרי שיהא לכך ביטוי בסכום המזונות שישולם לאם.

    

6. מנוסח ההסכם עולה אף הסכמה של הצדדים לפעול בתיאום ובהסכמה בין הצדדים והסכמה זו שזורה כחוט השני בכל הוראות ההסכם אשר נוגעות לזמני השהות של הקטינים.

    

7. אלא שלא יבשה הדיו על ההסכם הנ"ל [כלשון האם בתלה"מ 914-08-21] ועל פסק הדין של בית הדין הרבני, והאב הפחית באופן עצמאי ועל פי שיקול דעתו הבלעדי את זמני השהות והחל לצעוד בדרך שבסיומה, מבקש הוא להתנער מכל חובותיו ע"פ הסכם הגירושין והדין, כלפי האם והקטינים.

    

8. בחודש אוגוסט 2021, פחות משנה לאחר החתימה על הסכם ואישורו בבית הדין הרבני, הגישה האם תביעה להגדלת מזונות [תלה"מ 914-08-21] וטענה לשינוי נסיבות מהותי.

     

9. האם טענה כי האב הפחית, על דעת עצמו, את זמני השהות, ביטל לחלוטין את זמני השהות שהיו באמצע השבוע ואשר כללו לינה [בשבוע אחד את יום רביעי ובשבוע השני את יום חמישי] וכך נותרו רק זמני השהות בימי ב' למשך שלוש שעות וכן אינו לוקח את הקטינים ממסגרות החינוך אלא יותר מאוחר מביתה, אינו מקיים את זמני השהות בחגים ובחופשות ואף לא בעת מחלה של מי מהקטינים.

    

   האם הדגישה כי היא איננה נותנת את הסכמתה לשינוי האמור וטוענת כי האב מבקש להתנער מחובותיו בעניין זמני השהות.

    

10. ואכן, בחודש אוקטובר 2021 הגיש האב עצמו תביעה לשינוי זמני השהות [תלה"מ 41541-10-21] ובמסגרתה עתר לצמצום זמני השהות שלו עם הקטינים, המעוגנים בהסכם הגירושין.

     

    לדברי האב, עקב זמני השהות שנקבעו בהסכם, נקלע הוא לקשיים במסגרת עבודתו שכן נבצר הימנו ליטול חלק בתורנויות בין כלל העובדים ו/או להיות מוקפץ בעת הצורך והדבר יצר בעיה רצינית וחשש לאבדן משרתו.

     

    האב הודה כי אין באפשרותו לעמוד בזמני השהות וכן טען כי אין לו כל סידור ויכולת לקבל עזרה בטיפול בקטינים כי בני משפחתו מתגוררים בצפון.

     

    האב קבל על כך שהאם איננה מוכנה להגיע איתו להבנות ועתר לכך שזמני השהות יצומצמו לאותם זמני שהות אשר אותם הכתיב לאם ואשר פורטו לעיל.

     

11. אף שיתכן וניתן היה לייחס, בזמנו, תום לב לאב, אשר יכול ונתקל בקושי של ממש ביישום זמני השהות על פי הסכם הגירושין, הרי שסופו של המהלך – נטישה של האב את הקטינים ואי קיום זמני שהות עם הקטינים ולו מינימליים, מעידים, ככל הנראה, על תחילת הדרך.

     

12. ביום 6.3.22, במסגרת דיון שנערך במעמד הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמות לגבי הפחתה של זמני השהות של האב עם הקטינים ביחס לזמני השהות שנקבעו בהסכם הגירושין והוסכם כי הם יתקיימו ללא לינה באמצע השבוע. כמו כן הופחת יום אחד של זמני שהות [חמישי, אחת לשבועיים] וכן נקבעו הסדרים שונים, לבקשת האב, אשר מאפשרים לאב להחליף ימי שהות או לאסוף את הקטינים בשעה מאוחרת יותר.

      

    בנוסף, הוגדלו המזונות ביחס לסכום הקבוע בהסכם הגירושין ועם זאת הוסכם, כי ככל שהאב יבקש לשוב לזמני השהות על פי הסכם הגירושין, הרי שהוא יהא רשאי לעשות כן ואז יבוטלו ההסכמות מיום 6.3.22 ויחזור על כנו ההסכם במלואו לרבות בעניין סכומי המזונות [סעיף 17 להסכמות].

     

    עוד הוסכם כי על סנקציה כספית אותה ישלם אחד הצדדים למשנהו, ככל שיפר את זמני השהות ולא נקבע מועד חלופי או מועד זה אינו ממומש [שלא מטעמים של מחלה או כח עליון].

