בפני בקשה שהוגשה על ידי המבקש- היועץ המשפטי לממשלה מכוח חוק האימוץ , התשמ"א -1981 (להלן: "חוק האימוץ") להכריז על הקטינה XXX XXXXX, ילידת 2013, ת.ז XXX
( להלן : "הקטינה ") כבת אימוץ ביחס להוריה - משיבים 1 ו- 2 .
הרקע העובדתי:
- הרקע העובדתי פורט בהרחבה בבקשת ב"כ היועמ"ש מיום 7/12/17, ולמעשה לא הוכחש ולא נסתר על ידי המשיבים.
המשיבה, חרף החלטתי מיום 13/12/16, בדבר מינוי עורכי דין מטעם לשכת הסיוע המשפטי לצורך ייצוג המשיבים בהליך , בחרה שלא לקחת חלק בהליך המשפטי, ולמעשה נתנה את הסכמתה כי הקטינה תוכרז כבת אימוץ (כפי שיובהר בהמשך פסק הדין).
בתגובת ב"כ המשיב מיום 4/1/17, וזאת בהמשך להחלטתי מיום 13/12/16, התנגד המשיב לבקשה אך לא הכחיש את התשתית העובדתית שפורטה בבקשה להכרזת הקטינה בת אימוץ.
הוסיף כי חרף החלטתי מיום 4/7/17 עת נקבע התיק לשמיעת הוכחות , הצדדים התבקשו להגיש תצהיריהם, בחר המשיב שלא להגיש תצהיר עדות מטעמו.
הקטינה:
- הקטינה ילידת 14.10.2013, בתם של המשיבים.
הקטינה הינה בתו היחידה של המשיב ובתה החמישית של המשיבה.
- ביום 26.11.2013, הוצאה הקטינה ממשמורת המשיבים וביום 28.11.2013, הועברה למשפחת אומנה בה שוהה עד היום, ונמצאת במעקב התפתחותי במכון להתפתחות הילד בביה"ח סורוקה.
המשיבה:
- המשיבה , כבת שנים 34, ילידת אתיופיה, עלתה לישראל בגיל 9, והקשר עם אמה הביולוגי נותק. למדה במסגרות חינוך עד כיתה יא' אז עזבה את XXX ועברה לתקופה להתגורר בXXX. המשיבה מוכרת לשירותי הרווחה החל משנת 2001, בעקבות פנייתה לסיוע בשל שימוש באלכוהול וגראס. אולם, סירבה לשתף פעולה.
- עוד עולה מהבקשה, שכאמור לא נסתרה, כי מדובר באישה בעלת הפרעת אישיות גבולית, אלימה, אלכוהוליסטית, ודרת רחוב.
- למשיבה חמישה ילדים והקטינה ביניהם. כל חמשת הילדים הוצאו ממשמורת המשיבה ואין למשיבה כל קשר עמם.
- מערכת היחסים בין המשיבה לבין המשיב הייתה סוערת ואלימה והמשיבה ריצתה שני מאסרים בפועל בשל תקיפת המשיב.
המשיב:
- המשיב, כבן 40 שנים, נולד באוזבקיסטן, עלה לישראל בגיל 14.
למשיב ארבעה אחים ואחיות, נשואים ומנהלים אורח חיים נורמטיבי. אמו של המשיב נפטרה בשנת 2017 ואביו, שהיה אלכוהוליסט, נפטר משחמת כבד כשהמשיב היה בגיל 4.
- עם עלייתו ארצה, המשיב לא השתלב במסגרות לימוד, החל לעבוד בעבודות מזדמנות ולצרוך סמים . המשיב לא גויס לצה"ל עקב שימוש בסמים ותיקים פליליים. ראה לעניין זה עדות המשיב עצמו כך בחקירתו מיום 26.11.2017, עמ' 9, ש' 8-20.
- למשיב עבר פלילי של עבירות רכוש, סמים ומין, ולאורך השנים ריצה תקופות מאסר שונות.
השתלשלות העניינים ביחס למשיבים והקטינה:
- כעולה מהבקשה שלא נסתרה, עם לידת הקטינה ב- 2013, הוצא צו חירום בעניינה. באותו מועד המשיבים הביעו רצון ומוטיבציה לגדל את הקטינה, הסכימו להוצאת צו ביניים -טיפול והשגחה לשלושים ימים, הצהירו כי ישתפו פעולה עם גורמי הרווחה, ועל כן הוחלט לתת להם הזדמנות לגדל את בתם.
- ביום 2013, כשבועיים לאחר הולדת הקטינה, יצאה המשיבה מהבית על מנת לצרוך סיגריות ואלכוהול. מששבה המשיבה, המשיב לא אפשר לה להיכנס בטענה שהיא שתויה. המשיבה החלה לצרוח ולהשתולל עד שהשכנים הזמינו משטרה. מאותו מועד, נטשה המשיבה את הקטינה , והותירה את הקטינה עם המשיב לבדו.
- ביום 03.11.2013, הגיעה המשיבה ללשכת הרווחה באופקים, יחד עם בן זוגה לשעבר, ובמהלך הפגישה עם גורמי הרווחה סיפר בן הזוג לשעבר על הניסיונות הכושלים של המשיבה לעבור גמילה . כן סיפרה המשיבה כי גם המשיב מרבה לצרוך אלכוהול.
- באותו מועד הוסכם בין גורמי הרווחה לבין המשיבה על מפגשים בינה לבין הקטינה. בפועל, התקיים מפגש אחד בלבד. המשיבה בחרה שלא להופיע לשאר המפגשים. כך, מאז ועד היום, משך למעלה מ-4 שנים, המשיבה לא פגשה את הקטינה.
- ביום 03.11.2013, הופיע המשיב בלשכת הרווחה באופקים וסיפר כי המשיבה צרכה אלכוהול לאורך כל תקופת ההיריון. באותו מועד, הוסבר למשיב כיצד להירשם כאבי הקטינה והוא אכן נרשם.
- ביום 4/10/13 הגישה עו"ס חוק נוער בקשה לבית המשפט לנוער בבאר שבע להכיר בקטינה נזקקת.
ראה נספח ח שצורף לבקשה להכרזת בת אימוץ.
- ביום 17.11.2013, התקיימה ועדה תכנון טיפול ראשונה בעניין הקטינה.
המשיבה לא הגיעה לוועדה, בניגוד למשיב אשר השתתף בה.
