פס"ד בעניין מזונות בין בני זוג לשעבר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת לורן אקוקה, בתלה"מ 47102-11-23), מיום 21.1.24 בבקשת המבקשת לפסיקת מזונות זמניים עבורה (מזונות אשה) ועבור ילדיהם הקטינים של הצדדים.

העובדות הצריכות לעניין

הצדדים הם בני זוג יהודים שהתחתנו בשנת 2012 ומנישואיהם נולדו 3 קטינים: בת ילידת שנת 2012, בת ילידת שנת 2015 ובן יליד שנת 2020 (להלן: הקטינים).

למשיב עסקים בארה"ב עוד טרם היכרות הצדדים. סמוך לאחר לידת הבת הבכורה הצטרפה המבקשת אל המשיב והצדדים התגוררו בארה"ב.

בשנת 2020 חזרו המבקשת והקטינים ארצה לבית ששכרה (בעלות של 8,000 ₪ לחודש) ואילו המשיב נותר לעבוד בארה"ב ונהג להגיע לביקורים אחת לחודש.

במהלך שנות הנישואין נרכשו מספר נכסי נדל"ן (דירה בראשל"צ ובית פרטי בלוס אנג'לס) שנרשמו על-שם המשיב ושמניבים הכנסות משכירות שמתקבלות לידי המשיב.

מעת שנישאו המבקשת לא עבדה והמשיב מימן את צרכי המשפחה באופן מלא וביד רחבה מעסקיו בארה"ב (שכללו עסקי תכשיטים ובנייה). בהתאם להודאת המשיב בכתבי טענותיו, מאז שהמשפחה שבה ארצה לארץ בשנת 2020 העביר סכום חודשי ממוצע בסך של כ-35,000 ₪ לחודש למימון צרכי המשפחה.

בחודש ספטמבר 2023 חזר המשיב ארצה (לטענתו לצמיתות) ומאז הצדדים מתגוררים יחדיו עם ילדיהם תחת אותה קורת גג.

בחודש נובמבר 2023 הגישה המבקשת תביעה למזונותיה ולמזונות הקטינים ובחודש דצמבר 2023 הגישה בקשה לפסיקת מזונות זמניים עבורה ועבור הקטינים. בבקשתה טענה כי עם חזרת המשיב ארצה הפכו החיים תחת אותה קורת גג בלתי נסבלים והמשיב החל לפעול באלימות כלכלית כלפיה שבאה לידי ביטוי בהגבלת החשבון המשותף, צמצום מסגרת האשראי שהייתה לה, ביטול כרטיסי האשראי שהיה ברשותה והפסקת העברת כספים לחשבון כך שהיא והקטינים נותרו נתונים לחסדיו של המשיב.

ביהמ"ש קמא קיים דיון קד"מ ביום 11.1.24 וביום 14.1.24 הגיש המשיב תשובתו לבקשה.

ביום 21.1.24 ניתנה החלטת ביהמ"ש קמא בבקשת המבקשת לפסיקת מזונות זמניים כמו גם בעניינים האחרים בתביעות התלויות ועומדות ביניהם.

במסגרת ההחלטה ביהמ"ש קמא פירט בהרחבה את טענות הצדדים. ביהמ"ש קמא קבע כי הואיל ולעת הזו מתגוררים הצדדים יחדיו תחת קורת גג אחת, מבלי שיש צפי להפרדת מגורים, יש לראותם כנושאים באחריות הורית משותפת. ביהמ"ש קמא מצא כי ישנו פער משמעותי בין הכנסות המבקשת "שנכון לעתה יש לראותה כמי שמחזיקה פוטנציאל כושר השתכרות בלבד ובהעדר הכנסות בפועל" לבין הכנסות המשיב וקבע כי "לעת הזו, כל עוד הנתבע מחזיק במרבית הנכסים ובעל השליטה בהם, כך גם עודנו מחזיק במלוא ההכנסות של התא המשפחתי לרבות אלו המתקבלים מדמי שכירות ומניהול עסקיו, יש לאפשר לקטינים להמשיך ולהתקיים באופן סביר ובהתאם לרמת החיים להם הורגלו" (ס' 71 להחלטה). עוד קבע ביהמ"ש קמא בהמשך החלטתו כי:

