פס"ד בתביעה לאכיפת הסכם גירושין, ותביעה שכנגד לפיצוי בגין נזקים כספיים

לפני תביעות הדדיות בין בני זוג לשעבר.

תביעה שהוגשה ע"י התובע לאכיפת הסכם גירושין, ותביעה שכנגד שהוגשה ע"י הנתבעת לפיצוי בגין נזקים כספיים שנגרמו לה, לטענתה, עקב התנהלות התובע ואי קיום הוראות ההסכם מצדו.

העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים: 

1. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1994. מנישואין אלה נולדו לבני הזוג שלושה ילדים – כולם בגירים.

2. מערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון. ביום 07.05.06 הגיעו הצדדים להסכם גירושין שקיבל תוקף של פס"ד ביום 16.05.06, ובמסגרתו הוסדרו ענייני המזונות, המשמורת והעניינים הרכושיים.

3. הליכי הגירושין התאפיינו בקונפליקט בעצימות גבוהה, כאשר אף לאחר חתימת ההסכם, יחסי הצדדים היו טעונים ונוהלו הליכים נוספים, לרבות בנוגע להסדרי השהות והקשר של התובע עם ילדיו.

4. בין היתר, הוסדרה בהסכם חלוקת הזכויות בדירת המגורים המשותפת, המצויה **** בשכונת **** ברח' ***** והידועה כגוש ***** בחלקה ***** (להלן: "הדירה").

5. הוסכם, כי זכויות האישה בדירה יועברו לידי האיש, וכי במסגרת איזון המשאבים יועברו לידי האישה סך של 27,500 ₪. במסגרת ההסכם התחייבה האישה לחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר ועל כלל המסמכים הנחוצים לצורך השלמת העברת הזכויות ע"ש האיש, אשר מנגד התחייב לשחרר את האישה מכלל ההתחייבויות במשכנתא תוך 90 יום ממועד אישור ההסכם ולהעביר את הנכס על שמו 180 ממועד אישור ההסכם.

6. אין חולק כי התובע נשא בתשלום סכום האיזון לידי הנתבעת, נהג בדירה מנהג בעלים לרבות השכרתה בשוק החופשי, ונשא בתשלומי המשכנתא, משך כל השנים עד לסילוקה המלא בשנת 2018.

7. לטענת התובע, במסגרת הליך רישום זכויותיו בדירה בלשכת רישום המקרקעין, התברר לו כי הליך העברת הזכויות כפי שנקבע בהסכם לא הושלם, ולא ניתן לרשום את הדירה על שמו. לפיכך, פנה לאישה ביום 12.12.19 והעביר לה לחתימה מסמכים רלוונטיים לצורך העברת הזכויות.

8. בשלב זה סירבה הנתבעת לחתום על המסמכים, בטענה כי התובע סירב להוציאה מהמשכנתא, דבר שעד היום מנע ממנה לקבלת סיוע מעמידר בהיותה אם חד הורית לרבות סיוע בשכ"ד ממשרד הבינוי והשיכון.

9. בנסיבות אלה הגיש התובע תביעה לאכיפת הסכם ביום 12.1.20.

10. הנתבעת מצידה, הגישה תביעה שכנגד, בגין נזקים כלכליים שנגרמו לה בשל הפרת ההסכם מצדו של התובע, בכך שלא פטר אותה מהמשכנתא וזאת בכוונה לגרום לה נזקים כלכליים תוך שלילת זכותה לדיור ציבורי.

     

    דיון והכרעה : 

11. לאחר עיון במכלול הראיות שהוגשו, לאחר בחינת טענות הצדדים והתרשמות מעדותם באופן בלתי אמצעי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית לאכיפת ההסכם להתקבל ואילו התביעה שכנגד - דינה להידחות וזאת מן הטעמים הבאים:

     

    תוקפו של ההסכם:

12. ההסכם שנחתם בין הצדדים הוכתר כ"הסכם יחסי ממון וגירושין", וזה אושר על ידי בית המשפט. ההסכם נועד להסדיר את יחסי הצדדים בעת פרידתם.

13. בהתאם להלכה הפסוקה, פסק דין שמאשר הסכם או פשרה, אליהם הגיעו הצדדים הינו פסק דין לכל דבר ועניין. יחד עם זאת, פסק דין שניתן בהסכמה שונה מבחינה מסויימת מפסק דין "רגיל", שכן פסק דין שכזה מורכב משני חלקים האחד חלק חוזי- הסכמת הצדדים והאחר חלק שיפוטי (רע"א 3960/05 נשר נ' שיבלי (26.12.05), תה"ס (ת"א) 16792-01-16 ס' נ' י' נ' מ' א' י (3.1.21)).