הועדה התרשמה, בין היתר, מהפער הגדול שבין הנתונים האובייקטיביים לבין הצגת האינפורמציה על ידי האב, וכן מהפער הגדול שבין הרצון של האב לבין יכולתו בפועל, והמליצה על הוצאת הקטינה ממשמורת ההורים ובניית תכנית טיפולית שיקומית עבור האב.
ראה לעניין זה פרוטוקול הועדה שצורף לבקשה להכרזת בת אימוץ וסומן באות ט.
- ביום 24.11.2013, בשעות הלילה המאוחרות, הופיעה המשיבה בבית המשיב ובעודה שיכורה תקפה את המשיב, שברה כוס על ראשו, שרטה ונשכה אותו בחזקה בידו. המשיב הגיש תלונה במשטרה והמשיבה נעצרה, נשפטה ונגזרו עליה 15 חודשי מאסר בפועל.
ראה לעניין זה אישור תלונה שצורף לבקשה להכרזת בר אימוץ וסומן באות י.
- ביום 26.11.2013, התקיים דיון בבית המשפט לנוער באר שבע בפני כב' השופט יניב בוקר. בדיון נכחו המשיבים. המשיבה הובאה לדיון באמצעות שב"ס. במהלך הדיון הביעה המשיבה הסכמה להכריז על הקטינה נזקקת, להוציאה ממשמורתה ולהעבירה למשפחת אומנה. המשיבה התנגדה להותרת הקטינה במשמורת המשיב לאור עברו הפלילי, הרגלי השתייה שלו וטענה כי המשיב חסר אחריות. המשיב התנגד להוצאת הקטינה ממשמורתו.
באותו מועד, הוכרזה הקטינה נזקקת והוצאה ממשמורת המשיבים. כמו כן, קבע כבוד השופט בוקר כי יש לבנות למשיב תכנית טיפולית.
ראה לעניין זה פרוטוקול הדיון מיום 26/11/13 שצורף לבקשת בר האימוץ וסומן באות יב'.
- ביום 27.11.2013, הוצאה הקטינה ממשמורת המשיב ועברה למשפחת אמנה שם היא שוהה עד היום, וכפי שעולה מהבקשה מבקשת לאמץ את הקטינה ככל שזו תוכרז בת אימוץ.
- בתקופה שבין 23.12.2013 ועד לינואר 2016 (כשנתיים) הקפיד המשיב להגיע למרכז הקשר, בתדירות של פעם בשבוע, על מנת לפגוש הקטינה. הביקורים תוארו כחיוביים.
- ביום 04.11.2014, לקראת תום תקופת הנזקקות, נשלח עדכון מכלא "נווה תרצה" כי נעשו ניסיונות טיפוליים עם המשיבה אשר מסרבת לשתף פעולה. התרשמות הצוות הטיפולי כי מדובר באסירה המכורה לאלכוהול מזה שנים רבות, חסרת תובנה להתמכרותה אשר מסרבת לכל הליך טיפולי. כמו כן, צוין כי נדחתה בקשתה לשחרור מוקדם ולכן צפויה להשתחרר ביום 27.01.2015.
ראה לעניין זה נספח יד' לבקשת בר האימוץ.
- ביום 12.11.2014, התקיימה ועדת תכנון טיפול שנייה בעניין הקטינה. בוועדה נכחו המשיבים כאשר המשיבה הובאה באמצעות שב"ס. המשיב חזר על רצונו לגדל את הקטינה. המלצות הועדה היו להגיש בקשה להארכת צו ההוצאה ממשמורת, להמשיך את הביקורים בין המשיב לקטינה, להמשיך את התהליך השיקומי למשיב, ולבחון אפשרות של פתיחת תיק אימוץ.
ראה לעניין זה פרוטוקול הועדה שצורפה לבקשה להכרזת בת אימוץ וסומן באות טו.
- ביום 19.11.2014, הוגשה בקשה להארכת צו הוצאת הקטינה ממשמורת מהמשיבים.
ראה לעניין זה נספח טז' לבקשת בת האימוץ.
- ביום 25.11.2014, התקיימה פגישה נוספת עם אחיו של המשיב, XXX ואשתו, על מנת לבחון בשנית את נכונותם לסייע למשיב לגדל את הקטינה. מהפגישה עלה כי האח XXX מסתייג מהתחייבות נוכח נסיבות חייו והחשש שלו מחידוש הקשר בין המשיבים.
- ביום 24.12.2014, שוחררה המשיבה מהכלא ועברה להתגורר עם המשיב (שחרורה הוקדם בחודש). עדכון בעניין שחרור המשיבה הוגש לבית המשפט לנוער.
ראה לעניין זה נספח יז' לבקשת בת האימוץ.
- ביום 04.01.2015, התקיים דיון בבית משפט לנוער. המשיבה לא נכחה בדיון. במעמד הדיון, האריך בית המשפט את צו ההוצאה ממשמורת, לתקופה של שנה וקבע דיון נוסף ליום 20.04.2015.
ראה לעניין זה פרוטוקול הדיון נספח יח' לבקשת בר האימוץ.
- המשיבה שיתפה פעולה עם הרשות לשיקום האסיר למשך תקופה קצרה לאחר שחרורה, ולאחר מכן חדלה להגיע. כל ניסיון לשוחח עם המשיבה כשל. בחלוף כחודש ממועד שחרורה של המשיבה מהכלא, עזבה את דירתו של המשיב והקשר בניהם נותק.
ראה עדכון בעניין המשיבה – נספח יט' לבקשת בר האימוץ.
- ביום 20.04.2015, התקיים דיון בבית משפט לנוער בהעדרה של המשיבה ובנוכחות המשיב. בהחלטתו מיום 27/4/17 קבע בית המשפט לנוער כי אין להורות על שינוי בדרכי הטיפול בקטינה.
בית המשפט נימק את החלטתו בכך שמצבו של המשיב מורכב, פגיעתו המינית טרם טופלה והערכתם המקצועית של רוב הקרימינולוגים שבחנו אותו היתה כי רמת המסוכנות להישנות עבירה "גבוהה".
ראה פרוטוקול מיום 20.04.2015 - נספח כ' והחלטה נספח כא' לבקשת בר האימוץ.
