פס"ד הדוחה בקשה לרשת מכוח יחסים של ידועים בציבור

עותק לפרסום – בוצעו התאמות למניעת זיהוי

1. המנוח נפטר בשנת 2020 (להלן – "המנוח").

2. המנוח נפטר כשהוא גרוש ולא הותיר אחריו צוואה.

3. המבקש הוא בנו היחיד של המנוח (להלן – "המבקש"); המתנגדת ניהלה מערכת יחסים זוגית עם המנוח (להלן – "המתנגדת").

4. המבקש עותר לצו ירושה לפיו הינו היורש היחיד של מלוא עיזבון המנוח.

5. המתנגדת טוענת כי היא והמנוח היו בגדר ידועים בציבור ועל כן, היא זכאית לרשת מחצית מהעיזבון.

   טענות המתנגדת בתמצית

6. המתנגדת טוענת כי היא והמנוח החלו לנהל מערכת יחסים זוגית בשנת 2010 ומאז שנת 2012 התנהלו כידועים בציבור לכל דבר וענין. לטענת המתנגדת, בינה לבין המנוח היתה אהבה גדולה, הם קיימו יחסי אישות לעיתים קרובות, נהגו לצאת למסעדות, טיולים ובילויים וכל מכריהם ובני משפחתם התייחסו אליהם כידועים בציבור והם ראו עצמם כבעל ואישה אף שלא נישאו.

7. לטענתה, אף שהשניים לא איחדו מגורים באופן רשמי, לכל אחד מהם היה מפתח לדירתו של האחר, בגדים וחפצים אישיים בביתו של האחר והם נהגו ללון יחד בקביעות, לעיתים בדירתה ולעיתים בדירתו. המתנגדת טוענת כי היא והמנוח ניהלו את שני משקי הבית במשותף, ערכו את הקניות לשני הבתים יחד וכל אחד מהם נהג לשאת בתשלומים ו/או לבצע רכישות שונות עבור דירתו של האחר. כן טוענת המתנגדת כי המנוח נתן בידה כרטיס אשראי שלו לשימושה האישי והתיר לה לנהוג לעיתים במכוניתו והיא אף החזיקה בידה את רישיון הרכב.

8. המתנגדת טוענת כי בין המנוח לבין המבקש היה נתק של עשרות שנים והמנוח אפילו לא ידע כמה ילדים יש לבנו. המתנגדת טוענת כי מספר פעמים אמרה למנוח שעליו לחדש את הקשר עם המבקש והמנוח התקשר אליו, אולם המבקש ניתק את הטלפון. כן טוענת המתנגדת כי באחד החגים מסר המנוח לגרושתו צ'ק של 1,000 ₪ עבור ילדיו של המבקש, אולם הגרושה החזירה את הצ'ק ואמרה שהמבקש סירב לקחת.

9. המתנגדת טוענת כי המנוח אושפז בבית החולים במשך שלושה שבועות עד לפטירתו, במהלכם שהתה עמו מדי יום שעות ארוכות והביאה לו אוכל שאהב. לטענתה, בזמן שהותו בבית החולים, אמר לה המנוח כי בכוונתו להוריש לה את כל רכושו, אולם היא לא רצתה שיחשוב שהוא עומד למות וגם היא עצמה לא האמינה שימות ולכן לא הציעה לו להעלות את הדברים על הכתב.

10. המתנגדת טוענת כי עם פטירתו של המנוח, עובדת של בית החולים התקשרה למבקש בקשר לסידורי ההלוויה אך הוא אמר לה שהוא איננו מעונין לטפל בדבר והפנה אותה למתנגדת. בהמשך, המבקש סירב לטפל בסידורי הקבורה מול החברה קדישא, לא הגיע להלוויה ולא לקח חלק במימון ובחירת המצבה.

11. המתנגדת טוענת כי לאחר פטירת המנוח, נטל המבקש מהשכנים מפתח לדירת המנוח, רוקן את כל המסמכים, הוריד תמונות משותפות שלה ושל המנוח מהקיר, לקח את כל המפתחות שהיו בבית, כולל מפתחות לדירתה, והעלים כל סימן שלה מדירת המנוח.

