פס"ד דחיית ערעור על פסד לביטול מזונות

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 7.12.23 (כב' השופטת תמר סנונית פורר בתלה"מ 57957-02-22) שקיבל את תביעת המשיב לביטול חיובו בתשלום מזונות בנם הקטין של הצדדים החל מחודש אוגוסט 2021 ואילך והורה למערערת להשיב את תשלומי המזונות שהמשיב שילם לה מאותו מועד.

א.רקע עובדתי

1.לצדדים בן משותף אחד, יליד 2012 (להלן: הקטין).

2.בין הצדדים מתנהל סכסוך בעצימות גבוהה בנוגע לקטין כבר יותר מעשור והתקיימו הליכים משפטיים רבים.

3.ביום 4.8.17 ניתן פסק דין (תמ"ש 18524-05-16) שבו נקבע שהמשיב (להלן גם: האב) ישלם לידי המערערת (להלן גם: האם) מזונות ומדור עבור הקטין בסך של 2,900 ₪ לחודש וכן מחצית מהוצאות החינוך והבריאות של הקטין (להלן: פסה"ד המקורי למזונות). בעת שניתן פסק דין זה, היו לאב זמני שהות מצומצמים עם הקטין: פעם אחת באמצע השבוע למשך שלוש שעות וכל סופ"ש שני (לינה אחת) וזאת בהתאם לפס"ד בנושא המשמורת שניתן ביום 1.11.16.

4.ביום 12.7.20 ניתן פסק דין שקבע זמני שהות נרחבים לקטין עם האב. בעקבות ערעור שהוגש על פסק הדין הנ"ל, ניתן בבית משפט זה פסק דין ביום 16.12.20 שקבע חלוקת זמני שהות שווים בין שני ההורים.

5.בעקבות הליך נזקקות שהופעל כלפי הקטין, הקטין עבר ביום 26.7.21 למרכז חירום, בהתאם להחלטת ביהמ"ש קמא מיום 13.7.21.

6.במסגרת ערעור שהגישה האם על ההחלטה הנ"ל, התקיים בפני דיון ביום 7.12.21 (ענ"א 47059-11-21) ובמסגרתו הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הקטין יוצא לאלתר ממרכז החירום ויעבור להתגורר אצל האב והאם תקיים עם הקטין הסדרי שהות מצומצמים בפיקוח.

7.בחודש פברואר 2022 הגיש האב תביעה לביטול המזונות בעקבות שינוי נסיבות מהותי (להלן: התביעה). לטענתו, בפסק הדין המקורי למזונות נפסק שסכום המזונות נקבע בהתבסס על כך שהמשמורת על הקטין היא בידי האם ובהתחשב בזמני השהות שהיו באותה עת. האב טען שמאז מתן פסק הדין המקורי למזונות חל שינוי נסיבות מהותי בהסדרי השהות ולכן אין כל הצדקה שהוא ימשיך לשלם מזונות עבור הקטין לידי האם. האב עתר לביטול המזונות באופן רטרואקטיבי והותרת החיוב בדבר תשלום מחצית מהוצאות החינוך והבריאות של הקטין ע"י כל אחד מההורים. כמו כן, האב טען בתביעה שקיים שינוי נסיבות נוסף מאז מתן פסק הדין המקורי למזונות וזאת עקב כך שנולדו לו עוד שני ילדים נוספים.

8.לטענת האב, אין כל הצדקה שבמצב שבו הקטין מתגורר אצלו והוא נושא בכל צרכיו, הוא יצטרך להמשיך ולהעביר לאם את תשלומי המזונות שנפסקו בפסה"ד המקורי למזונות, שעה שהאם רואה את הקטין כמה פעמים בשבוע במרכז הקשר. האב טען שלמרות שהקטין מתגורר עמו, האם ממשיכה לגבות ממנו את המזונות בלשכת ההוצאה לפועל. לדבריו, הוא המתין עם הגשת התביעה על מנת שלא להגביר את גובה הלהבות ולאור הסתת האם את הקטין. האם התנגדה לתביעה וטענה שיש להותיר את פסה"ד המקורי למזונות על כנו.

9.ביום 16.4.23 ניתן פסק דין נוסף שקבע שהחל מיום 30.4.23 יחודשו הסדרי השהות השוויוניים של הקטין עם ההורים, בהתאם לפסק הדין שניתן בבית משפט זה ביום 16.12.20, כמפורט לעיל.

10.ביום 7.12.23 ניתן פסק הדין מושא הערעור (להלן: פסק הדין) שבמסגרתו ביהמ"ש קמא קיבל את התביעה וקבע שחיובו של האב בתשלום מזונות הקטין בטל החל מחודש אוגוסט 2021 ואילך ועל האם להשיב לאב את הכספים שגבתה עבור המזונות החל מחודש אוגוסט 2021.

11.המערערת לא השלימה עם פסק הדין והגישה את הערעור שלפנינו.