"

73. במהלך הדיון שמעתי הקשיים של כל אחד מהצדדים בדבר השתלבות בשוק העבודה בישראל ואולם אני סבורה כי בשים לב להיותם של הצדדים צעירים, נוכח גם גילאי הקטינים, אין מניעה כי התובעת תשתלב בשוק העבודה ותמצה פוטנציאל כושר השתכרותה וודאי מקום שהיא גם עותרת לחיובו של הנתבע בדמי טיפול.

     

74. באשר לפוטנציאל כושר ההשתכרות, זה של התובעת וזה של הנתבע, הרי כושרו של הנתבע מוכח והוא אף נדרש למצות את האמור על אף טענתו כי אינו יכול להמשיך ולהתפרנס כבעבר עם שובו לישראל. עם זאת נכון לעתה ממשיך הוא ליהנות מדמי שכירות בשל נכס מניב בארה"ב ונהנה מהכנסות ורווחים בשל עסקיו שעודם מתנהלים בארה"ב כאשר ברור שמלוא הנכסים וההכנסות בידיו. עם זאת, גם על האם למצות כושר השתכרותה ויש להתחשב באמור אף בשלב זה בו נקבעים המזונות הזמניים. התובעת היא אף בעל נכס מקרקעין שלטענתה אין לאזן בין הצדדים ובמסגרת יכולת כלכלית גם נכס זה יכול לבוא בחשבון בקביעת שיעור חלקה של התובעת בנשיאה בנטל הוצאות הקטינים. באשר לכושר השתכרותה, התובעת מתגוררת בישראל מזה מספר שנים ועל כן לא ניתן לקבוע כי נדרשת היא לזמן הסתגלות נוסף בישראל טרם תמצה את כושר השתכרותה. אני ערה לגילו הצעיר של הצעיר מילדיהם של הצדדים ואולם שילובו במסגרת חינוך תאפשר לה להשתלב בשוק העבודה.

     

75. נכון לעת הזו, לא מצאתי הצדקה לפסיקת דמי טיפול בקטינים בפרט נוכח זאת שהתובעת עצמה היא זו שמבקשת לצמצם את זמני השהות, שטרם החל הדיון בהם. לו זמני השהות של הנתבע עם הקטינים ייקבעו על דרך הצמצום , יהיה מקום לדון מחדש בסוגית דמי הטיפול ואולם לעת הזו, בקשת האם בגין רכיב זה נדחית. "

     

     

    בחלקה האופרטיבי של ההחלטה קבע ביהמ"ש קמא כדלקמן:

    "

    79. בענייננו כאמור הצדדים עודם חיים תחת קורת גג אחת ואני ערה לכך כי התובענות הוגשו על ידי התובעת. בהקשר זה יצוין כי לשיטת התובעת, על הנתבע לפנות את דירת המגורים ואישרה היא במעמד הדיון כי הוא זה שאינו מעוניין להתגרש. הגם שלא ציינה במפורש את כוונתה להתגרש, נכון לעת הזו, חיוב הנתבע במזונותיה מעלה קשיים בפרט נוכח המגורים המשותפים ונשיאתו במלוא הוצאות התא המשפחתי.

         

    80. יצוין כי על אף טענת הנתבע כי נתן בידי התובעת כספים בשיעור של לפחות 35,000 ₪ לחודש, הרי לא היה באמור כדי להביא את התובעת לפרוע את ההוצאות השוטפות לרבות דמי מדור ועל כן אין אני קובעת את העברת הכספים דנן לידי התובעת מדי חודש.

