פס"ד בתביעות הדדיות למשמורת על תינוק

ובעניין הקטין:     ג', יליד 2017

לפני דיון ב-2 תובענות:

• תביעה למשמורת שהגיש התובע בתמ"ש 28352-12-17.
• תביעה למשמורת שהגישה התובעת בתמ"ש 26619-12-17.

 לשם הנוחות, יכונו ההורים בשתי התביעות: "האם" ו"האב". הקטין, ג', יכונה בשמו הפרטי, או "התינוק".

עובדות המקרה

1. האם גדלה ב..., בת בכורה למשפחה בת ... ילדים. הוריה גרושים והיא נמצאת בקשר טוב עם שניהם. כשהייתה בת 12 עברה ניתוח מורכב להסרת גידול ... וטיפולים כימותרפיים, שהותירו אותה עם פגיעה בקול וברגליים. למרות קשיים אלו, הצליחה האם לרכוש תעודת בגרות ותואר ראשון..., שירתה בשירות לאומי ועבדה ב.... עוד בטרם הלידה עזבה האם את מקום עבודתה, וככל הידוע אינה עובדת גם היום. האם מתפרנסת מקצבת נכות ונעזרת בעובדת זרה הסועדת אותה, ומסייעת לה בגידול התינוק.
2. האב גדל ב.... הוא בוגר תואר ראשון ב..., וכיום משרת בצה"ל בדרגת ....
3. ההורים הכירו בשנת 2016, באמצעות האינטרנט, ונישאו ביום ... לאחר היכרות בת כשנה. לאחר הנישואין עברו להתגורר בבית אמה של האם (להלן: "הסבה") והיו עתידים לעבור לבית חדש ב..., אותו רכשה הסבה עבור האם טרם הנישואין.
4. כחודשיים לאחר הנישואין, נכנסה האם להריון (תאומים). ההיריון היה בסיכון מתחילתו, ובשבוע 25 אושפזה לשמירת היריון.
5. ביום ...., בשבוע ה-26 להיריון, נולדו ג' ואחיו התאום, שנפטר כ-5 ימים לאחר הלידה, כתוצאה מזיהום קשה במוח. ג' אושפז בפגיה.
6. שני ההורים ציינו שעם תחילת ההיריון חלה הדרדרות ביחסיהם. היחסים החמירו אף יותר עם מותו של האח התאום. הדרדרות זו לא נעלמה מעיניהם של חברי הצוות הרפואי ועו"ס בית החולים, שהחליטו להפריד בין זמני השהות של כל אחד מההורים עם ג'.
7. ההורים נפרדו באופן רשמי כ-3 חודשים לאחר שג' נולד ומאז הם חיים בנפרד ואף התגרשו. האם מתגוררת בביתה ב... והאב מתגורר בדירה ששכר ביישוב ....
8. הפרידה והגירושין לא הביאו להרגעת הרוחות, והסכסוכים נמשכו. יצוין, ששני ההורים העלו בעבר האשמות הדדיות על אלימות וסכסוך כספי, שככל הנראה עמד ברקע המשבר ביחסים.
9. ג' כיום כבן שנתיים. החל מחודש אפריל 2019, ג' משולב במעון השיקומי ... (ליד מקום מגורי האם). מחוות הדעת של שירותי הרווחה והגורמים הרפואיים המטפלים בג', עולה שג' סובל מעיכוב התפתחותי משמעותי, מבחינה קוגניטיבית ומוטורית ושפתית.

טענות האב

10. בתחילת ההידיינות בתיק, ביקש האב להיקבע כמשמורן יחיד של ג', זאת מנימוקים של טובת התינוק:
    • האב מסוגל לטפל בג' מבחינה פיזית באופן מיטבי ועצמאי, בניגוד לאם הסובלת מנכות ונעזרת במטפלת.
    • האם אינה משתפת פעולה עם גורמי הרווחה המטפלים בג'.
11. בהמשך, חזר בו האב מדרישתו להיקבע כמשמורן יחיד וביקש ליישם את המלצות העו"ס לסדרי דין ולהורות על משמורת משותפת, זאת מנימוקים של טובת הילד (סיכומי התובע בתלה"מ 28352-12-17).
12. האב מעוניין בחלוקה שווה של זמני השהות, על פי ההסדר שהוצע על ידי העו"ס לסדרי דין ועל ידי שירותי הרווחה.

טענות האם

13. האם מעוניינת בקבלת משמורת בלעדית על ג', זאת מהנימוקים הבאים:

• תביעת האם מוצדקת מכוח חזקת הגיל הרך.
• מאז שוחרר ג' מבית החולים והמשמורת הזמנית ניתנה לאב, האב מידר אותה מכל מידע או טיפול בנוגע לג' וניסה להרחיק ביניהם. האב המשיך לנהוג בצורה זו גם לאחר שניתנה החלטה בעניין ע"י בית המשפט ובניגוד להמלצות הרווחה.
• האם מסוגלת לספק לג' בית חם ואוהב, ולהעניק לו את כל צרכיו. אציין, שבטענה זו מתבקשת האם להסתמך על עדות העו"ס לסדרי דין לפיה נכותה אינה פוגעת במסוגלותה ההורית.
• בשל עבודת האב כאיש קבע, אין הוא מסוגל לטפל בג' כראוי.

14. בסוגיית חלוקת זמני השהות, האם מבקשת שיקבעו זמני שהות סבירים בהם יוכל ג' לשהות עם אביו בהתאם להחלטה שיפוטית (סיכומי הנתבעת בתלה"מ 28352-12-17). אציין, שבעבר התנגדה האם נחרצות לאפשר לג' ללון אצל אביו, (תסקיר מיום 28.5.2018).

משמורת וזמני השהות כיום

15. ההורים נפרדו בסמוך לאחר לידתו של ג', עת אושפז בפגיית בית החולים. עקב הדרדרות היחסים ביניהם, פנתה עו"ס בית החולים לשירותי הרווחה בכדי לכנס וועדה בנוגע לשאלת המשך הטיפול בג', לאחר שישוחרר מבית החולים. הוועדה התרשמה שלשני ההורים ישנה מסוגלות הורית ויכולת לגדל את בנם, אך לא הצליחה להביאם לידי הסכמה בנוגע להסדרי המשמורת. בשל כך, פנו ההורים לבית המשפט כדי שיכריע בסוגיה (י"ס 7167-10-17).
16. לאחר שני דיונים, ולאחר שהתרשמתי מעדות עו"ס המחלקה והצוות הרפואי בבית החולים, החלטתי ביום 13.11.2017 לאשר לאב להוציא את ג' מבית החולים כמשמורן זמני, בכפוף להמלצות הרופאים המטפלים. החלטתי זו הסתמכה, בין היתר, על עדויות הצוות הרפואי בבית החולים, לפיהם האב גילה רגישות רבה יותר למצבו של ג' ולצרכיו, והספקות שהועלו בנוגע ליכולתה של האם לטפל בג' כראוי. ספקות אלו הועלו בשל העובדה שהאם סירבה לשתף פעולה עם עו"ס בית החולים, עם האב ועם רשויות הרווחה, ומאחר שבתקופה זו טרם זכתה לסיוע ממטפלת. הדגשתי, שהחלטתי זו היא זמנית בלבד וכי החלטה קבועה בעניין המשמורת וחלוקת זמני השהות תינתן בהתאם להמלצות שתתקבלנה בתסקיר עו"ס לסדרי דין.
17. על החלטה זו הגישה האם ערעור לכב' בית המשפט המחוזי (רמ"ש 30948-11-17). הערעור נדחה על ידי כב' השופט אלי אברבנאל, לאחר שגם הוא התרשם שבנסיבות העניין נסתרת חזקת הגיל הרך (שם, פס' 4).
18. ביום 29.11.2017 הוגש עדכון ראשוני בו הומלץ על זמני שהות עם האם אחת ליומיים, למשך 3 שעות, בביתה. המלצה זו קיבלה תוקף של פסק דין ביום 17.12.2017. בפועל, נראה שהתקיימו מפגשים מצומצמים בלבד בין ג' לבין האם, זאת, ככל הנראה, עקב קשים שהערים האב על קיומם.
19. ביום 13.11.2017 החלטתי לאמץ את המלצת העו"ס לסדרי דין ולהורות על חלוקה שוויונית של זמני השהות. מאז, ג' שוהה מידי יום אצל אחד מהוריו, לסירוגין.
20. במאי 2018 המליצו גורמי הרווחה והעו"ס לסדרי דין לשנות את זמני השהות בהתאם להסדר אותו אציג בהמשך. לצערי, עקב העדר התקשורת בין ההורים הסדר זה אינו מיושם כיום, וג' ממשיך לעבור מידי יום מביתו של הורה אחד לביתו של ההורה השני.

תסקירים, עדכונים והערכות גורמי טיפול

21. לבקשתי, הוגשו במהלך הדיונים מספר תסקירים שערכה העו"ס לסדרי דין, והתקיימו מספר וועדות שכונסו בנוגע למשפחה בלשכת הרווחה במועצה האזורית מטה יהודה. הצורך בהגשת התסקירים והעדכונים נבע מהדאגה למצב ההתפתחותי של ג' והשלכת הסכסוך הקשה בין ההורים על הטיפול בו והדאגה לענייניו.
22. ראויה לציון העו"ס לסדרי דין, הגב' סוזן כהן, ממחלקת הרווחה במועצה האזורית מטה יהודה, אשר פנתה לבית המשפט פעמים רבות, אף מיוזמתה, על מנת לעדכן ולהתריע על מצבו של ג', על הצורך בשינוי גישת ההורים ושילוב ידיים כדי למנוע סיכונים ופגיעה בלתי הדירה במצבו. אציין שבכל מהלך שנות כהונתי כשופט משפחה, מאז שנת 2002, לא זכורה לי מעורבות תכופה ואחראית כל כך של עו"ס לסדרי דין.
23. להלן אסקור את התסקירים, הדיווחים וההמלצות:

• עדכון לשכת הרווחה במועצה האזורית מטה יהודה מיום 30.11.2017: העדכון הוגש לצורך הסדרת הקשר בין ג' לבין האם, לאחר שהמשמורת הזמנית נמסרה לאב. העו"ס לסדרי דין התרשמה שלשני ההורים יש מסוגלות הורית תקינה, וכי שניהם רוצים בטובתו של ג'. עוד הוסיפה שהתרשמה שגם העובדת הזרה, המסייעת לאם לטפל בתינוק בזמן שהוא שוהה בביתה, עושה את עבודתה ברצינות ובמסירות.

בסוגיית הקשר בין ההורים, הביעה העו"ס התרשמותה שהאם שקועה מאוד בסכסוך עם האב, מה שפוגם, לגישתה, ביכולתה להתחבר לג' ולצרכיו. העו"ס סייגה מסקנה זו נוכח האפשרות שהתנהלות זו של האם היא  טבעית, ומושפעת מהמשבר המורכב שחוותה בתקופה זו, הכולל התמודדויות פיזיות ורגשיות מורכבות (הריון בסיכון גבוה, לידה מוקדמת, אובדן ילד, פרידה מבן זוג ועוד). עוד הביעה התרשמותה שמאז שג' שוחרר מבית החולים ונמסר למשמורתו הזמנית של האב, התקיימו מפגשים קצרים ובודדים בלבד בין האם לבין התינוק, ככל הנראה בשל חוסר יכולתם של ההורים להגיע להסכמה בנוגע לשעות המפגשים ומקומם.

לאור האמור ביקשה העו"ס לסדרי דין לכנס בדחיפות  וועדת תסקירים, לצורך מתן המלצה מגובשת בנוגע למשמורת ולהרחבת זמני השהות של ג' אצל האם. עד לכינוס הוועדה, המליצה שהאם תיפגש עם ג' בביתה אחת ליומיים, למשך 3 שעות. עוד המליצה שהאם תאפשר לאב להכיר את המטפלת המסייעת לה ולהיות נוכח בתחילת המפגש הראשון שייקבע. המלצה זו נבעה מהתרשמותה בנוגע לחששותיו הכבדים של האב בנוגע להתנהלות האם והמטפלת במחיצתו של ג'.

