פס"ד בתביעת פיצויים ושיבוב בגין תאונת עבודה קטלנית

1. תביעת פיצויים ושיבוב בגין תאונת עבודה קטלנית.

ביום 19/9/06 עבדו המנוח @@@  ז"ל, שרברב עצמאי וחברו מר דימה בשיפוץ צנרת מים בקומה השלישית בבניין מגדלור בתל אביב. בשעה 15:00 או בסמוך הלך דימה לקנות חלקים דרושים לעבודה והשאיר את המנוח לבדו. בשעה 15:45 לערך נשמע פיצוץ עז בבניין. לאחר חיפוש נמצא המנוח מוטל ללא רוח חיים בקומה השנייה כשעליו מטפה גדול לכיבוי אש, עדיין מדיף גז (להלן – המטפה). בנתיחת הגופה נמצא שמותו נגרם כתוצאה מפגיעת המטפה.

להלן – התאונה.

2. בכתב התביעה עותרות הידועה בציבור של המנוח (להלן – האלמנה) ובנותיו לפצותן על נזקיהן כיורשות וכתלויות. המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד), הצטרף בתביעת שיבוב על קצבת שארים ששילם וישלם בעקבות מות המנוח.
3. התביעה הוגשה נגד שתי חברות, בעלות זכויות במקרקעין ומחזיקות בקומה השנייה, (להלן – הנתבעות או החברות), בעל מניות ומנכ"ל שלהן (להלן – פאלוך) ומבטחת אחריותם כלפי צדדים שלישיים. המבטחת מודה בכיסוי.
4. הנתבעים שלחו הודעות לצדדים שלישיים, VGM קרויזינג בע"מ, שוכרת הקומה השלישית ומבצעת השיפוץ (להלן – VGM) וקבלן נוסף שהועסק בשיפוץ (להלן – גולודץ). בהיעדר הגנה, ניתן נגד VGM פסק דין מותנה.

השאלות העומדות לדיון סבות על רשלנות הנתבעים ובמרכזן מטרת הגעתו של המנוח לקומה השנייה ונסיבות מגעו עם המטפה. שאלות נוספות סבות על אחריות אישית של פאלוך נוכח טענתו שפעל אך ורק כאורגן של החברות ועל אחריותו של גולודץ נוכח טענת הנתבעים כי שימש כקבלן ראשי.

רקע ועובדות דרושות לעניין

5. הנתבעות היו בעבר הבעלים של מלוא הזכויות במקרקעין. ברבות השנים מכרו זכויות וחלקים כאשר בזמנים הרלוונטיים נותרו בידיהן קומת המרתף בה ניהל פאלוך את ענייניהן, הקומה השנייה והקומה התשיעית. הבניין נוהל בידי הון חברה להשקעות ונאמנות בע"מ, באמצעות מנהל בית מר ראובן קליצקי (להלן – קליצקי).
6. עד שנת 2001 שימשו חלקים מהקומה השנייה והשלישית כיחידת משרדים אחת והושכרו להדר חברה לביטוח בע"מ (להלן – הדר). בין אותם החלקים חיבר מעבר מדרגות פנימי (להלן – המעבר הפנימי) והם חלקו צנרת מים שהתחברה מכל קומה אל מונה בקומה השנייה (להלן – הצנרת).  לאחר עזיבת הדר נעלו הנתבעים את הדלת שחיברה בין השטח הציבורי לשטח המשרדים בקומה השנייה. ואולם הם נמנעו מהפרדת הצנרת והותירו את המעבר הפנימי פתוח. הנתבעים פינו את התכולה שהותירה הדר, למעט מטפים לכיבוי אש שנותרו בקומה השנייה.
7. מדובר בשני מטפים גדולים ללא טענה על שוני במידותיהם או בתכונותיהם. לפי בדיקת מומחה התובעים ותווית היצרן המופיעה על המטפה המעורב בתאונה, משקל המטפה 75 ק"ג, הוא מכיל גז הלון, אורכו 178 ס"מ וקוטרו 30 ס"מ. ניתן להפעילו באמצעות הוצאת הנצרה והורדת ידית ההפעלה גם יחד. המטפה שלא היה מעורב בתאונה (להלן – המטפה השני) מחובר לקיר באמצעות חבק מתכת ובנוסף, מוברג אל מערכת צינורות ממתכת באמצעות ברגים ממתכת. המומחה מטעם הנתבעים סבר שהמטפים פועלים באופן אוטומטי. הצדדים חלוקים לגבי אופן החיבור של המטפה, אם בכלל,  אך אין עוד חולק שאינו מטפה מטלטל כמשמעו בתקנים הרשמיים 129 ו – 987.
8. VGM שכרה מבעלי הקומה השלישית את החלק ששימש בעבר למשרדי הדר ועסקה בשיפוצו ובהתאמתו למשרדיה. היא שכרה את שירותיו של גולודץ, חשמלאי במקצועו שהיה מוכר לה מעבודה קודמת. תפקידו של גולודץ שנוי במחלוקת אך אין חולק שהוא זה שהביא את המנוח לעבוד בשיפוצים.

לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות ובטיעונים, מצאתי לקבל את התביעה נגד כל הנתבעים ולדחות את ההודעה שנשלחה לגולודץ. 

מסכת הראיות

9. מטעם התובעים העידו האלמנה, דימה, מר אלכסנדר סורקין, יועץ המס של המנוח ומומחה בטיחות ד"ר אייל – ביקלס, אשר ביקר בזירה כחודש לאחר התאונה והגיש צילומים וחוות דעת (להלן – חוות דעת ביקלס).

בנוסף העידו קליצקי והשוטרים פקד אבי צברי, רס"ר אביחי יונתני ורס"מ קובי פלג.

המוסד הגיש תעודת עובד ציבור עם מסמכי התביעה לקצבת שארים ופירוט התשלומים. 

10. מטעם הנתבעים העידו פאלוך, האקטואר מר גד שפירא, מהנדס בוריס לבוביץ מאגף הפיקוח על העבודה במשרד התמ"ת ומומחה בטיחות מהנדס בועז מוגילבקין, אשר הכין לקראת המשפט חוות דעת המבוססת על מסמכים (להלן – חוות דעת מוגילובקין).
11. גולודץ העיד מטעם עצמו.

