פס"ד חלוקת רכוש הכולל נכס חיצוני

אישה ואיש הנשואים זה לזו כבר כמעט שלושים שנים, נדרשים לחלק את רכושם המשותף. טרם חלוקת הרכוש יש לקבוע את היקף הרכוש המשותף, זאת לנוכח הטענה כי נכס חיצוני לנכסי הצדדים שנתקבל בירושה, יוכר כנכס בר איזון, על אף המשטר הרכושי הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), החל על הצדדים.

בית המשפט נדרש להכריע בשתי תביעות רכושיות  האחת, בתלה"מ 4931-02-18 שהגיש התובע כנגד הנתבעת. השניה, בתלה"מ 52686-02-18 שהגישה הנתבעת כנגד התובע.

למען הנוחות, הצדדים יכונו להלן "האיש" ו"האישה".

רקע

1. הצדדים נישאו זה לזו ביום 12.06.91, להם ארבע בנות משותפות, כולן בגירות.
2. בבעלותם של האישה והאיש בית משותף ברחוב XXXX, הידוע גם כגוש XXXX חלקה XX (להלן: "הבית").
3. מועד הקרע נקבע ליום 04.02.18, וזאת לאחר שהאישה הסכימה למועד זה בתגובתה מיום 19.07.20.
4. בתאריך 27.06.17 הלך לעולמו אביה של האישה והותיר אחריו צוואה, על פיה האישה ואחיה יורשים בניין בבעלותו ברחוב XXXX, הידוע גם כגוש XXXX חלקות XX (להלן: "הבניין"). הבניין הפך למיזם נדל"ן שעתיד להניב רווחים נאים.
5. כאמור, הבניין הוא נכס שנתקבל בירושה, אולם לטענת האיש, מאחר ומשך כל שנות נישואי הצדדים חיו הם במשטר רכושי על פיו גם נכסים חיצוניים נכללים במצבת הנכסים המשותפים, הרי שיש לכלול אף את חלקה של האישה בבניין במצבת הנכסים המשותפים.

טענות הצדדים בשתי התביעות במאוחד

טיעוני האיש;

6. במשך למעלה מ-26 שנה ניהלו הצדדים משטר של שיתוף כלכלי ורכושי בכל נכסיהם, לרבות אלו שנצברו שלא כתוצאה ממאמצם המשותף, כגון מתנות וירושות. הצדדים מעולם לא הפרידו כל הכנסה או רכוש שהתקבל על ידם, לרבות מבני משפחתם, וכל רכושם וכספם מכל מין וסוג התערבבו זה בזה והיו לאחד.
7. הרכוש המשותף כולל, בין היתר, את הבניין שהאישה ירשה מאביה המנוח ז"ל. לטענתו אלמלא אותה שותפות מוחלטת והסתמכותו על כך לאורך שנים ארוכות, לא היה מטמיע ברכוש המשותף את נכסי המתנות והירושות שהתקבלו ממשפחתו, לגביהם האישה מודה בקיום שיתוף ספציפי, ומנגד טוענת כי השיתוף אינו חל על הבניין שירשה.
8. האישה נפרדה ממנו מיד לאחר פטירת אביה בניסיון לנשל אותו מהזכויות הקנייניות המגיעות לו בבניין, בניגוד לשיתוף הספציפי שהחילו הצדדים כאמור בנכסים החיצוניים ופירותיהם. האישה ירשה את אביה המנוח במהלך החיים המשותפים, עוד לפני מועד הקרע, ללא רלוונטיות למועד קבלת צו קיום הצוואה.
9. האיש טוען לכוונת שיתוף ספציפי בבניין, מאחר ובמשך שנות נישואין ארוכות התפרנסו הצדדים מפירות דמי השכירות בגין הדירות בבניין (בסך של 10,000 ₪ מדי חודש), אשר הופקדו לחשבון המשותף של הצדדים על ידי אביה של האישה. האישה הוציאה כספים משותפים לצורך מימון המיזם בבניין, והאיש היה מעורב באופן פעיל ודומיננטי בפרויקט השבחת הבניין. בנוסף, האישה הפכה את ניהול הבניין לעיסוקה המרכזי והקדישה את מירב זמנה לכך, על חשבון עבודתה כמורה.
10. משעה שהאישה עותרת לשיתוף בנכסי ירושת האיש, ומודה בשיתוף ספציפי במתנות וירושות, הרי שהיא מנועה מלטעון נגד שיתוף ספציפי בירושות וכי השיתוף אינו חל על הבניין הספציפי שירשה. לטענתו, ניתן לראות בתביעת האישה לשיתוף ספציפי בנכסי ירושה טענה של "הודאה והדחה", המעבירה אליה את הנטל להוכיח כי הבניין שירשה אינו חלק מהרכוש המשותף.
11. עוד האיש טוען להיוון מלוא הפנסיה הצבאית שלו אשר הוטמעה ברכוש המשותף, לרבות הלוואה "משלימת היוון", באופן שמלמד על כוונת שיתוף בכלל הנכסים של הצדדים.
12. על כן, האיש עותר למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי מלוא הזכויות המגיעות לאישה, לרבות מירושת אביה ונכסי המקרקעין בבניין, מהווים חלק בלתי נפרד מהרכוש המשותף השייך לבני הזוג, וכי האיש זכאי למחצית מזכויות הבעלות ולהעברה בפועל של הזכויות על שמו.
13. לטענת האיש מתקיימים התנאים לחריגה מהוראות סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, וכן הפנה לפסיקה התומכת בטענותיו לתחולת הלכת השיתוף גם על נכסים "חיצוניים" שהגיעו לידי הצדדים במהלך החיים המשותפים שלא "ממאמץ משותף", כגון מתנות וירושות. בנוסף מפנה האיש לפסיקה ולספרות לפיהן, בין היתר, נכס חיצוני המניב פירות המשמשים את המשפחה משך שנים רבות, יכול להקים אינטרס הסתמכות כי הפירות העתידיים מהנכס ישמשו את שני הצדדים.
14. לחלופין, עותר האיש להורות על חלוקה לא שוויונית של הזכויות ברכוש המשותף, לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, באופן שהאיש יקבל לידיו 85% מכלל הזכויות שנצברו על שמם, והאישה תקבל לידיה 15%; מלוא הנכסים החיצוניים לרבות הירושה והמתנה אשר הוטמעו ברכוש המשותף יושבו לידיו בשיעורם ליום תשלומם; וכי זכויותיו הסוציאליות לא יאוזנו ויוותרו בבעלותו; מנגד זכויותיה של האישה יאוזנו ויחולקו בין הצדדים בחלקים שווים.

טיעוני האישה;

