פס"ד בתביעת בעל לביטול חיובו במזונות אישה, כנובע מהסכם עליו חתמו לפני שנים רבות

ההליך

1. לפניי תובענת בעל ל-"ביטול מזונות אישה בסך 1,500 ₪" בהם חויב התובע במסגרת הסכם שלום בית ויחסי ממון ולחילופין גירושין, שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין ביום 21.10.02".
2. הצדדים שניהם ...., ילדיהם בגירים ועילות התובענה כללו הן טענה לשינוי נסיבות מהותי, הן טענה להפרת ההסכם באין גירושין והן טענה לביצוע ההסכם על-ידי הנתבעת שלא בתום לב.

טענות התובע בתמצית

3. משך 15 שנה לא צלח, לבסוף, נתיב שלום הבית שבהסכם, והצדדים אינם מקיימים משק בית משותף.
4. כוונת הצדדים בהסכם היתה כי תשלום המזונות יהא לזמן קצר.
5. האישה מתעבת את הבעל ואין לה מילה טובה בודדת לומר עליו.
6. הנתבעת מתגוררת בדירת התובע ונוקטת נגדו הליכי הוצאה לפועל.
7. הנתבעת, מחד גובה מזונות, ומאידך מסרבת להתיר את קשר הנישואין.
8. התובע הגיע למצב שהוא חולה, חסר חשבון בנק, נטול רישיון נהיגה והכנסתו נמוכה מאוד.
9. הצדדים, גם בשל מחלת בנם, התעלמו למעשה מן ההסכם.
10. הנתבעת משתכרת היטב מעבודתה ב".......".
11. חוב ההוצאה לפועל "תפח" כדי סך 700,000 ₪, לאחר מימוש נכסי התובע כמו מכונית, חסכונות וכו', ללמדך על מצבו הכלכלי של התובע.
12. הנתבעת הוסיפה לסיכומיה טענות אשר כלל לא עלו בדיון ובשלב ההוכחות.

טענות הנתבעת בתמצית

13. התובע כוחני, ערמומי ומתחמק מקיום חיוביו, הוא דמות מפורסמת והכנסותיו עשרות אלפי ₪ אותם הוא מבריח מרשויות המס ומן הנתבעת.
14. הכנסות הנתבעת כ..... הן כ - 8,700 ₪ נטו לחודש.
15. זהו ניסיון שלישי לבטל את פסק הדין בבית המשפט בכאן וכן בלשכת ההוצאה לפועל, וכי כבר בתמ"ש 4801-05-11 כשל התובע ולכן יש השתק מלתבוע כעת.
16. לבית המשפט אין סמכות לבטל חיוב אשר נצבר בלשכת ההוצאה לפועל.
17. לא חל כל שינוי מאז נחתם ההסכם.
18. ערך ביתו של התובע רק עלה ולדעת הנתבעת שוויו כ- 10,000,000 ₪.
19. הסכמים יש לקיים ואין עילה לביטול ההסכם.
20. ההסכם הינו "כלים שלובים" ואין להקטין המזונות מבלי לחייב את התובע לקיים את חובו הרכושי שבהסכם.
21. הנתבעת לא סיכלה את ביצוע ההסכם. התובע עד היום לא הגיש תביעת גירושין, אך היא עצמה עשתה זאת ביום 28.09.2010.
22. התובע היה אף סגן ראש עיריית ......, הוא מוכשר מאוד והשתכר כ- 30,000 ₪, כאשר את הכנסותיו הבריח לחשבון בנק על שם בנו, נוכח צווי עיקול בלשכת ההוצאה לפועל.
23. התובע בריא, אינו צולע, אינו פצוע וסוכרת אינה מונעת פרנסה; התובע בן .... והוא יכול להמשיך לעבוד כ......

דיון והכרעה

מתחם התביעה

24. כלל הוא כי תובענה לביטול מזונות אישה, בוודאי כזו הטוענת לשינוי נסיבות, אינה תובענה לביטול הסכם. הסעד אליו עותרים, ניתן מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך (וראה: תקנה 15(ב) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראות שעה), תשע"ו – 2016) או מיום הגשתה של התובענה.
25. כאמור, תובענה שכזו אינה תובענה לביטול הסכם וכשם שכל תובענה לביטול או הפחתת מזונות ניתנת להגשה בכל עת בה הנסיבות מצדיקות זאת ופסק הדין בעניין כגון דא אינו סופי (וראה: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, לו(3) 187 {פמ"מ – 03.06.1982}), אזי לא ניתן לטעון להשתק כלשהו (לא עילה, אף לא פלוגתא) שעה שניתן תוקף של פסק דין להסכם, גם אם תביעה אחרת להפחתת מזונות נדחתה בעבר.
26. מאליו ברור כי חיוב המזונות אשר הוטל על התובע אינו נובע מצרכי הנתבעת, בחינתם או שמא מתביעת מזונות שהוכרעה לגופא, שהרי אף לשיטת הנתבעת יש לה משכורת נאה המגיעה אף לסך 10,000 ₪ לחודש. כל מקורו של סך "המזונות" בהסכם אשר הושג בין הצדדים.

אלמלא ההסכם, מן הסתם כיום לא היו נפסקים מזונות לאור הכנסות הנתבעת, אשר כל עוד מתגוררת היא בבית השייך לתובע, גם צרכי מדור אין לה.