    טענות המבקש בתמצית

12. המבקש טוען כי המתנגדת והמנוח מעולם לא ניהלו משק בית משותף, לא התכוונו לקשור את גורלם זה בזה והם אינם עונים על התנאים הדרושים להכרה כידועים בציבור. לטענת המבקש, המנוח והמתנגדת היו ידידים טובים בלבד ונהגו כחברים מסורים, אולם אין בכך בכדי לזכות את המתנגדת בסטטוס של ידועה בציבור.

13. המבקש טוען כי המנוח ניהל מערכות יחסים עם נשים אחרות, גם בסמיכות ליום מותו, וכי נפטר כשהוא צלול "כמו כוס מים ביום בהיר", אולם למרות זאת בחר בחירה מודעת שלא להוריש את רכושו למתנגדת או לכל אחת מידידותיו האחרות.

14. המבקש טוען כי לאחר שהמנוח נפטר, יצרו עמו קשר מבית החולים והודיעו לו כי המתנגדת מתנדבת לקבור אותו. המבקש טוען כי מאחר והיה בסערת רגשות ובית החולים ביקש מענה מהיר, שוחח עם המתנגדת בטלפון והיא ציינה בפניו שהיא חברה של המנוח וכי הם התרחקו בזמן האחרון ולכן אינם בני זוג, אולם המנוח ביקש שתסייע לו. המבקש טוען כי לפנים משורת הדין, אישר כי המתנגדת תקדם את הליך הקבורה, אולם כאשר פנה אליה על מנת לקבל פרטים על מועד הלוויה והקבר היא לא הגיבה והתחמקה ממנו.

15. כן טוען המבקש כי המתנגדת התקינה על דעת עצמה מצבה על קבר המנוח, ללא אישורו ומבלי לקבל היתר על פי חוק, וסירבה לבקשתו להסיר את המצבה אלא אם ישלם לה 400$. המבקש טוען כי בעקבות סירוב המתנגדת להסיר את המצבה הבלתי חוקית, פנה לחברה קדישא לסיוע והמצבה שהתקינה המתנגדת הוסרה.

16. המבקש טוען כי המתנגדת לא הזמינה איש מבני משפחתו ללוויית המנוח ומתשאול שביצע, התברר כי משפחתו של המנוח לא שמעה על המתנגדת מעולם.

17. המבקש טוען כי הבעלים של הדירה בה התגורר המנוח יצר עמו קשר לאחר הפטירה וביקש ממנו לפנות את חפציו של המנוח מהדירה, על מנת לשחרר אותה לשוכרים אחרים, והעמיד לרשותו מפתח של הדירה לצורך כך. המבקש טוען כי כאשר הגיע לדירה, גילה שהמתנגדת העלימה מהדירה שעון זהב של המנוח בעל ערך סנטימנטלי, כיריים חשמליות ואת הרכב, אולם לא טרחה לטפל בכל יתר החפצים של המנוח, להסדיר את החשבונות שנותרו לתשלום או לטפל בכל עניין אחר הנובע מהפטירה פרט לחפצים שלקחה לעצמה.

18. המבקש טוען כי כבר במהלך השבעה המתנגדת טענה בפניו כי המנוח הבטיח לה את הרכב שלו, על כך השיב שלא יאה לעסוק בשבעה בענייני רכוש ולא ברור לו למה היא דורשת כספים ו/או רכוש. כן טוען המבקש כי המתנגדת ציינה בפניו שנאלצה לקבור את המנוח בסמוך לקברו של בעלה הקודם, דבר אשר גרם לה סבל רב ושחזור של רגשות כואבים מהעבר, וכי היא תתנקם בו על כך ותמנע ממנו לקבל את הירושה של המנוח.

19. לבסוף טוען המבקש כי ככל שהמתנגדת והמנוח אכן היו ידועים בציבור, הרי שמחצית מכל רכושה של המתנגדת שייך למנוח ועל כן המבקש זכאי לקבל לידיו 25% מכל אשר בבעלותה, מכוח ירושת המנוח.

    דיון והכרעה

20. סעיף 55 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן – "החוק"), קובע הסדר ייחודי ביחס לזכויות הירושה של בני זוג אשר לא היו נשואים זה לזו:

    "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש".

