פס"ד בתביעות הדדיות של ידועים בציבור לשעבר בסכסוך בסוגיית בעלות על דירה

עיקרו של הסכסוך בין הצדדים, נעוץ בסוגיית הבעלות בדירה הרשומה על שם שני הצדדים בחלקים שווים, ברחוב *** בשכונת *** (להלן: "הדירה").

משעה שהצדדים הגישו תביעות הדדיות האחד כנגד משנהו, תכונה הגב' *** בפסק דין זה "פלונית" ו/או "האישה", ואילו מר *** יכונה "פלוני" ו/או "האיש", וביחד יכונו להלן "הצדדים" ו/או "בני הזוג".

האישה טוענת כי בני הזוג היו ידועים בציבור, והיא עותרת לביצוע פירוק שיתוף בדירה המשותפת, ולחלוקת התמורה ביניהם בחלקים שווים, וכן עותרת לחלוקת התכולה בין הצדדים, ולחלוקת הזכויות הסוציאליות שנצברו במהלך החיים המשותפים כידועים בציבור.

מנגד עותר האיש למתן סעד הצהרתי אשר לפיו כל הזכויות בדירה שייכות לו במלואן, בניגוד לרישום המשותף, לאור הפרת הסכמות בעל פה שהיו בין הצדדים.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. פלוני האיש, אלמן ואב לבת בגירה.

    

   1. פלונית האישה, גרושה ואם לבן בגיר.

       

      1. פלוני ופלונית הכירו במסגרת עבודתם המשותפת ב*** בשנת 2009 לערך.

          

         1. קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים בשאלה מתי הפך הקשר ביניהם לקשר רומנטי, וכן האם ומתי הפכו להיות בני זוג ידועים בציבור.

             

         2. אין חולק כי בתחילת הקשר ביניהם, פלוני עדיין היה נשוי, כאשר רעייתו הייתה חולת סרטן שנים רבות והלכה לעולמה בחודש *** 2015.

             

         3. ביום 00.00.2017 הצדדים רכשו יחדיו את הדירה שבמוקד פסק דין זה, כאשר הסכם הרכישה נחתם על ידי שני הצדדים שהוגדרו כרוכשים במשותף, חתמו על הסכם ללקיחת הלוואת משכנתה משותפת על שמם ובאישור הזכויות בחברה המשכנת מצוינים שניהם כבעלים במשותף.

             

         4. הצדדים קיבלו את החזקה בדירה ונכנסו לגור בה בחודש *** 2020 (תחילה טענה האישה בכתבי הטענות שהם קיבלו את החזקה בדירה בחודש *** 2019, ולאחר מכן בתצהירה תיקנה את התאריך ל*** 2020).

             

         5. ביום 00.00.2022 פרץ ריב בין האישה לבין בתו של האיש, שהוביל ליצירת קרע בין הצדדים.

             

         6. ביום 00.00.2022 הגישה האישה תביעה כנגד האיש.

             

         7. ביום 00.00.2022 הגיש האיש תביעה נגדית כנגד האישה.

             

         8. הצדדים ממשיכים לגור באותה הדירה תחת קורת גג אחת עד עצם היום הזה.

             

         9. בית המשפט ניסה לכל אורך ההליך, פעם אחר פעם, להביא את הצדדים להסכמות שייתרו מתן פסק דין ואף הסביר להם כי נראה על פניו כי הכרעה משפטית בתביעות המונחות לפתחו לא תביא לפתרון כלל המחלוקות שבין הצדדים, ואולם הצדדים לא השכילו להגיע להסכמות, ומשכך אין מנוס כי אם להכריע במחלוקות, בדרך של מתן פסק דין זה.

             

            תביעתה הרכושית של האישה בתלה"מ 34293-06-22 – איזון משאבים ופירוק שיתוף

             

         10. האישה עותרת לפירוק השיתוף בדירה המשותפת שרכשו, בה הם מתגוררים יחד עד עצם היום הזה וזאת בדרך של מינוי בא כוחה ככונס נכסים ומכירתה בשוק החופשי במחיר שלא יפחת מהערכת שמאי שימנה בית המשפט, סילוק המשכנתה והוצאות המכר, וכן לחלוקת התמורה בין הצדדים. הדירה רשומה כאמור בבעלות שני הצדדים.

              

             כן עותרת למינויו של אקטואר לצורך איזון זכויות כספיות וסוציאליות שצברו בני הזוג במהלך תקופת היותם ידועים בציבור (לטענתה החל מחודש *** 2009 ועד ליום 00.00.2022).

              

             עוד מבוקש להורות כי הרכב מסוג *** שנת *** (להלן: "הרכב"), יוותר אצלה ללא זכות איזון לאיש.

              

             מבוקש אף להורות על חלוקת המיטלטלין בדירה בהתאם לנספח 2 שצורף לכתב התביעה.

              

             תביעתו של האיש - תלה"מ 41362-07-22

              

         11. האיש הגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי, אשר על פיו זכויות הבעלות בדירה יירשמו במלואן על שמו, וכן מבקש מבית המשפט להצהיר כי הזכויות ברכב יירשמו על שמו.

             עיקר טענות האישה

              

         12. הצדדים היו ידועים בציבור מאז **** 2009 ועד לתאריך 00.00.2022 במשך כ-13 שנים (בהמשך שינתה גרסתה וטענה כי התאריך הוא סוף 2010).

              

         13. הצדדים הכירו במסגרת עבודתם המשותפת ב-*** ומאז *** 2009 הם יוצאים יחד, מנהלים חיים אינטימיים, רכשו דירה במשותף בשנת 2017 וגרים בה יחד עד עצם היום הזה.

              

         14. לטענת האישה, הקשר בין הצדדים היה רומנטי מראשיתו, וכי האיש הסתיר ממנה במשך חודשים את העובדה שהוא נשוי, וכשהדבר נודע לה, הוא סיפר לה כי משעה שרעייתו חולת סרטן הוא חי איתה כ"שותף לדירה", ואולם כולם כולל רעייתו ידעו על יחסיהם של הצדדים.

              

         15. נטען כי לאחר פטירת רעייתו הפציר האיש באישה כי ירכשו דירה משותפת ויעברו לגור בה יחד וכי האישה הסכימה וכך, ביום 00.00.2022 רכשו הצדדים דירה בת 4 חדרים בשכונת *** כאשר החזקה נמסרה לידיהם ב*** 2019.

              

         16. גרסתה של האישה היא כי האיש הציע שהוא ישלם את ההון העצמי הדרוש לרכישת הדירה וכי בגין היתרה הם ייקחו משכנתה משותפת.

              

         17. נטען כי הצדדים נטלו משכנתה ונכון למועד הגשת התביעה יתרת חוב המשכנתה לבנק *** עומדת על כ-1,080,000 ₪.

              

         18. כן צוין כי לאחר החתימה על הסכם הרכישה, האישה גילתה שהיא חולת סרטן, והיא התרגשה מאוד מהתנהלותו של האיש שדאג לרכוש לצדדים דירה משותפת כאמור, ובעצה אחת עם בנה היא החליטה לתת לאיש סכום של כחצי מיליון ₪ שהיא חסכה במזומן במשך שנים רבות ושמרה בביתה, ותכננה להשתמש בו, ככל שתזכה, במכרז מחיר למשתכן, כהון ראשוני לרכישת דירה.

              

         19. בכל הקשור להשתתפות האישה ברכישת הדירה, הרי שהאישה סמכה על הבטחות האיש והאמינה בו ואף וויתרה על זכייתה בדירה במסגרת פרויקט "מחיר למשתכן" במודיעין כדי לרכוש עם האיש דירה משותפת.

              

         20. נטען כי התנהלות ההוצאות של התא המשפחתי חולקה בין הצדדים באופן בו תשלומי ארנונה, ועד בית, חשמל, כבלים ואינטרנט שולמו בהוראת קבע מחשבונה של האישה ואילו תשלום המשכנתה שולם מחשבונו של האיש. ביחס להוצאות המים ורכישת המזון, הרי שהם חולקו כך שלעיתים האישה ולעיתים האיש משלמים בגינן.

              

         21. נטען כי בשנה האחרונה החל האיש להתייחס לאישה באופן מחפיר ובתו בת ה-** החלה להפגין בעלות לגבי הדירה והטיחה באישה כי "זה הבית שלה", ואף החלה להכניס את חפציה האישיים לדירה, ללון בדירה ולהסתובב בדירה באופן בלתי הולם כאשר אביה מגבה אותה.

              

         22. נטען כי ביום 00.00.2022 התרחש אירוע שהביא למשבר, במהלכו הטיחה בתו של האיש באישה מילים קשות עד שהאישה נאלצה לנוס מן הדירה. לאחר האירוע הנ"ל, גמרה האישה אומר לסיים את הקשר הזוגי עם האיש, ופתחה בהליך ליישוב סכסוך ביום 00.00.2022.

              

         23. לטענת האישה יש לחלק את המיטלטלין בין הצדדים בהתאם לרשימה שצירפה, ולזכויות בלעדיות ברכב.

             בכל הקשור לרכב, נטען כי האיש רכש את הרכב במתנה לאישה בשנת 2016 וכי לאחר מכן בנה של האישה רכש את הרכב תמורת סך של 18,000 ₪ אך לא ביצע העברת בעלות והשתמש בו עד שעבר למרכז הארץ, או אז הותיר את הרכב לשימושה של האישה, ועל כן יש לדחות טענות האיש כי הרכב שייך לו.

              

         24. כמו כן, נטען כי יש לבצע איזון משאבים בכל הקשור לזכויות סוציאליות וחסכונות של הצדדים.

             עיקר טענות האיש

              

         25. נטען כי בשנת 2009, סייע האיש לאישה להעביר את המיטלטלין שלה לדירה חדשה, ביחד עם עמיתים נוספים מן העבודה וזאת לאור בקשתה לעזרה, וכי החל ממועד זה נרקמו בין הצדדים יחסי ידידות, כאשר האישה ידעה שהאיש נשוי כמו כל העמיתים בעבודה, וכי היא "ניצלה" את חולשתו.

              

         26. נטען כי ספק אם הצדדים היו ידועים בציבור ובכל מקרה לא היה ביניהם כל שיתוף רכושי כי אם משטר של הפרדה מוחלטת.

              

         27. כן נטען כי הקשר האינטימי בין הצדדים, החל רק לאחר פטירתה של רעייתו של האיש ב-*** 2015, וכי רק בחודש *** 2016 נערך מפגש ההיכרות הראשון בין ילדי הצדדים (ביום ההולדת ה-*** של בנה של האישה).

              

         28. האיש טוען כי מערכת היחסים בין הצדדים אופיינה לכל אורכה בניצול כלכלי חד צדדי מצד האישה, תוך הבטחות שווא כי מדובר בסיוע זמני כלכלי שהאישה תשיב לו.

              

         29. נטען כי כאשר האישה שכנעה אותו לקנות דירה במשותף בשנת 2017, המימון בפועל היה מצד האיש בלבד, הצדדים עברו להתגורר בדירה רק ב*** 2020 והם גרו יחד כשנה וחצי עד לפרוץ המשבר.

              

         30. הדירה עלתה 2,045,500 ₪ וסך נוסף של 115,270 ₪ עבור שיפורים, שולם במלואו ע"י האיש. האישה לא שילמה מחצית הדירה כי אם סך של 20,000 ₪ בלבד, כאשר הבטיחה שזהו רק תשלום ראשון מתוך תשלומים רבים שתשלם לו עד לסכום של מחצית הדירה.

              

         31. נטען כי האיש שילם עד כה סכום מצטבר של 1,202,427 ₪ עבור הדירה שהאישה חייבת לו את מחצית שוויה, קרי 601,213 ₪ (נטען שבני הזוג נטלו משכנתה משותפת בסך של 1,225,000 ₪ ושהאיש שילם עד כה לבדו החזרים בסך של 177,000 ₪ וסך של 50,220 ₪ עבור ביטוח המשכנתה, וכי ישנה יתרה לסילוק ע"ס של 1,048,436 ₪).

              

         32. האיש טוען כי ביקש מהאישה מספר פעמים לעמוד בהתחייבויותיה לתשלום חלקה ואולם לא נענה.

              

         33. נטען כי בתחילת שנת 2022 פרץ בין הצדדים משבר חמור, במסגרתו האישה האשימה את האיש ובתו שהם מקיימים ביניהם יחסים המהווים "גילוי עריות", ודרשה שהאיש יבחר בינה לבין בתו.

              

         34. נטען כי מיד לאחר פרוץ המשבר האישה הגישה תביעה בה עתרה למכור את הדירה ולקבל את מחציתה, תוך התעלמות מכך שהאיש נשא במלוא התשלום עבורה.

              

         35. נטען כי הסכמתו של האיש לחתום על חוזה לרכישת הדירה בחלקים שווים עם האישה, נעשתה תחת הטעיה ומרמה וכי יש להורות על ביטולו.

              

         36. לחלופין ומאחר שהרישום של הדירה לא הושלם לטענת האיש, נטען כי יש לראות בהסכמתו לרשום את האישה כבעלת הדירה, כהתחייבות למתן מתנה שהוא רשאי לחזור בו ממנה עקב התנהגות מחפירה.

              

         37. האיש טוען שאף אם יוכח כי בני הזוג היו ידועים בציבור, הרי שחזקת השיתוף ניתנת לסתירה ככל שיוכח שהייתה הפרדה רכושית בין הצדדים.

              

         38. האיש מתנגד למכירת הדירה, הוא מסכים להשיב לאישה את הסכום של 20,000 ₪ שהשקיעה ושהדירה תירשם על שמו.

              

         39. האיש מתנגד לאיזון זכויות סוציאליות שנצברו על שמו במקום העבודה בו הוא עובד משנת 1993 וטוען כי האישה לא עמדה בנטל להוכיח שיתוף וכי מדובר בנטל כבד.