15. תביעת האיש מהווה ניסיון גזל של ירושת אביה המנוח, אשר אינה נכללת ברכוש המשותף של הצדדים. מעולם לא הייתה כוונה לשתף את האיש בירושת אביה ומעולם לא הטמיעה את חלקה בירושת אביה במסת הרכוש המשותף. ירושת אביה היא נכס שקיבלה לאחר מותו ולאחר פרידת הצדדים, עד אז לא היו לה זכויות בבניין. מכאן שלא מדובר בנכס שנצבר במהלך החיים המשותפים של בני זוג.
16. לאורך השנים האיש נהנה ממתנות שקיבלה מהוריה בסך של כ-3,500,000 ₪, אשר הופקדו בחשבון הבנק המשותף של הצדדים. אולם האיש אינו מסתפק בכך וכעת מנסה את מזלו להגדיל את רכושו באמצעות ירושת אביה, ומנגד מבקש להקטין את הרכוש המשותף באמצעות הכמנת רווחיו מעסקיו השונים, ולפיכך נאלצה להגיש תביעה רכושית נגדו.
17. הבניין העומד במרכז המחלוקת הוא נכס שהועבר בתוך המשפחה "מדור לדור" מבלי שאף אחד מהמורישים יחלקו ויעבירו לבני זוגם, אלא רק לצאצאים. כוונת אביה של האישה על כך הובעה מפורשות בצוואתו, וכן זו הייתה ההתנהלות המשפחתית במשך עשורים, בניגוד לטענת האיש כי היה ברור לו שהצדדים ירשו ביחד את הבניין.
18. האישה דוחה את טענות האיש כי תפקידה בניהול הבניין הפך לעיסוקה המרכזי וכי הקדישה את כל זמנה בטיפול בענייני הבניין. לטענתה היא מעולם לא חדלה לעבוד כמורה והטיפול בשכירות ובחשבונות היה נמשך דקות ספורות בכל חודש, והכל בהתאם לחלוקת עבודה בינה לבין אחיה, מר נ.ב., באופן שהוא היה אחראי על הניהול השוטף.
19. עוד דוחה האישה את טענות האיש כי הוא יזם את פרויקט השבחת הבניין, וכי מהחשבון המשותף שולמו הוצאות לטובת הבניין. לטענתה לא הייתה לו כל מעורבות או תרומה לפרויקט, לא הייתה לו כל גישה למסד הנתונים בפרויקט, אלא מי שריכז את הטיפול בפרויקט השבחת הבניין היה אחיה נ.ב. ביחס להוצאות היה חשבון נפרד שנפתח על ידי אביה, אליו הופקדו ההכנסות וממנו יצאו ההוצאות.
20. ביחס לטענות האיש כי כספי השכירות הוטמעו בנכסים המשותפים של הצדדים, טוענת כי לא היה קשר בין כספי המתנה שבני הזוג קיבלו במרוצת נישואיהם לבין תקבולי דמי השכירות שהתקבלו מהבניין. מכל מקום לטענתה גם אם בן זוג שיתף ב"פירות" של נכס אין בכך ללמד על רצון וכוונה לשתף ב"עץ", קרי- הנכס עצמו.
21. הזכויות במגרש בXXXX ויחידת הנופש בXXXX, אשר ניתנו לצדדים בירושה ובמתנה על ידי הוריו של האיש, לא אוזנו בין הצדדים והאישה לא קיבלה מהן דבר בניגוד לטענת האיש. מכל מקום, לא ניתן להחיל גזירה שווה בין הרכוש שהתקבל בצוואה מצד משפחתו במישרין לידי האישה, לבין נכסי הירושה שקיבלה האישה מאביה.
22. האיש לא עמד בנטל ההוכחה כי מגיעות לו זכויות בבניין, ולא הוכחה כוונה לשתף את האיש בנכס באופן ישיר, עקיף או משתמע. מדובר בירושה המוחרגת מסעיף 5 לחוק יחסי ממון, והפסיקה בסוגיית השיתוף בנכס חיצוני נוטה לקבוע שיתוף כאשר מדובר בדירת מגורים של בני הזוג שהזכויות נרשמו בה על שם רק אחד מהם, ואילו בענייננו מדובר בבניין בן 90 שנים המצוי בבעלות משפחת האישה.
23. האישה עותרת לדחות את תביעת האיש ולהצהיר כי מלוא זכויותיה בירושת אביה, לרבות הזכויות בבניין, הן שלה בלבד; להורות על חלוקה שוויונית כוללת של כל זכות הטבה שנצברו במהלך החיים המשותפים; להורות על פירוק שיתוף בחלקים שווים במלוא הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות שנצברו במהלך שנות הנישואים, זכויות נזילות וזכויות שטרם הגיעו למועד פקיעתן בהתאם לחוות דעת האקטוארית; להורות על איזון שווי החברה של האיש; ולהורות על פירוק שיתוף בבית הצדדים.

דיון

המסגרת הנורמטיבית

24. הצדדים נישאו בשנת 1991 ועל כן חל עליהם משטר כלכלי בהתאם להוראות סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, הקובע את אופן איזון המשאבים בין הצדדים עם פקיעת הנישואים, באופן שכל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג.
25. סעיף 5(א)(1) לחוק מבחין בין נכסים שנצברו במהלך הנישואים, הכלולים באיזון המשאבים והמכונים "נכסי המאמץ המשותף" לבין נכסים מלפני הנישואים, מתנות וירושות, שאינם ברי - איזון ומכונים "נכסים חיצוניים". על פי סעיף 5(א)(2) לחוק, נכסים שהתקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואים, מוחרגים מהאיזון, שכן הם אינם תוצר של מאמץ משותף ולכן אין לראותם כתוצר של שותפות משפחתית, אלא כנכסים פרטיים, או חיצוניים.
26. יחד עם זאת, בשורה של פסקי דין, נקבע כי אין בהוראה זו כדי למנוע מבן הזוג האחר לטעון להכללתו של הנכס החיצוני בצבר הנכסים בני האיזון של בן זוגו, ובלבד שיוכיח כוונת שיתוף ספציפית. כלומר, כוונה של בן הזוג, בעל הנכס, לשתף אותו, ספציפית, בנכס זה (דעת רוב בע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי [פורסם בנבו]; רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי [פורסם בנבו] (להלן: "עניין אבו רומי"); ע"א 7687/04 ששון נ' ששון [פורסם בנבו]; בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (להלן: "עניין פלוני"); בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] (להלן: "הלכת אלמונית").

כוונת שיתוף ספציפית-מהי?

27. כאשר מבוקש להצהיר על שיתוף ספציפי בנכס חיצוני, נקבע כי לא די בעצם קיומם של חיי נישואים משותפים אף אם הם ממושכים, כדי לקבוע שיתוף ספציפי מכוח הדין הכללי, אלא יש להראות נסיבות עובדתיות, נוסף לעצם קיום הנישואים, שמהן ניתן להסיק – מכח הדין הכללי – הקניית זכויות בנכס האמור, אף אם מדובר בדירת מגורים. ראו לעיל: עניין אבו רומי, 175).
28. אם צדדים נשואים ואף התגוררו בדירה אותה הביא אחד מהם טרם הנישואים, הרי שנקבע כי אין די בחיים המשותפים ובעצם הנישואין על מנת לייצר זכויות בעלות, אלא נדרש "דבר מה נוסף". נקבע כי יש להוכיח נסיבות עובדתיות נוספות מעבר לקיומם של חיי משפחה המוכיחים את כוונת השיתוף המפורשת בדירה. הדבר יכול להתבטא בהשקעות כספיות בדירה מצדו של בן הזוג הטוען לשיתוף, או בהבטחות ובמצגים אקטיביים, שעשויים להביא להסתמכות מצד בן הזוג הלא רשום, ולהקים עקב כך טענת מניעות. ראו בעניין זה פסק הדין של כבוד השופט עמית, בהלכת אלמונית.
29. נטל ההוכחה מוטל על הטוען לכוונת השיתוף ב"נכס החיצוני" וכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו. השאלה אם הוכחה כוונת שיתוף ספציפית היא שאלה שבעובדה (ראו: בע"מ 4545/09 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו]). במקרים מסוימים, בהם יוכח קיומו של דבר מה נוסף ונסיבות נוספות בצד אורח חיים תקין, ייתכן ובית המשפט יקבע כי הנכס החיצוני הוא בר איזון (ראו לעיל: עניין פלוני).
30. בענייננו, האיש דורש להכיר בזכויותיו בבניין שהאישה קיבלה בירושה, לכן רובץ עליו הנטל להוכיח לגביו כוונת שיתוף ספציפית, או להוכיח כי אותו רכוש נטמע ברכוש המשותף (עניין פלוני; ובע"מ 5939/04 פלוני נ' פלוני, פ"ד נט(1) 663 (2004)).
31. מכאן שהראיות בדבר כוונת שיתוף צריכות להיות ממשיות ובעלות משקל ולא די במשאלת לב ובציפייה של בן הזוג הלא-רשום. ראו: תמ"ש (י-ם) 62133-06-15 ח' ש' ס' נ' א' ס' [פורסם בנבו] (2017), עמ' 8 לפסה"ד‏; ש' ליפשיץ, "החלת השיתוף הספציפי מכוח הדין הכללי על נכסים מלפני הנישואים ועל ירושות ומתנות בעידן של חוק יחסי ממון", הון משפחתי, א2, עמ' 21 (2014); ש' ליפשיץ, "יחסי משפחה וממון: אתגרים ומשימות בעקבות תיקון ‏מס' 4 לחוק יחסי ממון", חוקים, גליון א (2009) 227, 265.

מן הדין לנדון

32. כאמור, סלע המחלוקת העיקרי בין הצדדים נוגע לבניין אותו ירשה האישה מאביה, ופירותיו, ברחוב XXXX בXXXX, שפרטיו לעיל. אביה של האישה, מר י.ב. ז"ל (להלן: "המנוח"), נפטר בתאריך  06.2017, וביום  11.12.2017 קוימה צוואתו (להלן: "הצוואה"). על פי הצוואה, היורשים היחידים בחלקים שווים הם האישה ואחיה מר נ.ב. (להלן: "האח").
33. על בית המשפט לבחון האם האיש הרים את נטל ההוכחה והניח תשתית ראייתית, על פיה התקיימה כוונת שיתוף ספציפית בנוגע לזכויות האישה בבניין.
34. האיש מקיש מהתנהלות הצדדים בנוגע לנכסים חיצוניים אחרים, שלטענתו הפכו מנכסים חיצוניים לנכסים משותפים. כך לדוגמה, לפי צוואת אביו של האיש, כלתו (קרי- האישה) זכאית לרשת 25% מזכויות מגרש בXXXX. דוגמה נוספת עליה מבקש האיש להישען היא כספי ירושה ומתנה שהועברו לצדדים מאת הוריהם, ובכלל זה: סך של 3.5 מיליון ₪ שניתנו במתנה לצדדים על ידי הורי האישה, כספי ירושת אימה של האישה שהופקדו לחשבון המשותף; מתנות כספיות מטעם אבי האיש, מכונית שהיתה בבעלות של האיש ונרשמה על שם הצדדים, ואפילו- מחצית מהתכשיטים שהיו שייכים לאימו של האיש בשווי של כ-50,000 ₪.
35. אין מחלוקת ושני הצדדים מסכימים על כך שבמהלך שנות נישואיהם האישה הפקידה כספים שקיבלה בירושה מאימה, אל חשבונם המשותף. זאת ועוד, הוכח כי במהלך שנות הנישואים, הצדדים קיבלו מתנות כספיות במועדים שונים מהורי האישה בשווי של כ-3.5 מיליון ₪.
36. ממסכת הראיות אכן עולה כי אביו של האיש כתב צוואה על פיה הוא מצווה זכויות שהיו בבעלותו במגרש בXXXX לשני צאצאיו ובני זוגם באופן שווה, כאשר כל אחד מהם עתיד היה לרשת 25% מזכויות הבעלות במגרש. במהלך שמיעת הראיות הסתבר כי בפועל, ביום 29.11.2013 האיש החתים את אחותו ובן זוגה על ויתור זכויות בירושת אביו, ובכלל חלק מהזכויות במגרש עברו אל האיש עוד בחייו של אביו, וזאת מבלי לשתף בהן את האישה.

ראו עדות ד"ר י.מ. (גיסו של האיש) בעמוד 22-21 לפרוטוקול מיום 17.11.19.

37. טוען האיש בסיכומיו כי האישה אמורה הייתה לקבל 25% על פי צוואת אביו והיא אף טוענת כי מגיע לה 50% מהזכויות במגרש, ובכך יש להוכיח כוונת שיתוף ספציפית הן בנוגע לזכויות במגרש והן ביחס לשאר הנכסים החיצוניים, לרבות זכויות האישה בבניין.
38. טענות האיש בעניין זה נדחות במספר רבדים. כפי שעלה מעדות האיש, כוונתו הייתה להפוך לבעלים בלעדי של זכויות הבעלות במגרש. לשם מימוש כוונתו זו החתים את גיסו (ד"ר י.מ.) ואחותו על תצהירי הסתלקות, ועל מנת למנוע את מימוש כוונת אביו לצוות זכויות במגרש לאישה, קיבל האיש במתנה חלק מזכויות הבעלות במגרש עוד בחייו של אביו.
39. בסיכומיו נאחז האיש בעדותה של האישה אשר העידה כי היא זכאית להירשם כבעלים של 50% בזכויות הבעלות על המגרש, אלא שבפועל, לא הועברו זכויות במגרש על שם האישה. לא במתנה כפי שקיבל האיש ולא בירושה. כך יש לומר, כי מפרשת הזכויות במגרש על שם אביו של האיש ניתן להסיק על העדר כוונת שיתוף ספציפית בנוגע למגרש זה. הצהרת האיש כיום על פיו הוא מוכן להעביר מחצית מזכויותיו במגרש על שמה, היא בבחינת ניסיון להשיב את הנעשה.
40. כאן המקום לציין, כי טענת האיש על פיה הוא השקיע את כל הונו, גם זה החיצוני, במשק הבית המשותף, נדחית. הראיה לכך היא העובדה כי גם את הזכויות במגרש, אותן בזמן מסוים אביו של האיש ביקש לצוות לשני צאצאיו ובני זוגם, האיש החליט לקבל במתנה באופן בלעדי, עוד לפני מאה ועשרים של אביו.
41. עוד יש לומר, כי גם אילו הייתה מוכחת כוונת שיתוף ספציפית בנוגע למגרש זה, הרי שאין בכך כדי ללמד על כוונת שיתוף ספציפית בנכס חיצוני אחר.
42. מבקש האיש להישען אף על יחידת הנופש במלון XXXX בXXXX כנכס חיצוני נוסף, אותו החליטו הצדדים להכניס למצבת הנכסים המשותפים. בסעיף 9 לכתב ההגנה טוען הוא כי את היחידה בXXXX קיבלו שני הצדדים במתנה מאביו והאישה הסכימה לטענה זו, אלא שאין בכך בכדי ללמד על נכסים חיצוניים אחרים. ראשית, המתנה ניתנה לשני הצדדים ואף רישומה ככל הנראה הושלם. אם אבי האיש רצה לתת לצדדים את היחידה והצדדים הסכימו לקבלה, הרי שאכן מדובר בכוונה ספציפית של אבי האיש, לתת מתנה ספציפית לשני הצדדים – את יחידת הדיור.
43. יצוין כי כוונתו, שלא לומר, רצונו של אבי האיש לתת מתנה לשני הצדדים אינו מלמד דבר וחצי דבר על כוונתם של הצדדים עצמם להכניס נכס חיצוני ספציפי אל מצבת הנכסים המשותפים שלהם. עוד יש להוסיף כי גם אילו היה מדובר בכוונה ספציפית של האיש להעניק לאישה זכויות בנכס ספציפי, אין להקיש ממנה בנוגע לזכויות בנכס חיצוני אחר.
44. הרכב של אביו של האיש שנתקבל בירושה על פי צוואת אביו, נרשם על שם שני הצדדים בחלקים שווים, על אף שעל פי צוואת אבי האיש הגיעו לה אך ורק 25% מהזכויות בו, מעיד כי כאשר הצדדים רצו להכניס נכס חיצוני אל מצבת נכסיהם המשותפים הם עשו זאת בפועל ובאופן ספציפי, ולכן הרכב נרשם על שני הצדדים.
45. אין מחלוקת כי האישה הפקידה את מלוא ירושת אימה בחשבון המשותף. אף אין מחלוקת כי כספים שניתנו במתנה על ידי הורי האישה בסך של כ-3.5 מיליון ₪ במהלך שנות הנישואין, הופקדו אל חשבונם המשותף של הצדדים, אלא שבעובדות מוסכמות אלה אין להוכיח כי כוונתם של הצדדים היתה שיתוף מלא בכל נכסיהם החיצוניים. יש בכך להראות כי כאשר הצדדים חפצו לשתף נכס חיצוני כלשהו הם עשו זאת בפועל, ובאופן ספציפי.
46. מנסה האיש לייצר טענת הסתמכות בכך שטוען הוא כי האישה גרמה לתובע למשכן את "העשור השביעי" של חייו ולהכניסו למסת הרכוש המשותף. טענה זו נדחית. פנסיה היא רכוש משותף. אם החליטו הצדדים ליטול הלוואת היוון, הרי שזו החלטה שנתקבלה במשותף בנוגע לרכוש משותף. מאחר וההלוואה שירתה את הרכוש המשותף, הרי שיש להשיבה במשותף שכן כאמור נעשה בה שימוש לצורך הרכוש המשותף.

טענות עובדתיות בנוגע לנכס הספציפי: ה ב נ י ן

47. טוען האיש כי סעיף 1 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, קובע כי במות אדם עובר עזבונו ליורשיו, וזכויותיו הקנייניות מתגבשות עם פטירת המוריש. טענה זו מדויקת, אלא שהאיש אינו יורש על פי צוואת המנוח. האישה היא הזוכה על פי הצוואה ועצם היותה נשואה לאיש, אינה הופכת את האיש ליורש. נהפוך הוא, על פי החוק, האיש אינו זכאי למחצית מזכויות הירושה של האישה מאחר ומדובר בנכס חיצוני. לפיכך, הגם שמועד הקרע נקבע ליום 04.02.18 והמנוח נפטר ביום 27.06.17 אין בכך בכדי להעניק לאיש זכות כלשהי. נתון זה אינו מעלה ואינו מוריד להכרעה בנוגע לשיתוף הספציפי בבניין.
48. הוכח כי תקופה ממושכת הועברו סך של 10,000 ₪ מדי חודש לחשבונם המשותף של הצדדים על ידי המנוח. טוען האיש כי מאחר ומדובר בכספים שנתקבלו מדמי שכירות מהשכרת דירות בבניין הרי שיש בכך להעיד על כוונת שיתוף ספציפית בנוגע לבניין.

            טענה זו נדחית. אין לדעת מהו "צבעו" של הכסף שהועבר על ידי המנוח אל חשבונם המשותף של הצדדים. האם מדובר בכספי דמי השכירות או כספים אחרים. בכל מקרה, מקור הכסף אינו רלוונטי מאחר ומדובר בכספים של המנוח ועד ליום מותו הם היו בבעלותו והוא רשאי היה לעשות בהם כרצונו.

49. טענת האיש כי האישה הוציאה כספים משותפים לצורך מימון פרויקט הבניין נדחית אף היא. האיש לא הציג ולו ראשית ראיה כי האישה הוציאה מהכספים המשותפים לצורך מימון המיזם בבניין. ההפך הוא הנכון, נספח 1 שצורף לתצהיר עדות ראשית מטעם האיש, חושף כי האישה פתחה חשבון בנק נפרד בבעלותה הבלעדית בבנק XXX, ומכל מקום מדובר במסמך מטושטש ובלתי קריא, ובוודאי אין בו להוכיח כי מדובר בכספים משותפים שהוצאו לטובת מימון המיזם בבניין.
50. לא זו אף זו, ביחס לאותו נספח 1 שצירף האיש לתצהירו, האיש סתר את עצמו במהלך עדותו, והדברים מדברים בעד עצמם:

"ש. אני מראה לך את המסמך שאתה קראת לו "מסמך מני רבים.." נספח 1 לתצהיר עדות ראשית שלך. אני מראה לך את המסמך הזה. קודם כל, מאיזה בנק זה מועבר?

ת. בנק XXX.

...

ש. שאלתי איך המסמך הזה מוכיח כספים משותפים שהוצאו לטובת הפרויקט? אתה צירפת לתצהיר שלך, איך זה מהווה אסמכתא, שהשופטת תבין מה זה.

ת. נ' משלמת כאן לאחת הדיירות, מחשבון שהוא חשבון משותף שלנו.

ש. החשבון בבנק XXX, של מי הוא?

ת. הבעלים של החשבון הוא נ'."

ראו: פרוטוקול הדיון מיום 17.11.19, עמוד 34 שורות 20-18, ועמוד 35 שורות 5-1).

51. טענתה של האישה כי חשבון נפרד בבנק XXX נפתח לאחר שגילתה כי האיש בוגד בה עם אישה אחרת, לא נסתרה ונותרה בעינה. כך או כך, אין ספק כי פתיחת חשבון בנק בנפרד מעידה על רצונה של האישה להפריד כספים מסוימים מהכספים המשותפים. הודתה האישה כי אכן משכה מחשבון נפרד זה בבנק XXX סך של 53,000 ₪ לטובת פרויקט הבניין, אלא שכעבור תקופה קצרה, האישה פתחה חשבון משותף לה ולאחיה בבנק לאומי, אשר יועד לצורך פרויקט הבניין, והשיבה לחשבון בבנק XXX את הסכום שמשכה מחשבונה בבנק XXX במלואו.

כפי שהאישה העידה בחקירתה:

"ש. תאשרי לי שהוצאת מהכספים המשותפים שלכם 50,000 ₪ למימון המיזם.

ת. הוצאתי 53,000 ₪ מתוך החשבון בבנק XXX שהיה חשבון בבעלותי הבלעדית.

ש. לטענתך ה-53,000 ₪ האלה זה הסכום היחיד שיצא מהכספים המשותפים בקשר לבניין?

ת. כן, זה הסכום היחיד שהוצא מהחשבון שלי.

ש. מפנה אותך לנספח 1 לתצהיר של א', העברה נוספת מהחשבון המשותף לצרכי הבניין, שכבר דיברנו עליה קודם. ממשיכה להכחיש?

ת. כן, זה כספים שהוצאו מתוך חשבון שהיה על שמי בלבד, והוחזרו לחשבון עד הגרוש האחרון."

ראו: פרוטוקול הדיון מיום 28.01.20, עמוד 43 שורות 27-21.

52. האיש במהלך עדותו, לא ידע להפנות לכל ראיה שתומכת בטענתו להוצאת כספים משותפים מהחשבון המשותף לטובת הבניין, באופן שמלמד על כוונת שיתוף או ערבוב כספים. כל שהפנה אליו, היה על סמך זכרונו והודאתה של האישה לכאורה במסגרת ההליך דנן, ואידך זיל גמור:

" ש. אילו כספים משותפים השקעת עם נ' בפרויקט המתוכנן?

ת. ביולי 2017, כל, כמעט כל המסמכים שנגעו לזה וכל נושא אחר, נעלמו באחת מביתנו. ארגזים על ארגזים, הרבה מאוד ארגזים. לכן היכולת שלי למסמך את הדברים מועטה. אני יכול להגיד דברים שאני זוכר, הזיכרון שלי כמו שאמרתי לא מאוד ארוך. נ' בעצמה הודתה בגישור שהשתמשה ב-100,000 ש"ל, אח"כ בכתבים לבית המשפט הודתה בעוד 50,000 ₪, יש לי קבלות. יש קבלות על סכומים נוספים שיצאו מהקופה המשפחתית, אבל הם נקודתיים כאלה. פה 2,500 ₪ להחזיר פיקדון לגברת אחת, פה 2,500 ₪ לשלם לעו"ד..

ש. כמה כסף לטענתך השקעת בפרויקט?

ת. המשפחה השקיעה בפרויקט בעיקר מתוך החשבון שתואר קודם, החשבון בXXXX, שם נצברה הקרן לטובת הנושא הזה.

...

ש. שאלתי עוד פעם, האם יש לך אסמכתא שמהחשבון שאתם רשומים כבעלים במשותף יצא שקל אחד לטובת הפרויקט?

ת. לא הלכתי ובדקתי. אני יודע שהיא הודתה שהשתמשה ב-100,000 ₪ מהחשבון המשותף בבנק XXX לטובת הפרויקט.

ש. יש לך אסמכתא ל-100,000 ₪ שאתה טוען?

ת. לכל אורך שנות הזוגיות, מילה של נ' חזקה יותר מכל מסמך."

ראו: פרוטוקול הדיון מיום 17.11.19, עמוד 34, שורות 11-2; ועמוד 36 שורות 13-8.

53. אף האיש אישר בחקירתו כי:

"כמו שכבר כל כך הרבה פעמים אמרתי את זה, לא מבין למה יש צורך לחזור על זה – מירב העלויות שולמו מהחשבון בבנק XXXX, ברמה של למעלה מ-90%". ראו: פרוטוקול הדיון מיום 17.11.19, עמוד 37 שורות 16-15.

54. מן האמור לעיל עולה, כי הפרדת כל הקשור לבניין ממצבת הנכסים המשותפת היתה חדה וברורה מהרגע שהמיזם קרם עור וגידים.
55. אף טענתו של האיש כי האישה היא זו שניהלה את פרויקט הבניין, והעיסוק בו גזל ממנה זמן רב, ועל כן האיש פעל באופן אקטיבי למקסם את פירות הנדל"ן, נדחית. הוכח לי באופן חד משמעי כי כל אחד מהצדדים ניהל קריירה מפוארת ולה הקדיש את מירב זמנו ומרצו. האיש לא הוכיח כי פעל באופן מוגבר ומיוחד מעבר לכל בן זוג סביר שמסייע לאשתו כמו להסיע אותה ברכבו כאשר רישיונה נשלל לתקופה מסיימת.
56. התעסקותה של האישה בעניינים שוטפים הקשורים לבניין כאשר אביה כבר לא יכול היה לעשות זאת, בין אם בשיתוף עם האח, בין אם לאו, אין בה כדי לייצר שיתוף ספציפי על נכס שהוא חיצוני. העיסוק בבניין מעולם לא היה עיסוקה העיקרי של האישה, מעולם לא הפך למטה לחמה, אלא היה עיסוק צדדי לצד הקריירה המרשימה שניהלה כאשת חינוך.
57. הטענה על פיה אביה של האישה הוחתם על צוואה חדשה ביום 13.11.12 נדחית. הצוואה קוימה כאמור 11.12.17. משקוימה, לא תיטען כל טענה שיש בה כדי להטיל ספק בה.
58. עדותו של האיש (מתוך פרוטוקול הדיון מיום 17.11.19, עמוד 29, שורות 30-21) נעדרה מהימנות. הסבריו לקו בחסר ובחוסר היגיון:

"ת. התשובה היא אותה תשובה שעניתי קודם, יש שני חלקים – במישור העקרוני, שזה ששנים מאוד מעטות אחרי נישואינו, ההבנה הכללית הייתה מצד י.ב., שזה נכס משותף, כך התנהלנו בצד שלה ושלי. זה הדבר המהותי. זו לא הנורמה של החיים, אבל המצב הנורמלי של היחסים היה בידיעה הברורה לכל כל הזמן, שזה נכס משותף. זה החלק הראשון. החלק השני, שמ-2011 כשהתחלנו לעבוד תכלס כמשרה מלאה בנכס, היינו כסוג של שכירים של הנכס, כיון שכל מלאכת השכרת הדירות על כל ההיבטים שלה, לא כל, סליחה, הרוב הגדול מאוד היה עלינו."

ובמקום אחר בשורה 24 בעמוד 24 באותו מועד (קרי- בדיון מיום 17.11.19), מודה הוא כי המנוח מעולם לא הבטיח לו כי יקבל זכויות בבניין. למעלה מן הצורך יש לומר, כי החופש לצוות היא זכות יסוד של אדם. המנוח רשאי היה לצוות את רכושו למי שחפץ. כמו כן, מישור היחסים בו נבדקת כוונת שיתוף ספציפית היא בין בני הזוג ולא בין המנוח לאיש.

59. אל עדותו של האיש יש להוסיף את עדות אחיה של האישה, מר נ.ב.:

" ש. אביך רצה את המיזם? שמח בו?

ת. מאוד. אמר כל הזמן שהוא מקווה מאוד שיזכה עוד לראות אותו בחייו. הבי תהזה, אם יורשה לי משפט, זה עוד סבתא של אבא שלי רכשה אותו ב-36', העבירה אותו לבתה, שזו אמא של אבא שלי, שהעבירה לאבא שלי ולא לאמא שלי, אגב, נרשם רק על שמו, ואבא שלי העביר לילדיו. שיתף אותי משהייתי ילד, שיתף אותי שיש לו חלום לעשות משהו עם הבניין כולו. זו הסיבה שלא מכר דירות בדרך. למעשה, הוא קנה אותו פעמיים – פעם אחת סבתא שלי ופעם הוא, הוא קנה דירות של דיירים בדמי מפתח, אמר שרוצה להשאיר לנו בית נקי, וזו הייתה הירושה שלו. הוא היה מעורה בבניין עוד לפני נ'. את כל נושא היזמות אני עשיתי ונפגשתי, נ' לא ידעה כלום. אבא שלי ידע לפני."

(עמוד 35 שורות 25-18 לפרוטוקול מיום 28.01.20).

60. הצהרותיו של האיש במהלך עדותו כאילו הוא והאישה היו סוג של שכירים של הנכס, אינה תואמת את התשתית הראייתית שהובאה בפני. יתרה מזאת, האמירות הגורפות של האיש בעדותו כאילו הוא והאישה עבדו במשרה מלאה בנכס, הן בומבסטיות ואין הלימה בינן לבין המציאות כפי ששורטטה בפניי על ידי שלל הראיות והעדים, לרבות אלה שהובאו על ידי האיש עצמו.

לשם הדוגמה אביא את עדות האיש בדיון מיום 17.11.19:

"ש. אתה כותב שהחלטת לאיזה כיוון הולך הפרויקט. איך?

ת. רוב השיחות בנושא היו ביני לבין נ', מתאר לי שאח"כ בינה לבין אחיה.

ש. עם מי נפגשתם?

ת. לא נפגשתי אופרטיבית, רק התייעצויות משפחתיות.

ש. האבא היה שותף להחלטות?

ת. כמעט ולא.

....

ש. אתה מציין שהיית שותף פעיל לקבלת החלטות ו"סיעור מוחות", נכון?

ת. נכון.

ש. משמע אתה צריך להבין מה היה בתהליכי ההחלטות. מתי נחתם הסכם השיתוף עם בעלי הזכויות השכנים?

ת. שאלת את השאלה כבר. עניתי, אני לא..

...

ת. כמו שעניתי קודם, שלמיטב הבנתי זה היה ב-2014-2015, אבל אמרתי, אני בנתונים כאלה ממש לא עם זיכרון טוב.

ש. באיזו תדירות התקיימו ישיבות לגבי הפרויקט?

ת. תלוי בתקופה ולאיזה צורך.

ש. תן לי דוגמא. יודע משהו?

ת. מה שאני יודע, שנ' הייתה ערוץ המידע העיקרי שלי, היא הייתה משתפת אותי באופן קבוע. אני זוכר הרבה מאוד שבתות שכל אחד היה יושב עם הלפטופ שלו, הייתה פותחת שרטוטים והיינו דנים במחלוקות מול השותפים, תמהיל דירות איזה עדיף וכו'..

ש. בישיבות יצא לך להיות? מחוץ לסלון.

ת. לא."

ראו: פרוטוקול הדיון מיום 17.11.19, עמוד 38 שורות 36-31; ועמוד 39 שורות 20-3.

61. האיש הביא מטעמו שבעה עדים, אשר נחקרו בבית המשפט והעידו על היחסים בין הצדדים. אלא שמעדותם לא ניתן היה ללמוד על אי אלו פעולות מוחשיות שיכולות להעיד על כוונתה של האישה לשתף את האיש בנכס הספציפי, הלא הוא הבניין נשוא המחלוקת.
62. מר א.ו., חבר ילדות של האיש, מצהיר כי בינו לבין האיש והאישה חברות עמוקה וקרובה, בה רמת הפתיחות, האמון והשיתוף, גבוהה (סע' 7-6 לתצהירו). ביחס לבניין טען כי: "נושא זה עלה בשיחותינו אשר נגעו לתכנונים כלכליים עתידיים משותפים של נ' וא', עוד מהימים בהם אביה של נ', ז"ל, היה בריא ובמלוא מרצו ובנותיהן היו קטנות ... לי היה ברור, כי הם רואים בנכס זה כסוג של "תעודת ביטוח" עבורם (סע' 25-24 לתצהיר).

אלא שכל שידע מר ו. לספר בחקירתו הנגדית הוא:

"ת. מבחינתנו נ' וא' זה תמיד היה יחד. לא זכורה לי השיחה, זכור לי שכשהנושא היה עולה, על העתיד, הנושא הזה של הנכס הזה, שהוא מאוד מאוד משמעותי, עלה. לא יכול להגיד מתי, אבל היה ברור שהנכס קיים ונוכח, ברור שזה סוג של עירבון.

...

ת. אני זוכר שהנושא של הבניין עלה, לא זוכר מי אמר, אבל עלה כנכס במשפחה ושימש כתעודת ביטוח, זו הייתה התחושה שלי ומה שהבנתי.

ש. תחושה שלך?

ת. זה מה ששמעתי והיום אני זוכר. לא זוכר מתי.

ש. בסעיף 25, כשאתה כותב שהיה לך ברור, זו הנחה שלך שזה מה שהם חושבים?

ת. בוודאי.

ש. שאלת את נ' פעם "תגידי, את באמת רואה את א' שותף איתך בנכס"?

ת. אני לא שואל חברים נשואים שלנו שאלות כאלה."

ראו: פרוטוקול הדיון מיום 17.11.19, עמוד 11 שורות 25-23; ועמוד 11 שורות 36-31, עד עמוד 12 שורות 2-1.

63. מר ת.ג., חבר קרוב נוסף של האיש, הצהיר כי האיש שיתף אותו במידע אודות הבניין, הפוטנציאל הכלכלי הגלום בו, וכי זהו "'עוגן' משמעותי בחישובים הכלכליים שלו ושל נ'". (סע' 19-14 לתצהירו). אלא שכאמור, מדובר במידע שמבוסס על דבריו של האיש בלבד, כפי שאף בעדותו אישר מר ג. כי לא שמע את הדברים מפי האישה:

"ש. ידעת על בניין שהיה בבעלות הוריה של נ'?

ת. כן.

ש. מתי ידעת?

ת. לא זוכר שנה, אבל יכול להגיד שמועד אחד זכור לי, הייתי בבניין הזה, באוגוסט 2016.

ש. אוקיי, עכשיו, מפנה אותך לסעיף 12 לתצהיר שלך, אתה כותב שא' אמר, שיתף אותך, כי בבוא היום הם ובנותיהם ייהנו מירושותיהם מצד הוריו והורי נ'. החבר הטוב שלך שיתף אותך, נכון?

ת. כן.

ש. נ' אמרה לך את זה פעם?

ת. לא.

ש. סעיף 16, אתה אומר "עוד א' שיתף אותי.." (מצטט) נ' אמרה לך את זה פעם?

ת. לא.

ש. בסעיף 17 אתה חוזר ואומר שא' סיפר לך בהתלבטויות שלו, של נ' ושל אחיה. שמעת גם מנ'?

ת. לא.

ש. פגשת פעם את אחיה?

ת. לא זכור לי.

ש. אז גם הוא לא אמר לך.

ת. כתבתי ששמעתי מא'."

ראו: פרוטוקול מיום 17.11.19, בעמוד 13 שורות 32-16.

64. אף עדותה של הגב' מ.מ.ש.ז. (חברת משפחה של האיש ושכנה לשעבר) לא הועילה להוכחת כוונת השיתוף הספציפית הנכספת:

"ש. את כותבת שבמהלכן עלה נושא בניין המגורים בXXX. תני לי פעם אחת שיחה כזו או אירוע ספציפי שהעניין עלה.

ת. עם מי מבין כולם?

ש. עם מי שאת רוצה.

ת. תבחר ואני אענה, מכירה שיחות עם כולן.

ש. תני דוגמה על שיחה עם נ' ועם א'.

ת. אני יכולה להגיד שזוכרת שיחה עם ע'.. הילדה.

ש. רגע, את זוכרת שיחה ספציפית עם א'?

ת. אתה רוצה שאזכר בשיחה על א' עם זה? בבקשה.

ש. אז תיזכרי.

ת. לא זכורה לי שיחה עם א', זכורה לי שיחה עם ע', בשולחן, זכורה לי שיחה עם נ' בנפרד.

ש. למה לא כתבת שזו שיחה עם ע'?

ת. אתה רוצה שיחה עם ב'? עם ע'? הייתי בקשר עם כולן. שאלת, ועניתי.

ש. את כותבת בסעיף שלך שהיו לך שיחות עם משפחת ס'. למה לא כתבת מה שאמרת לפני רגע, שהשיחות היו למשל עם ע'? למה לא כתבת בתצהיר?

ת. משפחת ס' מונה 6 נפשות, מבחינתי המשפט הזה היה כגוש, אפשר לפרק את הגוש לבודדים. אם אתה מעוניין, תבחר שם ונדבר נקודתית.

ש. שאלתי קודם, עם א' אמרת שלא זוכרת שיחה ספציפית.