ב.תמצית פסק הדין

1.הוכח שינוי נסיבות מהותי בזמני השהות של האב עם הקטין מאז שניתן פסה"ד המקורי למזונות ולכן יש לשוב ולבחון את גובה דמי המזונות לפי בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.17) (להלן: הבע"מ) בהתחשב ביחס הכנסות הצדדים, זמני השהות של כל אחד מההורים עם הקטין וצרכי הקטין.

2.האב לא צירף לתביעה מסמכים המעידים על מצבו הכלכלי והרצאת הפרטים שהגיש "הייתה חסרה ולא כללה פרטים בנוגע להכנסות זוגתו החולקת עמו משק בית משותף". להרצאת הפרטים ולתצהיר העדות הראשית האב צירף תלושי משכורת שלו בלבד, תדפיס חשבון בנק על שמו וכן את תדפיס חשבון הבנק המשותף לו ולזוגתו. בחקירתו, "נמנע האב מלהבהיר את מצבו הכלכלי לאשורו" ולמשל, הוא טען שפרע חוב של מיליון ₪ ואולם הוא לא ציין זאת בכתבי טענותיו וטען שאין בידיו ראיות לקיומו של החוב.

3.מתדפיסי חשבונות הבנק של האב עולה שהוא אינו מצוי במצוקה כלכלית. "האב נמנע מגילוי מידע כלכלי הנוגע לזוגתו עמה הוא חולק משק בית משותף, לא פירט לגבי הכנסת זוגתו, נמנע מהבאת מסמכים המעידים על הכנסתה ועל מצבה הכלכלי והתחמק מלהשיב בענייניות בנוגע למצבו הכלכלי". מנגד, טענות האם שהאב משתכר פי שלושה ממנה וכי זוגתו משתכרת מעל 50,000 ₪ בחודש, לא הוכחו.

4.מצבו הכלכלי של האב השתפר מאז מתן פסה"ד המקורי למזונות. לאב משרה קבועה באוניברסיטה, הכנסתו עלתה, הוא רכש רכב ופרע את חובותיו. הכנסתו הפנויה של האב היא לפחות 17,354 ₪ לחודש ויש לקחת בחשבון את "אי הגילוי המלא של האב לגבי מצבו הכלכלי ולתת לכך משקל מתאים". האב וזוגתו משלמים שכר דירה בסך של 5,850 ₪ לחודש.

5.האם היא ד"ר לx ועובדת בהיקף של חצי משרה כמרצה. האם עובדת בין יום אחד לשלושה ימים בשבוע וזאת לטענתה בשל עיסוקה בהליכים המשפטיים והעדר גמישות מצד האב בזמני השהות. האם לא צירפה לכתב הגנתה מסמכים המעידים על מצבה הכלכלי והרצאת הפרטים שהגישה הייתה חסרה ולא כללה פרטים בנוגע לבן זוגה. האם צירפה תלושי משכורת שלה בלבד וכן טופס שמהותו אינה ברורה ביחס להחזרי מס שמקבל בן זוגה מהרשויות בx. בבעלות האם ובן זוגה בית פרטי בx והחזר המשכנתא עומד על כ – 7,000 ₪ לחודש. האם העידה שרכשה עבור הקטין ציוד נגינה בשווי עשרות אלפי ₪, טרקטורון, טלפון נייד מסוג איפון, מחשב אישי ועוד מוצרי מותרות. האם צירפה אסמכתאות המעידות על חלק מההוצאות.

6.טענת האם שהיא מצויה במצוקה כלכלית "אינה מתיישבת עם ההוצאות הנטענות על ידה" והחזר המשכנתא עולה לבדו על הכנסתה הנטענת. האם נמנעה מלצרף "מסמכים בסיסיים הנדרשים בתביעת מזונות ולא גילתה פרטים לגבי כלל מקורות הכנסתה...סך הוצאותיה החודשיות אינה מתיישבת עם הכנסתה הנטענת". יש להעמיד את פוטנציאל הכנסת האם על סך של 16,000 ₪ לחודש נטו "כאשר יש לקחת בחשבון את אי הגילוי המלא של האם לגבי מצבה הכלכלי ולתת לכך משקל מתאים".

7.בין ההורים יש פער הכנסות של כ – 1,400 ₪ נטו לחודש לטובת האב ואין מדובר בפער משמעותי. "יש להביא בחשבון כי שני הצדדים לא הוכיחו את הכנסות בני זוגם החיים עימם ושניהם לא גילו באופן מלא ומהימן את מצבם הכלכלי לאשורו. שני הצדדים נמנעו מהבאת ראיות פשוטות, ישירות וברורות שבשליטת כל אחד מהם. ההתרשמות מהראיות שכן צורפו ומחקירת הצדדים, שמצבם הכלכלי של שני הצדדים איתן והשתפר בשנים שחלפו ממועד פסק הדין למזונות". לכן, אין מקום להתחשב בפער זה בחישוב גובה המזונות ויש לראות את הכנסות הצדדים מכלל המקורות כזהות.