21. על פי לשון סעיף 55 לחוק, נדרשים ארבעה תנאים מצטברים לצורך הכרה בבן זוג של אדם שנפטר כידוע בציבור: חיי משפחה; משק בית משותף; הצדדים אינם נשואים זה לזה או לאחר; העדר צוואה. בהתאם לפסיקה, המועד בו יש לבחון את התקיימות התנאים המצטברים הינו ערב פטירתו של המנוח ואין די בקשר שהיה בעבר (ע"א 235/72 פסיה בירנבאום נ' עזבון המנוח יעקב לוין, יורשתו נעמי לוין, כז(1) 645 (1973).

22. בהתאם לפסיקה, התנאים של חיי משפחה ומשק בית משותף ייבחנו על פי קריטריונים סובייקטיביים. כלומר, יש לבחון כיצד בני הזוג הקונקרטיים ראו את עצמם ואת מערכת היחסים ביניהם, כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו (ראהרע"א 5096/21 פלוני נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ (15.12.2021)).

23. בהתייחס לתחולתסעיף 55לחוק הירושה, יש לשאול האם המנוח ראה באותה אישה את יורשתו לאחר מותו (ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' סוזן שוקרן, פ"ד לט (2) 690, 695 (1985); רע"א 9755/04 סיגל ביטון נ' קצין תגמולים – משרד הביטחון; ע"מ 3497/09 פלוני נ' פלונית(4.5.2010)).

24. מילים אחרות, על הטוען להיותו ידוע בציבור להוכיח קשר עמוק של שיתוף גורל והקרבה הדדית הנותנים מקום לחשוב שאילו בן הזוג שהלך לעולמו היה נשאל, היה מסכים ברצון לצוות לבן הזוג שנשאר בחיים את אותו חלק מרכושו לו היה זכאי ככל שהיו נשואים על פי חוק (ע"א 621/69 קרול נסיס נ' קוינה יוסטר, פ"ד כד(1) 617, 624).

25. נטל השכנוע בדבר התקיימות התנאים הקבועים בסעיף 55 לחוק מונח על הטוען להיותו ידוע בציבור של המנוח (בג"ץ 673/89 משולם נ' בית הדין הרבני הגדול פ"ד מה (5), 594, 624). מאחר ומדובר בהליך המנוהל בעת שבן הזוג הנטען כבר אינו בין החיים, הנטל הרובץ על הטוען למעמד של ידוע בציבור הינו נטל ראייתי מוגבר, כמתחייב מתביעה המוגשת כנגד עזבון (ע"א 5997/92 דוד מלק נ' מנהל העיזבון הרב יהושע דויטש ז"ל, פ"ד מא (5), 1; ע"א 714/88 נירה שניצר נ' יובל ריבלין, פ"ד מה(2) 89).

26. נוסף על הנטל הראייתי המוגבר, נקבע בפסיקה כי נוכח המשמעויות רחבות ההיקף אשר טומנת בחובה ההכרה בבני זוג כידועים בציבור, על בית המשפט לנהוג במשנה זהירות במתן הכרה זו. כך למשל רע"א 9755/04 ביטון נ' קצין תגמולים – משרד הבטחון (31.8.2008):

    "... יש להיזהר מאוד מלהטיל על בני זוג שבחרו לחיות בזוגיות (רצופת אהבה ככל שתהיה) ללא כוונה ליצור מחויבות משפטית הדומה לקשר נישואין, תוצאות משפטיות מרחיקות לכת...

    הכרה בשל מצב עובדתי ספציפי תהא בחינת חריג, ויש להקפיד על בדיקת העובדות בכל מקרה, שכן תיתכן בהחלט קרבה רגשית בין איש ואשה תוך קשר נפשי של חברות קרובה, לרבות פרק חיים משותפים, ואף על פי כן לא תגיע לכלל מחויבות משפטית המצדיקה על פי דין הכרה כידועים בציבור..."