27. הדין הישראלי יכול לראות בפסיקת מזונות אישה חלק מאיזון המשאבים (וראה: ע"מ (חי') 126/02 רוזנבלום נ' רוזנבלום {פמ"מ – 01.09.2002}) או מזונות כפשוטם אשר נועדו לפרנסה ואלו מטבעם, יכולים להפחתה או לביטול עם שינוי נסיבות (וראה: ע"א 596/89 חקק נ' חקק, מה(4) 749 {פמ"מ – 16.09.1991}).
28. טיב הגנת הנתבעת (כי אין שינוי נסיבות, כי לתובע יכולת השתכרות ועוד), הינו כזה שהיא רואה בחיוב המזונות, כמוני, פסיקת מזונות לשמה ולא חלק מאיזון משאבים.
29. הגעתי למסקנה כי שינוי נסיבות אכן יכול לנבוע לא רק מפחיתה בהכנסות, מהגדלתן או משינוי מהותי בצרכים אשר לא היו צפויים מראש (וראה: בר"ע (י-ם) 305/08 פלוני נ' פלוני {פמ"מ – 12.06.2009}), אלא גם מכך שהסכם לא בוצע משך זמן רב או שהמשך חיוב המזונות יהא בלתי צודק בעליל.
30. אם תרצה תאמר, כי אי ביצוע הסכם משך שנים ארוכות הוא עצמו בבחינת שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי.
31. את מסקנתי הנ"ל יכול אני לסמוך על כמה וכמה פסקי דין ובראשם בע"מ 2943/18 פלונית נ' פלוני (פמ"מ – 06.12.2018), שם קבע כבוד השופט מ. מזוז, בין השאר כך:

"

1. לאחר עיון בפסקי הדין קמא ובכתבי הטענות בכתב מטעם הצדדים ולאחר

שמיעת  טענות הצדדים בעל פה, החלטנו כאמור ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור כמפורט להלן. אנו סבורים כי המקרה דנן הוא בגדר המקרים בהם יש מקום למתן רשות ערעור "משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור" (רע"א 1633/13 פלונית נ' קצין התגמולים [פורסם בנבו] (25.6.2013); רע"פ 548/05 לוין נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.1.06); רע"א 1659/18 מ.ע.ג.ן ייעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' מרסה [פורסם בנבו] (21.3.2018) ורבים זולתם).

2. החוזה בענייננו - הסכם הממון מיום 23.11.2001 - הוא פשוט וברור

בהוראותיו. הוא קובע כאמור חיובים שלובים של שני הצדדים: המבקשת תמסור ייפוי כוח בלתי חוזר להעברה על שם המנוח מחצית מהזכויות בדירה - שנרכשה על ידה ורשומה על שמה, ואילו המנוח ישתתף כדי חלקו בתשלומי המשכנתא באמצעות חשבון בנק משותף שיפתחו הצדדים לשם כך, אליו יעבירו את משכורותיהם, כספיהם וחסכונותיהם, ומחשבון זה ישולמו תשלומי המשכנתא וכן הוצאות ניהול משק הבית המשותף.

אין חולק כי העברת רישום הזכויות ע"ש המנוח לא התבצעה, אף שהמבקשת מילאה את חובתה לפי ההסכם ומסרה לבא כוח המנוח, בסמוך לאחר חתימת ההסכם, ייפוי כוח בלתי חוזר, ואולם בשל כישלונו של המנוח להסדיר מול הבנק את הכללתו כחייב בהלוואת המשכנתא ההעברה לא בוצעה. אין גם חולק כי אף לא נפתח חשבון בנק משותף, והמנוח לא השתתף בתשלומי המשכנתא, ואלה המשיכו להיות משולמים על ידי המבקשת לבדה לאורך כל השנים מחשבונה האישי.  בית המשפט לענייני משפחה אף ציין כי נכון למועד הגשת התביעה (תצהיר עדות ראשית) הצטברו תשלומי המשכנתא ששילמה המבקשת מחשבונה האישי לסך נומינלי של 312,595 ₪, אשר בתוספת הצמדה וריבית מגיע לסך של 463,190 ₪, ונותרה יתרה לסילוק בסך של כ- 150,000 ₪.

3. מהמפורט לעיל עולה כי אין כל ספק כי עיקר החיובים בהסכם - העברת

מחצית הזכויות מחד גיסא, ופתיחת חשבון בנק משותף ממנו תשולם המשכנתא מאידך גיסא - לא קוים, וזאת לאורך תקופה ממושכת של קרוב לעשור, מאז חתימת ההסכם ועד לפטירתו של המנוח. האשם לאי קיום ההסכם, על שני רכיביו הנ"ל, רובץ כאמור לפתחו של המנוח, שלא מילא את התנאים לביצוע העברת הזכויות אף שהמבקשת מילאה את חובתה להעביר לבא כוחו ייפוי כוח בלתי חוזר, ואף לא קיים את חובתו לפתיחת חשבון בנק משותף והשתתפות בתשלומי המשכנתא.

בנסיבות אלה עולה שאלת תוקף ההסכם. אין ספק שנוכח הפרת עיקר חיוביו של המנוח לפי ההסכם הייתה המבקשת רשאית להודיע על ביטול ההסכם, אך היא לא עשתה כן. לטענתה, ההסכם נזנח על ידי שני הצדדים ועל כן הוא בטל מאליו. לכך נפנה עתה.

4. מימים ימימה הכירה ההלכה הפסוקה בכך שייתכנו נסיבות בהן התנהגות

הצדדים מלמדת באופן משתמע על זניחת הסכם ופקיעתו, ללא צורך בהודעת ביטול. בית משפט זה חזר על הלכה זו שוב ושוב לאורך השנים. כך, בע"א 156/76 שטרן נ' פרידמן, פ"ד לא(1) 572, 577 (1976) נקבע -

"כפי שנפסק לא פעם, ניתן ללמוד מהתנהגותו של צד לחוזה, שהוא זנח את זכותו על-פי החוזה וויתר עליה (ע"א 403/63 זאב תמיר (הוכמן) נ' ישראל שמאלי, פ"ד יח(1) 47, 53 (1963); ע"א 522/71 מוריס בנין נ' אלברט בנין,  פ"ד כח(2) 309, 331-330 (1971))."

בע"א 1901/91 מראות יפו העתיקה בע"מ נ' חברת חלקה 51 בגוש 7060 בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה 7 (9.4.1997) נקבע -

"חלפו להן כ- 12 שנה מאז חתימת החוזה ואין באופק סנונית המבשרת את בוא אביב ביצועו, ולא חלה התקדמות של ממש לקראת בצוע החוזה בעוד השנים  על כל תהפוכותיהן חלפו נקפו להן. במצב דברים זה, נוטה אני לראות בחוזה חוזה שפקע בהסכמת הצדדים לפקיעתו, על ידי חוסר מעש ושתיקה..."

