פס"ד בתביעה הצהרתית שהגיש אב נגד בתו בדבר שני נכסים

לפניי תביעה הצהרתית.

רקע עובדתי רלוונטי

1. התביעה הוגשה על ידי מר *** (להלן: "התובע"), כנגד בתו, הגב' *** (להלן: "הנתבעת").

2. לתובע ולאשתו המנוחה (להלן: "המנוחה") נולדו ארבע בנות – הנתבעת ושלוש בנות נוספות (להלן: "הבנות").

3. במסגרת התביעה עתר התובע לסעד הצהרתי בדבר שני נכסים שהועברו על שם הנתבעת, כדלהלן:

• דירה ב*** (להלן: "הדירה").

• חנות ב*** (להלן: "החנות").

4. התובע עתר להורות כי שני הנכסים, הרשומים על שם הנתבעת כאמור, יירשמו על שמו בפנקסי הרישום.

עיקר טענות התובע

5. עניינה של תובענה זו בניצול חמור, זיוף, עושק וגניבה של הנתבעת כלפי התובע ומעשים חמורים ובהם העברת שני נכסים על שם הנתבעת, בכפיה, עושק וניצול מצבם הבריאותי והנפשי של התובע והמנוחה (להלן: "ההורים").

6. עקב מצבה הרפואי של המנוחה בעשרים השנים האחרונות, נזקקה האחרונה לסיוע וליווי צמוד של מטפלת. ממועד פטירת המנוחה, לבקשתה, המשיכה המטפלת לטפל בתובע. המטפלת הייתה חשופה להתנהגותה של הנתבעת.

7. לאחר שהנתבעת התגרשה מבעלה, היא חזרה יחד עם שתי בנותיה להתגורר בדירה שכורה ב***. הנתבעת ביקשה מההורים לסייע ולעזור להם בענייניהם הרפואיים, בהתנהלות הכספית ובהחזקה השוטפת של הבית. מעת שהחלה לטפל בענייני ההורים, החלה הנתבעת לפעול למידור אחיותיה ובעליהן שסייעו להורים עד לאותה העת, על מנת ליצור תלות של ההורים בנתבעת בלבד.

הדירה

8. הדירה הייתה רשומה על שם התובע בלבד.

9. הנתבעת החלה להפעיל לחצים, תוך איומים מפורשים כלפי ההורים, כי ככל שלא יענו לדרישותיה, היא תחדל מלסייע להם. מטרתה הייתה להעביר את הדירה על שמה.

10. לאחר שהמנוחה נכנעה ללחצים, התובע התנגד בכל תוקף לדרישת הנתבעת להעביר את הדירה על שמה ללא תמורה. המנוחה שהייתה נתונה להשפעתה המלאה של הנתבעת, הכריחה את התובע לחתום על מסמכים בזמן שהיה במצב נפשי קשה ובכך גרמה לו בלית ברירה להסכים להעברת הדירה על שם הנתבעת.

11. לאחר לחץ נוסף מטעם קרוב משפחה, מר ***, החתימה הנתבעת את התובע על מסמכי ההעברה, תוך "ניחומו" כי כספי השכירות של הדירה יועברו אל התובע. לשיטתה של הנתבעת, מדובר בהסכמה בלתי תלויה ובימים אלו היא מסרבת להעביר את כספי השכירות לחשבונו של התובע.

12. בשנת 2015 ההורים ערכו צוואה (להלן: "הצוואה משנת 2015") בה החליטו, בין היתר, לחלק את עיזבונם בין ארבע בנותיהם באופן שווה.

13. הנתבעת הפעילה לחץ על ההורים וגרמה להם לרשום בצוואה משנת 2015 כי הם מורישים את הדירה לה בלבד, זאת על אף שהדירה נרשמה על שמה כבר בשנת 2014 ובשונה משני נכסים נוספים שהועברו שנים קודם לכן על שם הבנות הנוספות ונרשם כי הנכסים כבר הועברו על שמן. בשל הלחץ של הנתבעת נרשם בצוואה כי הנתבעת תמונה כמנהלת העיזבון.

14. הצוואה משנת 2015 נחתמה בזמן שמצבה הבריאותי והנפשי של המנוחה היה בכי רע ומצבו הנפשי והדיכאון של התובע לא אפשרו לו להתנגד ולבקש הסברים.

15. ההורים ערכו צוואה נוספת בשנת 2018 (להלן: "הצוואה משנת 2018") שהיה מקום להורות על ביטולה משום שהיא נערכה על ידי הנתבעת מתוך כוונה למנוע מהתובע לממש את רצונו לאחר פטירת המנוחה וחתימת ההורים על הצוואה משנת 2018 נעשתה ללא מתן הסברים.

16. לאחר שהבין התובע את הקושי בהוכחת טענה זו, הודיע ביום 3.1.21 לנתבעת ולבנות על ביטול הצוואה ההדדית וביום 11.3.21 הכין צוואה חדשה שהופקדה אצל הרשם לענייני ירושה.

החנות

17. החנות הייתה רשומה על שם התובע.

18. הנתבעת הודיעה לתובע כי ישנה בעיה כלשהי בחנות וכי היא צריכה לטפל בעניינים הקשורים לחנות ועל כן ביקשה מהתובע לחתום על מסמכים לפיהם היא תוכל לפעול בשמו.

19. באחת ההזדמנויות, בזמן שהתובע התגורר אצל בתו ***, עקב אשפוז של המנוחה, ביקשה הנתבעת מהתובע לצאת מביתה של *** ולחתום על מסמכים. התובע חשש מהתנהגותה של הנתבעת וחתם "בעיניים עצומות" על כל מה שביקשה, תוך הסתמכות על דבריה כי מדובר במסמכים המאפשרים לה לטפל בענייני החנות ורכושו.

