פס"ד בתביעה בעניין הסכם הלוואה מבנק לשם קניית דירה

טענות התובע

התובעים (להלן – אלופר), בני זוג, חתמו ביום 6.3.07 על הסכם מכר (להלן – ההסכם), ולפיו רכשו בית מגורים בפתח תקווה (להלן – הבית). עובר לחתימה על ההסכם, ולאחר שפרטי העיסקה כבר סוכמו בין אלופר והמוכר, פנו אלופר בנובמבר 2006 לנתבע (להלן – הבנק) בבקשה לקבלת הלוואה למימון רכישת הבית. אלופר מסרו לבנק את כל פרטי עסקת רכישת הבית והציגו בפניו את כל המסמכים, אותם ביקש הבנק לראות. ביום 22.11.06 נתן הבנק לאלופר אישור לקבלת הלוואה למימון רכישת הבית (להלן – האישור), שבו נאמר:

"אנו מודים על פנייתכם לבנק הפועלים ושמחים להודיעכם כי ביום 22.11.2006 14:06 אשרנו עקרונית את בקשתכם לקבלת הלוואה לדיור ...".

האישור מצורף כנספח ג לכתב התביעה. כבר עתה יצויין, כי נוסח מלא של האישור הוגש על ידי הבנק כמוצג ה בתיק המוצגים מטעם הבנק. בנוסח זה נאמר במפורש, כי מתן ההלוואה כפוף לאימות הנתונים, אשר נמסרו לבנק.

בהסתמך על האישור חתמו אלופר על ההסכם.

סכום ההלוואה שהתבקש מהבנק היה 650,000 ₪. סכום זה היה אמור לממן את התשלום האחרון עבור הבית, כאשר מחירו של הבית הועמד בהסכם על סך של 1,029,000 ₪.

אלופר עמדו בתשלומים, שנקבעו בהסכם. בהגיע המועד לביצוע התשלום האחרון, שאותו ביקשו לממן באמצעות קבלת ההלוואה מהבנק, כאמור לעיל, נמנע הבנק מלהעמיד לרשותם של אלופר את ההלוואה. תחת זאת הציב הבנק בפני אלופר שורה ארוכה של דרישות. חלק מאותן דרישות היו מסורבלות, מורכבות, בלתי סבירות ובלתי מעשיות, ונדרש לשם ביצוען זמן רב ביותר. דרישות אלו לא נזכרו באישור, והועלו על ידי הבנק רק לאחר החתימה על ההסכם. חרף זאת, ועל מנת שלא להימצא בפני שוקת שבורה, ניסו אלופר למלא אחר דרישות אלו של הבנק. הבנק המשיך והעלה בפני אלופר דרישות חדשות, וזאת גם לאחר חלוף המועד לביצוע התשלום האחרון, אותו היתה אמורה לממן ההלוואה מהבנק, שלגביה ניתן האישור, כאמור לעיל.

עקב אי מתן ההלוואה נגרם עיכוב בביצועו של התשלום האחרון. אלופר החלו לקבל מבא כוחו של מוכר הבית התראות בנוגע לדחיית מועד מסירת החזקה בבית לנוכח האיחור בתשלום. ביום 31.5.07 התקבל מכתבו של בא כח מוכר הבית, עו"ד מירון גלמן (להלן – עו"ד גלמן). במכתב זה נאמר ע"י עו"ד גלמן, כי לא יוכל למלא אחר דרישותיו של הבנק. הודעה נוספת של עו"ד גלמן ברוח זו התקבלה ביום 7.6.07.

רק ביום 3.7.07, כשמונה חודשים לאחר מתן האישור, נטען לראשונה ע"י הבנק באמצעות עו"ד תמי בשיסט-סלומון (להלן – עו"ד בשיסט), כי הבנק טרם אישר מתן ההלוואה לאלופר. להודעה זו של הבנק צורפה רשימה חדשה של דרישות, שהעמיד הבנק כתנאי למתן ההלוואה.

ביום 8.8.07, משאלופר לא יכלו לעמוד בתשלום השלישי עקב התנהלותו של הבנק, הודיע מוכר הבית (להלן – המוכר) לאלופר על ביטול ההסכם. ביום 28.8.07 הגיש המוכר נגד אלופר ונגד בא כוחם, עו"ד חיים כהן, תובענה בה עתר למתן פסק דין הצהרתי בדבר בטלות ההסכם וסעדים נלווים. אלופר הגישו תובענה נגדית ובה עתרו למתן פסק דין הצהרתי בדבר תקפותו של ההסכם. ביום 12.12.07 הגיעו אלופר לפשרה עם המוכר, שלה ניתן תוקף של פסק דין, ולפיה ההסכם יבוטל ללא תשלום פיצויים מצד אחד למשנהו. עוד הוסכם, כי הערת האזהרה, שנרשמה בהתאם להסכם, תימחק, והכספים ששולמו על חשבון התמורה יושבו לאלופר.