לפניי בקשה של אם, להוסיף שם משפחה לקטין כבן חמש שנים.
שם המשפחה המבוקש הוא שם משפחתו של מי שהיה בן זוגה של האם למשך כשנה ואשר מאותו קשר נולד לשניים קטין נוסף, הוא אחיו של הקטין נשוא הבקשה.
אין עורר שבן הזוג אינו אביו של הקטין נשוא הבקשה ומאמין אני לאם שהורתו של הקטין בתרומה מבנק הזרע.
דה פאקטו, נהגו האם ובן זוגה לשעבר כאנשים טובים, כהורים טובים ומסתבר שהקשר הקיים בין בן הזוג לבין יוצא חלציו מתקיים בה במידה גם כלפי הקטין נשוא התובענה, שאינו יוצא חלציו.
שינוי השם מתבקש, אפוא, כפי שמסבירה האם, בראי טובתו של הקטין על-מנת שלא יהא הבדל בין האחים ובמידת מה גם יקובע עוד מעט יותר הקשר שבין בן הזוג לשעבר לבין הקטין, שהרי אין לו אב אחר.
למעשה, אין מחלוקת על החלק העובדתי המתואר בתובענה.
אלא שמסבירה באת כוח היועמ"ש כי בהעדר זיקה לזיקה שהרי השניים אינם מתגוררים יחדיו, בן הזוג לשעבר והאם ובוודאי בהעדר קשר גנטי אין להורות על שינוי השם לבל יטעה הציבור לחשוב כי הקטין הוא בנו של בן הזוג לשעבר.
ככל שדעתי היא כדעת באת כוח היועמ"ש, לדעתי המניע שבאי הטעיית הציבור אינו מניע כבד משקל.
הציבור ספק אם מתעניין באמת בשאלה מי הוא אביו של הקטין או מה הזכויות שיש לקטין כלפי בן הזוג לשעבר. לא כאן הוא מוקד הבעיה.
דרך כלל וגם בכאן, מבוקש שינוי או תוספת השם כדי לבסס הכרה בקשר הורי בין הקטין לבין בעל השם שמבקשים הוספתו.
במילים אחרות, שמו של קטין הוא חלק מן הנדבכים הבונים הורות בין קטין לבין אדם.
אם תרצה, תאמר ששינוי השם אינו רק שינוי אותיות במרשם כך שיטעה הציבור לסבור שפלוני הוא אביו של אלמוני או לא, אלא יש בו משום יצירת "ראש גשר" להקניית מעמד הורי לבן הזוג.
צודקת, אפוא, באת כוח היועמ"ש כשהיא מסבירה כי לעת הזו בן הזוג לשעבר אינו יכול להיחשב כהורה לקטין וגם לא נעשתה כל פעולה כדי להכיר בו כהורה, מכוח דין כלשהו.
לא נתבקש צו הורות פסיקתי, לא ננקטו הליכי אימוץ, לא נטען דבר לעניין הורות פסיכולוגית בהליך מתאים – כאילו פעלו הצדדים תוך שהם מעוניינים רק במקצת סממני הורות, ללא החיובים והזכויות הנלווים להורות.
לטעמי, נתיב ההורות הפסיקתית שהרי הורות ביולוגית אין כאן, יכול להילמד ממה שאנו מכנים "זיקה לזיקה" ואולם, השניים אינם מתגוררים יחדיו, הקטין אפילו לא נהרה במהלך יחסיהם המשותפים של הצדדים ומשכך, סבור אני שאין אני יכול ליתן ראשית הכרה בהורותו של בן הזוג על דרך שינוי השם. לטעמי, הורות בקטין גם בראי טובתו, היא הכל או לא כלום.
הורות לצורך שם להבדיל מהורות לצורך זכויות וחובות, קשה לה לעלות בקנה אחד עם טובתו של קטין ואעיר ואומר שברור לי שבן הזוג אינו מתכוון כלל להתנער מחובות כאלה, כשם שהוא מקיים זמני ביקור אך הוא גם אינו מצהיר שהוא מתכוון בשלב זה לקיים חיובים הוריים, כגון תשלום דמי מזונות וכו'. כל הסוגיה כולה אינה מונחת לפתחי ומכאן מסקנתי כי לא תהא מקצת הורות.
אמרתי בעבר ואין לי אלא לחזור על כך כעת, שגם אם סוברת האם שבשינוי השם יש כדי להועיל לטובת הקטין, אזי העיקרון ה"מלכותי" של טובת הקטין כעיקרון-על אינו עיקרון מוחלט ולעולם נסוג הוא מפני טענות של אי חוקיות.
בית המשפט, למשל, לא יחייב הורה לתרום איבר לילדו למרות טובתו הברורה של הקטין, לא יחייב הורה להתפרק מקנייניו למרות שבכך יכולה להיות טובה של קטין, לא יחייב הורה להסתלק מקנייניו למרות שבכך יכולה להיות טובה של קטין, לא יכשיר חטיפה של קטין בניגוד לאמנת "האג" ולא ישמע טענות של טובת קטין אגב הליכי אמנת "האג", לא יאפשר ניכור הורי לאמור הרחקה שאין לה צידוק.
עיקרון טובת הקטין גם לא יאפשר לתחושה סובייקטיבית של הורה לשייך הורות או מקצת הורות לאדם שאין לו זיקה ברורה, למעט זיקה שבהתנהגות לקטין.
בקשה לשינוי שם אינה הדרך, אפוא, ליצירת הורות או מקצת סממני הורות.
התובענה נדחית.
בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.
ניתן היתר לפרסום פסק דיני זה, ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.
<#3#>
ניתן והודע היום י"ב ניסן תשע"ט, 17/04/2019 במעמד הנוכחים.