              

         40. האיש מתנגד לסעד המבוקש בעניין הרכב. נטען כי הרכב נרכש על ידי האיש בשנת 2016 תמורת סך של 33,000 ₪ כאשר האיש הסכים לרשום את הרכב על שם האישה רק לצורך קבלת החזר נסיעות ממקום עבודתה. נוכח האמור, הרי שהזכויות שייכות לו, כאשר אין ברישום חזות הכל, ולא היה בכוונתו לתת לאישה את הרכב במתנה, ומשכך יש להצהיר כי הרכב שייך לו.

              

         41. האיש מסכים לסעד של חלוקת המיטלטלין בהתאם לנספח 2 שצורף לכתב התביעה.

              

             דיון והכרעה

              

         42. במסגרת ישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה ביום 00.00.2022, שאל בית המשפט את הצדדים שאלות שונות הנוגעות לגרסאותיהם והמחלוקות שביניהם.

              

         43. בכל הנוגע לאופן בירור והכרעה בהליך, במסגרת החלטה שניתנה ביום 18.1.2023 הוריתי כלהלן:

             "לאחר עיון בטענות הצדדים ובכתבי הטענות של שתי התביעות, ובפרט לאור הטענה של האישה בדיון שהתקיים ביום 28/12/2022 כי בזמן שהצדדים החליטו לרכוש את הדירה וחתמו על מסמכי הרכישה אצל הקבלן, הייתה ביניהם הסכמה כי הדירה תירכש מכספים של האיש, ורק לאחר החתימה, וכשנודע לה כי חלתה בסרטן השד, ולאור ההתנהגות האוהבת והדואגת של האיש כלפיה היא מיוזמתה העבירה לו את הסך של 488,000 ₪ לערך (עמ' 4 לפרוטוקול), מצאתי כי בנסיבות אלה, יש לדון בשתי התביעות במאוחד, כאשר בית המשפט יבחן תחילה את סוגיית הקשר הזוגי של הצדדים לרבות היותם ידועים בציבור והחל ממתי, ולאחר מכן יבחן סוגיות הרכוש וזכויות הצדדים בהם".

         44. כן הוריתי באותה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית וראיות הצדדים, ועל קיום קדם משפט מסכם לאחר הגשת הראיות.

              

         45. מצאתי לנכון להתייחס בקצרה לסוגיית ההקלטות והתמלילים שצירפה האישה לראיותיה. לעניין זה יצוין כי במסגרת ההחלטה הדיונית מיום 18.1.2023 צוין במפורש כי :

             "תצהירי הצדדים (כל אחד) לא יעלו על 5 עמודים (כתב david גופן 12 רווח כפול ושוליים).

             הצדדים יצרפו לתצהיריהם כל מסמך אותו הם מבקשים להגיש וזה יחשב כקביל על תנאי, שלא תוגש התנגדות להגשתו....

             האמור בתצהירים לרבות במסמכים שצורפו להם ייחשב כקביל על תנאי וזאת אם לא תהיה התנגדות של הצד שכנגד. אם תהיה התנגדות – יחליט בית המשפט לאחר שמיעת טענות הצדדים...".

              

         46. לא זו אף זו – בפתח תצהיר עדות ראשית של האישה מיום 19.12.2023 צוין במפורש כי "נספחים תמלולי קטעי הקלטות שיחות שכולן ברוסית למעט אולי מספר משפטים בודדים בעברית. השיחות תומללו ע"י האישה בשלב זה מחמת חיסרון כיס וקבצי האודיו של השיחות מועברים במקביל לב"כ האיש. ככל שיעמוד האיש על הגשת תמלול מקצועי של השיחות, שהינו מיותר לחלוטין שכן הוא דובר רוסית....".

              

         47. לא הוגשה כל התנגדות מצד האיש, וחזקה עליו כי בחר שלא לעשות כן, מאחר שהכיר באמינות התמלול שנעשה ביחס לדברים שנאמרו גם מצדו.

              

         48. על רקע האמור, הרי שהעלאת הטענות בשלב הסיכומים בלבד מצד ב"כ האיש כנגד ההקלטות, דינה להידחות, ואולם בית המשפט נתן דעתו לכך שמדובר בחלקי הקלטה, בתמלול שאינו מקצועי, ובעובדה שהאיש לא ידע שהוא מוקלט, וזאת לעניין המשקל הראייתי שמצאתי לייחס לקבצים אלו, וכן יצוין כי האמור בהקלטות אלו מצטרף למסכת ראייתית רחבה שהציגו הצדדים.

             כאמור, מדובר בראיות כשרות לכל דבר ועניין, כאשר גם מאז הלכת שניר הידועה, הרי שחל ריכוך בפסיקה לאורך השנים, וניכרת מגמה ברורה של מעבר מקבילות למשקל (ראו גם: ת"פ (מחוזי ת"א) 40999-01-22 מדינת ישראל נ' אורטל בנימין (20.7.2022)).

              

         49. במסגרת קדם משפט מסכם לאחר הגשת הראיות שהתקיים ביום 15.5.2023 בית המשפט הציע לצדדים (כפי המפורט בהחלטה) להגיע להסכמות אשר לפיהן האישה תוותר על טענותיה לחלוקה בזכויות מלבד הדירה, ואילו האיש יסכים לחלק את הדירה בין הצדדים בחלקים שווים או בחלוקה דומה, כמעט שווה. בהעדר הסכמות נקבעו דיוני הוכחות.

              

         50. כאמור יש לבחון תחילה את מהות הקשר שבין הצדדים, האם היו ידועים בציבור וממתי, ולאחר מכן את סוגיות הרכוש וזכויות הצדדים בהתאם.

              

              

             האם הצדדים היו ידועים בציבור כבני זוג וממתי? 

              

         51. בהעדר הגדרה אחידה ושיטתית של מונח הידועים בציבור בחוקים השונים, ולאור העובדה שהמונח ידועים בציבור הוא מעין תדמית משתנית של יחסים בין בני זוג שמרכיביה שונים מזוג לזוג (ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, (27.4.1989) (להלן: "פרשת מנדלסון")). השאלה מי נחשב ל'ידוע בציבור' היא שאלה מורכבת וסבוכה, אשר נדונה רבות בפסיקה ובספרות המשפטית. הפסיקה היא דינאמית ומתפתחת בהתאם לשינוי העתים והתאמה לחיים המודרניים.

              

         52. אפנה גם לדיון המקיף בסוגיה בפסק הדין בעמ"ש (חי') 418-12-08 ס.ג. נ' ג.ג. (8.3.2009) שם צוין כי כיום המונח המתאים יותר הוא "שותפות זוגית" וההגדרה היא "בני זוג אשר החליטו, בין במפורש ובין במשתמע, להחיל על מערכת היחסים ביניהם, את מכלול דיני הנישואין והגירושין, הן הזכויות והן החובות – ללא האקט הפורמאלי של הנישואין".

              

         53. מקום שלא עיגנו בני זוג את רצונם והגדרת מערכת היחסים ביניהם על ההסדרים הרכושיים שבה, בהסכם מפורש, תבחן השאלה על ידי התחקות אחר כוונותיהם ואומד דעתם מתוך ראיה כוללת של העובדות, ומתוך סקירת מערכת היחסים על פי המרכיבים השונים והמאפיינים המתקיימים בהם.

              

         54. על מנת להכיר בבת זוג כידועה בציבור נדרש כי יוכחו שני יסודות מצטברים: קיום חיי משפחה (קיום חיי אישות כבעל ואישה) וניהול משק בית משותף (ניהול כלכלי של יחידת מגורים משותפת). תנאים אלה הם תנאים מהותיים (ראו למשל: ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר (25.5.1970); ע"א 6434/00 דנינו נ' מנע (14.3.2002)). מבחנים אלו הם מבחנים עובדתיים, ולכן גם השאלה אם פלונית היא ידועתו בציבור של אלמוני היא שאלה עובדתית (ראו: ע"א 384/61 מדינת ישראל נ' פסלר (29.1.1962) (להלן: "פרשת פסלר"); ע"א 563/65 יגר נ' פלביץ (10.7.1966) (להלן: "פרשת יגר"); ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' קריסטין הורש (7.12.2009)).

              

         55. הבחינה האם בני זוג חיו כידועים בציבור אם לאו היא סובייקטיבית, בהתאם לאומד דעת בני הזוג הקונקרטיים העומדים בפני בית המשפט. קרי, יש לבחון כיצד ראו שני בני הזוג את מערכת היחסים שביניהם (ראו: בע"מ 3497/09 פלוני נ' פלונית (4.5.2010) (להלן: "פרשת פלוני")), והאם התכוונו והסכימו, בין במפורש ובין מכללא, ליצור יחסים משפטיים ביניהם (ראו: רע"א 3323/23 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (6.5.2024) (להלן: "פרשת שלמה ביטוח נ' פלוני") והמקורות שאוזכרו שם).

              

         56. עם השנים פרשנות בתי המשפט לקיומם של המבחנים התגמשה, ונקבע כי אין לקבוע קריטריונים נוקשים (ראו: ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' סוזן שוקרן (11.7.1985) (להלן: "פרשת שוקרן")). כך למשל הכירו בתי המשפט בבני זוג כידועים בציבור הגם שלא לנו יחד בכל הלילות (פרשת פלוני, פרשת שוקרן). כמו כן, במקרים מסוימים, הכירה הפסיקה בבני זוג כידועים בציבור, על אף העובדה שאחד מהם היה נשוי לאחר (פרשת פסלר; פרשת יגר; בע"מ 3287/09 פלונית נ' פלוני (7.5.2009)).

              

         57. עם זאת, יש לזכור כי ההכרה בבני זוג כידועים בציבור היא משמעותית ויש בה כדי להשליך על זכויותיהם וחובותיהם של בני הזוג במגוון נושאים, הן במישור היחסים הפנימיים ביניהם והן במישור היחסים החיצוניים. ראו דברי כב' השופט א' רובינשטיין בע"א 9755/04 ביטון נ' קצין התגמולים – משרד הביטחון (31.8.2008) (להלן: "פרשת ביטון"):

              

             "יש להיזהר מאוד מלהטיל על בני זוג שבחרו לחיות בזוגיות (רצופת אהבה ככל שתהיה) ללא כוונה ליצור מחויבות משפטית הדומה לקשר נישואין, תוצאות משפטיות מרחיקות לכת...ויש להקפיד על בדיקת העובדות בכל מקרה, שכן תיתכן בהחלט קרבה רגשית בין איש ואשה תוך קשר נפשי של חברות קרובה, לרבות פרק חיים משותפים, ואף על פי כן לא תגיע לכלל מחויבות משפטית המצדיקה על פי דין הכרה כידועים בציבור ...".

              

         58. היות קשר רציני ולא רומן סתם, אינו הופך את הקשר למערכת יחסים של ידועים בציבור.

              

         59. יש לבחון מתי הגיעו יחסי הצדדים למצב אשר בו הם מבקשים למסד את הקשר ביניהם, לרבות בבחינת תפיסתם הסובייקטיבית של בני הזוג את מערכת היחסים ביניהם כאמור.

              

         60. כמו כן, נקבע לאחרונה כי יש לבחון ולתת משקל למניעים השונים אשר בעטיים החליטו בני הזוג לחיות יחד ללא נישואין, ולהתאים את רף ההוכחה הנדרש למניעים אלו באופן שבו אם בני הזוג נמנעו מלהינשא מטעמים אידאולוגיים – אזי רף ההוכחה הנדרש יהיה גבוה יותר (ראו: פרשת שלמה ביטוח נ' פלוני).

              

         61. הלכה פסוקה היא, כנזכר, שאין מניעה להכיר בבני זוג כידועים בציבור גם ביחס לתקופה שבה אחד מבני הזוג, או שניהם, נשואים באופן פורמאלי לאחרים (פרשת פסלר).

              

         62. ברם, הלכה זו אינה עומדת בסתירה לכך, שכל עוד הצדדים נשואים לאחרים, גרים ביחד, ומקיימים עם בני זוגם החוקיים משק בית משותף וחיי משפחה לכל דבר ועניין, אין הם יכולים להיות ידועים בציבור האחד של השני. הקביעה בפסיקה, כי גם אדם נשוי יכול להיחשב כידוע בציבור לא כיוונה אלא למצב אשר בו ניתן לקבוע, כי אותו אדם נשוי ניתק עצמו ממערכת יחסיו עם בן זוגו החוקי וקשר גורלו עם בן זוגו הידוע בציבור. בפרשת פסלר נכתב כהאי לישנא:

              

             "משהוכח, כאמור, שהמשיבה דנן היתה ידועה בציבור כאשתו של המנוח וגרה עמו בשעת מותו, הצדק היה עם הנשיא התורן בהיעתרו לבקשתה ובתיתו פסק-דין הצהרתי על כך. העובדה שמבחינת מעמדה המשפטי נשואה היא עוד לאיש אחר, או שמסיבה אחרת כלשהי לא יכלה להינשא למנוח בנישואין כדת, אינה מעלה ואינה מורידה בכגון דא: כשם שאינם מעלים ואינם מורידים הסיבות, המניעים והטעמים שגרמו לה שלא להיפרד מבעלה החוקי בגט פיטורין, ובלבד שבפועל חדלה מלחיות אתו חיי נישואין ועברה לחיות חיי נישואין עם אותו האיש שהציבור הכיר בו את בעלה".