• תסקיר מיום 2.1.2018: בפתח הדברים, ציינה עורכת התסקיר שהתרשמה שהאב מנסה לסכל את המפגשים בין האם לבין ג', זאת משום שאינו סומך על האם ועל המטפלת שלה. חששות אלו, לגישתה, חסרי בסיס: העו"ס לסדרי דין התרשמה שהאם רגישה לצרכיו של ג', זאת למרות שהיא עדיין מתקשה להפריד בין הסכסוך הזוגי עם האב, ממנו היא חשה מאוימת, לבין משימת ההורות המשותפת שלהם בגידולו של ג'. בשל כך, ובהתייעצות עם וועדת התסקירים, המליצה העו"ס לסדרי דין להורות על משמורת משותפת לשני ההורים ועל חלוקה שווה של זמני השהות, כך שג' ישהה מידי יום אצל אחד ההורים, לסירוגין, כולל לינה. העו"ס הדגישה שההמלצה בעניין זה היא זמנית בלבד, זאת לאור השלב ההתפתחותי בו מצוי ג' (שהיה אז בן חצי שנה) והעובדה ששני ההורים לא עבדו באותה העת. הומלץ גם שכל אחד מההורים יופנה לטיפול רגשי, ובנוסף יפנו לתיאום הורי, לשיפור התקשורת ביניהם.

שני הצדדים הביעו הסתייגות לתסקיר. האב שלח לעו"ס כ-41 שאלות הבהרה. מתגובתה מיום 27.2.2018, ניתן לאמת את טענת העו"ס לפיה לחלק מהשאלות היה אופי לא מכבד, וכי חלקן נשאלו מתוך מגמה להכפיש את האם.

• עדכון מיום 27.2.2018. עדכון זה הוגש במקביל למתן תשובות העו"ס לשאלות ההבהרה. העו"ס ציינה שהתרשמה שהסכסוך בין ההורים נמשך בעצימות גבוהה והדגישה את החשיבות של ביסוס הקשר בין ג' לבין האם. עוד עדכנה שבכוונתה לבקש לכנס ועדת תסקירים נוספת בה תישקל טובתו של ג'.
• עדכון מיום 28.5.2018: עדכון זה נשלח לאחר כינוס וועדת תסקירים שנערכה בשיתוף ההורים בלשכה. העו"ס לסדרי דין ציינה שבפתח הוועדה הביע האב את צערו על התנהגותו כלפי האם, בחודשים שלאחר הולדת ג', והביע את רצונו לכך שתינתן משמורת משותפת לשני ההורים. נראה שהבעת החרטה התאפשרה, בין היתר, כתוצאה מהטיפול הפסיכולוגי שעבר, בהמלצת העו"ס, במסגרתו הפנים את טעויותיו. האם הביעה את רצונה לקבל משמורת מלאה על ג', במסגרתה ישהה ג' אצל האב לזמן קצוב, ללא לינה. שני ההורים התנגדו להמשך ההסדר הקיים, בו ג' עובר מבית לבית בכל 24 שעות.

בדומה להמלצת העו"ס בתסקיר מיום 2.1.2018, המליצה הוועדה להעניק משמורת משותפת לשני ההורים, גם אם באופן זמני, עד להכנת תסקיר נוסף בנוגע לתפקודם. עוד הומלץ לחלק את זמני השהות באופן הבא:

• 1) בשבוע הראשון ג' ישהה מיום ראשון בשעה 8:00 בבוקר ועד ליום שלישי בשעה 18:00 בערב בבית האם, וכן מיום חמישי בשעה 18:00 ועד ליום ראשון שלאחריו בשעה 8:00. מיום שלישי בשעה 18:00 ועד ליום חמישי בשעה 18:00 ישהה ג' אצל האב.
• 2) בשבוע השני ישהה ג' מיום ראשון בשעה 8:00 בבוקר ועד ליום שלישי בשעה 18:00 בערב בבית האב, וכן מיום חמישי בשעה 18:00 ועד ליום ראשון שלאחריו בשעה 8:00. מיום שלישי בשעה 18:00 ועד ליום חמישי בשעה 18:00 ישהה ג' אצל האם.

עוד הומלץ, בהסכמת ההורים, שלא לשלב באותו שלב את ג' במעון יום, בשל מצבו הרפואי וההתפתחותי.

• מהעדכון מיום 24.10.2018 עולה שהסכסוך בין ההורים החריף ולמרות ההמלצות שניתנו בעדכון הקודם, המשיכו ההורים לקיים את הסדר השהות הזמני, לפיו ג' עובר מבית לבית כל 24 שעות. יצוין שמהעדכון מיום 28.5.18 עולה שההמלצה על ההסדר האמור הייתה המלצה זמנית וחריגה אשר נועדה לחזק את הקשר של התינוק עם אמו והיה ברור שלטווח הארוך לא תטיב עמו. העו"ס הבהירה שעיקר הקושי נבע מהתנגדות האם לשתף פעולה עם האב ועם גורמי הרווחה, ועמידתה על דרישתה לקבל משמורת קבועה ובלעדית על ג'. עורכת התסקיר חזרה על המלצותיה בנוגע לכינון משמורת משותפת בין ההורים ובנוגע לחלוקת זמני השהות, כפי שאלו הוצגו בעדכון מיום 28.5.2018.

עוד המליצה לשלב את ג' במעון יום בהקדם האפשרי, לאור העיכוב ההתפתחותי בו הוא שרוי. מעדכון זה ניתן ללמוד שהאם התנתה הסכמתה לשלב את ג' במעון יום שיקומי רק כאשר תוענק לה משמורת בלעדית. העו"ס הביעה עמדתה שלאור עמדה זו יתכן שיהיה צורך לשלב את ג' במעון יום שיקומי בצו שיפוטי.

• עדכון מיום 8.1.2019: העו"ס לסדרי דין הביעה דאגה משמעותית ביחס למצבו של ג', שטרם שולב במעון יום שיקומי, זאת בניגוד להמלצות המכון להתפתחות הילד וגורמי הרווחה. בשל החשש לנזק ארוך טווח – ואף בלתי הפיך, ציינה העו"ס שהיא בוחנת אופציה לערב במשפחה עו"ס לחוק הנוער.
• עדכון מיום 24.1.2019: העו"ס לסדרי דין עדכנה שלאחר מאמצים רבים הסכימה האם לשלוח את ג' למעון יום שיקומי. אציין, שגם לאחר ההודעה המוסכמת, מיום 23.1.2019 בעניין זה, לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה בנוגע לרישום למעון, בשל התנגדות האם לחלופות האפשריות שהוצעו למשפחה בסוגיה (ראו בקשת האב מיום 19.3.2019; תגובת האם מיום 25.3.2019; הודעות האב מיום 31.3.2019 ומיום 4.4.2019).
• עדכון מיום 8.4.2019: העו"ס לסדרי דין עדכנה שג' נרשם, בהסכמת האם, למעון השיקומי .... העו"ס הביעה תקוותה ששילובו של ג' במסגרת הגן תטיב עמו, זאת על אף חששותיה בנוגע להשפעת הסכסוך המתמשך בין ההורים, שאינם מצויים בקשר. נראה שההורים חושפים את ג' לסכסוך ביניהם, זאת על אף שגורמי המקצוע המטפלים בתינוק ובמשפחה הביעו לפניהם בעבר את חששם בנוגע להשפעות התנהגותם על התפתחותו התקינה של ג'. העו"ס חזרה על המלצותיה לטיפול בהורים במסגרת תיאום הורי ועל ההמלצות שנתנו בנוגע לשינוי זמני השהות בתסקיר מיום 28.5.2018.

אזכיר שהמלצת העו"ס מחודש אוקטובר 2018, לשלב את ג' במעון יום שיקומי "בהקדם האפשרי" מומשה רק בחודש אפריל 2019.

• עדכון מטעם לשכת הרווחה במועצה האזורית מטה יהודה מיום 3.7.2019: עדכון זה  הוגש  לבקשתי, לאחר שהובע חשש בנוגע למצבו הנפשי של האב. חשש זה הוצף על ידי האם, לאחר שאיתרה ברשת הפייסבוק "פוסט" (רשומה) שפרסמה ..., לפיו שלח לה הודעות אובדניות. עורכות חוות הדעת התרשמו שלא קיים חשש ממשי בנוגע למצבו של האב ואף  לא נשקף סיכון לג', המצוי במחציתו. עוד אציין, שעל סמך תסקיר זה דחיתי את בקשת האם לקבלת משמורת מלאה באופן זמני על ג', אותה הגישה בהביעה את חששותיה בנוגע למצבו הנפשי של האב.

24. כבר עתה אציין שלאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בתסקיר ובדיווחים שהוגשו על ידי העו"ס לסדרי דין, ולאחר שעיינתי בתגובות הצדדים לתסקירים ולדיווחים, התרשמתי שבנסיבות המקרה יש לקבל את המלצות הגורמים המקצועיים, שכן במקרה דנן קיימות נסיבות חריגות הסותרות את חזקת הגיל הרך ומצדיקות קביעת משמורת משותפת של שני ההורים על ג'. כפי שיובהר בהמשך, החלטתי להתנות את הסדרי השהות בהשתתפות ההורים בתיאום הורי.

חזקת הגיל הרך

25. רבות נכתב בנוגע לחזקת הגיל הרך ומעמדה הראוי בחברה המודרנית: בחזקה זו, המעוגנת בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, נקבע שבמצב בו קיימת אי-הסכמה בין ההורים בנוגע למשמורת, יעניק בית המשפט לאם את המשמורת על קטינים עד לגיל 6, מלבד במקרים בהם סיבות מיוחדות המצדיקות הסדר אחר בסוגיה, ובלשון החוק:

"לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

26. בשנים האחרונות עולה מספר הקולות הקוראים לביטול חזקת הגיל הרך וההעדפה המוחלטת של האם כהורה לילדים עד גיל 6. העדפה זו נתפסת, בעיני מתנגדי החזקה, כמבוססת על סטריאוטיפים מיושנים שאינם מאוששים מחקרית, בנוגע לקשר שבין מגדר ליכולות הוריות. לגישתם, במצב כיום לא קיים בהכרח יתרון טבעי לנשים בטיפול בילדים בגילאים אלו, זאת לאור שינויים במציאות החברתית ובתפקידי המגדר בעידן המודרני. במאמרם "'אמא, אבא, ומה איתי? אני זקוק לשניכם': עובדות, מיתוסים ותקוות בהסדרי הורות במקרים של גירושין", דין ודברים ו 375, 400-397 (תשע"ב), מעלים תרצה יואליס ואבי שגיא-שורץ ביקורת נוספת בנוגע לחזקת הגיל הרך, המנוגדת, לגישתם, לעקרונות אחרים המנחים את בית המשפט בבואו להכריע בסוגיות הנוגעות למשמורת ילדים ומעוגנים גם הם בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, דוגמת עקרון השוויון, עקרון ההסכמה בין ההורים ועקרון טובת הילד.
27. בחודש מרץ 2018 הונחה על שולחן הכנסת הצעה לשנוי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, באופן שיבטל את חזקת הגיל הרך (ראו: הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19) (שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ח-2018). הצעה זו לא התקבלה בינתיים. כפי שציין בא כוח האם, הלכה היא שעל בית המשפט לשקול היטב, בבואו לדון בסוגיות הנוגעות למשמורתם של ילדים עד לגיל 6, האם מתקיימים בנסיבותיו הספציפיות של המקרה טעמים המצדיקים לשלול מהאם את משמורת הקטין על פי החזקה הסטטוטורית. דברים אלו יפים במיוחד במקום בו אין חולק שלשני ההורים ישנה מסוגלות הורית מספיקה לטפל בתינוק, כפי שקורה במקרה שלפנינו, (ראו בע"מ 1858/14 פלוני נ' פלונית).
28. טענתה העיקרית של האם לקבלת משמורת יחידה על ג' מבוססת על חזקה זו. כזכור, ביום 13.11.2017 החלטתי למסור את המשמורת הזמנית על ג' לאב, זאת לאחר שקבעתי שקיימות בעניינו נסיבות חריגות המצדיקות את סתירת חזקת הגיל הרך. בתמצית, החלטתי נסובה על התקיימות הנסיבות הבאות:
    • העדר מסוגלות פיזית של האם לטפל בג', אז בן 4 חודשים, לאור הנכות עמה היא מתמודדת.
    • חוסר שיתוף הפעולה של האם עם רשויות הרווחה והגורמים המטפלים בג'.
    • התנהלות האם מול האב ומאמציה להרחיקו מג' במידת האפשר.
    • הצורך המידי בהוצאת ג' מבית החולים.
29. כאמור, האם טוענת שהנסיבות החריגות שהובילו את בית המשפט לענייני משפחה ואת בית המשפט המחוזי להאמין שחזקת הגיל הרך נסתרה במסגרת הדיון על המשמורת הזמנית, אינן רלוונטיות למצב כיום. בשל כך, היא טוענת שאין לקבל את תביעת האב ואת המלצות גורמי הרווחה לקביעת משמורת משותפת על ג', ולאפשר לה להיות משמורנית יחידה.
30. במצב דברים זה יש לבחון האם מאז מתן ההחלטה האמורה אכן חלו שינויים אשר גרמו לנטרול הנסיבות שהצדיקו אז, בעת הדיון על מסירת המשמורת הזמנית בנובמבר 2017, את סתירת חזקת הגיל הרך. סדר הדיון יובא כדלהלן: ראשית – אבחן את מסוגלותם ההורית של שני ההורים. בהמשך, אבחן את התנהלות האם והאב ביחס לגורמי הטיפול המלווים את המשפחה. על אף שחל, כיום, שינוי משמעותי במצבו של ג', השוהה מחוץ לבית החולים ולא מצוי בסכנה בריאותית ישירה, מצאתי שבשל המצב המורכב של המשפחה והחששות שהופנו ביחס להתפתחותו התקינה של ג', יש להעניק לגורם זה משקל משמעותי בהחלטה. לאחר מכן, אדון בקשר בין ההורים ובטובת הילד. לבסוף אדון בסוגיית הסדרי השהות.
31. כבר עתה אציין שבהעדר ראיות בעלות משקל לסתירת האמור בחוות דעת מומחה, לרבות תסקיר עו"ס לסדרי דין, ייטה בית המשפט לאמץ את מסקנותיה. הדברים יפים אף ביתר שאת מקום בו מתרשם בית המשפט, כבמקרה דנן, כי העו"ס לסדרי דין ביצעה את מלאכתה היטב, ואף כינסה וועדת תסקירים לצורך הדיון בסוגיית המשמורת.