27. כן ראה דבריו של חברי כב' השופט בר יוסף בת"ע (ת"א) 19479-06-20 א.נ נ' א.מ.ד. (קטין) (10.03.2022):

    "הגם שהיסודות העובדתיים להכרה בבני זוג כידועים בציבור לפי סעיף 55 לחוק, ולהכרה בהם ככאלה לפי חיקוקים אחרים, זהים - דומה שלצורך סעיף 55 לחוק ראוי לדרוש ראיות הנושאות עמן משקל עודף. הדבר מתבקש, לנוכח תכליתו החקיקתית השונה של סעיף 55 לחוק, לפיו יחסי ידועים בציבור אמורים לשקף אומד דעת של הורשה (פרשת נסיס). בלשון אחרת, איכות הראיות אמורה לבסס מערכת יחסים, שתצדיק פגיעה בזכותם של יורשים אחרים על פי דין. ...לנוכח האמור, מוטל על התובעת נטל השכנוע להניח ראיות בעלות משקל של ממש, ולתמוך את גרסתה בסיוע, על מנת לשכנע שהיא זכאית לרשת מחצית מעיזבון המנוח, תוך פגיעה מהותית בזכויות הירושה על פי דין של הנתבע ...".

28. ומן הכלל אל הפרט.

29. המנוח לא הותיר אחריו צוואה ואין מחלוקת כי המתנגדת והמנוח לא היו נשואים בעת הפטירה - זה לזו או לכל אחד אחר. משכך, המחלוקת נעוצה בשאלת קיום התנאים של ניהול "חיי משפחה" ו"משק בית משותף", כאשר המועד בו יש לבחון את התקיימות התנאים הוא נכון לערב פטירת המנוח בשנת 2020, או במועד סמוך לכך.

30. אין חולק כי המתנגדת והמנוח התגוררו בדירות נפרדות באותה העיר. יחד עם זאת, המתנגדת טוענת כי הדבר נבע מסיבות "אובייקטיביות וסובייקטיביות": בתה הגרושה של המתנגדת התגוררה עמה בדירתה והדבר הפריע לפרטיותו של המנוח, אשר אהב להסתובב בבית בתחתונים, ומנגד דירתו של המנוח היתה קטנה ולא נוחה והמנוח סירב בתוקף לעבור לדירה מרווחת יותר, פן יחשבו שיש לו כסף והוא יאבד את הזכאות לקצבה כניצול שואה.

31. בית המשפט הכיר זה מכבר באפשרות לראות בני זוג כידועים בציבור, אף אם התגוררו בדירות נפרדות (ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' שוקרון, פ"ד לט(2) 690, (1985)), אולם זאת בנסיבות בהן קיימות ראיות כבדות משקל לכך שחרף המגורים בדירות נפרדות, הצדדים קיימו חיי משפחה ומשק בית משותף.

32. במקרה שלפניי, המתנגדת והמנוח החזיקו בחשבונות בנק נפרדים, ניהלו את כספם בנפרד ולא הצהירו על עצמם כידועים בציבור בביטוח הלאומי או בכל מקום אחר. כמו כן, מהראיות שהובאו בפניי לא עולה כל אינדיקציה המצביעה על כך שהמתנגדת לקחה חלק בתשלום הוצאות המחיה בדירתו של המנוח ועל פי התשתית הראייתית אשר הוצגה בפניי, נראה כי המנוח נשא בעלויות אלה לבדו, ללא השתתפות מהמתנגדת (נספחים ט"ו, ט"ז, ט"ז1, ל"ד לת.ע.ר המבקש).

33. המתנגדת אומנם טענה בחקירתה כי היא נהגה לשלם עבור המנוח והמנוח נהג לשלם עבורה, אולם מהאופן בו נאמרו הדברים לא נראה כי מדובר בתשלומים שבוצעו באופן שוטף על ידי שני הצדדים כחלק מניהול משק בית משותף, אלא במחוות שנהגו לבצע מדי פעם, מה גם שהמתנגדת לא ציינה את המועדים בהם בוצעו התשלומים הנטענים (פרוט' 2.2.22, עמ' 30 ש' 11-30).

34. המתנגדת צירפה רישומים מתוך יומן בו תיעד המנוח באופן שוטף את מפגשיו עם המתנגדת, לרבות יציאה משותפת לבילויים ומפגשים מיניים; קבלות בגין נסיעות לנופשים משותפים; כרטיס ברכה אשר שלחה למנוח לחג הפסח. יחד עם זאת, כל המסמכים אשר הציגה המתנגדת מתוארכים לכל המאוחר לשנת 2015 ועל כן לא ניתן ללמוד מהם דבר אודות מערכת היחסים נכון לעת הרלוונטית.

