פס"ד בתביעה לאכיפת הסכם וטענות הגנה לעושק ולכפייה

• לפני תביעה לאכיפת ההסכמים שהגישה בת כנגד אמה.
• רקע: 

• בין הצדדים נערכו שלושה הסכמים
  הסכם מיום xx.05.20xx (שיקרא גם להלן: "ההסכם השלישי"). הסכם זה נערך בפני נוטריון, עו"ד מ.פ..

  (להלן וביחד: "ההסכמים").

   

הסכמים אלה הם לב המחלוקת בתובענה כאשר מעמדם ותוקפם של הסכמים אלו שנוי במחלוקת כפי שיובהר בהמשך.

יצוין כי ביום xx.10.20xx מונה 'המרכז הישראלי לאפוטרופסות-הקרן לטיפול בחסויים' כאפוטרופוס קבוע על ענייניה הרכושיים של התובעת בהחלטה שניתנה במסגרת הליך נפרד, א"פ 17078-10-12. התובעת נכה והיא מתמודדת עם בעיות מתחום הנפש.

לתובעת אח נוסף (שיקרא להלן: "האח"), בנה של הנתבעת; אשר הגיש תצהיר מטעם הנתבעת ונחקר על תצהירו.

אביהם של התובעת והאח, ובן זוגה לשעבר של הנתבעת (שיקרא להלן: "האב"), מתגורר מזה שנים בארצות הברית ולא נטל חלק פורמאלי בתיק. יצוין כי במהלך הדיונים עלה כי האב פעל בתיק זה מאחורי הקלעים ואף נשא בשכר טרחת באת כוחה של התובעת, בעת הגשת התביעה ועד שזו חדלה לייצג את התובעת. יצוין כי תחילה הודיעה התובעת על רצונה לחקור את אביה, אך ויתרה על חקירתו משהגישה בקשה להגיש סיכומיה בתיק.

במועדים הרלוונטיים לתביעה ועד שנת xx20, התובעת התגוררה בביתה של הנתבעת ברח'_____ xx, ______ (להלן: "הדירה ברח' ____"). סמוך למינוי האפוטרופוס על רכוש התובעת, עזבה היא את בית הנתבעת ועברה להתגורר בגפה, כאשר נסיבות המעבר שרויות במחלוקת.

בין הצדדים מחלוקת אשר לעזיבת התובעת את הדירה ברח' _____ ובכלל בנוגע למגורים המשותפים, כאשר כל אחת מבעלות הדין טענה כי האחרת פעלה כלפיה באלימות (מילולית, פיזית ונפשית). אין חולק כי הנתבעת התלוננה כנגד התובעת במשטרה, מספר פעמים, והתובעת נעצרה בגין כך ואף הועברו חלק מהתלונות בגין עבירות אלימות לטיפול פרקליטות המדינה.

ביום xx.06.20xx רכשה התובעת, בסיוע הנתבעת, דירה ברח' ה_____ x, ________ (להלן: "הדירה ברח' ______") בסך 600,000 ₪. לצורך מימון רכישת הדירה נטלה התובעת ביום xx15.07.20 משכנתא מבנק מזרחי טפחות בסך 160,000 ₪ . אף האב מימן חלק מעלות הדירה. לצדדים גרסאות שונות בדבר מטרת רכישת הדירה.

הצדדים חתמו על ההסכם הראשון כשבועיים לאחר רכישת הדירה (xx.06.20xx). יש לציין כי נוסח ההסכמים אינו ברור דיו; ובמקור הם נערכו בשפה ה_____, כאשר תרגום נוטריוני שלהן צורף במסגרת כתב התביעה. מעיון בהסכם הוסכם בו כי מי מבין הצדדים תרכוש דירה ותיטול הלוואה בנקאית לצורך כך (זהות הרוכשת אינה ברורה מניסוחו של ההסכם). אחת הדירות של הצדדים תושכר, וכספי השכירות ישמשו לצורך תשלום ההלוואה. עוד צוין בהסכם כי מאחר 'והיא' נכה ולא עובדת (אף משלא ברור מי זו 'היא', סבורני נוכח הנסיבות ויתר הוראות המשפט כי מדובר בתובעת), הצדדים ישתמשו בכספים של האב לקבל הכנסה מהשכרת הדירה. בהסכם מצוין כי ההלוואה הבנקאית עומדת על כבערך 800 ₪ לחודש, למועד תחילת התשלום; וההכנסה מהשכרת הדירה עומדת על 2,700 ₪.

כשנה וארבעה חודשים לאחר ההסכם הראשון (xx.10.20xx) חתמו הצדדים על ההסכם השני, מעיון בהסכם הוסכם בו כי הנתבעת בתמיכה להתחייבות לשלם לתובעת 2,000 ₪ מידי חודש (על בסיס הסכם שנערך במועד רכישת הדירה ברח' ______) מתחייבת לבטח את התשלומים באמצעות הדירה ברח' ______.

מספר חודשים לאחר מכן (xx.05.20xx) נערך בין הצדדים ההסכם השלישי והאחרון בפני נוטריון, עו"ד מ.פ., מעיון בהסכם הוסכם בו כי הדירה של התובעת ברח' ____ נרכשה לשם השכרת הדירה של הנתבעת ברח' ____ על מנת להגדיל הכנסות משסכום דמי השכירות יעלה על סכום ההלוואה שנטלה התובעת מבנק מזרחי טפחות. אם הנתבעת לא תרצה להתגורר עם התובעת, אז היא מתחייבת לשלם את החזר ההלוואה לבנק מידי חודש באמצעות השכרת חלק מדירתה. אם כספי השכירות לא יכסו את דמי ההלוואה, וההלוואה לא תסולק עד מותה של הנתבעת – אז הנתבעת מתחייבת להשלים את החסר באמצעות הורשת דירתה לתובעת.