ת. הראש שלי התכוונן על ע'. רוצה שיחה עם א'? אני לא זוכרת תאריך, לא מנהלת יומן על חיי הפרטיים, לא יהיה לי תאריך. בגלל שזה שיחות שוטפות, זה היה אצלנו או אצלם בבית, ואם אתה רוצה שאפריד אותם, אז נפריד את השיחות שיהיה יותר קל. עם נ' זכורה לי שיחה בחוץ על המדרכה, ועם א' לא הייתה שיחה באופן פרטי על הדירה או הדירות, אלא היה יום אחד שאני זוכרת במדויק שהבנות אמרו לי שהן באות אליי כי הן לבד, וכשא' בא לאסוף אותן, הוא צעק מעבר לגדר שנ' עוד לא חזרה מXXX מהבניין והבנות עברו, באו לקחת מצרכים לעוגה.

ש. אז ככה הבניין מוזכר?

ת. עם א' כן, עם נ' ידעתי שהיא נוסעת לטפל שם במקום המשפחה.

ש. מפנה שוב לסעיף 9 בתצהירך, שאת אומרת "שמעתי במו אוזניי.." (מצטט). אז עכשיו מבקש ממך פרטים יותר ספציפיים מהאירוע הזה שאת מתארת פה.

ת. זה הפרטים. השיחה הייתה מאוד ברורה וגלויה, כמו שהיו ברורים דברים על המשפחה שלי.

ש. היא אמרה לך שזה נכס שלה ושל א'?

ת. כן, היא אמרה שהיא הולכת לטפל בנכס "שלנו" בXXX.

ש. אז אולי שלנו התכוונה למשפחה שלה?

ת. לא, זה היה שיח על המשפחה שלהם, א' היא והבנות. זה שלנו.

ש. זו הנחה שלך הייתה.

ת. זו הייתה השיחה, לא הנחה שלי.

ש. למה את לא כותבת בתצהיר בדיוק מה שאמרת עכשיו? את כותבת "שמעתי במו אוזניי שנ' התייחסה לבניין כנכס משותף לה ולא'". למה לא כתבת ששמעת אותה אומרת "הנכס שלנו"?

ת. זה בדיוק מה שאני אומרת עכשיו. אם השיח הוא משפחתי, אתה יודע על מה מדברים כשאומרים "שלנו". אם אני מדברת עם בעלי על המשפחה שלנו, זה לא על בית הורי ואיפה שגדלתי."

(עמוד 15 שורות 36-8; עמוד 16 שורות 10-1, לפרוטוקול מיום 17.11.19).

בחקירתה הנגדית עלה כי הצהרות העדה היו מבוססות על הנחות וסברות שלה עצמה, ולא על דברים ברורים שנאמרו לה על ידי האיש והאישה.

65. העד מר ל.ש.ז. (חבר של האיש ושכן לשעבר) אף הודה כי הבניין שייך להוריה של האישה ולא נאמרה, ולו חצי מילה, על כך שלאישה יש זכויות בו טרם מותו של המנוח ובוודאי לא לאיש. ראו: עדותו בעמוד 16 שורה 35, עד עמוד 17 שורה 2 לפרוטוקול מיום 17.11.19.

"ת. במהלך 2015 דיברנו על העניין שהבנתי שיש בית בXXX ורוצים לעשות איתו שינויים, אם יש אדריכלים שאני מכיר שיכולים לעזור. הפניתי אותו לאדריכל שעבדתי איתו, שנקרא ד.ק.

ש. של מי הבניין?

ת. אני יודע שהוא שייך להוריה של נ'."

66. אף עדותה של הגב' ל.מ. אחייניתו של האיש, לא סייעה בחיזוק גירסת האיש. ראו עמוד 18 שורות 11-7; ועמוד 19 שורות 3-1, לפרוטוקול מיום 17.11.19.

"ש. את כותבת.. את יודעת שסבא וסבתא שלך הורישו מגרש בXXXX לנ'?

ת. לא ידעתי על דבר כזה.

ש. בטוח?

ת. אני.. אצלנו במשפחה לא נהוג לדבר על ענייני כסף, רכוש, בין הורים וילדים. לא יודעת, לא על רכוש שהורישו, שירשו, גם לא יודעת מה ההורים שלי.. כאילו, לא.

....

ש. ומה אמרו לך? אם אני יכול לתמצת את הסיבה שבאת אליה וכתובה בתצהיר, מה הרציו של הדבר הזה?

ת. מאמינה ששלב הקמת החברה, מאיפה פעלנו בתחילת הקמת החברה."

67. עדותו של ד"ר י.מ., גיסו של האיש, הנשוי לאחותו, חיזקה לחלוטין את גירסת האישה. ראו פרטוטקול מיום 17.11.19, עמוד 20 שורות 19-11, ועמוד 21 שורות 9-1:

"ש. שמעת מהאבא שהוא אומר שנותן לא' את הבניין שלו או חלק ממנו?

ת. לא'? לא.

ש. עכשיו אני מבין שבצוואה של ההורים של אשתך, שהם ההורים של א' גם, אתה ונ' ירשתם באופן אישי, בנוסף לבני הזוג שלכם, נכון?

ת. בצוואה רשומים ארבעת השמות.

ש. כלומר הייתה הורשה ישירה לבני הזוג.

ת. הצוואה הייתה של האמא, אח"כ עברה... אני לא קיבלתי אח"כ ירושה.

ש. עוד נדבר על מה קיבלת, אבל הייתם רשומים גם אתה וגם נ' פרט לילדים.

ת. כן.

....

ש. ועכשיו כל הרכוש עבר לא', בצוואה של האמא, א., אמרנו שגם אתה וגם נ' ירשתם באופן ישיר.

ת. כך היה רשום בצוואה.

ש. אבל בפועל זה עבר לאבא. מה קרה אח"כ?

ת. לקראת סוף ימיו חילק לנו ולנכדות.

ש. כמה לכל נכדה?

ת. 100,000 ₪ לכל נכדה.

ש. אז 300,000 לבנות שלך ועוד 400,000 ₪ לבנות של א' ונ'?

ת. כן."

מעדותו של עד זה המסקנות הן רב שכבתיות. מחד, עולה בבירור כי המנוח מעולם לא נתן או הבטיח לאיש כל חלק בבניין. מאידך, עולה כי גם בצד של האיש, הכוונה לכאורה להוריש לבני הזוג (העד והאישה) של צאצאי אביו של האיש, בסופו של דבר לא נתממשה.

68. יצוין כי גם עדותו של דר' א.מ., חברו של האיש, כמו גם יתר העדויות שהובאו לעיל, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין כוונת השיתוף הספציפית הנטענת. ראו: עמוד 12 שורות 23-20, לפרוטוקול מיום 17.11.19:

"ש. אם אני צריך לבקש ממך במשפט אחד, מה המהות של התצהיר שלך? מה כתוב פה? במשפט לסכם לי את זה.

ת. הסיכום הוא שהיינו ביחסים טובים הרבה שנים בין המשפחות, הכל היה נראה לנו רגיל וטוב, מאוד הצטערנו לשמוע בקיץ 2017 שהם נפרדים."

לסיכום סוגיית השיתוף הספציפי:

69. הוכח אכן כי משך שנות נישואי הצדדים, הם הפקידו כספים חיצוניים אל תוך הרכוש המשותף. יחד עם זאת, אין בכך די בכדי לייצר נורמה של שיתוף בנוגע לכלל הנכסים החיצוניים. שיתוף ספציפי, כשמו כן הוא. הוא ספציפי לנכס חיצוני מסוים.
70. התנהלות של שיתוף ספציפי בנוגע לנכס מסוים, אינה מעידה על כך כי הצדדים ראו את מלוא נכסיהם החיצוניים כנכסים משותפים. כאמור, הוכחת השיתוף הספציפי הוא עניין שבעובדה לגבי כל אחד ואחד מהנכסים החיצוניים. גם אם הוכח לגבי נכס חיצוני אחד שיתוף ספציפי, אין בכך די על מנת להוכיח שיתוף ספציפי לגבי נכס חיצוני אחר.
71. המגרש בXXXX שהותיר אחריו אביו של האיש, כמו גם הבניין, אינם נכסים ברי איזון, שכן לא הוכחה לגביהם כוונת שיתוף ספציפית. מכאן כי דין טענת האיש לשיתוף ספציפי בירושות באופן כללי ובפרט, בנוגע לבניין- להידחות.
72. יתרה מזאת, כאשר הצדדים חפצו לשתף ביניהם נכסים חיצוניים, הרי שהם ידעו לעשות זאת בפועל, ולדאוג לרישומם בבעלות שניהם, כפי שהם אכן עשו ביחס לחלק מהנכסים. ואולם לא כך הדבר ביחס לבניין.
73. מן המקובץ עולה כי טענתו של האיש לשיתוף כלל נכסי הצדדים בתוך ה"אמבטיה המשותפת", ללא כל הבחנה בין נכסים ברי איזון לכאלה שאינם ברי איזון, משוללת בסיס ראייתי ומשפטי, ודינה להידחות.
74. האיש לא עמד בנטל הראייתי אשר רבץ לפתחו ולא הצליח להוכיח כי התקיימה כוונת שיתוף ספציפי בנוגע לבניין.