20. הנתבעת החתימה את התובע על מסמכים מספר פעמים, במקומות שונים והתובע אינו יודע באיזו מהפעמים החתימה אותו הנתבעת על העברת הזכויות בחנות. כמו כן הנתבעת החתימה את המנוחה על מסמכים בבית החולים מבלי לאפשר להורים לדעת מה תוכנם.
21. לאחרונה נודע לתובע כי הנתבעת ככל הנראה החתימה אותו על מסמכי העברה ללא תמורה גם ביחס לחנות ששוויה המוערך כיום הוא כ-5,000,000 ₪.

22. גם ביחס לחנות ועל מנת שלא "יידלקו נורות אדומות" אצל רשם המקרקעין, רשות המיסים וכו', רשמה הנתבעת כי דמי השכירות החודשיים יועברו אל התובע, אך כספים אלו אינם מועברים אליו מזה כחצי שנה והנתבעת התנגדה להעברת הכספים לחשבון הבנק החדש של התובע.

עיקר טענות הנתבעת

23. נראה כי מי שעומד מאחורי התובענה אינו התובע, כי אם מי מבנותיו או מי מחתניו, אשר לא השלימו עם העובדה כי הנתבעת קיבלה במתנה מההורים את שני הנכסים לאור הקשר העמוק הקרבה והטיפול של הנתבעת בהורים במהלך כל השנים, כאשר באותה העת היו הבנות מנותקות קשר של ממש עם ההורים.

24. מדובר במתנות שהושלמו ברישום.

25. שני הנכסים הועברו לנתבעת על פי רצון מוחלט של שני ההורים.

26. הנתבעת מעולם לא איימה על התובע, ולא הרחיקה את הבנות מההורים אלא להיפך. הבנות התרחקו מההורים ביוזמתן, לא תמכו בהם וצמצמו מאוד את ביקוריהן אצל ההורים ולעומת זאת הנתבעת תמכה בהם.

27. רק לאחר פטירת המנוחה החליטו בנותיו של התובע לנסות להשתלט על רכוש ההורים וגרמו ליצירת נתק מוחלט בין הנתבעת לתובע.

28. ההורים הם אלה שביקשו מהנתבעת לסייע להם, זאת לאחר שהנתבעת נותרה הבת הטובה היחידה שהייתה לצדם ומשכך גם המועדפת.

29. הדירה הוענקה לנתבעת על פי רצון מוחלט של ההורים והעניין נעשה כדת וכדין בפני עו"ד. נוסף על כך, ההורים ציינו את הענקה זו גם בצוואה הדדית שערכו, עליה חתמו בפני שני עדים.

30. ההצעה לפיה שכר הדירה ישולם להורים הייתה הצעה של הנתבעת והתקבלה ברצון. לא הופעל כל לחץ או כפיה על ההורים.

31. כל כספי השכירות הועברו לתובע כפי שהוסכם בהסכם המתנה.

32. על אף שהבנות נטשו את ההורים ציוו גם להן ההורים בצוואתם נכסים.

סוגיית כשירות ההורים

33. בדיון שהתקיים ביום 14.12.22, במסגרתו, בין היתר, סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה, הודיע התובע כי הוא עומד על טענתו בדבר חוסר כשירות של ההורים ראו: פרוט' עמ' 75 ש' 18-33.

34. הנחת יסוד היא, כי כל אדם כשיר לעשות פעולות משפטיות, זולת אם כשרותו הוגבלה או נשללה, כאמור בסעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 ראו: ת"ע 62835-08-19 א' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב (13.2.2022).

35. שלילת כשרותו של אדם לעשיית פעולות משפטיות היא אינה דבר של מה בכך ראו: תמ"ש 20800-07-18 ג. נ' ש. (14.6.2022).

36. כשירות או אי כשירות היא עניין שברפואה ראו: ת"ע 12074-03-16 מ' נ' י'(המנוח) (2.10.2022) ועניין שברפואה יש להוכיח באמצעות חוות דעת מומחה ראו: ע"א 472/81 קצין התשלומים נ' אברג'יל, פ"ד לז(2) 785 (1983); רע"א 4662-05-15 פל. נ' אבו יונס (6.5.2015); רע"א 1023/16 פל. נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (19.6.2016).

37. התובע לא ביקש למנות מומחה להוכחת הטענה בדבר חוסר הכשירות של ההורים ראו: פרוט' עמ' 76 ש' 1 ודי בכך כדי לדחות את הטענה.

38. מעבר לכך, עדויות התובע ותשתית ראייתית נוספת שהונחה לפניי, לא הותירו ספק כי ההורים היו כשירים לחתום על המסמכים ביחס לשני הנכסים.

39. עו"ד ס. אשר טיפל בעסקת המתנה ביחס לדירה, התרשם שהמנוחה הבינה את ההסבר שנתן לה וכי התובע היה צלול ראו: פרוט' עמ' 22 ש' 9.
40. עו"ד א. שהכיר את התובע 15 שנים וטיפל בענייניו המשפטיים ראו: פרוט' עמ' 58 ש' 25-26, לרבות בעסקת המתנה ביחס לחנות, העיד כי התובע "...היה צלול וידע בדיוק מה יש לו גם בעניין הרכוש שלו והכסף שלו" וכי היה כשיר לדעתו ראו: פרוט' עמ' 54 ש' 17-18 ראו גם: עדותו לפיה שני ההורים היו כשירים ראו: פרוט' עמ' 57 ש' 3-4.

41. הסתמכות בית המשפט על התרשמות עורך הדין שטיפל בעסקאות המתנה והתרשם במישרין מן ההורים בשאלת צלילות דעתם אינה "קלוטה מן האויר", ומעוגנת בפסיקה ראו: ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ"ד נד(2) 215 (2000); עמ"ש 42104-02-21 ע' פ' נ' ג' מ' (1.6.2021).

42. גם תביעה זו הוגשה על ידי התובע בשנת 2020, דהיינו שנים לאחר ביצוע שתי העסקאות, ובצדק השיב עוה"ד ס. לב"כ התובע בחקירה הנגדית: "אם אתה חושב שהוא לא היה כשיר בשנת 2014, אז איך אתה מייצג אותו היום..." ראו: פרוט' עמ' 24 ש' 11-12.