     

    הסכמות אלו קיבלו תוקף של פסק דין בתלה"מ 914-08-21 ו- 41541-10-21.

     

13. אלא שהסדרים אלו, ככל הנראה התקיימו כשנה בלבד והחל מחודש אפריל 2023, לא מתקיימים כלל זמני שהות בין האב והקטינים.

    עקב כך הגישה האם, בחודש נובמבר 2023, תביעה לאכיפת זמני השהות ולחיוב האב בסנקציות ע"פ ההסכמות מיום 6.3.22.

     

14. לתביעה הזו קדם הליך של צו הגנה אשר הוגש על ידי האם כנגד האב וזאת לאור אלימות נטענת של האב כלפי הקטינים. האם מפרטת בתביעה את השתלשלות העניינים אשר הובילו אותה להגשת הבקשה לצו ההגנה וכן מפרטת כי לאחר צו ההגנה שוחח האב עם הקטינים, הבטיח להם שיבוא לקחתם, אולם פעם אחר פעם לא הגיע מבלי שעדכן וגרם לקטינים עגמת נפש ואכזבה. עוד נטען כי האב אינו לוקח כל חלק פעיל בחיי הקטינים וכי למרות פניות לאב כי יקיים את זמני השהות, הוא לא עושה כן.

     

15. האב עתר לסילוק התביעה על הסף בטענה כי לאור הסכם הגירושין וכן ההסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין ביום 6.3.22, הרי שקם מעשה בי-דין והשתק ומאחר ופסק הדין שריר וקיים – הרי שיש לנהוג על פיו.

     

    אלא שאין חולק כי האב אינו נוהג על פי ההסכם ואינו מקיים כל זמני שהות עם הקטינים ועל אף שמחד טוען כי את ההסכמות מיום 6.3.22 יש לקיים, הרי מאידך – אינו עושה כן.

     

16. בחודש פברואר 2024 הגיש האב את תביעתו דנן. במסגרת התביעה דנן טוען האב כי חל שינוי נסיבות מהותי לעניין מצבו הכלכלי וכן כי האם פועלת לניכור הורי כלפיו.

     

    אלא שהאב לא הצליח ולבסס ולו לכאורה, את עילת תביעתו ועל כן יש לסלק תביעה זו על הסף.

     

17. לעניין הניכור ההורי הנטען:

     

    1. האב מפרט התרחשויות לכאורה אשר קדמו למועד צו ההגנה שהוגש על ידי האם ולשיטתו מהוות ניכור הורי כלפיו.

        

    2. אלא שלשיטתו של האב, ילדיו נהגו לבוא אליו בשמחה [כלשונו], הוא מפנק אותם נהנה עימם מאוד, הבת XXX מביעה כלפיו אהבה גדולה כשהם נפגשים והוא דואג לבשל, לרכוש עבורם מוצרים וכן יש אצלו משחקים שהילדים נהנים לשחק עימם. האב אף מתאר את האירועים שהיו ביום שישי ה- 17.3.23 ואשר הובילו להגשת הבקשה לצו הגנה, אולם לדבריו – לאחר מכן השבת עברה בכיף, הקטינים והאב ראו סרטים, אכלו חטיפים והילדים הביעו את אהבתם כלפיו בחיבוק ונשיקה וכך גם הוא כלפיהם [ראו תצהיר האב בה"ט 44330-03-23 מיום 26.3.23].

        

    3. נזכור כי מדובר בתיאור של האב את הדברים וכן נזכור כי מדובר היה בילדים בני XXX כן תאומים בני XXX. הדבר משמיט את כל טענות האב בדבר ניכור הורי של האם כלפיו.

        

    4. ביום 26.3.23 התקיים דיון במעמד הצדדים בפני כבוד השופט העמית אלבז, אשר במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן האב יימנע ממפגש עם הקטינים למשך שבוע ימים ואם לא יוארך האיסור של משטרת ישראל, הרי שבכך מסתיים ההליך. הסכמות אלו קיבלו תוקף של פסק דין בה"ט 44330-03-23.

        

    5. אין חולק כי לאחר סוף השבוע של ה- 31.3.23 – 1.4.23 – לא היתה כל מניעה שהאב יראה את הקטינים וכי ישובו זמני השהות ע"פ ההסכמות ופסק הדין מיום 6.3.22, על כנם.

        

    6. אלא שהאב החליט על דעת עצמו, באופן חד צדדי, להפסיק לקיים זמני שהות עם הקטינים.