ובע"א 10148/05 חברת תדי ירושלים בע"מ נ' כץ-שיבאן, [פורסם בנבו] בפסקה 20 (15.3.2010) (להלן: ענין תדי) שב וקבע בית המשפט כי -

"...  המסקנה המשפטית בדבר זניחת ההסכם ופקיעתו, אותה גזר בית משפט קמא מן העובדות שהוכחו בפניו אף מעוגנת היטב בפסיקתו של בית משפט זה בה נקבע כי ייתכנו מקרים בהם שתיקה, חוסר מעש והעדר כל פעולה לביצוע החיובים הקבועים בחוזה במשך תקופה ארוכה מאוד, יהא בהם כדי ללמד על כך שהצדדים זנחו את ההסכם וויתרו על ביצועו ולכן יש לראותו כהסכם שפקע או בוטל בהסכמת הצדדים ועבר מן העולם."

לבסוף אזכיר את דבריו של חברי השופט נ' הנדל בע"א 3860/09 קרן קיימת לישראל מינהל מקרקעי נ' קרן היסוד, [פורסם בנבו] בפסקה 8 (12.1.2014) לאמור:

"בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי, במקרה המתאים, יש לראות הסכם כחוזה שפקע או בוטל באופן משתמע על ידי הצדדים. דוגמא אחת לכך היא פקיעת חוזה מחמת זניחתו. שתיקה, חוסר מעש והעדר כל פעולה לביצוע החיובים הקבועים בחוזה במשך תקופה ארוכה מאוד - עשויים ללמד על כך שהצדדים זנחו את ההסכם. המשמעות של זניחת חוזה על ידי צד עשויה להיות שהוא אף ויתר על זכויותיו על פי החוזה. כלל זה מושרש בפסיקה."

וראו עוד: ע"א 3991/96 וילוז'ני נ' מעלה השרון (הרצליה) בנין והשקעות בע"מ, פ"ד נב(5) 278, 287-286 (1998); ע"א 1330/93 אלבז נ' אלבז, [פורסם בנבו] בפסקה 16 (12.6.1997); ע"א 9318/03 שובל נ' אלכסנדר, פ"ד נט(1) 828, 840 (2004), להלן ענין שובל; וע"א 5205/05 שחם שיווק מערכות מיזוג וחימום בע"מ נ' נפ-גל בניין ופיתוח בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה 8 (20.3.2008)).

5. הלכה זו חלה גם מקום שמדובר בהסכם שעניינו התחייבות לבצע עסקה

במקרקעין (ענין תדי, שם). כן נפסק כי העובדה שההסכם בו מדובר קיבל תוקף של פסק דין אינה שוללת אפשרות של בטלות הסכם בשל זניחתו (ענין תדי, שם בפסקה 22; ענין שובל, שם)"

32. והוסיף כבוד השופט נ. הנדל, כך:

"אם כן, עסקינן בחוזה שבו אף אחד מן הצדדים לא השלים את חיוביו, ולו חיובים עצמאיים. גם אם הייתי מניח אפוא כי מדובר בחיובים עצמאיים כקביעת ערכאות קמא, הרי שבנסיבות הייחודיות של המקרה, שאותן היטיב חברי לתאר, נזנח החוזה על ידי שני הצדדים ללא קשר לטיב החיובים שנקבעו בו."

33. בתמ"ש (ת"א) 44349-01-11 ט. י. נ' י. י. י. (פמ"מ – 22.01.2012) כתב חברי, כבוד השופט י. שקד, בין השאר כך:

"35.     סעיף 2 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט 1959, קובע כי אדם חייב במזונות בן זוגו בהתאם לדין האישי החל עליו. במקרה דנן, הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ולפיכך קמה לאשה זכות עקרונית למזונותיה מאת הבעל. יחד עם זאת, אל לבית המשפט להתעלם מטיבו של קשר הנישואין, וכל אימת שמתברר כי קשר הנישואין אכן קיים על הנייר ועליו בלבד, יש לבחון היטב האם אין בפסיקת מזונות אשה כדי ליתן נופך של חיות מאולצת לקשר שגווע זה מכבר.

36. מערכת היחסים שתוארה בפני הינה של קשר נישואין שגווע זה מכבר וספק אם מתקיים בו סממן כלשהו ליחסים כלשהם בין הצדדים. דווקא תיאוריה המופלגים של האשה בדבר מערכת היחסים ובדבר "תדהמתה" על רצונו של הבעל לסיים את מערכת הנישואין, יש בהם לפעול כנגדה, שכן לא ברור על איזו תדהמה מדברת האשה, אם וככל שנישואיה התקיימו על הנייר בלבד.
37. בני הזוג אינם מתגוררים יחדיו ואין חולק כי כל אחד חיי לו את חייו ללא כל קשר או זיקה לצד שכנגד. בחרתי לקבל את עדותו של הנתבע, לגביה לא נשאל ולו שאלה בודדת, לפיה עזיבתו הייתה כורח המציאות ותוצר של מערכת זוגית ללא כל תוחלת.

...

נוכח העובדה הבלתי שנויה במחלוקת כי הנישואין הגיעו לקיצם ואף נוכח הצהרת הבעל כי הוא מסכים כי יפסקו לאשה דמי מזונות לשנתיים, אין לבית המשפט אלא לקבוע כי המשך עמידה על תביעת מזונות האשה הינה חסרת תום לב ואין להיעתר לה.