43. התובע צירף מסמכים רפואיים שונים לצורך הוכחת טענת חוסר כשירות ראו: פרוט' עמ' 68 ש' 11, 32-33, עמ' 75 ש' 29-31, ראו גם: נספח 6 ו-7 לתיק המוצגים של התובע ואולם אין בהם כדי להוביל למסקנה ברורה וחד משמעית על אודות מצבם הקוגניטיבי של ההורים ראו למשל: סיכום שחרור מיום 17.1.18 בו צוין כי התובע "צלול ומעט סיעודי".

44. ב"כ הנתבעת טענה ובצדק כי "אנחנו לא יודעים לקרוא מסמכים רפואיים...". טענה זו מתיישבת עם עמדת הפסיקה ראו למשל: ע"א 472/81 קצין התגמולים נ' אברג'ל, פ"ד לז(2) 785 בו נקבע כי:

"מציעה אני, שלא נעשה עצמנו לחכמי הרפואה, אלא נישאר בתחום תפקידנו כחכמי המשפט ונשאיר את העיסוק בתורת הרפואה לבקיאים בה. סבוכה היא תורת הרפואה בכלל ותורת רפואת הנפש בפרט מכדי שהדיוטות יכניסו ראשיהם בה, אף אם ינו לעשות זאת בעזרת ספרי רפואה ומילונים רפואיים למיניהם. אין לנו אלא להשאיר שאלה זו למומחים.."

45. גם אם חלק מהמסמכים הרפואיים שהגיש התובע מצביעים על ירידה כזו או אחרת במצבו הנפשי והבריאותי ראו: למשל נספח 6 עמ' 54, 70, 100 לתיק המוצגים של התובע, הרי שלא כל ירידה בכושרו הקוגניטיבי של אדם בהכרח שוללת את כשירותו ראו: ת"ע 40700/09 ט.ל. נ' י.ע. (26.6.2012).

46. הדבר נכון ביתר שאת, מקום בו הירידה במצבו הנפשי הנטען של התובע הסתכמה בדיכאון בלבד ראו: פרוט' עמ' 2 ש' 31.

47. בת"ע (פ"ת) 71624-11-17 אלמוני נ' אלמונית (1.6.2021) נפסק כי:

"דיכאון מתאר עצב או אבל, אך דיכאון כשלעצמו אינו טעם לפסילת צוואה. נטילת נוגדי דיכאון אינה פוגמת כשלעצמה בכשירות האדם או בצלילותו. כך גם דיכאון כשלעצמו איננו בהכרח פוגע במסוגלות של הלוקה בו לערוך צוואה, אלא רק בדרגות החמורות שלו, כאשר הדיכאון משבש את הליכי החשיבה".

48. במקרה שלפניי אין עדות לכך שהדיכאון בו היה שרוי התובע בעת העברת הזכויות בנכסים, שלל ממנו את הצלילות וכושר השיפוט השוו: ת"ע 62835-08-19 א' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב (13.2.2022).

49. להפך, עו"ד א. שהכיר את התובע שנים רבות וטיפל בענייניו המשפטיים העיד כי התובע "לאורך כל השנים היה פסיבי... אבל היה צלול וכשיר לחתום על מסמכים..." ראו: פרוט' עמ' 59 ש' 1-2 בפרט בכל הנוגע לענייניו הכספיים ראו: פרוט' עמ' 59 ש' 3-4.

50. גם חתנו של התובע, שזומן כעד מטעמו, העיד כי התובע היה צלול "אז" וכי "עכשיו הוא גם בריא וצלול" ראו: פרוט' עמ' 36 ש' 1.

51. על יסוד כל אלה אני קובע כי לא הוכחה טענת התובע כי ההורים לא היו כשירים בעת עשיית מי מהעסקאות מושא ההליך ואני דוחה טענה זו.

טענת זיוף

52. לאור טענת התובע על אודות זיוף המסמכים ראו: ס' 3 לכתב התביעה ועל פי בקשתו, מונתה כמומחית מטעם בית המשפט הגב' *** (להלן: "המומחית").

53. במסגרת בקשתו למינוי מומחה, הבהיר התובע ברחל בתך הקטנה כי הוא אינו חולק לגבי חתימות ההורים על המסמכים להעברת הזכויות בדירה, ובקשתו מתייחסת רק לבדיקת חתימת ההורים על המסמכים להעברת הזכויות בחנות.

54. מסקנת המומחית, למצער ביחס לחתימת המנוחה, לא הייתה חד משמעית והמומחית קבעה כי קיימת אפשרות שהחתימה לא נכתבה על ידי המנוחה. יחד עם זאת, המומחית הבהירה כי הסתייגות זו נובעת מכמות מועטה של תכונות כתיבה בחתימת המחלוקת ומהעדר דוגמאות חתימה הסמוכות לשנת 2018.

55. במילים אחרות, המומחית לא קבעה באופן חד משמעי כי חתימת המנוחה זויפה.

56. כידוע חוות דעת מומחה אינה חזות הכל והיא מהווה רק חלק ממכלול הראיות המונחות בפני בית המשפט ובמקרים מסוימים רשאי בית משפט להעדיף ראיות אחרות על פני חוות הדעת השוו: ת"ע (י-ם) 40700/09 ט.ל. נ' י.ע. (26.6.2012); ת"ע 59653-12-14 ק' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים (1.9.2019).

57. זאת ועוד, טענת זיוף ניתן להוכיח באמצעות דרכים נוספות ראו: בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מ"ז(3) 240 (1993), כדלהלן:

• באמצעות עדות ישירה של החותם או של מי שהיה עד לחתימה.

• באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן.

ג.   על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים  במחלוקת, ומעיד על מידת התאמתן למסמך.

58. העברת הזכויות בחנות על שם הנתבעת בוצעה כאמור על ידי עוה"ד א. וזה האחרון העיד כי ביום 24.12.18 החתים את המנוחה על מסמך המאשר את העברת הזכויות בחנות ראו: פרוט' עמ' 54 ש' 1-3.

