פס"ד בתביעה להפחתת דמי מזונות בנסיבות התובע אסיר המרצה מאסרו

האם יש מקום להפחית את דמי המזונות של הקטינות, בנותיהן של הצדדים, ילידות 2006 ו - 2008 אשר נקבעו בפסק דינו של בית הדין הרבני מיום XXXX2009  וזאת בשל שינוי נסיבות נטען ביחס למצבם הכלכלי של הצדדים שניהם.

זו השאלה העומדת להכרעה בפני.

הרקע

1. הצדדים, נישאו זה לזו בשנת 2006. מנישואין אלו נולדו הקטינות א. - ילידת אוקטובר 2006 וב. – ילידת מרץ 2008.

הצדדים התגרשו עובר לשנת 2009

2. בהתאם לפסק דינו של בית הדין הרבני מיום 2009 נקבעו מזונות הקטינות על סך של 3,800 ₪ לחודש. בהתאם לפסק דינו של בית הדין הרבני מיום 4.5.2010 יעמוד פסק דין זה בתוקפו גם לאחר גירושי הצדדים.

3. התובע הגיש מספר תביעות לבית הדין הרבני להפחתת סכום המזונות אשר כולן נדחו וביום 5.3.2017 הגיש התובע תביעה נוספת להפחתת מזונות לבית המשפט כאן, היא התביעה נשוא פסק דין זה.

4. יובהר כבר כעת כי ההליכים בתיק זה נמשכו זמן רב למעלה מן הצורך וזאת ממספר טעמים: בקשות ערעור שהגישו הצדדים שניהם על החלטות בית המשפט ובית הדין הרבני אשר לנושא הסמכות העניינית לדון בתובענה וכן חוסר מעש מצידו של התובע.

5. בנוסף, במהלך השנים האחרונות (אף אחד מהצדדים לא הביא ראיה למועד המדויק) הוגש כתב אישום נגד התובע והתובע נשפט ונשלח ל – 33 חודשי מאסר בפועל אותם הוא מרצה כיום.

6. ביום 26.1.2022 התקיים דיון ההוכחות והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

            טענות התובע

7. סכום המזונות שנפסק לתובע על ידי בית הדין הרבני נפסק עת הנתבעת הצהירה כי היא עובדת במשרה חלקית ומשתכרת סך של כ – 4,500 ₪ לחודש בלבד. עם קבלת ההחלטה לעניין המזונות עברה הנתבעת לעבוד במשרה מלאה והכפילה את הכנסותיה.

התובע מנגד פוטר מעבודתו ביום 28.11.2016.

8. מינואר 2018 התובע לא עובד, שהה במעצר בית, אחר כך נידון למאסר אותו הוא עדיין מרצה ונותר ללא הכנסה זאת כשבעברו היה עובד ביטחון בXXXX, עם משכורת ממוצעת של כ- 12,000 ₪. התובע ירד מגדולתו בנסיבות מצערות וצנח לתחתית ונותר בלי פרנסה ובלי יכולת השתכרות ויש חשש סביר מאוד שכאשר ישתחרר מהכלא כשהוא בגיל 64-65 לא יוכל למצוא לעצמו תעסוקה, הן מפאת גילו והן מפאת עברו.

1. דמי המזונות שנקבעו ע"י בית הדין הרבני בסך של 3,800 ₪ היו מזונות כוללים ללא פירוט החלוקה, מזונות, מדור, והוצאות האחרות. לצורך החישוב יש להביא בחשבון 1,000 ₪ לכל ילדה, דהיינו 2,000 ₪ מזונות והשאר 40% מתוך השכירות ומכך יוצא עוד 1,200 ₪ - 1,300 ₪ על הדירה בתוספת הוצאות מדור.

1. כיום לעומת זאת, לנתבעת דירה בבעלותה שלדבריה שווה 2,500,000 ₪ והיא משלמת סך של 1,600 ₪ לחודש החזר משכנתא. על התובע לשלם אם כן הוצאות מדור בסך של 400 ₪ לחודש בלבד. מדובר בשינוי נסיבות המצדיק הפחתת שיעור המזונות.

1. בנוסף, התובע כאמור פוטר מעבודתו ואף מרצה עונש מאסר והנתבעת מנגד הגדילה את הכנסתה ועובדת כיום משרה מלאה ומשתכרת יותר. עובדות אלו מהוות אף הן שינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתת שיעור המזונות, זאת גם אם המזונות נקבעו בהסכמת הצדדים.