         

    81. נוכח האמור ולעת הזו כל עוד הצדדים לא הפרידו מגורים, ולאחר שבחנתי את התא המשפחתי הספציפי, גיל הקטינים, הכנסות הצדדים כפי שהוצגו עד כה, נכסים ויכולת כלכלית, במטרה להבטיח מימון צרכי הקטינים, אני מורה, עד להחלטה אחרת, כדלקמן:

         

        1. כל עוד הצדדים מתגוררים תחת קורת גג אחת, על הנתבע לשאת במלוא הוצאות המדור ואחזקתו כפי שאישר כי עשה כן לפני הגשת התביעה. התשלומים ישולמו ישירות לבעל הנכס ולנותני השירותים. ככל שלא יפרעו החיובים, כפוף לפירעונם בפועל תוכל התובעת לדרוש אותם מהנתבע.

            

        2. על הנתבע להמשיך ולשאת בהוצאות השוטפות כפי שהיו עד כה לרבות, נוכח הודאתו בעניין, תשלום שכר העוזרת בסך של 2,400 ₪ מדי חודש.

            

        3. כל עוד הצדדים טרם הפרידו מגורים, עבור יתר הוצאות הקטינים מעל גיל 6, יישא התובע במזונותיהם בסך של 1,500 ₪ עבור כל קטין, עבור מזונות הקטין שמתחת לגיל 6 יישא האב במזונותיו בסך של 2,220 ₪ לחודש וזאת עד הגיעו לגיל 6 שאז מזונותיו יפחתו ויעמדו על סך של 1,500 ₪ לחודש. התשלומים ישולמו לידי התובעת מדי 10 לכל חודש ואלו יהיו צמודים למדד הידוע ביום מתן החלטתי זו כשהם מתעדכנים מדי 3 חודשים ללא הפרשים למפרע.

            

        4. בשלב זה הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך של הקטינים ובכלל זה הוצאות למוסד החינוכי (אגרות, תשלומי חובה, סל תרבות וכל הוצאה שתשולם ישירות למוסד החינוכי), צהרון, חוג אחד עבור כל קטין, מחזור אחד קייטנה בקיץ עבור כל קטין, שיעורים פרטיים עפ"י המלצת המורה. ככל שתהיה זכאות למענק לימודים, זה יתקבל בידי האם לטובת מימון ציוד לימודים ללא שישנו חיוב נוסף של האב בעבור הוצאות אלו.

            

        5. הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות שאינן ממומנות באמצעות הביטוח הרפואי ו/או הביטוח הרפואי המשלים בכפוף להצגת קבלות ו/או כל הוצאה רפואית מעבר להשתתפות הקופה כפוף להפניה או מרשם רפואי. באמירה הוצאות רפואיות חריגות, נכללות גם הוצאות לטיפול אורתודנטי, טיפול שיניים וטיפול נפשי ורגשי. במקרה של מחלוקת בין הצדדים בדבר נחיצות ההוצאה, עלותה או ביצועה שלא באמצעות הביטוח הרפואי תכריע עמדת הרופא המטפל בקטינים דרך קבע. ויובהר כי ככל שיש צורך בטיפול פסיכולוגי לקטינים זה אינו כולל הדרכה הורית להורים עצמם.

            

        6. קצבת הביטוח הלאומי תשולם לידי האם.

            

        7. החיובים יהיו החל מיום יישוב סכסוך, 2.1.2023 למעט החיוב בס"ק ג' לעיל שכן עד כה אישרה התובעת את טענת הנתבע כי קיבלה כספים מדי חודש בשיעורים העולים על האמור ובבחינת פירעון הנתבע את הוצאות הקטינים.

            

        8. החיוב במזונות כל קטין הוא עד הגיעו לגיל 18 או סיום לימודיו התיכוניים, המאוחר מבין השניים. מיום סיום החיוב במזונות המלאים ועד למועד סיום שירות הצבאי סדיר או שירות לאומי, יעמוד החיוב על שיעור של שליש מגובה החיוב במזונות ללא תשלום עבור הוצאות רפואיות או חינוכיות חריגות. ככל שמי מהקטינים לא ישרת שירות צבאי סדיר או שירות לאומי, יסתיים החיוב במזונות עם הגיעו לגיל 18 או סיום לימודיו התיכוניים, המאוחר מבין השניים.