59. התובע טען בסיכומים כי יתכן שעוה"ד א. סמך על הנתבעת שהחתימה את המנוחה והודאתו של עוה"ד א. בעניין זה הייתה מסבכת אותו ראו: פרוט' עמ' 67 ש' 33-36. טענה זו לא ניתן לקבל הן מפני שהנתבעת ועוה"ד א. לא נחקרו בעניין זה על ידי התובע והן מפני שהיא לא מצאה תמיכה כלשהי בתשתית הראייתית.

60. עוה"ד א. העיד – ועדותו הייתה סדורה, קוהרנטית ומהימנה – כי על אף שהמנוחה חתמה בפניו על מסמכי העברה בבית החולים, הוא לא הסתפק בחתימה זו ולא הסכים לאשרה ראו: פרוט' עמ' 53 ש' 28-29. עוה"ד א. חזר לבית המנוחה לאחר ששוחררה מבית החולים כדי להחתים אותה על מסמכי העברה פעם נוספת, לא לפני שהמנוחה והתובע זכו להסבר מפורט מטעמו על-אודות המשמעות של העברת הזכויות על שם הנתבעת ראו פרוט' עמ' 54 ש' 1-3.

61. כידוע, כמות הראיות ורף הראיות הנדרשים לצורך הוכחת טענת זיוף, אשר לה גוון מעין פלילי, צריכים להיות גבוהים יותר מהרף הרגיל הנדרש במשפט אזרחי ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות ראו: ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל, פ"ד מ(1) 589 (1986); ע"א 373/89 חסן מסרי נ' ח'לף, פ"ד מה(1) 729, 742 (1991); ע"א 4126/05 חג'אזי נ' ועד עדת הספרדים (20.6.2006) ; ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון (11.4.2013).

62. הראיות שהונחו לפניי לא הובילו למסקנה כי חתימת ההורים על גבי מסמכי ההעברה זויפה. להפך, על יסוד עדותו של עוה"ד א. כמפורט לעיל השתכנעתי שההורים חתמו לפניו על מסמכי ההעברה ואני דוחה את טענת הזיוף.

נטל הוכחה

63. ככלל, במשפט אזרחי על התובע להרים את ההוכחה עד למעלה מ-50% על פי מאזן ההסתברות ראו: ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589 (1986).

64. ואולם, במקרה שלפניי, מידת ההוכחה היא שונה.

65. ראשית, אין מחלוקת כי הרישום בשני הנכסים הושלם וכי שני הנכסים רשומים כיום על שם הנתבעת. הנטל לסתירת חזקת הבעלות העולה מהרישום והוכחה כי הרישום של הזכויות אינו משקף את מצב הדברים האמיתי הוא נטל כבד מאוד ראו: ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (1.2.2006).

66. בהתאם לפסיקה, רק במקרים חריגים בהם הטעות הרישומית "זועקת לשמים" ניתן יהיה "לפתוח" את הרישום, כאשר ביהמ"ש משתכנע שהרישום בפנקס המקרקעין אינו משקף כשורה את זכויות הצדדים בקרקע ראו: ע"א 8995/03 עמותת אהל יצחק נ' עמותת אהל דוד לצרכי דת (9.2.2009); תמ"ש 16384-02-16 ד' נ' ד' (9.7.2017).

67. שנית, התביעה הוגשה לאחר פטירת המנוחה ובשל אופי התביעה והעיתוי בו הוגשה, יש להחיל עליה כללים מחמירים מבחינה ראייתית כאילו הייתה זו תביעה כנגד עזבון ראו: תמ"ש 50744-06-13 א.פ. נ' ד.ג. (25.8.2015). דהיינו, מידת ההוכחה הנדרשת היא ברמה גבוהה בהרבה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל ראו: ע"א 323/86 לרנר נ' ניב (1.12.1986) ונדרשות "ראיות חזקות יתר על המידה הרגילה" ראו: בע"א 843/87 כוכב נ' עזבון חיטרוש (1.12.1987).

68. בעניין זה טענה ובצדק ב"כ הנתבעת בסיכומים כי השיהוי בהגשת התביעה – מבלי שניתן לשיהוי זה הסבר ממשי ראו: פרוט' עמ' 7 ש' 3-5, עמ' 16 ש' 28-31 – גרם לנזק ראייתי כבד בכך שנמנע ממנה להביא את המנוחה לעדות כדי לשפוך אור על נסיבות ביצוע העברת הזכויות בשני הנכסים ראו: פרוט' עמ' 73 ש' 23-26.

69. התובע לא עמד בנטל כבד זה וכפי שיפורט בהמשך, התובע לא עמד גם בנטל ההוכחה הרגיל ראו: ע"א 9145/18 שרות מזור א' לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל נ' שרות פלוס בע"מ (24.1.2021) להוכחת תביעתו.

דיון והכרעה

70. לאחר עיון במלוא התשתית הראייתית, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות ביחס לשני הנכסים.

הדירה

71. הדירה הועברה לנתבעת במתנה בשנת 2014 ולשם כך ביום 00.00.14 נערך הסכם מתנה בין התובע לנתבעת, נחתמו תצהירי העברה וייפוי כוח בלתי חוזר, בקשה לרישום מקרקעין ושטר מכר ראו: נספח 8 לתיק המוצגים של התובע.

72. עסקת המתנה טופלה, כאמור, על ידי עוה"ד ס., אשר העיד על-אודות נסיבות עריכת עסקת המתנה. לפי עדות זו, בין היתר, עסקת המתנה נערכה בבית ההורים. עוה"ד ס. שוחח עם התובע וזה האחרון הביע רצון ומוכנות לבצע את עסקת המתנה ביחס לדירה ראו: פרוט' עמ' 22 ש' 6, זאת לא לפני שההורים קיבלו הסבר מטעם עוה"ד ס. על כך שעל אף שהזכויות רשומות על שם התובע, רצוי שתהיה גם הסכמה של המנוחה ראו: פרוט' עמ' 22 ש' 7-8, עמ' 24 ש' 27.