8.הקטין חיי ברמת חיים גבוהה וצרכיו בשני הבתים מסופקים ביד רחבה וללא צמצום. לאור זמני השהות השווים, אין מקום לחייב את האב בנוגע להוצאות תלויות השהות. בכל הנוגע להוצאות שאינן תלויות שהות "לא שוכנעתי כי יש הורה שנושא יותר מההורה האחר בהוצאות אלה של הקטין ואיש מהם לא הוכיח זאת בצורה מספקת". מאחר שאין פערי השתכרות בין ההורים, אין מקום לחיוב מדור. צורכי הקטין מסופקים במלואם בשני הבתים והמחלוקת בנושא המזונות "חורגת מעבר לצורך לספק את צורכי הקטין אלא משמשת עבור הצדדים כר להמשך הקונפליקט ביניהם". טובת הקטין הינה "בסיום חיוב המזונות" שמהווה מקור להתחשבנות ולקונפליקט חריג בין ההורים. לכן, אין מקום להמשיך את חיוב האב לשלם לידי האם מזונות לקטין.

9.בכל הנוגע למועד תחילת ביטול החיוב במזונות – טענת האם שגם בתקופה שהקטין שהה במרכז החירום היא נשאה לבדה במלוא הוצאותיו לא הוכחה. גם את טענתה שהחל מחודש ספטמבר 2021 הקטין חלק את זמנו בין ההורים והוא לן במרכז החירום רק לילה אחד, אין לקבל, מאחר שטענה זו אינה תואמת את דיווחי מרכז החירום ואת ההתנהלות שהייתה בפועל.

10.אכן, הכלל הוא שלא משיבים מזונות שנאכלו ואולם מקרה זה הוא חריג ויש להורות על השבת המזונות ששולמו. שהרי, הקטין לא שהה עם האם החל מחודש אוגוסט 2021 ורק בסוף חודש אפריל 2023 חזרו להתקיים זמני השהות השווים של הקטין עם ההורים. האם לא הוכיחה ששילמה עבור צרכי הקטין כשהוא שהה במרכז החירום ובוודאי לא בשיעור המזונות ששילם לה האב. "לא שוכנעתי כי בעת שעבר הקטין לאב, והוא נשא בהוצאותיו באופן ישיר, היו לאם הוצאות המצדיקות חיוב במזונות".

11.עמידת האם על כך שהאב ימשיך וישלם מזונות גם בתקופה שהקטין היה במרכז החירום ולאחר מכן בבית האב "הינה עשיית עושר שלא במשפט וניתן אף לראות בה עמידה על מימושה של זכות שלא בתום לב". האם לא הוכיחה שההשבה תפגע בקטין "ושוכנעתי כי העדר ההשבה מהווה מצב שאין להשלים עמו, שעה שאין עילה לחייב את האב לשלם החל מחודש 8/2021". לכן, על האם להשיב לאב את תשלומי המזונות שהוא שילם לה החל מחודש אוגוסט 2021.

12.קצבת הילד תמשיך לעבור לאם וכן החובה לשאת בחלקים שווים בהוצאות חינוך ובריאות חריגות בהתאם לפסק הדין המקורי למזונות. על מנת "שלא ללבות את להבות הסכסוך", אין צו להוצאות.

ג.תמצית טענות המערערת 

1.בית המשפט קמא "עשה שגיאות מתמטיות בחישוב שכרם של ההורים וביחס בין הוצאות להכנסות". הותרת פסק הדין על כנו "תגרום נזק משמעותי ובלתי הפיך לקטין ולאמו". למרות שהאב לא חשף את הכנסות בת זוגו, בית המשפט קמא לא הסיק כל מסקנה משפטית הנובעת מהסתרה זו. זאת, במיוחד שנקבע בפסיקה שמי שמבקש להפחית מזונות חלה עליו חובה מוגברת לפעול בתום לב ולהציג את מלוא רכושו והכנסותיו.

2.המשיב לא הציג כל ראייה לטענתו שקיים משטר של הפרדה רכושית בינו לבין זוגתו. המשיב הסתיר שבבעלותו דירה והראייה, שלחשבונו המשותף עם זוגתו מופקדים דמי שכירות. עובדה זו יוצרת חזקה שהנכס שבגינו דמי השכירות משולמים הוא משותף, בניגוד לטענת המשיב שהנכס שייך לזוגתו. המשיב אף הסתיר את שווי קופת הגמל שבבעלותו וכן הסתיר שיש לו עוד כלי רכב. שהרי, למרות שבחקירתו הוא טען שרכש רכב בתשלום אחד, התברר שבתלוש המשכורת שלו יש הורדה חודשית בגין הלוואת רכב.

3.המשיב הסתיר מקור הכנסה שממנו הוא פרע חוב של מיליון ₪ במשך שבע שנים. המשיב אף משתמש בכרטיס קופת החולים של הקטין שמשויך להוראת קבע שבכרטיס האשראי של האם על מנת לרכוש מוצרים בבית מרקחת וכך הוא גונב כספים מהמערערת.