              

         63. על כן במקרים מסוימים, בתי המשפט היו נכונים לאפשר לאדם נשוי, החי כידוע בציבור של בן-זוג אחר, ליהנות מזכויות המוקנות לידועים בציבור, על אף נישואיו (באופן פורמאלי) לאחר. זאת, בנסיבות בהן בני הזוג הנשואים היו פרודים במשך שנים רבות, ובאופן שמנקודת מבט "אזרחית" ניתן היה לראות בפירוד הממושך מעין "גירושין אזרחיים" (ראו: שחר ליפשיץ הידועים-בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה 277 (2005); מנשה שאוה "הידועה בציבור כאשתו" – הגדרתה, מעמדה וזכויותיה" עיוני משפט ג 484, 503-501 [תשל"ג]; כך סיכם זאת כבוד השופט שוחט: "אין הכוונה לשני מוסדות מקבילים החיים ונושמים זה לצד זה" (תמ"ש (ת"א) 35924/99 ד. ו. נ' י. א. (14.5.2006)).

              

         64. במקרה דנן, האיש היה נשוי לרעייתו במשך *** שנים, גר עימה תחת קורת גג אחת, והתרשמתי משלל העדויות והראיות בעניין זה כי הוא טיפל בה וסעד אותה באופן צמוד מאחר שהייתה חולת סרטן, הן במהלך תקופות האשפוז בבית החולים והן במהלך שהייתה בבית. כך למשל עלה מתצהירה ומחקירתה של הגב' י', חברתה של בתו של האיש (אשר תיקרא להלן: "הבת"), אשר העידה כי האיש היה סועד את רעייתו המנוחה גם בבית החולים במשך כל אותה התקופה (שורות 4-6 עמ' 114 לפרוטוקול הדיון מיום 12.2.2024).

              

         65. האיש אף בחר שלא לפנות לקבלת שירותים של עובדת זרה שתסעד את רעייתו, והוא ביחד עם בתו טיפלו וסעדו את רעייתו עד לפטירתה בחודש *** 2015. כך גם העידה הבת בחקירתה כאשר נשאלה האם אביה סעד את אימה: "בוודאות במיליון אחוז, 2 מיליון אחוז היה לידה, כי אי אפשר היה שלא יהיו לידה. הוא היה, זה רק אני והוא כן? בואו לא נשכח שאני ****...והיה איזה חודשיים שהוא לקח אפילו חודשיים לגמרי חופש מהעבודה...והוא היה איתה בלי סוף, בלי הפסקה. כל פעם שהלכתי ויצאתי מהבית הוא היה שם כי הוא הכין לה את האוכל, הוא שם לה את כל הדברים..." (ראו דבריה בעמ' 129 לפרוטוקול הדיון מיום 14.2.2024).

              

         66. האיש אף צירף אישורי היעדרות מהעבודה בתקופה האמורה לצורך טיפול ברעייתו המנוחה (ראו נספח 2 לתצהירי האיש).

              

         67. לא מצאתי ממש בטענות האישה כי האיש המשיך לחיות עם רעייתו כשותפים ללא כל קשר ביניהם, וכי בעת שרעייתו גססה הוא היה מרבית הזמן עם האישה (ראו למשל סעיף 7 לכתב ההגנה ביחס לתביעת האיש).

              

         68. גרסאות האיש, בתו ומכריו, בנוגע לעובדה שהוא טיפל וסעד את רעייתו שהייתה חולת סרטן באופן מאוד אינטנסיבי עד לפטירתה, נמצאו משכנעות, קוהרנטיות ואמינות.

              

         69. האישה ידעה שהאיש נשוי לאחרת, וציינה כי בשלב מסוים לאחר תחילת הקשר האיש סיפר לה שהוא נשוי והזהיר אותה שלא לענות לשיחות של אשתו.

              

         70. בנסיבות אלה בהן האיש היה נשוי לרעייתו החוקית, עימה הוא חלק את מגוריו ואת חייו, לא יתכן להכיר בו כידוע בציבור של האישה, בטרם פטירתה של רעייתו.

              

         71. אין באמור כדי לגרוע מהעובדה כי ייתכן שהצדדים קיימו יחסי אישות וקשר רומנטי עוד לפני פטירתה של רעייתו של האיש, ואולם אין בכך כדי להפוך אותם באותה תקופה לידועים בציבור. בס' 3 לכתב ההגנה של האיש נטען כי בזמן שסעד את רעייתו ומצבו הנפשי היה שביר – האישה "סללה" את הדרך למערכת יחסים אינטימית עמו, כמו כן בס' 6 לתצהירו טען האיש כי "בזמן הכרותינו פלונית ידעה שאני נשוי".

              

         72. עוד בס' 23 לכתב ההגנה וכן בס' 17 לכתב התביעה שהוגשו מטעם האיש צוין מפורשות כי הקשר האינטימי בינו לבין האישה החל בסמוך למותה של רעייתו.

              

         73. כך גם הוכח לפניי כי כל החברים, המכרים ובני המשפחה, הכירו את הצדדים כבני זוג, רק בשנים 2015-2016 לאחר פטירתה של רעייתו של האיש.

              

         74. כך לדוגמה בס' 23 לכתב ההגנה שהוגש מטעם האיש נטען כי "אף אחד לא הכיר את הצדדים כזוג לפני שנת 2015" – משמע שהחל מ-2015 אכן הכירו בהם כבני-זוג.

              

         75. כן נטען בס' 24 לכתב ההגנה של האישה כי הצדדים "החלו לנהל מערכת יחסים פורמלית" בזמן שהאישה התגוררה עם בנה ב***.

              

         76. כך גם העידו חברים ומכרים של בני הזוג. ראו למשל ס' 7 לתצהירו של מר ג', חברו של האיש, שם נטען כי: "לאחר שנת 2016 פלוני הציג בפני את פלונית כבת זוגו" וכך גם העיד בחקירתו (שורות 13-15 עמ' 123 לפרוטוקול הדיון מיום 12.2.2024).

              

         77. גם האישה אשר צירפה כנספח 7 לתצהירה, תמונות שונות, הודתה בחקירתה כי אין תאריך על תמונות שצורפו וכי כל התמונות הינן לאחר שנת 2017, למעט תמונה אחת מחתונה בשנת 2015 (ראו חקירתה בעמ' 92-95 לפרוטוקול הדיון מיום 12.2.2024).

              

         78. כך למשל בחקירתה של חברתה הטובה של האישה, גב' א', העידה זו כי הכירה לראשונה את האיש בשנת 2017 (שורה 21 עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 12.2.2024), כך גם העידה בס' 8 לתצהירה.

              

         79. אפילו ב"כ האישה בעצמו ציין במפורש בסיכומיו כי "...אנו רואים שתכף אחרי פטירת רעייתו בשנת 2015, הוא הוציא מהארון את הקשר בינו לבין התובעת, וכבר אחרי זה הוא סיפר גם לבת שלו, הוא סיפר גם לחברים שלו שפלונית היא בת זוג שלו.." (עמ' 227 שורות 23-25 לפרוטוקול הדיון מיום 22.5.2024).

              

         80. לכל האמור אוסיף כי לא זו בלבד שהאיש חי משך כל השנים עם רעייתו החוקית תחת קורת גג אחת, אלא גם האישה קיימה קשר רומנטי עם בן זוגה הקודם, מר ק', עד סוף שנת 2010 לערך, עובדה הסותרת את טענתה להיותה ידועה בציבור של האיש משנת 2009.

              

         81. במסגרת תצהיר התשובה שהגישה, עדותה ועדויות יתר העדים, שינתה האישה את גרסתה שלפיה הקשר החל בשנת 2009 והפעם הודתה כי היה לה בן זוג עד אמצע-סוף שנת 2010, וכי הקשר הזוגי עם האיש החל לכל המוקדם בשנת 2010: "הקשר עם פלוני החל ב-*** 2010" (עמ' 2 לתצהיר התשובה), "היה לנו קשר רומנטי, התחיל ב-2010" (שורה 3 עמ' 66 לפרוטוקול הדיון מיום 12.2.2024).

              

         82. כן מעדותו של בנה של האישה (להלן: "הבן" ) עלה כי ב*** 2010 אימו הייתה עדיין בקשר עם מר ק' בן זוגה הקודם, ועדות זו מאיינת טענתה בנוגע להיותם של הצדדים בני זוג החל משנת 2009.

              

         83. כמו כן בעדותה לפניי העידה האישה, בשונה מהאמור בתצהירה, כי "הסיקה" שהחברים ובתו של האיש ידעו על הקשר ביניהם וכי חבריה של האישה לא ידעו אודות הקשר, כלומר בפועל, גם אם היה בין הצדדים קשר כלשהוא הרי שאף לשיטתה של האישה הצדדים לא נהגו כלפי כולי עלמא כבני זוג בשנים אלו (ראו עדותה עמ' 87-88 לפרוטוקול).

              

         84. האיש מסר גרסאות סותרות ודי עמומות בעניין זה וניסה להתחמק ולגמד ככל הניתן את הקשר הזוגי המשמעותי ששרר בין הצדדים.

              

         85. בכתב ההגנה שהוגש מטעם האיש (סעיפים 6-7) נטען כי הצדדים עברו לגור תחת קורת גג אחת רק בחודש *** 2020, וחייהם המשותפים עד לפרוץ המשבר ביניהם נמשכו כשנה וחצי בלבד, ולכן "ספק אם הצדדים עולים לכדי הכרה כידועים בציבור בתקופה כה קצרה.... וכי בכל מקרה לא התקיים בין הצדדים כל שיתוף רכושי". ראו גם סעיף 2 לכתב התשובה שם נטען כי עד לשנת 2020 הם היו "פשוט בני זוג שניהלו מערכת יחסים".

              

         86. במסגרת סעיף 23 לכתב ההגנה טען האיש כי הקשר האינטימי בין הצדדים החל בסמוך למותה של רעייתו שנפטרה ב*** 2015, וכי ההיכרות הראשונה בין ילדי הצדדים התקיימה ביום הולדתו ה-*** של הבן ב*** 2016, וכי אף אחד לא הכיר אותם כזוג לפני שנת 2015.

             מנגד ראו גם סעיף 24 לכתב ההגנה – שם מודה האיש כי הצדדים "החלו לקיים מערכת יחסים פורמלית" לאחר פטירתה של אשתו.

              

         87. כך גם העיד האיש בחקירתו כי החל לקיים יחסים אינטימיים עם האישה בסמוך מאוד לאחר פטירתה של רעייתו המנוחה:

             "כ ב ' ה ש ו פ ט ת י ה ל ו מ י : כמה זמן לקח מאז שאשתך נפטרה עד שנהיתה ביניכם מערכת יחסים אינטימית? אשתך נפטרה ב*** 2016.

             עו"ד כהן- דמבינסקי: 15.

             כ ב ' ה ש ו פ ט ת י ה ל ו מ י : 15 תודה. מתי הייתה לך מערכת יחסים אינטימית עם פלונית?

             האיש – פלוני: אחרי זה.

             כ ב ' ה ש ו פ ט ת י ה ל ו מ י : כמה אחרי?

             האיש – פלוני: תוך כמה חודשים. חודש, חודשיים, שלוש"

             (שורות 16-22 עמ' 172 לפרוטוקול מיום 14.2.2024).

              

         88. התרשמתי כי הצדדים הכירו בשנת 2009 או בסמוך לכך, כאשר האישה אף ניהלה קשר זוגי קודם עד סוף שנת 2010 לערך כאמור (ראו דבריה של האישה בעמ' 54 לפרוטוקול הדיון מיום 12.2.2024), ורק לאחר מכן בשלב מסוים, ככל הנראה, הקשר הפך גם לקשר רומנטי, ואולם כל עוד רעייתו של האיש הייתה בחיים, סבורתני כי הצדדים לא ראו עצמם בני זוג ידועים בציבור ואף ניכר כי הקשר הוסתר מעיני בני המשפחה והחברים.

              

         89. הצדדים הפכו מחברים ו/או "סתם" בני זוג לידועים בציבור החל מחודש *** 2015 לאחר פטירתה של רעייתו של האיש, שאז התקיימו מפגשים משפחתיים משותפים (עם בתה של האיש, בנה של האישה ובני המשפחה המורחבת), הם עברו לגור אחד אצל השני לסירוגין ולנו יחדיו, ניהלו משק בית משותף וחיי משפחה לכל דבר ועניין.

              

         90. במהלך חייהם המשותפים של הצדדים כידועים בציבור לאחר פטירתה של רעייתו של האיש כאמור, הם המשיכו להתגורר בשלב ראשון, האיש בדירתו *** והאישה בדירה שכורה עם בנה, כאשר התרשמתי כי הצדדים לנו בשתי הדירות יחד, וחילקו את זמנם בין שתי הדירות, כך העיד האיש בפניי כי הצדדים נהגו להיפגש ולקיים יחסים בדירתה השכורה של האישה ובדירתו שלו לסירוגין (ראו דבריו בעמ' 172 לפרוטוקול מיום 14.2.2024).

              

         91. כך גם עולה מסעיף 9 לתצהירה של הבת: "את פלונית והבן הייתי פוגשת כשהייתי מגיעה לבקר את אבי, אחת לכמה שבועות".

              

         92. כן התרשמתי כי הצדדים ניהלו חיי זוגיות משותפים, כך לדוגמא האיש אף הודה כי הוא שילם לאישה את דמי השכירות והעביר לה כספים נוספים (ראו למשל סעיף 24 לכתב ההגנה).

              

         93. זאת ועוד, הצדדים הציגו עצמם בפני מכריהם ובני משפחתם הקרובים, כבני זוג המנהלים חיים משותפים, ובהתאם כך נתפסו בעיני כל. ראו לדוגמה הודעה שכתבה הבת לפלונית (צוטט בעמ' 3 לתצהירה): "כי הוא נתן לך את כל החים שלו", וכן העידה בחקירתה: "אז אני אומרת שהיתה פה לפחות בן אדם שהוא השקיע בה רגשית, והוא אהב אותה, והוא הכל נתן בשביל שהקשר הזה יצליח" (שורות 10-12 עמ' 146 לפרוטוקול הדיון מיום 14.2.2024).