73. עוה"ד ס. העיד כי "לא היה שם אונס, כפיה או אילוץ" ראו: פרוט' עמ' 22 ש' 14 או "...שום סימן ולו הקל ביותר שיש פה פעולה של לחץ" ראו: עמ' 26 ש' 6. להפך, עוה"ד ס. תיאר כי בעת עריכת עסקת המתנה שררה בבית ההורים "אווירה נעימה, משפחתית, חמה..." ראו: פרוט' עמ' 26 ש' 7-8.

74. בעת עריכת עסקת המתנה נוכח מר ***, אשר סייע להורים להבין את הכול ראו: פרוט' עמ' 22 ש' 10-12.

75. בסיכומים טען ב"כ התובע כי מר *** היה עד שנכח במעמד החתימה והנתבעת נמנעה מלזמנו לעדות ראו: פרוט' עמ' 64 ש' 24-25. מנגד טענה ב"כ הנתבעת בסיכומים כי התובע הוא זה שהיה צריך להזמין את *** לעדות ראו: פרוט' עמ' 71 ש' 18-19.

76. במחלוקת זו, דעתי היא כדעתה של ב"כ הנתבעת. בס' 13 לכתב התביעה טען התובע כי מסמכי העברה ביחס לדירה נחתמו "לאחר לחץ נוסף של הדוד ***" ומשכך, היה על התובע להזמין את מר *** לעדות, שכן על בעל דין להוכיח את העובדות הנחוצות לביסוס טענתו ראו: ע"א 1700/16 עמותת כספי הצדקה צור באהר נ' אלאטרש (‏31.7.2017).

77. על אף שהנתבעת היא זו שפנתה לעוה"ד ס. בנוגע לעסקת המתנה והעבירה לו את פרטי הנכס ראו: פרוט' עמ' 22 ש' 5-6, ש' 25-26, ש' 31-32, עמ' 24 ש' 4-5 ואף ביקשה להגיע לבית ההורים ראו: פרוט' עמ' 24 ש' 6-7, הנתבעת לא נכחה בדירת ההורים בעת ביצוע עסקת המתנה ראו: פרוט' עמ' 22 ש' 13-14, עמ' 24 ש' 19, עמ' 25 ש' 2-3, עמ' 46 ש' 34-35, עמ' 47 ש' 1, 18.

78. דעתי היא כי כשם שמסירת פרטי צוואה לעורך הצוואה, אינה עולה כדי מעורבות בעריכת הצוואה ראו והשוו: בעמ"ש (מרכז) 60984-12-16 פלונית נ' אלמונית (29.3.2018), כך גם אין במסירת פרטי הדירה לעוה"ד ס. כדי לפגום ברצון ההורים להעביר את הדירה לנתבעת במתנה.

79. התובע העיד כי המנוחה הכריחה אותו להעביר את הדירה על שם הנתבעת כשהוא היה בדיכאון ולא הבין מה הוא עושה ראו: פרוט' עמ' 2 ש' 31-32. ואולם, עדות זו מלמדת כי מי שהפעילה את הלחץ על התובע – ככל שהופעל עליו לחץ – היא המנוחה ולא הנתבעת.

80. בנוסף, התובע העיד כי הדירה הועברה על שם הנתבעת משום שדירתו הנוספת הועברה על ידו לשתי בנותיו האחרות ומסיבה זו אמרה לו המנוחה להעביר את הדירה על שם הנתבעת ראו: פרוט' עמ' 4 ש' 21-27. עדות זו נתמכה בעדותו של חתנו של התובע מר *** (להלן: "החתן") כי ההורים העבירו תחילה נכסים נוספים לבנות ורק לאחר מכן העבירו את הדירה לנתבעת ראו: פרוט' עמ' 37 ש' 17-28.

81. התובע הוסיף כי "היה הסכם שאם אעביר את זה כל זמן שאני חי ונושם השכירות באה אלי" ראו: פרוט' עמ' 4 ש' 23-24, עמ' 10 ש' 13-14 ואף נערך לשם כך, על פי בקשת התובע ראו: פרוט' עמ' 48 ש' 12-13 מסמך בכתב ראו: פרוט' עמ' 4 ש' 25-27.

82. לא זו בלבד שמדובר בהסכמה חופשית של התובע להעביר את הדירה על שם הנתבעת, אלא שכספי השכירות שמתקבלים בגין השכרת הדירה הועברו ומועברים לתובע ראו למשל: פרוט' עמ' 30 ש' 24-25, ש' 35-36, עמ' 31 ש' 1-10, עמ' 37 ש' 32-34, עמ' 38 ש' 4-5, עמ' 48 ש' 18-19.

83. במילים אחרות, לא הוכחה באמצעות העדויות טענת התובע כי הדירה הועברה על שם הנתבעת בכפיה, עושק וניצול מצבם הבריאותי והנפשי של התובע והמנוחה ראו: ס' 3 לכתב התביעה.

84. גם תשתית ראייתית נוספת אשר נפרשה לפניי לא תמכה בטענות התובע.

85. כך למשל, בצוואה משנת 2018 נרשם בס' 5.5 כי "אנו מצהירים כי הדירה ב*** שהועברה ע"ש בתנו *** שייכת לה בלבד" ראו: נספח 3 תיק המוצגים של התובע.

86. הצוואה משנת 2018 נערכה כאמור על ידי עוה"ד א. ראו: פרוט' עמ' 55 ש' 12-17 שהכיר את התובע וטיפל בענייניו במשך 15 שנים ראו: פרוט' עמ' 58 ש' 25.

87. התובע הדגיש בסיכומים כי הצוואה משנת 2018 נערכה לבקשת הנתבעת והיא זו שמסרה לעוה"ד א. את הפרטים ואת הצוואה משנת 2015 ראו: עמ' 65 ש' 18-19. לכאורה, משמעות טענה זו הינה כי הצוואה משנת 2018 נערכה תחת מעורבות הנתבעת ואולם אין כך הוא הדבר.