51. אם וככל שהאשה מעוניינת בתנאי גירושין כאלה ואחרים, הרי שחזקה עליה שנתנה להם ביטוי הולם בתביעת הרכוש שהגישה ואם היא מעוניינת לקבל מעבר למה שמתיר לה הדין, ייתכן ויש לראות גם בזאת כהתנהגות כחסרת תום לב שיש בה להפחית ואף להביא לביטול מזונותיה (השווה: ע"מ (י-ם) 638/04 ח.ר. נ' ר.ר. (פורסם בנבו))
52. דו שיח הוגן לעולם לא יוכל להתקיים אם וככל שהצדדים לא יבינו ולא יפנימו את משמעות הנסיבות שהובילו אותם עד הלום. עצימת עיניים נוכח מצב עובדתי, לפיו הנישואין קיימים על הנייר בלבד, איננה הוכחה לתום לב ואיננה הוכחה כי בעל דין בא למו"מ בתום לב.
53. אין בנסיבות שהתבררו בפני כדי להוכיח כי צד כלשהו אחראי או אשם בהרס התא הזוגי. ככל הנראה, לשני הצדדים חלק בתוצאות הסכסוך שביניהם, סכסוך שאיש איננו מכחיש את קיומו, למרות ניסיונה של האשה להמעיט בחומרתו.
54. לא אחת נפסק כי אשה אינה שבויה ביד בעלה ובעל אינו שבוי בידי אשתו וכאשר אפסו סיכויי החזרה לשלום בית, כבמקרה דנן, אין כל ערך חברתי בשימור מלאכותי של נישואין על הנייר ובודאי שאין כל הצדקה לעודד המשך קיום קשר חד סטרי זה ע"י פסיקת מזונות לאשה (ראה: ע"א 5930/93 פדן נ' פדן, תק – על, 94 (4) 228).
55. במקרה דנן, פסיקת מזונות אשה תביא להנצחת הסכסוך, להימשכות ההליכים

ולפגיעה בלתי מידתית בקניינו של הבעל. בעמ (י-ם) 638/04 ח.ר נ' ר.ר. (פורסם בנבו) אישר בית המשפט המחוזי פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, אשר קבע שבמקרים בהם האשה מתנגדת לגירושין, כאשר יחסי בני הזוג הגיעו לקיצם, עלולה פסיקת מזונות לטובתה להנציח מצב לא רצוי. כב' השופט דרורי סקר בפסק דינו את ההתפתחות שחלה בפסיקה באשר לזכות אשה למזונות כאשר יש לה יכולת לעבוד ומסקנתו היא שכאשר ברור שמטרת האשה היא "אכן להכעיס או להכניס ידה לכיסו העמוק של הבעל, כי אז רשאי – ולעיתים אף חייב בית המשפט ... להפחית את סכום מזונות האשה או אף לקבוע כי אינה זכאית כלל למזונות". (סעיף 55 לפסה"ד).

56. בכתב התביעה נטען כי התובעת משתכרת כ 1,000 ₪ לחודש ובעוד שבתצהיר המשלים נכתב כי הכנסתה ברוטו הינה כ 7,200 ₪ לחודש. אם וככל שכך הם פני הדברים, הרי שמאז הגשת התביעה ועד למועד הגשת התצהיר, עלה בידי האשה להראות גידול נאה בהכנסות ולא מן הנמנע כי עם שובה של האשה לעבודתה, קו זה יישמר.

...

59. החובה לנהוג בתום לב קיימת גם בכל הנוגע להגשת תביעת מזונות. סעיף 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: חוק החוזים (חלק כללי) קובע:

"הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לענין ובשינויים המחויבים, גם על הפעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה".

60. סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע:

"בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה".

61. ניכר כי בימינו אנו, השאלה האם יש להחיל את עקרון תום הלב על תביעה למזונות הינה מיותרת וידועה מראש ויחד עם זאת די אם נזכיר את דברי בית המשפט העליון בע"א 32/81 צונן נ' שנטל, פ"ד לז(2) 761, בו קבע בית המשפט לאמור:

"אך נראה כי אליבא דכולי עלמא חלה הוראות סעיף 61 (ב) על חיוב מזונות, שאם כי הוא חיוב מן הדין הרי הוא בעל אופי חוזי, ויסודו של חיוב המזונות הוא בקשר הנישואין, שאף הוא במהותו וביסודו, קשר חוזי כפי שראינו לעיל. טכס הנישואין הפרטי סותר את תקנת הציבור ומבחינת הדין האזרחי כל החיובים הנובעים ממנו בטלים." (שם, עמ' 771).

62. עפ"י ההלכה שנפסקה בע"א 32/81 הנ"ל, חיוב במזונות והגשת תביעה למזונות היא בגדר פעולה משפטית שסעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), חל עליה. עפ"י ההלכה הפסוקה הוחלה חובת תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) גם על חיובים שמקורם בדין. בע"א 815/81 כליפא נ' שאול, פ"ד לו (3), 78 נקבע כי גם הגשת תובענה בנסיבות מסוימות עשויה להיחשב כפעולה שלא בדרך מקובלת ובתום לב, אפילו הייתה זכות לכך וזאת על יסוד סעיפים 39 ו61-(ב) לחוק החוזים חלק כללי. לכן, החלת חובת תום הלב עפ"י סעיפים 39 ו 61(ב) הנ"ל, על תביעת מזונות יכולה להיחשב כ "דבר המתאים לעניין" עפ"י סעיף 61(ב) הנ"ל."
63. חברי, כבוד השופט י. שקד אף נדרש לסוגיה אגב תמ"ש (ת"א) 24331-08-11 פלונית נ' פלוני (פמ"מ – 23.03.2014) וכך כתב, בין השאר:

"

16. סעיף 2 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט - 1959 (להלן: "חוק המזונות"), קובע כי אדם חייב במזונות בן זוגו בהתאם לדין האישי החל עליו. התובע הוא יהודי, ומשכך חובתו במזונות התובעת תיבחן לפי הדין העברי. על פי הדין העברי, הנישואין יוצרים זכויות וחובות הדדיות בין בני הזוג. אחת מחובות הבעל כלפי אשתו היא החובה לזון אותה לפי מעמדה ולפי כבודה, בהתאם לרמת החיים לה הורגלה וחובה זו קיימת כל עוד האישה נשואה.

הדין העברי מכיר במספר עילות שיש בהן לפטור את הבעל מחובתו למזונות אשתו, העיקריות שבהן הן נאיפת האישה, מרידתה ועזיבתה את בית הצדדים (ע"א 634/61 מקייטן נ' מקייטן פ"ד טז 945; ע"א 256/65 מילר נ' מילר, פ"ד יט(3) 171; בג"ץ 206/70 שרגאי נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים ואח', פ"ד כד(2) 487).