            

        9. מובהר בזאת, כי אין באמור כדי לקבוע מסמרות לעניין סכום המזונות הסופי שייפסק ובמידת הצורך יתבצע קיזוז או חישוב מחדש בהתאם כפי שייקבע בהמשך ההליך. כך גם יובהר למען הסר ספק כי חיובי המזונות דנן נקבעו תוך שבית המשפט ער לטענות הצדדים בתובענה הרכושית ואפשר כי יבוצע תחשיב כולל בזיקה לחיובים שיפסקו גם בתובענה דנן.

            

    82. לטובת המשך בירור החיובים, יואילו הצדדים להודיע בתוך 30 ימים האם הפרידו מגורים אם לאו. "

         

        על החלטה זו מלינה המבקשת בבקשת רשות הערעור שלפניי. המבקשת טוענת כי החלטת ביהמ"ש קמא גרמה עוול בלתי נתפס לה ולקטינים שחיו ברמת חיים גבוהה מאוד טרם פרוץ הסכסוך. ההחלטה אינה שומרת על המצב הקיים שכן עובר להחלטה ניתנו בידיה אף לשיטת המשיב כ-35,000 ₪ והמשיב מימן את צרכי המשפחה "מגדול ועד קטן" וכעת חויב רק במזונות הקטינים בסך של 5,250 ₪ בלבד. ביהמ"ש קמא שגה כשלא חייב את המשיב במזונות אשה זמניים ומשהשית עליה חיוב במחצית מן ההוצאות החריגות למרות שהיא כלל אינה עובדת ולמרות הפער הכלכלי העצום בין הצדדים שנקבע כממצא עובדתי ע"י ביהמ"ש קמא. המבקשת עותרת לחייב את המשיב לשלם לה מזונות אשה זמניים בסכום של 13,000 ₪ כפי שעתרה בתביעתה ובבקשה למזונות זמניים; לחייב את המשיב בתשלום מזונות הקטינים בסכומים להם עתרה בבקשה ולמצער בסך של 3,000 ₪ לכל ילד; לבטל את חיוב המבקשת במחצית ההוצאות הרפואיות והחינוכיות החריגות ולחייב את המשיב לשאת במלוא חיובים אלו; לחילופין – לחייב את המשיב להעביר לידיה סך של 35,000 ₪ לכיסוי מזונותיה ומזונות הקטינים לרבות מדורם.

         

        לבקשת רשות הערעור התבקשה תשובת המשיב וזו הוגשה ביום 31.3.24. המשיב עותר לדחיית בקשת רשות הערעור וסומך ידיו על החלטת ביהמ"ש קמא ונימוקיה.

         

         

        דיון והכרעה

         

        לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה על נספחיהן מצאתי מקום לתת רשות ערעור ולקבל באופן חלקי את הערעור באופן שיפורט להלן.

         

        ההלכה היא שהתערבות ערכאת הערעור בסכום המזונות הזמניים לא תעשה אלא במקרים חריגים (רע"א 324/88 אדר נ' אדר, פ"ד מב(3) 347; ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן פ"ד לח(4) 105; בע"מ 2911/10 פלוני נ' פלונים [פורסם בנבו] (ניתן ביום 5.5.2010), מקרים בהם בית המשפט שלערעור מוצא כי המזונות נפסקו על יסוד שיקולים מופרכים או תוך התעלמות משיקולים שהיה צריך לתת את הדעת עליהם (ע"א 192/82 סדן נ' סדן, פ"ד לו(4) 169; ע"א 469/84 הדרי נ' שני פ"ד לט(3) 197).