מחלוקות בתמצית

12. לטענת התובעים נכנס המנוח לקומה השנייה כדי לוודא שניתוק הצנרת בקומה שלישית לא יגרום לבעיה בצנרת המחוברת בקומה השנייה וללא כוונה לבצע עבירה או עוולה. המטפה נפל עליו מפני שלא היה מקובע או לא היה מקובע לבטח אל הקיר.

לטענת הנתבעים נכנס המנוח לקומה השנייה ללא כל סיבה שכן חיבורי הצנרת ממוקמים  בפיר ובמונה הרחק ממקום התאונה. הסיבה לכניסתו, כך לטענתם, הייתה רצונו לפרק את ראש המטפה העשוי מפליז, חומר יקר בשוק המתכות. לחילופין, לא הייתה לו סיבה ל"התעסק" עם המטפה שאינו דומה לצנרת. המטפה היה מקובע לבטח אל הקיר והמנוח פירק את הקיבוע וגרם לנפילתו.

13. חזקות רשלנות - התובעים טוענים להיפוך נטל הראיה מכוח סעיפים 41 ו - 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – הפקודה), כאשר לעניין סעיף 38, המטפה הוא דבר מסוכן. הנטל מתהפך גם על פאלוך בהיותו מופקד על ניהול נכסי הנתבעות ובכללם, הקומה השנייה.

לטענת פאלוך אין להטיל עליו אחריות שכן פעל כאורגן של החברות, לא מתקיימים התנאים להרמת מסך ואף לא התבקשה הרמת מסך.

לטענת הנתבעים לא מתקיימים התנאים הראשון והשלישי בסעיף 41 לפקודה. אשר לסעיף 38, מטפה אינו דבר מסוכן ומטפה מקובע לקיר אינו דבר מסוכן.

14. רשלנות - אין מחלוקת על חובתן של הנתבעות כלפי מבקרים במקרקעין. לטענת התובעים נושא גם פאלוך בחובת זהירות כלפי המנוח הן משום שהגדיר עצמו כ"בעל הבית" והן משום שהיה אחראי בפועל להותרת המטפה במצבו.

פאלוך חוזר על טענתו לגבי היעדר אחריות אורגן.

15. חובת זהירות כלפי מסיג גבול בסעיף 37 לפקודה - לטענת התובעים הוכח שהמנוח נכנס לקומה השנייה בתום לב וללא כוונה לעבור עבירה או לעשות עוולה. מכל מקום, הנתבעים לא סתרו את הראיות האובייקטיביות המצביעות על כך.

לטענת הנתבעים לא עמדו התובעים בנטל לשלילת הסייג.

16. חובת זהירות קונקרטית וקשר סיבתי – לטענת התובעים יכולים וצריכים היו הנתבעים לצפות את כניסתו של המנוח לקומה השנייה וכן את גרימת הנזק כתוצאה מהותרת המטפה ללא קיבוע לבטח.

לטענת הנתבעים לא יכולים ולא צריכים היו לצפות את חדירתו לקומה ללא רשות ואת "התעסקותו" עם המטפה.

לחילופין, ניתקה התנהגותו את הקשר הסיבתי  בין התרשלותן לבין הנזק.

לחילופי חילופין, יש לייחס למנוח אשם תורם בשיעור ניכר.

17. הודעה לצד שלישי ותפקידו של גולודץ – לטענת הנתבעים שימש גולודץ כקבלן ראשי, היה בעל שליטה וממונה על עבודת המנוח והפר כלפיו חובות מתחום בטיחות בעבודה.

גולודץ מכחיש ששימש כקבלן ראשי, לטענתו הן הוא והן המנוח עבדו כקבלנים עצמאיים ופעולתו הסתכמה בהמלצה על המנוח לעבודת האינסטלציה. מכל מקום לא הפר חובות זהירות ואין קשר סיבתי בין פעולותיו לבין מות המנוח.

טענות הצדדים בעניין הנזק תובאנה בהמשך.

דיון

נסיבות התאונה

18. המנוח ודימה התיידדו על רקע עלייתם מברית המועצות לשעבר וחשבו על שיתוף פעולה עתידי בתחום השיפוצים. בינתיים, דימה, שעלה עם תואר שני בהנדסה אזרחית, סייע למנוח בעבודות שונות, כתב עבורו הזמנות עבודה בעברית וכך הגיע לעזור לו בשיפוץ בבניין מגדלור (סעיפים 2 – 8 לתצהיר דימה).

מדוע ירד המנוח לקומה השנייה?