על בית המשפט להתחשב גם במצב הזה כי זה לא מצב שהוא היה ידוע מראש.

1. הסכום החודשי אותו משלם הנתבע הינו בבחינת משכורת חודשית. התובע, אדם שנמצא בכלא, לקח הלוואות לתשלום המזונות וכשישתחרר יצטרך להחזיר הלוואות אלו. לטענתו "זה לא בא מהאוויר" ולכן צריך לעזור לו. לתת יד לעזרה כי יש עוד כברת דרך לעבור, יש חיים לאחר הכלא, צריך לתת לו יד להשתקם. כשהוא יצא הוא יאבד את הצפון כי לא ידע מאיפה להתחיל.

13. התובע מאוד קשור לבנותיו ועתר למשמורת משותפת.

14. זמני השהות (כפי שהיו במועד הגשת התביעה) היו 5 ימים בשבועיים (כך בלשון התובע שלא היה מיוצג בעת הגשת התביעה). הלכה למעשה מדובר במשמורת משותפת כאשר התובע נמצא עם הקטינות זמן רב יותר מהנתבעת אשר אף הפרה את זמני השהות שלה עם הקטינות.

15. לנוכח כל האמור התובע עתר להפחתת דמי המזונות וזאת בהתאמה להכנסותיהם העכשוויות של הצדדים.

1. לגבי הטענה שהתובע לא הגיש מסמכים - עצם קיום הליך ההוכחות מלמד שבית המשפט כן איפשר את ההליך, ועל הנתבעת היה להגיש בקשה מתאימה לסילוק ההליך על הסף. אי אפשר לבוא עכשיו בדיעבד ולומר שלא היה צריך לקיים את ההליך מלכתחילה. אף הנתבעת לא הגישה דבר לגבי הכסותיה והוצאותיה.

טענות הנתבעת

1. התובע, שעליו נטל הראיה, לא צירף לכתב התביעה, ואף לא לתצהירו, כל מידע ביחס להכנסותיו ורכושו.

1. לתובע בית בבעלותו בישוב XXX העומד סגור מזה כשלוש שנים. לגופו של עניין, הפסיקה קובעת שיש להתחשב אף ברכושו של התובע. הבית הפרטי בבעלות התובע שווה כ- 4,000,000 ₪.  זאת כאשר באפשרות התובע להשכירו בסך של כ 5,000-6,000 ₪ לחודש לכל הפחות ובכך להגדיל את הכנסתו ולכל הפחות לממן את דמי המזונות שמשלם ואף מעבר לכך. בשנים האלו שהבית סגור ואינו מושכר הפסיד התובע כ- 300,000 ₪.

1. לא זו אף זו. התובע עבד בXXX כ- 31 שנים. ברי כי עם סיום עבודתו בXXX זכאי התובע לפיצויי פיטורים וכן פנסיה חודשית. גם כשהוא פרש מהעבודה לא צרף אסמכתאות לסכומים אותם קיבל כך שלתובע הכנסות אותן הסתיר מבית המשפט. כך גם, בחקירתו הודה כי קיבל לידיו מאות אלפי שקלים בעת סיום עבודתו בXXX.

1. התובע לא הגיש בתביעה ובתצהיר שום מסמך שנוגע להכנסות כיום או להכנסות בעת מתן ההחלטה על המזונות. מכך שלבית המשפט סמכות למחוק את התביעה לפי תקנות סדר הדין לענייני משפחה, תקנה 12 א', 12 ב'. תקנה 12 א' 5 קובעת שבית המשפט רשאי למחוק את כתב הטענות וכך יש לנהוג.

1. סכום המזונות אותו משלם התובע הינו סכום כולל וכולל את כל הוצאות הקטינות לרבות מדור, חינוך ורפואה וכל הוצאה אחרת של הקטינות. התובע אינו נושא בכל הוצאה מהוצאות הקטינות מעבר לסכום זה.

1. התובע נעצר ונשפט לעונש מאסר של כ – 3 שנים בנסיבות שהמיטו קלון על המשפחה והנתבעת מגדלת את הקטינות לבדה. משנת 2017 לערך, התובע ראה את בנותיו פעם בשבוע בלבד ומאז כניסתו למאסר (לפני כשלוש שנים) לא ראה את בנותיו כלל.

1. עול גידול הקטינות מוטל על הנתבעת בלבד. הנתבעת מטפלת בבנות, חוגים, רופא שיניים, מאז שהן קטנות, היא כל הזמן איתן, לטענת הנתבעת, בנסיבות אלו יש מקום להגדלת סכום המזונות ולא להקטנתו. מזונות הקטינות נפסקו על ידי בית הדין ב- 2009 ומעצם העובדה שבהסכם בין הצדדים משנת 2012 עליו חתמו הצדדים הצדדים הצהירו שאין להם תביעות הדדיות ניתן להסיק כי הצדדים קיבלו על עצמם את המזונות שנפסקו ב- 2009 בפסק הדין.

1. בכתב התביעה, הנימוק העיקרי הוא משמורת משותפת. עכשיו כשהתובע מורחק מהקטינות בוודאי שאין משמורת משותפת, ואין הצדקה להפחתת מזונות.

              דיון והכרעה

המסגרת המשפטית

25. כידוע, פסק דין חלוט בענייני מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, וניתן לדון מחדש בכל עת בגובה מזונות שישולמו מעתה ואילך בהתקיים שינוי נסיבות מהותי בהשוואה למצב בעבר.

26. בפסק הדין שניתן אך לאחרונה (בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] מיום 20.1.2021 והאסמכתאות שם) סיכם בית המשפט העליון (כב' השופט ניל הנדל) את עקרונות הדין החל בתביעה להפחתת מזונות הן בכלל והן בעקבות בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] :

"בפתח הדברים נזכיר את הכללים: הראשון, פסק דין חלוט בדיני מזונות אינו סופי במובן של פסקי דין מתחומים אחרים במשפט האזרחי. הפסיקה הכירה בשוני זה, מאחר שפסק דין למזונות הוא פסק דין שביצועו הולך ונמשך בעתיד, וככזה הוא מסווג כעילה הולכת ונמשכת. השני, הלכה חדשה של בית המשפט העליון אינה מביאה לפתיחת פסקי דין חלוטים, וזאת אפילו אם ההלכה הייתה עשויה לשנות את תוצאת פסק הדין לו הייתה נפסקת לפני מתן ההכרעה החלוטה. כלל זה מבטא את כוחה של סופיות הדיון, והעדפתה על פני פתיחת מכלול התיקים, לנוכח שינויים משפטיים שנעשו לאחר ההכרעה החלוטה. אכן, יש מתח מסוים בין שני הכללים. הכלל השני מעדיף את הסופיות, ואילו הכלל הראשון מכיר במוגבלותה. כך, עד שבא הכלל השלישי המכריע ביניהם. נדרש שינוי נסיבות מהותי על מנת להצדיק דיון מחודש בפסק דין חלוט בענייני מזונות. שינוי נסיבות זה צריך שיהיה פרטני, ויתייחס למערכת העובדתית הייחודית של הצדדים שעניינם נבחן במקרה הקונקרטי. אם לא תאמר כן, הרי שידו של הכלל הראשון תגבר באופן מוחלט בכל מקרה של שינוי מהותי בהלכה המשפטית, ועקרון הסופיות ייסוג לאחור ויימצא חסר. כך ניתן ליישב בין שני הכללים – באמצעות אמות המידה שהחילה הפסיקה ביחס לפתיחת פסק דין חלוט בענייני מזונות, שמכירות בכוחה העקרוני של הסופיות, ומאפשרות לגבור עליה רק בהתקיים התנאי של שינוי נסיבות מהותי הנוגע לעניינם הפרטני של הצדדים.

דיון מחודש בענייני מזונות נעשה רק במקרים בהם הוכח שינוי נסיבות מהותי שיש בו כדי להפוך את אכיפתו של פסק הדין לבלתי צודקת. הנושאים המרכזיים בהם לרוב נבחן שינוי נסיבות הם: השתכרות ההורים ומצבם הכלכלי; מצבם הבריאותי והמשפחתי של ההורים; צרכי הקטינים; שינוי במשמורת או בהסדרי שהות; או נסיבות קשות וחריגות שנוצרו לאחר מתן פסק הדין, כגון סרבנות קשר של ילדים עם אביהם.

...

אין בהלכת בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] כדי לשנות או להקל בדרישת השינוי המהותי בנסיבות הפרטניות, כפי שפורשה בפסיקה קודם שניתן פסק הדין בבע"מ 919/15 [פורסם בנבו]. יש להותיר את מבחן שינוי הנסיבות המהותי על כנו לשם דיון מחודש בחיובי מזונות שנקבעו בפסקי דין חלוטים שניתנו לפני הלכת בע"מ 919/15".

הנה כי כן, גם כיום דיון מחודש בשיעור המזונות ייעשה רק במקרים בהם הוכח שינוי נסיבות מהותי.

27. בנוסף קבע בית המשפט העליון באותו עניין כי הדרישה בדבר שינוי הנסיבות המהותי בתביעות לשינוי גובה המזונות חלה הן כאשר החיוב נקבע בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי, והן כאשר מקור החיוב הינו בפסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין בין הצדדים. נפסק כי אין מקום להבחין בין מזונות שמקור חיובם הוא בפסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין כולל; מזונות שמקורם בפסק דין שאישר הסכם שעניינו מזונות בלבד; ומזונות שנקבעו בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי. לפיכך, יש להידרש לתנאי בדבר שינוי מהותי בנסיבות בשלושת המקרים באופן דומה.

28. עם זאת, בכל הנוגע להסכמי גירושין, נקבע לא אחת כי יש להקנות להסכם גירושין יציבות ואמינות "אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט" (ע"א 4545/92 שטיין נ' שטיין, [פורסם בנבו] (13.6.1994)).

על הלכה זו חזר אף בית המשפט העליון בפסק הדין לעיל: מידת זהירות יש לנקוט גם לגבי שינוי שיעור מזונות שנקבע בפסק דין שאישר הסכם שעניינו מזונות בלבד אשר נחתם לרוב לאחר משא ומתן מייגע, הליכי יישוב סכסוך או גישור. זאת, על מנת למנוע כרסום בעיקרון כיבוד הסכמים, ולשם שמירה על חופש החוזים ועל אינטרס ההסתמכות.

וכך נפסק עוד כי: "לא ניתן לראות בהסכמה בנושא מזונות קטין כסעיף נפרד במסגרת הסכם גירושין, הואיל ובעת הסכמה ביחס למזונות קטין יכול וההורים הנפרדים מביאים בחשבון הסדרים אלו או אחרים בנושא הרכושי ועוד, וכי על כן לא ניתן לבודד אלמנט אחד מתוך הסכם ולעמוד על קיומם של אלמנטים אחרים.

דברים אלו יפים גם אם לא צוין סעיף המקבע את ההסכמה בעניין המזונות, אך כמובן שדברים אלו יפים ובגדר קל וחומר, בעת שמבקשים לשנות גם את אותו סעיף אשר בא לקבע את ההסכמה בנושא המזונות, תהא הסיבה לכך אשר תהא."

לפיכך, רק במקרים קיצוניים יתערב בית המשפט בסכום מזונות שנקבע בהסכם גירושין כולל.

29. הנטל להוכחת שינוי נסיבות מהותי מוטל במלואו על הטוען, ונטל זה אף גדול יותר, שעה שעסקינן במזונות שנקבעו בהסכם שהצדדים הסתמכו עליו והוא כולל מארג של איזונים עדינים, מאשר מזונות שנקבעו בפסק דין (ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין [פורסם בנבו] (13.6.94), בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול [פורסם בנבו] (7.2.13)).

לעניין זה יפים דברי חברתי, כב' השופטת (כתוארה דאז) טליה פרדו:

"בפסק הדין שנתתי בתמ"ש 51883/01 א.א נ' א.י, קטין ואח' [פורסם בנבו] ציינתי כי הפרשנות הראויה לקביעה הנ"ל היא - מזונות הנקבעים בהסכמי גירושין ניתנים לשינוי רק בקרות אירוע בלתי צפוי, שלא ניתן היה לצפותו בעת ניהול המו"מ, ובעת גיבוש ההסכמות והוויתורים ההדדיים. בית המשפט יתערב בסכום המזונות רק  כשנוצר מצב בלתי נסבל באופן בולט לאחד הצדדים המתקשרים, בשל נסיבות שלא ניתן היה לצפותן, כאמור, בעת חתימת ההסכם. כל אחד מהצדדים המתקשרים רשאי לסמוך בתכננו את עתידו, על ההסכמות  שגובשו, ואין חולק, כי הסכם גירושין כולל ואוצר בחובו הסכמות שלובות זו בזו. לפיכך, לטעמי, התערבות ושינוי של חלק מסוים מכלל ההסכמות אפשרי רק במקרה המפורט לעיל".

(תמ"ש 57910/02 ס.ד. נ' א-נ. ד, [פורסם בנבו] ניתן ביום 18.5.2006)

30. עם זאת, אין די רק בשינוי נסיבות מהותי על מנת לדון מחדש בשיעור מזונות קטינים:

"התנאי של שינוי נסיבות מהותי הוא תנאי הכרחי בכדי לקבל תובענה לשינוי סכום מזונות פסוק, אך לא תנאי מספיק. בנוסף יש צורך בבחינת תום לב של מגיש התובענה (האיש או האישה) בהגשת התובענה. תום הלב, כך לטעמי, ייבחן, בין היתר, בשאלות הבאות: האם מגיש התובענה "משחק בקלפים גלויים" בכל הקשור למצבו הכלכלי בכלל והכנסתו בפרט... במצב דברים זה, נתון לבית המשפט שיקול הדעת שלא להורות על שינוי סכום המזונות הפסוק, אפילו גדל שכרה של המשיבה בשיעור משמעותי. כאמור יש לבחון במצב דברים זה את התנהלות מגיש התובענה לשינוי סכום המזונות הפסוק, ב"משקפי" תום הלב ומכלול יחסי בני הזוג".     

(עמ"ש 53288-03-18 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (13.11.18)        

31. כך "במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחודש במזונות. בהקשר זה נקבע, כי על בית המשפט לבחון האם הוגשה התביעה בחוסר תום לב. כבר נפסק כי לחיוב המזונות היבט חוזי..., הכפוף לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.."

(בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני, [פורסם בנבו] ניתן ביום 13.6.2007)

            מן הכלל אל הפרט

32. לאחר שעיינתי בכל המצוי בתיק, מצאתי לדחות את התביעה בראש ובראשונה מהטעם שהתובע לא השכיל להוכיחה כפי שיפורט להלן. כך גם מצאתי בנוסף כי בנסיבותיה של המשפחה שלפני לא יהיה צודק ונכון להפחית את סכום המזונות שנקבע, וכן מצאתי שהתנהלותו של התובע לאורך ניהול ההליך כולו, לרבות אי המצאת מסמכים לצורך הוכחת תביעתו, גבלה בחוסר תום לב עד כדי התעמרות בנתבעת.

33. לטענת התובע, ממועד מתן ההחלטה בדבר שיעור המזונות חל שינוי מהותי (לטובה) במצבה הכלכלי של הנתבעת וכן בזמני השהות של הקטינות.

34. טענת התובע בדבר השיפור במצבה הכלכלי של הנתבעת אכן לא נסתרה על ידה. הנתבעת העידה כי היא משתכרת סך של כ 11,000 – 14,000 ₪ נטו לחודש (עמ' 15 ש' 3-7). כמו כן העידה כי בבעלותה דירה בת 5 חדרים עליה רובצת משכנתא כאשר ההחזר החודשי עד לחודש יולי 2021 עמד על סך של 3,800 ₪ לחודש וכיום עומד על סך של 1,700 ₪ לחודש (עמ' 15 ש' 2-21).

35. הנה כי כן, מצבה הכלכלי של הנתבעת אכן השתפר לאין ערוך ויש בכך על פניו משום שינוי נסיבות מהותי. עם זאת, העובדה כי מצבה הכלכלי של הנתבעת השתפר, אין בה לבדה כדי להביא להפחתת שיעור המזונות. שעה שהוכח שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של שיעור המזונות הרי שעל בית המשפט לבחון את מצבם הכלכלי של שני הצדדים ולקבוע האם יש מקום לשינוי דמי המזונות בהתחשב במצבם הכלכלי של שני הצדדים, זמני השהות וצרכי הקטינים, וכפי שהובא מפסיקת בית המשפט העליון בסעיף 26 לעיל "דיון מחודש בענייני מזונות נעשה רק במקרים בהם הוכח שינוי נסיבות מהותי שיש בו כדי להפוך את אכיפתו של פסק הדין לבלתי צודקת." (שם)

36. התובע, לא הגיש לבית המשפט ולו ראיה אחת המלמדת על מצבו הכלכלי, הכנסותיו ורכושו למעט אין ספור טענות שנטענו בעלמא ללא כל ראיה בצידן.

37. גם אם אין מחלוקת כי התובע סיים את עבודתו בXXX עובר להגשת התביעה להפחתת מזונות אין די בכך כדי ללמד על מצבו הכלכלי של התובע, קל וחומר טרם מעצרו ומאסרו. זאת ועוד, עם סיום עבודתו בXXX קיבל לידיו התובע סכומי כסף משמעותיים שלדבריו נמצאים כיום בבנק.

38. כאמור בהתאם לעדותו התובע קיבל סכומי כסף משמעותיים בעקבות סיום עבודתו בXXX:

"ש.         כשפרשת מהעבודה בXXX, קיבלת פיצויים ופנסיה

ת.            נכון

ש.           כמה קיבלת

ת.            כמה מאות אלפי שקלים

ש.           איפה הכסף

ת.            בבנק. זה לא היה במזומן"

(עמ' 12 ש' 21-26)

39. כך גם היה על התובע להוכיח ברחל בתך הקטנה את תנאי סיום עבודתו (לרבות שיעור הפנסיה אותה הוא מקבל). כמו כן, ככל שבעת הגשת התביעה עבד התובע בעבודה אחרת, היה עליו לפרט את תנאי עבודתו ואת השתכרותו כמו גם הכנסה מכל מקור אחר, אז וכיום.

40. בנוסף, היה על התובע לפרט ולהמציא אסמכתאות אשר לכלל רכושו. כאמור לעיל "על מי שמבקש להפחית מזונות, חלה חובה מוגברת לפעול בתום לב ולהציג את מלוא רכושו והכנסותיו" ודי במחדל זה של התובע על מנת לדחות את תביעתו.

41. התובע לא הכחיש שבבעלותו המלאה בית בXXX, וכן לא הכחיש כי הבית אינו מושכר מזה כ-4-5 שנים לכל הפחות. משהבית אינו מושכר התובע אינו ממצה את מלוא פוטנציאל הכנסותיו שכן אינו מקבל דמי שכירות אשר היון מגיעים לכדי מספר אלפי שקלים לכל הפחות מיד חודש ובחשבון מהיר יכלו להסתכם לסך של כ- 250,000 ₪ לכל הפחות בגין התקופה בה לא הושכר הבית.

42. משהתובע לא קיים את המוטל עליו ולא המציא כל ראיות בדבר הכנסותיו ורכושו, לא בעת מתן פסק הדין לעניין המזונות ואף לא כיום ומשבית המשפט אינו יכול לקבוע ממצאים עובדתיים אשר למצבם הכלכלי של הצדדים וכן ביחס לצרכי הקטינות על מנת לבצע את האיזון הראוי, וכל זאת נוכח מחדלו של התובע אין מנוס מדחיית התביעה.

43. כך גם, עצם העובדה שהתובע לא מצא להשכיר את הבית מלמדת על כך שככל הנראה לא נדרש להכנסה נוספת (ומשמעותית) זו ויכול היה להסתדר בלעדיה, דבר המעיד על חוסן כלכלי ולא על קושי כלכלי. הסבריו הדחוקים של התובע בדבר הסיבות בגינן לא השכיר את הבית בXXX לא עמדו בקנה אחד עם טענותיו למחסור כלכלי ושורת ההיגיון מחייבת שלו היה נזקק לכספים אלו היה פועל להשכרת ביתו. משלא עשה זאת, פועל הדבר לרעתו ויש לראות בכך ראיה המצביעה על כך שמצבו הכלכלי אינו קשה ודחוק ואף להיפך.

44. בנוסף, אין מחלוקת כי ממועד כלשהו ולכל הפחות מאז כניסתו של התובע לכלא לריצוי מאסרו (מועד שאף אחד מהצדדים לא טרח להבהירו) ועד לכתיבת פסק הדין, משך מספר שנים, לא מתקיימים כל זמני שהות בין התובע לקטינות. בנסיבות אלו, גם לאחר השיפור במצבה הכלכלי של הנתבעת, שעה שכל נטל גידול הקטינות מוטל על כתפיה, עת שבמועד קביעת המזונות התקיימו זמני שהות משמעותיים עם התובע, הרי שבעניין זה חל שינוי נסיבות לרעתה של הנתבעת וקל וחומר שאין מקום להפחית את שיעור המזונות אותו משלם התובע.

45. למעלה מן הצורך יוער כי שיעור מזונות הכרחיים מינימאליים לקטין הועמד לאחרונה בפסיקה מנחה של בתי המשפט המחוזיים על סך 1,600-1,800 ₪ ואף למעלה מכך, לא כולל הוצאות מדור והחזקתו ולא כולל הוצאות חינוך ורפואה.

( רמ"ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ נ' א.נ. [פורסם בנבו] (25.10.18), עמ"ש (ת"א) 46291-01-16 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (9.10.17)).

46. התובע משלם כיום סך של 4,300 ₪ לחודש בגין שתי הקטינות, לרבות הוצאות מדור ואחזקת מדור וכן לרבות כל הוצאות החינוך והבריאות וכל הוצאה אחרת של הקטינות, משהקטינות נמצאות מלוא הזמן עם הנתבעת ולפיכך מדובר בסכום סביר שאין מקום להפחיתו בנסיבות דנן.

הוצאות

47. משהתובע גרר את הנתבעת להליך ארוך ומייגע אשר הצריך אותה להידרש להתדיינות ממושכת לרבות לנטילת ייצוג משפטי על חשבונה; ומשמצאתי כי ההליך כולו נוהל בחוסר תום לב מצד התובע אשר אף לא מצא לקבל את הצעות בית המשפט קודם לניהול ההוכחות, הצעות שהיה בהן לחסוך מזמנם של הצדדים וממשאבי הצדדים ואף ממשאבי בית המשפט; ומשהרושם שעלה מניהול התביעה היה כי התובע, ממקום כלאו, מעדיף לנהל את התביעה ללא קשר לסיכויי הצלחתה וזאת בפרט שעה שהוא מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי ללא כל עלות מצידו; הרי שחרף היותו של הנתבע אסיר וחרף ייצוגו על ידי הסיוע המשפטי, מצאתי להטיל על התובע הוצאות בסך 15,000 ₪ אשר ישולמו לידי הנתבעת ב-5 תשלומים שווים החל מיום 15.2.22 ולאחר מכן בכל 15 לחודש עוקב עד לסיום התשלומים.

48. יוער כי סבורה אני שאין בתשלום ההוצאות שנפסקו כדי לאזן במלואו את העוול שנגרם לנתבעת מעצם קיום ההליך ואופן ניהולו, עם זאת בנסיבות העניין ומשהתובע מרצה עונש מאסר והיה מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, לא מצאתי להטיל על התובע סכום גבוה יותר, אשר יש והיה מקום להטיל עליו.

49. לעניין זה יפים דבריו של חברי כב' השופט פישר בתלה"מ (ראשל"צ) 15400-09-21‏  ‏ פלוני נ' פלונית שניתן ביום 3.1.2022:

  "אין ולא יעלה על הדעת כי יבחר מאן דהוא להגיש תביעות סרק לבית המשפט, לעשות שימוש פסול ובלתי ראוי באפשרות להגיש תביעות ועתירות ולגרור את הצד השני להליכים מיותרים, יקרים, אשר מלבד עלותם הכספית, גוררים בצידם ימים של מטרד, שעות ולילות של חוסר שינה, דאגה, מצוקה רגשית, פחדים והכל בלא כל סיבה או הצדקה."וכי "לא תמיד כאשר יבוא אדם לבית משפט בתביעות סרק מתוך כוונה להטריד, יצא הוא בידיים נקיות. יש פעמים ופניה לבית המשפט תגרור אחריה חיובים כלכליים כבדים, חלקם השבת הוצאות אשר מוציא הצד הנתבע וחלקם הבעת דעתו ומורת רוחו של בית המשפט, מעצם ההליך אשר ננקט."

סוף דבר

התביעה נדחית במלואה מן הטעמים אשר פורטו לעיל

            פסק הדין מותר לפרסום בהיעדר פרטים מזהים ובתיקוני הגהה.

ניתן היום,  א' אדר א' תשפ"ב, 02 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.