        עם זאת, פסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה לחלוטין מפני התערבות ערעורית, אלא כל מקרה ומקרה נבחן לאור נסיבותיו. במקרה חריג ויוצא דופן, ערכאת הערעור תתערב בפסיקת מזונות זמניים בהתאם לשיקול דעתה. יפים לענייננו הדברים שנאמרו ע"י השופט הנדל בבע"מ 1078/11פלוני נ' פלוני[פורסם בנבו] (ניתן ביום 27.4.11):

         

        "כאמור, הכלל הוא אי התערבות אך אין לומר שהחלטה בנושא מזונות זמניים חסינה מביקורת ערעורית. בעשיית מלאכתה, על ערכאת הערעור לבחון את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה גם מבעד לחסר ואי הוודאות בתשתית העובדתית המאפיינים את השלב של דיון במזונות זמניים. אף 'עזרה ראשונה' בדמות מזונות זמניים יש להעניק בסבירות ובמידתיות. כאן בחינת התוצאה הכוללת מובילה למסקנה כי שיעור המזונות הזמניים כפי שנקבע חורג באופן ברור מהאיזון הדרוש בשלב זה" (פסקה 5 לפסק הדין).

         

        במקרה דנן, כפי שיובהר להלן, בכמה עניינים מצאתי כי החלטת ביהמ"ש קמא מחייבת התערבות ואינה יכולה לחסות תחת כנפיה של מגמת אי ההתערבות בפסיקת המזונות הזמניים.

         

        לעניין החיוב שהושת על המשיב בסעיף 81ג' בהחלטה – בעניין זה לא מצאתי הצדקה למתן רשות ערעור. המשיב הכחיש בכתב הגנתו את צרכי הקטינים בשיעורים שפורטו בכתב התביעה (כמו גם בבקשה לפסיקת מזונות זמניים). טענת המבקשת כי המשיב הסכים בכתב הגנתו לשלם 3,000 ₪ למזונות כל קטין היא בגדר פרשנות שלה לגרסת המשיב שאינה עולה מהכתב ( ההתייחסות בסעיף 112.7 לכתב ההגנה היא ל"קטינים" בלשון רבים) . המשיב טען במפורש כי הסכומים הנטענים ע"י המבקשת בגין הוצאות הקטינים מוגזמים ומופרכים. באסופת המסמכים שצירפה המבקשת לא ניתן ללמוד כי לא יהיה די במזונות הקטינים כפי שנקבעו בהחלטה כדי לכסות את צרכי הקטינים. האסמכתאות להן הפנתה המבקשת לא יוחדו אך להוצאות הקטינים. בנוסף, בגדר ההחלטה חויב המשיב לשאת במלוא הוצאות המדור ואחזקתו (סעיף 81א' להחלטה) וכן "להמשיך ולשאת בהוצאות השוטפות כפי שהיו עד כה" (סעיף 81ב' להחלטה) וחיובים אלו כוללים ממילא גם כיסוי נוסף של צרכי הקטינים.

         

        לעניין החיוב שהושת על המשיב בסעיפים 81ד' ו81ה' להחלטה – ביהמ"ש קמא חייב את המשיב לשאת במחצית מהוצאות החינוכיות והרפואיות החריגות של הקטינים, ומכאן שעל המבקשת הושת החיוב לשאת במחצית האחרת. הן מקריאת החלטת ביהמ"ש קמא הן מקריאת התשובה לבר"ע לא עלה בידי לקבל הסבר כיצד השתת חיוב זהה על המבקשת והמשיב ברכיבים אלו עולה בקנה אחד עם קביעת ביהמ"ש קמא כי קיים פער משמעותי בין הכנסות המבקשת והכנסות המשיב וכי נכון לעתה למבקשת אין כל הכנסות אלא רק "פוטנציאל כושר השתכרות בלבד" (ס' 71 להחלטה). בנסיבות אלו, בהיעדר כל קביעה או אינדיקציה לכך שלמבקשת הכנסה בפועל, זהה לזו של המשיב, לא היה כל מקום להשית חיובים אלו על הצדדים באופן שוויוני בוודאי לא רטרואקטיבית מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך (ינואר 2023) שעה שמיוחסת לה רק הכנסה פוטנציאלית שעליה לממש, אלא מכאן ואילך. זאת ועוד, בהינתן העובדה ,שאין עוררין עליה, שמי ששימש המפרנס היחיד של המשפחה עד לפרוץ הסכסוך היה המשיב, איני מוצא מקום להטלת חיוב כלשהו על המבקשת בנשיאה בהוצאות הקטינים המפורטים בסעיפים אלה. המבקשת אינה עובדת מעת שנישאה ולפוטנציאל ההשתכרות המיוחס, לרבות מגרש ריק בהרצליה שלא מניב אפילו אגורה שחוקה אחת, בשלב של מזונות זמניים, יכול שיהיה משקל בשאלת החיוב במזונותיה שלה. בנסיבות אלו אני מוצא לנכון להתערב ולשנות את החיובים שהושתו בסעיפים 81ד' ו-81ה' להחלטה כך שהם ישולמו על ידי המשיב בלבד.