- ביום 30.12.2015, התקיימה ועדת תכנון טיפול שלישית בעניין הקטינה. בוועדה נכח המשיב. המשיבה לא התייצבה לוועדה. המשיב שיתף כי כעת חייו יציבים וכי הוא מבקש להחזיר את בתו אליו. חברי הועדה התרשמו שהטיפול הנוכחי במשיב אינו מספק וכי הוא זקוק לטיפול ייעודי לעברייני מין שהם פוגעים ונפגעים. עוד ציינו חברי הועדה כי חסרים למשיב כישורי חיים בסיסיים על מנת שיוכל להיות אב חד הורי וכי המשיב נעדר תמיכה משפחתית. המלצת חברי הועדה הייתה לפתוח תיק אימוץ.
ראה פרוטוקול הועדה מיום 30.12.2015 – נספח כב' לבקשת בר האימוץ.
- ביום 07.02.2016, התקיים דיון בבית משפט לנוער אליו התייצב המשיב. במהלך הדיון ציינה עו"ס חוק נוער כי המשיב לא החל טיפול ייעודי לעברייני מין מאחר שלדבריו הטיפול יקר, הוא אינו יכול לממן את הטיפול ואת הנסיעות לטיפול ויש לו קושי להגיע למרכז הארץ.
כבוד השופט בוקר הורה על הארכת צו ההוצאה ממשמורת בעניינה של הקטינה למשך שישה חודשים נוספים , וכן הורה לעו"ס לבחון האם ניתן למצוא מקור מימון, ולו חלקי, למשיב לצורך ההליך הטיפולי.
ראה פרוטוקול הדיון מיום 7/2/16 המסומן באות כג'.
- בעקבות הדיון, בפברואר 2016, התקבל תקציב ייחודי למשיב עבור הטיפול הייעודי לעברייני מין בסך של 10,500 ₪.
- ביום 29.02.2016, פונה המשיב מדירתו.
- ביום 18.04.2016, התקיימה ועדת תכנון טיפול רביעית בעניין הקטינה. המשיב נכח בוועדה והוחלט להפנות את המשיב לבדיקת מסוגלות הורית על מנת להחליט האם לפתוח תיק אימוץ. עוד החליטה הועדה שכל עוד המשיב לא נמצא בתהליך שיקומי טיפולי משמעותי, ולא קיימת יציבות ממושכת בחייו בתחום המגורים והתעסוקה אין מקום לכך שהילדה תתגורר יחד איתו.
ראה פרוטוקול הועדה מיום 18.04.2016 – ראה נספח כד' לבקשת בר האימוץ.
- לאחר הוועדה, החל המשיב טיפול ייעודי לעברייני מין, במימון הרווחה, אצל קרימינולוג XXX XXX. אלא שכבר בלילה של יום 26.05.2016, בשעה 01:00, עו"ס יחידת התמכרויות "אופקים", מר אליהו גיגי, מצא את המשיב, שיכור כלוט משוטט על הכביש.
ראה בעניין זה ראה דיווח של עו"ס אליהו גיגי שצורף כנספח כה' לבקשת בר האימוץ.
- ביום 15.06.2016, נעצר המשיב בגין חשד לביצוע עבירות של מעשים מגונים.
- ביום 22.06.2016, הוגש כתב אישום כנגד המשיב, מעצרו הוארך עד תום ההליכים נגדו, וביום 13.09.2016, ניתן פסק דינו של בית המשפט השלום בבאר שבע, ת"פ 5065-06-16 , והמשיב הורשע במעשה מגונה בפומבי, סעיף 349(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") ובמעשה מגונה באדם , סעיף 348(ג) לחוק העונשין. המשיב נדון לעשרה חודשי מאסר בפועל ובנוסף תקופת מאסר על תנאי .
- ביום 14/7/16 האריך בית המשפט לנוער את צו ההוצאה של הקטינה ממשמורת המשיבים, זאת לאור מעצרו של המשיב והעדר כל קשר עם המשיבה.
ראה החלטת בית המשפט לנוער שצורף כנספח כז לבקשת בר האימוץ.
- המשיב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי באר שבע , עפ"ג 3111-10-16 , ביחס לתקופת המאסר על תנאי שנקצבה לו וביום 07.12.2016, התקבל הערעור בחלקו והופחתה למשיב תקופת המאסר על תנאי.
ראה פסק הדין של בית המשפט המחוזי שהוגש לתיק בדיון שהתקיים ביום 26.11.2017 וסומן מב/2.
- בהתאם לדיווח שהתקבל ביום 04.12.2017, מיחידת "צור" (יחידת הפיקוח על עברייני מין) החל מיום 05.03.2017, נמצא המשיב בצו פיקוח לנוכח עבירת מין שביצע קודם למאסרו.
- ביום 24.03.2017, שוחרר המשיב ממאסר.
- אלא שביום 09.04.2017, כשבועיים לאחר שהמשיב השתחרר, ועל אף שידע וציפה לאבחון המסוגלות ההורית שנקבע לו במכון " שלם" במסגרת תיק זה ליום 25.04.2017, הפר את צו הפיקוח וביצע עבירות סמים ועבירות מין. ביום 18.04.2017, נעצר המשיב ומעצרו הוארך עד תום הליכים.
- במסגרת הפסיקתא שהוגשה ביום 29.11.2017 ובהתאם לעדכון שהתקבל משב"ס ביום 05.12.2017, ביום 04.12.2017, נשפט המשיב ונדון למאסר בפועל של שנה ושלושה חודשים ובנוסף שישה חודשי מאסר על תנאי.
השתלשלות דיונית:
- הבקשה להכרזת הקטינה כבת אימוץ, הוגשה כאמור לבית המשפט ביום 7/12/16.
- בהתאם להחלטתי מיום 13/12/16, נקבעה הבקשה ליום 10/1/17, תוך שמניתי למשיבים עורכי דין מטעם לשכת הסיוע המשפטי.
המשיבה בחרה שלא לקחת חלק בהליך ולא התייצבה לדיונים.
- בהחלטתי מיום 8/1/17 מונה מכון שלם לבחינת מסוגלותו ההורית של המשיב.
- ביום 14/8/17 הוגש לתיק חוות דעת מכון שלם שתמכה בבקשה להכריז על הקטינה בת אימוץ , וכן המליצה על אימוץ סגור.
- ביום 19/10/17 , ביום 23/10/17 וביום 26/11/17 התקיימו דיוני הוכחות.
מטעם ב"כ היועמ"ש העידו עו"ס גב' XXX ועו"ס גב' XXX.
