פס"ד העוסק בתחולת הוראות סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט – 1959

השאלה המצריכה הכרעת ביהמ"ש: 

1. האם וכיצד תחול הוראות סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה מזונות (להלן: "החוק" ).

רקע עובדתי בתמצית:

2. הצדדים בני זוג לשעבר התגרשו זמ"ז בשנת 2003. מנישואי הצדדים נולדו לצדדים 3 ילדים שכולם בגירים כיום.

3. ביום 24/8/09 ניתן פס"ד ע"י ביהמ"ש בתיק תמ"ש 8272-03-09 לפיו נקבע כי הנתבע יישלם מזונות שלושת ילדיו בסכום כולל של 3,600 ש"ח, סך של 1,200 ₪ עבור כל ילד עד הגיעו של כל ילד לגיל 18.

4. התובעת פתחה שני תיקי הוצל"פ לגביית מזונות הילדים, הראשון בשנת 2003 לגביית סכום המזונות, והשני בשנת 2009 לגביית הפרשי מזונות להם הייתה זכאית. שני התיקים שנפתחו בלשכת ההוצאה לפועל נסגרו, הראשון בשנת 2012 והשני בשנת 2013, וזאת מחוסר מעש, לאחר שהתובעת לא נקטה בשום פעולה בשני התיקים.

5. ביום 3/1/19 פנתה התובעת ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה להחיות את תיק המזונות. בהחלטת כבוד רשמת ההוצל"פ אלה פטל נקבע כי על התובעת להגיש תביעה לביהמ"ש לקבלת אישור גביית המזונות וזאת בהתאם להוראות סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני

משפחה מזונות. נקבע כי על התובעת לנקוט בהליך בפני בימ"ש זה לצורך קבלת אישור לגביית מזונות העבר שלא נגבו בחלוף שנתיים.

6. בתיק לא נשמעו ראיות ובדיון שנערך ביום 12/3/20 קיבלו הצדדים המלצת ביהמ"ש לפיה התביעה תוכרע על סמך החומר שבתיק ועל סמך סיכומים בכתב שיוגשו מטעם הצדדים בצירוף מסמכים.        

טענות התובעת:

7. לטענת התובעת בשל מצבה הבריאותי והנפשי זנחה את הפעילות שלה בתיקי ההוצל"פ דבר שגרם לסגירתם מחוסר מעש. התובעת טוענת כי סבלה ממצב נפשי ירוד ואף טופלה במרכז לבריאות הנפש. בנוסף נטען כי היא סבלה מבעיות רפואיות אחרות כגון פיברומיאלגיה ופריצת דיסק שהעסיקו אותה מאוד ולכן לא עלה בידה לעסוק בגביית החוב שנוצר כנגד הנתבע. לטענתה במשך שנים הבטיח הנתבע פעם אחר פעם כי ישלם את חוב המזונות ובתמורה לא תפעל התובעת כנגדו, אולם לאחר שהמתינה נוכחה להיווכח כי כל הבטחותיו של הנתבע היו לשווא.

8. התובעת טוענת כי לאחר שראתה כי הנתבע אינו עומד בהבטחותיו ואינו משלם את סכומי המזונות חפצה לפעול נגדו מול הרשויות אולם הנתבע עבר לאיומים, פיזר שלל איומים עת הגיע לביתה, החל לקלל אותה עד שנאלצה להגיש נגדו בקשה לצו הרחקה.  התובעת פירטה בסיכומיה תאריכי הגשת התלונות למשטרה בגין אירועי האלימות שהתרחשו. כמו כן התייחסה התובעת לאירוע אלימות שהיו במהלך חייהם המשותפים של הצדדים.

9. טענה נוספת שמעלה התובעת לאי נקיטת הליכים נגד הנתבע לגביית חוב המזונות במסגרת תיקי ההוצל"פ הינה כי בנה הגדול מאוד רצה להתקבל לסיירת גבעתי ולהיות חייל קרבי אך הוא השכיל כי במידה ואביו יישב בכלא, בשל אי תשלום החוב, לא יוכל לעמוד בקריטריונים להתקבל לשירות הצבאי וליחידה שהוא חפץ בה.

10. לטענת התובעת לאור אי תשלום המזונות ילדיה של התובעת חיו בעוני ומחסור רב במהלך שנות ילדותם דבר שאילץ אותם לוותר על צרכים בסיסיי וחוו קשיים בשל כך. כמו כן בשנת 2018 חלו 2 מילדיה , הבן חלה בקרטוקונוס והילדה התחילה לסבול מבעיות בכבד, לחץ דם גובה ודופק מאוץ, דבר שהעסיק אותה מאוד וגרם לה לטרטור בין הרופאים.

 טענות הנתבע:

11. בתורו טוען הנתבע כי שנים שולמו המזונות ע"י המוסד לביטוח לאומי בשל חסרון כיס. לטענתו התובעת קיבלה לאורך שנים את המזונות מאת המוסד לביטוח לאומי. הנתבע אף צירף תדפיס של ההוצאה לפועל המפרט את יתרת החוב שלו למוסד לביטוח לאומי.

12. לטענת הנתבע התובעת לא פעלה שנים רבות לגביית חוב הפרשים בגין מזונות העבר, לא פנתה אליו לגבי הפרשי המזונות במשך שנים. הנתבע מפנה להחלטת כבוד רשמת ההוצל"פ לפיה מציינת כבוד הרשמת כי התובעת לא נקטה בתיק ההוצל"פ כל הליך וזנחה את הפעולות בתיקים.

13. הנתבע טוען כי הוא נמצא במצב כלכלי קשה מאוד ובמסגרת כתב ההגנה שהוגש מטעמו פירט את סכומי החובות שהוא חייב.

14. הנתבע מכחיש את כל הטענות שהועלו ע"י התובעת וטען כי האמור והנטען ע"י התובעת אינו ידוע לו כלל וכלל וכי לא קיבל שום פנייה בכתב בעניינים להן טוענת התובעת. לטענתו הטענות המועלות ע"י התובעת אינן מצדיקות שיהוי מהותי ולא מוצדק בגביית המזונות ו/או בהפרשי המזונות.

15. הנתבע מתנגד להחיות את תיקי ההוצל"פ בהן לא פעלה התובעת וטוען כי הילדים כבר אינם קטינים וכולם כבר מעל לגיל 18. הנתבע מכחיש את הטענה כי התובעת סבלה ממצב נפשי וכן מכחיש כל סכסוך נטען ולטענתו הסכסוך היחיד שהיה ביניהם אירע לפני למעלה מ- 10 שנים. לטענתו התובעת יכלה לפעול במסגרת תיקי ההוצל"פ ולא הייתה שום מניעה לכך.

16. לטענת הנתבע התובעת מעולם לא שהתה במעון לנשים מוכות, לא צירפה שום מסמך המעיד כי הייתה מוכרת ללשכת הרווחה כאחת שסבלה מאלימות ומכאן שכל טענותיה הינם טענות סרק אשר מטרתן לזרוע חול בעיני ביהמ"ש.

17. הנתבע טוען בהרחבה לעניין הפן המשפטי ומפנה בעניין זה להוראות החוק וגם לפסיקה שניתנה ע"י בתי המשפט בכל הקשור לגביית סכום המזונות בהתאם להוראות סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות).

18. הנתבע מוסיף כי לאור העובדה כי בנם הגדול של הצדדים הינו היום בן 26.5 והילדה הקטנה הצעירה הינה מעל גיל 24 וכי המזונות נקבעו עד גיל 18 בלבד ובעיקר לאור העובדה כי התובעת כשלה ולא הוכיחה את סיבת העיכוב ו/או השיהוי בגבייתן למעלה מ– 7 שנים יש להורות על דחיית התביעה על כל רכיביה ולחייב בהוצאות.

  המסגרת הנורמטיבית – הוראות החוק והפסיקה:

19. סעיף 11 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט – 1959 (להלן "חוק המזונות") קובע:

           (א) תביעה למזונות שהוגשה כעבור יותר משנה לאחר התקופה שבעדה הם נתבעים, רשאי בית המשפט לדחותה בשל כך בלבד, אם לא ראה טעם סביר לאיחור.

(ב)מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט.

בהקשר זה טוענת המבקשת כי כל הוראות החוק אין חלות של הצדדים כאן וזאת מאחר ומי שחוייב במזונות ילדיו עפ"י הדין האישי לא חלות עליו הוראות החוק.

20. להשלמת התמונה רואה לנכון לצטט סעיף 3(א) לחוק אשר קובע כדלקמן:

"אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

21. יש להקדים ולומר, כי קיימות שתי גישות לענייו החלת הראות חוק המזונות ביחס לסעיף 11 שעניינו אי גביית מזונות בגין חוב אשר לא החלו בגבייתו תוך שנתיים מיום שנפסק. קיימת אמנם גישה לפיה החוק אינו חל על מי שדינו האישי מחייבו בתשלום מזונות, כגון יהודים (פסה"ד שוחט של ביהמ"ש העליון), אך לצידה התפתחה מגמה וגישה חדשה לפיה סעיף 11 לחוק חולש על כלל החיובים במזונות וחל בין היתר גם על אלה אשר חל עליהם הדין האישי.

22. לעניין זה ראה עמדתם של כבוד השופטים, שוחט, הרכב ביהמ"ש המחוזי (מרכז), השופט אסף זגורי והשופט ניצן סילמן בפסקי הדין שניתנו ע"י:

• רמ"ש 34024-01-13, ר.ל נגד ע.ל , ניתן ע"י כב' השופט שוחט ביום 17.4.13 (פורסם בנבו)
• עמ"ש (מרכז) 9560-07-13, א.א נ' א.ע.א, ניתן ביום 27.3.14 (פורסם בנבו)
• תמ"ש 6929-04-13 ש.מ נ' א.ד , ניתן ע"י כב' השופט זגורי ביום 26.3.13 (פורסם בנבו)
• ע"ר 44163-12-15 ניתן ע"י כבוד השופט סלמן.

23. תמים דעים אני עם עמדתם של חבריי השופטים לפיה יש להחיל את הוראות סעיף 11 גם על מתדיינים שחל עליהם הדין האישי. סבורני, וכעמדת שאר חבריי השופטים, כי יש לערוך את ההבחנה בין הוראות מהותיות בחוק המזונות, שלא חלות על מי שחב עפ"י הדין האישי, לבין הוראות פרוצודוראליות, שיחולו גם על אלו שחייבים מזונות עפ"י הדין האישי. לעניין זה ראה ניתוחו, נימוקיו והסבריו המאלפים של כבוד השופט אסף זגורי בפסה"ד שניתן בתמ"ש 6929-04-13 (פורסם במאגרים). 

24. בפסה"ד הנ"ל של השופט זגורי, ולאחר ניתוח מעמיק, קבע כדלקמן:

            "לאחר ניתוח זה ניתן לטעמי לקבוע, כי בית המשפט לענייני משפחה מוסמך ורשאי להחיל את הוראת סעיף 11(ב) לחוק המזונות גם על מי שחייב במזונות ילדיו מכוח הדין האישי וזאת לאור שני אלה:

א.         ראשית, מכוח פרשנות של חוק המזונות ברוח עקרון השוויון שבחוק היסוד : כבוד האדם וחירותו (כפי שנהגה הפסיקה).

ב.         שנית וכפתרון משפטי למי שחל עליו דין אישי מכוחו הוא חב במזונות ילדיו. כאן ייעשה הדבר באמצעות פיתוח משפט המשפחה האזרחי על ידי בתי המשפט לענייני משפחה. כפי שאראה בהמשך דבריי, פיתוח המשפט והחלת עקרונות של צדק ופיקוח שיפוטי על גביית מזונות מוסכמים בשל הוצאת קטין ממשמורת הוריו אף תואמת את הדין האישי העברי ולא עומדת בסתירה לו."

מן הכלל אל הפרט:

25. תיק ההוצל"פ הראשון נפתח ע"י התובעת בשנת 2003 ונסגר בשנת 2012 מחוסר מעש, לאחר שלא ננקט בו שום הליך. התיק השני נפתח בשנת 2009 ונסגר בשנת 2013 גם כן מחוסר מעש ובהעדר נקיטת פעולות בתיק. מאז סגירת התיק השני בשנת 2013 ועד ליום 3/1/2019 לא עשתה התובעת מאומה.

26. בתאריך 3/1/19 הגישה התובעת בקשה להחיות מחדש את התיק שנפתח בשנת 2033 ונסגר בשנת 2012. בהחלטה מקיפה ומנומקת מיום 3/1/2019 הפנתה כבוק רשמת ההוצל"פ את התובעת להגיש תביעה לבימ"ש זה לקבלת היתר לפועל במסגרת תיק ההוצל"פ וזאת בהתאם להוראות סעיף 11(ב) לחוק.

27. יש לצין כי במסגרת התביעה הנוכחית לא הוברר מספיק ע"י התובעת באם הבקשה היא לחדש את ההליכים בתיק ההוצל"פ של המזונות השוטפים שלא שולמו או לתיק המזונות שנפתח בגין גביית הפרשי המוזות, על אף שמהחלטת כבוד הרשמת עולה כי הבקשה הינה לאפשר לה להחיות תיק המזונות השוטף. חרף זאת מצאתי לציין כי ביהמ"ש קבע כבר בפס"ד אחר שניתן ע"י כי גם שיהוי ניכר בגביית הפרשי מזונות מהווה הסכמה לוויתור ולכן גם גביית חוב הפרשי המזונות נופל תחת המקרים של סעיף 11(ב) לחוק. כך ציינתי בפס"ד שניתן ע"י בתיק תמ"ש 12960-12-15 ביום 23/6/13:

            "אין חולק כי תיק ההוצל"פ נפתח בחלוף כמעט 9 שנים מאז שניתן פסה"ד בעניין מזונותיהם של הבנות. התובעת גם לא הצליחה להוכיח באם מדובר בתיק הוצל"פ של גביית מזונות שוטפים או הפרשי מזונות, מחד טענה בתביעתה, כי הנתבע לא שילם את המזונות במלואם וכסדרם, ומאידך טענה בסיכומיה כי המדובר בתיק הוצל"פ לגביית הפרשי מזונות. מבלי לקבוע מסמרות לעניין זה סבורני כי גם שיהוי ניכר של 9 שנים בגביית הפרשי מזונות יש בו בכדי לדחות את תביעת התובעת.

הוראות סעיף 11(ב) לחוק קובעות באופן מפורש, כי מזונות שלא החלו לגבותם תוך שנתיים מהמועד בו הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט. אין ספק כי כוונת המחוקק בסעיף זה הייתה ברורה ואינה משתמעת לשני פנים לפיה כל מי שיבקש לגבות מזונות לאחר חלוף השנתיים מיום הפס"ד עליו להוכיח לביהמ"ש את סיבת העיכוב ו/או השיהוי בגבייתן. איני מוכן לקבל את טענתה התובעת לפיה דוקטרינת השיהוי אינה חלה במקרה זה. לטעמי,

ולעניות דעתי, עניין השיהוי הוא לב לבו של סעיף 11(ב) לחוק המזונות. ככל שהתובע מזונות מצליח לשכנע את ביהמ"ש בסיבת השיהוי יוכל ביהמ"ש ליתן אישור לגביית המזונות שלא הוחל בגבייתן בחלוף שנתיים לאחר שניתן פסק המזונות."

28. לאחר עיון בכתבי הטענות ובנספחיהם וכן בסיכומים שהוגשו מטעם הצדדים, ולאחר בחינה ושקילה, הגעתי לכלל מסקנה כי השיהוי הניכר בגביית המזונות, לרבות בעניין הפרשי המזונות, יש בו בכדי לדחות את תביעת התובעת, ואבאר.

29. הוראות סעיף 11(ב) לחוק קובעות באופן מפורש, כי מזונות שלא החלו לגבותם תוך שנתיים מהמועד בו הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט. אין ספק כי כוונת המחוקק בסעיף זה הייתה ברורה ואינה משתמעת לשני פנים לפיה כל מי שיבקש לגבות מזונות לאחר חלוף השנתיים מיום הפס"ד עליו להוכיח לביהמ"ש את סיבת העיכוב ו/או השיהוי בגבייתן.

30. עניין השיהוי הוא לב לבו של סעיף 11(ב) לחוק המזונות. ככל שהתובע מזונות מצליח לשכנע את ביהמ"ש בסיבת השיהוי יוכל ביהמ"ש ליתן אישור לגביית המזונות שלא הוחל בגבייתן בחלוף שנתיים לאחר שניתן פסק המזונות וככל שלא יש להורות על דחיית התביעה לקבלת היתר לגביית החוב.