              

         94. עוד העידה הבת לעניין דירתם המשותפת של הצדדים: "מה זאת אומרת, זה היה לי ברור ש...שהם קונים אותה הוא ופלונית, הוא לא אמר לי אני הולך לקנות דירה עם מישהי זרה, הם היו אז בזוגיות" (שורות 15-18 עמ' 153 לפרוטוקול).

              

         95. עוד העידה הבת כי פגשה את משפחתה המורחבת של האישה מספר פעמים לא מבוטל, באירועים משפחתיים, ימי הולדת וכיוצא בזה (ראו דבריה בעמ' 142,143,155,157 לפרוטוקול הדיון מיום 14.2.2024).

              

         96. גם בשיחותיהם דאג פלוני להדגיש באזני פלונית עד כמה הוא אוהב אותה ודואג לה: "אני אוהב אותך. את הנשמה שלי. את עשית בשבילי הרבה. את חיכית לי כל כך הרבה" (עמ' 77, נספח 8 לתצהירי האישה).

              

         97. בני הזוג בשלב מסוים אף פנו לקבלת טיפול זוגי אצל מטפלת מוסמכת (כפי שעולה מן ההודעות בעמ' 76, נספח 8 לתצהירי האישה).

              

         98. הצדדים הופיעו כבני זוג גם בקרב בני המשפחה המורחבת. כך עולה לדוגמה מתצהירה של הגב' י' 2, אמה של האישה, שם נטען כי גם היא זוכרת שמשנת 2010 החל הקשר הזוגי וכי היו באים יחד לבקר אותה כאשר הייתה גרה בחולון.

              

         99. בתצהירו של הבן נטען כי הוא זוכר שהקשר הזוגי החל לפחות משנת 2010.

              

         100. בתצהירו של מר י', שהוא אבי בעלה של ס', אחות האישה, הצהיר הלה כי הוא מכיר את האיש משנת 2012 לערך וכי "הוא היה בא לבקר הרבה עם פלונית בבית של בני...גם בחגים הייתי רואה אותו עם פלונית מחובקים ומחוייכים ואין ספק שהיו זוג מאוהב".

               

         101. הגב' ס', אחות האישה הצהירה כי היא מכירה את האיש כבן זוגה של אחותה משך שנים "עוד כשהייתה גרה **** הם היו יחד", וכי הצדדים היו מגיעים יחד לחגים, אירועים משפחתיים וכיוצא בזה. בחקירתה בפניי העידה כי הצדדים הגיעו לבקר אותה בשנת 2010 בבית החולים לאחר *** (עמ' 23 שורות 14-16 לפרוטוקול הדיון מיום 12.2.2024). כך גם העיד בעלה, מר ו' בחקירתו (עמ' 37 שורות 3-6 לפרוטוקול הדיון מיום 12.2.2024).

               

         102. עוד העידה כי בני הזוג התגוררו יחד בדירתה של פלונית ב*** (עמ' 24 שורות 20-24 לפרוטוקול). כך גם העיד בעלה, מר ו' בחקירתו (עמ' 37 שורות 8-12 לפרוטוקול). כן הצהיר כי הוא יודע שהצדדים היו יחד "כבר הרבה שנים", וכי ראה אותם במסיבות ואירועים משפחתיים ובבתים של בני המשפחה ואף בביתו שלו (ראו לעניין זה גם ס' 7 לתצהירה של הגב' ס').

               

         103. על כל אלו ועוד מצאתי לנכון לציין את הצהרת באת כוחו של האיש שנכתבה בפרוטוקול הדיון מיום 12.2.2024: "מ2015 אנחנו יודעות שהם היו זוג" (עמ' 89 שורה 17 לפרוטוקול).

               

         104. בכל הנוגע למגורים משותפים, הפסיקה הקלה וקבעה במקרים מיוחדים כי העדרו של מקום מגורים אחד וקבוע לא שולל את האפשרות להיחשב כידועים בציבור, ודי אם דרישת המגורים מתקיימת 'פעם אצלה' 'פעם אצלו' (פרשת שוקרן).

               

         105. לעניין זה העיד גם מר ג' כי האיש סיפר לו שבני הזוג עברו להתגורר יחד לאחר שנת 2016 ב-*** (שורות 22-28 עמ' 126 לפרוטוקול), וכן העיד שם שהיו מגיעים יחד למקום העבודה, כפי שהעידה גברת א', חברתה של האישה.

               

         106. כשנה לאחר מכן, במהלך שנת 2017 כבר החליטו לרכוש ביחד דירה משותפת ולקחת משכנתה כאמור, והם חתמו על חוזה לרכישת דירה חדשה, אליה נכנסו לגור עם סיום הבניה וקבלת טופס איכלוס, בשנת 2019 לטענת האישה, או בשנת 2020 לטענת האיש.

               

         107. לאור כל זאת לא מצאתי לקבל את טענת האיש כי בני הזוג התגוררו יחד במשך כשנה וחצי בלבד וכי מדובר בתקופה קצרה מידי לשם הכרה בהם כידועים בציבור, שהרי הצדדים גרו יחד לסירוגין לכל המאוחר החל משנת 2016, רכשו יחד את הדירה "על הנייר" כבר בשנת 2017, ונכנסו לגור בה עם סיום בנייתה בשנת 2020.

               

         108. למעלה מן הצורך יצוין, כי אף אם היה מוכח לכאורה כי הצדדים התגוררו יחד במשך כשנה וחצי בלבד, הרי שגם במצב דברים כגון דא, ניתן יהיה להכיר בהם כידועים בציבור אם יוכחו ראיות ממשיות המעידות על כוונת בני הזוג להחיל על מערכת היחסים, זכויות וחובות כלכליות (ראו: פרשת שלמה ביטוח נ' פלוני), כאשר במקרה זה הוצגו שלל ראיות לכוונה זו, לרבות ההחלטה לרכוש יחד נכס משותף למגורי בני הזוג.

               

         109. אין חולק כי הצדדים רכשו יחד דירה, אשר רשומה בבעלות משותפת של שניהם, והם אף מתגוררים בה יחד, וזו כתובת המגורים המשותפת של שני בני הזוג. כמו כן, העיד האיש כי רכש לאישה רכב במתנה ואף רשם אותו על שמה (ראו חקירתו של האיש מיום 28.12.2022 בעמ' 2 לפרוטוקול).

               

         110. בנוסף, בני הזוג פעלו לריהוט הדירה באופן שתתאים גם ללינת ילדיהם, וניכר כי שררו בין כל אחד מבני הזוג לבין ילדו של האחר, ובין ילדיהם לבין עצמם מערכת יחסים חמימה ומשפחתית.

               

               

         111. כך למשל העידה הבת, כי האישה נהגה לשלוח לה אוכל וכי הקשר ביניהן היה טוב ומכבד (עמ' 159-160 לפרוטוקול הדיון מיום 14.2.2024).

               

         112. ניכר כי גם האיש מצדו אימץ לחיקו את בנה של האישה: "לאחר שפלונית, הבן ואבי עברו להתגורר יחד אבי סיפר לי שהוא מנסה ללמד את הבן קצת כישורי חיים...שמחתי בשביל הבן...יש לו סוף סוף קצת מודל גברי בחייו" (ראו ס' 10 לתצהירה של הבת).

               

         113. התרשמתי כי בין הצדדים שררה אהבה עזה וקשר משמעותי במשך שנים רבות.

               

               

         114. הצדדים גרים באותה הדירה עד עצם היום הזה, ואולם אין חולק כי החל מחודש *** 2022 פרץ ביניהם קרע שהביא לסיום יחסיהם הזוגיים. כך נטען בעמ' 4 ס' 14 לכתב התביעה של האישה בנוגע לאירוע מיום 00.00.2022: "מאותה רגע זה ואילך, החליטה התובעת כי אין כל סיכוי להמשך חיים משותפים...". גם בנה של האישה טוען כי "אין כל ספק כי האירוע הזה חיסל את הקשר הנפלא שהיה ביניהם" (ראו ס' 12 לתצהירו של הבן).

               

         115. גם לשיטתו של האיש היחסים בין הצדדים הסתיימו בשנת 2022, כך ס' 35 לתצהירו: "היחסים הסתיימו סופית בתחילת שנת 2022 כאשר פרץ ביננו משבר חמור".

               

         116. בכל הנוגע לניהול משק בית משותף, האישה טוענת כי הצדדים נשאו יחד בהוצאות התא המשפחתי: ארנונה – בהו"ק מחשבונה, מים – בן הזוג שקיבל את החשבון היה נוהג לשלם, ועד בית, חשמל, כבלים הו"ק מחשבונה, רכישות מזון – לעיתים האישה ולעיתים האיש, משכנתה – הו"ק מחשבונו של האיש (ראו למשל סעיף 13 לכתב התביעה), ונראה כי האיש מסכים עם גרסה זו (ראו סעיף 40 לכתב ההגנה). אין בטענה שהסכומים שבפועל שולמו מצד האיש היו גבוהים יותר מאלה ששילמה האישה, כדי לגרוע מניהול משק הבית המשותף יחדיו כאמור, כל אחד כפי יכולתו הכלכלית.

               

         117. לסיכום – אני קובעת כי הצדדים חיו כבני זוג ידועים בציבור החל משנת 2015 לאחר פטירתה של רעייתו של האיש, כאשר הם חיו ולנו לסירוגין בדירות של כל אחד מהם, ניהלו משק בית משותף, נפגשו כבני זוג עם בני משפחה וחברים, בילו יחד, הלכו לאירועים משפחתיים וחברתיים יחדיו, והציגו עצמם בפני הזולת כבני זוג שקשרו גורלם זה בזו, כאשר בשנת 2017 אף החליטו שאין מקום להמשיך להתגורר ולהחזיק בשתי דירות, כי אם לרכוש יחד דירה אחת משותפת לשניהם לצורך מגוריהם וחייהם המשותפים כבני זוג, בה עברו להתגורר יחד בחודש *** 2020.

               

              המשטר הרכושי ששרר בין הצדדים, וכוונת שיתוף

               

         118. ההלכה קובעת, להבדיל מבני זוג נשואים – אשר בקשר אליהם ישנה חזקת שיתוף ביחס לרכוש שנצבר במהלך חיי הנישואין, כי בכל הנוגע לידועים בציבור – הנטל על בן הזוג התובע להוכיח כוונת שיתוף "ספציפי" ביחס לכל נכס ונכס שרשום על שם הצד שכנגד.

               

         119. היינו, לא די בקביעה כי הצדדים חיו כבני זוג ידועים בציבור וקיימו משק בית משותף, כדי להוות ראיה לשיתוף קנייני בנכסים.

               

         120. במקרה דנן, טענות אלה רלוונטיות בעיקר ביחס לזכויות הסוציאליות והכספיות שנצברו בתקופה בה היו הצדדים ידועים בציבור, שהרי מצאתי כי הדירה היא נכס קנייני בבעלות משותפת, הרכב נרכש לאישה במתנה על פי גרסת האיש בעצמו ועדותו, ואת המיטלטלין יש הסכמה לחלק.

               

         121. כאמור הלכה זו עניינה ברכוש הרשום על שם הצד שכנגד, והיא לא חלה על נכס שנקנה ונרשם בבעלות משותפת כמו הדירה בתיק זה, כאשר עצם הרישום, מקנה לאישה זכויות בעלות קנייניות במחצית הדירה, והנטל להביא לבטלות זכויות אלה במקרקעין, הוא נטל כבד מאוד שמוטל על מי שטוען כנגדן – הוא האיש, אשר לא עמד בנטל האמור.

               

         122. האיש אף העיד כי הוא בחר שלא לעשות כל הסכם ממון עם האישה, וכי אין בנמצא כל מסמך או התחייבות מתועדת, במסגרתם התחייבה האישה לשלם לו חצי מהדירה.

         123. הלכת השיתוף (בהבדל מחזקת השיתוף) חלה גם על ידועים בציבור. בעוד שבכל הנוגע לבני זוג נשואים ברירת המחדל היא שיתוף כאמור (מכח חזקת השיתוף ו/או מכח איזון משאבים עפ"י חוק יחסי ממון, בהתאמה למועד הנישואין) ועל הטוען לאי-שיתוף (כללי או ספציפי בנכס מסוים) מוטל הנטל להוכיח זאת, הרי שבידועים בציבור המצב המשפטי הפוך הוא: אף אם בני הזוג מתגוררים יחד ומנהלים משק בית משותף, לא מתקיימים 'חזקה' או 'איזון משאבים', וברירת המחדל היא אי-שיתוף, ועל הטוען לשיתוף (כללי או ספציפי) מוטל הנטל להוכיח זאת, זו ההלכה הפסוקה עוד מקדמת דנא (ראו עמ"ש 63883-10-21 (מחוזי חיפה) י' נ' ז' (29.3.2022)).

               

         124. אין בעובדה שגבר ואישה חיים יחד כידועים בציבור כבני-זוג, כדי להסיק שרכוש שנרכש על ידי כל אחד מהם בנפרד – רכוש משותף הוא (ראו: ע"א 52/80 שחר נ' פרידמן (16.2.1984); ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון (27.4.1989)).

               

              כן נפסק כי "הנטל הרובץ על ידוע בציבור הטוען לשיתוף בנכסי בן-זוגו, הוא כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן-זוג נשוי ... הכבדת הנטל על הטוען לשיתוף נכסים בין בני זוג ידועים בציבור, נובעת מהמשמעות שעשויה להיות להעדר הנישואין ביניהם...יש ליתן משקל נכבד לאוטונומית הרצון של בני הזוג בעיצוב הקשר הזוגי ביניהם ובקביעת ההסדר הרכושי החל על נכסיהם ...הנה כי כן, ההלכה לפיה לשם הוכחת כוונה לשיתוף נכסים בין בני זוג ידועים בציבור נדרשות ראיות נוספות מעבר לעצם החיים המשותפים יחדיו, נובעת מהזהירות שלא לכפות על הצדדים הסדר של שיתוף רכושי מקום בו בני הזוג בחרו שלא להחיל על עצמם הסדר כאמור" (בג"צ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים (13.12.2006)).