מטעם המשיב העיד המשיב בלבד, ובאת כוחו גם חקרה את דר' עמוס שרון ואת הפסיכולוגית ההתפתחותית הגב' ויקי נוס ממכון שלם.
- סיכומי ב"כ היועמ"ש הוגשו ביום 8/1/18, וסיכומי ב"כ המשיב הוגשו ביום 27/2/18.
יישום הדין החל ביחס למשיבה- הכרזת הקטינה כבת אימוץ כלפי המשיבה , וקביעת אופי האימוץ:
- חרף הדיונים שהתקיימו בתיק זה, וחרף העובדה כי מניתי למשיבה עורכת דין מטעם לשכת הסיוע המשפטי, בחרה המשיבה שלא לקחת כל חלק בהליך , ובמכתבה מיום 26/12/16 הודיעה למעשה כי אין ביכולתה לגדל את בתה.
ראה הודעת ב"כ היועמ"ש מיום 2/1/17 על נספחיו.
- משבחרה המשיבה שלא להתייצב לדיון, הרי שטענת ב"כ היועמ"ש כי המשיבה נטשה את בתה סמוך לאחר לידתה ולא פגשה אותה מאז, לא נסתרה . כמו כן, לא נסתרה טענת ב"כ היועמ"ש כי המשיבה אינה מסוגלת לדאוג לבתה גם בעתיד הנראה לעין.
- אשר על כן , מצאתי כי בעניינה של המשיבה מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 13 (א) (4 ) , (5) ו (7) לחוק האימוץ.
- טובת הקטינה שבפני כי תזכה לבית יציב וקבוע.
משהמשיבה בחרה שלא לקחת חלק בהליך , ומשבחרה שלא לפגוש את הקטינה, הרי שטובת הקטינה כי תוצאות האימוץ ביחס אליה לא יצומצמו.
- אשר על כן , הנני מכריז הקטינה כבת אימוץ כלפי המשיבה, וכי תוצאות האימוץ ביחס אליה לא יצמצמו.
יישום הדין החל ביחס למשיב- הכרזת הקטינה כבת אימוץ כלפי המשיבה :
- בסיכומי המשיב, הודיעה למעשה באת כוחו כי " בעניין שבפנינו , עת הסכים המשיב לבר אימוץ, מבוקש כעת לקבוע כי ישמר הקשר הקדוש בינו לבן בתו ולו לפי רצונה היא והתקדמות ההליך של המשיב עצמו " ( ראה סעיף 27 לסיכומי ב"כ המשיב ).
- מסיכומי באת כוח המשיב , עולה כי ההליך המשפטי דנן הביא לשינוי בעמדתו של המשיב, וכי הוא הגיע , בסופו של יום, למסקנה כי אין ביכולתו לגדל את הקטינה , וכי טובתה כי תוכרז כבת אימוץ.
- אף ללא עמדתו לעיל של המשיב , כפי שבאה לידי ביטוי בסיכומי באת כוחו , הגעתי לכלל מסקנה כי יש להכריז על הקטינה בת אימוץ גם כלפי המשיב, וזאת מכוח סעיף 13 (א) (7) לחוק האימוץ, וכפי שיובהר להלן.
- מסקנתי כי המשיב לא יכול לדאוג לקטינה כראוי , מבוססת, בין היתר, על התנהלותו של המשיב בעבר ובהווה , ואשר יש בהם כדי להקיש וללמד על העדר מסוגלותו גם בעתיד הנראה לעין:
א. ביום 28/11/13, כחודש לאחר לידתה, הוצאה הקטינה ממשמורת המשיב , והועברה למשפחת אומנה , בה היא שוהה עד למועד מתן פסק דין זה.
הוצאת הקטינה ממשמורת המשיבה , נעשתה לאחר ששירותי הרווחה, וכך גם בית המשפט לנוער, סברו לאורך הזמן כי אין ביכולתו של המשיב להחזיק בקטינה.
ב. חרף הזמן הארוך שחלף, מאז שהוצאה הקטינה ממשמורתו ועד למועד מתן פסק דין זה, לא הצליח המשיב להשתקם , ואף לא הציג בפני כל תכנית סדורה לטיפול בקטינה ובסיפוק צרכיה.
ג. זמן קצר לאחר שחרורו מהכלא, תוך ניהול ההליך בתיק זה, שוב נעצר המשיב, ושוב נכלא בגין עבירות מין.
ד. המשיב נעדר כל תמיכה משפחתית , ולא הביא לעדות מי מבני משפחתו אשר יכול היה לסייע לו בגידול הקטינה. ראה לעניין זה עמ' 13, שורות 18-25, ו 26-30 לפרוטוקול מיום 26/11/17.
ה. במרוצת השנים, ואף בטרם לידת הקטינה, התקשה המשיב להירתם להליך טיפולי משמעותי, כך לדוגמה:
- בשנת 1997,ביצע המשיב עבירת מין והיה נתון בצו מבחן תקופה בת 18
חודשים, אולם בתקופה זו התקשה המשיב להירתם לתהליך טיפולי משמעותי. ראה דיווח שירות המבחן מבוגרים מיום 05.12.17.
- בשנת 2002, הופנה המשיב לשירות מבחן מבוגרים בגין עבירות מין וסמים שביצע. המשיב הופנה לד"ר XXX, מנהל המרפאה הפסיכיאטרית בבית החולים XXXלצורך אבחון במישור המיני. המשיב החל לקבל טיפול תרופתי למניעת הדחף המיני, אולם לא התמיד בטיפול מאחר והיה מכור לסמים ולא היה פנוי לטיפול בדחפיו המיניים. ראה דיווח שירות המבחן מבוגרים מיום 05.12.17.
- בשנת 2003 הופנה המשיב לטיפול ביחידה לנפגעי סמים ביפו אך לא שיתף פעולה. שירות המבחן למבוגרים נמנע מהמלצת טיפולית. ראה דיווח שירות המבחן מבוגרים מיום 05.12.17.
- ביולי 2007 הופנה המשיב על ידי בית משפט השלום בתל אביב, לחקירה בשירות המבחן למבוגרים לנוכח עבירות שביצע, ביניהן החזקת סמים. בהמשך נעצר המשיב בגין ביצוע עבירת מין נוספת ושירות המבחן נמנע לתת המלצה בעניינו. ראה דיווח שירות המבחן מבוגרים מיום 05.12.17.