31. טענת ההתובעת לעניין השיהוי בגביית המזונות וזניחת תיק ההוצל"פ מתבססות על מספר טענות ואליהן אתייחס בנפרד. התובעת טוענת כי בשל מצב נפשי קשה שנקלעה אליו נבצר ממנה להמשיך בנקיטת הליכים במסגרת תיק ההוצל"פ ולכן התיקים נסגרו. אין בידי לקבל טענה זו שכן לא הוצגה בפני ולו ראייה אחת המוכיחה כי אכן התובעת סבלה ממצב נפשי אשר מנע ממנה להמשיך בנקיטת הליכי הוצל"פ. טענת התובעת בעניין  זה נטענה בעלמא ללא שום ראייה או אסמכתא. התובעת לא הציגה שום מסמך רפואי המעיד שבתקופה הרלוונטית סבלה ממצב נפשי קשה. 

32. עוד טוענת התובעת כי באותה תקופה סבלה גם כן ממצב בריאותי פיזי קשה אולם שוב התובעת לא דאגה להמציא ולו אישור רפואי אחד שמעיד על הבעיות מהן סבלה או על אשפוזים שהיו לה בתקופה הרלוונטית אשר מנעו ממנה המשך נקיטת הליכים במסגרת תיק ההוצל"פ שפתחה כנגד הנתבע. למעלה מן הצורך, ומבלי לפגוע בקביעתי לעיל, הרי גם אם אכן התובעת סבלה ממצב רפואי נפשי ופיזי קשה, עובדה זו אינה יכולה להסביר שיהוי של מעל 7 שנים בגביית חוב המזונות.

33. לטענת התובעת פנתה בפניות רבות לנתבע על מנת שישלם את המזונות כסדרם, הנתבע הבטיח לה לשלם את סכומי המזונות, אולם הוא לא עמד בהבטחותיו ולא שילם לה ושאז פעלה מול הרשויות על מנת להמשיך בגביית החוב. שוב איני מקבל טענה זו שגם כן נטענת בעלמא וללא כל ראייה או אסמכתא. התובעת לא הציגה שום מכתב שנשלח לנתבע ולא שום הודעה לא בכתב וגם לא בהודעות בטלפון לפיה היא אכן פנתה אליו ודרשה שישלם לה את סכומי המזונות לה הוא היה חייב.

34. עוד טוענת התובעת כי הנתבע התחיל לנקוט נגדה באלימות פיזית ומילולית עת פנתה אליו ודרשה ממנו שישלם את חוב המזונות ובשל כך חששה להמשיך ולנקוט בהליכי ההוצל"פ. התובעת ציינה את התאריכים בהן הוגשו התלונות למשטרה, אולם לא צירפה אישורים על הגשת תלונות למשטרה, על אף שצוין בסיכומיה שהיא צירפה. גם טענת האלימות מצאתי לדחות על הסף בהעדר כל הוכחה או ראייה לכך. התאריכים המפורטים בסיכומי התובעת מתייחסים לשנים בהן הצדדים בכלל חיו ביחד ובטרם הגירושין. התלונה היחידה שהייתה לאחר הגירושים הינה תלונה משנת 2004 שמתייחסת בכלל להיזק לרכוש ולא לאלימות פיזית. שוב גם טענת האלימות לא הוכחה ע"י התובעת ודינה להידחות על הסף. 

35. טענה נוספת שהעלתה התובעת הייתה כי חששה מלנקוט בהליכי הוצל"פ כנגד הנתבע מחשש שמא הנתבע ייאסר שאז הדבר יפגע בסיכויי בנה הגדול להתגייס ליחידה הקרבית של גבעתי לה הוא חפץ להתגייס. שוב גם טענה זו הינה טענה שככל הנראה עלתה על מנת להסביר את סיבת השיהוי אולם שוב גם טענה זו דינה להידחות, שכן במועד שהיה אמור הבן להתגייס, תיק ההוצל"פ היה פתוח. הילד הגדול הינו יליד שנת 1993 ומועד גיוסו היה אמור להיות בשנת 2011, קרי בתקופה שבכלל תיקי ההוצל"פ היו פתוחים, ואולי בתקופה זו נקטה התובעת בהליכים הליכים כנגד הנתבע. למעלה מן הצורך, ובהנחה שאכן טענה זו הינה נכונה, לא ברור למה התובעת לא נקטה בהליכי ההוצל"פ לאחר שבנה כבר התגייס לצבא, כאשר לתובעת עמדה האפשרות לנקוט בהליכים מאז שנת 2012 ועד לתחילת ינואר 2019.