19. המנוח החל לעבוד בשיפוץ כשלושה חודשים קודם לתאונה. ביום התאונה הגיע לחבר מים לקומה השלישית (הודעת גולודץ במשטרה, ת/9). במהלך היום נזקק לחלקי אינסטלציה ולכן הלך דימה לקניות עם גולודץ, שאף הוא נזקק לחלקים לצורך עבודתו. השוטרים שהגיעו לזירה סמוך לאחר התאונה, ביצעו צילומים וגבו הודעות. ואולם התובעים מתמודדים עם קשיים ראייתיים הנובעים מהיעדר עדי ראיה לתאונה, היעדר ליקוט ובדיקה של ממצאים חפציים  וממסקנות מכבידות של גופי החקירה.  
20. בהודעה ראשונה שנגבתה במקום, נשאל דימה אם המנוח דיבר על כך שהוא הולך לפרק את בלון הגז והשיב בשלילה. הוא נשאל אם הייתה להם עבודה או משהו אחר לעשות במקום בו נמצא המנוח והשיב בשלילה (נספח 8/ תובעים). למחרת בשעה 11:02 התייצב במשטרה מיוזמתו ומסר הודעה שנייה. לדבריו לפני יציאתו מהבניין אמר לו המנוח "שהוא יורד מקומה 3 לקומה 2 בשביל לבדוק את צינור המים לפני שהוא מנתק אותו שלא יקרה שום דבר" (נספח 9 / תובעים). בתצהירו הסביר שבעת מסירת ההודעה הראשונה, היה המום ורק בערב, נזכר בדברי המנוח. הנתבעים טענו כי גרסתו של דימה בהודעה השנייה "נולדה" בניסיון "לתקן" את גרסתו ממועד התאונה אך הם נמנעו מחקירתו על הסברו (עמ' 10). מדובר בטענה שהועלתה לראשונה בסיכומים ודי בכך לדחותה. מעבר לכך, עדותו של דימה הייתה עקבית, קוהרנטית, כללה תשובות מלאות ולא מתחמקות והותירה עלי רושם טוב ואמין.
21. המנוח ודימה ידעו על הצנרת העוברת בקומה השנייה וכבר ירדו לשם דרך המעבר הפנימי בעת הגשת הצעת המחיר. באותה עת ביקשו לבדוק אם הצנרת מתחברת לצנרת הראשית אך לא היו במקום סולמות ובבדיקה ויזואלית, לא מצאו חיבורים כאלה. דימה אישר שבדרך כלל בודקים חיבורים של צנרת בפיר ושהוא חושב, אינו בטוח, שהפיר בקומה השלישית יורד לקומה השנייה (עמ' 11). כעובדה, נמצאים הפיר והמונה המשותף במרחק של כ – 20 מטר ממקום התאונה, בשטח הציבורי, ליד המעלית (עדות קליצקי, עמ' 21). מכאן, שהגיוני לבדוק את החיבורים בפיר. ואולם, לדעתי אין בכך להוביל למסקנה שהמנוח ירד לצרכים זרים, אין בכך לשלול רצון לערוך בדיקה מקיפה יותר, לשיטתו (גם אם טעה לגבי החיבורים) בטרם ניתוק הצנרת.  קליצקי, שאינו בעל עניין בתוצאות המשפט, מסר בהודעתו במשטרה ש"בהחלט יתכן שהוא (האינסטלטור) בדק שם משהו שקשור לאינסטלציה המשותפת בין שתי הקומות" (נספח 14 / תובעים).  ברור שמדובר בסברה, אך היא מבטאת אפשרות סבירה שעומדת על כנה גם ללא דבריו. אוסיף כי ספק בעיני אם המנוח היה מיידע  את דימה על כוונתו לרדת לקומה השנייה לו היה בדעתו לפרק ולמעשה לגנוב את ראש המטפה.
22. בתמונות שצילם ביקלס כחודש לאחר התאונה (מס' 3 – 6) רואים שראש המטפה מחובר לגופו. מוגילובקין שכתב בחוות דעתו (עמ' 3) כי המנוח ניסה לפרק או לשבור את ראש המטפה, אישר בחקירתו שהראש נמצא מחובר. לדבריו איש אינו יודע מה היה המצב במועד התאונה (עמ' 56 – 57) אך בהיעדר טענה על הרכבה מחדש וכאשר גם יתר החלקים נותרו כמות שהיו במועד התאונה, סבורני שהתמונות משקפות את המצב במועד התאונה. פאלוך הצהיר שהבחין כי ראש המטפה מפורק מגופו (סעיף 4) ושהמנוח הוא שניסה לפרקו (סעיף 15). אלא שגרסה זו אינה מופיעה בהודעתו במשטרה (נספח 11 / תובעים) ומכל מקום נסתרת על ידי התמונות.

עד כאן, הצטברו ראיות נסיבתיות התומכות באפשרות של ירידה לקומה השנייה לצרכי עבודה ולא כדי לפרק ולגנוב את ראש המטפה.