בבע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני (1.5.2006) קבעה כב' השופטת ארבל: "משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו. אכן, בתחום רגיש, עדין ומורכב זה נדרש בית המשפט לגבש הכרעה עצמאית, תוך שהוא נעזר בחוות דעת הגורמים המקצועיים שמונו על ידי בית המשפט, בראיות נוספות אשר הובאו בפניו ואשר את המשקל שיש ליתן להן הוא בוחן, באמות המידה שהתווה המחוקק, בפסיקת בתי המשפט, ואולי יותר מכל - תוך שהוא מדריך עצמו בניסיון החיים, בשכל ישר, ברגישות ובהבנה למצבו המורכב של כל אחד מן המעורבים בעניינים אלה".

מסוגלותם ההורית של האם והאב

32. האם במקרה שלפנינו מתמודדת עם נכות בשיעור 100%. בעת הדיון במהלך שהותו של ג' בבית החולים, הביע הצוות הרפואי את התרשמותו שהאם אינה מסוגלת לטפל בג' לבדה. כך, לדוגמה, עולה מהדו"ח מיום 31.10.2017 שהאם סירבה להחליף לג' חיתול, בטענה שאינה יכולה לעשות זאת ללא עזרה (ראו גם דו"ח מיום 2.11.2017; פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 9, שורות 21-17). עו"ס בית החולים העידה, גם היא, שהאם יכולה לטפל בג' "כאשר יש עוד ידיים אבל היא לא יכולה להרים אותו לבד, היא לא יכולה לקלח אותו, היא לא יכולה ללכת איתו ביד ולתת לו בקבוק", (שם, עמ' 8, 5-4).
33. בסמוך לאחר שג' שוחרר מבית החולים לבית האב, החלה האם לקבל סיוע ממטפלת זרה, המתגוררת עמה בביתה. העו"ס לסדרי דין, אשר פגשה במטפלת, מספר פעמים, התרשמה ממנה לחיוב והביעה דעתה שלמטפלת יכולות טובות ורגישות גבוהה לצרכיה של האם ולצרכיו של ג' (תגובת העו"ס לסדרי דין מיום 27.2.2017). העו"ס אף ציינה, שהתרשמה שבסיוע המטפלת, מסוגלת האם להעניק לג' טיפול טוב, שאינו נופל מהטיפול שיש ביכולת אם שאינה מתמודדת עם מוגבלות להעניק לו, (4.11.2018, עמ' 12, שורות 19-10).
34. האם הגעתה של המטפלת אכן מהווה, בענייננו, שינוי נסיבתי שיש בו בכדי להשפיע על שאלת המשמורת הקבועה?

בתשובתה לשאלות ההבהרה מיום 27.2.2018 ציינה העו"ס לסדרי דין שהאם מודעת לכך שמבחינה פיזית אין היא יכולה לטפל בג' לבדה, (ראו תשובה לשאלה 11). מדברי העו"ס עולה שבסיוע המטפלת השתפרה מסוגלותה של האם לממש את צרכיו של ג'. עמדתי היא שקבלת הסיוע האמור אינה משפיעה בהכרח על קביעת משמורן בלעדי אך היא מאפשרת לאם לטעון שהוכשרה הדרך לקבלת משמורת. עדיין נותרת השאלה האם אין מקום לסתור את חזקת הגיל הרך.