איזון משאבים

75. מאחר והצדדים לא ערכו הסכם ממון ביניהם, חל עליהם הסדר איזון המשאבים כמפורט בפרק השני לחוק.
76. לשם איזון משאבי הצדדים מונה מר אבי יחזקאל כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "האקטואר"), אשר הגיש את חוות דעתו ביום 17.05.20 בעניין איזון חשבונות ומשאבי הצדדים החל ממועד נישואיהם (12.06.91) ועד למועד הקרע (04.02.18).
77. ביום06.20 הוגשו הבהרות האקטואר לאחר בקשות למתן הוראות שנשלחו מטעם הצדדים. האקטואר הבהיר כי ביצוע התחשבנויות נוספות כרוך בעלות כספית.
78. שני הצדדים הגישו בקשות מטעמם, בטענות כי נותרו סוגיות תלויות ועומדות אשר לא קיבלו התייחסות בחוות הדעת, ועל כן כל אחד מהצדדים עתר להורות לאקטואר להשלים את חוות הדעת ביחס לזכויות וחובות שלטענת כל אחד מהצדדים חלות על משנהו.

הכרעה בסוגיות תלויות ועומדות

הפנסיה הצבאית - הלוואת ההיוון והלוואה משלימת היוון;

79. בשנת 2013 נטלו הצדדים במשותף הלוואת היוון והלוואה משלימת היוון מצה"ל, אותן לטענת האיש יש לאזן כחוב משותף יחד עם כלל זכויות הצדדים, או לקבוע כי מחצית מסכום החזר ההלוואה בו נשא האיש לבדו מהווה חוב של האישה כלפיו.
80. לטענת האיש, ההלוואות הנ"ל משותפות לכל דבר ועניין, ניטלו במהלך החיים המשותפים של הצדדים, על מנת להקל על התזרים המשפחתי כחלק מהשקעות ארוכות טווח אותן תכננו יחד, וכי אף האישה אישרה כי מדובר בחובות משותפים לצדדים (בסעיף 68 לכתב תביעתה).
81. החזרי ההלוואה משלימת ההיוון מנוכים ישירות מתשלומי הגמלה הצבאית של האיש, וזאת עד לשנת 2029. לטענת האישה, הדבר נעשה לאחר חסימת החשבון המשותף בחודש ינואר 2020, עת העביר האיש את כל הפנסיה לחשבונו הבלעדי. לפיכך האישה דוחה את טענות האיש כי הוא זכאי לשיפוי ממנה בגין תשלומים שביצע לפירעון ההלוואות. לטענתה, הלוואת ההיוון שולמה במשותף מהפנסיה הצבאית של האיש כל עוד נכנסה לחשבון המשותף, אולם משעה שהפנסיה אינה נכנסת עוד לחשבון המשותף הרי שיש לטענתה לדחות את עתירתו לחייבה בהחזר ההלוואה.
82. מנגד טוען האיש כי הוסכם בין הצדדים כי סכום ההלוואה יועמד במלואו לרשות הצדדים באופן מידי בשנת 2013, אך החזרי ההלוואה משלימת ההיוון יחולו רק לאחר שתסולק הלוואת ההיוון (סוף 2019). על כן עותר האיש להורות כי על האישה להשיב לו מחצית מהכספים ששילם בגין פירעון ההלוואות, והכל החל ממועד הקרע ועד לפירעון הסופי בתוספת ריבית.
83. מעיון בהודעת האקטואר שהוגשה ביום 23.06.20, עולה כי הלוואת ההיוון נלקחה דרך החשבון המשותף של הצדדים, אולם היא נפרעת באמצעות ניכוי סכום הפירעון החודשי מתלוש הפנסיה של האיש, אך יתרת ההלוואה מנוהלת בחשבון המשותף של בני הזוג. בשל הבעייתיות האמורה, ההלוואות הנ"ל לא נכללו בחוות דעת האקטואר.
84. אני דוחה את טענת האישה כי מאחר והחזרי ההלוואה משלימת ההיוון החלו לאחר מועד הקרע, אין להחשיבה כחוב משותף של הצדדים. אף טענת האישה לפיה בשל חסימת החשבון המשותף אין היא נדרשת לשאת בהחזרי הלוואה משלימת ההיוון- דינה להידחות.
85. הוכח לי כי האישה נהנתה מכספי ההלוואות במהלך החיים המשותפים של הצדדים, כאשר הכספים הופקדו לחשבון הבנק המשותף שלהם, וחלקם שימש להשקעות בשיפור החיים המשותפים. סעיף 68 לכתב התביעה של האישה משקף כי קיימת הלוואת היוון שנטלו הצדדים ע"ס 366,000 ₪.
86. וכן, במהלך חקירתה הנגדית מיום 28.01.20 העידה האישה כדלקמן:

"ת. אתחיל מזה שא' קיבל אפשרות של הלוואת היוון, הדבר הזה לא היה נחוץ לנו והתברר כהשקעה טיפשית. ממש לא רציתי בהלוואה הזו שהחליפה הלוואות אחרות, לא רציתי, אבל חכמולוגים אמרו שכדאי לנו. זו הייתה שטות להחליף ריבית שהיום הייתה צריכה להיות על אפס בהלוואות אחרות, שאמנם הורידה את סכום המשכנתא אבל לא היה הכרחי.

ש. הוא לא לקח רק הלוואות, הוא ממש היוון את הפנסיה, לקח אותה מראש.

ת. זה כאילו כסף שנתנו לך במתנה. לא היינו צריכים לקחת.

ש. שאלתי למה לא עצרת אותו ואמרת לו שישמור על הפנסיה שלו?

ת. אי אפשר לעצור את א', הוא היה  אחראי על ההחלטות, מוכר ניירות ערך, לא היה מתייעץ איתי, אני הייתי באין וכאפס במהלך שנות הנישואין.

ש. את חתומה או לא חתומה על הלוואת ההיוון?

ת. אני חתומה על הרבה דברים."

ראו: פרוטוקול הדיון מיום 28.01.20, עמוד 51 שורה 33 עד עמוד 52 שורה 7.

87. גם בתגובת האישה מיום 19.07.20 (סעיף 11) מאשרת היא כי סוכם כי בביצוע התחשבנות על סגירת החשבון המשותף, תילקח בחשבון ההלוואה, ומכאן שהיא מכירה בה כחוב משותף של הצדדים. לפיכך אני מקבלת את טענת האיש וקובעת כי מדובר בהלוואות שניטלו על ידי הצדדים במשותף, כאשר במהלך החיים המשותפים האישה נהנתה מפירותיהן ועל כן ההלוואות שניטלו מהחשבון המשותף לצורך היוון הפנסיה הצבאית, ובכלל זה הלוואה משלימת ההיוון, כמו גם הכספים ששולמו לכיסוי אותן הלוואות, הם משותפים לצדדים וסילוקם רובץ על שניהם. לפיכך, היה ובמועד הקרע הייתה יתרת חובה כלשהי בגין הלוואות אלו, עליהם לשאת בהם בחלקים שווים. ככל והאיש פרע סכום זה או אחר בגין הלוואות אלו לאחר מועד הקרע, על האישה להשיב לו מחצית מהסכום שפרע כאמור, בצירוף ריבית והצמדה.
88. לאור המפורט לעיל, ובשים לב לעמדת האקטואר, אני מוצאת להורות לאקטואר להשלים את חוות דעתו כך שתכלול את ההלוואות הנ"ל ותאזנן כחוב משותף של הצדדים.

חשבון הבנק המשותף לאישה ולאחיה בבנק XXXX

89. כאמור האישה פתחה חשבון משותף לה ולאחיה, לצורך הוצאות הפרויקט בבניין וקבלת תשלומי שכר הדירה. בפעם בה הוציאה כספים מחשבון פרטי שלה בבנק XXX לצורך הפרויקט בסך 53,000 ₪, לאחר שנפתח חשבון הבנק שבנדון- השיבו האישה ואחיה את ההוצאה הנ"ל לחשבונה הפרטי, כמפורט בפסקה 51 לפסק דין זה.
90. עוד עולה מעדותו של האיש, בפרוטוקול הדיון מיום 17.11.19, עמוד 34, שורות 13-10:

"ת. המשפחה השקיעה בפרויקט בעיקר מתוך החשבון שתואר קודם, החשבון בXXXX, שם נצברה הקרן לטובת הנושא הזה.

ש. החשבון בXXXX שהיה של מי?

ת. שמ-2011 בשליטה מלאה של נ'.

ש. אז כשאתה אומר שהמשפחה השקיעה מהחשבון בבנק XXXX, זה המשפחה השקיעה מהחשבון של אבא של נ'?

ת. המשפחה השקיעה מחשבון שהיה בשליטה מלאה של נ', מ-2012-2014, לא מתחייב לשנה, ברמה לגליסטית, קודם זה היה דה פקטו."