14. אישור ההסכם ע"י בית המשפט ומתן תוקף של פסק דין נועד להבטיח את גמירות דעתם של הצדדים להסכם ולוודא כי ההסכם לא נערך תחת לחץ או השפעה בלתי הוגנת. עוד נקבע בפסיקה כי בהעדר טעם מיוחד, לא יתקבלו טענות צדדים כנגד פסק דין המעניק תוקף להסכם (ר', למשל, ע"א 601/88 עזבון המנוח רודה נ' שרייבר, פ"ד מז (2) 411.

15. על הצד המבקש לתקוף את פסק הדין שניתן בהסכמה עומדות שתי דרכים ועליו לבחור את הדרך הדיונית המתאימה, בהתאם לסוג העילה: "באותם מקרים בהם צד להסכם פשרה מבקש לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם, נקבעו שני מסלולי ביטול בהתאם לסוג העילה בגינה מתבקש הביטול ואיפיונה כ"הסכמית" או "שיפוטית". כאשר צד להסכם מבקש לבטל את פסק הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעיה, אי חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), הפן ה"הסכמי" מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם. על ידי הגשת תביעה כזו, ממילא מתבקש ביטול פסק הדין...הפן ה"שיפוטי" - היינו, האישור שניתן להסכם על ידי שופט - כאשר צד מבקש לבטל את פסק הדין מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין, פתוחה בפניו הדרך לנקוט בהליכי ערעור רגילים" רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337).

16. במקרה זה וכעולה גם מטענות הצדדים, אין מחלוקת אמתית בדבר תוקפו של ההסכם, לא מצד האיש שעומד על אכיפתו ולא מצד האישה שלא טענה כל טענה כנגד תוקפו, הליך כריתתו או הליך אישורו.

17. התובע ביקש לאכוף ביצוע ההוראות הנוגעות להעברת הזכויות בדירה, בהתאם לסעיף 6 להסכם. וזו לשון הסעיף:

     

    " 6. הדירה:

     

    א. הצדדים מצהירים כי הם רשומים כבעלי הזכויות בחלקים שווים של נכס דלא ניידי דירת מגורים בשכונת ***** הידועה כגוש **** חלקה: ***** (להלן: ""הדירה").

    ב. על זכויות הצדדים בדירה רובצת משכנתא לטובת בנק משכן.

    ג. הבעל מתחייב לשחרר את האישה וכל ערב מטעמה מהמשכנתא ומהתחייבויותיה וזאת בתוך 90 יום מיום אישור ההסכם בבית המשפט, כן מתחייב הבעל להעביר את הזכויות בדירה בפועל על שמו בתוך 180 יום מיום אישור ההסכם.

    ד. כפוף לסידור הגט מעבירה בזה האישה לבעל ללא תמורה את כל זכויותיה בדירה ומוותרת על כל טענה , תביעה או דרישה בקשר לזכויותיה בדירה לטובת הבעל.

    ה. להבטחת מילוי התחייבויותיו, תחתום האישה, במועד סידור הגט על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת עוה"ד **** המייפה את כוחו לחתום בשמה על כל מסמך שיידרש לצורך העברת הזכויות בדירה בפועל על שם הבעל. הבעל יהיה זכאי לפעול לרישום זכויותיו בדירה על שמו , עם סידור הגט.

    ו. הבעל ישא בכל הוצאה מכל מן וסוג שתחול על העברת זכויות הבעל בדירה ורישומן על שמו.

    ז. עוד מתחייבים הצדדים לחתום על כל טופס, שטר או הצהרה, להתייצב בכל מקום שיידרש, אשר יהיו נחוצים לצורך השלמת רישום הזכויות בדירה בפועל על שם האישה. מבלי לגרוע באמור לעיל יתחייבו הצדדים להתייצב בבנק למשכנתאות לצורך העברת המשכנתא על שם האישה ולחתום על תצהיר הנדרש ע"י מנהל מקרקעי ישראל.

    ח. האישה מתחייבת לפנות את הדירה עד לתאריך 8.5.

    י. הבעל מתחייב לשלם את כל חובות הדירה אף אם נוצרו ע"י האישה, הבעל מתחייב לשאת ולשלם בעצמו את כל החובות לרבות בגין מים, חשמל (עד לסך של 3,000 ₪), ארנונה." 