35. במהלך הדיון טענה האם שבשל שוב האב לעבודתו, כאיש קבע בצה"ל, נפגעת יכולתו לטפל כראוי בג', ולכן אין להורות על משמורת משותפת. אין בידי לקבל טענה זו: אכן, בהחלטה מיום 13.11.2017  התייחסתי לעובדה שהאב קיבל חופשה ממקום עבודתו, על מנת לטפל בג'. חופשה זו נמשכה עד לחודש מרץ 2018, וביום 4.11.2018 הודה האב שחזר לעבוד באופן מצומצם (כ-4 שעות ביום. עמ' 12, שורות 33-27). אני מקבל את טענת האב שבמצב כיום, עם שילובו של ג' במעון יום שיקומי, העובדה שחזר לעבוד אינה פוגעת ביכולתו לטפל בג' כראוי: התרשמתי שהאב זוכה לתמיכה מצד הוריו ומצד בני משפחתו, הגרים בסמיכות למקום מגוריו, ואף נהנה מאפשרות להתאים את סידור שירותו לטיפול בג', (ראו בהקשר זה דבריו בעמ' 19, שורות 25-14).
36. עוד אציין שבהחלטה הקודמת היה צורך למצוא פתרון מידי להוצאת ג' מבית החולים ולהקדיש לו 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. העובדה שעלה בידי האב לקבל חופשה מהצבא אפשרה לו להיות פנוי לתכלית זו. עתה ג' שוהה במעון חלק מהזמן ושני ההורים חולקים ביניהם את הטיפול בו ביתרת הזמן.
37. יש לראות בחיוב שובו של האב לעבודתו. התפתחות זו תטיב עמו ובטווח הרחוק תטיב גם עם ג'. מעבר לעובדה שעבודתו של האב משמשת מקור הכנסה משמעותי שעשוי להיות בעל השלכה לעניין המזונות, חזרת האב לשגרה, לאחר התקופה המורכבת שעברה על המשפחה עשויה לסייע לו, לג' ואף לאם עצמה לחזור ל"מצב הנורמלי" והרצוי. לפיכך, אני מאמץ את עמדת העו"ס לסדרי דין לפיה גם האב מסוגל לטפל בג' באופן ראוי ולמממש את מכלול צרכיו. אשר על כן, ניתן לקבוע שמסוגלותם ההורית של ההורים מספיקה, לכל הפחות, לצורך הטיפול בג'.

שיתוף פעולה עם הגורמים המטפלים בג' ובמשפחה

38. מהעדכונים שהונחו לפני, עולה הרושם שקיימת דאגה ממשית להתפתחותו התקינה של ג', ששולב, לאחרונה, במעון היום השיקומי .... מאבחון שנערך לג' על ידי רופא נוירולוג, פיזיותרפיסטית, קלינאית תקשורת, פסיכולוגית התפתחותית ומרפאה בעיסוק, עולה שקיים עיכוב משמעותי בהתפתחותו הקוגניטיבית והשפתית של ג', כמו גם בהתפתחות המוטורית (עדכון מיום 24.10.2018).
39. חרף ההמלצות שנתנו למשפחה מטעם העו"ס לסדרי דין וגורמי מקצוע נוספים, ג' לא שולב באופן מידי במעון יום שיקומי. העיכוב נבע מסירובה של האם לאפשר את רישומו של ג' למעונות שהומלצו על ידי העו"ס לסדרי דין, עד שתובטח לה קבלת משמורת מלאה על ג' (ראו שם; תגובת האם מיום 2.1.2019, נספח א'; עדכון מיום 24.1.2019(.
40. אני מקבל את טענות האם שגם טרם הסכימה לשלב את ג' במעון היום השיקומי, היא הביעה דאגה כלפיו וכלפי מצבו ודאגה לשלבו בטיפולים אחרים, מטעם קופת החולים. טיפולים אלו אכן הביאו לשיפור מסוים במצבו של ג', כפי שעולה מעדכון העו"ס לסדרי דין מיום 8.1.2019, אולם, לאור החשש הכבד שהופנה ביחס למצבו של ג' במישורים נוספים, והחשש הממשי שהיה קיים באותה העת לגרימת נזק ארוך טווח (ואף בלתי הפיך) לג', אם לא ישולב בדחיפות במעון יום שיקומי, אני נוטה לאמץ את התרשמות העו"ס לפיה האם אינה מסוגלת להפריד בין טובתו של ג' לבין הקונפליקט הזוגי המתמשך עם האב.  לא יהיה זה מוגזם לקבוע שבאותה סיטואציה, שנמשכה מספר חודשים, הייתה האם מוכנה להקריב את הדאגה לשלומו של ג' לשם הבטחת קבלת המשמורת עליו.
41. אף שג' כבר שולב במעון יום שיקומי, מצבו עדיין רגיש ומורכב, ומחייב שיתוף פעולה הדוק בין ההורה המשמורן לבין רשויות הרווחה והגורמים המטפלים בג' ובמשפחה. התנהלותה הלא-קופרטיבית של האם בהקשר זה מעמידה, בעיני, ספקות בנוגע למוטיבציה המניעה אותה בדרישתה לקבלת המשמורת הבלעדית על ג', ומכל מקום – עומדת בסתירה מוחלטת לטענותיה בדבר טובת הקטין.

הקשר בין ההורים ובינם לבין ג'

42. עולה, שעל אף הזמן הרב שחלף מאז שהאם והאב נפרדו, היחסים ביניהם עדיין גרועים במיוחד ומתנהל ביניהם סכסוך קשה. לא פעם הובעה דאגה שתוצאות הסכסוך משפיעות לרעה על ג', הנחשף לעיתים למאבקים ולחילופי הדברים בין הוריו, (ראו לדוגמה העדכון מיום 8.4.2019).
43. כפי שציינתי, בתחילת הדיון במחלוקות בין הצדדים הובעה דאגה לפיה האב מנסה, במכוון, להביא לניתוק הקשר בין ג' לבין האם. כך לדוגמה, החליט האב לרשום את ג' לטיפול בטיפת חלב מחוץ לירושלים, ביישוב ..., זאת חרף העובדה שהאם אינה מסוגלת לנסוע מחוץ לירושלים. ניסיונות אלה נבעו, ככל הנראה, מחוסר האמון הקשה ששרר בין האב לבין האם בתקופה זו, והדרדרות היחסים ביניהם (עדכון מיום 30.11.2017; תסקיר מיום 2.1.2018).
44. בחודש מאי 2018 הביע האב, לפני וועדת התסקירים, חרטה על התנהגותו כלפי האם. היה זה בנוכחות האם וגורמי הרווחה המלווים את המשפחה. העו"ס לסדרי דין התרשמה שחרטה זו התאפשרה בעקבות טיפול שעבר האב באופן פרטי. במסגרת זו, הביע האב את רצונו לכך שתקבע משמורת משותפת על ג'. האם, מצדה, המשיכה לעמוד על דרישתה לקבלת משמורת בלעדית על ג', מהטעמים שצוינו.
45. האם הביעה חוסר אמון בשינוי שחל אצל האב (ראו לדוגמה שאלות בא כוח המשיבה לעו"ס לסדרי דין, פרוטוקול מיום 4.11.2018, עמ' 9, שורות 33-19, עמ' 10, שורות 13-1, עמ' 11, שורות 15-1). אני נוטה לקבל את הערכת העו"ס לסדרי דין לפיה האב מעוניין בשיפור התקשורת עם האם, ועושה מאמצים לצמצום הסכסוך עמה, על מנת להטיב עם ג', (שם, עמ' 12, שורות 3-2). התרשמתי, שהאב מביע נכונות רבה יותר לשיתוף פעולה עם האם, על אף מאמציה להרחיקו ולמדרו מכל תחום הנוגע לטיפול בג', ומביע רגישות גבוהה יותר לצרכיו.
46. לצערי, נראה שהאם לא הפנימה את הצורך של ג' בקשר מטיב ומשמעותי עם אביו ועושה כל שביכולתה להפריד ביניהם. אני נוטה לקבל, בהקשר זה, את דבריה של העו"ס לסדרי דין אשר לא זיהתה מאמצים, מצד האם, ליצור קשר עם האב באותה הרמה בה הוא מנסה לשפר את התקשורת ביניהם, (4.11.2018, עמ' 17 שורות 26-21).