4.שגה ביהמ"ש קמא כשהורה על השבת תשלומי מזונות באופן רטרואקטיבי והדבר גרם לעיקול על משכורתה של המערערת והותיר בידה סך של 3,600 ₪ לחודש בלבד. מצב זה גם הביא לכך שהאם ובנה חיים מתחת לקו העוני ואילו האב חי כמו בבית מהעשירון העליון. לאחר מתן פסק הדין, בן זוגה של המערערת הודיע לה שהוא יתגרש ממנה ומצבה הכלכלי הורע עוד יותר.

5.בתקופה שהקטין שהה במרכז החירום, במרבית הזמן הקטין שהה שלושה לילות בשבוע אצל כל אחד מההורים ורק לילה אחד הוא לן במרכז החירום. בנוסף, ביהמ"ש קמא התעלם מהקבלות והראיות שהמערערת צירפה לתצהירה (נספחים 2-4) אשר מעידים שהיא סיפקה לקטין את כל צרכיו גם בעת שהוא שהה במרכז החירום.

6.שגה ביהמ"ש קמא שהורה על השבת המזונות רטרואקטיבית לתקופה של שנה וחצי לפני הגשת התביעה, למרות השיהוי הרב בהגשת התביעה. המזונות ששולמו כבר נאכלו ע"י הקטין ולא היה מקום להשיבם. המערערת הגישה תכתובות עם אחת המפקחות שמהן עולה שבתקופה שהקטין היה נפגש עם האם בפיקוח בלבד, האם העבירה לקטין שקיות עם בגדים וצעצועים רבים וכן כלי נגינה שהיא רכשה. על פי ההלכה, מזונות שנאכלו לא מוחזרים.

7.ביהמ"ש קמא התעלם מטענת המערערת לפיה היא הסכימה לממן מפקח פרטי תוך מצג שהציג האב לפיו הוא ימשיך לשלם לה גם בתקופה זו את מלוא המזונות. האם הסכימה לממן פיקוח פרטי רק בהסתמך על דברי האב שימשיך לשלם לה את המזונות.

8.ביהמ"ש קמא טעה בחישוב שכרם של ההורים. לא היה בסיס להעריך את פוטנציאל שכרה של האם על סך 16,000 ₪ נטו לחודש. מתלוש השכר של האם עולה כי כשהיא עבדה במשרה מלאה היא השתכרה 16,000 ₪ ברוטו לחודש ולכן שכרה נטו במשרה מלאה עמד על 12,000 ₪ נטו בלבד. מנגד, לאב הכנסה נוספת משכר דירה בסך של 5,800 ₪ לחודש והכנסה נוספת בסך של 11,900 ₪ לחודש שאפשרה לו לפרוע את חובו בסך של מיליון ₪ ולכן השתכרותו היא לפחות 35,054 ₪, פי שלוש מההשתכרות הפוטנציאלית של האם. האב לא הפריך את טענות האם ביחס להשתכרותה, השתכרות בן זוגה והוצאותיה. לא היה גם מקום לקבוע פוטנציאל השתכרות של האם על יסוד פער שכלל לא קיים בין הוצאותיה להכנסותיה.

9.שגה ביהמ"ש קמא כשקבע שטובת הקטין שלא ישולמו מזונות לאם מאחר שהדבר יוצר מחלוקות בין ההורים. עמדה זו תביא לעידוד אבות להקשות על גביית מזונות ולהעצים מחלוקות ובאופן זה האב ייצא נשכר ולא יידרש לשלם מזונות. במקרה דנן, אם מטרת פסק הדין הייתה להנמיך את להבות הסכסוך, מדוע נקבע שהמשך ההתדיינות בנוגע לגביית "המחציות" בגין חינוך ובריאות תתקיים בלשכת ההוצאה לפועל? היה על ביהמ"ש קמא לקבוע מנגנון שיפחית את עצימות ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל. לאור כל האמור, יש לבטל את פסק הדין שהורה על ביטול חיוב המזונות וכן יש לבטל את חובת ההשבה של המזונות.

ד.תמצית טענות המשיב

1.פסק הדין נכון, ראוי וצודק. המערערת משיגה על ממצאי מהימנות ועובדה שאין להתערב בהם. ההוראה על השבת המזונות ששולמו לאם ניתנה מאחר שמאותו מועד המערערת לא נשאה כלל בהוצאות גידול הקטין. האב הוא זה שנשא ושילם את כל הוצאות הקטין באופן מלא. לאחר שהקטין יצא ממרכז החירום, הקטין שהה בביתו והאם פגשה בו רק בפיקוח למספר שעות בשבוע בלבד.

2.הוכח שאירע שינוי נסיבות מהותי. זמני השהות השתנו מקצה לקצה ואף ניתן מאז פסה"ד בבע"מ. המזונות נועדו לספק את צורכי הקטין ולא להעשיר את המערערת שהיא אמידה ממילא.