     

18. ההסכם כולל הוראה סטנדרטית בהתייחס להעברת זכויות בדירה, במסגרתה מתחייב הצד המעביר לחתום על יפוי כוח בלתי חוזר ועל כל מסמך הדרוש לשם העברת הזכויות בדירה, ושחרור הצד השני מהמשכנתא. לא נטען כי כוונת הצדדים היתה שונה מהאמור בהסכם שאושר.

19. יסוד טענות הנתבעת כנגד התובע, נוגעת להפרה מצידו של התובע, בכך שלא קיים את התחייבותו להסירה מרישום המשכנתא ובכך נגרם לה נזק, לפיכך עמדה על הותרת הרישום על כנו, כאשר לשיטתה תוכל בעתיד לדרוש פירוק השיתוף בדירה ולקבל תמורה של מחצית משוויה (ר' מכתב ב"כ הנתבעת נספח ז לכתב ההגנה).

     

    טענה זו אין לקבל מכל אחד מהטעמים הבאים:

20. התוצאה אליה חותרת הנתבעת, מנוגדת להוראות ההסכם שאושר, ואשר לא הוגשה כל תביעה לביטולו (לא בשל פגמים בפן ההסכמי ולא בשל פגמים בפן השיפוטי), מנוגדת לכל דין, לכל היגיון, חסרת תום לב ועלולה להעשיר את התובעת ולא במשפט.

21. על הרישום בפועל לשקף את הסכמות הצדדים. אי השלמת רישום הזכויות בדירה ע"ש התובע אינו מעיד על כך שיש לנתבעת זכויות כלשהן בדירה, שכן בהסכם כבר נקבע אחרת. לפיכך, יש להשלים את הליך רישום הזכויות באופן שישקף את מצב הזכויות לאשורן.

22. ככל שהנתבעת טוענת להפרת החוזה - דרך המלך להגנה על זכויות צד שנפגע מחוזה קבועה בסעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות") לפיו: "הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה". צד לחוזה הנפגע מהפרתו רשאי לבטלו באחד משני מצבים: כאשר ההפרה היא יסודית (סעיף 7(א) לחוק החוזים תרופות), או כשההפרה אינה יסודית אך ניתנה למפר ארכה לקיים את החוזה וזה לא קוים תוך זמן סביר (סעיף 7(ב) לחוק).

23. אחת משתיים – ככל שהנתבעת מתנגדת לאכיפתו – החלופה הנוספת (מעבר לפיצויים) היא עתירה לביטולו אולם, הנתבעת לא נקטה בדרכים הקבועות בחוק לשם ביטולו, וכאמור למעשה איננה חולקת על תוקפו של ההסכם.

24. ההסכם כולל הוראות רבות שמרביתן קוימו: כפי שעולה מההסכם, הוא כולל תניות רבות הנוגעות למכלול ההיבטים הנוגעים לגירושין והצדדים נהגו על פיהם. אין חולק כי כספי האיזון בסך של 27,500 ₪ שולמו, אין חולק כי התובע שילם את המזונות בהם חוייב. כאשר לא עמד בתשלום המזונות, נקטה הנתבעת בהליכי הוצל"פ, ועתרה לגבייתם מכוח ההסכם שאושר. הנתבעת אמנם ניסתה לטעון כי הפרות האיש נוגעות אף לתשלום המזונות אולם מדף חשבון תיק ההוצל"פ, אשר צורף לתצהירה, עולה כי החוב עומד על ע"ס של סכום זניח, ששנוי במחלוקת בין הצדדים. אף מפרוטוקול הדיון בלשכת ההוצל"פ מיום 27.11.12, הודתה האישה כי האב היה מעביר לה לחשבון הבנק את המזונות ובוצעו הקטנות בהתאם, כאשר במהלך הדיון נוהל ויכוח אשר להפרשים בלבד.

25. משך השנים, הנתבעת לא השתתפה בתשלומי המשכנתא ובתשלומים נוספים ביחס לדירה, בהם נשא האיש באופן בלעדי, עד לסילוק המשכנתא בשנת 2018. ר' בעניין זה מוצג ת/1.

26. הנתבעת פינתה את הדירה בהתאם להוראות ההסכם, והתובע נהג בה מנהג בעלים.

27. נראה כי התובעת מבקשת לבטל כעת הוראה ספציפית אחת ממכלול תניותיו. בהקשר זה יוטעם כי בהתאם לפסיקה ככלל, נכון להתייחס להסכם גירושין כאל מקשה אחת, ולא כאסופת הסכמים העוסקים בסוגיות שונות. זאת משום שההתחייבויות המצויות בו שלובות ואינן ניתנות להפרדה (ע"א 105/83 מנשה נ' מנשה, לח (4) 635, 639-640 (1985), בעמ 5181/18 פלוני נ' פלונית (06.02.19).

28. יש בהתנהלות הצדדים משך השנים ע"פ ההסכם, כדי להקים מניעות והשתק מפני טענות לביטולו (כולו או סעיף מסעיפיו). דרישתה של התובעת להיוותר בעלת מחצית מהזכויות בדירה, אינה עולה עם חובתה להתנהל בקיום החיובים השונים שהוטלו עליה בהסכם, בדרך מקובלת ובתום לב ומנוגדת לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973).

29. גם בעדותה, הנתבעת לא סיפקה תשובה מניחה את הדעת לסירובה לחתום על מסמכי העברת הזכויות לטובת האיש (עמ' 11 ש' 28-32):

    "ש.לפני דקה טענת שבטרם חתימה ביקשת כי עורך הדין מטעמך יעבור על המסמכים וכך פעלתי ושלחתי אליו, מדוע לא נחתמו?

    ת.מכיוון שאני לא רואה לנכון להעביר את הבית, מאחר והזכויות שלי נפגעו, למה הוא חיכה 15 שנה. אני עייפתי. הוא חשב שהוא יישב בשקט 15 שנה ויעשה כל העולה על רוחו, התעלל בי ובתום 15 שנה אני אחתום לו".

     

30. אכן בהסכם נקבע סד זמנים לשחרור האישה מרישום המשכנתא והעברת הזכויות ע"ש התובע (סעיף 6ג' להסכם), ואין חולק כי הדבר לא נעשה במועד שנקבע. יחד עם זאת בשלב זה ובחלוף השנים לא ניתן לומר כי הדבר מהווה עילה לביטולו, אף אילו היתה הנתבעת פועלת במסלול זה.

31. לסיכום - משלא פעלה הנתבעת לביטול ההסכם – ההסכם שריר וקיים ואת הוראותיו יש לקיים. שכן כידוע, "חוזים לקיום ניתנו" (דברי כב' השופט זילברג בע"א 563/65 יגר נ' פלביץ פ"ד כ(3). מדיניות שיפוטית ראויה תומכת בכיבוד הסכמים שנערכו בין צדדים, על אחת כמה וכמה שנערכו בכתב וביתר שאת משאושרו וקיבלו תוקף של פסק דין ע"י בית משפט לאחר שבית משפט השתכנע בהבנתם, הסכמתם ורצונם של הצדדים.

32. טענות הנתבעת לפיצוי ממוני בגין הפרות מצידו של התובע – תתבררנה במסגרת הדיון בתביעה שכנגד. הגנתה של האישה בתביעה זו גובלת "בהגנת בדים" שאינה אלא הגנה כללית וסתמית (ר' בשינויים המחויבים ע"א (מחוזי - ת"א) 17365-02-17 לוריא נ' טלגם (13.3.18).

33. בנסיבות אלה, אני רואה לנכון, לחייב את הנתבעת לחתום על כל מסמך הדרוש לשם העברת מלוא הזכויות בדירה ע"ש התובע.

34. ככל שלא תחתום על המסמכים הדרושים ותעבירם לידי התובע תוך 30 יום מהיום - יוכל התובע להגיש לתיק הודעה ובא כוחו ימונה כבעל תפקיד לשם העברת מלוא הזכויות בדירה ע"ש התובע.

     

     

    התביעה שכנגד 

     

    תמצית טענות הצדדים:

35. לטענת הנתבעת, התובע נזכר רק לאחר כ- 15 שנים מיום החתימה על ההסכם להעביר על שמו את הזכויות בדירה, לאחר שמשך השנים הפר את ההסכם וסירב להוציאה מרישום המשכנתא. בכך פגע בזכותה לקבל סיוע בדיור ציבורי מחברת עמידר ונגרמו לה נזקים כספיים. כן הפר את הוראות ההסכם ביחס לתשלום המזונות. לפיכך, עתרה לפיצוי בשל הנזקים שנגרמו לה בסך של 434,000 ₪ (הפרשי דמי השכירות בשוק החופשי שלטענתה שילמה, לבין דמי שכירות לפי תעריף הדיור הציבורי, בהם לטענתה היתה אמורה לשאת אילו היה התובע פועל לפי הוראות ההסכם. כן דרשה פיצוי בגין עוגמת נפש ותשלומי מזונות – אשר נזנחו, בצדק, בסיכומים. עוד טענה הנתבעת כי התובע ידע כבר החל משנת 2009 כי הליך העברת הזכויות לא הושלם ולפחות עד שנת 2015 לא עשה דבר בעניין זה.

36. התובע מצידו טען להתיישנות התביעה שכנגד, שהוגשה בחלוף 14 שנים מיום החתימה על הסכם הגירושין, כן טען כי יש לדחותה אף מטעמים של העדר עילה, שיהוי וחוסר תום לב, כאשר לטענתו הנתבעת מונעת ממניעים של נקם. עוד הכחיש את סירובו להוציא את הנתבעת מהמשכנתא, טען כי הצדדים פעלו ע"פ הוראות ההסכם, וכי הוא שילם את מלוא החובות אשר רבצו על הדירה. הנתבע הוסיף כי הליך העברת הזכויות התעכב אף מסיבות שאינן תלויות בו, ובכללם הסרת עיקולים והשלמת פרצלציה ע"י החברה המשכנת, וכי כעת בשלו התנאים להשלמת הליך העברת רישום הזכויות על שמו. הנתבע הכחיש את נזקי התובעת ואת הקשר בין רישומה במשכנתא לבין אי קבלת סיוע בשכ"ד, טען כי המציא את כל המסמכים שנדרש לשם סיוע לנתבעת במימוש זכויותיה, ומכל מקום הנתבעת לא עמדה בחובה להקטין את הנזק.

     

    אשר לטענת ההתיישנות -

37. סעיף 2 לחוק ההתיישנות התשי"ח 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), קובע כי "תביעה לקיים זכות כל שהיא נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה". עוד קובע סעיף 5 לחוק ההתיישנות כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה היא שבע שנים (בשאינו מקרקעין), כאשר תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות).

38. יחד עם זאת קובע סעיף 4 לחוק כי "בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות."

    סעיף זה קובע חריג המכשיר תביעה שכנגד וטענת קיזוז למרות התיישנות. טעמו של החריג הוא שמערכת ההתחשבנות הכוללת שבין הצדדים בעניין נושא ההליכים טרם הסתיימה, ולכן לא חלים טעמיו של הכלל הקובע התיישנות תביעות (ע"א 656/99ד"ר עדה בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, נז(5) 1 (2003).

    משמדובר בתביעה ובתביעה שכנגד הנובעות מאותן הנסיבות (הפרות הסכם גירושין שאושר), אין מקום לדחות את התביעה מטעמי התיישנות.

     

    יחד עם זאת, דין התביעה להידחות מכל אחד מהטעמים הבאים:

39. סוגיית פיצויים בשל הפרת החוזה, מוסדרת בסעיפים 10-16 לחוק החוזים תרופות. בהתאם להוראת סעיף 10 לחוק החוזים תרופות: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה".

40. האפשרות לפיצויים ללא הוכחת נזק קבוע בסעיף 11 לחוק, וזו אפשרית מקום בו בוטל החוזה בשל ההפרה (תנאי שאינו מתקיים במקרה דנן). החוק מאפשר פסיקת פיצויים בגין נזק שאינו ממוני (סעיף 13), אולם מדגיש בסעיף 14 את החובה להקטנת הנזק.

41. נטל השכנוע מוטל על הנתבעת, בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה, ועליה להוכיחו מעל מאזן ההסתברויות.

42. ראשית, לא הוכח כי התובע הפר את החוזה: לטענת התובע, הבנק היה זה שסרב להוציא את הנתבעת מהמשכנתא. בהקשר זה יוטעם כי ההסכם תקף במישור היחסים שבין הצדדים בלבד, ואין בו כדי לחייב את הבנק. על הצדדים לפעול ע"פ הוראותיו והנחיותיו של הבנק הכל בהתאם למערכת ההסכמית ולמערכת הדינים החלה במישור היחסים שבין הצדדים לבנק.

43. גרסתו של האיש לעניין מאמציו להסיר את רישום הנתבעת מהמשכנתא נתמכו בראיות אובייקטיביות:

    • האיש הגיש לתיק אישור ממשרדי מסמ"ק מיום 23.11.2009 (שכותרתו "בקשת מידע על בעלות בדירת מגורים") במסגרתו צוין כי מחצית מהדירה הועברה ע"פ ההסכם לתובע ללא תמורה וצוין עוד כי לנתבעת אין נכסים על שמה.

    • עוד הוגש לתיק מכתב שנשלח ביום 23.11.09 מב"כ התובע, אשר מוען לב"כ הנתבעת דאז, בו צויין כי "על פי בדיקה שערכתי במשרדי השיכון, נמצא שמרשתך מעולם לא פנתה את המשרד על מנת לבקש סיוע בדיור. אני מבקש להבהיר כי הנימוק שאין בידה תעודת זכאות ו/או שהיא לא שוחררה כערבה למשכנתא אינה רלבנטית. אם מרשתך היתה בודקת, היתה מגלה כי די בתעודת זהות ובעותק הסכם הגירושין על מנת לקבל ממשרדי מס רכוש אישור של ויתור על הבית ללא תמורה", באישור זה היתה הוועדה מסתפקת".

    • מפרוטוקול הדיון בלשכת ההוצל"פ מיום 27.11.12 עולה כי במעמד הדיון ציין התובע כי האישה הופטרה מהמשכנתא בחודש 11/2009 ואף צירף לכך אסמכתא, אולם טען שבנק משכן אינו מסכים להוציאה מהמשכנתא. הנתבעת טענה באותו המועד שהיא לא רשומה כבעלים על הבית אולם רשומה במשכנתא, ולכן אינה יכולה לרכוש בית משלה ולממש זכויותיה. באותו מעמד טען התובע כי "לבנק משכן יש הנחיות משלהם. אמרתי להם שאני מוכן להביא ערב אחר והם לא מוכנים לשחרר אותה מהמשכנתא" כבר באותו המעמד תהה התובע מדוע המתינה הנתבעת שלוש שנים מאז אישור ההסכם וטען כי המציא את האישורים שנדרש להמציא מבחינתו לבא כוחה.

    • מסמכים אלה תומכים בגרסת האיש כי עשה כל שביכולתו לסייע לנתבעת במימוש זכויותיה.

44. העובדה כי עד היום הנתבעת לא הגישה תביעה בעניין זה תומכת בכך כי בזמן אמת סברו הצדדים כי התובע עשה כל שביכולתו לקיים אחר התחייבויותיו ע"פ הוראות ההסכם, על מנת לסייע לנתבעת לממש זכויותיה.

45. גם במועד הדיון, העיד התובע דברים דומים (עמ' 5 ש' 20-24): "אני פניתי מספר פעמים לבנק משכן, יש לי העתק של פניות שלא נמצאות איתי כרגע. פניתי גם באמצעות בת הזוג השניה שלי שהיתה עורכת דין, היא פנתה לבנק משכן, אשר לא הסכימו לפטור אותה מרישום המשכנתא, לא ידוע לי למה" (עמ' 5 ש' 20-24) .

     

    בהמשך (עמ' 7, 9 לפרוט') העיד:

     

    "ש.בשנת 2009 ידעת שהשלמת את ההליך של העברת הזכויות אליך?

    ת.זה לא מה שאמרתי. אני ידעתי שהמצאתי טופס שמשחרר אותה מרישום הבית.

    ש.חשבת שצריך להעביר עוד מסמכים ל*** שתחתום?

    ת.בכלל לא. ידעתי טוב מאוד שזה הטופס שהיתה צריכה לטובת זכאות בדיור. לגבי השחרור של המשכנתא, בנק משכן כל הזמן אמר שהם לא מוכן להוציא אותה. אני לא זוכר למה, בגלל זה פניתי אליה, אחרת לא הייתי פונה אליה"

     

46. בנוסף לכך, התובעת לא הוכיחה שכלל פנתה בפועל לקבלת סיוע בדיור, לא הוכיחה שלא עמדה בתנאי הזכאות שהיו באותה העת (רק לסיכומיה צרפה את נוהל משרד השיכון אולם גם ע"פ הנוהל יש אפשרות לפנות לוועדת חריגים), לא הוכיחה כי בקשתה נדחתה בשל רישומה במשכנתא, ולא הוכיחה את הנזק הנטען:

47. התובעת לא זימנה למתן עדות כל גורם שהוא ממשרד הבינוי והשיכון ולא ביקשה תע"צ בעניין עמידתה בתנאי הזכאות. בנוסף, לא הביאה ראיה כל שהיא לנסיונה לפעול מול הבנק לשם הסרתה מרישום המשכנתא, והסתפקה בטענה שפנתה לבנק ולא דיברו איתה (עמ' 14 ש' 17-19).

48. ממכלול הראיות הקיימות בתיק עולה כי רצונה לקבלת סיוע ציבורי נותר בגדר "כוונה" בלבד ולא הוכח כי נעשתה פנייה רשמית למשרד השיכון ועמידר.

    כך, בעדותה אישרה הנתבעת כי לא הגישה כלל בקשה לדיור ציבורי (עמ' 12 ש' 24-29):

     

    "ש.את טוענת שהגשת בקשה לדיור ציבורי ונדחית לאור כך שיש דירה על שמך?