17. במקרה שלפניי, לכאורה, לא הוכח קיומה של אף אחת מן העילות הקלאסיות בגינן יש לקבוע כי התובעת הפסידה את מזונותיה, שכן הנתבע הוא שעזב את הדירה השכורה בה התגוררו יחד בני הזוג. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שבני הזוג אינם מתגוררים יחד ומנהלים את חייהם בנפרד. כמו כן, מהראיות שהובאו בפניי עולה, כי השבר בנישואיהם של בני הזוג הדדי, וכי אף התובעת אינה מעוניינת בקיום חיי משפחה עם הנתבע. על כך ניתן ללמוד, בין היתר, מעדותה באשר לנטייתו המינית של הנתבע, לטענתה (למשל, עדות התובעת בחקירתה הנגדית, פרוטוקול הדיון מיום 1.5.12 (להלן: "הדיון"), עמ' 17, ש' 11 – 16).

נישואיהם של בני הזוג שלפניי גוועו למעשה, ועל אף טענות התובעת במסגרת ההליכים המשפטיים, ברי כי התובעת אינה חפצה בהמשך חיים משותפים עם הנתבע.

18. אשוב בהקשר זה על הדברים שכתבתי בפסק הדין בתמ"ש (ת"א) 44349-01-11 ט.י. נ' ט.י.י.י (פורסם בנבו, 22.1.12):

"אל לבית המשפט להתעלם מטיבו של קשר הנישואין, וכל אימת שמתברר כי קשר הנישואין אכן קיים על הנייר ועליו בלבד, יש לבחון היטב האם אין בפסיקת מזונות אשה כדי ליתן נופך של חיות מאולצת לקשר שגווע זה מכבר ... לא אחת נפסק כי אשה אינה שבויה ביד בעלה ובעל אינו שבוי בידי אשתו וכאשר אפסו סיכויי החזרה לשלום בית, כמבקרה דנן, אין כל ערך חברתי בשימור מלאכותי של נישואין על הנייר ובוודאי שאין כל הצדקה לעודד המשך קיום קשר חד סטרי זה ע"י פסיקת מזונות לאשה (ראה: ע"א 5930/93 פדן נ' פדן, תק-על 94 (4) 228)".

ר' גם: בע"מ (י-ם) 638/04 ח.ר נ' ר.ר (פורסם בנבו).

19. זאת ועוד, הלכה היא, כי לחיוב המזונות היבט חוזי הכפוף לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 13.6.07)). לפיכך, במסגרת דיון במזונות התובעת יש להביא בחשבון את העובדה שהתובעת מסרבת להתגרש מהנתבע, באופן מלאכותי, בכדי לזכות ביתרונות בהליכים המשפטיים המתנהלים ביניהם. כן יש להביא בחשבון את העובדה כי התובעת מעכבת, באופן מכוון, את ביצוע פירוק השיתוף בזכויות בבית בגן יבנה ואת איזון כלל משאביהם של בני הזוג, ומשכך, היא מונעת – הן מעצמה והן מהנתבע – קבלת כספים אשר יש בידיהם לכלכל כל אחד מהם."

35. על ההלכה הנ"ל הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי אגב עמ"ש (ת"א) 21043-02-13 פלונית נ' פלוני (פמ"מ – 23.03.2014), וכך כתב כבוד השופט י. שנלר:

"

22. משך השנים, העיגון לשלילת מזונות אשה או הפחתתם, נסמך על עקרונות של חובת תום הלב, לרבות החובה שבסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), וכן לעיקרון תקנת הציבור, לרבות מכוח הוראת סעיף 61 לחוק החוזים.

כפי שציינו בעמ"ש (ת"א) 41403-12-10 פלוני נ' פלונית (29.5.12):

"הגם שהדין האישי קובע כי גם בנסיבות שכאלו, לא איבדה אשה מזונותיה, הרי יכול ובית המשפט יביא נושא זה במסגרת שיקוליו, בעת קביעת גובה מזונות האשה, שכן נפסק כי לחיוב המזונות היבט חוזי הכפוף לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973... כך גם יש להידרש לשאלת תקנת הציבור בפסיקת מזונות בנסיבות שכאלו...".

באותו מקרה, הוכח שלמעשה חיי הנישואין באו בפועל לקיצם, תוך קביעה כי:

"אכן, רשאית האשה לסרב להתגרש, אולם קרוב לוודאי שסירובה זה נעוץ מחשש להפסד מזונותיה. דהיינו, חיי הנישואין פקעו "דה פקטו" הגם שלא "דה יורה", הכל בגין נושא המזונות".

23. דומה כי כיום לית מאן דפליג, כי מעת שקיימת "סרבנות גט" מצד האשה, אמורה להיות לכך, השפעה בשאלת מזונותיה.

אולם, יש לבחון האם ההשפעה הינה בקביעת סכום מזונות נמוך יותר, לרבות תוך קביעה כי האשה, ככל שאינה עובדת,  בעלת יכולת וכושר השתכרות, או אף שלילת זכותה למזונות מכל וכל.

ברי, כי בין לגישה האחת ובין לגישה האחרת,  על בית המשפט לבחון כל מקרה לנסיבותיו, כאשר לא דומה מקרה אחד למשנהו.

24. בבע"מ 9369/05 פלוני נ' פלונית (25.1.06) התייחסה כב' השופטת ארבל לטענת הבעל שם, כי לא היה מקום לפסוק מזונות לאשה שם נוכח תקופת הפירוד שם, תוך שקבעה כי בית המשפט ערך איזון ראוי "בין העובדה שהצדדים חיים בנפרד ולפיכך מצטמצמת זכאותה של האשה למזונות..." לבין הפסקת עבודת האשה סמוך להגשת התביעה, ומול האמור דחיית טענותיו של הבעל בפני בית הדין וקבלת עמדת האשה שם.

כל זאת באופן שנקבע כי בית המשפט הפחית ממזונות האשה בהתאם לבחינת כושר השתכרותה, למרות שבפועל לא עבדה.