3.המערערת לא צירפה נתונים אודות הכנסתה ורכושה ולפי תקנה 12 (ב) (2) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) תשפ"א – 2020, בעל דין שלא מסר פרט בהרצאת פרטים, יראוהו כמי שמודה בפרט שמסר בעל הדין שכנגד בעניין הנדון. לאם הכנסות שהוסתרו והתברר מחקירתה שהיא חייה ברמת חיים גבוהה מאוד. האם בקשה מבית המשפט לטוס לחו"ל עם הקטין כשעלות כרטיסי הטיסה לטענתה היו 10,000 ₪ וזאת למטרת השתתפות בהופעה שעל מנת לצפות בה יש לקנות כרטיסים באלפי ₪. המערערת ובעלה טסים לחו"ל בתדירות גבוהה והאם לקחה את הקטין לחופשות במלונות יוקרה כגון מלון בראשית במצפה רמון. האם אף קנתה לקטין גיטרה חשמלית בעלות של 3,000 ₪ וכן סט תופים וציוד הקלטה באלפי ₪ רבים. האם גם קנתה לקטין בגדי מעצבים, טלפון מסוג איפון באלפי ₪, טרקטורון שעלה לפחות 10,000 ₪ והיא אף מימנה פיקוח פרטי על המפגשים בעלות של אלפי ₪ לחודש, למרות שהוצע לה פיקוח ציבורי בחינם.

4.למערערת יש זמינות לעבוד במשרה מלאה כשהיא ד"ר לx וכושר השתכרותה מחוץ לאקדמיה גבוה בהרבה מסך של 25,000 ₪ נטו לחודש. התגלו סתירות בחקירת המערערת כגון שהיא טענה פעם אחת שיש לה חשבון בנק משותף עם בעלה ופעם אחרת הכחישה זאת.

5.המערערת לא גילתה פרטים אודות הווילה שרכשה עם בעלה ולא המציאה את דפי חשבונות הבנק שלה והיקף המשכנתא שלטענתה היא משלמת. המערערת מנהלת חיים של עשירון עליון ומתגוררת בווילה ענקית עם בריכת שחייה ומאידך, למשיב אין דירה.

6.המערערת פעלה בחוסר תום לב כשהמשיכה לגבות מזונות מהאב שעה שהקטין מתגורר אצלו. לא מדובר במזונות שנאכלו מאחר שהקטין לא שהה אצל האם. ראוי היה לחייב את האם לשלם מזונות לידי האב בגין אותה שנה וחצי שהקטין שהה אצל האב בלבד, במיוחד כשמצבה הכלכלי של האם שפיר ביותר. גם אם האם רכשה רכישות פאר לקטין כגון טרקטורון, טלפון יקר ועוד, לא מדובר בצרכי כלכלה בסיסיים שנאכלו.

7.הקביעות בפסק הדין מבוססות ותואמות את הנתונים שהוצגו ואת התרשמותו של בית המשפט מהצדדים לאחר שנחקרו. אין להתערב בפסק הדין ויש לדחות את הערעור. ביהמ"ש קמא אף גילה רחמים כלפי המערערת ולא חייב אותה בהוצאות, למרות שתביעת המשיב התקבלה. לכן, יש לחייב את המערערת בהוצאות בגין ערעור זה.

ה.דיון והכרעה

1.כפי שנקבע בע"א 732/88 יעקב קמחי נ' אילנה קמחי ואח', פ"ד מג (2) 251, 255:

"הלכה מימים ימימה היא, כי בית משפט שלערעור אינו נכנס לדיון מחודש בשאלות עובדתיות, שהוכרעו בערכאה הנמוכה, הלכה זו מופעלת בדווקנות יתר בכל הקשור לפסיקת מזונות".

בבע"מ 946/19 פלוני נ' פלונית )21.3.2019)‏‏ נקבע כי:

"כלל הוא כי אין זה מדרכו של בית משפט שלערעור להתערב בקביעת שיעור המזונות, הנתונה להערכתו ולשיקול דעתו של בית המשפט שפסק בעניינם, אלא אם לדעת בית משפט שלערעור באה פסיקה זו על יסוד שיקולים מופרכים או אם בית המשפט התעלם משיקולים שהיה צריך לתת דעתו עליהם".

ראו גם: ע"א 192/82 אריה סדן נ' פביאן סדן, לו(4) 169 (1982)‏‏; בע"מ 3708/07 פלוני נ' פלוני (2.8.2007)‏‏; עמ"ש 32385-11-18 א' ג' נ' ר' ג' (22.05.2019)‏ ; עמ"ש 1971-12-16 פלוני נ' פלונית (06.01.2019)‏‏, בע"מ 7256/19 פלוני נ' פלונית (9.7.20), בע"מ 2045/15 פלוני נ' פלונית (21.5.15).

2.רוב השגותיה של המערערת עוסקות בקביעות העובדתיות שנקבעו בפסק הדין. בית המשפט קמא בחן את הראיות, התרשם מעדויות הצדדים וניתח אותם כדבעי ואין הצדקה להתערב בקביעותיו. אין מקרה דנן נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור.