88. הצוואה משנת 2018 נעשתה אומנם על פי בקשת הנתבעת ראו: פרוט' עמ' 55 ש' 18-19, והיא אף מסרה לעוה"ד א. את הצוואה משנת 2015 ראו: פרוט' עמ' 55 ש' 22-23 אולם פעולת שליחות עבור המצווה הנוגעת לעריכת הצוואה, כגון התקשרות עם עו"ד בנוגע לעריכתה, או שיחות עם המצווה טרם עריכת הצוואה, אין בה כדי להוות מעורבות בעריכת הצוואה ראו: ע"א 433/77 הררי נ' הררי, פ"ד לד(1) 776 (1979).

89. הדבר נכון ביתר שאת, מקום בו הנתונים לצורך עריכת הצוואה משנת 2018 נמסרו לעוה"ד א. על ידי המנוחה ראו: פרוט' עמ' 55 ש' 25-26 והתיקונים בצוואה משנת 2018 נערכו על פי בקשת ההורים ראו: פרוט' עמ' 55 ש' 28-29.

90. הנתבעת אומנם תיאמה את הפגישה בין ההורים לעוה"ד א., אך מסירת פרטי הצוואה לעורך הצוואה אין בה כדי להוות מעורבות בעריכת הצוואה ראו: עמ"ש (מרכז) 60984-12-16 פלונית נ' אלמונית (29.3.2018).

91. בנוסף, בטרם נחתמה הצוואה משנת 2018, ההורים שהו במשרדו של עוה"ד א. ללא נוכחות הנתבעת, פרק זמן ממושך של שעה, שעה וחצי ראו: פרוט' עמ' 55 ש' 31 עד עמ' 56 ש' 3, עמ' 58 ש' 15-19. נפסק כי מקום בו המצווה נפגש עם עורך דין ומסר לו את הוראותיו, ניתן לרוב להסיק כי הפעלתנות הקודמת של הנהנה אצל המצווה, נותקה על ידי שיקול הדעת העצמאי של עורך הדין ראו: ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה(3) 101 (1981); ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ"ד נד(2) 215 (2000); עמ"ש 35500-05-16 מ' מ' נגד ג' ש' (6.11.2016).

92. לפיכך, לא הוכחה לפניי מעורבות הנתבעת בעריכת הצוואה משנת 2018 וכפועל יוצא, אמירת ההורים בצוואה זו כי "אנו מצהירים כי הדירה ב*** שהועברה ע"ש בתנו *** שייכת לה בלבד" מקבלת משמעות ראייתית ממשית לצורך הוכחת הרצון העצמאי של ההורים להעביר את הדירה על שם הנתבעת במתנה.

93. לאור האמור ומשעה שהתובע לא הוכיח בכל דרך את טענתו כי הדירה ניתנה לנתבעת בשל "...הפעלת לחצים תוך מתן איומים מפורשים כלפי האם וכלפי התובע..." ראו: ס' 12 לכתב התביעה או כל טענה נוספת בעניין זה ראו: ס' 13 לכתב התביעה, כגון כי כספי השכירות בגין הדירה לא מועברים לתובע וכו', אני קובע כי דין התביעה ביחס לדירה להידחות.

החנות

94. ביחס להעברת הזכויות בחנות על שם הנתבעת, טען התובע כאמור כי הנתבעת ביקשה ממנו לחתום על מסמכים לפיהם תוכל לפעול בשמו לשם הסדרת בעיות בחנות. לשם כך ביקשה הנתבעת מהתובע לצאת מביתה של הבת *** ולחתום לנתבעת על המסמכים. התובע ירד וחתם "בעיניים עצומות", תוך הסתמכות על דברי הנתבעת ותוך שהוא לא מבין כי היא מחתימה אותו על מסמכים להעברת הזכויות בחנות על שמה ראו: ס' 22 לכתב התביעה.

95. בפועל, התשתית הראייתית שנפרסה הובילה למסקנה כי מסמכי העברה נחתמו בנסיבות אחרות ושונות בתכלית מהאמור בכתב התביעה.

96. התובע לא הכחיש שידע והסכים שהחנות עברה על שם הנתבעת וטען כי היה בדיכאון, וכי הנתבעת "הביאה עו"ד שאחתום..." ראו: פרוט' עמ' 4 ש' 1-3. עדות זו היא בבחינת הרחבת חזית שכן בכתב התביעה לא נטען על ידי התובע שמסמכי ההעברה ביחס לחנות נחתמו בנוכחות עורך דין ראו גם: פרוט' עמ' 5 ש' 6.

97. בהמשך לא הכחיש התובע את הטענה כי מסמכי ההעברה ביחס לחנות נחתמו במשרדו של עוה"ד א. ראו: פרוט' עמ' 5 ש'1-3 ואף הוסיף כי הוא חושב שהמנוחה ידעה על איזה מסמכים חתם אצל עוה"ד א. ונתנה את הסכמתה לכך ראו: פרוט' עמ' 5 מש' 7-11.

98. עוה"ד א. העיד, בין היתר, כי הסביר להורים את נושא העברת הזכויות בחנות (בפרוט' עמ' 54 ש' 6 נכתב בשגגה "בדירה" – פ.ג.) על שם הנתבעת וההורים נתנו את הסכמתם לכך ראו: פרוט' עמ' 54 ש' 1-7, עמ' 55 ש' 5-8, עמ' 59 ש' 11-12.

99. ער אני לעובדה כי הנתבעת היא זו שפנתה לעוה"ד א. ראו: פרוט' עמ' 53 ש' 17, יזמה את המפגש ראו: פרוט' עמ' 59 ש' 17 ואף לחצה עליו לפעול לביצוע העברת הזכויות בחנות על שמה פרוט' עמ' 53 ש' 26 ואולם אין בכך כדי לשנות את המסקנה כי ההורים הבינו את משמעות העסקה, הסכימו לה וחתמו על מסמכי העברה מרצון טוב וחופשי.

100. מסקנה זו נלמדת גם מכך שביום 4.2.19 וביום 13.3.19 חתם התובע על תצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמו בתיק ת"א 9393-02-19 והצהיר כי עד ליום 3.12.18 היה הבעלים של החנות ובמועד זה הוא העביר את הזכויות בחנות לנתבעת ראו: נספח 42 לתיק המוצגים של הנתבעת.