23. כעת נבחן אם הצטברו ראיות נסיבתיות נגדיות ומה משקלן. המטפה נמצא בזירה כשהנצרה לידו וידית ההפעלה במצב "פתוח" ואולם לדעת ביקלס אין לדעת מתי נתקה הנצרה ועל ידי מי הוצאה. המטפה יכול להישאר מלא בגז גם ללא נצרה כל עוד הידית לא הורדה. בעת נפילה, במיוחד בהיעדר נצרה, יכולה הידית להשתנות למצב "פתוח" (עמ' 7 לחוות דעתו). מוגילובקין אינו חולק על כך. מכאן שמצב המטפה אינו מעיד על כך שהמנוח "התעסק" אתו.
24. קצין החקירות צברי הכין כבר באותו יום דו"ח ביקור בזירת עבירה (נספח 5 / נתבעים). בתארו את נסיבות התאונה כתב ש"מסיבה שאינה ידועה החליט להיכנס לשטח לא מאוכלס בקומת החנויות ושם התעסק עם בלון גז גדול.". בחקירתו מסר שאינו זוכר את האירוע והוא מניח שמסקנותיו נקבעו על סמך הממצאים בשטח (עמ' 23 – 25). בהחלט מתקבל על הדעת שלא יזכור את האירוע בחלוף השנים ולשם כך קיים תיעוד בתיק חקירה.
25. עיון בתיק מעלה שצברי התעלם מהודעתו של קליצקי, מהעובדה שמוסרי ההודעות, כולל פאלוך, לא ציינו שהמנוח "התעסק" עם המטפה, מהעובדה שראש הפליז נמצא מחובר למטפה, מהיעדר ממצאים פורנזיים כגון טביעות אצבעות ומהיעדר בדיקה של המטפה על חלקיו ושל קיבועו. היעדר ממצאים נבע בפשטות מאי – ביצוע בדיקות.  הותרת הדו"ח ללא שינוי מתעלמת מהודעתו השנייה של דימה למחרת. דומה שהמשטרה התמקדה בחשד למעשה פלילי, שללה אותו כבר ביום התאונה והשאירה את הבדיקה בנושא תאונת עבודה לאגף הפיקוח על העבודה. כך עולה ממכתבו של רס"ר יונתני ללבוביץ (נספחים 2 ו – 4 / נתבעים ועדות יונתני בעמ' 30). גם אם די במסקנות המשטרה כדי לסגור את תיק החקירה ללא הגשת כתב אישום, אין להן משקל ראייתי בתביעה שלפניי.  
26. חקירת התאונה יצאה "קירחת מכאן ומכאן" שכן אגף הפיקוח החליט להפסיק את בדיקתו. במכתבו מ – 31/10/06 (נספח 2 / נתבעים) מנמק לבוביץ את ההחלטה. מעבר למחזור מידע מחקירת המשטרה, מוסיף לבוביץ שבהגעתם למקום למחרת האירוע, "בשיחה עם השומר (בכניסה לבניין) נודע לנו, שקומה 2 בבניין, לא מאוכלסת כלל והיא סגורה באופן קבוע במנעול ולא מתבצעות שם שום עבודות.". לדבריו לא נמצאו במקום ממצאים המצביעים על קשר סיבתי בין מיקום הגופה לבין עבודתו של המנוח, המקום השתנה באופן מהותי ולא ניתן לבצע שחזור. ועוד לדבריו "לא ברור לנו איך הגיע המנוח לקומה 2, איך פתח דלת כניסה שהייתה נעולה ולאיזה מטרה הגיע לשם? לא ברור לנו ממה מת? אין עדי ראיה כלל לאירוע. כאמור לעיל, עקב חוסר מידע וחוסר ממצאים, אין אנו יכולים לערוך דו"ח חקירה ומצאנו לנכון לסגור את הנושא". בעדותו מסר שאינו זוכר את האירוע, אינו זוכר אם הוא זה שביקר במקום ואינו זוכר אם כתב על סמך היעדר ממצאים בזירה, על סמך בדיקה עצמאית או על סמך המידע שקיבל מהמשטרה. מבחינתו זו "חקירה משטרתית" מפני שיש שאלות רבות שאינן קשורות לעבודה ואין קשר סיבתי בין מקום העבודה למקום מציאת הגופה (עמ' 35 – 36). איני מצפה מלבוביץ לזכור את האירוע בחלוף השנים.
27. ואולם מכתבו מעורר תהיות לגבי טיב הבדיקה שביצעו אנשי אגף הפיקוח. הסתמכות על דברי השומר מלמדת שלא ביקרו בקומה השנייה, שהרי לו היו מבקרים, היו מגלים את המעבר הפנימי וכך הייתה נפתרת הקושיה הראשונה. לפיכך לצד הקביעות אודות שינוי מהותי של המקום, היעדר יכולת שחזור, היעדר מידע וממצאים יש להציב סימן שאלה עבה.  עיון בהודעות קליצקי ודימה במשטרה היה יכול להקל עליהם במעט את הטרדה הכרוכה בקושיה השנייה ולהציע להם אפשרות שהמנוח הגיע לשם למטרת עבודה. אם עיינו בהודעות, לא ברור מדוע התעלמו מהן ואם לא עיינו בהן, ממילא אין ערך למסקנה על היעדר קשר סיבתי לעבודת המנוח. המכתב נעדר משקל ראייתי.

הנתבעים לא הציגו ראיות לסתירת ראיות התובעים וטענתם אודות כוונת המנוח לפרק ולגנוב את ראש המטפה נותרה בגדר השערה בעלמא.

התובעים הצליחו להטות את מאזן ההסתברות לטובתם. 

האם ובאיזה אופן קובע המטפה לקיר?

28. פאלוך העיד במשטרה ש"פינינו את כל התכולה והבלון כיבוי אש שאני לא יודע אם היה מלא והותקן בזמנו ע"י חב' הביטוח, והושאר כאן. הוא היה מנותק מהמערכת. הבלון לא פונה. אין לי סיבה ." ( 11 / תובעים). הוא לא מסר שהמטפה היה מקובע או מחובר לקיר. במכתבו למבטחת למחרת התאונה, פירט כי "ניקינו את השטח מכל תוכן מלבד 1 בלוני הלון לכיבוי אש שנשארו בקומה (ת/14). גרסתו אודות קיבוע המטפה לקיר עלתה לראשונה בתשובה  לשאלון (63) ובהמשך, בתצהירו (סעיף 11 ). בחקירתו עמד על כך שהדר השאירה את המטפה לא מחובר אלא מקובע לקיר (עמ' 65). לשאלות מדוע המטפה אינו מקובע לקיר כמו המטפה השני ומדוע אין לצדו אותם אבזרי קיבוע (תמונות 7 – 8  מול תמונות 9 – 10) השיב שהמנוח פירק אותם. הוא לא ידע להשיב מדוע לא רואים בתמונות מנגנון קיבוע זהה (עמ' 67). אוסיף שלא הצביע על צנרת אליה היה המטפה מוברג, אם לשיטתו מדובר באותו קיבוע.
29. קליצקי תיאר בהודעתו במשטרה מצב שונה לחלוטין. הוא נשאל אם הבלון סתם עמד שם והשיב "הבלון הזה אני רוצה לדייק בשלב כשהם פרקו את כל המערכת בבניין וכשהכל פורק שמו את הבלון הזה שם.". הוא נשאל האם הבלון היה מחובר בדרך כלשהי לקיר והשיב חד משמעית: "לא. הבלון הועבר לשם אני מניח, יחד עם החלקים שהיו אמורים לקבע אותו. אבל הוא לא היה מחובר שם רק סתם עמד .". (15 / תובעים). הנתבעים לא חקרו את קליצקי על דבריו אלה. העדפתי את גרסתו על פני גרסת פאלוך הן בהיותו עד אובייקטיבי והן לאור עיתוי העלאתה. בתמונות שצילם ביקלס (מס' 7 – 8) נראה המטפה "שוכב" במקביל לקיר גבס כשבגובה של כ – 170 ס"מ נראה פתח שבר בקיר וליד המטפה מונחת טבעת הריתום שלו בצבע אדום (עמ' 4 לחוות הדעת). ביקלס מציין שהטבעת נתלשה במועד בלתי ידוע ממקומה בקיר (עמ' 7). לא ניתן לקבוע שעובר לתאונה היה המטפה מחובר לקיר בנקודה זו ולא ניתן לקבוע שמשם, עובר לתאונה, נתלשה הטבעת. על המנוח נמצאו בין היתר שני אולרים, אך דבר בזירה אינו מרמז על כך שנעשה ניסיון לפרק קיבוע או חיבור, באמצעותם או באמצעות כלים אחרים.