               

         125. נוכח האמור, על האישה התובעת חלה חובת ההוכחה באשר לכוונת הצדדים לשיתוף בכספים וזכויות סוציאליות שנצברו ע"ש האיש, ואין די בטענותיה כי כוונת השיתוף עולה מעצם היותם ידועים בציבור שניהלו משק בית משותף, שהרי ניהול משק בית משותף כשלעצמו מעיד לכל היותר על חיים של ידועים בציבור, ברם אין בו כשלעצמו כדי להעיד באופן אוטומטי על 'כוונת שיתוף', אחרת, נמצאנו מחילים באופן אוטומטי על כל 'ידועים בציבור' את הלכת השיתוף ללא צורך בכוונת שיתוף ספציפית.

               

         126. בעניין זה יש לזכור ולהזכיר שוב ושוב כי "השאלה האם הוכחה כוונת שיתוף כאמור היא שאלה עובדתית" (בע"מ 2948/07 פלונית נ. פלוני (18.4.2007)).

               

              רכישת דירה משותפת על ידי בני זוג ידועים בציבור

               

         127. כאמור עסקינן בנכס מקרקעין בבעלות משותפת שנרכש במהלך חייהם המשותפים של הצדדים כבני זוג ידועים בציבור, ומשעה שנרכש ונרשם בבעלות משותפת, הרי שהנטל כבר אינו מוטל על האישה להוכיח כוונת שיתוף בנכס, כאשר רישום הזכויות על שמה (אף אם טרם נרשם בית משותף בלשכת רישום המקרקעין לאור סירובו של האיש לשתף פעולה בחוסר תום לב לצורך הכשרת טענה של אי השלמת הרישום) מהווה ראיה כבדת משקל בכתב.

               

         128. למען הסדר הטוב יצוין כי האישה צירפה לכתב התביעה אישור זכויות מאת החברה המשכנת (**** בע"מ) מיום 00.00.2022 (בסמוך לפרוץ הסכסוך), ממנו עולה כי הצדדים רשומים כבעלי הזכויות בדירה בחברה המשכנת, וכי הנכס ניתן לרישום בלשכת רישום המקרקעין כבית משותף על סמך הבעלות הנ"ל ואף נלקחה משכנתה משותפת.

               

         129. יובהר כי במקרים שבהם טרם נרשם בית משותף, הרישום של ניהול הזכויות מתקיים בחברה משכנת. מקובל כי לבקשת רוכש זכות בנכס, החברה המשכנת מנפיקה אישור זכויות, אשר בו מפורטים פרטי הנכס ופרטי הבעלים. בתיק חדל"ת (ת"א) 13276-05-20 הנאמן על נכסי א.מ. פפושדו בע"מ נ' אלון מירקוב (22.7.2021) קבע בית המשפט המחוזי כי אישור הזכויות מהווה מעין תחליף לנסח הטאבו (ראו החלטה מיום 22.7.2021 והמקורות שאוזכרו שם).

               

         130. אין חולק כי הנכס נרכש במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג כידועים בציבור, על מנת לגור בבית משלהם יחדיו, וכי היה ברור לבני הזוג ולסובבים אותם כי מדובר בדירה משותפת של הצדדים.

               

         131. כך גם עולה מאמירותיו של האיש לאישה: "רציתי ורוצה שיהיה לך טוב ושהדירה הזאת תהיה לך. ושזה יהיה הבית שלנו" (עמ' 79, נספח 8 לתצהירי האישה), "אני נשבע לך, אני נשבע לך, הדירה הזאת רק בשבילך ושל אף אחד אחר. אני יכול להגיד זאת ולהביט בעיניים ישירות, בכנות, מבלי להתפתל" (עמ' 89, נספח 8 לתצהירי האישה).

               

         132. כפי שהעידה אף בתו של האיש בס' 14 לתצהירה, מתוך ציטוט הודעה ששלחה לאישה: "נסעת אתמול לבן ונשארת לישון...(למרות שיש לך דירה משלך)", כמו כן בס' 9 לתצהירה ציינה שאביה סיפר לה שהוא מחפש דירת 3 חדרים יחד עם האישה.

               

         133. כך גם בחקירתה ציינה הבת כי זו דירה שבני הזוג רכשו במשותף: "יש את פלונית ואת הבן שאותם כמובן שפגשתי יותר, ישבנו איתה, באנו לארוחות, הייתי בבית בדירה שהם קנו, ואותם הייתי רואה הרבה יותר זה ברור" (שורות 27-29 עמ' 142 לפרוטוקול הדיון מיום 14.2.2024), ובהמשך אף הבהירה:

               

              " ע ו " ד ש ל ו ם ט ו ב י : בסדר. עכשיו, את אומרת שפגשת בדירה שהם קנו, לאיזו דירה את מתכוונת?

              הבת ***: הדירה הזאת שעליה אנחנו מדברים ודנים בבית משפט.

              כ ב ' ה ש ו פ ט ת י ה ל ו מ י : ב*** ב***

              הבת ***: ב***,

              ע ו " ד ש ל ו ם ט ו ב י :מי זה הם קנו?

              הבת ***: פלונית ופלוני."

               

              (שורות 20-25 עמ' 143 לפרוטוקול הדיון מיום 14.2.2024).

               

         134. עוד ציינה הבת: "מה זאת אומרת, זה היה לי ברור ש...שהם קונים אותה הוא ופלונית, הוא לא אמר לי אני הולך לקנות דירה עם מישהי זרה, הם היו אז בזוגיות...זה היה לי ברור שהקניה הזאת שהם קונים את זה את הדירה חצי חצי. הוא שם והיא שמה" (שורות 15-25 עמ' 153 לפרוטוקול הדיון מיום 14.2.2024).

               

         135. מגרסאות הצדדים עולה כי הם תכננו לרכוש דירה שתשמש בפועל למגוריהם כבני זוג. בס' 18 לתצהירו מציין האיש כי האישה הציעה שירכשו דירה יחד, ובס' 20-21 לתצהירו מציין שהסכים לרכישת הדירה יחד וכי האישה היא שבחרה דירת ארבעה חדרים ולא שלושה על מנת שיהיה חדר אירוח לילדי הצדדים.

               

         136. ממכלול הראיות עולה כי הצדדים הסכימו כי ההון העצמי ויתר העלויות כגון מיסים ושיפורים ישולמו מצד האיש, וכי בגין היתרה (כמחצית משווי הרכישה) תילקח משכנתה משותפת על שם שניהם, אשר בפועל שולמה מחשבונו של האיש, ואולם האישה נשאה בהוצאות אחרות כגון תשלום חשבונות ארנונה, חשמל וועד בית וכיוצא בזה. האיש העיד שאמר כי לקח על עצמו "משכנתאות פנטסטיות" עבור האישה "שיהיה לך בית משלך" (ראו תמלולי השיחות שצורפו כנספח 8 לתצהירי האישה בעמ' 79, וכן שורות 24-30 עמ' 185 לפרוטוקול הדיון מיום 14.2.2024).

               

         137. האיש מעלה טענות בעל פה כנגד מסמכי הרכישה והרישום בכתב במקרקעין, ולא מצאתי כל ממש בגרסתו כי האישה התחייבה להשיב לידיו או לשאת במחצית מעלויות הרכישה כאמור, וכי היא הפרה את התחייבותה באופן שבו יש "לבטל" את רישומה כבעלת מחצית הזכויות בדירה.

               

         138. למעלה מן הצורך יצוין כבר עתה כי אף אם היה ממש בטענות אלה, הרי שהסעד "הנכון" בנסיבות העניין היה – הגשת תביעה לאכיפת התחייבויותיה הכספיות של האישה, ולא לביטול רישומה כבעלים של הנכס, והעברת מחצית חלקה על שם האיש.

               

         139. במקרים אחרים נקבע מפורשות, כי משנרשמה הדירה על שם שני הצדדים, ההנחה היא, כאמור, כי כל תרומת יתר היא בגדר ויתור (ראו: ע"א 343/87 פרי נ' פרי (8.4.1990); ע"א 384/88 זיסרמן נ' זיסרמן (21.9.1989)).

               

         140. בית המשפט העליון מפי כב' השופט שמגר פסק זה מכבר בע"א 66/88 תמר דקר נ' פליקס דקר (26.3.1989), ביחס לטענות כגון דא:

               

              "כאשר הסכם לרכישת נכס נעשה על-ידי שני בני-זוג, יש בכך ביטוי לרצונם לחלק את הזכויות ביניהם באופן שווה, יהא חלקו בהשקעה של כל צד אשר יהא. ישנם מצבים תדירים, בהם בני הזוג הנישאים רושמים דירה על שם שניהם, והכסף ניתן על-ידי צד אחד בלבד. האם פירוש הדבר, שאחרי שנים ניתן יהיה לגלגל את העניין אחורה ולבטל שיתוף, שביטויו ברישום מקובל מאוד במציאות הישראלית, בהסתמך על המקורות הכספיים ששימשו כל צד במועד כלשהו בעבר? סבורני, כי יש להשיב על כך בשלילה. כאשר בני-זוג רושמים נכס בבעלות משותפת, הרי ההנחה היא, שבני הזוג התכוונו לאיזון ולשוויון, וכל תרומת יתר של צד אחד היא בגדר ויתור או מתנה של צד זה לצד האחר. תרומה כזו קשורה עם הנישואין, והיא מוצאת את ביטויה בהסכמה על רישום הבעלות המשותפת. גישה אחרת תרוקן את הרישום המקובל של שיתוף ברכוש בדירה של בני-זוג מתוכנו ותהפוך אותו לאות מתה".

               

         141. המסקנה היא אפוא, כי במצב בו בני זוג רושמים נכס בבעלות משותפת, חזקה עליהם שהתכוונו לשותפות שווה ביניהם ולשוויון, וכי כל תרומת יתר של צד אחד היא בגדר ויתור או מתנה של צד אחד לצד האחר.

               

         142. זאת ועוד, העובדה שהצדדים לא עשו ביניהם כל הסכם, ואין בנמצא כל תיעוד שהאיש לכאורה פנה לאישה לקבל החזר כספי כזה או אחר, למן רכישת הדירה בשנת 2017 ועד לאחר פרוץ הסכסוך והגשת התביעות בשלהי שנת 2022, מלמדת שלא הייתה כל כוונת התחשבנות בין הצדדים במקרה של קרע ביחס לכספים ששימשו למימון רכישת הדירה.

               

         143. לא זו אף זו, האיש בעצמו ציין לכל אורך ההליך, כי גם לאחר חתימת הסכם הרכישה בשנת 2017, הוא המשיך להעביר כספים לידי האישה בסכומים ניכרים, וכך לא נוהג מי שמצפה שישיבו לידיו מאות אלפי שקלים מכוח התחייבות לכאורה. ראו סעיף 32 לכתב ההגנה בעמ' 5 – שם נטען בין היתר כי במועד בתשלום השני לא זו בלבד שלא גבה האיש מהאישה את חלקה בשלב זה, אלא שהוא העביר לה סך של 18,000 ₪ כסיוע זמני, בחודש אוגוסט 2019 סכום נוסף של 10,000 ₪, ביום 00.00.2022 סכום של 5,000 ₪ וביום 00.00.2022 סך של 4,000 ₪.

               

         144. עולה מהאמור, כי משרשמו הצדדים את הבעלות בדירה על שם שניהם בחלקים שווים, הרי שכל תשלום "עודף" מצד האיש במימון רכישת הדירה, הופך להיות מתנה שהעניק לזוגתו והידועה בציבור שלו עם רישום הזכויות בדירה על שמה באופן שווה, ואין הוא יכול כעת לדרוש אותו חזרה, ובהתאם לכך יש לתן צו לפירוק שיתוף ולהורות כי תמורת המכר תחולק בין הצדדים באופן שווה בהתאם לחלקם הרשום של הצדדים בדירה.

               

         145. לשון אחר, האיש רצה לקנות נכס שיהיה משותף לצדדים, והוסכם כי מימון הרכישה (למעט המשכנתה) ייעשה ממקורות כספיים עצמאיים שלו ואין באמור כדי לשלול את כוונת השיתוף של הצדדים שבאה לידי ביטוי ברישום אשר מעיד על החלוקה האמיתית והנכונה בין הצדדים וכל ניסיון של האיש בדרך לא דרך לשלול את זכויותיה של האישה בדירה, דינו להידחות.

               

         146. ב"כ האיש טענה בסיכומיה כי "אדם שכיר שעומד בפני יציאה לפנסיה לא היה מכניס עצמו להרפתקה של רכישת דירה נוספת עם משכנתה עצומה כדי לממן אותה הוא יצטרך להמשיך לעבוד לא רק אחרי הפנסיה אלא אחרי מותו וכל זה בשביל לתת חצי לאישה שעמה הוא מנהל מערכת יחסים בקושי שנה" (עמ' 234 שורות 29-31), ואולם, מצאתי כי ההפך הוא הנכון – האיש שקל היטב את מעשיו, והחליט במודע, מרצונו הטוב, ולאור קשר של זוגיות ואהבה עזה ששרר בינו לבין האישה שנים רבות (ואף עוד לפני שהפכו לידועים בציבור) לרכוש דירה לטובת שניהם.