- בדצמבר 2009, הופנה המשיב לשירות המבחן למבוגרים במסגרת הליך מעצר בעקבות ביצוע עבירת מין נוספת. הוצע למשיב טיפול אינטנסיבי, במרכז יום לטיפול בעברייני מין במרכז הארץ. בשל חומרת העבירה והסיכון הנשקף לציבור נדרש כי בן משפחה ילווה את המשיב לטיפול, שהיה מחוץ לכותלי הכלא. משפחתו של המשיב מסרה כי לא תוכל ללוות אותו לטיפול ולפיכך לא ניתן היה להמליץ על הטיפול במסגרת חלופת מעצר. ראה דיווח שירות המבחן מבוגרים מיום 05.12.17.
- במהלך חודש מאי 2016, החל המשיב טיפול ייעודי לעברייני מין, במימון חריג של הרווחה, אצל קרימינולוג XXX XXX בתל אביב ,אלא שכבר ביום 26.05.16 נמצא המשיב שהוא שיכור כלוט משוטט על הכביש. ראה דיווח עו"ס אליהו גיגי – שצורף כנספח כה' לבקשת בר האימוץ.
- הגם שהמשיב ציין בחקירתו "אני יודע שיש לי בעיה אבל אני צריך לטפל בה" (ראה פרוטוקול מיום 26.11.17, עמוד 17, שורה 26), הרי שהמשיב לא הצליח למנף "ההכרה" בבעייתו זו לכדי הליך טיפולי משמעותי מתמשך ונושא פרי.
לדאבון הלב לא הצליח המשיב במרוצת השנים לגייס את הכוחות הנדרשים להצלחת הליך שיקומי אמתי, חרף הצהרותיו כי הוא מעוניין להשתקם. קיים פער בין רצונו של המשיב להשתקם לבין מעשיו.
- בסיכומיה מיום 27.02.18 ציינה באת כוח המשיב כי המשיב שוחח עמה ביום 07.02.18 ועדכן אותה כי נותרו לו עוד ארבעה חודשים לריצוי מאסר וכי הוא התחיל בשיתוף פעולה עם רש"א לצורך מציאת מסגרת טיפולית.
ברי כי גם לאחר שחרורו של המשיב מהכלא צפוי המשיב להליך טיפולי ארוך ואינטנסיבי. נהיר גם למשיב עצמו כי גם לאחר שחרורו מהכלא לא יוכל לגדל את הקטינה מבלי שההליך הטיפולי יצליח, אשר לשיטתו יימשך כשנתיים שלוש (ראה לעניין זה עדות המשיב בעמוד 19 שורות 10-11 לפרוטוקול מיום 26.11.17).
בפרק הזמן שבו המשיב יעבור הליך טיפולי לאחר שחרורו, ככל שאכן יבחר לעשות כן, אין מקום להותיר את הקטינה ללא וודאות , וקל וחומר כאשר הצלחת ההליך אינה מובטחת.
ראה גם חוות הדת של " התחלה חדשה " מיום 23/7/17 אשר הגישה ב"כ המשיב ביום 2/1/18 ממנה עולה כי ההליך הטיפולי המתאים למשיב הינו במסגרת הקהילה הסגורה.
- חוסר מסוגלותו ההורית של המשיב , בולטת גם בתפיסתו את מוסד ההורות, ונוכח עדותו בביהמ"ש, נראה כי הוא מבקש לגדל את הקטינה או לחילופין לפגוש בה , גם כאמצעי לשיקומו. ראה לעניין זה עמ' 8 שורות 7-9 וכן עמ' 19 שורות 8-15 לפרוטוקול מיום 26/11/17.
- בחוות דעת מכון שלם, החתומה על ידי ד"ר עמוס שרון וד"ר מרדכי שרי, צויין כי " הנבדק סובל מהפרעה אקסהיביציוניסטית , שהיא אחד המופעים של הפרעה פרא פילית (נטייה להתנהגות מינית אשר מתבטאת באופן הגורם למצוקה ולפגיעה ביכולת האדם לקיים אורח חיים תקין). בנוסף, קיימת תלות בחומרים פסיכו-אקטיביים". עוד צויין בחוות הדעת הנ"ל כי: "בבדיקה שביצענו התרשמנו מאב שהחיים לא הטיבו עמו בלשון המעטה, אשר אוהב את בתו מתגעגע אליה ורוצה לשקם את חייו באופן שיאפשר את חזרתה לחיקו... למרות האהדה שאנו חשים כלפי האב המתאמץ לשקם את חייו ולמלא תפקיד חיובי בחיי בתו, אנו סבורים, לצערנו, כי אין לXXX את היכולת לתפקד כאב טוב לXXX, לא כיום ולא בעתיד הנראה לעין גם בהנחה שיקבל עזרה סבירה מרשויות הרווחה...".
חוות דעת מכון שלם הנה הגיונית ומשכנעת, ומסקנותיה מוצאות תימוכין ומשתלבות עם
כלל התשתית הראייתית שהונחה בפניי. יתרה מזו, מסקנת חוות הדעת כמפורט לעיל לא
נסתרה במהלך החקירה הנגדית.
לעניין משקלה של חוות דעת המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט ראה בע"מ 6593/06
פלונית נגד היועמ"ש, וכן ע"א 3798/94 פלוני נגד פלונית.
- כידוע , מסוגלות הורית יש לבחון ביחס לקטין הספציפי.
מהחומר אשר הובא בפניי עולה כי לקטינה מורכבות אשר טרם אובחנה סופית, וצודקת בעניין זה באת כוח המשיב בסעיף 18 לסיכומיה כי טרם הוברר האם הקטינה " הנה אוטיסטית או סובלת מפיגור או מונמכת קוגניטיבית או אולי לוקה בסינדרום אלכוהול עוברי".
ראה לעניין זה גם עדותה של גב' ויקי נוס , פסיכולוגית התפתחותית ממכון שלם, עמ' 4-5 לפרוטוקול מיום 26/11/17.
יחד עם זאת ברי כבר בשלב זה, כי אכן מדובר בקטינה עם צרכים מיוחדים, ועל רקע זה בולט יותר העדר מסוגלותו ההורית של המשיב.
- משמצאתי כי קיימת עילת אימוץ ביחס למשיב בהתאם לסעיף 13 (א)(7) לחוק האימוץ, יש לבחון האם הכרזת הקטינה כבת אימוץ עולה בקנה אחד עם טובתה.