התובעים הוכיחו שהמטפה " עמד סתם" ולא היה מקובע או מחובר לקיר.

סעיף 38 לפקודה – דבר מסוכן

30. סעיף 38 קובע כי כאשר הוכח שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה.
31. התובעים מייחסים את המסוכנות למטפה עצמו ולא לגז. המטפה נמצא בבעלות הנתבעות ובנכס שלהן. הפסיקה אינה עומדת עוד על התנאי כי הדבר "נעזב" או "נמסר" בעת גרימת הנזק (ישראל גלעד, דיני הנזיקין – גבולות האחריות, כרך ב', 1292). מטפה מקובע לבטח אינו דבר מסוכן מטבעו. עם זאת מדובר בחפץ גבוה בעל בסיס צר יחסית (178 ס"מ X 30 ס"מ). בעמדו במצב אנכי ללא קיבוע, הוא עלול לאבד את יציבותו, ליפול ולגרום לנזק (השוו, ת.א. (חי') 1901/87 אלון נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות, פ"מ תשנ"ה (3), 341, 347). לא מיותר לציין שהמטפה לא נבדק לאורך השנים כך שאין לשלול אפשרות שהגורם לנפילתו נעוץ גם בבלאי. סבורני כי ניתן לראות בנפילתו "הימלטות". מכאן שחל סעיף 38 ועל הנתבעות להראות שלא התרשלו לגבי המטפה. למקרה שהמטפה אינו דבר מסוכן, אבדוק את יתר בסיסי האחריות.

סעיף 41 לפקודה – הדבר מעיד על עצמו

32. סעיף 41 קובע כי כאשר הוכח שלתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה.
33. אי-הידיעה היא זו של המנוח ולא של התובעים הבאים בנעליו. על התובעים להוכיח שלא היו בידו האמצעים לדעת וממילא לא ידע את נסיבות התאונה (ע"א 224/51 פריצקר נ' פרידמן, פס"ד ז, 674, 678). לא שוכנעתי כי המנוח נעדר היה אמצעים לדעת את נסיבות התאונה. מאחר שלא מתקיים התנאי הראשון, אין צורך לבחון את שאר התנאים בסעיף.

רשלנות

34. חובת זהירות מושגית – בעלים ומחזיק במקרקעין חב חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים במקרקעין בשל מצבם, תחזוקתם או תיקונם (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113, 124-125; ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ (2) 111, 123, רע"פ 4348/08 מאיר נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו). על פי סעיף 37 לפקודה, האחריות לא תחול כלפי מי שנכנס למקרקעין כמסיג גבול, אלא אם הוכיח התובע שנכנס בתום לב ובלי כוונה לעבור עבירה או לעשות עוולה.
35. בענייננו מדובר בהסגת גבול מינורית. המנוח נכנס לקומה השנייה ללא נטילת רשות ואולם קליצקי שידע על השיפוצים בקומה השלישית לא אסר על הכניסה, בין בעל פה ובין באמצעות שילוט. הדברים יפים מכוח קל וחומר לגבי פאלוך, שגם אם לא התוודע לשיפוצים בקומה השלישית, שהה בבניין בשגרה וודאי היה מודע לעובדה שהקומה השלישית כבר אינה בבעלות הנתבעות. הקומות חלקו עדיין צנרת משותפת והייתה זיקה בין כניסתו של המנוח לקומה השנייה לבין עבודתו באותו יום. שוכנעתי כאמור שכניסתו הייתה בתום לב ובלי כוונה לעבור עבירה או לבצע עוולה.
36. חובת זהירות קונקרטית – בעלים ומחזיקים במקרקעין אחראים במקרים בהם נגרם נזק למבקרים במקרקעין עקב סיכונים וליקויים הטמונים בהם כאשר הייתה להם יכולת לדעת אודותם ולפעול להסרתם או לתיקונם (ע"א 7436/13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פורסם בנבו).
37. הנתבעות החליטו מסיבותיהן להשאיר את המטפים בקומה השנייה. מאחר שכך, מחובתן היה לנקוט באמצעי בטיחות סבירים, לדאוג לקיבוע לבטח של המטפה אל הקיר או לסלקו או למנוע כליל את הכניסה לקומה השנייה. קביעת חובות קונקרטיות ורמת זהירות אינה מותנית בקיומם של תקנים. ניתן להסתפק במבחני הצפיות הרגילים (עם או בלי מבחני סיכון ושכל ישר), כאשר בגדר השיקולים יש להביא בחשבון שבנסיבות המיוחדות של המקרה, עלות מניעת הנזק פחותה בהרבה מתוחלת הנזק.
38. עקרונית צריך תופס מקרקעין לקחת בחשבון הימצאות של מסיג הגבול. עם זאת ייתכנו מקרים שהחובה לא תתקיים שכן המזיק לא צריך היה, בנסיבות המיוחדות של המקרה, לצפות לנוכחותו של מסיג הגבול. מעבר לתנאי הבסיסי של צפיות טכנית, יש לבחון האם מתקיימת צפיות נורמטיבית, היינו, האם אדם סביר במקומו של מזיק יכול היה לצפות לנוכחותו של מסיג הגבול במקום הסיכון (ע"פ 186/80 יערי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (1) 769, 781 – 782).
39. בענייננו מתקיימת כמובן צפיות טכנית. הותרת המעבר הפנימי פתוח מקימה גם צפיות נורמטיבית. למעשה, האפשרות שלא ייעשה שימוש במעבר הפנימי, היא האפשרות הפחות ריאלית. ניתן אף לסבור שהתנהגות הנתבעות מתקרבת למתן רשות במשתמע לבעלי הקומה השלישית או למי מטעמם לרדת אל הקומה השנייה. העובדה שהמנוח לא ראה לבקש רשות לפני ירידתו לקומה השנייה מתיישבת עם מצג שכזה ומכל מקום עם הבנתו אודות היעדר איסור.
40. קשר סיבתי – די בצפיות של דרך עלילתו ותהליך גרימתו הכלליים של סוג הנזק. כאשר אירע הנזק עקב מעורבותו של גורם זר, יש לבחון את הצפיות גם ביחס להתערבות ולאופן ההתערבות (ע"א 350/77 כיתן בע"מ נ' וייס, פ"ד לג (2) 785, 803).
41. בענייננו, האפשרות המסתברת ביותר היא שלתאונה קדם מגע בין המנוח למטפה. הותרת המטפה במצבו, בהחלט מקימה צפיות למגע אדם בו, לאפשרות שייפול עליו ולראיה, גם לטענת הנתבעות היה צורך לקבעו לקיר. התנהגות המנוח הייתה ניתנת לצפייה טכנית ונורמטיבית ולא ניתקה קשר סיבתי.

