פס"ד בעניין הפסקת חברת אשראי לתת שירותי סליקה בניגוד להסכם פשרה

רקע כללי:

1. פסק הדין דנא הוא פסק הדין השני בתיק. פסק הדין הראשון ניתן בתיק זה ע"י כבוד השופט אייל באומגרט (בשבתו אז כשופט בית המשפט השלום ברחובות), ביום 26.6.17, והוא אישר הסכם פשרה בין הצדדים. ביום 20.2.19 הגיש התובע הליך של בקשת צו מניעה זמני וכן בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, נוכח טענתו לפיה הפרה הנתבעת את פסק הדין הראשון ואת הסכם הפשרה בין הצדדים. ההליך הנ"ל נפתח כבקשת ביניים במסגרת התיק המקורי. בהחלטתי בפרוטוקול הדיון מיום 6.3.19 הוריתי למזכירות לפתוח תיק נפרד ולגבות אגרה בגין ההליך. עם זאת, משום מה, לא נפתח תיק נפרד ואנו מצאנו את עצמנו בתיק שבו כבר ניתן פסק דין בשנת 2017. חרף האמור לעיל ונוכח ההליכים החדשים שהתנהלו במסגרת תיק זה אין מנוס מליתן פסק דין שני במסגרת התיק דנן.

עסקינן בתביעה הצהרתית של התובע (המבקש), שמהותה צו לא תעשה קבוע כנגד הנתבעת (המשיבה), הנותנת שירותי סליקה לעסקיו השונים של התובע (ובכלל זה: "המרכז למימוש זכויות" ו"י.ש.ס. השקעות בע"מ"), בגין הפסקת הסליקה לעסקיו של התובע.

2. הנתבעת, ישראכרט בע"מ, היא תאגיד בנקאי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות"), ותאגיד עזר בנקאי, כאמור בסעיפים 1 ו-11(ב)(1) לחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות רישוי"). הנתבעת נשלטת ע"י בנק הפועלים ועוסקת, בין היתר, במתן שירותי סליקת כרטיסי אשראי לעסקים בהתאם לסעיף 36יב לחוק הבנקאות.

כרטיס אשראי הוא אמצעי תשלום. אמצעי תשלום זה פועל כדלקמן: חברת כרטיסי האשראי מנפיקה כרטיס אשראי (המנפיק) ללקוח. הלקוח מציג את כרטיסו בבית העסק על מנת לשלם את תמורת המוצר או השירות המסופק לו ע"י בית העסק. בית העסק משדר את העסקה לחברת כרטיסי האשראי, אשר אחראית לשלם לו את תמורת העסקה (הסולק). הסולק משדר את העסקה למנפיק. המנפיק מחייב את הלקוח בסכום העסקה. המנפיק משלם את סכום העסקה לסולק והסולק משלם את סכום העסקה לבית העסק. כך נסגר מעגל התשלום.

במערכת כרטיסי האשראי בישראל מכובדים 5 מותגים של כרטיסי אשראי: ויזה, מאסטרקארד, ישראכרט, אמריקן אקספרס ודיינרס קלוב. את שלושת המותגים הראשונים זכאיות ויכולות לסלוק שלוש קבוצות חברות כרטיסי אשראי בישראל, שביניהן הנתבעת.

3. התובע עושה שימוש, במסגרת עסקיו השונים, בשירותי הסליקה של הנתבעת, וזאת, על יסוד הסכם בין הצדדים מיום 18.12.11. זאת, בהתאם לטופס "בקשת סליקה – הסכם בית עסק", שעליו חתם התובע (כנציג של בית העסק – המרכז למימוש זכויות), שצורף כנספח א לכתב התשובה מטעם הנתבעת (להלן: "הסכם הסליקה"). אנו נידרש להסכם זה בהמשך הילוכנו.

יוער כי עסקיו של התובע כוללים: החזרי מס, איתור כספים ממוסדות פיננסיים ותביעות מול המוסד לביטוח לאומי. כך עולה מתמליל השיחה שהתנהלה בינו לבין גב' עידית בן יהושע, נציגת הנתבעת, שצורף על ידי התובע עצמו, כנספח א לכתב התגובה שהוגש על ידו. עוד נידרש לתמליל שיחה זו בהמשך הילוכנו.

הבקשה לצו מניעה וביזיון בית המשפט:

4. ההליך דנן הוגש בתחילת הדרך כבקשה לצו מניעה זמני וכבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, בשל הודעת הנתבעת לתובע מיום 14.2.19, על הפסקת שירותי הסליקה שהיא מספקת לו החל מיום 21.2.19. ביום 28.2.19 הוגשה התביעה העיקרית, כאשר עיקר עניינה צו לא תעשה קבוע.

בעקבות הבקשה לצו מניעה זמני, הוצא על ידי ביום 20.2.19 צו ארעי, וזאת, על מנת למנוע נזק בלתי הפיך לתובע. כן קבעתי דיון בטענות הצדדים ליום 6.3.19, שבמסגרתו הועלו טענות באי כח הצדדים, לאחר שהוגשה תגובת הנתבעת. בהמשך הוריתי על הגשת תשובת התובע לתגובה ועל הגשת תשובת הנתבעת לתשובה זו. כתב התגובה של התובע לתגובת הנתבעת לווה בתצהיר מטעם התובע ואילו כתב התשובה לתגובה לתשובה מטעם הנתבעת לווה בתצהיר מטעמה של גב' אורלי בן יוסף. נוכח תצהירי המצהירים הנ"ל הוריתי על קביעת דיון נוסף ליום 27.5.19, שבמסגרתו נחקרו התובע וגב' בן יוסף חקירה נגדית על תצהיריהם. בנוסף לכתבי בי הדין שצויינו היו לפניי גם טיעוני הצדדים, על דרך השלמת הטיעון, בסיכומי ב"כ התובע, בסיכומי ב"כ הנתבעת ובסיכומי תשובה של ב"כ התובע.

בהתאם להחלטתי מיום 6.3.19 ובהסכמת באי כח שני הצדדים (שנרשמה לפרוטוקול הדיון) הכרעתי בתיק דנן מתייחסת הן לבקשה לסעד הזמני והן לתביעה לגופה.

סמכות שיפוט:

5. יוער כי בשל העובדה שמדובר בהליך שעניינו סכום שאינו קצוב, הרי שעלתה טענת ב"כ הנתבעת בשפה רפה כי על ההליך להתנהל לפני בית המשפט המחוזי, כפי שמתנהלים הליכים מקבילים מאותה סוגה. זאת, בהתאם לסמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי לעסוק בכל עניין שלא ניתן להעריך את שוויו הכספי, בהתאם לסעיף 40 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), וחרף סמכותו של בית משפט השלום ליתן כל צו, ובכלל זה, צו לא תעשה, בהתאם לסעיף 75 לחוק בתי המשפט. עם זאת, אינני נדרש להכריע בטענה זו לגופה, נוכח העובדה שההליך בגלגולו הקודם התנהל בפני מותב זה, כפי שיפורט לקמן, ונוכח הסכמת הצדדים בהליך שלפניי (ב"כ התובע הגיש את עתירתו לצו מניעה לפני מותב זה, ואילו ב"כ הנתבעת הביע את הסכמתו לניהול הדיון לפני מותב זה בפרוטוקול הדיון מיום 6.3.19). למעלה מן הצורך ייאמר כי אין זה ברור כלל ועיקר ששווי התביעה עולה על הסך של 2.5 מיליון ₪.

פסק הדין מיום 26.6.17 וטענות הצדדים: