פס"ד בתביעת אישה כנגד בן זוגה לשעבר בגין נזקים ממעשי אלימות

1. תביעת אישה כנגד בן זוגה לשעבר, בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה מפאת מעשי אלימות אותם נקט כנגדה הנתבע. על אף שבכתב התביעה פירטה האישה שלל מעשי אלימות ונזקים שנגרמו לה לטענתה, ואילו האיש העלה אי אלו טענות הגנה, הסכימו הצדדים בדיון שהתקיים בפני ביום 19.11.18, כי: "בית המשפט יכריע בהליך דנן אך על סמך העובדות המפורטות בכתב האישום שהוגש בתיק 21081-08-13 בהן הורשע הנתבע וכן בהכרעת הדין ובפרוטוקול דיון ההוכחות בתיק האמור. בית המשפט יקבע את סכום הפיצוי הנזיקי אותו על הנתבע לשלם לתובעת, אך על סמך המעשים בהם הורשע הנתבע בהכרעת הדין שניתנה בתיק הפלילי האמור. למען הסר ספק, הצדדים מוותרים בזאת על קיום דיון הוכחות וסיכומים".

2. גדר הדיון הוא איפוא אך העובדות שנטענו בכתב האישום בהן הורשע הנתבע. בשולי הדברים יאמר, כי בית משפט השלום גזר את דינו של הנתבע למאסר בפועל בן 45 יום, אך ערכאת הערעור הפחיתה את עונשו לכדי 30 יום מאסר בפועל, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות. לא הוגש ערעור באשר להכרעת הדין.

3. בכתב האישום האמור נכתב כהאי לישנא: "בתאריך 17.10.2011 בסמוך לשעה 06:00 בבית שברחוב XXXX (להלן: "המקום"), תקף הנאשם את אשתו, הגב' ט.ש. (להלן: "המתלוננת") ללא הסכמתה ושלא כדין וגרם לה לחבלה של ממש. באותן הנסיבות, על רקע חילופי דברים בין הנאשם למתלוננת, עת ביקשה המתלוננת למנוע מהנאשם את נסיעתו מהמקום עם הרכב, דחף הנאשם את המתלוננת, נתן לה אגרוף לפנים וכן סגר על רגלה הימנית את דלת הרכב. כתוצאה ממעשיו של הנאשם דיממה המתלוננת מאפה, נגרמה לה אדמומיות ונפיחות בעין שמאל וכן המטומה גדולה בירך רגל ימין".

4. נוכח גדרי הדיון המוסכמים הנחת היסוד בפסק דין זה היא, כי לתובעת לא נגרם נזק ממון, או נכות צמיתה, מחמת אלימות הנתבע כלפיה. נזקי התובעת הם איפוא אך נזקי כאב וסבל, לא ממוניים.

5. הערכת הפיצויים בגין ראש הנזק של כאב וסבל משימה קשה היא, הן בשל הקושי האינטלקטואלי שביסוד ראש נזק זה והן בשל הקושי לתרגם לערכים כספיים שיעור נזק מסוג זה. ראו: ע"א 70/52 גרוסמן נ' רוט, פ"ד ו 1242, 1254 (1952); ע"א 6978/96 עמר נ' קופת חולים הכללית של ההסתדרות, פ"ד נה (1) 920, 930 (1999) (להלן – "עניין עמר"); ע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי ואח', פ"ד נח (1) 1, 27 (2003). בה בעת, העיקרון של החזרת המצב לקדמותו, חולש גם על ראש נזק זה ומחייב, על כן, פיצוי הולם בגינו. ראו: ע"א 1081/00 אבנעל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 193, 206 (2005). בפסקי דין עדכניים נפסקו סכומים גבוהים מבעבר. ראו: ע"א 398/99 קופ"ח של ההסתדרות נ' דיין,  פ"ד נה (1) 765 (1999); ע"א 4022/98 הטכניון נ' טויסטר (1999). המגמה הברורה איפוא, היא להורות על העלאת רף הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני. ראו עניין עמר, בעמ' 930; ע"א 2055/99 פלוני ואח' נ' הרב ניסים זאב, פ"ד נה (5) 241, 275 (2001); והשוו: א' ריבלין "פיצויים בגין נזק לא מוחשי ובגין נזק לא ממוני – מגמות הרחבה" ספר שמגר (כרך ג', תשס"ג) 21, 61-62.

6. סקירת פסיקת בתי המשפט, אשר דנה בשיעור הפיצוי הכספי שנקבע בגין נזק לא ממוני שגרם בן זוג אחד למשנהו נוכח מעשה אלימות שנקט כלפיו, תומכת אף היא במסקנה, לפיה המגמה היא להעלות את רף הפיצוי בגין נזק לא ממוני. כך בבע"מ 7073/13 פלוני נ' פלונית (31.12.13) לא התערב בית המשפט העליון בפיצוי בסך 500,000 ₪, אשר נפסק מפאת אלימות פיזית ונפשית השפלה וביזוי מתמשכים. בעמ"ש (מחוזי מרכז) 56871-01-16 מ.ז.כ. נ' ע.ז.כ. (28.2.17) נקבע פיצוי בסך 100,000 ₪. פסק דין זה דן באלימות נקודתית בעת סערת רגשות. הערעור על פסק דין זה נדחה בבע"מ 2919/17 פלונית נ' פלוני (12.12.17) תוך שבית המשפט העליון מציין, כי הפיצוי נפסק על רף גבוה, למען יראו וייראו. בתמ"ש (חיפה) 9250-11-08 האשה נ' הבעל (15.8.12) חויב הנתבע בפיצוי בסך 220,000 ₪, בשל שבעה מעשי אלימות, עת מתוכם חויב בסך 100,000 ₪, בגין תקיפתה החמורה של התובעת בפרהסיה. בתמ"ש (טבריה) 3355-02-15 פלונית נ' אלמוני (1.8.17) חויב הנתבע בסך 20,000 ₪, בגין אירוע תקיפה חד פעמי ומינורי.

7. מקום בו עסקינן במקרה חד פעמי של אלימות ממשית (להבדיל מאלימות מינורית כגון זו שנדונה בתמ"ש (טבריה) 3355-02-15 הנ"ל, ולהבדיל ממסכת מתמשכת של אלימות פיזית ונפשית, כגון זו שנדונה בבע"מ 7073/13 הנ"ל), יש להעמיד את סכום הפיצוי על סך 100,000 ₪, ברוח הפסיקה בעמ"ש (מחוזי מרכז) 56871-01-16.

אשר על כן הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך 100,000 ₪.

ניתן היום,  י"ג כסלו תשע"ט, 21 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.

                        נמרוד פלקס, שופט, סגן נשיא