               

              ראו תמלול הקלטה עמ' 79 לתצהיר עדות ראשית של האישה:

               

              "רציתי להגיד לך, וזה חשוב, שאנחנו כבר הרה שנים מכירים והרבה שנים ביחד....

              ואז החיים ממשיכים, תראי, אני כבר בן אדם מבוגר, ובכדי ללכת לקנות את הדירה הזאת היה צריך להחליט, להיכנס למערבולת, כיוון שאם לחשוב בהגיון, אנשים עם הגיון בריא יכולים רק להיבהל מהחלטה כזו, בגיל הזקנה להחליט החלטות לקחת משכנתאות פנטסטיות, ויכול להיות הכל... תאמיני לי שעשיתי זאת לא לעצמי, כי הבנתי שאני רוצה לעשות זאת בשבילך, בכדי שתהיה לך דירה, קורת גג, בית שלך".

               

         147. כן יצוין כי הצדדים הרחיבו בטענותיהם בסיכומים בנוגע למקורות הכספיים שהיו לאיש לרכישת הדירה, כספים של עיזבון רעייתו מנוחה ועוד, אשר לא מצאתי כל מקום או צורך לדון בהן משעה שאינן רלוונטיות, מקום שבו הרכישה נעשתה על שם שני הצדדים במשותף מלכתחילה.

               

         148. לפני סיום יצוין כי לא נעלמה מעיני העובדה (שככל הנראה אף אינה שנויה במחלוקת) כי מאז פרוץ הקרע בין הצדדים האיש משלם לבדו את מלוא תשלומי המשכנתה החודשיים וניכר כי האישה אינה חולקת על חובתה לשאת במחצית מהתשלומים הללו בהתאם לזכויותיה הקנייניות במחצית מן הבעלות בנכס ואולם חולקת על אופן ומועד ההתחשבנות, וכן עותרת לבצע קיזוז והתחשבנות ביחס לתשלומים אחרים בגין הוצאות אחזקת המדור המשותף, ואולם משעה שלא מונחת לפניי כל תביעה כספית מתאימה להשבת מחצית התשלומים כאמור, לא ניתן להורות כן במסגרת פסק דין זה, וטוב ייעשו הצדדים אם ייתרו את הצורך בנקיטה בהליך משפטי נוסף בשל ההתחשבנות האמורה, ובית המשפט מציע לצדדים לקזז מתוך מחצית חלקה של האישה בתמורת המכר לאחר סילוק יתרת המשכנתה, מחצית מתשלומי המשכנתה ששולמו ע"י האיש לבדו ממועד הקרע ואילך. ראו גם טענות ב"כ האישה לעניין זה בסיכומיו, בעמ' 228.

               

         149. אוסיף ואציין כי האיש טען בסעיף 50 לתביעתו כי ככל שבית המשפט יורה שהדירה תיוותר בבעלות שני הצדדים ותימכר, יש להורות כי מחלקה של האישה בתמורת המכר יועבר לידי האיש סך של 601,213 ₪, בתוספת מחצית תשלומי המשכנתה שישולמו ע"י האיש עד למתן פסק הדין, ובתוספת הצמדה וריבית כחוק, ואולם האיש הגיש תביעה שסווגה כתביעה רכושית למתן "פסק דין הצהרתי בלבד", לא תבע כל סעד כספי, לא כימת אותו ולא שילם אגרה בגינו.

               

              האם האישה העבירה לידי האיש כחצי מיליון ₪ במזומן?

               

         150. לאחר שבחנתי את כלל הראיות והעדויות בסוגיה זו, לא מצאתי לקבל את גרסתה העובדתית של האישה בנוגע להעברת סכום של כחצי מיליון ₪ במזומן לידי האיש.

               

         151. אפתח בכך, כי גרסה זו כלל לא מופיעה בתביעה הרכושית שהגישה האישה כנגד האיש, והיא נולדה לראשונה רק במסגרת כתב התשובה.

               

         152. לעניין זה מצאתי כי אכן קיימת התנהלות "ידועה" מצד אנשים המשתייכים לארצות המוצא של האישה (***, ***, וכיו"ב), מעין מנטליות של עולים מארצות *** *** – לשמור כסף מזומן בבית ולא בבנק. ראו עדותה של האישה, עדותה של אימה של האישה הגב' י' 2 *** ועדותה של הגב' ס'.

               

         153. יחד עם זאת, האישה לא עמדה בנטל להוכיח גרסתה העובדתית כי היא העבירה לידיו של האיש בתאריך לא ידוע לאחר חתימת ההסכם לרכישת הדירה בשנת 2017, תיק המכיל כסף מזומן בסך של כחצי מיליון ₪.

               

         154. כך גם לגבי שאלות שנשאלה לגבי גודל התיק בו חסכה כל כך הרבה כסף, השטרות וכיוצא בזה.

               

         155. האישה לא המציאה כל ראיה פוזיטיבית להוכחת האופן שבו חסכה את הכספים או חלקם, כאשר ברור כי לגבי חלק מהטענות, כגון קבלת כספי פיצויים, או מענק מבן זוגה לשעבר וכיוצא בזה, כספים של מענק שחרור של הבן וכיוצא בזה, הייתה יכולה וצריכה לצרף מסמכים וראיות בנוגע גובה הסכומים והעברתם לידיה.

               

              ראו למשל עדותו של בנה של האישה בעמ' 47-48 מיום 12.2.2024:

              "ת: אני סיימתי ב- 2013 את הצבא, קיבלתי את המענק שחרור, גם באותה תקופה בערך. את העבודה המועדפת קיבלתי חצי שנה אחרי. ואז כן, בערך באותם זמנים. אולי, נגיד עד 2014 נראה לי, נתתי לה כל מה שהיה לי, ואז כשעבדתי, גם כשיכולתי, הוספתי.

              ש: כמה כסף העברת לה כשהעברת לה? את כל הסכום הזה שאתה מתאר פה?

              ת: אני זוכר לפחות 30 אלף, אבל זה יכול להיות יותר.

              ש: וזה יכול להיות פחות?

              ת: לא.

              ש: למה לא צירפת ראיות לכספים שהעברת לאמא שלך, לכאורה?

              ת: למה אני צריך לצרף ראיות? זאת אמא שלי, זה לא בנק, זה לא הוא. כאילו, מה יש לי לצרף ראיות? זה היה בשבילי ובשבילה במקור, לקנות דירה.

              אם יש בן אדם אחד שאני בוטח בו, זו אמא שלי, כן? אז הכל טוב..".

               

         156. הימנעותה האמורה של האישה לצרף ראיות צריכה לפעול לחובתה.

              הפסיקה הענפה בעניין זה קובעת כי הימנעות זו פועלת לחובתה ואף מקימה חזקתה שלפיה, לו הייתה מביאה את אותן ראיות, היה בהן כדי להרע את מצבה או לפעול לחובתה – ע"א 462/20 אטיאס נ' בובליל (12.9.2021). ראו גם האמור לעניין זה בסיכומי ב"כ האיש, בעמ' 233.

               

         157. האישה היא אם חד הורית שעבדה לאורך חייה בעבודות בשכר נמוך, לא אחת התלוננה על מצוקה כלכלית, ועדותה לגבי האופן בו הצליחה לחסוך מאות רבות של אלפי שקלים לא הייתה מהימנה כלל וכלל.

               

              ראו עמ' 62-62 לעדותה מיום 12.2.2024:

               

              "ת: אני אסביר לך. אני הייתי חד הורית, מגיל עשרה חודשים אני מגדלת את הילד שלי לבד. היתה לי תקופה שהייתי בבנק *** ואז עבדתי בעבודה, לא ***, לא במקום שיש תנאים, המשכורת לא היתה מי יודע מה. נכון, היה לי מינוס.

              ועבדתי עוד בעבודות, כאילו שטיפת.

              כבוד השופטת אורית אביגיל יהלומי: מזדמנות.

              ת: כן, עבודות מזדמנות. בשביל להרוויח כסף.

              היו לי התחייבויות בבנק, יש לי ילד קטן, אני צריכה ללמד אותו, אני צריכה להלביש אותו, יש כל מיני דברים, יש הוצאות. אני לבד.

              בבנק נהיה לי מינוס. מינוס לא גדול, אבל בנק בגלל שאני גרושה, לא נתן לי את האשראי, הצ'קים התחילו לחזור.

              היה לי גם צ'קים של וועד הבית שוועד הבית היה 30 שקל, אז, בצ'קים. הם היו מחזירים לי וועד הבית צ'ק של 30 שקל, לוקחים לי עמלה של 35.

              כבוד השופטת אורית אביגיל יהלומי: מהבנק.

              ת: אז אני באתי וזה, הולך, הולך, הולך, זה לא היה נגמר. באתי לבנק כבר אני אומרת רגע, מה אתם רוצים? איך אתם יכולים? במקום לעזור לי, אתם יודעים שאני גרושה, כאילו, איך אתם מסוגלים להחזיר לי צ'ק של 30 שקל ולקחת לי עמלה של 35? אתם רוצים שאני אצא ממנו...".

         158. בנוסף העידה האישה בפרוטוקול הדיון מיום 12.2.2024 שורה 3 עמ' 111, כי נאלצה ליטול הלוואה בסך 150,000 ₪. עובדה זו לבדה מעוררת תהיה, שכן, במצב דברים שבו יש בידה סכום כסף כה גדול כפי טענתה, מדוע נאלצה ליטול הלוואה.

               

         159. כמו כן העיד הבן כי לאור מצבם הכלכלי, ערכו עבורם מגבית במקום עבודתה של האישה וכן כי קיבלו רהיטים וכיוצא בזה (שורות 6-7 עמ' 41 לפרוטוקול).

               

         160. לכל האמור אוסיף את העובדה כי אף אחד מקרובי משפחתה ומכריה של האישה לא ידע להעיד על סכום מדויק שהיה בידה.

               

         161. בכתב התשובה במסגרת תביעתה של האישה טענה כי העבירה לאיש כ-488,000 ₪.

               

         162. בסעיף 4 ג' לכתב ההגנה ביחס לתביעת האיש טענה באופן סותר כי העבירה לו "למעלה מחצי מיליון ₪".

               

         163. לעניין זה יצוין כי האישה העידה שהתייעצה עם בנה לפני שהעבירה את הכסף לאיש (ראו: סעיף 10 בעמ' 3 לתצהיר עדות ראשית, ועדותה להלן), ואילו בנה העיד באופן סותר לחלוטין שהיא סיפרה לו על כך רק בדיעבד לאחר שהעבירה לפלוני את הכסף.

              עדותה של האישה בעמ' 113 לפרוטוקול הדיון מיום 12.2.2024:

              "אמרתי, אני עוד חשבתי, כשדיברתי עם הבן, גם אמרתי תקשיב, אני מרגישה כאילו על הפנים, את הכסף הזה אנחנו מחזיקים ותראה איזה תשומת לב, איזה יחס אני מקבלת מהאדם הזה.

              כאילו, אמרתי אני רוצה לתת לו את הכסף הזה, אז הבן אמר כן, בסדר. כאילו אחרי שיחה שהייתה לנו, בסדר, הסכמנו.

              אני נתתי לו את הכסף הזה. נתתי, כי, כי, סתם, ייסורי מצפון, אני לא יודעת מה. אבל לא הייתי חייבת לתת את זה".

              תצהירו של בנה (סעיף 7) - ..."אימי החזיקה בבית תיק שבו היה הרבה כסף. ראיתי את זה במו עיניי...יום אחד היא באה אליי וסיפרה לי בשמחה שפלוני החליט לקנות דירה על שם שניהם ושהוא לא מבקש ממנה להשתתף עימו. שתקתי ולא התערבתי ואז לאחר חלוף זמן אימי בא וסיפרה לי שהחליטה לתת מיוזמתה לפלוני את כל החיסכון שהיה לה. האמת שנדהמתי כי היו שם גם כספים שלי אבל לא רציתי לפגוע בה ואמרתי לה שאין לי בעיה עם זה והעיקר שהיא שלמה עם זה שנתנה לו את הכסף".

              עדותו של הבן בעמ' 48 מיום 12.2.2024 – "וזהו, לא באמת היה ייעוץ, היא רק, אחרי שהיא נתנה לו את הכסף, היא החליטה, כאילו היא אמרה לי שהיא נתנה לו את הכסף, סוג של ייעוץ.

              ש: כמה כסף היא אמרה לך שהיא נתנה לו?

              ת: את כל הכסף. היה שם 488 אלף בערך".

         164. כך גם עלו סתירות בעדותה בנוגע למועד בו לטענתה העבירה את הכספים לאיש.

               

              בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 28.12.2022 טענה כלהלן: -

              "ת. למה זה קרה? בשנת 2017 בדיוק שחתמנו על חוזה, נגיד היום חתמנו על החוזה והלכנו לעשות ביטוח למשכנתה ולמחרת או באותו יום התקשרו שהביופסיה שלי של סרטן השד ואז היתה לי בעיה עם הביטוח של המשכנתה והוא התנהג למופת ותמך בי. הוא פשוט עשה את הביטוח רק על שמו בגלל המצב הרפואי שלי. ראיתי לאורך כל הזמן איך הוא דאג, אהב וכל הזמן דואג ומשתדל.

              ש. ואז מה קרה. איך הגעת למצב שנתת לו כסף.

              ת. אמרתי אם הוא מתנהג ככה ודואג ככה הוצאתי את התיק מאיפה שהיה כסף, אמרתי לו קח את הכסף הזה שחסכתי עם הבן שלי לרכישת דירה אם אזכה במחיר למשתכן.

              ש. כמה כסף היה שם.

              ת. 488,000 ₪ בערך.

              ש. מתי זה היה.

              ת. לא יודעת את התאריך, בשנת 2017, אחרי שחתמנו על החוזה, אחרי שהוא עשה ביטוח על שמו. הלכנו למסעדה וישבנו ודיברנו, חגגנו שחתמתי וחזרנו הביתה".