101. במצב דברים זה, גרסת התובע לפיה לא ידע על-אודות העברת הזכויות בחנות על שם הנתבעת או כי נודע לו על כך "לאחרונה" ראו: ס' 23 לכתב התביעה וגרסתו בתצהיר עדות ראשית שהוגש בהליך אחר הינן גרסאות סותרות.

102. בע"א 9056/12 קינג נ' פקיד השומה ירושלים (4.8.2014) נפסק, בין היתר, כי:

"הלכה היא כי בעל דין אשר טען טענה משפטית או עובדתית מושתק מלטעון - בהליך אחר או בגדרי אותו הליך - טענה הסותרת טענה זו. כלל זה, המכונה השתק שיפוטי, נגזר מעקרון תום הלב ונועד לשמור על טוהר ההליך השיפוטי ולמנוע ניצול לרעה של בתי המשפט"

103. על רקע קביעה זו, נפסק בתמ"ש 29337-09-20 פלוני נ' מנהל עיזבון המנוח (3.8.2021), בין היתר, כי :

"על כן עיקרון ההשתק השיפוטי ועקרון תום הלב תומכים כחלק ממאגר השיקולים הכולל בדחיית התביעה. יודגש, אין מדובר בשיקול מכריע אך בהחלט בשיקול בעל משקל רב.

104. הנתבעת אומנם לא העלתה טענה זו בסיכומים ואולם בית המשפט רשאי להעלות טענת השתק שיפוטי מיוזמתו, מבלי שמי מהצדדים העלה טענה זאת ראו: בע"מ 2158/16 פלוני נ' פלונית (1.5.2016) במקרה ברור וחד-משמעי של טענות משפטיות או עובדתיות סותרות בשני הליכים נפרדים ראו: עמ"ש 64867-06-20 פלונית נ' אלמוני (11.5.2021).

105. לא זו בלבד שטענות התובע הינן טענות סותרות כאמור, אלא שיש לדחות את טענת התובע בסיכומים כי הזכויות בחנות הועברו על שם הנתבעת ללא ידיעתו, ללא ידיעת המנוחה וללא ידיעת יתר בני המשפחה ראו: פרוט' עמ' 63 ש' 19, עמ' 69 ש' 9 הדבר נכון ביתר שאת, מקום בו החתן העיד שמספר חודשים לפני פטירת המנוחה הייתה שמועה שהזכויות בחנות הועברו על שם הנתבעת ראו: פרוט' עמ' 38 ש' 26-29.

106. בנסיבות אלה, כאשר גרסת התובע ביחס להעברת הזכויות בחנות על שם הנתבעת התאפיינה בחוסר עקביות, תוך שגרסה אחת סותרת את חברתה ומנגד התשתית הראייתית הנוספת לא הותירה ספק כי ההורים ידעו על אודות העברת הזכויות בחנות על שם הנתבעת, הבינו את משמעותה והסכימו לה, אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה וכך אני מורה.

התייחסות לסיכומי התובע

107. על אף שהתביעה ביחס לשני הנכסים נדחתה כאמור לעיל, מצאתי מקום להתייחס לחלק מטענות התובע בסיכומים תוך ציון העובדה כי חלק מהטענות בסיכומים לא עלו מחומר הראיות. כידוע, סיכומים אינם יכולים להתייחס למה שאינו דין או ראיות אשר הובאו בשלב ההוכחות ראו: ע"א 759/81 ברש נ' ירדני, פ"ד מא(2) 253 (1987); תמ"ש 30291-07-16 צ. נ' צ. (22.5.2018).

108. אין מקום לקבל את טענת התובע כי הנתבעת הרחיקה את הבנות מההורים ראו: פרוט' עמ' 64 ש' 2.

ראשית, טענה זו לא פורטה כדבעי בכתב התביעה והתובע הסתפק באמירה כללית כי "הנתבעת החלה לפעול למידור רגלי אחיותיה ובעליהם שסייעו לתובע ולמנוחה עד לאותה עת" ראו: ס' 11 לכתב התביעה.

שנית, התובע או מי הבנות שכלל לא העידו בהליך זה, לא פירטו איזה מאמץ נעשה על ידם כדי למנוע את המידור הנטען, אם בכלל.

שלישית, החתן העיד אומנם בחקירה ראשית כי הנתבעת "הרחיקה אותנו מהבית" ראו: פרוט' עמ' 35 ש' 22 ואולם, כאשר נשאל בחקירה הנגדית "אתם המשכתם לבוא בשבתות וחגים?" השיב כי "בתקופה זאת פחות. כשאשתי הייתה בריאה הם היו באים אלינו" ראו: פרוט' עמ' 37 ש' 14-15.

109. יש לדחות את טענת התובע בסיכומים כי עדותו ביחס לדירה הייתה עדות עקבית ראו: פרוט' עמ' 63 ש' 17-18, עמ' 66 ש' 6. תשובות התובע, חלקן לפחות, התאפיינו באמירות כגון "לא זוכר" או "לא יודע" ראו: פרוט' עמ' 11 ש' 21, ש' 29, עמ' 12 ש' 6, 16, 18, 25, עמ' 13 ש' 1, 3, 7, 13, 15, 21, 23, 29, עמ' 14 ש' 1 וכאשר נשאל התובע האם הוא יודע "על מה אנחנו מנהלים את התביעה?" השיב כי "לא יודע מה את רוצה ממני", "לא יודע. המוח שלי לא עובד" ראו: פרוט' עמ' 33 ש' 4-8.

110. יש לדחות את טענת התובע ביחס לייפוי הכוח שנחתם ביום 14.11.13 ראו: נספח 2 לתיק המוצגים של התובע, בו הצהירו ההורים שהם אינם מסוגלים לטפל בעניינם ראו: פרוט' עמ' 64 ש' 7-9. עורך ייפוי הכוח י.מ. עו"ד ונוטריון לא זומן לעדות זו ויש לקבל את טענת הנתבעת כי הוא לא היה עורך את ייפוי הכוח לו היה חושב כי ההורים אינם כשירים לחתום עליו ראו: פרוט' עמ' 71 ש' 12-14.