35. המתנגדת טענה כי היא והמנוח יצאו יחד לשייט בחו"ל, אולם עיון בדרכונו של המנוח, כפי שצורף על ידי המבקש, מלמד כי החותמת האחרונה בדרכונו של המנוח היא מביקורת גבולות חיפה משנת 2013 ואין אינדיקציה לכך שהמנוח היה בחו"ל לאחר אותו מועד ועד יום מותו (נספח ס"ח לת.ע.ר המבקש).

36. לעומת זאת, מנתוני רשות האוכלוסין עולה כי המתנגדת עצמה יצאה לחו"ל עשר פעמים בין מאי 2016 לינואר 2020 בלבד ומריבוי הנסיעות שביצעה המתנגדת ללא המנוח ניתן דווקא להסיק כי הנסיעה המשותפת בשנת 2013 הינה החריג לכלל, לפיו המנוח והמתנגדת נהגו לנפוש בנפרד (תעודת בירור פרטים של המתנגדת צורפה לתיק ביום 17.10.21).

37. המתנגדת צירפה תמונות משותפות שלה עם המנוח, אולם על גבי התמונות לא מוטבע תאריך צילום והמתנגדת נמנעה מלהבהיר בתצהירה מתי התמונות צולמו. לאחר קבלת התמונות המקוריות התגלה כי על גב אחת התמונות נרשם בכתב יד התאריך 21.12.2013. המתנגדת נשאלה בחקירתה לגבי מועד צילום התמונות וטענה כי היא איננה זוכרת (פרוט' 2.2.22 (עמ' 16).

38. המתנגדת צירפה תצהירים של בני משפחתה וחברים, אולם לא היה בהם בכדי לשפוך אור על המועדים בהם היו המנוח והמתנגדת במערכת יחסים ולא היה בעדותיהם דבר המרמז על קיומם של חיי משפחה או משק בית משותף, להבדיל ממערכת יחסים זוגית חברית שאיננה בגדר ידועים בציבור (פרוט' 2.2.22 עמ' 33 ש' 27 – עמ' 52 ש' 4).

39. כן צירפה המתנגדת ת.ע.ר. של מי שהיתה שכנתו של המנוח (להלן – "השכנה"). השכנה הצהירה כי המתנגדת והמנוח התנהגו כמו בעל ואישה ולא כמו חברים סתם ובין היתר, הצהירה כי ראתה כביסה תלויה על חבלים בדירתו של המנוח בצורה מאוד מסודרת "כמו של אישה קפדנית" (שם, סעיף 3). יחד עם זאת, המתנגדת עצמה הצהירה בתצהיר ההתנגדות שהוגש לרשם לענייני ירושה, כי למנוח לא היתה מכונת כביסה בדירתו ולכן נהגה לכבס את בגדיו בדירתה (שם, סעיף 7), מה שסותר את הרושם של השכנה כאילו המתנגדת היא זו שכיבסה ותלתה את הבגדים בדירתו של המנוח ובהחלט ייתכן כי השכנה הגיעה למסקנות שגויות נוספות לגבי טיב מערכת היחסים בין המנוח והמתנגדת.

40. מנגד, המבקש הציג פירוט חיובים של המנוח, בו מופיע חיוב מיום 18.8.19 ע"ס 2,010 ₪ לטובת משרד נסיעות (נספח ל"ד לת.ע.ר המבקש). המבקש הצהיר כי מבירור שערך, מדובר בנופש לראש השנה שחל בספטמבר 2019, אליו יצא המנוח עם אישה בשם סוזי שוהם (להלן – "הגב' שוהם", השם שונה לטובת הפרסום, א.א.א). המבקש טוען כי יצר קשר עם הגב' שוהם, אשר אישרה בפניו כי ניהלה מערכת יחסים ממושכת עם המנוח (סעיפים 136-160 לת.ע.ר של המבקש).

41. הטענה כי המנוח ניהל מערכת יחסים זוגית עם הגב' שוהם במועד הסמוך לפטירתו נתמכת בראיות נוספות, ביניהן לוח השנה של המנוח מחודש יולי 2019 ובו רישומים הכוללים התייחסות מפורשת ליחסים אינטימיים עם "סוזי" (נספח ל"ה לת.ע.ר המבקש); הרישום "רופא גריאטרי לסוזי" המופיע בלוח השנה של המנוח ביום 4.12.2019 (גילוי מסמכים שהוגש ביום 17.6.21); ספח מתוך פנקס הצ'קים של המנוח עליו הכיתוב בכתב יד "2019 פסח עם סוזי" (נספח ל"ז לת.ע.ר המבקש).

