פס"ד בתביעה למתן פסק דין הצהרתי להצהרה על ביטול עסקת המתנה שנערכה בין האב לבתו הנתבעת

לפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי שהגיש התובע כנגד בתו הנתבעת, לפיה יוצהר כי עסקת המתנה שנערכה בינו לבין הנתבעת, בוטלה כדין.

רקע כללי

התובע ואשתו המנוחה מ. ז"ל (אשר נפטרה ביום 00.00.2010) רשומים כבעלי זכויות במשק מס' .. במושב .. (להלן :"המשק" או "הנכס").

הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היא בתם של התובע והמנוחה מ. ז"ל, אחת מ- 10 ילדיהם.

ביום 22.1.2018 חתמו התובע והנתבעת על מסמכי עסקת מתנה. לפי עסקה זו, התובע יעביר לנתבעת במתנה את מלוא זכויותיו במשק. את העסקה ערכה עבורם עו"ד או. (להלן: "עו"ד או."), שעבדה באותה העת כעו"ד שכירה במשרדו של עו"ד אפ. (להלן: "עו"ד אפ."). להשלמת התמונה יצוין, כי עו"ד או. ועו"ד אפ. צוינו כנתבעים פורמאליים בלבד, מבלי שצורפו כצדדים להליך שלפניי.

מסמכי עסקת המתנה כללו בין היתר תצהירים וטופסי דיווח לרשויות המס. במסגרת התצהיר עליו חתם, הצהיר התובע כי הוא זכאי להירשם כבעלים על מלוא הזכויות בנכס וכי הוא מבקש להעביר לנתבעת ללא תמורה את מלוא זכויותיו בנכס במתנה מוגמרת וללא כל זכות חזרה. כמו כן ציין כי הנתבעת תאפשר לו להמשיך ולהתגורר בנכס עד אריכות ימיו (ראו: נספח 2 לכתב התביעה, להלן: "תצהיר עסקת המתנה").

ביום 15.1.2018 חתם התובע על ייפוי כוח בלתי חוזר, המסמיך את עו"ד או. ו/או עו"ד אפ. ו/או עו"ד אחרים ממשרדו לביצוע כל הנדרש לרישום עסקת המתנה ורישום הזכויות בנכס על שם הנתבעת. ייפוי הכוח נחתם בפני עו"ד בד. - עו"ד שכירה במשרדו של עו"ד אפ.

ביום 21.2.2018 דיווחה עו"ד או. על עסקת המתנה לרשויות המס ואף קיבלה לידיה אישורי מס רכישה ומס שבח (ראו: נספח 3 לכתב התביעה).

ביום 23.4.2018 הגיעו התובע והנתבעת למשרדה של עו"ד או. וביקשו לבטל את עסקת המתנה. בהתאם לכך, חתמו הן התובע והן הנתבעת בפני עו"ד או. על מסמכי ביטול עסקת מתנה, אשר הסמיכו את עו"ד או. ועו"ד אפ. לפעול לביטול עסקת המתנה.

בתצהיר שכותרתו "ביטול מכירה/פעולה באיגוד לעניין חוק מיסוי מקרקעין, התשכ"ג -1963, תחת הפסקה: "ההסכם בוטל מהסיבות הבאות", נכתב:

"... לאחר מחשבה שעברה על נותן המתנה ובשל העובדה כי יש ילדים נוספים אשר מטפלים ועוזרים, מבקש נותן המתנה בעודו בחיים לבטל את המתנה, מצ"ב תצהיר נותן המתנה ומקבלת המתנה המאשרים הביטול". (ראו: סעיף 4 לתצהיר ביטול המתנה, נספח 4 לכתב התביעה).

כמו כן, התובע והנתבעת חתמו על תצהירים מפורטים לביטול עסקת המתנה, במסגרתם פירטו את נסיבות הביטול. כך ובין היתר ציין התובע בתצהירו, כי מבטל את התחייבותו ליתן מתנה לנתבעת על פי התצהיר עליו חתם ביום 22.1.18. התובע ציין כי "לאחר מחשבה שעברה עלי ובשל העובדה כי יש לי עוד ילדים שמטפלים בי ודואגים לי אני מבקש לבטל את העברת המקרקעין ללא תמורה בעודי בחיים".

עוד צוין בתצהיר, כי התובע והנתבעת מסכימים כי "בשל הנסיבות שפורטו לעיל, והנסיבות הבלתי שגרתיות כמפורט לעיל, הרי שלא היה כל תוקף להסכם שבין הצדדים והוא בטל בדיעבד".

הצדדים הצהירו כי הנתבעת לא קיבלה חזקה בנכס וכי העסקה לא הושלמה, זכויותיה במקרקעין לא נרשמו ואף לא נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעת.

בנוסף ציין התובע כי הוא חוזר בו ומבטל באופן מפורש את התחייבותו ליתן מתנה לנתבעת, וכן "מבטל בזאת כל מסמך שעשיתי ו/או שנעשה בשל התחייבות שנתתי".

יצוין כי הנתבעת חתמה אף היא על תצהיר מפורט וכמעט זהה לזה של התובע, עם השינויים המחויבים (ראו: תצהירים מצורפים כנספח 4 לכתב התביעה, להלן: "תצהירי ביטול המתנה").

אין חולק כי עו"ד או. ועו"ד אפ. לא פעלו לביטול עסקת המתנה, הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לאירועים שהתרחשו לאחר החתימה על מסמכי ביטול המתנה, כפי שיפורט בהמשך. בתמצית יאמר, כי לטענת התובע הוא לא הבין מדוע עו"ד או. לא פעלה לביטול עסקת המתנה בהתאם לתצהירים שנחתמו, ואילו לטענת הנתבעת התובע חזר בו בסמוך לאחר מכן מרצונו לבטל את עסקת המתנה, והורה לעו"ד אפ. להמשיך בביצוע עסקת המתנה.

ביום 23.5.2018 התקבל מכתב לעורכי הדין מאת רשות המיסים בעניין שומת המס שעל הנתבעת לשלם. במכתב צוין: "בהתאם לדיון מיום 23.5.2018 עם עו"ד או. הוסכם כי שווי הנחלה בהעברה לקרוב יעמוד על סך 4,500,000 ₪". (ראו: נספח 2 לכתב ההגנה).

ביום 10.6.2018 שלחו עורכי הדין מכתב אל מזכירות המושב ... ובו ביקשו את חתימתם על הטפסים הנדרשים לצורך קיום עסקת המתנה מהתובע לנתבעת. (ראו: נספח 3 לכתב ההגנה).

במהלך החודשים מאי יולי 2018 שילמה הנתבעת מיסי רכישה בגין עסקת המתנה בסך כולל של 120,369 ₪ (ראו: נספח 4 לכתב ההגנה, נספח 8 לתצהיר הנתבעת).

במהלך שנת 2020 התייצב התובע פעם נוספת במשרדה של עו"ד או. וחתם על מסמכי ביטול מתנה. אולם הנתבעת סירבה לחתום על מסמכי ביטול מתנה נוספים ואף הורתה לעו"ד או. ועו"ד אפ. שלא לעשות שימוש במסמכי ביטול המתנה עליהם חתמו הצדדים ביום 23.4.2018. נוכח הוראותיה של הנתבעת, הודיעו עו"ד אפ. ועו"ד או. לתובע כי אין בדעתם להמשיך ולעשות שימוש במסמכי ביטול המתנה, אלא בכפוף לקבלת החלטה שיפוטית.

להשלמת התמונה יצוין, כי המנוחה מ. ז"ל אימה של הנתבעת הותירה אחריה צוואה, אשר הליך בעניינה עודנו מתברר.

תמצית טענות התובע

לטענת התובע, במסגרת חתימתו על מסמכי עסקת המתנה, חתם בין היתר על ייפוי כוח בלתי חוזר, אולם לא הוסברה לו המשמעות של חתימה על ייפוי כוח מעין זה, ולפיכך אין לייפוי הכוח כל תוקף משפטי.

עוד נטען, כי גם אם ייפוי הכוח היה בתוקף, הרי שלאחר שהתובע והנתבעת חתמו על עסקת המתנה הם לא היו שלמים עמה, ולפיכך ביום 23.4.18, כשלושה חודשים לאחר החתימה התייצבו התובע והנתבעת במשרדי עו"ד אפ. וביקשו ממנו לבטל את עסקת המתנה. בהתאם לכך, חתמו התובע והנתבעת על תצהירי ביטול עסקת המתנה. שעה שעסקת המתנה בוטלה בתצהירי הצדדים החתומים ומאושרים כדין, הרי שגם ייפוי הכוח בטל, שכן ייפוי הכוח ניתן מלכתחילה לצורך ביצוע עסקת המתנה.

במהלך חודש אפריל 2020 פנה התובע למשרד עו"ד אפ. כדי לוודא כי עסקת המתנה אכן בוטלה, ומשנודע לו כי לא נעשה שימוש במסמכי ביטול המתנה, הורה לעורכי הדין כי יפעלו בהתאם לסמכות שניתנה להם על ידי התובע והנתבעת, ויבטלו את עסקת המתנה. לטענת התובע, ברקע הדברים ניסיונות של התובע וכלל ילדיו להגיע להסכמות כוללות ביחס לכלל הרכוש המשפחתי, ולא היה מקום לקדם עסקת מתנה חדשה כל עוד לא נחתמה עסקה כוללת גם עם שאר ילדיו של התובע.

עוד נטען, כי במסגרת עסקת המתנה החדשה לא נחתם ייפוי כוח חדש, לא נחתמו תצהירי מתנה חדשים, שכן לטענת עו"ד או. היא הסתמכה על המסמכים הישנים שנחתמו, ואשר בוטלו על ידי הצדדים. לטענת התובע, הואיל ומדובר בעסקת מקרקעין שבוטלה בכתב (כולל ייפוי הכוח) באמצעות חתימת התובע והנתבעת על תצהירי ביטול המתנה, הרי שלצורך קיום עסקת מתנה חדשה היה על עו"ד או. להחתים את התובע והנתבעת על תצהירי עסקה חדשים, כולל ייפוי כוח חדש. אך הדבר לא נעשה.

לפיכך, עותר התובע למתן סעד הצהרתי לפיו עסקת המתנה בטלה, וכן ליתן צו עשה לעו"ד אפ. ולעו"ד או. לדאוג לביטול עסקת המתנה אצל הרשויות, ובמסגרת זו להשיב לנתבעת כל סכום כסף ששולם על ידה בגין מס הרכישה.

תמצית טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת, במהלך חייהם של התובע ואשתו המנוחה מ., הנתבעת הייתה היחידה שסעדה וטיפלה בהם, כמו גם היחידה שמטפלת ועובדת המשק. במשך תקופה ארוכה הנתבעת אף התגוררה במשק יחד עם שתי בנותיה, בעוד יתר האחים היו מגיעים לבקר את ההורים רק אחת לשבוע או שבועיים לערך. התובע ואשתו המנוחה בחרו לערוך צוואות ולהוריש את המשק לנתבעת, בעוד שאר האחים קיבלו נכסי נדל"ן אחרים.

מאז פטירת המנוחה מ. בשנת 2010 ולאורך שנים רבות ניסו הנתבעת ויתר האחים להגיע להסכם בין יורשים. הואיל ורק אחד מהילדים יכול לרשת את המשק, קבעו התובע ואשתו המנוחה כי הנתבעת היא זו שתירש את המשק. בהתאם לכך, החליט התובע בשנת 2018 להעביר את המשק במתנה בחייו לידי הנתבעת, והצדדים חתמו בהתאם על תצהירי המתנה וכן על ייפוי כוח בלתי חוזר. ביום 23.4.2018, כ-3 חודשים לאחר מכן ונוכח הלחץ שהפעילו שאר האחים על התובע, התובע חזר בו וביקש לבטל את עסקת המתנה. בשלב זה הנתבעת טרם שינתה את מצבה ולכן הסכימה לביטול ואף חתמה על מסמכי הביטול.

אולם לאחר מספר ימים התובע חזר בו שוב. לפיכך, ביום 8.5.2018, כשבועיים לאחר שנחתמו מסמכי הביטול, התובע והנתבעת התייצבו במשרדו של עו"ד אפ., נפגשו עם עו"ד או. וביקשו ממנה שלא לעשות שימוש במסמכי הביטול, ולהמשיך לקדם את עסקת המתנה. בהתאם לכך, מסמכי הביטול מעולם לא הוגשו ולא דווחו (לא לרשות מיסוי מקרקעין ולא לצד כלשהו מהצדדים להסכם המשבצת). לטענתה, ביטול זה בוטל על ידי שני הצדדים במסגרת 2 פגישות שהתקיימו לאחר מכן בין התובע לבין עו"ד או. ועו"ד אפ. עו"ד או. פעלה בהתאם להוראות התובע וקידמה את עסקת המתנה בפני רשויות המס והאגודה השיתופית.

רק ביום 26.4.2020, בחלוף כשנתיים ולאחר שהנתבעת שינתה את מצבה, בעקבות לחץ רב מצד יתר האחים, הגיע התובע שוב למשרדו של עו"ד אפ. וביקש לבטל את הסכם המתנה, ולפיכך הוחתם שוב על תצהיר ביטול מתנה. אולם בשלב זה, הנתבעת סירבה לביטול המתנה.

לטענתה, על אף שלאחר ביטול הסכם המתנה הצדדים לא חתמו על עסקת מתנה חדשה בכתב, הרי שיש להכיר בעסקה שנוצרה בעל פה, הואיל והצדדים התקדמו בביצוע העסקה ופעלו לפיה. לפיכך, יש תוקף להודעת הצדדים בעל פה על רצונם לגנוז את מסמכי ביטול המתנה ולהמשיך בקידום עסקת המתנה החתומה מחודש ינואר 2018, כפי שאכן התבצע בפועל, והעסקה אף דווחה לרשות המיסים.

כמו כן, לטענתה התובע חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר ולא ניתן לבטלו.

עוד נטען, כי הואיל ומסמכי עסקת המתנה מינואר 2018 הם בתוקף, הרי שאין באפשרות התובע לבטל את עסקת המתנה בשנת 2020 באופן חד צדדי וללא הסכמת הנתבעת, ולאחר שהנתבעת שינתה את מצבה בהסתמך על ההתחייבות, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 5(ב) לחוק המתנה.

לטענת הנתבעת, יש לדחות את טענת התובע כי עסקת המתנה היא חלק מעסקה כוללת בין יורשים, שכן טענה זו כלל לא נטענה בכתב התביעה. בנוסף, המשק אינו יכול להיות חלק מהסכם בין יורשים, שכן ניתן להוריש את המשק רק ליורש אחד. מה גם שהתובע חתם על מסמכי עסקת המתנה כבר בשת 2018, בלי קשר להסכם בין יורשים.

לפיכך, לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 1 לחוק המתנה, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק המתנה") קובע כי "מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה" וכי דבר המתנה יכול שיהיה גם במקרקעין.

סעיף 5 לחוק המתנה, שכותרתו 'התחייבות לתת מתנה' קובע כי:

• "התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב.

• כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.

• ..."

   

הקנייתה של זכות במקרקעין מוסדרת בחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק המקרקעין").

סעיף 7 לחוק המקרקעין קובע כי עסקה במקרקעין טעונה רישום. כמו כן קובע הסעיף, כי כל עוד העסקה לא נגמרה ברישום, רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה.

סעיף 8 לחוק המקרקעין קובע כי "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב".

לעניין דרישת הכתב הקבועה בחוק המקרקעין, הבהירה הפסיקה כי "דרישה זו איננה ראייתית גרידא, כי אם גם מהותית וקונסטיטוטיבית, שבלעדיה אין תוקף לעסקה כאמור". עוד הובהר בפסיקה, כי "הרציונל המרכזי של דרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין נעוץ ברצון המחוקק להבטיח את רצינותן של עסקאות במקרקעין, ולוודא שהצדדים יפעילו שיקול דעת מושכל ולא יבצעו בצורה חפוזה עסקאות מסוג זה .... בתוך כך, לנוכח החשיבות שמייחס כאמור המחוקק לעסקאות במקרקעין, דרישת הכתב נועדה להשיג ודאות באשר לתוכנן של עסקאות כאלה". (ראו: בע"מ 1270/23 פלונית נ' פלוני(6.9.2023) וההפניות שם: ע"א 726/71 גרוסמן את ק.ב.ק. שותפות רשומה נ' מנהלי עזבון בידרמן, כו(2) 781 (1972); ע"א 158/77 רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ (בפירוק), פ"ד לג(2) 281 (1979); ע"א 986/93 קלמר‎ ‎נ' גיא, פ"ד נ(1) 185, 190 (1996), ע"א 3158/20 אחי תקומה בע"מ נ' משולם, (1.5.2023)).

אם כן, הסכם מתנה במקרקעין טעון מסמך בכתב מכוח דרישת הכתב המהותית הקבועה הן בחוק המתנה, והן בחוק המקרקעין (ראו: ע"א 11/75 ועד הישיבות א"י נ' מיכאלי, פ"ד ל(1) 639 (1975) , עמ"ש 55156-10-19 פלוני נ' אלמוני (22.1.2020)).

מן הכלל אל הפרט

לאחר עיון בכלל הראיות שהונחו לפניי, מצאתי לקבל את התביעה ולקבוע כי עסקת המתנה שנערכה בין התובע לנתבעת בחודש ינואר 2018, בוטלה.

מצאתי כי לאחר שהצדדים חתמו על מסמכי עסקת המתנה, הם הסכימו לבטלה. בהתאם לכך חתמו הצדדים על מסמכי ביטול המתנה, ולמעשה עסקת המתנה בוטלה.

לאחר ביטול עסקת המתנה, וחרף דרישת הכתב הקבועה בחוק, הצדדים לא חתמו על עסקת מתנה חדשה ונוספת, ולפיכך לא נוצרה עסקה מתנה חדשה לאחר הביטול.

להלן נימוקיי:

אין חולק כי בחודש ינואר 2018 חתמו התובע והנתבעת על מסמכי עסקת מתנה, לפיה התובע יעביר לנתבעת במתנה את מלוא זכויותיו במשק. בנוסף, חתם התובע על ייפוי כוח בלתי חוזר.

אין חולק כי בחודש אפריל 2018 הגיעו התובע והנתבעת למשרדה של עו"ד או. וביקשו לבטל את עסקת המתנה. בהתאם לכך, חתמו הן התובע והן הנתבעת בפני עו"ד או. על מסמכי ביטול עסקת מתנה, אשר הסמיכו את עו"ד או. ועו"ד אפ. לפעול לביטול עסקת המתנה.

בתצהיר שכותרתו "ביטול מכירה/פעולה באיגוד לעניין חוק מיסוי מקרקעין, התשכ"ג -1963, תחת הפסקה: "ההסכם בוטל מהסיבות הבאות", נכתב:

"... לאחר מחשבה שעברה על נותן המתנה ובשל העובדה כי יש ילדים נוספים אשר מטפלים ועוזרים, מבקש נותן המתנה בעודו בחיים לבטל את המתנה, מצ"ב תצהיר נותן המתנה ומקבלת המתנה המאשרים הביטול". (ראו: סעיף 4 לתצהיר ביטול המתנה, נספח 4 לכתב התביעה).

כמו כן, התובע והנתבעת חתמו ביום 23.4.2018 על תצהירים מפורטים לביטול עסקת המתנה, במסגרתם פירטו את נסיבות הביטול.

בשל חשיבותו, אביא את נוסח תצהיר ביטול עסקת המתנה עליו חתם התובע, במלואו:

1. "הריני עושה תצהירי זה בתמיכה להודעתי בדבר ביטול התחיבותי ליתן מתנה לד.א. ת.ז. ... על פי תצהיר שנתתי ביום 22.1.18.

2. ביום 22.1.18 העברתי במתנה את כל זכויותי במשק .. נחלה במושב .. הידועה כחלק מחלקה .. בגוש .. (להלן: "המקרקעין") לבתי הגב' ד.א. ת.ז. ... (להלן: "בתי/מקבלת המתנה").

3. לאחר מחשבה שעברה עלי ובשל העובדה כי יש לי עוד ילדים שמטפלים בי ודואגים לי אני מבקש לבטל את העברת המקרקעין ללא תמורה בעודי בחיים.

4. אני ובתי מסכימים כי בשל הנסיבות שפורטו לעיל, והנסיבות הבלתי שגרתיות כמפורט לעיל, הרי שלא היה כל תוקף להסכם שבין הצדדים והוא בטל בדיעבד.

5. אני מצהיר כי לא ביצעתי בעבר ביטול מכירה בגין הזכויות נשוא הסכם זה.

6. אני מצהיר כי בתי לא קיבלה חזקה במקרקעין והעסקה לא הושלמה (הדגש במקור, מ.ס) ולא נרשמו זכויותיו במקרקעין, ואף לא נרשמה הערת אזהרה לטובת בתי/מקבל המתנה.

7. אני מתחייב בזאת לעשות את כל הפעולות הדרושות לצורך ביטול תצהירי המתנה המקורי על כל השלכותיו.

8. אני מצהיר כי הסכם ביטול עסקה זה נעשה בין אותם צדדים להסכם המקורי כהגדרתו לעיל.

9. אני חוזר בי ומבטל באופן מפורש את התחייבותי ליתן מתנה למקבלת המתנה, ומבטל בזאת כל מסמך שעשיתי ו/או שנעשה בשל התחייבות שנתתי.

10. זהו שמי וזאת חתימתי ותוכן תצהירי אמת".

     

    יצוין כי אף הנתבעת חתמה באותו היום על תצהיר מפורט וכמעט זהה לזה של התובע, עם השינויים המחויבים (ראו: תצהירי ביטול המתנה, מצורפים כנספח 4 לכתב התביעה).

     

עיון בתצהירי ביטול המתנה המפורטים והחתומים על ידי שני הצדדים מעלה, כי התובע והנתבעת מתייחסים באופן מפורש לכך כי הם מבקשים לבטל את הסכם המתנה עליו חתמו, מבהירים את הסיבה לכך ואף מצהירים כי הנתבעת לא קיבלה חזקה במקרקעין וכי העסקה לא הושלמה ואף לא נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעת. הצדדים אף התחייבו לעשות את כל הפעולות הנדרשות לצורך ביטול מסמכי המתנה.

בנוסף, התובע הבהיר כי הוא מבטל כל מסמך שעשה בשל ההתחייבות שנתן (ראו: סעיף 9 לתצהיר התובע לביטול המתנה).

דהיינו, במסגרת מסמכי ביטול המתנה הוסכם כי כלל מסמכי עסקת המתנה, אשר כוללים אף את ייפוי הכוח עליו חתם התובע לצורך העברת הזכויות במשק על שם הנתבעת, בטלים.

לפיכך, מסמכי הביטול עליהם חתמו הצדדים בהסכמה למעשה ביטלו את עסקת המתנה ואת כל המסמכים שנחתמו קודם לכן מכוחה, והמשמעות המשפטית היא כי אין מסמכי מתנה בתוקף, לרבות ייפוי הכוח הבלתי חוזר שנחתם לצורך כך.

כאמור, הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לאירועים שהתרחשו לאחר החתימה על מסמכי ביטול המתנה, כאשר לטענת התובע הוא לא הבין מדוע עו"ד או. לא פעלה לביטול עסקת המתנה, ואילו לטענת הנתבעת התובע חזר בו מרצונו לבטל את עסקת המתנה והורה לעו"ד אפ. להתעלם ממסמכי ביטול המתנה ולהמשיך בביצוע עסקת המתנה.

ואולם, גם אם נניח לטובת הנתבעת כי התובע אכן חזר בו פעם נוספת, ולאחר ביטול הסכם המתנה החליט כי ברצונו להעניק לנתבעת מתנה במקרקעין, הרי שמדובר בעסקת מתנה חדשה במקרקעין. עסקת המתנה 'החדשה' טעונה מסמך בכתב לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין. כמו כן, עסקת המתנה לא הושלמה ברישום, אף לא הוגשה בקשה לרישום הערת אזהרה מכוחה (ראו: הצהרות הצדדים בעניין זה במסגרת תצהירי ביטול המתנה, נספח 4 לכתב התביעה). לפיכך, מדובר בהתחייבות לתת מתנה, הטעונה מסמך בכתב גם לפי סעיף 5(א) לחוק המתנה.

במילים אחרות: גם אם שינו הצדדים דעתם, מקום בו עסקת המתנה נעשתה בכתב, וביטולה נעשה בכתב, גם העסקה החדשה, זו שהוסכם עליה לכאורה לאחר הביטול, הייתה צריכה להיעשות בכתב, כדרישת החוק.

בהתאם לכך, היה על התובע לחתום פעם נוספת על הסכם מתנה/מסמך בכתב, לצורך התגבשות עסקת המתנה 'החדשה' במקרקעין. הדבר לא נעשה. לפיכך לא מצאתי כי הצדדים עמדו בדרישת הכתב הקבועה בחוק לצורך התגבשות עסקת מתנה חדשה. די בכך כדי לקבוע כי עסקת המתנה שנחתמה בינואר 2018 בוטלה, וכי לא התגבשה לאחר מכן עסקת מתנה חדשה.

חתימת התובע על ייפוי כוח בלתי חוזר - האם ויתר על זכות החזרה?

לטענת הנתבעת, שעה שהתובע חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר במסגרת מסמכי עסקת המתנה, הרי שלא ניתן לבטל את ייפוי הכוח. כמו כן לטענתה, בתצהיר עסקת המתנה ציין התובע כי הוא מבקש להעביר לנתבעת ללא תמורה את מלוא זכויותיו בנכס במתנה מוגמרת וללא כל זכות חזרה. לפיכך, לטענתה התובע ויתר על זכות החזרה מהתחייבותו לתת לה את המשק במתנה.

מצאתי לדחות טענה זו.

הלכה היא, כי חתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר מהווה ויתור בכתב על זכות החזרה ממתנה של החותם. אולם נקבע בפסיקה כי יש לבחון את כוונת הצדדים, כך ובין היתר יש לבדוק אם החותם חתם משום שסבר כי זו הדרך לביצוע העברת הזכויות, ללא כוונה מפורשת או משתמעת לוותר על זכותו לחזור בו מהתחייבותו ליתן מתנה כל עוד לא הושלמה. (ע"א 2941/14 חושאן נ' עבדאללה (1.3.16)).

בענייננו, לא הוכח לפניי כי עו"ד בד. (ממשרדו של עו"ד אפ.), אשר התובע חתם בפניה על ייפוי הכוח, הסבירה לתובע כי החתימה על ייפוי הכוח לא תאפשר לו חזרה מעסקת המתנה. יצוין כי על אף שהנתבעת זימנה לעדות את עו"ד או., לא מצאה לנכון לזמן את עו"ד בד., אשר בפניה חתם התובע על ייפוי הכוח.

כמו כן, עו"ד אפ. העיד בחקירתו כי בני המשפחה ניסו להגיע להסכמות כוללות ואף הוחלפו טיוטות רבות במהלך השנים, וכי עו"ד בד. החתימה את התובע על ייפוי הכוח "לצורך עריכת הסכם בין יורשים, זה היה עסקת חבילה". (ראו: בעמ' 24 שורות 1-2 לפרוטוקול). דהיינו, לא ברור האם עו"ד בד. הבהירה לתובע את השלכות ייפוי הכוח ביחס לעסקת המתנה הספציפית.

לפיכך לא מצאתי כי יש בהחתמתו של התובע על ייפוי הכוח כדי לשלול ממנו את זכותו לחזור בו מהתחייבותו ליתן מתנה.

יתרה מכך, וכפי שפורט לעיל, לאחר החתימה על ייפוי הכוח חתמו שני הצדדים בהסכמה על מסמכי ביטול המתנה, ובכלל זה ציין התובע במסגרת תצהיר הביטול עליו חתם, כי הוא מבטל כל מסמך שנעשה קודם לכן לצורך עסקת המתנה (ראו: סעיף 19 לתצהיר ביטול המתנה). הנתבעת אינה מכחישה כי הסכימה בשלב זה לביטול מסמכי עסקת המתנה ולאמור בהם, וציינה כי הביטול נעשה בהסכמתה (ראו: סעיף 12 לכתב ההגנה, סעיף 19 לתצהיר הנתבעת), כך שלמעשה הסכימה אף לביטול ייפוי הכוח הבלתי חוזר, אשר נחתם קודם לכן לצורך ביצוע הסכם המתנה. משהנתבעת, אשר ייפוי הכוח נחתם לצורך הגנה על זכויותיה כמקבלת המתנה, נתנה הסכמה לביטולו, אין מקום להתייחס לייפוי הכוח כבלתי חוזר.

חיזוק לכך ניתן למצוא בעדותו של עו"ד אפ., אשר נפגש עם הצדדים ביחס לעסקת המתנה וביטולה, והעיד כי מסמכי ביטול המתנה ביטלו למעשה גם את ייפוי הכוח:

ש. בתצהיר כתוב כי לא קיבלה שום דבר, ומבטל בזאת כל מסמך שעשיתי... כשאתם מחתימים על תצהיר שהוא מבטל כל מסמך שנחתם, ז"א גם ייפוי כח בתיק.

ת. כן" (ראו: בעמ' 16 שורות 24-26 לפרוטוקול. ראו גם: בעמ' 17 שורות 5-7 לפרוטוקול).

כמו כן, עו"ד אפ. העיד כי לאחר ביטול עסקת המתנה לא נחתמו ייפוי כוח חדשים:

ש. "דיברנו קודם על ביטול עסקת המתנה, הגענו למסקנה שכשבוטלו ייפוי הכח, האם נחתם ייפוי כח חדש?

ת. לא נחתמו". (ראו: בעמ' 24 שורות 7-9 לפרוטוקול).

עו"ד או. הבהירה בעדותה, כי התחייבותו של התובע שלא לחזור בו מעסקת המתנה רלוונטית כל עוד הדבר נעשה באופן חד צדדי. אולם בשעה ששני הצדדים – התובע והנתבעת - הסכימו לבטל את עסקת המתנה, לרבות את ייפוי הכוח, הרי שהעסקה והמסמכים שנחתמו לצורך כך – בטלים.

ראו עדותה של עו"ד או.:

ת. "שיחות מקדימות היו לי עם א.

ש. מה היא אמרה לך בשיחות המקדימות

ת. שהם רוצים לבטל את עסקת המתנה

ש. מאחר שאת היית עורכת הדין של 3 חודשים קודם לכן כתבת את תצהירי המתנה, כפי שהעדת פה בשני התצהירים ציינת שעסקת המתנה לא ניתנת לביטול איך החתמת אותם 3 חודשים אחרי על תצהירי ביטול

ת. זכות החזרה המדוברת היא חד צדדית, אי אפשר לחזור חד צדדית. ברגע ששני הצדדים הביעו רצונם לחזור מהם מהמתנה וקבלת המתנה וחתמו על תצהירים זה רצון הצדדים באותו זמן. (הדגש שלי. מ.ס)

...

ש. העיד עו"ד אפ. לשאלתי שבמסגרת כל מסמכי עסקת המתנה כלול גם ייפוי הכח. דהיינו משנחתמו תצהירי ביטול המתנה והתצהירים מצד שני גם ייפוי הכח בוטל. האם את מאשרת את זה?

ת. אם כתוב שכל מסמך שנחתם בעסקת המתנה ובכללם ייפוי הכח, הכל מבוטל". (ראו: בעמ' 28 שורות 4-23 לפרוטוקול).

כמו כן הבהירה עו"ד או. בעדותה, כי לאחר ביטול עסקת המתנה, לא נחתם ייפוי כוח חדש ולא תצהירי מתנה חדשים (ראו: בעמ' 28 שורות 34-36, בעמ' 29 שורות 1-2 לפרוטוקול).

לסיכום חלק זה: משבוטל ייפוי הכוח בהסכמת שני הצדדים, לא ניתן היה 'להחיותו' ללא חתימה על ייפוי כוח חדש. כמו כן, משבוטלה עסקת המתנה באמצעות חתימת הצדדים על תצהירים חדשים ומפורטים, המתייחסים באופן ישיר לעסקת המתנה שנחתמה קודם לכן ומבטלים אותה מפורשות, הרי שבכך הסכימו הצדדים כי באפשרות התובע לחזור בו מעסקת המתנה ולבטלה.

עסקת מתנה במקרקעין – בעל פה

לטענת הנתבעת, על אף שלאחר ביטול הסכם המתנה הצדדים לא חתמו על עסקת מתנה חדשה בכתב, הרי שיש להכיר בעסקה שנוצרה בעל פה, הואיל והצדדים התקדמו בביצוע העסקה ופעלו לפיה. לטענתה, עו"ד או. המשיכה לפעול בהתאם לבקשת התובע בעל פה לקיים את עסקת המתנה. בהתאם לכך, פעלה בחודש מאי 2018 מול רשויות המס ובחודש יוני 2018 מול מזכירות המושב .. (ראו: נספחים 2-3 לכתב ההגנה). כמו כן, הנתבעת שילמה מיסי רכישה בגין עסקת המתנה בסך 120,369 ₪ (נספח 4 לכתב ההגנה).

יש לדחות את טענת הנתבעת.

אמנם, "במרוצת השנים החילה הפסיקה "ריכוך" מסוים בנוגע להיקף דרישת הכתב, במובן זה שנקבע כי מסמך כתוב שנדרש לכינון עסקה במקרקעין, אינו חייב לכלול בהכרח את מלוא הפרטים הרלוונטיים לעסקה.... וכי במקרים 'מיוחדים ויוצאי דופן', שבהם עמידה על דרישת הכתב מקימה 'זעקת הגינות', עשוי להינתן תוקף לעסקה במקרקעין אף ללא מסמך כתוב כאמור, וזאת מכוח עקרון תום הלב".(ראו: בע"מ 1270/23פלונית נ' פלוני(6.9.2023), ע"א 986/93 קלמר‎ ‎נ' גיא, פ"ד נ(1) 185, 190 (1996)).

ואולם, אין זה המקרה בענייננו. דווקא בנסיבות מקרה זה, כאשר לטענת הנתבעת התובע היה נתון ללחצים, ולטענתה שינה את דעתו בפעם השנייה וחזר בו ממסמכי ביטול המתנה עליהם חתם (לאחר שחזר בו מעסקת המתנה עליה חתם קודם לכן), ובשים לב לכך שמדובר בנכס מקרקעין בו מתגורר התובע, על כל ההשלכות הכרוכות בוויתור על נכס זה, היה מקום לעמוד ביתר שאת על דרישת החוק למסמך בכתב. זאת כדי לוודא באופן ברור ומסודר כי זהו רצונו האמיתי והגמור של התובע, וכי לא מדובר במחשבה חולפת שלא נתגבשה או בהתלבטות נוספת שטרם הוכרעה.

בנסיבות מקרה זה, לא היה מקום להסתמך על אמירה בעל פה בפגישה, אשר יכולה להשתנות, כפי שאכן קרה לטענת הנתבעת. בפרט לאחר חתימת הצדדים על מסמכי ביטול המתנה בכתב, שנרשמו באופן כה מפורט וברור.

הרציונל שעומד מאחורי דרישת הכתב כפי שהובהר בפסיקה נכון בנסיבות שלפניי ביתר שאת ובמשנה תוקף – דהיינו, להבטיח את רצינותן של עסקאות במקרקעין, ולוודא שהצדדים יפעילו שיקול דעת מושכל ולא יבצעו בצורה חפוזה עסקאות מסוג זה, וכן להשיג ודאות באשר לתוכנן של עסקאות כאלה (ראו: בע"מ 1270/23פלונית נ' פלוני(6.9.2023)).

הצורך במסמך בכתב - עדותם של עו"ד אפ. ועו"ד או.

חיזוק למסקנתי זו ניתן למצוא בין היתר בחלופת המכתבים בין ב"כ הנתבעת לבין עו"ד אפ., טרם הגשת התביעה.

במכתבו של ב"כ הנתבעת, טען כנגד עו"ד אפ. כי "הליך הרישום לא הגיע לכלל סיום", וטען שהדבר נעשה שלא כדין לכאורה תוך שמחדלו של עו"ד אפ. מסב נזק לנתבעת (ראו: סעיף 4 למכתב ב"כ הנתבעת מיום 9.12.20, נספח 7 לכתב התביעה).

במסגרת המענה למכתב זה, פירט עו"ד אפ. את השתלשלות העניינים. כך ובין היתר כתב:

1. "נראה כי אין מרשתך מסרה לך את העובדות כולן הרלוונטיות לאמור במכתבך.

2. בניגוד לאמור במכתבך, אכן הייתה עסקת מתנה מיום 22.1.2018 (להלן: "עסקת המתנה").

3. לאחר עסקת מתנה זאת, הצדדים חזרו בהם מספר רב של פעמים ולא היו שלמים עם מהלך זה.

4. הרקע לעסקת המתנה, הינו סכסוך עקוב וארוך שנים בין מרשתכם לאחיה בקשר עם עזבון אימם המנוחה, מ. ז"ל.

5. האחים לא השכילו להגיע להסכמה בקשר לחלוקת עזבון המנוחה ואף הוחלפו עשרות טיוטות של הסכמים, ביניהם בדבר חלוקת העזבון או הסדרים לגביו.

6. בין יתר ההסדרים שהוצגו, הייתה אף הענקה בחיים של הזכויות נשוא עסקת המתנה מאביהם מר י.ד. שיבדל"א למרשתך על בסיס הסכם חלוקה בין היורשים כפי הסכמות שהגיעו כל האחים, בתיווכו של רב אשר מוכר לאחים ובסיועו.

7. גם לאחר שנחתמו תצהירי המתנה, נשוא עסקת המתנה, מרשתך יחד עם אביה מר י.ד. מעניק המתנה, חתמו על תצהירי ביטול וחזרו בהם מעסקת המתנה כך שאני מניח שאם היית יודע רק מעט מהעובדות כפי ששטחתי לעיל, לא היית בוחר בניסוח כפי שבחרת להשתמש כאמור בסעיף 4 למכתבך שבנדון..." (ראו: מכתב מיום 21.12.20, נספח 8 לכתב התביעה).

    

   דהיינו, עו"ד אפ. הבהיר במסגרת מכתבו כי לאחר החתימה על עסקת המתנה "הצדדים חזרו בהם מספר רב של פעמים ולא היו שלמים עם מהלך זה". התנהלות בלתי יציבה זו מחזקת את הצורך במסמך ברור בכתב, וכי לא ניתן להסתמך על אמירות לא ברורות שנטען כי נאמרו בע"פ. בפרט שעה שמדובר בנכס מקרקעין בו מתגורר התובע.

    

   יתרה מכך, במסגרת מכתבו של עו"ד אפ. לא צוין דבר ביחס לכך שהצדדים ביקשו להתעלם מביטול עסקת המתנה. נכתב כי הנתבעת היא שחזרה בה מביטול עסקת המתנה.

    

במסגרת עדותו של עו"ד אפ., אשר ליווה את הצדדים ובני המשפחה לאורך השנים (משנת 2003 לערך, ראו בעמ' 14 שורות 23-24 לפרוטוקול), ונפגש עם התובע והנתבעת, הוא חזר והבהיר את הרקע לביצוע עסקת המתנה וביטולה:

עו"ד אפ. חזר בחקירתו על כך שלאחר פטירת האם המנוחה מ. ז"ל, נתגלעו מחלוקות בין בני המשפחה ביחס לחלוקת הרכוש המשפחתי, לרבות ביחס למשק. עו"ד אפ. הבהיר כי הצדדים ובני המשפחה נפגשו מספר רב של פעמים, לרבות עם צדדי ג' שניסו לסייע להם להגיע להסכמות, כאשר ההבנות ביניהם השתנו מידי פעם. ומכל מקום, לא הצליחו להגיע להסכמות סופיות.

כך ובין היתר העיד עו"ד אפ., כי ידע שיש מחלוקות והיו סכסוכים בין בני המשפחה, וכי התובע ניסה "לפתור את העניין". (ראו: עדותו בעמ' 15 שורות 20-27 לפרוטוקול).

ביחס למכתב ששלח אליו ב"כ הנתבעת העיד עו"ד אפ. כי "... מי שנכנס באמצע ולא מכיר את כל הסיפור לא יכול להבין את כל הניואנסים והחזרות שהיו בכל העסקה הזאת..." (בעמ' 19 שורות 1-2 לפרוטוקול).

כמו כן, עו"ד אפ. העיד כי התובע שינה את דעתו מספר פעמים ביחס לעסקת המתנה, נוכח הסכסוכים שנוצרו בין ילדיו סביב סוגיות הרכוש, עד שעייף מכל הסכסוכים הללו (ראו: בעמ' 16 שורות 29-36, בעמ' 17 שורות 1-3, בעמ' 22 שורות 26-27 לפרוטוקול).

במקום אחר העיד, כי התובע לא היה שלם עם עסקת המתנה:

ש. "עד הרגע האחרון ועד אחריו מר ד. לא היה שלם עם עסקת המתנה.

ת. לא היה שלם". (ראו: בעמ' 18 שורות 19-20 לפרוטוקול).

עו"ד אפ. הגיש תרשומת פנימית שערך לאחר מפגש עם התובע והנתבעת ביום 29.4.18, כאשר לטענתו במסגרת פגישה זו הורה לו התובע להמשיך בקידום עסקת המתנה. אולם לא מצאתי בתרשומת זו כדי לסייע לנתבעת. עיון בתרשומת מעלה, כי מדובר במספר עקרונות ראשוניים העוסקים בהסכם כולל ומערבים אף אחים נוספים, וכי העקרונות אינם מפורטים ואינם מגובשים דיים.

כך ובין היתר נכתב, כי התובע הביע דעתו מפורשות כי רוצה להעביר את המשק בחייו לנתבעת, אולם אין פירוט של תנאי עסקת המתנה, ואף אין הבהרה האם התובע ימשיך להתגורר במשק לאחר מכן. כמו כן, התרשומת עוסקת בהסכמות כוללות גם ביחס לאחים נוספים. כך ובין היתר נכתב בעניין מתן פיצויים לבנים .. ו- ..., וחלוקה של רכוש נוסף.

דהיינו, מדובר בתרשומת פנימית ראשונית וקצרה, ביחס לעקרונות להסכם פשרה כולל, המערב גם צדדים נוספים לתובע ולנתבעת, כאשר לבסוף בני המשפחה לא הגיעו להסכמות סופיות.

גם מעדותה של עו"ד או. עולה, כי החלטות הצדדים ביחס לעסקת המתנה לא היו ברורות ויציבות, והיו נתונות לשינויים:

"ש. בין תצהיר הביטול מאפריל 2018 לבין תצהיר הביטול מ-2020 מה את יכולה לספר, היו עוד בקשות לבטל, היה עו עם ביטול וחזרה, כי לפי המסמכים אני רואה שלא היה כלום.

ת. אני רק זוכרת שכל הזמן היה רצון לבטל להחזיר לחתום, היו פגישות עם רב של המושב, אם היה משהו מעבר זה היה בא לביטוי בכתב, ואם לא בא, הוא לא קיים". (ראו: בעמ' 26 שורות 23-26 לפרוטוקול).

כמו כן העידה עו"ד או., כי ידעה שעסקת המתנה היא "עסקה כוללת". (ראו: בעמ' 32 שורות 28-29 לפרוטוקול).

יצוין כי במסגרת הליך ההוכחות שהתנהל לפניי נחקרה עו"ד או. פעמיים. בחקירתה הראשונה טענה כי כלל לא נפגשה עם התובע וכי קיבלה הוראה מעו"ד אפ. לקדם את עסקת המתנה, לאחר ביטולה, ובהתאם להוראותיו של התובע (ראו: בעמ' 29 שורות 28-32 ובעמ' 30 שורות 4-5 לפרוטוקול). לאחר סיום חקירתה של עו"ד או. היא נזכרה לפתע כי ביצעה תרשומת בכתב יד ביום 8.5.2018 לפגישה שערכה עם התובע והנתבעת, אותה שמרה לעצמה. בהתאם לכך ועל מנת שהתמונה המוצגת בפני בית המשפט תהא מלאה, התרתי את זימונה לחקירה נוספת.

במסגרת התרשומת נכתב: "פגישה עם א. ו- י.ד.. לאחר שיחה עם הרב, הם מבקשים שלא לעשות שימוש במסמכי ביטול המתנה ולהמשיך העברת זכות י.ד. על שם א.ד.. י.ד. צלול מאוד. לאחר ששאלתי אותו בנפרד ביקש שזה רצונו בחייו. לפיכך – לא לעשות שימוש במסמכי הביטול. להשלים זכות". (ראו: נ/13).

ואולם, לא מצאתי בקיומה של תרשומת זו כדי לשנות ממסקנתי. עיון במסמך שהוגש מעלה כי מדובר בתרשומת פנימית, משורבטת בכתב יד על גבי דף שנראה כדף טיוטה, ללא חתימת הצדדים, ובאופן שאינו מפורט דיו. לא מצאתי בתרשומת זו, שעו"ד או. כלל לא זכרה תחילה את קיומה, כדי לסתור את תצהירי ביטול המתנה המפורטים, המודפסים והחתומים על ידי שני הצדדים, לרבות הבקשה לביטול שהוכנה לרשויות המס. כמו כן ובהתאם לכך, תרשומת זו אינה עונה על דרישת הכתב הנדרשת לפי חוק.

ערה אני לכך כי עו"ד או. פעלה לקידום העסקה מול רשויות המס והמושב (ראו: נספחים 7-10 לתצהיר הנתבעת). אולם מעבר לכך שפעילותה זו אינה מבטלת את דרישת הכתב כמפורט לעיל, הרי שמהראיות הונחו לפניי עולה כי התובע והנתבעת לא שיתפו עמה פעולה כנדרש לצורך קידום עסקת המתנה.

כך ובין היתר, במכתב ששלחה עו"ד או. לשני הצדדים הבהירה כי לא ניתן היה להשלים את העסקה כיוון ששני הצדדים לא החזירו למשרדה את המסמכים שנדרשו מהם (ראו: סעיף 1 למכתבה של עו"ד או. מיום 30.7.20, נספח 6 לכתב התביעה. ראו גם סעיף 14 למכתבו של עו"ד אפ. מיום 21.12.20, נספח 8 לכתב התביעה).

כמו כן, עו"ד או. העידה בחקירתה כי הנתבעת לא שיתפה עמה פעולה באופן מלא לצורך קידום הרישום (ראו: בעמ' 25 שורות 18-21 לפרוטוקול). בנוסף, התובע העיד כי לא עודכן ביחס להליכים שהתנהלו מול המושב (ראו: בעמ' 4 שורות 26-27 לפרוטוקול). נוסיף לכך, כי לא נרשמה כל הערת אזהרה לטובת הנתבעת, ואף לא הוגשה לתיק רשות מקרקעי ישראל כל בקשה להעברת הזכויות בנכס (ראו: נספח 1 לכתב התביעה).

דהיינו, בחלוף השנים שני הצדדים לא קידמו כנדרש את עסקת המתנה, והתנהלות זו מחזקת את המסקנה באשר לחוסר היציבות וחוסר גמירות הדעת של הצדדים בכל הנוגע לעסקת המתנה לאחר ביטולה.

לסיכום חלק זה, התרשמתי מכלל הראיות שהונחו לפניי, כי ההתנהלות בני המשפחה בכלל, והתנהלות התובע והנתבעת בפרט, מחזקים את הצורך במסמך ברור בכתב, שיעגן את רצונם הסופי והאמיתי, וכי הנתבעת לא הוכיחה כי בנסיבות מקרה זה יש ליתן תוקף להתחייבות התובע למתנה במקרקעין אף ללא מסמך כתוב, כנדרש לפי דין.

חזרה מהתחייבות ליתן מתנה

כאמור, נוכח הקביעה כי לאחר ביטול מסמכי המתנה, לרבות ייפוי הכוח, לא התגבשה דרישת הכתב ולא נוצרה עסקת מתנה חדשה, וכי למעשה הסכם המתנה שבוטל אינו בתוקף, הרי שניתן היה לחתום את פסק הדין כבר בשלב זה.

עם זאת ולמעלה מן הצורך, מצאתי לדון בטענות הצדדים אף לעניין האפשרות שעמדה לתובע לחזור בו מההתחייבות ליתן מתנה לנתבעת. 

אין חולק כי הגם שעסקת המתנה נערכה בשנת 2018, היא לא הושלמה ברישום, לפיכך מדובר בהתחייבות לתת מתנה. סעיף 5 (ב) לחוק המתנה, העוסק בהתחייבות לתת מתנה, קובע כי "כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו".

חוק המתנה אינו מגביל את הסיבה לרצונו של נותן המתנה לחזור בו מהתחייבותו. הכלל הוא, כי כל עוד לא הושלמה עסקת המתנה, רשאי נותן המתנה לחזור בו, ואף אינו נדרש ליתן טעם או סיבה לחזרה מהמתנה. לצד זה נקבע כי גם בזכות זו יש להשתמש בתום לב. (ראו: ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא(2) 477 (1987); ע"א 307/85 מנהל מס שבח נ' זמר, פ"ד מא(4) 826, 830 (1988); ע"א 1284/92 רותם נ' רותם, פ"ד מט(5) 257, 260 (1996); ע"א 493/91 מזרחי נ' מזרחי, פ"ד נ(1) 199 (1996); ע"א 954/93 חג'בי נ' ברכה בן יונה, פ"ד נ(1) 417 (1996)).

חוק המתנה קובע שני חריגים לאפשרות החזרה מהתחייבות ליתן מתנה:

האחד, אם נותן המתנה ויתר בכתב על הרשות לחזור בו מהתחייבותו.

בענייננו, נוכח המפורט לעיל ביחס לכך שמשמעות ייפוי הכוח לא הובהרה דיה למבקש, וכי ייפוי הכוח בוטל במסגרת מסמכי ביטול המתנה, הרי שיש לקבוע כי חריג זה אינו מתקיים.

השני, אם מקבל המתנה שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות.

בפסיקה נקבע כי "אין להניח כי הכוונה לכל שינוי שולי וקל ערך, ולא כל שינוי חוסם חזרה מכל מתנה. יש לקרוא את הדברים תוך מתן משקל לזיקתם ההגיונית של הנושאים זה לזה. ואלה הם, בהקשר זה, המתנה ומהותה מחד גיסא והשינוי ומהותו מאידך גיסא". נקבע כי מהותו של שינוי כגורם משפיע לפי סעיף 5(ב) לחוק המתנה נמדד "לאור אופי השלכותיו על מי שמצפה למתנה, ובין היתר, גם לפי מידת היותו בלתי הדיר. ככל שהמתנה יקרה יותר וככל שהשינוי שולי יותר או ניתן להחזרה לקדמותו בדרך קלה והוגנת, גם מצטמצמת הנטייה לראות את ההתחייבות כבלתי הדירה" (ראו: ע"א 760/83חיים פילובסקי נ' ישראל זיטלני, לט(4) 277 (1985)). עוד נקבע כי "ככל שהנתונים, הסיכוי או ההיתכנות לזכות החזרה של הנותן גדולים יותר, כך תצטמצם ההגנה על אינטרס ההסתמכות של המקבל, ולהיפך" (ראו: ע"א 11502/05 אילנה לאניאדו נ' הולנד ישראל בע"מ (24.2.08)).

לטענת הנתבעת, היא שינתה את מצבה על יסוד ההתחייבות: הנתבעת שילמה מיסי רכישה בגין עסקת המתנה בסך 120,369 ₪.

לא מצאתי בטענה זו כדי למנוע מהתובע לחזור בו מהתחייבותו ליתן מתנה.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע, כי הוא עומד על רצונו בביטול המתנה, וכי זהו רצונו הסופי. התובע חזר על כך מספר פעמים באופן ברור והחלטי, לכל אורך עדותו (ראו בין היתר: בעמ' 3 שורות 1-3, 12, 35 לפרוטוקול, בעמ' 5 שורות 12, 19-22, 30-32 לפרוטוקול, בעמ' 6 שורה 1 לפרוטוקול). חיזוק לכך ניתן למצוא גם בעדותו של עו"ד אפ., ביחס לרצונו של התובע לבטל את עסקת המתנה (ראו: בעמ' 19 שורות 16-18 לפרוטוקול).

שנית, לטענת הנתבעת, היא שילמה סך של כ-120,000 ₪ לרשויות המס, בעוד שווי המשק הוערך על ידי רשות המיסים בסך של 4,500,000 ₪ נכון לשנת 2018 (ראו: נספח 6 לתצהיר הנתבעת). מדובר בפער משמעותי בין הסכום ששולם על ידי הנתבעת לבין שווי עסקת המתנה בכללותה. כמו כן, מדובר במשק בו מתגורר התובע, ויש לקחת בחשבון אף את ההשלכות של עסקת המתנה על מקום מגוריו, גם אם הנתבעת הבהירה כי תאפשר לו להמשיך להתגורר במשק עד לאחרית ימיו. בנוסף, התובע חזר והבהיר כי הציע לנתבעת כי ישיב לה את הסכום ששילמה לרשויות המס, אולם היא סירבה (ראו: בעמ' 4 שורות 9-10 לפרוטוקול).

שלישית, כפי שפורט לעיל, לאורך השנים – טרם החתימה על מסמכי ביטול המתנה ואף לאחר מכן - התנהלו פגישות בין בני המשפחה, לרבות בנוכחות התובע והנתבעת, כדי להגיע להסכמות כוללות אשר כללו אף את המשק נשוא עסקת המתנה, כאשר הנתבעת הייתה מודעת לאורך השנים לחוסר היציבות ביחס לעסקת המתנה. יש בכך כדי להשליך ולצמצם את ההגנה שיש ליתן לאינטרס ההסתמכות שלה.

לפיכך, נוכח רצונו הברור של התובע לביטול המתנה כפי שהתרשמתי מעדותו, אשר בא לידי ביטוי אף בתצהיר המפורט לביטול המתנה ובכך שלא נחתמו מסמכי מתנה חדשים, בשים לב לסכום ששולם על ידי הנתבעת אל מול ערכו של המשק בכללותו ונוכח האפשרות להשיב את המצב לקדמותו באמצעות השבת הסכום ששולם על ידי הנתבעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מצאתי כי בנסיבות המקרה שלפניי אין בשינוי זה כדי למנוע את חזרתו של התובע מהתחייבותו ליתן מתנה.

סוף דבר

בנסיבות בהן נמצא כי הצדדים ביטלו את עסקת המתנה בהסכמה ולאחר מכן לא חתמו על מסמך בכתב לצורך התחייבות לתת מתנה ו/או לצורך ביצוע עסקת מקרקעין, וכן נמצא כי התובע לא ויתר על זכותו לחזור בו מהתחייבותו ליתן מתנה, הרי שמצאתי לקבל את התביעה ולקבוע כי עסקת המתנה והמסמכים שנחתמו מכוחה, לרבות תצהיר המתנה וייפוי הכוח הבלתי חוזר – בטלים.

בשים לב לכך שעו"ד או. ועו"ד אפ. לא צורפו כצדדים להליך שלפניי (לא הוגשה בקשה מתאימה וממילא לא ניתנה החלטה לצרפם), לא מצאתי להיעתר לבקשת התובע ליתן להם הוראות במסגרת הדיונית שלפניי.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, הנתבעת תישא בתשלום הוצאות התובע בסך 15,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מהיום. ממועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין עד התשלום בפועל.

תואיל המזכירות להמציא את פסק הדין לצדדים ולסגור את התיק.

פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים ובתיקוני הגהה.

ניתן היום, ט"ו אלול תשפ"ד, 18 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.