הנתבעות התרשלו כלפי המנוח וקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין מותו.

אחריותו האישית של פאלוך

42. היותו של אדם אורגן של תאגיד אינה מחסנת אותו מפני הטלת אחריות בנזיקין. הטלת אחריות אישית אינה מצריכה הרמת מסך. פעולה עוולתית של אורגן מקימה אחריות אישית כפולה, שלו ושל החברה (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח (5), 611, 698, ע"א 6507/11 מפעלי לוקי לבנייה בע"מ נ' ג.ד עיט חברה לשירותים בע"מ, פורסם בנבו).
43. בהודעתו במשטרה מסר פאלוך כי הוא "בעל הבית של הצד הדרומי כול השטח בו אירע האירוע...". אני מוכנה להניח שבדבריו אלה התכוון לבעלות של החברות. ואולם הוא  מנהל את נכסיהן מתוך הבניין מכאן, שיש לו יכולת פיקוח ושליטה על הנעשה במקום.  מעורבותו הפעילה  בניהול יוצרת יחסי שכנות בינו לבין המבקרים במקום ומטילה עליו חובת זהירות מושגית.
44. לחובה המושגית מצטרפת חובה קונקרטית. פאלוך העיד כי הוא המוציא והמביא מטעם החברות בכל הקשור לטיפול, תחזוקה וניקיון והוא גם זה שנתן הוראות ופיקח על "גילוח" הקומה השנייה לאחר עזיבתה של הדר (עמ' 66 - 65). משמע, הוא האחראי להותרת המטפה במצבו ולאי – קיבועו והוא גם האחראי להשארת המעבר הפנימי פתוח במודע (תשובתו לשאלות 84 – 85 בשאלון).

במקביל לאחריות הנתבעות מכוח חזקת רשלנות ומכוח רשלנות, קמה לפאלוך אחריות אישית.

הסתכנות מרצון אשם תורם

45. נטל השכנוע מוטל על הנתבעים. הסתכנות מרצון משמעה נכונות לשאת בתוצאות המשפטיות הכרוכות בהסתכנות, ולכך לא הניחו הנתבעים תשתית.
46. אשר לאשם תורם, הנתבעים מבקשים ללמוד מפציעותיו של המנוח בגרון וביד, ש"התעסק" עם המטפה ושבניסיון לפתוח את ראשו, השתחרר גז וגרם לתאונה. הטענה לגבי ניסיון לפרק את הראש נדחתה כאמור. הסברות אודות השתחררות גז אינן מגובות בראיות, שכן הצדדים הגישו חוות דעת מומחי בטיחות שאינם בקיאים בתכונות המטפה.
47. כאמור, האפשרות המסתברת ביותר היא שקדם לתאונה מגע של המנוח עם המטפה. השאלה הראשונה היא האם בנסיבות העניין נהג כאדם סביר. לדעתי יכול היה לראות, ודאי כבעל מקצוע, שמדובר במטפה המכיל גז, אשר אינו מקובע לבטח ונוכח מידותיו, לצפות אפשרות שייפול עליו. לכן היה עליו להימנע ממגע עמו ומשלא פעל כך, יש לייחס לו אשם. השאלה השנייה היא מהי חלוקת האחריות בינו לבין הנתבעים לפי מבחן האשמה המוסרית (ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח (1) 1, 21 – 22). בהביאי בחשבון את מכלול הנסיבות והנתונים, סבורני שיש להטיל על המנוח אשם תורם בשיעור 25%.

אחריות גולודץ

48. גם כאן מוטל נטל השכנוע על הנתבעים. גולודץ העיד שהמליץ על המנוח בפני מר יורי אייגר, נציג VGM: "הוא שאל אותי אם יש לך אינסטלטור, אז המלצתי על חבר שלי ונתתי לו את הטלפון שלו" (עמ' 53). גולודץ היה איש הקשר בין אייגר לבין קליצקי (עמ' 54). הוא נשאל האם קישר בין יורי לבין בעלי המקצוע ותחילה השיב "לא. יורי אמר לכל אחד מה צריך לעשות. אני לא הייתי מדבר ביניהם. מקסימום הוא ביקש לפעמים שאגיד לו כמה נקודות חשמל יש, יש נקודה אינסטלציה או נקודה חשמל, אז כשאצל יורי הייתה בעיה הוא שאל אותי כמה יש שמה נקודות כדי להסביר נגיד לאנשים אחרים מה צריך לעשות." (עמ' 53). בהמשך העיד ש"בכל בנייה יש בן אדם אחד שיותר קרוב לזה, אז הוא לפעמים מבקש ממני, אז אם זה נקרא איש קשר, אז אפשר לומר שאני הייתי איש הקשר, אם הוא ביקש משהו ממישהו מצבעי, אני אומר בסדר, אני אעביר לצבעי מה שאתה רוצה" (עמ' 54).  – 54).
49. פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל - 1970 ותקנות הבטיחות בעבודה שהותקנו מכוחה, נועדו להבטיח שסביבת העבודה תהא מקום מוגן ובטוח עבור כלל הנפשות הפועלות במקום העבודה, בין אם מדובר בעובד שכיר, ובין אם מדובר בקבלן עצמאי. משעה שבעל נכס או מי שבעל הנכס ייפה את כוחו הטיל את ביצוע הבניה על קבלן ראשי אחד, יראו בקבלן הראשי כמבצע הבניה ובהתאם, תעבור האחריות הנגזרת מכוח תואר זה לכתפיו. תקנה 6 לתקנות מוסיפה וקובעת כי מינוי קבלני משנה לא יגרע מאחריותו של הקבלן הראשי, שיוסיף להיחשב מבצע הבניה. התקנות מבטיחות כי בכל רגע נתון יהיה גורם שיישא באחריות למילוי הוראות הבטיחות (ע"א 1062/15 והבי נ' כמאל נזאל, פורסם בנבו).
50. גולודץ המליץ בפני אייגר על בעלי מקצוע ושימש איש קשר בינם לבין הגורמים בשיפוצים אך לא שוכנעתי ש VGM הטילה עליו את ביצוע הבנייה ושהפך לקבלן ראשי. בעיניי, אך טבעי הוא כי בשל היכרותם הקודמת של גולודץ ושל אייגר, המלצותיו על בעלי מקצוע תתקבלנה בפתיחות. אפילו הייתי קובעת שגולודץ שימש כקבלן ראשי, איני רואה כיצד יכולים הנתבעים לשתף אותו באחריות בגין סיכון בטיחותי שנוצר על ידיהם באופן בלעדי ואינו קשור לתנאי הבטיחות בעבודת השיפוצים.