        

        

        

        

        

        

    7. וכך תרץ זאת האב: "התובע אשר חשש שמא הנתבעת תמשיך בהאשמות שווא נגדו פחת מאוד לראות את ילדיו: [סעיף 35 לתביעה].

        

    8. אכן, הבת XXX שלחה לאב הודעות שאינן פשוטות [סעיף 36 לכתב התביעה] מהן עולה באופן מפורש, הטראומה אותה חוותה הבת, בעקבות נטישת האב.

        

       וכי מה אומרת אותה ילדה בת XXX לאביה – "אני לא רוצה שתבוא יותר כי אני לא מאמינה בך" כי האב שקרן, כי לא איכפת לו מהם, היא הולכת למטפלת רגשית, כי היא לא סובלת אותו כי האב מתנהג אליהם כמו "זבל" וכיוצ"ב אמירות המהוות אלימות מילולית.

        

       מה יותר ברור מזה, שמדובר בילדה שנפגעה רגשית, אשר כועסת על אביה, אשר איבדה בו אימון והולכת לטיפול רגשי ורק רוצה שאביה יהא חלק מחייה וילווה אותה במבחנים לXXX ולXXX או שיגיע לאסיפת ההורים.

        

       אין חולק שהבת אף שלחה מאוחר יותר לאב הודעה שבה היא מביעה צער על ההודעות ששלחה.

        

    9. אולם האב, קופץ כמוצא שלל רב וכך, בוחר הוא להטיל אשמה על האם שלא פנתה אליו בבקשה שיגיע לראות את ילדיו [סעיף 37 לכתב התביעה], כאשר הוא זה אשר הודה בסעיפים קודמים, כי לא הגיע לקחת את הקטינים בימים של זמני השהות.

        

    10. האב אף קובל על האם כי הגישה תביעה לאכיפת זמני השהות במקום לפנות אליו, אלא שכפי שפורט לעיל, האב ביקש למחוק תביעה זו על הסף, בטענה כי ישנו הסכם אותו יש לקיים, כאשר הוא עצמו אינו מקיימו.

         

    11. גם במסגרת הדיון במעמד הצדדים ביום 6.5.24 שב ועתר האב למחיקת תביעת האם.

         

    12. ומאז, שוקט האב על שמריו ומעשה הנטישה הושלם. אף שטען בדיון שנערך ביום 6.5.24 כי יגיש תביעה לזמני שהות – הרי שלא עשה כן עד היום. בשלב מאוחר טען כי אין לו יכולת כלכלית להגיש תביעה וכן כי פנה לאם אולם היא איננה מוכנה לקיים את זמני השהות, זאת ותו לא.

         

    13. ילדים בני XXX ו-XXX! ששנה וחצי אינם רואים את אביהם, אינם זוכים לחיבוק מלטף, למילה אוהבת מאביהם. הוא איננו מעורב בחייהם, אין ארוחות משותפות, אין "לילה טוב" אין חגים, אין פעילויות חברתיות, אין ואין ואין ואין....

         

    14. לו היה חפץ האב באמת ובתמים בקיום זמני שהות עם ילדיו, היה "הופך עולמות".

         

        והרי האם עצמה הגישה תביעה לקיום זמני השהות. תביעה זו ניתן היה למנף לצורך הסדרה של זמני השהות אך גם אותה, האב לא חפץ לנהל וביקש לסלקה על הסף וכאמור, לא הגיש תביעה מטעמו.

         

        לא כך נוהג אב אשר רוצה בקשר עם ילדיו.

         

    15. סביר, כי לאחר נתק, באשמת האב, של כשנה וחצי מהקטינים ולאחר כעס של הקטינה על אביה ואובדן האימון בו, נדרש הליך טיפולי ולא די בפניה אל האם לחדש את זמני השהות. מודה האב כך בעצמו שכן בדיון במעמד הצדדים מיום 6.5.24 טען הוא כי "כי בלי צד ג' שיתערב ויבחן את המשפחה הזו לא יעזור שום דבר" [עמוד 2 לפרוטוקול, שורה 9].

         

    16. אולם האב בוחר להטיל את האשמה באופן בלעדי על האם, טוען שהיא מונעת ממנו את קיום זמני השהות [על אף שהיא זו שהגישה תביעה לאכיפת זמני השהות] ובכך מנצל לרעה את הליכי בית המשפט.

         

        שכן האב טוען כי נקט בכל הפעולות והמאמצים הנדרשים לצורך חידוש הקשר ולא נותר לו אלא להגיש תביעה לביטול המזונות [סעיפים 41 וכן 44 לכתב התביעה].