3.ודוק: התביעה שהגיש המשיב התבססה על שינוי נסיבות משמעותי אחד - הרחבה משמעותית של הסדרי השהות של האב עם הקטין. למרות שבתביעה ציין המשיב שינוי נסיבות נוסף שעניינו הולדת עוד שני קטינים, בצדק בית המשפט קמא לא דן כלל בשינוי זה מאחר שעל פי הפסיקה, ככלל, לא מדובר בשינוי נסיבות מהותי שלא ניתן לצפותו מראש.

4.כפי שנקבע בבע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (20.1.21): "ראוי לבחון באופן מתוחם את הרכיב הספציפי שבו חל שינוי הנסיבות המהותי וביחס אליו בלבד להחיל את העקרונות שנקבעו בהלכת בע"מ 919/15...תחולת הלכת בע"מ 919/15 על תביעות לשינוי דמי מזונות שנקבעו בפסקי דין חלוטים טרם שנפסקה ההלכה, תעשה בכפוף למבחן שינוי הנסיבות המהותי, באופן זהיר ומתוחם לרכיב אליו מתייחס השינוי".

ראו גם: עמ"ש 22962-03-20 פלוני נ' פלונית (30.3.21) ועמ"ש 60931-07-20 א. נ' ב' (21.4.21).

5.לפיכך, היה על ביהמ"ש קמא לבחון את השפעת שינוי הנסיבות המהותי שאירע במקרה דנן שעניינו הרחבת הסדרי השהות, על בסיס נתוני ההכנסות שכבר נקבעו בפסה"ד המקורי למזונות. הסדרי השהות של הקטין עם האב הפכו מהסדרים מצומצמים - הכוללים לינה אחת לשבועיים ומפגש בן כמה שעות ביום אחד באמצע השבוע במועד מתן פסה"ד המקורי למזונות - להסדרי שהות שווים לחלוטין בין ההורים. דהיינו, משהמשיב לא טען לשינוי נסיבות בכל הנוגע להכנסות ההורים או לצורכי הקטין, היה מקום להתמקד אך ורק בהשפעת הרחבת זמני השהות על גובה המזונות שנפסקו וזאת בהתאם להלכה שניתנה בבע"מ, מבלי "לפתוח" את נושא הכנסות הצדדים שלגביו לא נטען שאירע כל שינוי.

6.בפסה"ד המקורי למזונות נקבע שכושר ההשתכרות של שני ההורים עומד על 15,000 ₪ נטו לחודש (סעיפים 56 ו – 69 לפסק הדין). המשיב לא טען שאירע שינוי נסיבות מהותי ברכיב הכנסות ההורים ומכאן, שלא היה מקום לקיים דיון בנושא הכנסות ההורים. לפיכך, מעבר לכך שאין הצדקה להתערב בקביעה העובדתית של ביהמ"ש קמא שקבע שהפער בהכנסות ההורים הוא זניח, אין מקום גם לדון בטענות אלו לגופן, מאחר שלא היה צורך מלכתחילה להתייחס לרכיב הכנסות ההורים, שלא נטען כלל שאירע ביחס אליו שינוי נסיבות מהותי.

7.למעלה מן הצורך אציין שקביעתו של ביהמ"ש קמא שלמערערת, שהיא מרצה בעלת דוקטורט בx, יש פוטנציאל הכנסה בסך של 16,000 ₪ נטו לחודש, היא סבירה ביותר ואין להתערב בה. הקטין כבר בן כ- 12 שנים ואין הצדקה שהמערערת לא תעבוד במשרה מלאה. בכל הכבוד, ריבוי הליכים משפטיים לא מצדיק אי מיצוי פוטנציאל הכנסה. בנוסף, היקף מוצרי המותרות שהמערערת רכשה לקטין ואף הנסיעות עם הקטין לחו"ל מלמדים שהפרוטה מצויה בכיסה ואין כל יסוד לטענתה שהקטין יגדל בבית עני אצלה, אם המזונות שהאב משלם יופסקו. כפי שקבע בצדק ביהמ"ש קמא, היקף ההוצאות הניכר של המערערת לא מתיישב עם גובה ההכנסה שהיא טענה שיש לה ולבעלה.

8.אכן, צודקת המערערת כי על האב – כתובע – היה מוטל נטל מוגבר של גילוי כל הכנסתו ורכושו בעת שהוא עתר לביטול המזונות עקב שינוי נסיבות. אכן, כפי שקבע ביהמ"ש קמא, שני הצדדים לא נהגו ב"קלפים פתוחים" ולא גילו את היקף רכושם והכנסותיהם כפי שהיה עליהם לעשות. אולם, מאחר שכאמור ממילא תביעת האב לא התבססה על שינוי נסיבות בכל הנוגע להכנסות הצדדים אלא רק על הרחבת זמני השהות, להתנהלות זו של האב הייתה קיימת השפעה פחותה יותר לצורך הכרעה בתביעתו.