91. מחוות דעת האקטואר עולה באופן ברור כי הכספים בחשבון הבנק של האישה ושל אחיה הם כספי ירושה, ואף הוכח בפניי כי הסכומים שהתקבלו מכספי הבניין אשר התקבל בירושה על ידי אביהם, הופקדו לחשבון זה, ולא לחשבון הבנק המשותף של הצדדים.
92. על פי המסכת העובדתית שהובאה בפניי האישה שמרה על הפרדה רכושית מוקפדת בנוגע לכספים בחשבון זה, ובהתאם לסעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, הכספים בחשבון הבנק שבנדון אינם ברי איזון, ואין לחלקם בין הצדדים.
93. לפיכך הסכומים שנכללו בחוות דעת האקטואר יקוזזו מהסכומים אותם יש לאזן.

השקעות בחברות בשליטת האיש

94. האיש אישר כי הצדדים השקיעו מכספים משותפים ב"חברות הזנק" (סעיף 32 ד' ו-ה' לכתב התביעה של האיש; סעיף 102 לסיכומי האיש). חוות דעת האקטואר לא התייחסה להשקעות אלו. לפיכך אני מורה כי האישה זכאית למחצית מההשקעות הללו, לאחר שאלו יאוזנו על ידי האקטואר בחוות דעת משלימה מטעמו. על האיש להעביר לאקטואר כל מסמך הנדרש על ידו בעניין זה בתוך שלושה ימים ממועד הדרישה.

משיכות כספים מהחשבון המשותף

95. האישה העלתה טענות כנגד האיש ביחס למשיכות כספים שבוצעו מהחשבון המשותף באופן חד צדדי, וכן לפתיחת חשבון בנק פרטי בבעלותו של האיש. האיש דוחה את טענותיה וטוען כי מדובר בכספים אשר שימשו את שני הצדדים במהלך החיים המשותפים, וכי מעולם לא פתח חשבון פרטי בבעלותו שלא בידיעתה. מכל מקום, מדובר בטענות שלא נכללו בתביעה וממילא לא הוכחו. אשר על כן, לא מצאתי להידרש אליהן במסגרת פסק הדין.

זכויות סוציאליות ופנסיוניות

96. בהתאם לחוות דעת האקטואר, שנערכה על בסיס חלוקה שוויונית בין הצדדים ביום 04.02.18, הוצעו שתי חלופות לעריכת האיזון:

חלופה א' – איזון נכסי הצדדים במזומן והתחייבויות שנצברו בתקופת השיתוף נכון למועד הקרע. במזומן על פי שיטת היוון הזכויות. על פי חלופה זו האיש ישלם לאישה 752,930 ₪.

חלופה ב׳ – איזון כלל הנכסים וההתחייבויות הנזילים שנצברו בתקופת השיתוף במועד הקרע ואיזון נכסים שאינם נזילים במועד הקרע על בסיס קבלתם בפועל. על פי חלופה זו על האיש להעביר לאישה סך של 101,048 ₪.

97. כל אחד מהצדדים מעוניין בחלופה אחרת לאיזון הזכויות הפנסיוניות. האישה מעוניינת בחלופה א' (איזון במזומן) ואילו האיש מעוניין בחלופה ב' (איזון על פי החוק החדש).
98. הגישה הרווחת בפסיקה היא שאיזון זכויות עתידיות יעשה במועד התגבשותן והבשלתן בפועל, ורק במקרים חריגים ניתן להורות על היוון זכויות מידי.
99. בענייננו לא נמצאו נסיבות מיוחדות המצדיקות לסטות מהכלל של איזון דחוי, ולפיכך יבוצע האיזון של הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות על פי שיטה ב׳ בחוות דעת האקטואר, בהתאם לחוות דעת עדכנית שתוגש מטעמו.
100. אני מורה כי כל זכות סוציאלית או פנסיונית הרשומה על שם מי מהצדדים בין יום הנישואין ליום הקרע, תירשם במחציתה (בהתאם לחוק חלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו תשע"ד-2014) על שם הצד האחר, והצדדים יוכלו להגיש פסיקתות מתאימות לשם כך, לאחר שתוגש חוות דעת משלימה.
101. זאת ועוד, האישה זכאית למחצית מזכויות הפנסיה הצבאית הצבורות על שם האיש, ושהזכאות לה נצברה מיום הנישואין ועד ליום 04.02.18, בניכוי מס הכנסה וביטוח לאומי המחושב ביחס לגמלה כעבודה ראשונה.
102. מאחר וחוות דעת האקטואר מתייחסת לזכאותה של האישה לקבלת פנסיה תקציבית של האיש רק עד חודש מאי 2020 (מועד התחשיב), מבוקש מהאקטואר להשלים את הסכום לו זכאית האישה בגין הפנסיה התקציבית של האיש מחודש מאי 2020 ועד לתשלום בפועל.
103. ביחס לחלוקת מענקי הפרישה של האישה ממשרד החינוך, רכיב זה יאוזן בהתאם לחוות הדעת כחלק מהזכויות המגיעות לאיש מהאישה. לפיכך האיש זכאי למחצית הכספים שנצברו, בגין מענקי הפרישה ממשרד החינוך בתקופת השיתוף, מיום הנישואין ועד ליום 04.02.18, בתוספת הפירות שנצברו ויצטברו בגין חלקו של האיש עד מועד גמילת הזכויות כספים אלו, וזאת במועד פרישת האישה מעבודתה.

פירוק שיתוף

104. התביעה לפירוק השיתוף בבית מגורים משותף ברחוב XXXX בXXXX, הידוע כגוש XXXX חלקה XX (להלן: "הבית") מתקבלת. הבית יימכר, ההלוואה בגינה רובצת משכנתא תיפרע והתמורה הניכוי הוצאות המכירה תחולק באופן שווה בין הצדדים.
105. אני ממנה את באי כוח הצדדים ככונסי נכסים לצורך ביצוע האמור בסעיף 100 דלעיל.

סוף דבר

106. מאחר ולא הוכחה כוונת שיתוף ספציפי בנוגע לזכויות האישה בבניין, תביעת האיש להכרה בזכויות האישה בבניין כנכס בר איזון, נדחית. מלוא זכויות האישה אשר בהן זכתה על פי צוואת אביה, לרבות זכויותיה בבניין, הן שלה בלבד ולאיש אין חלק בהן.
107. תביעת האישה לאיזון משאבי הצדדים מתקבלת. אני מורה על חלוקה שווה כוללת של כל זכות והטבה שנצברו במהלך החיים המשותפים. משאבי הצדדים שנצברו במהלך שנות נישואיהם עד למועד הקרע יאוזנו ויתחלקו בין הצדדים בחלקים שווים. מלוא הזכויות שנצברו במהלך החיים המשותפים, זכויות נזילות וזכויות שטרם הגיעו למועד פקיעתן בהתאם לחוות דעת האקטואר; יאוזנו בהתאם לשיטה ב' בחוות הדעת.
108. משהצדדים ניהלו משטר רכושי משותף, הרי ששיתוף זה חל גם על נכסים אשר נוצרו במהלך החיים המשותפים של הצדדים, לרבות חברת "XXXXX בע"מ" שבבעלות האיש ואשר "פעילות החברה בוצעה מסלון ביתם של הצדדים" (סעיף 67 לסיכומי האיש). לפיכך אני מורה על איזון שווי החברה שבשליטתו של האיש, בהתאם לחוות דעתו של רו"ח חן קרמר (ממשרדו של האקטואר, בעמ' 19 לחוות הדעת).
109. תוגש חוות דעת משלימה על ידי האקטואר, אשר תשקף את מצבת נכסיהם של הצדדים במועד הקרע, בהתאם להכרעותיי בסוגיות שנותרו תלויות ועומדות עד בפסק הדין. חוות הדעת המשלימה תוגש עד ליום 01.04.21.
110. מובהר כי יתר רכיבי חוות הדעת ביחס לאופן חלוקת רכושם של הצדדים יוותרו על כנם. לאחר שתינתן חוות דעת משלימה, יינתן לה תוקף של פסק דין והאקטואר ימציא פסיקתות לחתימה לגופים הרלוונטיים.
111. הפרשי שכ"ט האקטואר עבור חוות הדעת המשלימה ישולמו על ידי הצדדים באופן שווה בתוך שלושה ימים ממועד הדרישה.
112. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, בראי השיקולים שהותוו בפסיקה בעניין פסיקת שכר טרחה ריאלי וסבירות ההוצאה, בהתחשב בתוצאה, במהות ההליכים, ובהתנהלות הצדדים לאורכם, מצאתי לחייב את האיש בהוצאות האישה בסך של 50,000 ₪ אשר ישולמו לה עד ליום 01.04.21.
113. פסק הדין מותר לפרסום בהעדר פרטים מזהים.
114. משתמו ההליכים, התיקים ייסגרו.

ניתן היום,  י"ט אדר תשפ"א, 03 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.