נפסק לא אחת כי "מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה היא ששום מוסד ושום משפחה אומנת אינם יכולים למלא מקומם של אב ואם, ומשלא זכה הקטין לאהבת אמו ולדאגת אביו הטבעיים, זכאי הוא לאימוצם של הורים שנפשם תהיה קשורה בנפשו, שיגדלוהו כילדם ויטפחוהו כבר בטנם". ראה לעניין זה ע.א 316/86, פ"ד מא (3) 552.
- משהגעתי למסקנה כי המשיב אינו מסוגל לדאוג כראוי לקטינה אף בעתיד הנראה לעין, ובשים לב לפרק הזמן שחלף מאז שהוצאה הקטינה ממשמורת הוריה, הגיעה העת כי הקטינה שבפניי תזכה לבית יציב וקבוע.
טובת הקטינה שבפניי, קל וחומר בשים לב למצבה ההתפתחותי והרגשי , כי תוכרז בת אימוץ ותאומץ כבת למשפחה אשר תדע לספק את צרכיה החומריים, הרגשיים וההתפתחותיים, ותעניק לה בית יציב חם וקבוע.
אופי האימוץ ביחס למשיב:
- הצדדים חלוקים באשר לאופי האימוץ, כאשר לשיטת ב"כ היועמ"ש יש להורות על אימוץ סגור, ואילו לשיטת ב"כ המשיב יש להורות על אימוץ פתוח הכולל מספר מפגשים בשנה, או לחילופין לשמר הקשר בין הקטינה לבין המשיב לפי רצונה והתקדמות ההליך הטיפולי של המשיב.
- כפי שציינתי בפסק דיני מיום 11/8/16 שבאמ"צ 49/15 ( פורסם במאגרים ) , אמת המידה המנחה את בית המשפט שעה שעליו להכריע בין אימוץ סגור לבין אימוץ פתוח , היא זו של טובת המאומץ בלבד. מסקנה זו נובעת מהוראת סעיף 1 (ב) לחוק האימוץ וכן מתקנה 280 א ( א) לתקנות סד"א.
כפי שהתגבשה ההלכה בפסיקה, דרך המלך הינה האימוץ הסגור ואילו האימוץ הפתוח הינו החריג . ראה עמ"צ (מחוזי ב"ש ) 46861/05/17 מיום 9/7/17.
- באמ"צ 49/15 לעיל פרטתי בהרחבה אודות השיקולים הקיימים בפסיקה בעד אימוץ סגור, וכן אלו הקיימים בפסיקה בעד אימוץ פתוח, תוך שסברתי כי הגיעה העת לבחינה מחודשת של סוגיית האימוץ הפתוח נוכח המציאות המשתנה , וכדברי כבוד השופט רובינשטין בבע"מ 10791/05 "כי יתכן שנושא האימוץ הפתוח טעון חשיבה פתוחה בעולם משתנה".
כן סברתי, כי נוכח העולם הטכנולוגי והאינטרנטי בו אנו חיים כיום, והיכולת של הורה ביולוגי לאתר את בנו המאומץ וההיפך , וזאת ללא ידיעת הגורמים הטיפוליים, כי אז "באלטרנטיבה שבין קשר לא מטיב אך מפוקח לבין קשר פרוץ ולא מפוקח, יתכן כי במקרים מתאימים, תהא לאלטרנטיבה הראשונה את העדיפות מנקודת מבט של טובת הילד".
עוד סברתי באמ"צ 49/15 המוזכר לעיל כי ייתכן והגיעה השעה כי לא תינתן עדיפות מראש לאימוץ הסגור על פני האימוץ הפתוח, וכל מקרה ייבחן לגופו ולפי נסיבותיו בהתאם לכלל המנחה בדבר "טובת הקטין- טובת המאומץ".
- בפסק דיני מיום 17/8/17 שבאמ"צ 13/16 ( פורסם במאגרים ) התקדמתי צעד נוסף בכל הקשור לסוגיית האימוץ הסגור / הפתוח שנעה עד אז בין " שתי חלופות בינריות" ׁ ( אימוץ סגור או אימוץ פתוח ) , עת סברתי כי "במקרים מתאימים, אפשר לשקול, לטובת הקטין, שילוב בין שתי החלופות הקיימות, דהיינו אימוץ סגור שיכול ובהתקיים תנאים מסויימים יהפוך לאימוץ פתוח ואימוץ פתוח שיכול ובהתקיים תנאים מסוימים יהפוך לאימוץ סגור".
שילוב בין שתי החלופות, כך סברתי באמ"צ 13/16 לעיל, יטיב עם הקטין המאומץ, יאפשר מענה לצרכיו המתפתחים והמשתנים של הקטין, ויאפשר לילד המאומץ ליהנות מיתרונותיו של כל אפיק אימוץ.
- בפסק דין זה, אבקש לפסוע , בזהירות המתבקשת , צעד נוסף ולקבוע כי פסק דין בעניין אופי האימוץ, יכול במקרים המתאימים, יהא משום חריג לכלל בדבר סופיות הדיון ויכול ויבחן בשנית עם קיום שינוי נסיבות המצדיקות בחינה מחודשת של טובת המאומץ.
להבנתי, לא קיימת מניעה בחוק האימוץ , כי במקרים המתאימים, המותב יקבע בחלקו של פסק הדין המתייחס לאופי האימוץ, כי בהתקיים נסיבות מסוימות בעתיד, יבחן אופי האימוץ בשנית, בבחינת חריג לכלל בדבר סופיות הדיון.
- אכן בחוק האימוץ לא קיים סעיף כדוגמת סעיף 74 לחוק הכשרות המשפטית המאפשר שינוי החלטות נוכח שינוי נסיבות, אולם לטעמי, אף ללא סעיף דומה בחוק האימוץ, ניתן במקרים המתאימים , לקבוע בפסק הדין עצמו כי אופי האימוץ יכול ויבחן בשנית נוכח שינוי נסיבות, בבחינת חריג לכלל בדבר סופיות הדיון, ואבהיר.
- מסקנתי לעיל, נובעת, בין היתר, מהוראת סעיף 1 (ב) לחוק האימוץ הקובעת כי " צו אימוץ וכל החלטה אחרת לפי חוק זה יינתנו אם נוכח בית המשפט שהם לטובת המאומץ".