111. יש לדחות את טענת התובע כי הנתבעת עשתה טרור בבית ההורים, איימה, צרחה, התפרצה וגרמה נזק לרכוש. התלונה שהוגשה למשטרה כנגד הנתבעת הינה מסוף שנת 2020 ראו: נספח 21 לתיק המוצגים של התובע ולא ניתן כל הסבר מדוע התלונה הוגשה בשיהוי כה רב. התובע גם לא צירף כל מסמך לפיו התלונה הובילה להגשת כתב אישום כנגד הנתבעת.

112. יש לדחות את טענת התובע כי באמצעות התנהלות הנתבעת המתוארת לעיל, היא גרמה להורים לקנות לה דירה ב*** ראו: פרוט' עמ' 64 ש' 10-11. התובע העיד כי הנתבעת "רצתה לקנות דירה ואמרתי לה שאתן לה את הסכום הזה שתשלים את הדירה" ראו: פרוט' עמ' 2 ש' 24-25.

113. יש לדחות את טענת התובע כי הנתבעת החתימה את ההורים על הצוואה משנת 2015 ראו: פרוט' עמ' 64 ש' 28-30 ודי בכך שעו"ד י.כ. שערך את הצוואה לא זומן לעדות כדי לדחות את הטענה.

114. יש לדחות את טענת התובע כי רק מחשבון הבנק של המנוחה העבירה הנתבעת מעל חצי מיליון ₪ ומחשבון הבנק של התובע סכומים רבים יותר ראו: פרוט' עמ' 64 ש' 33-34. טענה זו נטענה לראשונה בסיכומים ויש לדחות אותה מטעם זה ראו: רע"א 496/89 סאלם סלאמה אל-קאלאב נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, פ"ד מה(4) 343 (1991).

115. ער אני לטענת התובע כי הנתבעת כינתה אותו במילות גנאי ואיחלה לו איחולים לא ראויים ראו: פרוט' עמ' 66 ש' 14-16. ביטויים ואיחולים אלה ראויים לכל גנאי והם אף יכולים להוות התנהגות מחפירה ואולם כבר נקבע בפסיקה כי "התנהגות מחפירה היא עילה לביטול התחייבות לתת מתנה ולא לביטול מתנה שהושלמה" ראו: עמ"ש 34790-10-20 ג' ל' נ' ס' ל' (10.6.2021); תמ"ש 20800-07-18 ג. נ' ש. (14.6.2022).

116. התובע הפנה לפסק דיני שניתן בתמ"ש 43715-02-16 י.ט נ'. ש.ט (18.9.2018) בו הוריתי על ביטול מתנה שנתנו הורים לבנם ראו: פרוט' עמ' 66 ש' 25-28 ואולם כפי שהוסבר לתובע, העובדות בפסק דין זה היו שונות בתכלית מהעובדות במקרה דנן ראו: פרוט' עמ' 66 ש' 29-35.

117. ער אני לטענת התובע ראו: פרוט' עמ' 68 ש' 21-28 כי בתצהיר הנתבעת מיום 18.11.19 נטען על ידה בס' 14 כי החנות היא בבעלות שלה ושל התובע ראו: עמ' 293 לתיק המוצגים של התובע. ער אני לכך, שההסבר שנתנה לכך הנתבעת ולפיו לא רצתה שהתובע ירגיש שהוא מנושל ראו: פרוט' עמ' 50 ש' 34-35 ואולם אין בכך כדי לסתור את חזקת הרישום ואין בכך כדי לשנות את המסקנה, אשר עלתה מהתשתית הראייתית הכוללת כי ההורים נתנו את החנות במתנה לנתבעת תוך ידיעה ברורה למשמעות מעשיהם.

118. ער אני לעדותו של עד חיצוני, אליה הפנה התובע בסיכומים ראו: פרוט' עמ' 70 ש' 13-15. העד בא לשכור חנות ב*** ראו: פרוט' עמ' 26 ש' 25 והוא התרשם כי הנתבעת שולטת על התובע ראו: פרוט' עמ' 26 ש' 31-32, 35. אינני מייחס כל משקל לעדות זו. כפי שהעיד התובע בסיכומים, מדובר בהיכרות קצרה בין העד לנתבעת ראו: פרוט' עמ' 70 ש' 13 ולטעמי אף קצרה ביותר, בשים לב למהות ההיכרות. לא ברור מדוע העד, אשר בא לשכור חנות הקליט את הכול ראו: פרוט' עמ' 26 ש' 33-34 ומדוע ההקלטות והצילומים המצויים ברשות העד לטענתו ראו: פרוט' עמ' 27 ש' 1 לא הוגשו לתיק בית המשפט ומשכך לא ניתן לייחס כל משקל לעדות זו כאמור.

119. על אף שהתובע טען בכתב התביעה כי תובענה זו עניינה בניצול חמור, גניבה ועושק, במסגרת הסיכומים, התובע לא התייחס לטענות אלה במפורש ולא ניתח את היסודות של עושק תוך התייחסות לתשתית הראייתית. לפיכך, ניתן לראות בטענת העושק כטענה שנזנחה בסיכומים ראו: ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל, פ"ד מט(2) 102 (1995) ולדחות אותה מטעם זה. נוסף על כך, טענות בדבר עושק יש להוכיח בראיות ברורות ומשכנעות ראו: בע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא(2) 477 (1987); בע"מ 4822/21 פלוני נ' פלוני (15.7.2021) ואלה לא הובאו לפתחי כמפורט לעיל.

120. התוצאה היא כי התביעה נדחית.

121. לאור התוצאה התובע יישא בהוצאות משפט בסך של 40,000 ₪.

122. זכות ערעור כדין.

123. אני מתיר את פרסום פסק הדין לאחר השמטת פרטים מזהים.

124. המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום,  כ"ה כסלו תשפ"ג, 19 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.