ביום xx.04.20xx ערכה הנתבעת צוואה נוטריונית, בפני עו"ד ק.ט. (להלן: "עו"ד ט."), לפיה היא מורישה לתובעת את זכויותיה בדירה ברח' ______.

מספר ימים לאחר מכן, ביום xx.04.20xx הנתבעת ערכה צוואה אחרת לאח לפיה היא מורישה את כל רכושה לו (כולל את הדירה ברח' _____).

לאחר כל אלו נערך בין הנתבעת והאח חוזה מכר דירה, ביום xx.10.20xx. לפי הסכם זה מכרה הנתבעת את זכויותיה בדירה ברח' _____ לאח, באמצעות בא כוחו מר ג.א.. בנוסף נערך הסכם שכירות ביניהם, כאשר לתביעה צורף הסכם שכירות מחודש פברואר xx20 (למשך 24 חודשים).

בהמשך שנה זו כאמור חדלו הצדדים מלהתגורר יחדיו, כאשר לדברי התובעת היא סולקה מהבית בעקבות העברת הזכויות ומזימה שרקמו התובעת והאח; ולדברי הנתבעת הצדדים לא יכלו להמשיך להתגורר בצוותא נוכח מצבה הנפשי של התובעת.

כפי העולה מטענות הצדדים, הנתבעת אכן נשאה בהוצאות התובעת אף לאחר שזו עזבה את ביתה, אומנם מדובר בסכום לא ידוע, כאשר לטענת התובעת, לפרק זמן מסוים הנתבעת נשאה בכל הוצאותיה. עם זאת נראה כי מדובר בפרק זמן עלום, אשר סביר להניח מטענות הצדדים שעמד על כשנתיים לכל הפחות.

כאמור התובעת הגישה תביעה זו כדי לאכוף את ההסכמים שנערכו בין הצדדים. הנתבעת מתנגדת לכך וטוענת שיש לדחות את התביעה ולקבוע כי ההסכמים חסרי תוקף משפטי או בטלים מעיקרם.

טענות התובעת

לטענת התובעת הדירה ברח' _____ נרכשה לצורך הגדלת הכנסות המשפחה, כך שהדירה תושכר ובאותה העת הצדדים יגורו בבית ברח' _____. משכך ולדבריה חתמו הצדדים על ההסכמים, תוך שהתובעת הסתמכה על הנתבעת ומשהאמינה שהיא תתמוך בה כלכלית ותסייע לה בנשיאה בתשלומי המשכנתא, וראו:

"ההסכמות היו שתירכש דירה נוספת, האם והבת ימשיכו להתגורר באחת משתי הדירות והשנייה תושכר ומהכספים האלו תשולם המשכנתא ויהיה גם כסף נוסף למחייתן, לאחר רכישת הדירה החלה האם לפעול לסילוק הבת מדירתה ונחתמו ההסכמים שבאו להבטיח את ההסכמות הקודמות שהיו, שהאם התחייבה לשלם את המשכנתא וכספים נוספים של הבת."

(ראו: עמוד 1 שורות 26-23 לפרוטוקול הדיון מיום 23.05.2018).

-אף ראו את דברי התובעת בעדותה:

"בחורף xx20 אחי בא ומכיוון שהוא נשאר בלי השכלה, זה הסכם שהוסכם לפי בקשה של אחי שאנחנו ואמא ואחי ישבנו והחלטנו לקנות דירה על מנת שדירה אחת תושכר, היה לנו כסף בחשבון משותף של אחי וחבר שלו, האבא הכניס לשם כסף והוסיף מידי פעם כסף, [...] הוא הציע ואמר שנעשה כזה דבר- נקנה דירה, אני פוחד שהכסף ילך לאיבוד, שנקנה דירה ב______, כמו דירה של אמא שלי, באותו שווי, דירה שלושת חדרים ואז ז"א מהשכירות נוכל לשלם את המשכנתא, אלי תהייה עוד תוספת לעזור לפרנסה איפה שיש צורך להכניס כסף, עשינו חשבון שתוך עשר שנים המשכנתא תשולם במלואה, ב-120 של אמא אם ישאר חוב נחלק את זה חצי חצי, לאמא עוד הייתה משכנתא."

(ראו: עמוד 9 שורות 31-15 לפרוטוקול הדיון מיום 04.10.2018).

התובעת אף טענה שהנתבעת לקחה חלק פעיל ברכישת הדירה ברח' _____ וביקשה שהתובעת תרכוש דירה עם מרפסת, כשלנתבעת תחביב לגידול וטיפול בצמחים.

לטענת התובעת, הנתבעת הודתה במסגרת ההליך כי התובעת תלויה בה, ואף טענה כי במהלך חייה לרבות בתקופה בה חלקו את הדירה, הנתבעת נקטה כנגדה באלימות על גווניה. עוד טענה התובעת כי הנתבעת העלילה עליה טענות שונות בדבר אלימות וגניבה.

לשיטת התובעת, הנתבעת היא זו שהתעללה בה באופן בו נמנעה במכוון מתשלום חשבון החשמל בדירה עד שלבסוף נותקה הדירה מחיבורי החשמל, כך שהתובעת נאלצה לצאת ולשלם את חשבון החשמל. לדבריה, כאשר שבה לדירה, לאחר התשלום, סירבה הנתבעת להכניסה.

התובעת טענה כי לאורך חייהן בדירה ואף לאחר מכן, הנתבעת העלימה ממנה מכתבים חשובים, מטעם הבנק הממשכן ואף וזימונים לבית המשפט, כאשר אחד מהזימונים נגע לדיון צו הגנה שפתחה הנתבעת כנגד התובעת.