    ת.אני לא הגשתי בקשה לדיור ציבורי, פניתי מספר פעמים לעמידר והם אמרו לי מכיוון שיש בית אשר רשום על שמי ומשכנתא, אני לא זכאית שידברו איתי בכלל. לא הסכימו לדבר איתי בכלל.

    ש.אז את טוענת שפנית לאורך השנים לחברת עמידר?

    ת.פניתי בניסיון, לא פתחתי תיק כי זה היה בלתי אפשרי "

     

49. הנתבעת ניסתה לתלות יהבה על מכתב לשכת הרווחה (נספח ה לכתב ההגנה), ממנו עולה כי התובע סירב לשחרר את גרושתו מהמשכנתא ומבעלותה על הבית הגם שנהג בו מנהג בעלים, חרף נסיונות בא כוחה לסייע לה וכי בשל כך, הנתבעת לא קיבלה סיוע בשכר דירה ולא דירת עמידר. בכל הכבוד, מכתב זה לא נכתב בזמן אמת אלא ביום 02.02.20 ככל הנראה לצורך ההליך המשפטי שנפתח בחודש 01/20 ואין בו כדי להוכיח כי בזמן אמת אלה היו פני הדברים.

50. כמו כן, לצורך הוכחת נזקיה ביקשה האישה לזמן לעדות גם את ראש הלשכה לשירותים חברתיים אשר טיפלה במשפחה (ר' מכתבה נספח ה' המצורף לכתב ההגנה), אולם שעה שזו סיימה את תפקידה נקבע בהחלטה כי הנתבעת תהיה רשאית לעיין בכל מסמך רלבנטי מתיק הרווחה (החלטה מיום 3.1.21).

51. בכל הנוגע לטענה כי היתה זכאית לדיור ציבורי ובהמשך היתה זכאית לרכוש את הבית בשווי מופחת זו תיאורטית, ולא הובאה לה כל ראשית ראיה, והיא ממילא נזנחה בסיכומים.

52. שלישית, התובעת לא עמדה בחובתה להקטנת הנזק:

53. עוד בשנת 2008, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון מיום 9.3.2008 בתמ"ש 4040/07 טענה האישה כי הזכויות בדירה לא הועברו ע"ש התובע ורישומה במשכנתא לא הוסר. באותו דיון נטען מפי בא כוחה כי - "לעניין הדירה- הסכם הגירושין- הנכס העיקרי היה אותה דירת מגורים שהם קנו אותו והיתה עליו משכנתא... אישה סברה שלא תצליח להחזיק את הבית לבדה ולכן העדיפה לצאת מהבית עם הילדים מתוך הנחה שהתובע יקח את הבית והיא תקבל סיוע ממשרד השיכון כחסרת דיור... מה שקרה כאן שהאישה הפסידה את הפרבילגיה הזאת כי הדירה לא עברה על שמו. היום הדירה היא על שם שני הצדדים".

54. חרף טענות הנתבעת כי התובע לא פועל להסירה מהרישום וכי הדבר מונע ממנה זכויותיה למימוש הטבות לסיוע בדיור, הסתפקה בשליחת מכתבים ופניה ללשכת הרווחה, ולא פעלה בהליך שיפוטי לאכיפת ההסכם, להסרתה מהרישום במשכנתא, או כל הליך שיפוטי אחר, הגם שהיתה מיוצגת באותה העת.

55. בהקשר זה יוטעם כי באותה העת יוצגה הנתבעת ע"י מי שכיום מכהן כשופט. משנקבע התיק להוכחות, ביקשה האישה להעיד את כב' השופט אולם בהמשך הופנו שאלות בכתב וזאת בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון בעניין העדת שופט מכהן. התשובות הוגשו לתיק ביום 6.1.21 ומהן עולה כי בשל חלוף הזמן לא נשמרו מסמכים מהתיק, לא זכורות פניות שבוצעו לפני למעלה מעשור ולא זכור האם האיש הגיב לפניות ובאיזה אופן. כב' השופט הסתמך על הטענות שנטענו בפרוט' מיום 09.03.08 שהוצג בפניו ואשר מדבר בעד עצמו.

56. במכתבו של התובע ללשכת הרווחה ב**** מיום 29.12.15 (מוצג ת/2) הוא הדגיש כי ביצע את כל המוטל עליו לשם הוצאת הנתבעת מהרישום, היא אינה רשומה כבעלים ועליה לפנות לבנק משכן עם האישורים שהעביר אליה. הנתבעת לא הוכיחה כי פעלה במישור זה.