ההודעה לגולודץ נדחית.

נזק

51. התובעות ירשו את המנוח בהתאם לצו ירושה כדין כדלקמן: אלמנה – 50%, תובעת 2 – 25% ותובעת 3 – 25%. אין חולק על כך שהפיצוי בתביעת העיזבון גבוה מהפיצוי בתביעת התלויות. המחלוקת העיקרית סבה על כושר השתכרותו של המנוח נוכח ההיסטוריה התעסוקתית שלו מחד ומאידך, מותו זמן קצר לאחר שפתח עסק עצמאי.

השתכרות וכושר השתכרות של המנוח

52. המנוח נולד באוקראינה ב - 18/10/73, למד מסגרות והנדסאות ובשנת 2000 עלה ארצה. בין השנים 2001 - 2006 עבד אצל מעבידים שונים, למעט בשנת 2005 שאז היה מובטל. שכרו החודשי הממוצע (נומינלי, בנטרול שנת 2005) הגיע ל – 4,400 ₪.
53. בינואר 2006 קיבל תעודת הסמכה במיכלי הדחה מפלסאון בע"מ והחל לעבוד כשרברב עצמאי. בסביבות חודש יוני, פתח תיקים בביטוח לאומי ואצל רשויות המס תחת הגדרת "עוסק פטור" כשהוא מלווה בייעוץ חשבונאי של סורקין (תצהיר סורקין). לתצהירו צירף סורקין כרטסת הנהלת חשבונות, דו"ח רווח והפסד שהוכן לאחר התאונה ו – 18 הזמנות עבודה עם מספרים עוקבים, מאמצע חודש יולי ועד אמצע חודש ספטמבר 2006. (ההזמנות 001 – 004 נושאות תאריכים משנת 2007, שאז כבר לא היה המנוח בין החיים, ולפי ההקשר מדובר בטעות סופר). סכום ההזמנות גם יחד מגיע ל – 15,468 ₪ וחלקן, כך הצהיר דימה (סעיף 22 לתצהירו) הושלמו על ידו לאחר התאונה. בדו"ח רווח והפסד נרשמו הכנסות בפועל של 10,930 ₪ וקניות בסכום 3,354 ₪. הצדדים הקדישו מקום להכשרתו של המנוח בסנפלינג ותכניתו, כך לפי התובעים ודימה, להתמחות בעבודות אינסטלציה בגובה. לטענת הנתבעים מדובר בהרחבת חזית שכן הטענה לא עלתה בכתב התביעה. סבורני שלא היה צורך בפירוט בכתב התביעה, הרי לא מדובר בטענה משפטית או בעובדה המקימה עילה או משליכה על עילה. מכל מקום, התובעים לא הביאו נתונים ולו לכאוריים ביחס לרמות ההשתכרות בעבודות אינסטלציה בגובה ואיני רואה השלכה ממשית לתוכנית. ההכנסה החודשית הממוצעת בתקופה הקצרה בה פעל העסק עמדה על 4,500 ₪ - 4,570 ₪.
54. מדובר בהכנסות נמוכות ואולם הן משקפות עסק בראשית דרכו, ואין ללמוד מהן על הפוטנציאל העסקי. לטענת הנתבעים היה המנוח בעל ותק של שנים בשוק העבודה ובנסיבותיו נוצרה היסטוריה המאפשרת שומה ספציפית על פי נתוני השתכרותו עד התאונה. דעתי שונה. המנוח עלה ארצה בגיל 27 כשהוא נעדר הכשרה מקצועית מוכרת ואין להתפלא על כך שבמהלך שש השנים הבאות השתכר שכר מינימום.  החלטתו לפתוח עסק עצמאי הייתה צעד לכיוון הגדלת הכנסותיו. לראיה, כבר בחודשיים הראשונים לפעילות העסק, עם לקוחות מזדמנים, הגיע לאותה רמת השתכרות. סבורני שאלמלא מותו, היה המנוח מגדיל את הכנסותיו. לטענת התובעים הייתה הכנסתו החודשית משביחה כדי 12,000 ₪ – 18,000 ₪. גם כאן דעתי שונה. התובעים לא הציגו נתונים לביסוס טענתם ובהינתן גילו ונתוניו בעת החדירה לשוק, לא שוכנעתי שהיה משתכר בגובה השכר הממוצע במשק.   אעמיד את השתכרותו החודשית בשלוש השנים הראשונות לפעילות העסק (עד 15/7/09) על 6,000 ₪  ומאז ועד הגיעו לגיל 70, בהיותו עצמאי - על 8,000 ₪.
55. בהיות המנוח עצמאי, אין לפסוק פיצוי נוסף בגין הפסד הפרשות לזכויות סוציאליות.