סעיף 1 (ב) לחוק האימוץ, " מכפיף" כל החלטה מכוח חוק האימוץ , לטובת המאומץ, וברי כי גם החלטה בעניין אופי האימוץ צריך שתהלום את טובת המאומץ.
אולם טובת הקטין- טובת המאומץ, יכול ותשתנה במרוצת השנים נוכח שינוי נסיבות, באופן המצדיק, שמא המחייב, את שינוי אופי האימוץ.
טובת המאומץ מכוח סעיף 1 (ב) לחוק האימוץ, בכל הקשור לאופי האימוץ, אינה רק טובת המאומץ במועד מתן פסק הדין אלא טובתו במרוצת השנים - ממועד מתן פסק הדין ועד למועד הגיעו לגיל 18 שנים.
הנה, איפא , מקור סמכותו של בית המשפט לקבוע כי חלקו של פסק הדין המתייחס לאופי האימוץ יהא משום חריג לכלל בדבר סופיות הדיון, מצוי בעקרון העל הקבוע בסעיף 1 (ב) לחוק האימוץ- טובת המאומץ.
- תקנה 294 (ב) לתקנות סד"א, מאפשרת לבית המשפט להפוך אימוץ פתוח שנקבע בשלב הכרזת בר האימוץ לאימוץ סגור בשלב צו האימוץ.
הנה אם כן , גם תקנות סד"א, הכפופות לעיקרון העל של טובת המאומץ כמפורט בסעיף 1 (ב) לחוק האימוץ, מכירות באפשרות כי אופי האימוץ יכול וישתנה.
- בבואנו לבחון מהו "טובת המאומץ" , עלינו לצקת לתוכו תוכן ולקבוע קריטריונים לצורך יישומו במקרה הקונקרטי. המונח "טובת הקטין המאומץ " כולל בתוכו פרמטרים רבים, ונוכח המשמעות האופרטיבית של הליך האימוץ ( ניתוק הקשר הביולוגי ) , יש לטעמי לכלול בתוכו גם את רצון המאומץ עצמו.
על פי רוב ומטבע הדברים , במועד מתן פסק הדין בתיקי אימוץ, ובשל גילו הצעיר של הקטין, נבצר מבית המשפט לקבל את עמדתו ביחס לאופי האימוץ. בית המשפט בוחן את טובת הקטין שבפניו בהסתמך על כלל הראיות שבפניו, אך במועד מתן פסק הדין, לרוב הוא נעדר מרכיב חשוב- רצון המאומץ- רצון הקטין.
גישתי לעיל, המאפשרת בנסיבות המתאימות לקבוע כי חלקו של פסק הדין בדבר אופי האימוץ יכול וייבחן בשנית בבחינת חריג לכלל בדבר סופיות הדיון, תאפשר לשופט, בחלוף השנים, לשכלל את רצון הילד המאומץ בקביעת אופי האימוץ.
טול לדוגמא מקרה בו בית המשפט הכריז על קטין כבן שלוש שנים בר אימוץ וקבע כי נסיבותיו של המקרה וטובתו של הקטין מחייבות אימוץ סגור. אולם במרוצת השנים ובהגיעו של הקטין לגיל 14 שנים מבקש אותו קטין להיפגש עם הוריו הביולוגיים. בהעדר אפשרות לשנות את חלקו של פסק הדין בדבר אופי האימוץ הסגור, כל שנותר לאותו קטין הוא להמתין ( לעיתים תוך מפח נפש ) עד הגיעו לגיל 18 שנים או לחילופין לנסות בדרכים לא מפוקחות, לאתר את הוריו הביולוגיים וליצור איתם קשר לא מפוקח. גישה אחרת המכירה , במקרים המתאימים, באפשרות כי יקבע בחלקו של פסק הדין הקובע את אופי האימוץ , כי יכול ואופי האימוץ יבחן בשנית בעתיד ובהתקיים נסיבות מסוימות , תאפשר לאותו קטין (ואולי אף להוריו המאמצים), להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט, אשר תיבחן על ידו, תשכלל את כלל הנתונים הרלוונטיים לאותו מועד, ובכלל זה רצון הקטין ויכולתו הנפשית, ותקבע מחדש את אופי האימוץ, והכל בשים לב לטובתו העכשווית של אותו קטין.
- לטעמי, קביעה גורפת כי חלקו של פסק הדין בדבר אופי האימוץ אינו ניתן לשינוי, תוך שבית המשפט קובע כי זוהי טובתו של הקטין שבפניו ממועד מתן פסק הדין ועד הגיעו לגיל 18 שנים, וזאת אף מבלי לשמוע את עמדתו של אותו קטין נוכח גילו, יכול והינה גישה פטרונית מידי, ויכול וחלילה תחמיץ את טובת המאומץ במרוצת השנים.
- לאחר שעיינתי באשר הוגש בתיק לרבות נימוקי באות כוח הצדדים כמפורט בסיכומיהן, ולאחר שקלול היתרונות והחסרונות שבכל אפיק אימוץ, סבורני כי, נכון למועד מתן פסק דין זה ,טובת הקטינה שבפניי כי תוצאות האימוץ לא יצומצמו ובאופן שהאימוץ יהא סגור, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן:
א. ניסיון העבר מלמד , כי שינויים בחייו של המשיב, הפרו את יציבותו , החזירו אותו להתנהגות עבריינית, וגרמו לאי יציבות בכל הקשור למפגשיו עם הקטינה.
במהלך השנתיים הראשונות ממועד הוצאת הקטינה ממשמורתו, ובזמנים בהם היתה למשיב שגרת חיים מבחינת עבודה ודיור הוא הקפיד לשמור על רצף ביקורים עם הקטינה במרכז הקשר. אולם מהמועד בו פוטר מעבודתו ( ינואר 2016), המשיב איחר ואף לא הגיע למפגשים עם הקטינה, ושוב התדרדר להתנהגות פלילית.
במהלך ניהול ההליך שבפני, ולמרות שהמשיב הגיש בקשה לחידוש מפגשיו עם הקטינה, שוב נקלע להתנהגות עבריינית , שוב נעצר , נשפט ושוב נכלא.
מאחר ובנקודת הזמן הנוכחית, ובטרם השלים המשיב את ההליך הטיפולי לו הוא זקוק וטרם הוכיח במבחן הזמן את הצלחת הטיפול, אין המשיב יכול לטעמי להתחייב לרצף ביקורים .