               

         165. לסיום פרק זה מצאתי לנכון לציין כי על אף שהאישה לא הצליחה להוכיח טענתה כי היא העבירה לידי האיש סכום מזומן של כ-488,000 ₪, הרי שאין באמור כדי להשפיע על תוצאות ההליך ועל ההכרעה בסוגיית הבעלות בדירה, משעה שהאיש לא עמד בנטל להוכיח טענתו שהייתה התחייבות מצד האישה לתשלום מחצית מעלויות רכישת הדירה, והתרשמתי כי במועד רכישת הדירה והחתימה על ההסכם לבעלות משותפת של שני הצדדים, הסיכום היה כי האיש יממן את כל העלויות למעט המשכנתה המשותפת (בגובה כמחצית משווי הנכס), והדירה נרשמה בבעלות משותפת כאמור, ומשכך אין בעובדה שהאישה העבירה (או לא העבירה) לאיש לאחר הרכישה המשותפת של הדירה כאמור, סכום כזה או אחר, כמתנה ומרצונה החופשי, מבלי שהיה כל הסכם או התחייבות לעשות כן, כדי להשפיע על זכויותיה בדירה.

               

              זכויות כספיות וסוציאליות

               

         166. אפתח בכך כי נראה שב"כ האישה זנח טענה זו, משעה שלא התייחס אליה בסיכומיו.

              כידוע, זניחת טענות במסגרת הסיכומים משמעה וויתור על אותן טענות (ראו: ע"א 8168/03 יאיר ארנון נ' חשמל זועבי בע"מ (8.11.2009); ע"א 401/66 מרום נ' מרום (19.6.1967); ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן (19.6.1965)).

               

         167. יחד עם זאת ובבחינת למעלה מן הצורך, אתייחס גם לגוף הטענות.

               

         168. ראשית, לא מצאתי ממש בטענות האיש כי מדובר ברכוש עסקי עפ"י ההגדרה בפסיקה. ברע"א 8791-00 אניטה שלם נ' טווינקו בע"מ (13.12.2006) (להלן: "פרשת שלם") מגדיר הנשיא ברק את הזכויות הסוציאליות באופן נפרד מהנכסים העסקיים כהאי לישנא:

               

              " הלכת השיתוף בזכויות הוחלה על כל הנכסים של בני זוג. כך, אין היא מוגבלת לנכסים "משפחתיים" בלבד (כגון דירת המגורים, רהיטים, מטלטלי משק הבית והמכונית המשפחתית). היא חלה גם ביחס לזכויות סוציאליות כפיצויי פיטורין, זכויות פנסיה, חיסכון בביטוח מנהלים וכיוצא בזה (ע"א 841/87 רון נ' רון, פ"ד מה(3) 793). היא כוללת גם נכסים עסקיים (ראו פרשת בריקר; ע"א 122/83 בסיליאן נ' בסיליאן, פ"ד מ(1) 287, 294 ו-297 (להלן - פרשת בסיליאן); ע"א 370/87 עיזבון המנוחה מדג'ר נ' עיזבון המנוח מדג'ר, פ"ד מד(1) 99, 101; ע"א 2280/91 אבולוף נ' אבולוף, פ"ד מז(5) 596, 601-600 (להלן - פרשת אבולוף); פרשת בבלי, בעמ' 229-228). השיתוף בנכסים העסקיים חל גם כאשר הבעל אינו משתף את אשתו בעסקיו ואף אינו מגלה לה אודותם (ראו: פרשת בסיליאן, בעמ' 298; פרשת גיטלר, בעמ' 496-495; ע"א 724/83 בר נתן נ' בר נתן, פ"ד לט(3) 551)".

               

         169. זכויות סוציאליות מוגדרות בין היתר כ"נכסי פרישה" ובהם, פנסיה, קופות גמל וכדומה. (ראו: שחר ליפשיץ "נשואים בעל-כרחם? ניתוח ליברלי של מוסד הידועים-בציבור" עיוני משפט כה (תשס"א-תשס"ב)).

               

         170. בבחינת למעלה מן הצורך יצוין כי הדעה הרווחת היום היא זו אשר לפיה אין עוד מקום להבחנה זו בין נכסים משפחתיים לזכויות סוציאליות ולנכסים עסקיים, וכי גם באשר לנכסים עסקיים נקבע כי גם הם באים בגדרה של חזקת השיתוף (עמד על כך השופט ש' לוין בע"א 122/83 בסיליאן נ' בסיליאן (9.2.1986); ראו גם: פרשת בר נתן; ע"א 663/87 נתן נ' גרינר (6.12.1990); ע"א 488/89 נופרבר נ' נופרבר (4.11.1990)). כמו כן, לעיתים גם נכסים שהיו ברשות מי מבני הזוג עוד קודם לנישואין יבואו גם הם בגדרה של חזקת השיתוף: ע"א 2280/91 אבולוף נ' אבולוף (4.11.1993); ע"א 370/87 עיזבון מדג'ר נ' עיזבון מדג'ר (3.10.1989)).

               

         171. יוער כי בדומה לפסיקה, הכליל גם המחוקק את הנכסים הללו, במישרין ו/או בעקיפין, בחוק יחסי ממון בעניינם של בני זוג שנישאו לאחר 1974.

               

         172. נמצאנו למדים אפוא כי כאשר עסקינן בבני זוג ידועים בציבור אשר כאמור לעיל, חזקת השיתוף לא מוחלת עליהם באופן אוטומטי, כי אם נדרשת הוכחה של כוונת שיתוף ביחס לכל נכס ונכס, גם כאשר עסקינן בזכויות סוציאליות ונכסי פנסיה, על הטוען לשיתוף, להוכיח קיומה של חזקה זו, ובנדון דידן, הנטל על האישה להוכיח כוונת שיתוף ביחס לזכויות הסוציאליות שצבר האיש.

               

         173. סבורתני כי על אף שהצדדים היו ידועים בציבור, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הייתה להם כוונת שיתוף ביחס לזכויות הסוציאליות שצברו ממקום עבודתם.

               

         174. טענה זו של האישה לשיתוף תחילתה וסיומה בהעדר כל גרסה או ראיה פוזיטיבית בעניין זה.

               

         175. בכתב התביעה (סעיף 18) טענה באופן סתמי וכוללני כי "זכותה" לקבל מחצית מכלל זכויותיו הסוציאליות שצבר האיש במקום עבודתו (פנסיה, קופ"ג, קרן השתלמות, ביטוחים, מענקים וכיו"ב) וכי היא מסכימה להדדיות בעניין זה.

               

         176. לאחר מכן ציינה בתצהירה כי תוכיח עניין זה בנקל (ראו למשל סעיף 7 לכתב התשובה) "התובעת תצליח ללא צל של ספק להוכיח שהם ידועים בציבור, תנוח דעתו של הנתבע" – ואולם לא די כאמור בהוכחה שהם היו ידועים בציבור, כדי לבסס את השיתוף הנטען.

               

         177. לכל אורך ההליך לרבות בשלב הגשת התצהירים והראיות, לא מסרה האישה כל גרסה שהיא, כגון שהצדדים שוחחו על העניין והסכימו לשתף ביניהם את הזכויות הללו.

               

         178. בחקירתה אף העידה כי במהלך חייהם המשותפים לא היו הסכמות מסוימות בין הצדדים על שיתוף בזכויות אלו (ראו דבריה בעמ' 69-70 לפרוטוקול הדיון מיום 12.2.2024).

               

         179. לעניין זה טוען האיש כי מדובר בזכויות סוציאליות שנצברו כהמשך ישיר ל – 32 שנות עבודתו וכי לא הייתה בעניין זה כל הסכמה ו/או מאמץ משותף שהביא לצבירת זכויות אלה, כאשר האישה חיה על חשבון האיש מבחינה כלכלית, והצדדים מעולם לא דיברו על שיתוף רכושי לרבות בקשר לזכויות סוציאליות כאמור.

               

         180. כך גם בתמלולי השיחות בין הצדדים צוינו דבריו של האיש המעידים על כך שבמהלך חיי הזוגיות לא היה בכוונתו לשתף את פלונית בזכויותיו הפנסיונית אלא רק לאחר מיסוד הקשר בדרך של נישואין: "דבר ראשון צריך להתחתן שתוכלי לקבל פנסיה" (עמ' 77 נספח 8 לתצהירי האישה).

               

         181. כאמור, אף שלא מדובר בנכס עסקי כטענת האיש והנטל כבד פחות מזה הנטען, הרי שהאישה לא מסרה כאמור כל גרסה עובדתית בעניין זה ולא עמדה גם בנטל המופחת לכאורה להוכחת כוונת השיתוף הנ"ל.

               

         182. בנסיבות אלה, צודק האיש בטענתו כי האישה לא הוכיחה טענותיה לכוונת שיתוף בקשר לזכויות האמורות, ואני מורה על דחייתן.

               

              רכב

               

         183. במסגרת סעיף 59 לכתב ההגנה – טוען האיש כי הרכב נרכש על ידו בשנת 2016 והועמד לשימוש האישה, וכי הוא לא התכוון לתת לה במתנה את הרכב כי אם לייעד אותו לבתו, וכי הוא נרשם על שם האישה רק לצורכי עבודתה.

               

         184. גרסה זו נסתרה על ידו, עת הודה במהלך חקירתו כי הוא קנה את הרכב במתנה לאישה, ומשכך אין נפקות לטענות אודות מכירת הרכב מאת האישה לבנה ולהותרתו לשימושה, שהרי משעה שהרכב נרכש במתנה לאישה מכספי האיש במהלך חייהם המשותפים של הצדדים, היא הייתה רשאית לעשות בו כרצונה.

               

         185. ראו חקירתו של האיש מיום 28.12.2022 בעמ' 2 ציין כך:

              "ש. לגבי הרכב – אתה בכתב ההגנה שאת הרכב קנית לה במתנה בשנת 2016.

              ת. כן קניתי בשבילה, יש לי מסמכים וקבלות".

               

         186. כך גם במהלך אחת מהשיחות שהתקיימו בין הצדדים אמר האיש: "ואני לא נתתי לך?...לא? שום מתנות?...שום דירות?...רכבים?...גם רכב לא נתתי...גם דירה לא נתתי..." (עמ' 95, נספח 8 לתצהירי האישה).

               

         187. בהיותם של הצדדים ידועים בציבור באותה התקופה, ולאור העדויות והראיות שהובאו לפני סבורתני כי האיש רכש את הרכב במתנה לאישה, ואף מדובר במתנה שהושלמה ברישום הרכב על שם האישה, ומשכך אני דוחה את עתירתו להעביר את הבעלות והחזקה ברכב לידו.

               

              מיטלטלין

               

         188. לאור הסכמתו של האיש בכתב ההגנה לחלק את המיטלטלין בין הצדדים בהתאם לעתירתה של האישה וכמפורט בנספח 2 שצורף לתביעה, כך אני מורה.

               

              עתירה לביטול ההסכם בין הצדדים בשל מרמה והטעיה

               

         189. תחילה, אין מנוס מלהביע את מורת רוחו של בית המשפט בכל הנוגע לאופן העלאת טענותיו של האיש בכתב התביעה שהוגש מטעמו, בו מנסה האיש לייצר לעצמו עילות תביעה "מכל הבא ליד", עד שנדמה שלא פסח על אף עילת תביעה קלושה שנקרתה בדרכו. לעניין זה יפים דבריה של כבוד השופטת ברון בת"צ (מחוזי ת"א) 14877-05-10 שרוני נ' מפעל הפיס (12.5.2014):

               

              "האופן שבו העלה המבקש את טענותיו תוך אזכורן של עילות התביעה כלאחר יד – מן היקב ומן הגורן, ללא ביסוס עובדתי או משפטי ראוי, ולו לכאורה – מעיד על קלישותן".

               

         190. לשיטת האיש עומדות לרשותו עילות חוזיות לביטול ה"הסכם" אשר מקורן בתרמית ובהטעיה.

               

         191. בכל הנוגע לטענת ההטעיה, בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973 (להלן: "חוק החוזים") נקבע כי "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, 'הטעיה' - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

               

         192. אלא מאי, טיעון שכזה ניתן להעלות בנקל אך קשה לבססו, ואקדים אחרית לראשית כשאציין כי סבורתני שהאיש לא ביסס טיעון זה בנסיבות התיק שלפניי ולו לכאורה (ראו: ע"א 3725/08 חזן נ' חזן (3.2.2011)).

               

         193. הלכה היא שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענה מעין-פלילית דוגמת מרמה או תרמית הם גבוהים מהרגיל במשפט אזרחי (ע"א 1237/13 קונין נ' גפני (7.4.2013); ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי (11.4.2013)), כאשר במקרה דנן לא מצאתי כל ביסוס ראייתי לטענות ההטעיה והמרמה של האיש.

               

         194. אעיר כי מסופקני אם אי תשלום או אי עמידה בהתחייבות יכולים לעלות כדי "הטעיה" או חמור מכך, "מרמה", על כל פנים, סבורתני כי אף אחת מטענות אלו לא הוכחה.

               

         195. כאמור לעיל, לא מצאתי לקבל את גרסתו העובדתית של האיש לגבי קיומו של אותו הסכם בעל פה שהיה לכאורה בין הצדדים, אשר לפיו האישה התחייבה לפני רכישת הדירה כי היא תשתתף במחצית מכל העלויות.

               

         196. בהעדר כל הסכם או הסכמה כאמור, נשמטת הקרקע להעלאת טענות להטעיה ומרמה.