הכנסת האלמנה וקופה משותפת

56. עובר לתאונה הייתה האלמנה עקרת בית, טיפלה בבנותיהם הקטנות שלה ושל המנוח ונסמכה עליו לפרנסת המשפחה.
57. לאחר מותו, ילדה עוד שתי בנות והיא עדיין מפרנסת יחידה. את תצהירה ערכה ב – 7/11/13 והצהירה ש"שנה וקצת" לפני כן החלה לעבוד כספרית במשרה חלקית (סעיף 10.3 לתצהירה). בחקירתה מסרה שהיא משתכרת 4,000 ₪ לחודש (עמ' 44). מאחר שעלייה בהכנסת האלמנה לאחר התאונה אינה רלוונטית בתביעת העיזבון, אין לדבר השלכה מעשית. עם זאת אעיר, שאותה הכנסה מכלכלת כיום שתי בנות נוספות וקשה לראות בה תרומה לקופה המשותפת.

סיכום ביניים: הקופה המשותפת לצורך תביעת העיזבון מורכבת מהכנסות המנוח בלבד – 6,000 ₪ לחודש עד 15/7/09 ומאז ועד הגיעו לגיל 70 – 8,000 ₪ לחודש.

58. לאור הזהות בין התלויות ליורשות, אין צורך למיין את ראשי הנזק.

הוצאות קבורה והוצאות הכרוכות בקבלת צו ירושה

59. התובעות הגישו קבלות על הוצאות קבורה בסך 7,500 ₪. בנוסף הן מבקשות לפסוק 7,500 ₪ בגין סכומים ששולמו (והגישו אסמכתאות) במסגרת הליכים להסדרת רישומו של המנוח כאביה של התובעת 2 ולהוצאת צו ירושה. הנתבעים מסכימים לפצות אותן כדי הסכומים הרלוונטיים לשיטתם, הוצאות קבורה. הקשר בין התאונה לבין הסדרת רישומו של המנוח כאביה של התובעת 2 הוא קשר עקיף בלבד. עם זאת אני מוכנה להביא בחשבון, בהתאם למקובל בפסיקה, הוצאות מסוימות מעבר להוצאות קבורה ולפיכך אפסוק לתובעות 12,000 ₪.

שנים אבודות

60. המנוח יליד 18/10/73; האלמנה ילידת 12.3.70; תובעת 2  ילידת 9/8/04;  תובעת 3 ילידת 17/2/03.

מוסכם כי יש לערוך חישוב "דינאמי" לפי שיטת הידות (מנוח, כל אחת מהתלויות, משק בית וחיסכון בניכוי ידת המנוח). עוד מוסכם כי יש לחשב לכל אחת מהבנות 1/3 ידה בין הגילאים 18 ל – 20.

61. התובעות מבקשות לפסוק בנוסף 1/3 ידה בין הגילאים 20 – 22 אך לא הביאו ראיות של ממש על כוונת המנוח לתמוך בהן מעבר להנחה העובדתית הרגילה, היינו, עד תום השירות הצבאי (השוו, ע"א 8181/06 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון אטיאס, פיסקה 12, פורסם בנבו). לפיכך עתירתן זו נדחית.
62. הצדדים שהגישו בעבר תחשיבים אקטואריים, כל אחד לשיטתו ובהתאם לנתוניו, יגישו חוות דעת אקטוארית בהתאם לפסק הדין.

אובדן שירותי בן זוג ואב

63. התובעות, במסגרת תביעתן כתלויות, טוענות לפיצוי בגין אובדן שירותי בעל ואב. לפי תצהיר האלמנה, היה המנוח בן זוג ואב אוהב ומסור. יחד עם מאמציו לקדם את המשפחה מבחינה כלכלית, הקדיש לה את מלוא זמנו הפנוי, מרצו ויכולותיו. זאת בין אם מדובר בכסף, בין אם מדובר בעזרה בטיפול ובחינוך הבנות, ובין אם מדובר בבילויים משותפים, בתחזוקת הבית, בעבודות הבית ובסידורים. בחקירתה מסרה שהיה נעדר שעות ארוכות מהבית לרגל עבודתו אך לפעמים, כשלא הייתה לו עבודה, היה יושב בבית כמה ימים (עמ' 43).
64. התובעות מבקשות לפסוק בגין ראש נזק זה סך של 300,000 ₪. לטענת הנתבעות, תרומתו של המנוח הייתה מינורית נוכח שעות עבודתו הארוכות ולכן הן מציעות 20,000 ₪. בהתחשב במכלול הנתונים ובהם שעות עבודתו הארוכות של המנוח מחד, ותרומתו למשפחה הצעירה מאידך, מצאתי לפסוק לתובעות 200,000 ₪ (השוו, ע"א 9788/07 עיזבון המנוחה מרמש נ' ד"ר שלזינגר, פורסם בנבו).

כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים

65. התובעות מבקשות לפסוק 250,000 ₪ בגין כאב וסבל שחווה המנוח בדקות האחרונות של חייו וסכום נוסף של 250,000 ₪ בגין קיצור תוחלת חיים. הנתבעים מצדם טוענים כי מותו של המנוח בא עליו באופן פתאומי, הוא לא חווה כאב וסבל ולכן אין לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. אשר לקיצור תוחלת חיים, הם מציעים לפסוק 100,000 ₪.
66. המנוח נמצא ללא רוח חיים סמוך לאחר שמיעת הפיצוץ בבניין. עם זאת, וגם לאחר עיון במסמכים אליהם הפנו הנתבעים (דו"ח מד"א, הודעת פטירה וחוות דעת ד"ר זייצב מהמכון הפתולוגי), לא ניתן לשלול שחווה, ולו לזמן קצר מאוד, כאב וסבל.

מצאתי לפסוק לתובעות בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים 300,000 ₪. 

ניכויים

67. אשם תורם – 25%
68. קצבת שאירים (705,472 ₪ נכון ל – 3/12/15).

סוף דבר

התביעה מתקבלת. חישוב הסכום הפסוק ופסיקת הוצאות משפט ייערכו לאחר שהצדדים יגישו תחשיב או חוות דעת אקטוארית עדכנית ולאחר שהמוסד יעדכן את סכומי תביעתו.

ההודעה לצד שלישי נגד גולודץ נדחית. הנתבעים יישאו בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום,  כ"ה שבט תשע"ז, 21 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.

ניתן היום,  כ"ה שבט תשע"ז, 21 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.

חתימה