מנגד, בע"מ (ירושלים) 765/05 פלוני נ' אלמונים (9.1.06) שלל כב' השופט שפירא מזונות אשה, תוך שקבע שאכן האיש חייב במזונות אישתו טרם סידור הגט, ובמיוחד כאשר האשה אינה יכולה להתפרנס ממעשי ידיה "...אולם כאשר כבר הוכרע העניין הרכושי, והוסר המכשול למתן הגט, אזי יש לשקול אף שיקולי הצדק ושיקולי תקנת הציבור כאשר אנו פוסקים את מזונותיה של האשה".

ואכן, באותו מקרה נקבע כי בניגוד לנטען על ידי האשה הרי פניה לגירושין, וכי תקנת הציבור שלא להתיר למי מבני הזוג לעגן את האחר "...בוודאי לאחר שהוכרע העניין הרכושי"  תוך קביעה כי המשך תשלום המזונות יהווה גורם אשר יעכב את הדרך לגירושין. משכך הורה בית המשפט שם על ביטול חובת מזונות אשה, וזאת מעת שנפסק העניין הרכושי.

כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 3148/07 פלונית נ' פלוני (13.6.07) אף קבע כי באופן עקרוני, אכן הגישה האמורה מתאימה לתפיסה של התייחסות כוללת למכלול הנושאים הקשורים לבני הזוג עם הקמת בית המשפט לענייני משפחה, גם בשאלת שלילת המזונות. 

...

"התביעה הוגשה בחוסר תום לב מובהק. נקבע כי המבקשת היא המסכלת את פירוק הנישואין... דבר העלול להביא לפטור גמור ממזונות – קל וחומר שאין מקום להגדילם.." (הציטוט מההפנייה לאשר קבע בית המשפט לענייני משפחה), וכשבית המשפט סומך ידו על השיקולים האמורים, בקובעו כי מעת שעסקינן בבית המשפט לענייני משפחה "אין איפוא להתייחס לסוגיית המזונות באופן מנותק לחלוטין מסוגיית הרכוש ופירוק הזוגיות, על כל מקרה להיבחן לפי נסיבותיו...".

לבסוף מהראוי להפנות לפסק דינו של כב' השופט וייצמן בתמ"ש 51689-12-11 י.ר נ' א.ל (9.5.13) אשר סקר את מלוא רוחב היריעה, כך הפסיקה שניתנה בסוגיה דנן לרבות הפנייה לפסק הדין מושא הערעור דנן.

בית המשפט שם אינו מתעלם מהדין העברי, אולם סובר כי יש למצוא האיזו הראוי בין עיקרו של הדין האמור אליו מחוייבים בתי המשפט לבין "החלת נורמות מוסריות הנובעות מעקרונות תוך הלב, אשר אף להן יד ופינה בדין העברי".

...

29. עוד יש לזכור כי עילת הפטור ממזונות או צמצומם נסמכת על עיקרון תום הלב, אך עקרון זה אינו חד סיטרי, וכפי שנקבע בפרשת רוקר הידועה:

"עקרון תום-הלב קובע כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר ... מידת ההגינות מושפעת ממכלול נרחב של שיקולים. בין אלה מצויים, ראשית, שיקולים הקשורים לאופי האינטרס העצמי ... סוג שני של שיקולים סובב סביב מהות היחס עם הזולת וסביב מידת ציפיותיו והסתמכותו ... סוג שלישי של שיקולים נוגע למידת הפגיעה באינטרס העצמי. היקפה של ההגינות הנדרשת הוא פרי איזון בין שיקולים אלה ואחרים. על השופט לעמת השיקולים השונים אלה עם אלה. עליו לקבוע, ידו של מי על העליונה" (רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 279).

דהיינו, כל הקשור להתנהלות הבעל, המצגים שהציג משך שנות הנישואין, והתלות בו, ככל שנוצרה בתקופת הנישואין ועוד.

עיקרון תום הלב רחב הוא ויש לבחון את הדברים באספקלריה רחבה גם מצדו של הבעל אשר טוען לחוסר תום לב שדבק במעשי אשתו בבחינת "הפוסל - במומו פוסל"."

36. אמור מעתה כי נתק ארוך שנים והסכם אשר לא בוצע, הינם בבחינת עילה לביטול חיוב המזונות.

האם ראויה תניית המזונות לביטול, בשל אי ביצוע ההסכם

37. התשובה היא, מן הסתם, בכן.
38. כאמור, זה חמש עשרה שנה ההסכם אינו מתבצע, ושתי מטרותיו החלופיות - "שלום בית או גירושין", לא התבצעו.
39. בצמצמו, בסעיף ח' לכתב תשובתו את סיכומי הנתבעת, כתב התובע כך:
40. למעשה, די בכך כדי להשפיע על ביטול חיוב המזונות (וראה: עמ (חי') 316/05 פלוני נ' פלונית {פמ"מ – 22.02.2007} מפי כבוד השופט י. כהן).
41. וכך נאמר בהסכם אשר קיבל לפני שנים רבות תוקף של פסק דין:

"בתום 30 ימים מיום מסירת ההודעה, ישלם הבעל סך של 1,500 ₪ לידי האשה עבור השלמת מזונותיה. סכום זה ישולם לאשה עד למועד הראשון שיקבע בבית הדין המוסמך להסדרת גירושיהם של הצדדים, ובלבד שהבעל הופיע והסכים להתגרש, ולמעט כוח עליון.

לאישה תהא זכות מגורים בבית מגורי הצדדים עד לגירושין או עד לקבלת הסכום הנקוב בסעיף 6א' שלהן, על פי המאוחר מבין השניים.

האישה תפנה את הבית, כנגד קבלת הסכום המוסכם, כהגדרתו להלן.

בידי הבעל האפשרות לדרוש את פינוי האישה מן הבית עם הגירושין, ובלבד שעד לתשלום מלוא הסכום המוסכם, ישלם ומדי חודש מראש תשלום סך בש"ח ש"ע ל- 800 $ לחודש."

42. אמור בכמה:

• אם שלום הבית היה מצליח, לא היה חיוב מזונות כלל.
• עם יצירת משבר, חל חיוב המזונות עד למועד הראשון אשר יקבע בבית הדין ה...., ללמדך כי חיוב המזונות נצפה להתקיים לכל היותר לחודשים ספורים.
• וכך נרשם בפרוטוקול הדיון מיום 13.06.2019, בעמ' 25 (וראה גם סעיף י"ט לסיכומי התובע):

"ש.      אם ביום ראשון הוא יביא 90,000 דולר, את מתגרשת?