42. המבקש עתר לזמן לעדות ללא תצהיר את הגב' שוהם ואת ילדיה, מר יעקב שוהם (להלן – "מר שוהם", השם שונה לטובת הפרסום, א.א.א) והגב' פנינה רוקח (להלן – "הגב' רוקח", השם שונה לטובת הפרסום, א.א.א) ובית המשפט נעתר לבקשתו.

43. מר שוהם העיד בחקירתו כי ראה מישהו שהגיע לביתה של אמו פעם או פעמיים וכי הוא זוכר שהיא סיפרה לו שניהלה קשר עם מישהו, אולם הוא איננו יודע מי זה היה, לא זוכר את שמו ואין בידיו פרטים נוספים (פרוט' 15.9.22, עמ' 91 ש' 7-34).

44. לעומת זאת, הגב' רוקח העידה כי התגוררה פרק זמן עם אימה וידעה שאימה מנהלת מערכת יחסים עם המנוח ורואה את עצמה כבת הזוג שלו עד כדי כך, שכאשר גילתה שיש אישה אחרת הטוענת כי היתה הידועה בציבור של המנוח, חששה שאימה תיפגע (פרוט' 15.9.22, עמ' 96 ש' 28 – עמ' 98 ש' 13). כן העידה הגב' רוקח שהקשר בין אימה לבין המנוח נמשך גם בשנה-שנתיים עובר לפטירתו (שם, עמ' 100 ש' 30 – עמ' 101 ש' 12).

45. עדותה של הגב' שוהם עצמה לא נשמעה, אף שבית המשפט התיר את זימונה, שכן ילדיה הגישו חוו"ד פסיכוגריאטרית הקובעת כי הגב' שוהם סובלת מירידה קוגניטיבית משמעותית וליקויים קשים בזיכרון לכל הטווחים, באופן המונע ממנה להעיד בבית המשפט. לאחר שהמבקש עמד על חקירתה של הגב' שוהם חרף חוו"ד שהוצגה, בית המשפט איפשר לגב' שוהם להעיד באמצעות היוועדות חזותית, אולם בנה של הגב' שוהם סירב להעלות אותה לחקירה וטען שהיא במצב שאיננו מאפשר לה להעיד, מטושטשת ואפילו איננה מזהה אותו.

46. אף שאין בידי בית המשפט את עדותה של הגב' שוהם, אני סבורה כי די בעדות של ילדיה, ובפרט בתה, בצירוף יתר הראיות שהוצגו בפניי, בכדי להגיע למסקנה המסתברת כי בשלהי חייו ולכל הפחות במהלך שנת 2019, ניהל המנוח מערכת יחסים זוגית עם הגב' שוהם, באופן השולל את טענת המתנגדת כי היתה הידועה בציבור של המנוח עד לפטירתו בשנת 2020.

47. כאמור לעיל, המבקש טוען כי לאחר פטירת המנוח, התקשרו אליו מבית החולים והודיעו לו שהמתנגדת מוכנה לטפל בהליך הקבורה של אביו. המשיב טוען כי ביקש לשוחח עם המתנגדת, אשר אישרה בפניו כי היא איננה בת הזוג של המנוח אלא חברה בלבד והציעה לטפל בסידורי הקבורה.

48. לאחר שהמתנגדת הכחישה את קיומה של השיחה עם המבקש וטענה כי לא התקיימה מעולם, הודיע המבקש כי איתר הקלטה של השיחה וביקש לצרף אותה לתיק. אף שמדובר בראיה שהוגשה באיחור, בית המשפט אישר את קבלתה לתיק נוכח מהות הראיה, חשיבותה לחקר האמת ולאחר שנמצאה כשרה מהפן הראייתי (החלטה מיום 4.5.21).