התובעת טוענת כי חרף קבלת צו ההגנה לטובתה, הנתבעת המשיכה להתגורר עם התובעת. דבר זה מעיד לדברי התובעת על כך שהנתבעת לא פחדה מהתובעת. לדברי התובעת, הנתבעת במעשיה הובילה למינוי האפוטרופוס על רכוש התובעת, בעקבות פניותיה ותלונותיה של התובעת כנגד הנתבעת.

התובעת טוענת כי הנתבעת הודתה שחתמה על ההסכמים עם התובעת, ואף יש ליתן הדעת על כך שהנתבעת פנתה אל נוטריון במסגרת ההסכם השלישי, וגם לכך שלאחר רכישת הדירה ברח' _____ פנתה הנתבעת למתווך לצורך השכרת דירה זו ואף חתמה מולו על הסכם לצורך השכרת הדירה, דבר שבסופו של דבר לא יצא אל הפועל בהוראת הנתבעת.

התובעת טוענת כי הנתבעת הונתה אותה שעה שהפרה את הוראות ההסכמים, כאשר לדידה של התובעת, האח אף עודד את הנתבעת לעשות כן, נוכח רצונו, על פי טענת התובעת, למכור את הדירה. בהקשר זה טענה התובעת כי לא הסכימה להצעתו של האח למכור את הדירה לרעהו, מר ג.ג.א.; שכן עסקה נטענת זו הייתה משאירה את התובעת חסרת כל, כשמטרת העל הנטענת של האח הייתה לקבל את תמורת מכירת הדירה לכיסו.

לטענת התובעת ההסכמים משקפים את אומד דעת הצדדים ואת רצונם ויש לאכוף את ההסכמים. לטענתה, מטרתה של הנתבעת הייתה לפנותה מהדירה ברח' ____ ולהעביר דירה זו לאח, בהקשר זה הוסיפה התובעת וטענה כי הנתבעת הודתה בחקירתה שיזמה הליך צו הגנה לצורך פינוי התובעת מהדירה ברח׳ ה_____.

התובעת הוסיפה וטענה כי יש לדחות את טענות הנתבעת בדבר כפייה, עושק או אלימות משסמוך למועד עריכת ההסכם השלישי ערכה הנתבעת, על דעתה ועל פי רצונה, צוואה לפיה מורישה את הדירה ברח' ה_____.

התובעת טוענת כי לאחר שעזבה את בית הנתבעת, זו שילמה את מלוא הוצאותיה למשך שנתיים, החל ממועד מינוי האפוטרופוס (אוקטובר xx20). יצוין שלא ברור מטענות התובעת לאיזה פרק זמן מדויק התכוונה, אך על כל פנים טענתה כי הנתבעת נשא במלוא הוצאותיה וחדלה מכך בשלב מסוים, הובאה לעיוני במסגרת עיון בטענות הצדדים.

בנוסף טענה התובעת כי לאחר מכן פנתה הנתבעת לאפוטרופוס שמונה לתובעת ולב"כ התובעת בשעתו וניסתה לשכנע אותם לחתום על הסכם לפיו הנתבעת לא תהא חייבת לתובעת מאומה.

בסיכומי התשובה טענה התובעת לראשונה כי לאחר גירושיה בשנת xx20 עברה להתגורר בבית הנתבעת כאשר עד לשנת xx20 התגוררו הצדדים בצוותא ללא תגרות או ויכוחים, לא ברור מדוע טענה זו הועלתה לראשונה רק בסיכומי התשובה.

עוד נטען בסיכומי התשובה על ידי התובעת, כי היוזמה להגשת התביעה הייתה של הקרן לטיפול בחסויים, כאשר רק לאחר מספר טעויות בניהול ההליך, לטענת התובעת, לקחה היא את המושכות ושכרה ייצוג מטעמה שינהל את ההליך כרצונה.

התובעת טוענת כי אין ממש בטענות הנתבעת לכפייה או עושק, שעה שהנתבעת הבינה את פעילויותיה וגם הודתה בדיון שהיא ערכה את ההסכמים ואף היא בחרה את עורכי הדין מולם ייערכו הסכמים בין הצדדים. עוד טוענת התובעת שאין לקבל את טענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת. לפיכך יש לדבריה לקיים את ההסכמים.

לטענת התובעת, היא נעשקה על ידי אמה, כך שנכפה עליה מצב בו היא מנושלת מירושת הנתבעת, חסרת כל, פגועה, מרומה ובודדה; כשהימצאותה במצב זה, לדידה, הייתה מטרת הנתבעת.

טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת לאחר גירושיה השלישיים של התובעת, עלה הרעיון לרכוש לתובעת דירה, זאת נוכח מצבה הרפואי באותה העת. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובעת סירבה להתגורר בגפה, לפיכך הוסכם ששתיהם תתגוררנה בצוותא, באופן בו התובעת תעבור להתגורר בביתה של הנתבעת.

נוכח סיכום זה הוסכם בין הצדדים כי ביתה של התובעת יושכר עד למועד סילוק המשכנתא על הנכס. כעולה מטענות הנתבעת, עם סילוק המשכנתא ובהתאם להסכמת הצדדים היה על התובעת לעבור להתגורר בגפה.

הנתבעת טענה כי במהלך מגוריהם המשותפים התובעת הפגינה כלפיה אלימות קשה, כך שנאלצה לפנות לא פעם ואף לא פעמיים למשטרת ישראל ולפנות לבית המשפט במסגרת צווי הגנה. יצוין כי בהתייחס לטענות התובעת לפיהן הנתבעת הסתירה ממנה זימונים לבית המשפט לדון בצווי ההגנה, טענה הנתבעת בתצהירה כי בחלק מהליכי צווי ההגנה נרשם בפירוש בפרוטוקול הדיון כי ההמצאה נעשתה על ידי המשטרה. לדבריה אף ויתרה לתובעת חלק מהפעמים ולא הגישה תלונה משחששה שהתובעת תישלח לבית הסוהר.