ת.         90 + סכום המזונות שהוא חייב.

ש.        כמה?

ת.         נכון לעכשיו, עד כמה שזכור לי, מעל 600,000 ₪. מעל זה.

ש.        למה הוא צריך להעביר לך עד יום ראשון 90,000 דולר?

ת.         כי צריכים לסיים, לא? יש הסכם."

................................

"ת.       הוא צריך להביא לי כל מה שמגיע לי מבחינת החוק, מבחינת ההסכם. אם מגיע לי 10, הוא ישלם 10."

......................................

"ת.       יש קשר בין הגירושין לבין מה שהוא צריך לשלם.

ש.        האם זה נכון שאין קשר בין הגירושין לבין ה- 90,000 דולר?

ת.         יש קשר.

ש.        לבית המשפט: מה הקשר?

ת.         הקשר שזה כלול בהסכם.

ש.        לבית המשפט: הסכום נכלל בהסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין, השאלה שנשאלה היא  האם הזכויות המגיעות לך על-פי ההסכם מאפשרות לך להגיד שאת לא מתגרשת עד שלא ישלמו לך? האם השחרור שלך תלוי בתביעה הכספית?

ת.         זה תלוי בכל, כן."

...................................

"ש.      מי התפרץ?

ת.         האבא, לבית שהוא לא גר בו מספר שנים.

ש.        כמה שנים הוא לא גר בו?

ת.         שנים. היה הילד בבית, אני טיפלתי מה שהיה,"

...........................

"ש.      כמה את מרוויחה לחודש?

ת.         8,000 ₪ פלוס. זה תלוי בשעות נוספות ושבתות.

ש.        לפעמים יש לך יותר מ- 10,000 ₪ לחודש?

ת.         לפעמים. פעמיים בשנה מקבלים הערכת עובד ואני מקבלת סכומים נכבדים על עבודתי.

ש.        ב- 2002 עורך הדין ..... שייצג אותך בזמנו, כשדיברנו בהסכם אז ההנחה היתה שבין ההסכם לבין סיום הקשר ביניכם לא יחלפו 17 שנה. מסכימה?

ת.         לא שידוע לי מזה."

......................................

"ש.      כתוב 60,000 ₪ בדף ההוצאה לפועל.

ת.         יכול להיות. אבל האוטו היה 30,000 ₪, כי אמרתי לילדים "הגיע הזמן לחגוג על חשבון אבא שלא מכיר בכם"."

...............................................

"ש.      למה לא הגשת תביעת גירושין בבית הדין ה....?

ת.         הגשתי.

ש.        מה קרה איתה?

ת.         אתה יודע את זה, דיברנו על זה בעבר בדיונים.

ש.        פנית לבית הדין ה....י, באיזו שנה?

ת.         לא זוכרת.

ש.        ב- 2004.

ת.         יכול להיות, לא זכור לי.

ש.        היה דיון בבית הדין ה...., על יסוד התביעה שלך.

ת.         הגשתי תביעה אני, לא זכור לי תאריך התביעה.

ש.        הגשת תביעת גירושין ב- 2004, היה דיון בבית דין ה... ואז מה קרה עם הדיון הזה?

ת.         לא היה דיון.

ש.        לא באת?

ת.         באנו והוא בא. באנו בחוץ. זה לא כמו להיכנס לדיון, שניה. באנו והוא היה גם, היה לשנינו טוען ..., לא עורך דין. ניגשתי למזכירות ובגלל אילוצים של המשפחה ולחץ אמרו לי שמי שפותח תיק גירושין אז זכותו לסגור. ביררתי, אמרו לי כן ואז נכנס ה.... ואין תיק, לא הוא דיבר ולא אני דיברתי וזה הכל.

ש.        ומאז לא עשית שום דבר בבית הדין ה...?

ת.         לא.

ש.        למה?

ת.         למה הוא לא? למה כן? שנינו יכולנו לעשות.

ש.        מה השיקולים שלך שלא עשית?

ת.         אנו מדברים על תרבות, מגזר ..., שאישה מגישה גירושין ולא היום, הלחץ.

....................................

"ת.       יכול להיות. אבל האוטו היה 30,000 ₪, כי אמרתי לילדים "הגיע הזמן לחגוג על חשבון אבא שלא מכיר בכם".

• אמור מעתה כי אין זה מעלה או מוריד, אם גם התובע היה מגיש תביעה לגירושין, שכן אם לא היה משליש לידי הנתבעת, לדרישתה סך 90,000 דולר ארה"ב וסך נוסף של כ- 600,000 ₪, לא היתה זו מסכימה לגירושין, כפי שגם אמרה כך ובמפורש לבית הדין ה.....

43. למעשה, תמרנה הנתבעת למצב כלכלי שההסכם כלל לא התכוון לו.

מחד, סירבה הנתבעת להתגרש על דרך הצבת דרישות כספיות כהבנתה, ומאידך מינפה היא את ההסכם למגורי חינם עשרות שנים בבית התובע, וצבירת חוב מזונות וגביית חלקו על פני עשרות בשנים, עניין אשר הסכם הגירושין כלל לא התכוון לו,  והרי לך חוסר תום לב תוך ביצוע ההסכם בדווקנות אסורה, שיש בה כדי סיכול הביצוע (וראה: ע"א 5892/06 דואק נ' המועצה המקומית גדרה {פמ"מ – 19.05.2009}).