         

        לעניין היעדר פסיקת מזונות אשה זמניים– ביהמ"ש קמא נימק החלטתו שלא לחייב את המשיב במזונות אשה זמניים עבור המבקשת לאור המגורים המשותפים של הצדדים ובעובדה כי המשיב נושא במלוא הוצאות התא המשפחתי (ס' 79 להחלטה) . המשיב סומך ידיו על נימוקי ביהמ"ש קמא את החלטתו בעניין זה תוך שהוא מפנה לקביעת ביהמ"ש קמא (בקשר למזונות הקטינים) לפיה עליה למצות את כושר השתכרותה. עוד טוען המשיב כי משחויב לשאת במלוא הוצאות המדור ואחזקתו, תשלום לעוזרת הבית וכן בהחזר ההלוואה החודשית בסך של 3700 ₪ בגין תשלומי ההלוואה עבור הרכב המצוי בשימושה של המבקשת הרי שבפועל נפסקו למבקשת אף מזונות אשה זמניים.

        עם כל הכבוד, בחיוב שהושת על המשיב לשאת בהוצאות המדור ואחזקתו (סעיף 81א' להחלטה) ו"ההוצאות השוטפות כפי שהיו עד כה" (סעיף 81ב' להחלטה) הוא אמנם מספק מדור למבקשת, חשמל, מים וכו' אך מזונות אשה אינם מסתכמים אך בקורת גג. המגורים המשותפים של הצדדים תחת אותה קורת גג בוודאי שאינם טעם לשלילת מזונות. המגורים המשותפים אינם תחליף למזון, לביגוד, לקוסמטיקה והוצאות רפואה של המבקשת שכולם מהווים חלק מצרכיה. ביהמ"ש קמא לא ציין בהחלטתו כי בגין אי מיצוי כושר השתכרותה הוא אינו מוצא לנכון לפסוק מזונות אשה למבקשת (ההתייחסות לנושא כושר ההשתכרות באה לידי ביטוי בס' 74 להחלטה שעסק במזונות הקטינים) והמבקש הוא שהעלה טעם זה כנימוק בתשובתו לבר"ע. בהתאם להלכת מזור (ע"א 687/83מזור נ' מזור , פ"ד לח (3), 29) אין די בקיומו של פוטנציאל השתכרות לאשה וברצון הבעל כי אשתו תצא לשוק העבודה כדי לפטור את הבעל מלשאת במזונותיה. בע"א 4316/96 פלולי נ' פלולי, פ"ד נב(1)394 נקבע כי ההלכה שנפסקה בפרשת מזור נותרה עומדת בעינה, אם כי יתכנו מקרים שנסיבותיהם המיוחדות יצדיקו התייחסות שונה. בתשובתו לבר"ע טוען המבקש כי במקרה דנן מדובר במקרה שנסיבותיו מיוחדות שהצדיקו את אותה התייחסות שונה וכי לעניין זה קיימת עדיפות מובנית לבית המשפט קמא ששמע את הצדדים, דן בקדם המשפט ארוכות בטענות ועמדות הצדדים, השתכנע כי מטרת המבקשת היא להכעיס את המשיב כךי שייתן לה את מבוקשה ויעזוב את הבית לאלתר וכו' ואל לבימ"ש זה להתערב בשיקול דעתו. דא עקא, בכל 18 עמודי החלטתו של ביהמ"ש קמא לא מצאתי זכר לקביעות בעניין זה. ביהמ"ש קמא לא הפנה להלכת מזור או לפסה"ד בעניין פלולי וממילא לא פירט מה הטעמים שלטענת המשיב נמצאו במקרה דנן שיצדיקו התייחסות שונה לכלל שנקבע בהלכת מזור ושלילת מזונות האשה למבקשת, חרף העובדה שאינה במחלוקת לפיה לא עבדה כל תקופת הנישואין, כבר בשלב זה של ההליך.