57. על כל אלה יש להוסיף את השיהוי החמור בהגשת תביעה, שדי בו כדי לדחות את התביעה שכנגד - כפי שצויין לעיל, עוד בשנת 2008 האישה ידעה כי המשכנתא עדיין רשומה על שמה, אולם רק במועד בו הוגשה תביעת האכיפה בענין העברת הזכויות לאיש, בשנת 2020, טענה לנזקים בשווי מאות אלפי שקלים. בעדותה לא סיפקה הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע לא הגישה עד היום תביעה כנגד האיש והסתפקה בטענה כי עייפה מלבקש מבית המשפט (עמ' 15 ש' 17-21).

58. בעניין השיהוי אין לי אלא להפנות לדבריו של חברי כב' השופט ארז שני בתמ"ש 43660-01-17 ר' נ' פ' (11.2.18) וההפניות הרבות שם: "כבר בשעתו נפסק כי השימוש בדוקטרינה של שיהוי לצורך דחיית תובענה ייעשה רק במקרים חריגים מטעמים של צדק והגינות כלפי הנתבע, שיקולים שבאינטרס הציבורי ודאג לקיום הליך שיפוטי תקין (וראה: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, נ"ז(5) 433 {2/7/2003}). על-פי הפסיקה, חלוף הזמן כשלעצמו אין בו די כדי להביא לקבלת טענת השיהוי ויש צורך ב"דבר מה נוסף" (ראה: ע"א 410/87 פריד נ' יונגר, מה(3) 749{ 18/3/1991} {להלן: "עניין פריד-יונגר"}). על הנתבע להוכיח שהיה בשיהוי משום מצג כי התובע ויתר על זכויותיו ובשל כך הוא שינה את מצבו לרעה במשך הזמן. יש הגורסים כי נדרש תנאי שלישי שלפיו השיהוי נגרם בחוסר תום לב (ראה: רע"א 5793/05 אגודת בית הכנסת הגדול "שונה הלכות" נ' עיריית נתניה { 11/9/2007)). להבדיל מהסדר ההתיישנות, הרי שבנושא השיהוי מסור לבית המשפט שיקול דעת רחב לגבי נפקות השיהוי בנסיבות המקרה הספציפי שלפניו".

59. במקרה זה גם אם בזמן אמת היתה קיימת לנתבעת זכות תביעה כיום השינוי החמור לכל הפחות משנת 2008 (למעשה – אלמלא היה מדובר בתביעה שכנגד – היתה תביעה זו נדחית מחמת התיישנות), די בו כדי לשמש כנימוק לדחיית התובענה שכן על פניו נראה ניתן לראות בכך כזניחת טענותיה בעניין זה, וכאשר נגרם קושי ראייתי להוכיח מה נעשה בזמן אמת.

     

    55.לסיכום - מכל האמור לעיל הוכח בפני כי בזמן אמת סברו הצדדים כי התובע עשה כל שביכולתו לקיים אחר התחייבויותיו בהסכם. לא הובאה כל ראיה לסירובו של האיש להוציאה מרישום המשכנתא, לא הוכחו זכויותיה של הנתבעת לקבלת סיוע בדיור באותה העת, לא הוכח כי פנתה לקבלת הסיוע האמור ולא הוכחה הסיבה לדחיית בקשתה, ככל שזו הוגשה. כן לא הוכח שלא היה די במסמכים ובפעולות שביצע התובע בשעתו כדי להניח את דעת הגורמים הרלבנטיים כי מלוא הזכויות בדירה הועברו אגב גירושין לתובע. בעוד פעולות האיש בזמן אמת הוכחו, התובעת לא פעלה להגיש הליך משפטי לאכיפת ההסכם, הגם שהוכח כי בזמן אמת סברה כי נפגעו זכויותיה, כל זאת כאשר היתה מיוצגת. בכך, אף אם היה מוכח נזק, לא עמדה בחובתה להקטנתו.

     

     

60. אשר על כן, אני דוחה את התביעה שכנגד לפיצוי בגין הפרת הסכם הגירושין.

     

    סוף דבר:

61. תביעת התובע לאכיפת הסכם - מתקבלת כפורט בסעיפים 34-35 לפסק הדין.

62. התביעה שכנגד שהוגשה ע"י האישה נדחית.

     

63. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, ומתוך התחשבות במצבה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט מופחתות בסך של 3,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה ורבית כחוק.

    5129371

     

    המזכירות תמציא לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.

    ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

     

    ניתן היום, כ"ח אדר א' תשפ"ב, 01 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.