ב. טובת הקטינה שכיום כבת 4 שנים, ואשר לא פגשה את המשיב מזה כשנתיים, שלא לגרום לטלטלה בחייה , שכן היא ממילא מתמודדת עם קשיים רגשיים והתנהגותיים, ויכולתה להכיל שתי דמויות הוריות מוטלת בספק . ראה לעניין זה גם דברי המומחה דר' עמוס שרון בעמ' 3-4 לפרוטוקול מיום 19/10/17.
אין להתעלם גם מכך שמדובר בקטינה עם צרכים מיוחדים , עיכוב התפתחותי וקשיים בהתנהגות ובתחום הרגשי. יש לאפשר לקטינה , בוודאי בשלב זה של חייה, להשקיע את כוחותיה ומשאביה , בתהליך קליטתה במשפחה המאמצת ובחיזוק התפתחותה. ראה לעניין זה דברי המומחית גב' ויקי נוס בעמ' 2 לפרוטוקול מיום 26/11/17.
ג. בשים לב לכך שהקטינה הוצאה ממשמורתו של המשיב עת היתה כבת חודש ימים, הגם שבמשך כשנתיים לאחר מכן נפגש עמה המשיב במרכז הקשר, ובשים לב לכך שבמשך קרוב לשנתיים האחרונות המשיב לא פגש בקטינה , הרי שלא ניתן לומר כי המשיב הוא חלק בלתי נפרד מזהותה ומעולמה של הקטינה. ראה לעניין זה דברי המומחה דר' עמוס שרון בעמ' 2-3 לפרוטוקול מיום 19/10/17.
- אינני מתעלם " מנקודות האור " בכל הקשור למשיב, ובכלל זה:
א. בניגוד לאם, המשיב לא נטש את הקטינה, והשתתף בכל ועדות הטיפול בעניינה.
ב. במשך כשנתיים ממועד הוצאת הקטינה ממשמורתו , המשיב הקפיד לפגוש בה במרכז הקשר, כאשר הביקורים תוארו כחיוביים.
ג. הגם שבפועל המשיב טרם תרגם רצון למעשה, הוא מביע רצון להשתקם.
ד. לא קיים חשש כי המשיב יחבל מהליך האימוץ של הקטינה. לעניין זה ראה דברי המומחה דר' עמוס שרון בעמ' 9 לפרוטוקול מיום 19/10/17.
ה. חרף התנהגותו המינית העבריינית, לא עלה חשש כי המשיב יפגע מינית בקטינה, ונראה כי חשש כזה גם לא קיים כעת. ראה לעניין זה עדות המומחה דר' עמוס שרון בעמ' 9 לפרוטוקול מיום 19/10/17.
כמו כן, אינני מתעלם מיתרונות האימוץ הפתוח כפי שפורטו על ידי בהרחבה באמ"צ
49/15 המוזכר לעיל, ובכלל זה רצונו של ילד לתור אחר זהותו ושורשיו.
יחד עם זאת, סבורני כי בנקודת הזמן הנוכחית, טובת הקטינה מחייבת כי תוצאות האימוץ לא יצומצמו . אולם יש באמור לעיל ( לרבות היתרונות באימוץ הפתוח ) , כדי שאקבע כי אופי האימוץ במקרה שבפני יכול ויבחן בשנית על ידי בית המשפט בחלוף הזמן ובהתקיים התנאים המצטברים הבאים: המשיב יעבור בהצלחה הליך טיפולי-שיקומי תוך שהצלחת ההליך תעמוד גם במבחן הזמן , והקטינה החל מהגיעה לגיל 12 שנים, תביע את רצונה לקיום קשר כזה.
להבנתי , יש בקביעה לעיל, כדי לאפשר לבית המשפט לבחון את טובת הקטינה, לא רק במועד מתן פסק הדין, אלא לאפשר בחינה חוזרת עם חלוף השנים , וליתן משקל לרצונה של הקטינה בבוא היום.
- מהחומר שהובא בפני, עולה סיפור חייו הטרגי של המשיב הכולל קשיים חברתיים ולימודיים מגיל צעיר, אונס אלים שעבר בגיל 12 שנים, קשיי הגירה וכניסה למעגל ההתמכרות והעבריינות. היותו של המשיב נפגע עבירת מין בעצמו , יש בו כדי ליתן הסבר פסיכולוגי להתמכרויותיו ולהתנהגותו המינית הפסולה .
אכן לא ניתן להישאר אדיש לסיפור חייו הטרגי של המשיב , כפי שלא ניתן להתעלם מרצונו להשתקם ( הגם שטרם תורגם למעשה ונבחן בחלוף הזמן ) ומאהבתו ומגעגועיו הכנים לבתו. אולם , בסופו של דבר, בבחינת אופי האימוץ יש לשקול את טובת הקטינה וזו בלבד.
סיכום:
- אשר על כן, הנני מורה כדלקמן:
א. הנני מכריז על הקטינה בת אימוץ ביחס למשיבה, וכן מורה כי תוצאות האימוץ ביחס אליה לא יצמצמו ( אימוץ סגור ).
ב. הנני מכריז על הקטינה בת אימוץ ביחס למשיב, וביחס לאופי האימוץ מורה כדלקמן:
- תוצאות האימוץ לא יצומצמו ( אימוץ סגור ) ,אך המשיב יוכל לקבל מעו"ס לחוק האימוץ, אחת לשנה, עדכון כללי בדבר מצב הקטינה, ולהותיר לקטינה, אחת לשנה, מכתב, אשר ישמר בתיקה בשירות למען הילד, ככל שתבקש לפתוח את תיק האימוץ בהגיעה לגיל 18 שנים.
- אופי האימוץ יבחן בשנית על ידי בית המשפט, ככל שתוגש בקשה מתאימה (בבחינת חריג לכלל בדבר סופיות הדיון) בהתקיים שני התנאים המצטברים בסעיף 77 לעיל- המשיב יעבור בהצלחה הליך טיפולי-שיקומי תוך שהצלחת ההליך תעמוד גם במבחן הזמן, והקטינה החל מהגיעה לגיל 12 שנים, תביע את רצונה לקיום קשר כזה.
- הנני מתיר פרסום פסק הדין ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
ניתן והודע היום כ"ה אדר תשע"ח, 12/03/2018 במעמד הנוכחים.
|
|
|
אלון גביזון, שופט
סגן נשיאה לענייני משפחה
במחוז דרום.
|