         

        אציין שלא נעלמה מעיניי גם טענת המשיב בסעיף 18 לתשובתו לפיה למבקשת חשבון בנק בארה"ב בו יתרה של 30,000 דולר וכי במהלך הנישואין לקחה מהעסק של המשיב תכשיטים בשווי של 80,000 דולר לרבות טבעת משובצת ביהלום ארבעה קארט ולפיכך אין לומר שהמבקשת מחוסרת כל ו"אין מניעה כי האשה תשתמש בהם לצרכיה" (ס' 19 לתשובה). לכל הטענות הללו, החל מהטענה בקשר לחשבון הבנק בארה"ב וכלה ביהלום לא מצאתי זכר בהחלטת ביהמ"ש קמא והמשיב אף לא הפנה לטענות אלו כטענות שנטענו במסגרת תגובתו לבקשה לפסיקת מזונות זמניים. מה שכן העלה המשיב במסגרת תגובתו לבקשה למזונות זמניים זו דווקא הסכמה מצדו לשאת במזונות אשה למבקשת בסך של 2,500 ₪ עד למועד הגירושין (ס' 112.11 לכתב ההגנה) ואף ביהמ"ש קמא ציין זאת בהחלטתו כשפירט את טענות הצדדים (בס' 36 להחלטה). מסיבה שאינה ברורה ביהמ"ש קמא לא נתן להסכמה זו מצד המשיב כל ביטוי בהחלטתו.

         

        לאור כל האמור לעיל, בשים לב לרמת החיים הגבוהה בה התקיימה המשפחה וממנה נהנתה המבקשת עובר לסכסוך (ואציין בהקשר זה לא פחות מ-6 חופשות משפחתיות בחו"ל בין החודשים פברואר 2023 ועד אוקטובר 2023) אני מוצא לנכון לחייב את המשיב לשאת גם במזונות זמניים למבקשת בסך של 4,500 ₪ לחודש (וזאת בנוסף לחיובים שהושתו עליו במסגרת ההחלטה מושא הבר"ע שאת חלקם יש לזקוף גם כמזונות למבקשת) וזאת החל מחודש דצמבר 2023 (אז הוגשה הבקשה לפסיקת מזונות זמניים) ועד החלטה אחרת שתינתן ע"י ביהמ"ש קמא.

         

         

         

         

         

        סוף דבר

         

        הערעור מתקבל באופן שבו ההחלטה מושא הבר"ע תחול בשינויים הבאים:

         

        המשיב יישא בלוא החיובים שהושתו בסעיפים 81ד' ו-81ה' להחלטה ומחודש דצמבר 2023 יישא המבקש, בנוסף ורטרואקטיבית, גם במזונות זמניים עבור המבקשת (מזונות אשה) בסך של 4,500 ₪ לחודש וזאת עד להחלטה אחרת שתינתן ע"י ביהמ"ש קמא.

         

        המשיב ישא בהוצאות המבקשת ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

         

        העירבון, על פירותיו, יוחזר למבקשת באמצעות באת כוחה.

         

         

         

        ניתנה היום, א' ניסן תשפ"ד, 09 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.