               

         197. האיש אף לא הציג כל גרסה פוזיטיבית ברורה, לגבי ההסכמות שהיו – היינו כיצד בדיוק קרו הדברים, מתי, מועדי ואופן התשלום שהוסכמו. כך למשל הועלו סתירות בכל הנוגע לטענות אשר לפיהן פנה אל האישה בדרישה לתשלום חלקה בדירה, בס' 27 לתצהירו של האיש צוין: "כבר מהתשלום השני פניתי לפלונית כדי שתשלם את חלקה", קרי, ביום 11.2.2018, ואילו בס' 31 לתצהירו ציין: "לאחר שעברנו להתגורר יחד אמרתי לפלונית שאני מצפה שהיא תתחיל לשלם את חלקה בבית", קרי, שנת 2020, כשנתיים לאחר המועד שנטען קודם לכן.

               

         198. בחקירתו אף העיד כי לא קיים כל מסמך בכתב אודות הסכמות אלו כנדרש וכמצופה בעסקאות כגון דא (עמ' 179-180 לפרוטוקול הדיון מיום 14.2.2024).

               

         199. כך גם ציינה הבת בס' 16 לתצהירה "אבי לא דיבר איתי על אופן חלוקת הכספים בינו לבין פלונית בעת רכישת הדירה" – לאור עדותה ממנה עולה כי הקשר בינה לבין אביה היה קשר הדוק וקרוב מאוד, מן המצופה היה שישתף אותה בפרט כזה.

               

         200. כאמור, מעדויות הצדדים בכלל ואף מתוכן העדויות של האיש והעדים מטעמו, עלתה גרסה אשר לפיה כולם סברו שמצבה של האישה הוא בכי רע (גם אם זה מצג שווא שהיא לכאורה יצרה) וגם מן הטעם האמור, הדעת אינה נותנת שהיה ביניהם סיכום שהיא תשתתף בעלויות רכישת הדירה בסך של כ-600,000 ₪ כטענת האיש, כשאין לה כסף, והוא אף נאלץ לתמוך בה כלכלית לכל אורך חיי הזוגיות, לקנות לה רכב, לסייע לה בתשלום שכירות וכיוצא בזה.

               

         201. התרשמתי כאמור כי האיש מעולם לא פנה לאישה לקבלת ההחזר הנטען, וטענותיו כי כבר מהתשלום השני פנה אליה כדי שתשלם את חלקה, נסתרו בשלל העדויות שנשמעו לפניי, ובתיעוד השיחות הרבות שהתקיימו בין בני הזוג, בכולן אין כל זכר לדרישה להחזר כספי כלשהו ואמירות חוזרות ונשנות שהוא דואג לה לקורת גג ללא כל השתתפות מצידה בתשלום ההון העצמי (מלבד לקיחת המשכנתה המשותפת).

               

         202. כאמור, אף אם היה ממש בטענת האיש, הרי שהסעד הראשון שהיה עליו לתבוע הוא אכיפה – היינו להגיש תביעה כספית המורה לאישה לשלם את חלקה בתמורה (שלטענתו מדובר בסך של כ-600,000 ₪) ולא לסעד של ביטול רישום זכויותיה בנכס.

               

         203. מושכלות יסוד הן, כי אכיפת הסכם היא הסעד הראשון במעלה וראשוני בעדיפות, הנבחן והנבחר על ידי בית המשפט, ולא ביטולו (ראו: ע"א 91/75 פרץ נ' ביטון (30.10.1975); ע"א 48/81 פומרנץ נ' ק.ד.ש (4.7.1984)).

               

              "העלאת האכיפה לכדי סעד ראשון במעלה מתיישבת גם עם תפיסה מוסרית חברתית של היחס החוזי ושאיפה לקיום הבטחות שקיבלו ביטוי בחוזה" (ראו: גבריאלה שלו דיני חוזים 525 (מהדורה שניה 2008).

               

         204. בבוא בית המשפט להכריע בשאלת גורלו של הסכם – האם לאוכפו, לשנותו, או לבטלו, ככל שאכיפתו אפשרית, לעולם תהא ידה של אפשרות זו על העליונה.

               

         205. לפיכך, אני דוחה את טענות האיש בנוגע "להטעיה מכוונת" של האישה ולביטול ההסכם בין הצדדים לרכישת הדירה.

               

              טענות לביטול התחייבות למתן מתנה עקב התנהגות מחפירה

               

         206. ראשית, אין המדובר בהתחייבות לתת מתנה וסבורתני כי דיני המתנה אינם רלוונטיים כלל, לאחר שקבעתי כי מדובר בבני זוג ידועים בציבור אשר החליטו במסגרת מיסוד חייהם המשותפים לעבור לגור יחד בדירה שנרכשה ע"י שניהם ונרכשה על שמם בחלקים שווים, כאשר מצאתי לקבל גרסתה של האישה כי הסיכום היה שהאיש משלם את עלויות הרכישה (הון עצמי, מס רכישה, שיפוץ וכיו"ב) והצדדים ייטלו יחד משכנתה משותפת בגין ההפרש (בסכום של כמיליון ₪).

               

         207. כמו כן, משעה שהנכס נרכש ונרשם בבעלות משותפת של שני הצדדים הרי שלפי הפסיקה עצם הרישום יש בו כדי לבטא את רצונם לחלוק את הזכויות ביניהם באופן שווה, יהא חלקו של כל צד בהשקעה אשר יהא, וכל תרומת יתר של צד אחד היא בגדר ויתור או מתנה לצד האחר.

               

         208. זאת ועוד, לא מצאתי לקבל את הטענה כי מדובר בהתחייבות למתן מתנה ולא במתנה שהושלמה שהרי הזכויות נרשמו על שם שני הצדדים אצל החברה המשכנת בעת הבנייה של הנכס, ולאחר השלמת הבנייה ולצורך רישום בית משותף בלשכת רישום המקרקעין נקראו הצדדים לחתום על המסמכים הדרושים, כאשר האיש סירב ומסרב לשתף פעולה בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים אך ורק על מנת שתעמוד לו הטענה לביטול התחייבות למתן מתנה לכאורה בתביעה שהגיש.

               

         209. לסיום אוסיף ואציין, כי אף אם היה ממש בטענות האיש הרי שבכל מקרה לא מצאתי כל בסיס לטענתו להתנהגות מחפירה מצד האישה – התרשמתי כי האישה אהבה את האיש אהבה עזה וכנה, חלקה עמו את חייה וקיימה עמו קשר ממושך כשהם חיו במשך שנים כבני זוג ידועים בציבור, ומן העדויות הרבות שנשמעו לפניי התרשמתי, כי האישה ובני משפחתה כולם (אימה, בנה, ומשפחתה מורחבת) אהבו את האיש, דאגו לו וקיימו עמו קשרים קרובים וחמים.

               

         210. לא מצאתי בעובדה שהאישה נהגה להקליט את האיש מעת לעת, כאשר הם היו מתווכחים בנושאים שונים, ובעקבות מחלוקות וסכסוכים ביניהם, כדי להצביע על כך שלא אהבה אותו וחייה עמו רק מתוך מזימה להשתלט על רכושו וכספיו, כך גם לגביה טענותיה בנושא השתייה המופרזת מצדו (אשר התרשמתי שהיוותה מקור לדאגה מוגברת מצידה ותו לא), והקשר החריג עם בתו, נכונות או לא נכונות ככל שיהיו, הרי שמצאתי כי האישה האמינה בתום לב כי האיש מבכר את בתו על פניה, מצדד בה, ומקיים עמה מערכת יחסים קרובה במיוחד, עד כדי כך שהעיבה על יחסיהם.

               

         211. לא מצאתי לקבל את הטענה כי האישה לכאורה זממה מזימה לגזול את רכושו של האיש או לסיים את הקשר באופן מתוכנן, יחסי הצדדים עלו על שרטון, וניכר כי האישה נפגעה עד עמקי נשמתה מיחסם של האיש ובתו כלפיה עם פרוץ הסכסוך בשנת 2022, וכך נוצר הקרע בין הצדדים שהביא את האישה לכדי החלטה לגיטימית לסיים את הקשר הזוגי ולחלק את הרכוש המשותף.

               

              ראה גם מסרונים שצורפו כנספח 7 לתצהיר עדות ראשית מטעם האישה – "פלונית תסלחי לי על הכל, חושב עלייך. מחכה לך...מגיע לך את הכי טוב. אני רוצה שתדעי שאני בצד שלך ומוכן לעשות בשבילך המון".

              "הבן תודה. מצטער על מה שקרה. לא הצלחתי להרגיע אותה אתמול. אני מאוד אשתדל לשכנע את האישה שאני בצד שלה".

               

              ראו לעניין זה של יחסי בני משפחה, את פסק דינה של כבוד השופטת פאני גילת כהן, בתמ"ש (ק"ג) 18751-11-14 פלונית נ' אלמוני (19.7.2019): "עפ"י ההלכה הפסוקה, מוטל עדיין על המבקש לחזור בו ממתן ההתחייבות להעניק מתנה הנטל להוכיח שמקבלה נהג בו באופן בלתי מוסרי, פוגעני, מזלזל ובוטה העולה כדי התנהגות מחפירה, ומבלי לגרוע מכך, מובן כי עליו לנהוג בתום לב ובהגינות...עצם העובדה שמדובר ביחסים בין בני משפחה אינה חזות הכל, וגם בשעה שנדרשים אנו לבחון האם נהג אדם בבן משפחתו באופן מחפיר, שומה עלינו לעשות כן על רקע הנסיבות הפרטיקולריות, השכל הישר, ניסיון החיים ועקרונות המוסר".

               

         212. לסיכום – אני דוחה טענות האיש.

               

              עתירה לסעד מן הצדק

               

         213. בעניין זה הפנה האיש לפסק הדין בתלה"מ (ת"א) 46821-09-19 ד.ל נ' ח.י. (19.4.2021), שם מצא בית המשפט כי בן הזוג הטעה את זוגתו לחשוב שמדובר במערכת יחסים הדדית, אך בפועל נעשה ניצול כלכלי מחפיר וחד כיווני של תמימותה של האישה, ולכן הורה לבן הזוג להשיב לאישה כספים מכוח דיני עשיית עושר, הפרת החוזה המשפחתי, ועוולת הרשלנות.

               

         214. כל האמור בפסק דין זה מוביל לכך, שאין כל דמיון או קשר בין שני המקרים, כאשר בהליכים שלפניי הכרעתי כי מדובר בבני זוג אשר קיימו ביניהם קשר חברי ורומנטי ממושך במשך מספר שנים, בין השנים 2010 ל-2015, ולאחר פטירתה של רעייתו של האיש, הפכו לבני זוג ידועים בציבור שחיו יחדיו באהבה גדולה, ודאגה הדדית אחד לשנייה, במשך שנים, גרו בדירתם המשותפת חיו חיי משפחה מלאים, עד לפרוץ הסכסוך המצער בשלהי שנת 2022 שהביא לסיום הקשר ביניהם.

               

         215. ייתכן כי אילו האיש היה יודע בדיעבד שהקשר הזוגי ביניהם יסתיים בשנת 2022 לא היה קונה את הדירה עם האישה ו/או לא משלם את רוב עלויות הרכישה (מלבד המשכנתה) ואולם אין באמור כדי להביא לבטלות הפעולות שנעשו כדין ובהסכמה מלאה.

               

              סיכום

               

         216. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית תביעתו של האיש בתלה"מ 41362-07-22.

               

         217. אני מורה על קבלת תביעתה של האישה בתלה"מ 34293-06-22 באופן חלקי, כלהלן:

               

              • ניתן בזאת צו לפירוק שיתוף בקשר לדירה הרשומה בבעלות הצדדים, ברחוב *** ב***.

                 

              • הדירה תימכר כפנויה, למרבה במחירה, במכירה שבין מוכר מרצון לקונה מרצון, תוך מתן זכות קדימה לצדדים בהתאם להוראות כל דין.

                 

              • תמורת המכר לאחר ניכוי כל ההוצאות מכל מין וסוג שהוא אשר תהיינה כרוכות במכירתה לרבות סילוק המשכנתה, תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.

                 

              • בשלב זה, איני מוצאת לנכון להורות על מינוי כונס נכסים לצורך ביצוע המכר, ואני מורה כי ככל שהצדדים לא יצליחו למכור את הדירה בכוחות עצמם בתוך 6 חודשים מהיום, יוכל צד מעונין לעתור למינוי כונס נכסים לצורך ביצוע המכר כאמור, כאשר לאור עצימות הסכסוך שבין הצדדים וחוסר שיתוף הפעולה ביניהם, סבורתני שלא יהיה זה נכון למנות את ב"כ הצדדים ככונסי נכסים כי אם למנות כונס נכסים חיצוני ניטרלי.

                 

         218. אני דוחה את עתירתה של האישה לביצוע "איזון שווה" בזכויות הסוציאליות והכספיות שצברו הצדדים בתקופת הקשר המשותף מ-*** 2009 ועד 00.00.2022, ובהתאם דוחה את עתירתה להורות על מינוי אקטואר לצורך ביצוע האיזון האמור.

               

         219. הרכב מסוג *** יישאר בבעלותה ובחזקתה של האישה.

               

         220. המיטלטלין בדירה יחולקו בין הצדדים לאחר מכירתה לפי נספח 2.

               

         221. לאור תוצאות ההליך, שמהותו קבלת רוב טענות האישה ודחיית טענות האיש, ומשעה שהתקיימו בתיק 2 קדמי משפט, 2 ישיבות הוכחות, וישיבת סיכומים, אני מורה כי האיש יישא בהוצאות האישה בסכום כולל של 25,000 ₪.

               

         222. המזכירות תסגור את 2 התיקים שבכותרת.

               

              בהעדר התנגדות עניינית שתוגש בתוך 7 ימים, יותר פסק הדין לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

               

              ניתן היום, ג' סיוון תשפ"ד, 09 יוני 2024, בהעדר הצדדים.