עוד טענה הנתבעת כי הייתה נאלצת מידי פעם, בעקבות אלימות נטענת מצד התובעת, לנוס מביתן באמתלה כי היא משליכה את שקית הזבל בחוץ ולהעביר את שעות הלילה על ספסל ברחוב או אצל שכניה.

הנתבעת אף טענה בהקשר זה כי במהלך מגוריהן המשותפים, הייתה התובעת מנסה להשיג במרמה את פרטי האשראי שלה, יצרה חוב על שם הנתבעת בחברת 'סלקום' בסכום שמעל 132,000 ₪, נהגה לצרוך חשמל ומים באופן מופרז ללא צורך ממשי וממניעים 'אובססיביים' כלשון הנתבעת, בזבזה כספים רבים על יין, סיגריות ונייר טואלט, פנתה למעסיקיה של הנתבעת בתואנה כי הנתבעת לא כשירה לעבוד לצורך פיטוריה, נהגה להעלים את משקפי הראיה של הנתבעת ואף נהגה להזמין ניידות אמבולנס שוב ושוב לבית ללא צורך תוך יצירת חובות על שם הנתבעת.

לטענת הנתבעת הסכימה לשאת בהוצאות התובעת ולספק את רצונותיה, משזו בתה; אך לא עמדה בהוצאות הרבות שיצרה התובעת לאורך השנים.

לטענת הנתבעת פחדה מהתובעת במהלך מגוריהן המשותפים בדירה משאלו היו רווים בהטלת אימים והתעללות מצד התובעת, וראו:

"ש. מתי היה ניסיון התאבדות שלך?

ת. אני לא זוכרת בדיוק את התאריך. זה היה כשהיא היתה עוד אצלי. זה היה בשנת xx20 בערך. היא הביאה אותי למצב כזה שלא היתה לי ברירה. היא התעללה בצורה...

ש. צורה קשה?

ת. לזה צריכה להיות מילה אחרת. היא היתה בלתי נסבלת."

(ראו: עמוד 4 שורות 18-14 לפרוטוקול הדיון מיום 10.01.2019).

מצב זה נמשך לדברי הנתבעת עד אשר התערבו רשויות הרווחה לפעול למינוי אפוטרופוס לתובעת, ומשמונה לה אפוטרופוס היא עברה להתגורר בגפה. לפי טענת הנתבעת, גם לאחר שעזבה התובעת את הדירה ברח' ____ המשיכה הנתבעת לבקרה ולסייע לה, אך חדלה מזה לאחר תקיפות נטענות מצד התובעת.

לטענת הנתבעת, במסגרת תיק תמ"ש 54766-01-15, ניתנה החלטה ביום 17.07.2016 לפיה הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך 500 ₪ מידי חודש וזאת עד למתן החלטה אחרת; הנתבעת צרפה אסמכתא לכך ולדבריה היא נושאת בסכום זה עד כה. עוד טענה הנתבעת שנאלצה להגיע להסדר כספי עם חברת 'סלקום' בגין חוב שנוצר על ידי התובעת, ועד עתה נאלצת היא לשלם את החוב האמור.

לטענת הנתבעת יש לפרש את ההסכמים כהתחייבות של הנתבעת לשאת במזונות התובעת, לפי מזונות בגיר בהתאם לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט – 1959 ויש להורות על ביטולם נוכח סעיף 13 לחוק האמור. לדבריה אין לאכוף את ההסכמים שעה שאלו נחתמו לדבריה תחת לחץ, עושק וכפייה; זאת בהתאם להוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים").

לטענת הנתבעת, ההסכם הראשון אינו ניתן ליישום משהוא לדבריה ׳לוקה בחסר׳, כאשר ההסכם לא ברור; לדברי הנתבעת אין בהסכם הוראה לפיה על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות מחייה או התחייבות לשאת בתשלומי המשכנתא של התובעת; וכי ההסכם השני לדברי הנתבעת מהווה מסמך ׳בתמיכה׳ להסכם אחר, שאותו הייתה צריכה התובעת להוכיח, כאשר לדבריה לא הוכיחה התובעת, על אף שנחקרה בדבר, כי נערך חוזה בין הצדדים לפיו הנתבעת תשלם לה הוצאות מחיה בסך 2,000 ₪ לחודש.

לדברי הנתבעת אין תוקף להסכמים ולא ניתן לאכוף אותם, נוכח מצבה הנפשי המעורער של התובעת; ושעה שההסכמים נחתמו, לטענתה, תחת כפייה המלווה באלימות מילולית ופיזית ובאיומים בלתי פוסקים. הנתבעת טוענת כי היה צריך לצרף את האח כצד להליך, שעה שהוא לטענתה ׳הרוח החיה׳ מאחורי התביעה.

הנתבעת ציינה כי במועד הגשת התביעה עמד גילה על 76 וטענה כי נוכח כך חל שינוי ביכולת השתכרותה מעת חתימת המסמכים (20xx-20xx) למועד הגשת התביעה (xx20), כאשר הכנסתה החודשית מסתכמת בסכום של מעט מעל 4,000 ₪: 3,000 ₪ מקצבת זקנה ו-1,000 ₪ מעבודה חלקית כמטפלת בית. לדבריה בשל גילה לא צפוי שתוכל להמשיך לעבוד בעבודה זו למשך זמן רב.

לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה. עוד טענה כי אם תחויב לשאת בסכומים מסוימים כלפי התובעת, יש לקזז מסכומים אלו סך של 16,000 ₪ בגין הסכום ששילמה הנתבעת עד מועד הגשת כתב ההגנה לחברת 'סלקום'.