36. טענתה נוספת שהעלתה התובעת הייתה מחלתם של שני ילדיה, אולם שוב גם טענה זו לא הוכחה שכן בדומה לעניין מצבה הרפואי, גם בעניין זה התובעת לא המציאה שום מסמך רפואי אשר מעיד על מצבם הבריאותי של הילדים, אשפוזים שהיו להם, דבר שהצדיק אי נקיטה בהליכי הוצל"פ לגביית חוב המזונות לתקופת זמן כי ארוכה ומשמעותית.

37. טענה אחרונה שהעלתה התובעת הייתה כי בשל אי תשלום מזונות הילדים, חיו הילדים בעוני ומחסור רב, במהלך שנות ילדותם דבר שאילץ אותם לוותר על צרכים בסיסיים וחוו קשיים בשל כך. גם טענה זו מצאתי לדחות שכן אם טענה זו אכן נכונה, הרי יש לתהות כיצד התובעת הצליחה להתקיים בתקופה שמאז 2012 ועד ליום הגשת בקשתה להחיות את תיק ההוצל"פ. אם מצב הילדים היה רע והם סבלו, היה עליה אז לנקוט בהליכים מתאימים לגביית חוב המזונות לרבות ההפרשים ולא להמתין עד שנת 2019, כאשר יש לזכור כי כיום כל הילדים הינם בגירים.

38. לצערי הרב אין בידי לקבל טיעוניה של התובעת בעניין השיהוי, המדובר בטענות סתמיות אשר לא מצדיקות כלל וכלל שיהוי כה ניכר בגבית המזונות. כל טענות התובעת בדבר הסיבות של השיהוי, ואשר מנעו ממנה לנקוט הליכי הוצל"פ כנגד הנתבע נטענו בעלמא ואף בחוסר תום לב מובהק וללא כל תימוכן וראיות.

39. היה על התובעת בתיק זה להוכיח כי יש עילה והצדקה לחרוג מהכלל הקבוע בסעיף 11(ב) לחוק דבר שהיא לא עשתה. סבורני כי בנסיבות המקרה התובעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה ולשכנע את ביהמ"ש בנסיבות המצדיקות השיהוי הניכר באי נקיטת הליכי הוצל"פ .

40. מכל הטעמים שפורטו לעיל אין לתובעת כל זכות לגבות חוב העבר של המזונות בחלוף מעל 7 שנים, אם לא יותר, מאז שהופסקו ההליכים בתיקי ההוצל"פ. המדובר בשיהוי ניכר ומשמעותי ביותר שלגביו לא ניתן כל הסבר המניח את הדעת. התובעת לא הצליחה לעמוד בנטל המוטל עליה בהתאם להוראות סעיף 11(ב) ולכן אין מקום להיעתר לתביעתה וליתן לה אישור לגביית חוב מזונות העבר לתקופה שמעל שנתיים. הסבריה של התובעת לאיחור בנקיטת הליכי ההוצל"פ כנגד הנתבע אינם סבירים כלל וכלל.

41. בענייננו, מידת האיחור והשיהוי באי נקיטת הליכי הוצל"פ הינה משמעותית ביותר. לתובעת הייתה הזדמנות סבירה לנקוט בהליכי ההוצל"פ ולא להמתין תקופה כה ארוכה עד שאפילו כל הילדים שלה בגרו.

42. אשר על כן ולאור האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה.

43. על אף שדחיתי את התביעה, והיה אף מקום לפסוק הוצואת לאור הטענות הלא סבירות שהעלתה התובעת, ואשר כולן נדחו ע"י ביהמ"ש, לפנים משורת הדין, ולאור העובדה כי שני הצדדים מיוצגים עפ"י מינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי, איני עושה צו להוצואת.

44. המזכירות תעביר פס"ד לב"כ הצדדים ותסגור התיק.

            ניתן לפרסום בהשמת פרטים מזהים.     

ניתן היום,  כ"ו טבת תשפ"א, 10 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.