         

        מוסיף האב וטוען כי הוא עשה כל שביכולתו על מנת להיות עם ילדיו, לחנך אותם, לבלות איתם ולדאוג לצרכיהם וכי לצערו האב האם היא זו אשר ניתקה את הילדין הימנו בכח הזרוע, נטעה שנאה בלבם כלפי התובע עד כי הבת הבכורה מדברת אליו בזלזול ובהכפשות ובכך הרים את נטל ההוכחה [סעיפים 48 ו- 49 לכתב התביעה].

         

        אלא שאין הדבר כך.

         

        אין אלא לשוב ולהפנות לתצהיר האב מיום 26.3.23 שם מצהיר האב על אהבתם הגדולה של ילדיו אליו ואין אלא להפנות אל הודאתו שלו כי הוא זה שבחר שלא לקיים את זמני השהות.

         

        לגבי ההודעות של הקטינה, הרי שמדובר כאמור בקטינה בת XXX שפגועה מאביה והאב, כפי שפורט, קפץ על ההודעות כמוצא שלל רב ומשתמש בהן כתירוץ וככסות.

         

        אך הלכה למעשה, לא ננקטה אף פעולה מצד האב [למעט פניה לאם] לנרמול וחידוש הקשר - האב לא עתר לקיום זמני השהות, לא עתר למינוי מומחה מטעם בית המשפט או למתן תסקיר, לא הלך להדרכה הורית, לא ביקש תיאום הורי, לא ביקש טיפול דיאדי עם הקטינים או כל פעולה אחרת.

         

        והדברים אינם שנויים במחלוקת.

         

    17. אין די בהטחת האשמות באם [אף אם יש בהן צדק ואינני קובעת כך] ללא ביצוע כל פעולה שמטרתה שיקום מערכת היחסים המשפחתית ולמצער – בין האב והקטינים.

         

18. מהחומר שלפני עולה כי אין מדובר בילדים מרדנים אלא באב אשר בוחר שלא לקיים את ההסכמות שמיום 6.3.22, עתר למחיקת התביעה של האם לאכיפת זמני השהות ולאור מחדליו, הרי שלא עומדת לו עילה ולו לכאורה לסעד המבוקש.

     

19. לעניין זה אין אלא להפנות לדבריו של בית המשפט העליון בעניין בג"ץ 8898/04 ג'קסון נ. מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושמרון [פורסם בנבו] (2004) –

     

    "חייב אדם להחליט בלבבו אם מבקש הוא מבית משפט או עושה הוא דין לעצמו. שני אלה בה-בעת לא יעשה אדם"

     

    כן ראו למשל – רמ"ש 1991-12-23 א. נ' א. מיום 18.2.24 –

     

    "בית משפט לא יושיט סעד למי שבמקביל לפנייה לבית המשפט עושה דין לעצמו ומבקש להעמיד את זולתו בפני עובדות מוגמרות."

     

20. הפסיקה הנוגעת לשלילת מזונות קטין, הינה ענפה ביותר. מושכלות יסוד הינן כי האחריות לחידוש הקשר עומדת לפתחו של האב [כלשון בית המשפט המחוזי (חיפה) בעמ"ש 41465-10-17.

       

    על קצה המזלג ולשם הדוגמא, אפנה ואצטרף לדבריה של כבוד השופטת שטופמן:

     

    "סבורה אני, כי משמערכת היחסים בין אב לבנו מתדרדרת ועולה על שרטון מוטלת על שכמו של האב חובה רבה יותר לנסות ולאחות את קרעי היחסים מאשר על שכמם של ילדיו. האחריות לקשר עם הילדים מוטלת על ההורים ואינני סבורה כי ראוי להטיל, באין ראיות מוצקות, את האשם לאי קיומו של קשר על הילדים" (ע"מ (ת"א) 1243/03 ד' ע' נ' א' ע', עמ' 7 [פורסם בנבו] (28.7.2005)).

     

21. אין חולק כי ביטול מזונות הינו צעד חריג ועל בית המשפט לנהוג באיפוק ובריסון. ביטול המזונות ייעשה רק כאשר סרבנות הקשר נעוצה בקטינים עצמם. אולם במקרה דנן אין מדובר כלל וכלל בסרבנות קשר של הקטינים כלפי אביהם. מדובר בקטינים רכים בשנים [ולא בני נוער שלגביהם נוגעת הפסיקה] וכן הם אינם מסרבים לטיפול או לכל פעולה אחרת.