49. למקרא התמלול עולה כי המתנגדת ציינה בפני המבקש באופן מפורש כי במהלך השנתיים שקדמו לשיחה לא היתה בת הזוג של המנוח והשניים היו חברים טובים בלבד:

    

     

50. השיחה של המתנגדת עם המבקש מהווה הודאת בעל דין שהינה ראיה קבילה לאמיתות תוכנה, עד כדי כך שהמחוקק ראה לנכון להתיר לבית המשפט להכריע בתביעה אזרחית על פי הודעת בעל דין כראיה יחידה, ללא צורך בראיות נוספות (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971; ע"א 11610/05 רפאל לביא נ' בן ציון צנעני (29.6.2009)). זאת, לאור ההנחה כי אדם איננו אומר דברים המנוגדים לעניינו אלא אם הוא מאמין בעת האמירה שהם נכונים (יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי – הדין בראי הפסיקה (2009), עמ' 1392-1408).

51. יחד עם זאת, בשים לב לכך שמדובר בהודאת בעל דין שלא נערכה במיוחד ההליך, אלא בהודאת בעל דין שמחוץ לכותלי בית המשפט, משקלה הראייתי משתנה בהתאם לנסיבות ככל ראיה אחרת ובעל הדין אשר נתן את ההודאה רשאי לנסות לסתור אותה בראיות אחרות (ע"א 211/63 יחזקאל נ' קלפר ואח', פד"י יח(1) 563 (1964)).

52. נוכח האמור ומכיוון שהתמלול התקבל לתיק באיחור, התיר בית המשפט למתנגדת להגיש תצהיר משלים וראיות נוספות ביחס לתמלול. ביום 8.6.21 הגישה המתנגדת תצהיר משלים, בו ציינה כי לא זכרה שקיימה שיחה טלפונית עם המבקש עד ששמעה את ההקלטה וזיהתה את קולה וכי ככל הנראה השיחה נשתכחה מזיכרונה לאור האירועים הטראומטיים של יום פטירת המנוח, העובדה שחלפו מספר חודשים מאז השיחה ומאחר שהיא סובלת מירידה בזיכרון. המתנגדת צירפה סיכום מידע רפואי ממנו עולה כי בשנת 2014 אובחנה כסובלת מהפרעה קוגניטיבית קלה ובשנת 2017 אובחנה כסובלת מאלצהיימר והצהירה כי לא ציינה קודם לכן את דבר מחלתה מכיוון שהתביישה בכך.

53. לגופם של הדברים שנאמרו בשיחה, טענה המתנגדת כך:

    

    

     

54. הסבריה של המתנגדת אינם עושים שכל, שכן גם אם אניח שעצם קיום השיחה נשמט מזיכרונה מפאת טעמים כאלה או אחרים, מעיון בתמלול ניתן לראות בבירור כי המתנגדת ציינה באופן חד משמעי כי היא איננה בת הזוג של המנוח בטרם התערבה הדוברת הנוספת בשיחה ואף הבהירה כי למרות שהיא והמנוח התרחקו זה מזו כשנתיים קודם לכן, הם נשארו בקשר קרוב וזו הסיבה שהמנוח ביקש ממנה לטפל בו לאחר שאושפז. המתנגדת נשאלה בחקירתה על הדברים ולא הצליחה לספק הסבר מתקבל על הדעת (פרוט' 2.2.22 עמ' 7-10, עמ' 31 ש' 12 – עמ' 32 ש' 34).

55. זאת ועוד: המבקש הציג מסמך כתוב בכתב ידו של המנוח מיום 15.1.20, ממנו עולה כי המנוח חשש שהוא עומד למות וככל שיקרה לו משהו, הוא מבקש לקרוא למתנגדת שהיא האדם הכי קרוב אליו אולם היא "לא חייבת":

    "היום יום רביעי 15.1.20 שעה 8:30 לא מרגיש טוב

    לגורמים המוסמכים במידה ואני לא מרגיש טוב מבקש להודיע ל[מתנגדת] היא הכי קרובה אליי, לא חייבת 05x-xxxxxxx 03-xxxxxxxx

    לפחות הייתי מוריש לה את האוטו והוצאות טיפול ...

    [המבקש] לא בקשר איתי 30 שנה 03-xxxxxxx(ההדגשה במקור, א.א.א)"

     

56. למקרא המסמך ברור כי אף שהמנוח חש שהמתנגדת היא האדם הקרוב אליו ביותר, הוא איננו רואה בה את בת הזוג שלו ואף לא סבר כי יש לה זכות לרשת חלק מרכושו, לכן הרהר ברעיון להוריש לה את הרכב שלו וסכום כסף עבור הוצאות הטיפול בו.