44. לכאורה די בכך כדי לקרוא על הנתבעת חוסר תום לב, אך הדברים מתפשטים לא רק לחוסר תום לב ולהפרת חובת ההגינות, אלא לזדון.
45. גביה כאמור, המוגדרת על ידי הנתבעת כרצון "לחגוג" על חשבון הזולת (התובע), יש בה מידת העדר "טוב לב", בלשון המעטה.
46. בתובע לא חפצה הנתבעת, אך גם מיאנה לשחררו, שהרי באחזקתו כנשוי, טמון עבורה רווח כלכלי בן אלפי שקלים.
47. בהביאו מפסק דיני (ומבלי לציין זאת) בתמ"ש (ת"א) 1353-09-10 י. כ. נ' ש. כ. ק. (פמ"מ – 27.09.2012), כתב התובע בסעיף כ"א לסיכומיו, כך:

48. די באמור לעיל כדי להביא את חיוב המזונות אל קיצו.
49. היותו של הסכם בבחינת "כלים שלובים" אינו מצדיק את ביצועו כך שיסיטה ממטרתו המקורית לחלוטין ויהפוך בלתי צודק ובלתי הוגן.
50. דין חיוב המזונות להתבטל, אפוא.

שינוי נסיבות כלכלי

51. גם מטעם זה דין חיוב המזונות להתבטל.
52. כזכור, הנטל בהליך אזרחי הוא בבחינת הסתברות ולא מעל לכל ספק (וראה: ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד נ' מגדל כפר שיתופי, מט(4) 221 {פמ"מ – 09.11.1995}).
53. צריך להבין כי הסקת מסקנות, מה סביר יותר ומה סביר פחות, צריכה להביא בחשבון כי מי (התובע) שהשתכר ב"עין יפה" לפני שנים, יכול גם יכול ומצבו הכלכלי יורע.
54. נטילת רישיון נהיגה מהתובע, פירעון חובות הוצאה לפועל משך שנים, פתיחת חשבון בנק על שם הבן, הכנסותיו המדווחות הנמוכות מאוד של התובע, מימוש רכבו וחסכונותיו, יוצרים יחדיו תמונה של חוסר מסוגלות כלכלית, שהיא סבירה יותר מאשר אמירה בעלמא – "התחמקות".
55. חוסר הנוחות הכלכלית של התובע הנובעת מן האמור לעיל אינה "מתיישבת" על טענות הנתבעת בדבר הכנסות עבר של עשרות אלפי שקלים.
56. ...... המגיעים לעשור השישי לחייהם ולא רכשו מקצוע משמעותי מכניס אחר, נמצאים הרבה מעבר לשיאם ודינם לא אחת לחיות על "תהילת העבר".
57. העובדה שהתובע ניסה ל....... וכשל, שהכנסותיו מ......, כמו עיתונאים רבים, מועטות, עדיין אינה תומכת בטענות הנתבעת כי מה שהיה הוא ההווה, ומחלות התובע אינן מועילות לפרנסתו, גם אם אינן מזכות אותו בקצבה מאת המוסד לביטוח לאומי.
58. כתב התובע בסעיף י"א לסיכומיו כך:

.....................................................

והדברים נכונים הם.

59. ואדגיש, כי הגעה של התובע לכלל שימוש בחשבון על שם "איש קש" (הבן) מתיישבת יותר עם קושי כלכלי מאשר עם "התחמקות" מרשויות המס (סיכון בפני עצמו) והנתבעת.
60. נחה אפוא דעתי, כי מצבו הכלכלי והבריאותי של התובע הורע מאוד מאז נחתם ההסכם.

האם צריך התובע לממש ביתו לצורך המשך התשלום?

61. לכאורה צריך אדם לשלם מזונות אף מרכושו (וראה: עמ"ש (ת"א) 33549-04-16 פלוני נ' פלונית {פמ"מ – 02.11.2017}).
62. אלא שאף טענה זו של הנתבעת נסתרת, מניה וביה, על-ידה בעצמה, שהרי זו האחרונה מסרבת להתגרש ובאין גירושין, זכותה, על-פי ההסכם, להתגורר בבית כפי שהיא עושה ודי בכך כדי שלא יוכל התובע לממש את הבית ולעשות שימוש ברכושו לפירעון חובותיו. אכן, "מעגל שוטה".
63. אוסיף ואומר, כי החיוב לפירעון מזונות גם מרכוש, נכשל בכאן, שכן ולראיה כי אגב הפעלתה של הנתבעת את תיק ההוצאה לפועל, לא ירדה היא אל ביתו של התובע ולא דרשה לממשו.
64. זאת ועוד. החיוב לפרוע מזונות גם מרכוש נכון למזונות שצריך הזוכה להם לצורך קיומו, בבחינת המשך עיקרון המזונות ההכרחיים המינימאליים, אך לא כך הדבר, עת עסקינן במזונות הסכמיים אשר במקורם לא נועדו לפירעון, אלא לזמן קצר.
65. גם דין טענה זו של הנתבעת להידחות.

האם לבית המשפט סמכות לבטל חיובים לעבר, הן בלשכת ההוצאה לפועל והן בכאן

66. עקרונית, וודאי שכן.
67. סמכות זו נובעת רק מהוראות סעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984 ושעניינו סמכות טבועה, לא רק לאור דוקטרינת המשפט האזרחי, הקובעת יכולת למניעת עוולה, ולא רק מכוח אנלוגיה בדבר סמכות בית המשפט להורות על מלוא פסק דינו או חלקו כמשתנה/בטל (וראה: ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים, סג(2) 1 {פמ"מ – 22.01.2009}).

מאימתי בטל החיוב

68. כפי שהסברתי, התובענה שלפניי אינה יכולה להשתרע אל מעבר ליום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך או להגשת התובענה עצמה. במקרה בכאן הוגשה הבקשה ליישוב סכסוך ביום 14.08.2018.
69. אלא שבכאן תעלה השאלה, הכיצד חוסר ההגינות או הצדק מתיישב עם חוב העבר.

בכאן יצטרך התובע לתובענה נפרדת ובעילה אחרת, אשר תצטרך גם להתמודד בשאלות של השתק וכו'. דיה לצרה בשעתה.

סוף דבר

70. חיובו של התובע במזונות בטל מיום 14.08.2018.
71. הנתבעת תעדכן תיק ההוצאה לפועל בהתאם והתובע רשאי כמובן לעשות זאת בעצמו ובנוסף.
72. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 15,000 ₪.
73. ניתן היתר לפרסום פסק דין זה ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.
74. המזכירות תסגור התיק.

ניתן היום,  י"ח אב תשע"ט, 19 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.