דיון והכרעה

אקדים ואומר כי לאחר עיון בטענות הצדדים, בתצהיריהן ולאחר ששמעתי את עדותן ועדיהם בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

מעיון בתוכן שלושת ההסכמים, יחדיו, סבורני כי תוכנם הכולל אומר מלמד כי הצדדים סיכמו שהתובעת תרכוש דירה ואף תשכור דירה אחרת, תוך שהדירה הנרכשת תושכר בכדי לשלם את המשכנתא הרובצת על הדירה; וזאת מתוך מטרה שדמי השכירות יעלו על סכום המשכנתא החודשית. עוד הוסכם כי אם הנתבעת לא תרצה להתגורר עם התובעת, אזי יהא עליה לשאת בהחזרי משכנתא בגפה ולצורך כך היא תשכיר חלק מדירתה. בהסכם צוין כי לצורך עמידה בהוראה זו הנתבעת אף תוריש את דירתה לתובעת.

הנתבעת אף הבטיחה לדבריה לתובעת כי תשלם לה מידי חודש 2,000 ₪ ולצורך עמידה בהבטחה זו עליה למשכן את דירתה.

מצאתי לציין כבר בשלב זה כי החלק בהסכם השלישי שלפיו סוכם כך: "אם סכום מהשכרת הדירה של ו. לא יכסה את תשלומי ההלוואה לבנק טפחות וההלוואה לא תסולק עד מועד מותה של ו., אזי ו. מתחייבת למלא את החסר לאחר מותה באמצעות הורשת את דירתה לתובעת." – בטל; זאת לפי הוראת לשון סעיף 8(א) חוק הירושה, תשכ"ה-1965:

"הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם - בטלים".

אף ראו בעניין זה את פסק הדין: ע"א  682/74 אברהם יקותיאל נ' בינה ו-אסתר ברגמן, פ''ד כט(2) 757.

יוער כי בענייננו אין חולק כי הצדדים חתמו על ההסכמים, כאשר לצורך דיון בסעד המבוקש, אכיפת ההסכמים, על בית המשפט לבחון את טענות הצדדים ובעיקר את טיעוני הנתבעת לפיהן אין תוקף להסכמים.

כאמור הנתבעת טענה למספר עילות, המעוגנות בפרק ב' לחוק החוזים, אשר מאפשרות לצד להסכם לבטלו בשל פגמים בעת כריתת ההסכם: "כל מסמך עליו חתמה בין השנים xx20 ועד למינוי האפוטרופוס בשנת xx20, ביחס לעניינה של התובעת, נחתם לאחר שהתובעת הפעילה עליה איומים של ממש, לרבות אלימות פיזית, מילולית ונפשית קשה תוך שהמסמכים נחתמו תחת הפעלת איומים, עושק וכפייה מצדה של התובעת [...]" (ראו: סעיף 9 לכתב ההגנה), משכך וכאמור יוצגו עילות אלו ויבחנו.

עילת הכפייה

סעיף 17 לחוק החוזים מורה כך:

"(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.

(ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה."

קרי, על הטוען להתקיימות העילה להוכיח כי הופעלה כנגדו כפייה עובר לחתימת החוזה, ובעקבות הכפייה התקשר בהסכם; באופן בו מתקיים קשר סיבתי בין השניים וראו בהקשר זה:

"עילת הכפיה תובעת סוג של אלימות, פיזית או מילולית, ומעצם מהותה מושתתת על פגם כבד משקל ברצונו השלם והחופשי של הכפוי. מי שהתקשר בחוזה משום שהיה נתון לכפיה, פעל שלא מתוך רצון חופשי."

(ראו: גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 434 (מהדורה רביעית, 2009) (להלן: "שלו וצמח")).

עילת העושק

סעיף 18 לחוק החוזים מורה כך:

"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה."

את עילת העושק ניתן להגדיר כך:

"עושק כמשמעו בסעיף 18 הוא ניצול מצוקתו, חולשתו או חוסר ניסונו של אחר. למונחים "עושק ו-"ניצול" נודעת משמעות שלילית של התנהגות בלתי מוסרית או בלתי הוגנת. לפיכך נדרשת ידיעתו של העושק על מצוקתו, חולשתו או חוסר נסיונו של המתקשר."

(ראו: גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 434 (מהדורה רביעית, 2009)).

ככל ונטען שיש לבטל חוזה מחמת עושק, יש צורך בהוכחת כל רכיבי העילה, וראו:

"ראשית, יש להוכיח מצוקה, חולשה שכלית או גופנית של המתקשר, או חוסר ניסיון ואלה חייבים להיות כבדי משקל, חמורים וקיצוניים (ע"א 9207/04 כמיסה נ' גרטלר, [פורסם בנבו] פסקה 9 לפסק-דינו של השופט ס' ג'ובראן (14.8.2008); ע"א 7850/17 פלוני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 28 לפסק-דינו של השופט י' אלרון (18.11.2019); גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 435-438 (מהדורה רביעית, 2019) (להלן: שלו וצמח)). אחת הראיות האפשריות להוכחת יסוד זה היא היעדר אלטרנטיבה ממשית וסבירה להתקשרות בחוזה הנדון (רע"א 617/08 מלון עדן נהריה בע"מ נ' קסל, [פורסם בנבו] פסקה 39 לפסק-דינו של השופט (כתוארו אז) ח' מלצר (21.9.2014)(להלן: עניין מלון עדן); שלו וצמח, בעמ' 436). שנית, על המתקשר להוכיח ניצול מודע של מצב זה על-ידי הצד השני (עניין מלון עדן, פסקה 38(ב) לפסק-דינו של השופט מלצר; שלו וצמח, בעמ' 434). שלישית, נדרשת הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין השניים במובן זה שהניצול הוא שהביא, על-פי מבחן סובייקטיבי, להתקשרות בחוזה (ע"א 719/78 איליט בע”מ נ’ אלקו בע”מ, פ"ד לד(4) 679 (1980); עניין מלון עדן, פסקה 39 לפסק-דינו של השופט מלצר; שלו וצמח, בעמ' 434). רביעית, יש להוכיח את היסוד – שהוא אובייקטיבי-חיצוני במהותו – ולפיו תנאי החוזה "גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל" (עניין מלון עדן, פסקה 38(ג) לפסק-דינו של השופט מלצר; שלו וצמח, בעמ' 438-442)."

