1.לפני ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בירושלים (כב' הרשמת מרים דרמוני-יזדי) מיום 8.11.22 במסגרתה נדחתה בקשת המערער לסגירת תיק ההוצל"פ ולהשבת כספים שנגבו במסגרתו על ידי הזוכה, המוסד לביטוח לאומי.
2.עיקר טענת המערער בבקשה מפורטת שהגיש לסגירת התיק כי פסק הדין למזונות מעולם לא הומצא לידיו ולא הובא לידיעתו, והזוכה (המל"ל) לא ביצע מסירת אזהרה בתיק.
בהחלטת כב' הרשמת נושא הערעור נדחתה הבקשה על יסוד קביעות כב' הרשמת לפיהן -
המערער מודע לכך שמזונות הקטינה משולמים על ידי המל"ל מתוך דברי אם הקטינה בדיון שנערך בבימ"ש לענייני משפחה בשנת 2008;
במסגרת בדיקת אבהות התברר כי המערער אבי הקטינה;
נסרק יפוי כח מטעם המערער לתיק ההוצל"פ בשנת 2018;
קיים בתיק תיעוד על ביצוע אזהרה למערער סמוך למועד פתיחת התיק, אך לא צוינה הכתובת בה בוצעה המסירה. קיימת חזקת תקינות רשומות מוסדיות.
3.המערער הגיש ערעור על החלטה זו ביום 22.11.22.
עיקר טענות המערער, בתמצית -
פסק הדין למזונות, כמו גם כתב התביעה מעולם לא הומצאו לו ולא הובאו לידיעתו לא על ידי אם הבת ולא על ידי המשיב (הזוכה בתיק ההוצל"פ);
המשיב מעולם לא פעל לצורך איתור המערער ולא המציא לידיו אזהרה בתיק. כל הפעולות שננקטו בתיק ממועד פתיחתו ללא ביצוע המצאת אזהרה ננקטו על ידי המשיב שלא כדין;
כב' הרשמת שגתה בקביעותיה על יסודן הגיעה למסקנה בהחלטתה - המערער לא היה נוכח בדיון בבימ"ש לענייני משפחה ופסק הדין ניתן בהעדרו, אם הבת אישרה כי לא הצליחה לאתר את המערער, בתיק ההוצל"פ כן קיימת רשומה בכתובת בו בוצעה לכאורה מסירת אזהרה למערער ביום 1.6.90, אלא שהמערער לא התגורר בכתובת זו במועד המצוין אלא משנת 1995;
המשיב שילם למערער גמלה משנת 1995, מבלי לעדכן אותו שנפתח נגדו תיק הוצל"פ, מבלי שדרש ממנו תשלום חוב ומבלי שביקש לקזז סכומים מהגמלה;
בשנת 1997 עבר המערער להתגורר בארה"ב ומאז מתגורר שם. עד מועד עזיבתו של המערער את הארץ, ממועד פתיחת התיק, לא נקט המשיב בפעולות גבייה, לא ביקש לעכב יציאתו מהארץ וכאמור לא המציא לו אזהרה;
בדיקת אבהות בוצעה בשנת 2008 ועל תוצאתה נודע למערער רק מכח החומר שבתיק ההוצל"פ. למערער נודע לראשונה על ניהול הליך ההוצל"פ נגדו לקראת סוף שנת 2018, כאשר לא התאפשר לו לחדש דרכון בקונסוליה הישראלית בארה"ב לנוכח מגבלות שהוטלו בתיק.
4.נדרשה תגובת המשיב לערעור בתוך 15 ימים מהמסירה.
כתב הערעור וההחלטה הומצאו למשיב ביום 28.11.22, המשיב בחר שלא להשיב לנטען בערעור.
בהעדר תגובת המשיב, טענות המערער לא נסתרו.
עוד יובא כי במסגרת הודעת המערער מיום 27.12.22 והמצורף לה עולה כי המשיב מודע לערעור שהוגש, עובדה המחזקת את הרושם כי המשיב אינו חולק על הנטען בערעור.
5.מכל מקום נדרשתי לטענות המערער והאסמכתאות שצרף, ומשלא נסתרו ולגופן יאמר כבר כי דין הערעור להתקבל.
מהחלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיום 10.2.19 אשר צורפה לערעור עולה כי תיק ההוצל"פ נפתח בשנת 1988 ומסמכי פתיחת התיק אינם סרוקים כך שלא ניתן לדעת על סמך מה נפתח לביצוע.
בלוח חיווי אזהרה בתיק מופיע כי אזהרה הומצאה למערער ביום 1.6.1990 בכתובת ....
האזהרה אינה סרוקה בתיק.
מתמצית רישום שצרף המערער לערעור עולה כי המערער נכנס להתגורר בכתובת המצוינת ביום 11.5.1995. כך שעל פניו ולא נסתר, כי המערער לא התגורר בכתובת הרשומה בה בוצעה לכאורה מסירת האזהרה במועד בו נרשם בשנת 1990.
המשיב לא התייחס לכך בתגובתו שהוגשה בתיק ההוצל"פ (צורפה לערעור).
כב' הרשמת בהחלטתה נושא הערעור כלל לא התייחסה לכך.
די בכך כדי לקבל הערעור.
מעבר לנדרש יאמר, כי לא ניתן לקבל את נימוקי כב' הרשמת לגבי ידיעת המערער על פסק הדין.
מפסק הדין שהוגש לביצוע (יש להניח) ופרוטוקול הדיון שצורפו לערעור עולה כי פסק הדין ניתן במעמד צד אחד, המערער לא נכח בדיון ואם הבת הצהירה כי לא עלה בידה לאתרו. עולה מהפרוטוקול כי כתב התביעה לא הומצא למערער כמו גם הזימון לדיון.
משכך דומה כי נפלה שגגה בקביעת כב' הרשמת בהחלטתה כי מתוך דברי האם בדיון ידע המערער על כי נצבר לו חוב אצל הזוכה (כלשון ההחלטה).
אין בעובדה כי המערער צרף יפוי כח לתיק ההוצל"פ בשנת 2018 לאחר שנודע לו על ניהול התיק נגדו כדי לרפא את העובדה שהתיק מתנהל נגדו משנת 1988 ללא יידוע המערער על פסק הדין המבוצע וללא המצאת אזהרה לידיו.
לא ניתן לקבל המסקנה לפיה משידע המערער על החוב בתיק בשנת 2018 אין עילה לבטל כל הליך בתיק טרם פרעון החוב (כלשון ההחלטה).
6.ועוד יוער – מהמצורף לערעור עולה כי כב' הרשמת צרפה את אם הבת כמשיבה נוספת לבקשת המערער בהחלטתה מיום 8.8.22. המערער צרף אישור מסירת ההחלטה לאם, ונטען כי לא הגישה תגובה לתיק ההוצל"פ. מצופה היה שתנתן התייחסות לכך במסגרת ההחלטה.
7.על יסוד המפורט – הערעור מתקבל.
החלטת כב' הרשמת מיום 8.11.22 מבוטלת.
אני מורה על סגירת תיק ההוצל"פ 03-01315-88-1 נגד המערער והשבת הכספים שנגבו במסגרתו על ידי המשיב לידי המערער בתוך 30 ימים.
המשיב ישלם למערער הוצאות הערעור לרבות אגרה ששולמה ושכ"ט עו"ד, בשים לב כי לא התקיים דיון, בסכום כולל של 5,534 ₪.
העירבון שהפקיד המערער יושב לידיו באמצעות ב"כ.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיק.
פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, י"ז טבת תשפ"ג, 10 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.