57. מבלי לגרוע מהאמור, טענת המתנגדת לפיה נסעה ללא המנוח לטיול ארוך של חודש וחצי בסוף נובמבר 2019, כחושיים בלבד טרם פטירת המנוח ובשלב בו המנוח כבר חשש כי הוא עומד למות, תומכת במסקנה כי המתנגדת לא היתה בת הזוג של המנוח באותה עת שכן אחרת, קשה להבין כיצד השאירה את המנוח לבדו לפרק זמן כל כך משמעותי במצב שכזה.

58. בנוסף, מעיון בחומר שלפניי עולה כי המתנגדת הציגה את עצמה בפניי נציגת בית החולים כידידה של המנוח בלבד, ולא כבת הזוג שלו, שכן כך נכתב בהודעה שנשלחה אל המבקש על ידי פקידת בית החולים, עמה שוחחה המתנגדת על מנת לקבל את אישור המבקש לטפל בסידורי הקבורה של המנוח:

     

    

59. מכל האמור לעיל עולה כי לא עלה בידי המתנגדת להוכיח כי היא והמנוח ניהלו חיי משפחה ומשק בית משותף, למצער במועד הסמוך לפטירתו. נראה כי אף שהמנוח חש קרוב למתנגדת, הוא לא ראה בה את בת הזוג שלו במידה המשקפת אומד דעת של הורשה וממכלול הראיות והעדויות, התרשמתי שהצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית-חברית ללא כוונה ליצור מחויבות משפטית הדומה לקשר נישואין.

60. התוצאה היא כי המתנגדת לא הרימה את הנטל הכבד להוכיח את התקיימות התנאים הקבועה בסעיף 55 לחוק הירושה ועל כן, דין ההתנגדות להידחות.

    פסיקת ההוצאות

61. כידוע, בגדר פסיקת ההוצאות רשאי בית המשפט לשקול שיקולים שונים ובין היתר, את התנהלות הצדדים להליך ובכלל זאת את אופן ניהול ההליך (ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, ס(1) 600(2005)).

62. בבואי לפסוק את הוצאות ההליך דנא, מצאתי כי ראוי לתת משקל של ממש להתנהלות הצדדים והדרך בה ניהלו את ההליך, שכן אף כי המתנגדת לא עמדה בנטל הכבד הדרוש בכדי להוכיח כי היתה הידועה בציבור של המנוח בסמוך לפטירתו, ברור למעלה מכל ספק כי המתנגדת והמנוח אהבו זה את זו, המנוח ראה במתנגדת את חברתו הקרובה ביותר, היא זו שדאגה וטיפלה בו והיא זו שסעדה אותו בבית החולים. כן ברור ממכתבו של המנוח מיום 15.1.20 כי המנוח היה מעוניין להוריש למתנגדת דבר מה מרכושו, ולמצער את רכבו והחזר הוצאות טיפול.

63. לעומת זאת המבקש, בנו היחיד של המנוח, לא רק שלא דאג למנוח ולא טיפל בו, אלא שהוא לא היה בקשר עם המנוח במשך 30 שנים והמנוח אפילו לא ידע אם הוא סבא לנכדים.

64. בנסיבות אלה, התעקשותו הדווקנית והכוחנית של המבקש שלא להגיע לפשרה עם המתנגדת ולנהל את ההליך עד תומו, תוך רמיסת מסירותה של המתנגדת כלפי אביו ועמידה על כך שלא תקבל דבר מרכושו של המנוח, נראית כמנוגדת לאמות המוסר המקובלות ויש בה כדי להשפיע על פסיקת ההוצאות, אשר מצאתי להעמיד בנסיבות העניין על סך של 5,000 ₪ בלבד.

    סיכומו של דבר

65. ההתנגדות נדחית.

66. המבקש רשאי להגיש נוסח צו לחתימה, בהתאם לטופס 4 לתקנות הירושה, תוך שיצוין בצו כי לא מונה מנהל עיזבון.

67. המתנגדת תישא בהוצאות המבקש בגין ההליך בסך של 5,000 ₪.

68. המזכירות תודיע ותסגור את התיק.

     

     

    ניתן היום, כ"ד אייר תשפ"ד, 01 יוני 2024, בהעדר הצדדים.