רושם זה מתחזק נוכח התנהלות האם ביחס להמלצות גורמי המקצוע לשלוח את ג' למעון יום שיקומי, טרם שולב ג' במעון ... כפי שפרטתי לעיל, ומהצהרתה ביחס לכוונותיה להעביר את ג' בתחילת שנה"ל הבאה למעון אחר (ראו תגובת האם מיום 18.4.2019). מדבריה אלו, לא ברור האם האב שותף להחלטה בנוגע לשינוי המעון אם לאו.

47. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה שקביעת האם כמשמורת בלעדית עלולה לפגוע בקשר של ג' עם אביו ואף לעמוד בניגוד לטובתו: כזכור, ג' שהה אצל האב במשך תקופה ארוכה לאחר ששוחרר מבית החולים, מה שקבע אותו בפועל כמטפל העיקרי בג'. ניתוק – ולפחות: שינוי אופיו – של הקשר בין האב לבין ג' עשוי, להיות מנוגד לטובת הקטין. אני סומך מסקנתי זו בין היתר על דברי העו"ס לסדרי דין לפיהם "הילד רגיל לישון אצל האבא שלו, זה לא רק השינה, אלא פעולות לפני השינה האכלה, זה זמן האיכות שבונה את הקשר בין הילד להורה", (4.11.2018, עמ' 16, שורות 6-5).
48. בהקשר זה, ראוי להזכיר את המלצות "וועדת שניט" – וועדה ציבורית שמונתה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין, משנת 2005. חברי הוועדה סברו שבכל הנוגע למימוש האחריות ההורית, טובת הילד צריכה להיות שיקול - על מנחה, ולא רק שיקול מרכזי. בשל כך, המליצו לבטל את חזקת הגיל הרך ולקבוע 7 אמות מידה שיהא על בית המשפט לשקול בבואו לקבוע הסדר הורות, והן:
    • צרכיו ההתפתחותיים והמשתנים של כל ילד;
    • רצון הילד;
    • נכונותם של ההורים לשתף פעולה למימוש האחריות ההורית;
    • זכותו של הילד לקשר משמעותי עם שני הוריו;
    • כישוריו של כל אחד מההורים לממש את האחריות ההורית;
    • המידה שבה טיפל כל אחד מההורים בילד לפני המשבר;
    • זכותו של הילד לקשר משפחתי ומידת הנכונות והיכולת של כל אחד מההורים לאפשר את מימוש הקשר;
49. אף שהמלצות הוועדה לא התקבלו בחקיקה ובמצב המשפטי הקיים היום חזקת הגיל הרך שרירה וקיימת, נראה לי שאמות המידה שהציבה הוועדה בנוגע לטובת הילד יכולות לסייע לבחינת ההסדר הראוי של משמורת בגיל הרך במצבים מתאימים ומיוחדים כמצבו של ג'. נבחן, אם כך, את יישום אמות המידה שהציעה הוועדה על המקרה שלפנינו. בשל גילו הצעיר של ג', נראה שלא ניתן לבחון, בשלב זה, את רצונו בנוגע להסדרי ההורות. כמו כן, כבר קבעתי שלשני ההורים יש כישורים מספיקים למימוש האחריות ההורית ועל כן יש לבחון את הקריטריונים האחרים.
50. האם שבה וטענה במהלך הדיון שבשל גילו הצעיר, ג' זקוק לנוכחות אמו בצמוד אליו. אכן, נראה לי שהמצב הרצוי עבור כל תינוק צעיר ששני הוריו מתפקדים ומעוניינים לגדל אותו הוא שהוריו יחיו יחדיו, בקרבתו, באופן המאפשר לו ליהנות מנוכחותם בצורה טובה ומטיבה. עם זאת, כפי שציינתי, מתקבל הרושם שהאם אינה רגישה דיה לצרכיו של ג' ובשלב הזה אינה מסוגלת להפריד בין הסכסוך שהיה לה עם אביו לבין הצורך לשים את הדאגה לג' בראש מעייניה. למן הרגע שג' נולד, היא סירבה לשתף פעולה עם הגורמים המקצועיים שטיפלו בו ובמשפחה – הן בבית החולים והן כיום, עם העו"ס לסדרי דין ורשויות הרווחה. התנהלותה זו, כפי שציינתי, עלולה הייתה לפגוע בג' ואינני רוצה להעלות על דעתי את האפשרות שהתנגדותה לשלב את ג' בגן שיקומי גרמה לג' לנזק ארוך טווח ובלתי הפיך.
51. הצורך במשמורת משותפת מקבל במקרה דנן משנה תוקף לאור צרכיו הייחודיים של ג', שכאמור סובל מעיכוב התפתחותי משמעותי ונולד כפג לאחר היריון מורכב. צרכים אלה מחייבים את בעלי הדין לשלב ידיים, לתגבר את שיתוף הפעולה ביניהם ואת יכולותיהם ההוריות יותר מאשר היה מדובר בילד אחר. לא ניתן, בשלב זה, להעריך את היקפו המדויק של הסיוע שג' יהיה זקוק לו במהלך חייו לצורך צמצום הפערים ההתפתחותיים שאובחנו אצלו. עם זאת, ניתן להבין  שג' יהיה זקוק לנוכחותם של שני הוריו כדמויות משמעותיות בחייו, על מנת שיוכל ליצור עמם קשר מטיב בעתיד.
52. אין גם להתעלם מהתפקיד הייחודי בו משמש האב בחייו של ג', מכורח הנסיבות. כאמור, האב טיפל בג' מהרגע שנולד ולאחר ששוחרר מבית החולים. הוא הקפיד להעניק לג' "זמן איכות", כדברי האחות שטיפלה בג' בבית החולים, שחיוני לצורך התפתחותו התקינה (ראו החלטה מיום 13.11.2017). אחות אחרת ציינה שהאב "יושב איתו, מחבק אותו, והוא רגוע, זה לא רק בגלל היתרון הפיסי שיש לאבא. יש רוגע ושקט שנובעים מ(האב) שאתה רואה שהוא בעד הטיפול ולטובת התינוק" (12.11.2017, עמ' 10, שורות 18-16). נראה, אם כך, שהאב ממלא אצל ג' צרכים שאינם רק פיזיים: פעולותיו הן פעולות הכרחיות לצורך יצירת תשתית הורית יציבה עבור ג'. תשתית זו חיונית ליצירת תחושת המוגנות והחיבור, המוכרת כתיאוריית ההתקשרות (אטצ'מנט).
53. שימור הקשר עם האב, שטיפל בג' ושימש דמות משמעותית בחייו מהרגע שנולד, הטיפול המסור והראוי לציון שנתן לו בבית החולים והעובדה שליווה אותו לבדו מעת שחרורו מבית החולים ועד לבניית הקשר עם האם, חיוני גם מהטעמים של מימוש זכותו של ג' לקשר משמעותי ואישי עמו. כפי שציינתי, התרשמתי שהאם לא מביעה נכונות לאפשר לאב לקחת חלק פעיל ומשמעותי בגידולו של ג', ולא מכירה בחיוניות הנוכחות שלו בחייו של ג', לצורך הבטחת התפתחותו התקינה. לעומתה, האב נכון היה לשתף עם האם פעולה לצורך מימוש האחריות ההורית המשותפת שלהם על ג' והביע חרטה על התנהלותו כלפיה בהקשר זה בתקופה שלאחר שחרורו של ג' מבית החולים. האב הסיע את ג' לבית האם על מנת להבטיח את המפגשים בינה לבין ג', ואף פעל לצמצום הסכסוך ביניהם במספר הזדמנויות, תוך שהוא נעזר בגורמי הרווחה המלווים את המשפחה.
54. במאמר מוסגר, אבקש להעיר שהתנגדותה של האם למשמורת המשותפת אינה מובנת לי: גם לו הייתי קובע שמוענקת לאם משמורת בלעדית, ממילא יש צורך במעורבות האב והסכמתו, כאפוטרופוס טבעי לג', בכל החלטה רלוונטית לגידולו ולחייו – מקביעת מקום המגורים, קביעת המוסד החינוכי ועד לקבלת טיפול רפואי ובכל עניין מהותי בחייו.