     

    אין מדובר בקשר שלא ניתן לשקמו [כלשון הפסיקה], אלא בקשר שהאב לא עשה כל פעולה לצורך שיקומו.

     

    ראו למשל - רע"א 3761/10 פלוני נ' פלונית ואח' (ניתן ביום 15.7.10), תמ"ש (תל אביב) 14652/97 א' ע' נ' א' ר' (קטין), ע"א 1880/94 קטן נ' קטן, פ"ד מט (1), 215 ו- תמ"ש(חי) 42858-03-10 והאסמכתאות שם.

     

22. שעה ש: "שלילת מזונות היא צעד קיצוני וחריף אשר יש להימנע ממנו אלא אם כן קיימות נסיבות יוצאות דופן" [ע"א 1741/93 אזולאי נ' אזולאי] אין אלא לאמר כי האב לא ביסס כל תשתית עובדתית לכאורית לביטול המזונות וגם אם יוכיח את תביעתו כולה, לא יזכה לסעד המבוקש בה.

     

23. שינוי נסיבות מהותי: מעיון בכתב התביעה דנן אל מול כתב ההגנה אותו הגיש האב בתלה"מ 914-08-21 עולה כי האב לא הצליח לבסס כל עילה לשינוי נסיבות מהותי אשר מצדיק עיון מחדש בסוגיית המזונות ו/או בהסכמות שבין הצדדים מיום 6.3.22.

     

     

     

     

    גם בכתב ההגנה הנ"ל פורטו הוצאותיו של האב אשר דומות להוצאותיו כיום [מלבד דמי המזונות אשר עלו לאור ההסכמות מיום 6.3.22 ושינוי שאינו מהותי בדמי המדור].

     

    גם בתגובת האב לבקשה לסילוק התביעה על הסף כל שנטען הינו שינוי בדמי המדור שבוודאי אינו עולה כדי שינוי מהותי.

     

24. יתירה מזאת – שעה שלא מתקיימים כלל וכלל זמני שהות של האב עם הקטינים, הרי שנחסכות לאב הוצאות המזונות וכן הוצאות הבילוי והפנאי, בהם נשא האב באופן ישיר, כאשר הקטינים שהו עימו.

    כזכור וכעולה מתצהיריו של האב – האב נהג ל"מלא את המקרר" [כלשונו], לבשל עבור הקטינים ולקחת אותם לפעילויות חברתיות שונות. כל אלו נחסכו לאב, מה גם שכיום אין הוצאות עבור מעון כפי שפורטו בכתב ההגנה בתלה"מ 914-08-21.

     

25. כמו כן נחסך מהאב הפסד ימי עבודה בגין חופשות או מחלה של מי מהקטינים וכן זמנו בידו על מנת לבצע תורנויות ולהגדיל את הכנסותיו.

     

    עוד אדגיש כי האב טוען כי נוספה לו הלוואה אותה הוא משלם עם בת זוגו, אולם מדובר בהלוואה עבור רכישת נכס, כך שהאב כעת צבר רכוש, כך שאין בכך כדי להצדיק הפחתה או ביטול של דמי המזונות.

     

26. לסיכומם של דברים: מעיון בכתב התביעה המתוקן עולה כי לא עומדת לאב עילה לביטול המזונות או להפחתתם ולפיכך מדובר באותו מקרה חריג שבו יש לסלק תביעה על הסף ולמנוע שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.

     

27. לעניין השיהוי בהגשת הבקשה לסילוק התביעה על הסף – לא מצאתי כי יש בכך כדי להצדיק את ניהולה של התביעה. בדיון התקיים ביום 6.5.24 האב חזר על בקשתו למחיקת תביעת האם לאכיפת זמני השהות [ולא לצמצומה, ככל שליתר הסעדים שפורטו בה לא היתה הסכמה] ואכן התביעה נמחקה. בנסיבות אלו, בשלו הנסיבות להגשת הבקשה לסילוק התביעה דנן על הסף וכך עשתה האם.

       

    אשר על כן מתקבלת בקשת האם והתביעה נמחקת בזאת.

    האב ישא בהוצאות ההליך בסך של 8,000 ₪ אשר ישולמו לאם בתוך 21 ימים.

     

    בכך באה תביעה זו לסיומה.

    המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים ותסגור הליך זה.

     

    בהעדר התנגדות של הצדדים בתוך 10 ימים, יפורסם פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.

     

    ניתן היום, י"ב אלול תשפ"ד, 15 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.