9.יצוין כי טענת האם שלאב הכנסה נוספת בסך של כ – 12,000 ₪ לחודש מבוססת על השערתה שהעובדה שהאב טען שהוא פרע במהלך השנים חוב של מיליון ₪, מלמדת שהוא הרוויח סכום זה במהלך שבע השנים שחלפו מאז פסק הדן המקורי למזונות. ברם, המערערת לא המציאה בדל ראייה להוכחת טענתה זו בדבר הכנסה נוספת של האב, כפי שקבע בצדק ביהמ"ש קמא. גם טענתה של המערערת שלאב יש דירה מתבססת על העובדה ששכר דירה חודשי שמקבלת זוגתו של האב מופקד לחשבון המשותף. אולם, העובדה שבן זוג מסכים שפירות נכסיו החיצוניים יופקדו לחשבון המשותף לא מלמדת ש"העץ" אף הוא משותף ולכן אף להשערה זו של המערערת לא נמצאו כל תימוכין.

10.נותר אם כן לבחון האם המשיב עמד בנטל שהוטל עליו להוכיח שאירע שינוי נסיבות מהותי מבחינת הסדרי השהות שלו עם הקטין אשר מצדיקים את ביטול תשלומי המזונות של הקטין לידי האם?

11.אין מחלוקת שביום 26.7.21 הקטין הועבר למרכז חירום וזאת עד ליום 7.12.21 שאז עבר הקטין להתגורר בבית האב. ביהמ"ש קמא קבע שהמערערת לא הוכיחה את טענתה שהקטין שהה אצלה שלושה לילות בחלק מהתקופה שבה הוא שהה במרכז החירום. בקדם הערעור שהתקיים ביום 30.4.24 הורה כב' ס.נ. השופט שוחט למרכז החירום בx להמציא לבית המשפט תעודת עובד ציבור בה יצוינו מספר הלינות שבהם שהה הקטין במרכז החירום. תעודת עובד ציבור כזו לא הוגשה ואף נציג מטעם מרכז החירום לא התייצב לדיון בהתאם להחלטת כב' השופטת רביד. ברם, אף אם נכונה טענת המערערת לפיה הקטין לן במשך כמה חודשים באותה תקופה בביתה שלושה לילות, אין הדבר מצדיק המשך קבלת תשלום מזונות מהאב. שהרי, בהתאם לבע"מ, על שני ההורים לשאת בהוצאות הקטין שהוא מעל גיל שש באופן שווה ככל שהכנסותיהם שוות וזמני השהות שווים. לכן, כשם שהאם מימנה את צורכי הקטין בשלושת הימים שלטענתה הקטין לן אצלה, גם האב עשה כן. לכן, משהחובה למזונות היא על שני ההורים בחלקים שווים, אין שום הצדקה שהאב יעביר לאם דמי מזונות. כל צד נשא במלוא הוצאות הקטין כשהקטין שהה אצלו. מה גם, שביהמ"ש קמא קבע שטענות האם ביחס לזמני השהות של הקטין עמה באותה עת, "אינם תואמים את דיווחי צוות מרכז החירום" (סעיף 92 לפסק הדין) ואין עילה להתערב בקביעה עובדתית זו.

12.למרות שהמערערת לא צירפה למוצגיה בערעור את הקבלות שלטענתה היא צירפה לתצהיר העדות הראשית מטעמה בבית המשפט קמא ובו פירוט של ההוצאות שהיא הוציאה לטענתה עבור רכישת מוצרים לקטין כשהוא שהה במרכז החירום, עיינתי בתיק ביהמ"ש קמא. מבדיקה שערכתי עולה שסך כל ההוצאות שפורטו על ידה בטבלה שהכינה ושכותרתה "הוצאות בזמן שx היה במרכז החירום" מסתכמות בכ – 3,700 ₪ בלבד. הקטין שהה במרכז החירום מעל ארבעה חודשים ואף אם אכן הוצא מלוא הסכום הנטען, אין כל הצדקה לכך שהאם דרשה מהאב להמשיך ולשלם לה באותה תקופה סך של 2,900 ₪ מידי חודש. כפי שקבע ביהמ"ש קמא, האם לא הוכיחה שבאותה תקופה היא נשאה לבדה בכל הוצאות הקטין והעובדה שלטענתה היא לא שמרה את הקבלות על מלוא הוצאותיה, פועלת לחובתה. לפיכך, אין להתערב בקביעת ביהמ"ש קמא שלא היה מקום שהאב ישלם מזונות לאם כשהקטין שהה במרכז החירום. בצדק קבע ביהמ"ש קמא כי "יש לראות את גביית המזונות על ידי האם כפעולה בחוסר תום לב שאין לה הצדקה".