(ראו: ע"א 8222/19 פרץ חנניה נ' קוואלטי קרדיט פאנד [פורסם במאגרים אלקטרוניים] (07.12.2020); פסקה 12 לפסק הדין).

קרי, על הנתבעת לעמוד בתנאים המצטברים הבאים:

• להוכיח קיומה של מצוקה, חולשה שכלית או גופנית שלה, או חוסר ניסיון;

• להוכיח כי התובעת ניצלה באופן מודע את מצבה;

• להוכיח קשר סיבתי כך שבבחינה סובייקטיבית עולה כי הניצול הביא להתקשרות בהסכם;

• להוכיח כי תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל.

   

  האם קמות לנתבעת עילות לפי פרק ב' לחוק החוזים?

המחלוקת שלפניי נוגעת במערכת יחסים סבוכה, וזאת לכל הפחות, בין אם לביתה. בנסיבות המקרה ולאחר ששמעתי באריכות את הצדדים, לאחר שאלו נחקרו על גרסאותיהן, מצאתי כי אכן נכפתה הנתבעת לחתום על ההסכמים. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר מטענות התובעת בדיון עולה כי התובעת הקלידה את ההסכם השלישי (וזאת לכל הפחות) ואף דרשה שהנתבעת תאשר את ההסכם בפני נוטריון:

"ת. אמא כל הזמן אמרה שיש לך צוואה, צוואה זה אותו דבר כמו הדירה, אני הקלדתי את זה כי אני מקלידה, ואני לא יודעת אם אמא יודעת להשתמש במחשב, מה שהיא אמרה לי אני כתבתי.

ש. לא ידעת שההסכם הזה כולל בתוכו התניות שהן מנוגדות לחוק?

ת. לא, אני כתבתי את מה שאמא אמרה.

(ראו: עמוד 13 שורות 20-17 לפרוטוקול הדיון מיום 04.10.2018).

-וגם:

"ש. יש סיבה שאת ההסכמים הראשונים עשיתם את ואמא ואת ההסכם השלישי עשיתם מול נוטריון?

ת. כי המצב החמיר.

ש. מזה אני מבינה שבעצם באם ערכתם את ההסכם השלישי מול ניטוריון בגלל שהמצב החמיר אני מבינה שאת ביקשת את זה?

ת. לא רק אני, זה היה אני ואבא. אחרי שבית המשפט שלח אותנו לפסיכולוג הוא הזמין את אמא ואת אבא ואמר שאנחנו צריכים לעשות את זה. הפסיכולוג נתן לנו את הכתובת של הפסיכולוג.".

(ראו: עמוד 15 שורות 28-23 לפרוטוקול הדיון מיום 04.10.2018).

אף שסברתי ועודני סבור כי אכן הנתבעת רצתה בטובת בתה (התובעת), וניסתה לסייע לבתה כפי המצופה בדרך כלל מהורים, הדבר היה לבלתי אפשרי, בשל מצבה הנפשי של התובעת שהוביל, פעם אחר פעם, את הצדדים למצבי קיצון.

מזור חלקי לבעיות שנוצרו, הגיע בדמות מינוי אפוטרופוס שהוביל להפרדת מגורים בין הצדדים ואף ל-'הפרדת כוחות'.

כמעט בכל משפט שאמרה הנתבעת ניכר כאב משנאלצה להעיד כנגד התובעת, בתה. בעדותה פרטה את הקשיים עמה נאלצה להתמודד בגלל קשייה של התובעת ואת האיומים הרבים שנאלצה לספוג, וכיוצא מכך חששה לאלימות פיזית כלפיה מצד בתה. התרשמתי כי אכן הנתבעת הייתה במצוקה רגשית וגופנית וכי התובעת ניצלה מצוקה זו, כאשר לדברי הנתבעת נהגה התובעת להעמידה בפינה "[ש]בין ארון לקיר וחסמה אותה עם שתי ידיה ותוך איומים קשים שאם לא תחתום היא תחנוק אותה בלילה עם כרית ואכן היו ניסיונות שבהן התובעת ניסתה לחנוק את הנתבעת עם כרית במהלך הלילה" (ראו: סעיף 12 כתב ההגנה); ראו גם דברים אלו שהעידה הנתבעת בחקירתה הנגדית:

"ש. האח או האב היו נוכחים שחתמתם על ההסכם הראשון עם התובעת ביום xx.06.20xx.

ת. אני חתמתי בערך על 20 הסכמים. היא אישה חכמה. היא לא הביאה 20 הסכמים עליהם חתמתי. בזמן שהיא היתה אצלי, היא כל פעם הביאה משהו אחר. היא היתה אומרת לי שאם לא אחתום, היא תחנוק אותי עם כרית בלילה אם אני לא אחתום על זה.

ש. על איזה הסכם חתמת שהיא אמרה לך את זה?

ת. היו כל כך הרבה שאני לא זוכרת.

ש. מה היה התוכן של אחד ההסכמים שלטענתך היא השאירה אצלה. את י כולה לזכור? את אומרת 20 אני זוכרת 3. על מה חתמת.

ת. אני רעדתי מפחד שאני אפילו לא זוכרת על מה חתמתי."

(ראו: עמוד 7 שורות 36-28 לפרוטוקול הדיון מיום 10.01.2019).