סוגיית זמני השהות

55. שני ההורים התנגדו להמשך ההסדר הקיים בעניין חלוקת זמני השהות. האב הביע רצון לאמץ את ההסדר שהוצע על ידי העו"ס לסדרי דין מיום 28.5.2018, ואילו האם הביעה רצון לחלוקה "סבירה" יותר, כדבריה, של זמני השהות, באופן שימנע מג' להיות "קרוע" בין מספר בתים.
56. החלטתי לאמץ את המלצת העו"ס לסדרי דין בנוגע לחלוקת זמני השהות: בשל גילו הצעיר של ג' ומצבו המורכב יש לו צורך בקשר מיטיב ויציב עם שני הוריו. חלוקת זמני השהות השוויוניים, כפי שהוצעו על ידי העו"ס, מצמצמת את המעברים התכופים של ג' מבית לבית ומאפשרת לשני ההורים לשמר את הקשר המטיב שלהם עמו. כפי שציינתי לעיל, אני מתרשם שחלוקה זו מוצדקת מנימוקים של טובתו של ג'.
57. לאור החשש הכבד שהובע בנוגע להשפעות הסכסוך בין ההורים על ג', אני מורה לשני ההורים להשתתף בתיאום הורי. כולי תקווה, שכעת משנתנה החלטה בנוגע למשמורת והסדרי השהות, יוכלו ההורים להתעלות מעל למחלוקות העבר, לפעול להשלמה עם המציאות החדשה ולהתגייס למשימת הטיפול וההורות המשותפת על ג'. ניתן להגדיר את המצב המומלץ – מעבר מ"קשר בין זוגי" למעבר ל"קשר הורי".

סוף דבר

58. תוצאות פסקי הדין הן כדלהלן:
    • אני מקבל את תובענת האב למשמורת משותפת וקובע ששני ההורים יהיו משמורנים במשותף של ג'.
    • אני מורה לכל אחד מההורים לשתף את ההורה השני בכל עניין מהותי הקשור בג', לרבות בדיקות, אירועים חריגים, עניינים רפואיים וכד'.
    • בעניין זמני השהות אני מחליט לאמץ את ההסדר שהומלץ על ידי העו"ס לסדרי דין מיום 28.5.2018, כמפורט בסעיף 23 ד' לעיל.
    • אני מחזק את המלצת העו"ס לסדרי דין שכל אחד מההורים יפנה לטיפול רגשי אינדיבידואלי.
    • אני מורה לכל אחד מההורים להשתתף ביחד בתיאום הורי, על מנת לשפר את התקשרות ביניהם ולסייע להם לפתור מחלוקות שתתעוררנה בקשר לג'. היה וההורים לא יגיעו להסכמה ביחס לגורם המקצועי, בתוך 21 ימים מהיום, יפנו לבית המשפט ובית המשפט יחליט על הגורם, לפי שיקול דעתו. יתכן שבימים הקרובים תשלח להורים הצעה בקשר לגורם או לגורמים מומלצים.
    • העו"ס לסדרי דין תגיש לבית המשפט, בתוך 10 חודשים, תסקיר עדכני בו יבחן בין היתר מצבו של ג'.
    • בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.
    • העתק ישלח לצדדים ולעו"ס לסדרי דין.
    • המזכירות תואיל לסגור את שני התיקים.

ניתן היום,  כ"א אב תשע"ט, 22 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.

הערת העורך:

על מנת לאפשר את פרסום פסק הדין, הוסרו ממנו שמות ופרטים מזהים ונערכו בו תיקוני לשון מזעריים.