13.לאחר שהקטין עזב את מרכז החירום ביום 7.12.21 הוא עבר להתגורר בבית האב ולאם היו מפגשים עם הקטין רק למספר שעות בשבוע ובפיקוח. טענת האם שהיא הסכימה לממן פיקוח פרטי על בסיס מצג שהאב ימשיך לשלם את המזונות השוטפים לידיה, אין לה כל בסיס, כפי שנקבע בפסה"ד. בדיון שבמסגרתו הסכימה האם למעבר הקטין לבית האב ולקיום המפגשים עמו בפיקוח, היא לא העלתה כל דרישה כזו. מה גם, שניתן היה לקיים את המפגשים בפיקוח ציבורי ללא כל עלות והמערערת היא זו שביקשה לקיים פיקוח במסגרת פרטית.

14.משעבר הקטין לבית האב אזי האב נשא במלוא צרכיו. אף אם האם רכשה בתקופה זו ציוד לקטין כפי שהיא טענה, אין הדבר מצדיק את המשך העברת תשלומי המזונות השוטפים לידיה. שהרי, האם חייבת על פי הבע"מ להשתתף במחצית מהוצאות הקטין. האב לא תבע ממנה תשלומי מזונות בגין התקופה שהקטין שהה אצלו באופן כמעט מלא ולכן כל רכישה שהיא ביצעה עבור הקטין, ממילא נובעת גם מחובתה החוקית להשתתף במזונותיו של הקטין. למעלה מן הצורך, עיינתי ברשימת ההוצאות שהמערערת צירפה לתצהירה בבית המשפט קמא וממנה עולה שלאורך תקופה ארוכה זו, מחודש דצמבר 2021 ועד לחודש אפריל 2023, היא הוציאה הוצאות יחסית נמוכות שלא עולות על כמה מאות ₪ בודדים לחודש בממוצע. חלק ארי מהסכום שהוצא בתקופה זו ע"י האם היה עבור רכישת גיטרה (3,294 ₪), אייפון (4,860 ₪), מכשיר להקלטת מוזיקה (1,117 ₪), כיסא לתופים (1,209 ₪) ומחשב נייד (3,417 ₪). לפיכך, בצדק נפסק שאין כל עילה לחייב את האב במזונות גם בתקופה זו.

15.לא מדובר במזונות שנאכלו. שהרי, הקטין שהה במרכז החירום ולאחר מכן בבית האב ולכן מי שסיפק את צרכיו היו מרכז החירום או האב. הכספים שהועברו לאם באותה תקופה לא שימשו אפוא לצורכי הקטין ולא נאכלו על ידו ונעשה בהם שימוש ע"י האם. בנוסף, ההלכה לפיה לא משיבים מזונות שנאכלו חלה כאשר ייגרם לקטין נזק אם ההשבה תשפיע על היכולת לקיים אותו ותגרום לכך שצרכיו לא יסופקו. ברם, לאור רמת החיים של המערערת ופוטנציאל הכנסתה כפי שנקבע בפסק הדין, אין כל חשש שצורכי הקטין ייפגעו לאור חובת ההשבה.

16.בדיון בערעור התברר שממילא כל הסכום שהמערערת חויבה להשיב כבר הושב לאב ומדובר בסכום של כ – 40,000 ₪ (עמ' 12 שורות 14-15). לפיכך, ומשהאם הצליחה להשיב כבר את מלוא המזונות לאב, לטענתה באמצעות הלוואה שנטלה, לא נפגעה רווחתו של הקטין בעקבות ההשבה.

17.משכיום הסדרי השהות שווים והוכח שאירע שינוי נסיבות מהותי ברכיב זה, ומאחר שאין הבדל בהכנסות ההורים, אין כל הצדקה שהאב יעביר תשלומי מזונות לאם עבור הקטין ופסק הדין צודק, תואם את ההלכה שנקבעה בבע"מ ואין כל עילה להתערב בו.

18.העובדה שהמשיב הגיש את התביעה רק בחודש פברואר 2022, יותר מחצי שנה לאחר שהקטין עבר למרכז החירום, לא צריכה להיזקף לחובתו. הסברו, שהמתין עם הגשת התביעה על מנת לנסות ולהנמיך את גובה הלהבות בין הצדדים, הגיוני, ולכן לא ניתן לזקוף לחובת האב את השיהוי בהגשת התביעה.

19.יצוין שבמסגרת הדיון בערעור טענה המערערת שלאחר פסק הדין היא התגרשה מבעלה ויש לכך השלכות על יכולתה הכלכלית. אין לעובדה זו שנוצרה לאחר שניתן פסק הדין רלוונטיות להליך דנן. ככל שהמערערת סבורה כי אירע שינוי נסיבות מהותי מאז שניתן פסק הדין, היא רשאית כמובן להגיש תובענה מתאימה.

20.סיכומו של דבר: אציע לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪. הערובה שהמערערת הפקידה, על פירותיה, תועבר למשיב באמצעות ב"כ על חשבון ההוצאות.

__________________

נפתלי שילה, שופט

השופטת עינת רביד – אב"ד:

אני מסכימה.

____________________

עינת רביד, שופטת – אב"ד 

השופט גלעד הס:

אני מסכים.

__________________

גלעד הס, שופט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נפתלי שילה.

פסק הדין מותר בפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשפ"ה, 30 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.