אומנם חרף טענותיה על אלימות מצד התובעת, הנתבעת לא הציגה מסמכים רפואיים לתמיכה בטענות אלו. עם זאת מצאתי כי עדותם של העדים מטעם הנתבעת סייעו להציג את התמונה המלאה בעניין מגוריהן המשותפים של התובעת והנתבעת. מצאתי את עדותם של עדי ההגנה כמהימנים. הגב' כ.צ. העידה בחקירתה כי אומנם לא נחשפה לאינטראקציה בין הנתבעת לתובעת, אך כן הייתה מודעת ליחסיהן ולכך שהנתבעת הייתה מבקשת ללון בביתה, כשלטענת האחרונה לא יכלה ללון בביתה נוכח התנהגותה של התובעת. העדה הוסיפה והעידה כי קיימה שיחה פרטית עם רב העיר, י.ו., בניסיון לסייע לנתבעת בקשייה (ראו: עמוד 10 שורה 10 ואילך לפרוטוקול הדיון מיום 04.10.2018).

אף הגב' א.י. העידה כי הנתבעת שטחה בפניה את קשייה בעניין יחסיה עם התובעת ואת חששותיה ממנה בגין אלימות. לשאלת ב"כ התובעת העידה העדה כי הנתבעת ביקשה לישון אצלה כבין 8- 10 פעמים (ראו: שם, עמוד 20 שורה 9 ואילך).

בעדותו העיד האח כי נחשף להתעללות מצד התובעת כלפי הנתבעת ואף כלפיו. לדבריו צפה בתובעת מחתימה את הנתבעת על הסכמים בביתן, כאשר לאחר מכן התברר לו שהסכמים אלו נערכו לטובת התובעת. לדבריו פנה למשטרה בעניין, אך הם סרבו להתערב וציינו כי על הנתבעת להתלונן כנגד התובעת. האח העיד כי ניסה לשכנע את הנתבעת להתלונן על התובעת, אך זו מיאנה נוכח דאגה שהתובעת תועמד לדין על פעילותיה.

הנתבעת העידה בחקירתה כי ציינה בפני עו"ד ט. (כזכור, עוה"ד אשר בפניו ערכה את הצוואה לפיה התובעת יורשת את הדירה ברח' ___) שהסיבה לעריכת הצוואה היא "כדי שהיא [התובעת. הערה שלי א.א.] לא תרצח אותי" (ראו: עמוד 9 שורה 26 לפרוטוקול הדיון מיום 10.01.2019); כאשר לפני כן ולעדות הנתבעת, התובעת הילכה אימים על הנתבעת באיום שהיא תחנוק אותה באם היא לא תחתום.

נדמה כי גם במעמד חתימת ההסכם מול הנוטריון, עו"ד פ., הנתבעת פעלה תחת הכרח ולחץ מצד התובעת וזאת לפי עדותה:

"ש. את עשית עם התובעת את ההסכם האחרון אצל עו"ד פ.. גם שם סיפרת שהתובעת מאיימת עליך?

ת. אני אספר לך את זה. היא הכריחה אותי לחתום על איזה הסכם חדש. אני חתמתי על זה תחת לחץ וזה לא הספיק לה. היא אמרה שאני צריכה ללכת לנוטריון שהוא יחתום על זה. למחרת אני הלכתי אליו, סיפרתי לו את הסיפור והראיתי לו את ההסכם הזה. אמרתי לו שאני לא יכולה לעשות את זה למרות שחתמתי לה, כלומר שהוא לא יחתום על זה. אמרתי לו שמחר אני אבוא עם הבת שלי. ביקשתי ממנו לעשות מסמך. בשבילי לחתום על המסמך כזה זה מוות בשבילי. הוא אמר לי בסדר. הוא עשה את המסמך ואני נתתי לה והיא לא הבינה את כל זה.

ש. איזה מן אמא את שכל הזמן את מרמה את הבת שלך?

ת. אין לי ברירה. את לא יודעת מה היא עושה לי. אם היתה לך ילדה כזאת, גם את הייתי עושה את אותו הדבר."

(ראו: עמוד 10 שורות 13-4 לפרוטוקול הדיון מיום 10.01.2019).

הנתבעת טענה לאורך ההליך כי התובעת התישה אותה במהלך מגוריהן המשותפים ברצונה שתחתום על הסכמים שונים ומשונים. התובעת לא נימקה מדוע נערכו מספר הסכמים, זאת על אף שנשאלה שאלה זו מספר פעמים בדיון:

"ש. יש הסכם נוסף שלישי אותו הגשת ואת מבקשת לאכוף אותו, ההסכם נערך בxx20. את יכולה להגיד לי למה יש כל כך הרבה הסכמים?

ת. אכזבה מאמא מאוד קשה, אמא שלי הייתה משאירה אותי בלי כרטיס אשראי ולא הייתה עונה לי לטלפונים, אני אסביר כי יש לי התקפי חרדה, הייתי מזמינה אמבולנס, אותם 8 אמבולנסים שהגשת הם היו האמבולנסים שלי ולא של אמא. מכיוון שאמא זרקה אותי מהבית והיה צורך לחזק את זה, לאבא ולאמא, כי אבא שלח את הכסף, הוא גם בתמונה.

ש. זה היה צורך גם של האבא? לעשות כל פעם הסכמים?

ת. גם של אמא שלי, גם של אבא שלי כן, הוא ראה אותי ואני זוכרת שהוא בא עם המשטרה להוציא אותי מההרחקה כי ההרחקה לא בוצעה בפועל, הוא התקשר אליה ואמר לה לעזור את המשטרה, היא הקשיבה לו.

ש. למה יש צורך לעשות עוד הסכם ועוד הסכם? איך זה קשור לזה שאמא רצתה להוציא אותך מהבית?

ת. אמרתי לך, גם אמרו לי שאמא לא טובה, אחרי כל מה שעברתי, הייתי חסרת אונים, לא הייתי יוצאת מהבית.

ש. את לא מסבירה לי."

(ראו: עמוד 12 שורות 28-16 לפרוטוקול הדיון מיום 04.10.2018)

חרף עמדת סביבתה של הנתבעת כי עליה לפעול בעניין התובעת בשל יחסה של הנתבעת כלפיה, מצאתי כי הנתבעת בחרה לפעול בחמלה ואהבה לתובעת. תימוכין לכך מצאתי בטענה של הנתבעת כי מצאה להאמין שיש לשקם את התובעת ולסייע לה בבעיותיה.

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל דומני כי מרבית מרכיבי טענת העושק כפי שנטענה ע"י הנתבעת, הוכחו. מצאתי כי הנתבעת הייתה שרויה במצוקה מתמדת נוכח חששה מהתובעת ומכך שתפגע בה. מצאתי כי חייה של הנתבעת עת התגוררה עם התובעת תחת קורת גג אחת, לאו חיים היו, עד כדי כך שהנתבעת נאלצה לתור מפעם לפעם אחר מקום אחר ללון בו, מחמת חששה ממעשי התובעת. בדבר השאלה האם התובעת ניצלה באופן מודע את מצבה של הנתבעת, אני סבור שאף בעניין זה התשובה חיובית. אמנם, במידה רבה ניתן לייחס למעשי התובעת את הקשיים עמם היא מתמודדת, אך התרשמתי כי מדובר באשה מאד אינטליגנטית, רהוטה ואשר מבינה את משמעות הצעדים בהם היא נוקטת.

באשר להוכחת הקשר הסיבתי בין ניצול המצוקה לחתימה על ההסכם, הרי שדומני כי הוכח כי לולא ניצול זה ולולא פחדה של הנתבעת מהתובעת, היא לא הייתה מתקשרת עמה בהסכמים אלה; וראיה לכך הנה הצעדים המקדימים בהם נקטה, עת פנתה מראש לנוטריון והסבירה לו את נסיבות החתימה ובכך שבכוונתה להגיע מייד לאחר מכן ולבטלם באופן פורמאלי להוכיח כי תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל.

התנאי היחיד שדומני כי לא עלה ביד הנתבעת להוכיח הוא כי תנאי ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה, שכן לו ייבחנו תנאי ההסכם לכשעצמם, ללא שאר מרכיבי יסוד העושק הנלווה אליהם, אני סבור כי ניתן למצוא הגיון בתנאים אלה, לא כל שכן כאשר מדובר בהסכם שנחתם בין אם לבתה. אמנם, ההסכם נחתם נוכח מצוקה ברורה של הנתבעת וניצול מצוקה זו ע"י התובעת, אך כאמור, תנאי ההסכם לכשעצמם, אינם גרועים במידה בלתי סבירה, למעט ההוראה שכלל לא ניתן לאשרה, בדבר התחייבות הנתבעת להוריש לתובעת את דירתה, לא כל שכן שעה שמייד לאחר מכן פעלה הנתבעת בכדי להוציא את העוקץ מהתחייבות זו.

באשר לטענת הנתבעת לכך שההסכם נחתם על ידה בכפייה, מצאתי כי טענתה זו הוכחה; וזאת משהגעתי למסקנה כי התובעת אכן כפתה על הנתבעת את ההסכמים והאחרונה התקשרה בהם נוכח כפייה זו. תמיכה למסקנה זו מצאתי בטענותיה של הנתבעת, ובפרט מצאתי תימוכין בעדותה אשר הייתה מהימנה עליי.

בנקודה זו מצאתי מקום לציין כי נוכח הערות ב"כ התובעת בעת חקירת הנתבעת, סברתי שאף מצד התובעת קיימות שאלות לגבי מצבה של התובעת: "התובעת היא פרי יצירתך, חינוכך. אז על מי את מתלוננת" (ראו: עמוד 23 שורה 18 לפרוטוקול הדיון מיום 10.01.2019), וגם, "איך את מגיעה עם התובעת להסכמות כאלה כשאת יודעת שהיא סובלת מבעיות פסיכיאטריות, מאובססיה לפצעים, שהיא משתמשת בנייר טואלט והיא מתעללת בך. איך הסכמת" (ראו: שם, עמוד 26 שורה 5).

דומני כי התשובה לשאלות אלה מצויה בגוף הדברים. התובעת אינה מכחישה את הבעיות הנפשיות עמן היא מתמודדת ואשר השפיעו על התנהגותה והתנהלותה עם הסובבים עמה; ובמיוחד עם אמה. דברים אלה אך מחזקים את המסקנה אליה הגעתי, כי התובעת כפתה במעשיה ובאיומיה על הנתבעת, את החתימה על ההסכמים, כאשר לולא פחדה הנתבעת לחייה באופן המוחשי אותו תיארה בעדותה, לא הייתה חותמת עליהם ביוזמתה; והכפייה היא- היא שעמדה ביסוד החתימה על ההסכמים.

נוכח התוצאה אליה הגעתי לפיה עילת הכפייה מתקיימת בענייננו, לא ניתן לקיים את ההסכמים בשל אופי כריתתם ועל כן אין בידי לקבל את התביעה. נוכח מסקנה זו איני נדרש ליתר טענות הנתבעת בדבר מזונות בגיר או קיזוז.

סופו של דבר – התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ולרבות שכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ₪.

תואיל המזכירות להמציא את פסק הדין לצדדים ולסגור את התיק.

ניתן לפרסם את פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, ו' אייר תשפ"א, 18 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.

עותק מותר לפרסום בכפוף לשינוי הגהה.